אדם שאמר על אשתו שהיא אחותו האם מותר לו לגור עמה? הוכח !מפרש השבוע

485 485 :עיקר העניין:עיקר העניין

פתודלות תשר 485 485 :עיקר העניין:עיקר העניין הנה כי כן, כאשר אנו צוללים אל תוך עומק הסוגיה סביב שאלת המכירה במסעדות והגשת המאכל למי שאינו מברך, אנו רואים כיצד מרן שולחן ערוך והפוסקים עומדים על גדרי איסור לפני עיוור ומסייע, ומנגד גדולי הדורות ובראשם החזון איש ומרן רבנו עובדיה יוסף מורים לנו את דרך המלך בשעת הדוחק למנוע פגיעה ושנאת ישראל. מתוך פרשת השבוע ומעשה יעקב ועשיו אנו למדים כי הנתינה והאכילה אינן רק מעשה טכני אלא הנהגה שלמה של נפש האדם, המחייבת אותנו לאזן בין קנאת ה' לבין החום והאהבה המקרבים .כל לב אל אבינו שבשמים כאשר האדם פוסע בנתיבות החיים ומבקש לקדש שם שמים בכל מעשיו, הוא מבין שאין סתירה בין שמירת קדשי התורה לבין מאור פנים וחסד אמיתי לכל יהודי, ובכך הוא הופך את כל מציאותו למרחב חיים של אמונה טהורה וקירוב .לבבות נצחי אדם שאמר על אשתו שהיא אחותו האם מותר לו לגור עמה? הוכח !מפרש השבוע הסערה הסובבת את אהלו של יצחק אבינו בגרר מפגישה את הלומד עם אחת התעלומות הגדולות והנוקבות ביותר במרחבי ההלכה והאגדה. האור הגנוז של האבות הקדושים, המבקש לפלס את נתיבו בארץ נכריה, מוצא את עצמו בתוך מציאות מורכבת שבה מילותיו של אדם עשויקות לשנות את פני המציאות כולה. כאשר יצחק אבינו משיב לשואלים כי רבקה אחותו היא מתוך יראה מפני אנשי המקום, מתעוררת שאלה עצומה המטלטלת את אמות הסיפים של בית המדרש. הלא בני נוח אסורים באחותם באיסור חמור, וכיצד ייתכן שאדם יאמר על אשתו שהיא אחותו, והרי מיד לאחר מכן הוא שב אל אהלו ודר עמה כדרך כל הארץ. השאלה נוקבת את הלב, וגדולי האחרונים נזעקו לברר את גדרי האיסור, האם אמירה זו יוצרת חזקת איסור מכוח שוויא אנפשיה חתיכה דאיסורא, או שמא כוחה של אמתלה או אומדנה דמוכח פועל את פעולתו ומפקיר את החשש מן השורש, ומתוך כך נרמזים לנו יסודות עמוקים וחובקים כל בהנהגת ההלכה .ובנבכי הנפש הנה אנו צועדים אל שערי הפרשה הקדושה, לבחון את שורשי הדברים במאור פני מפרשי .התורה המאירים את נתיבות ההלכה והאגדה "וישב יצחק בגרר וישאלו אנשי המקום לאשתו ויאמר אחותי הוא כי ירא לאמור אשתי פן יהרגוני .)(בראשית כו ו "אנשי המקום על רבקה כי טובת מראה הוא , ביאר: כי אחותי הוא, מפני שראה את אנשי המקום הפרוצים בעריות ובגזל)(בראשית כו ו רש"י

גם לנשמה מגיע אוכל 486 486 ירא לנפשו פן יהרגוהו בעבור יופייה הרב של רבקה, ועל כן נאלץ לנקוט בלשון זו כדי להציל את חייו מציפורני האכזריות של אנשי גרר. הסבר העניין הוא שרש"י מגלה לנו את גדרי שעת הדוחק הגדולה שבה עמד יצחק, שבה הצלת נפשות פקחה את כל הגדרים האפשריים, ומתוך כך נדרש האדם לראות את המציאות המורכבת שבה מילותיו של אדם נמדדות לפי תוצאותיהן המעשיות .וההצלה הרוחנית והגשמית כאחד ביאר: כי ירא לאמור אשתי, ולמה לא כתוב כי אמר, משום שהדבר)(שם רבי אברהם אבן עזרא היה ברור וידוע לכל מתבונן שאין זו אלא אמירת פחד ויראה בלבד, ולא הייתה כאן כוונה אמיתית ליצור מציאות הלכתית של אחווה. הסבר העניין הוא שהאבן עזרא מדייק בלשון הכתוב ומלמדנו כי אומדנה דמוכח מבטלת את כוחה של האמירה, שכן כל הרואה את גודל הסכנה מבין מאליו שאין .כאן אלא בריחה מן המוות, ואין הדבר יוצר שום חזקת איסור המחייבת את הבעל להתרחק מאשתו ביאר: כי אמירתו של יצחק באה מתוך הכרה ברורה במעמדם של פלישתים)(שם החזקוני .שאינם יראי אלוקים, ועל כן היה מוכרח לשנות את טעמו כדי שלא ייפול בידיהם כחלל חרב הסבר העניין הוא שהתורה מלמדת אותנו את גדרי השעה שבהם מותר ואף צריך האדם לנקוט בדרכים עקלקלות למראית עין כדי להימנע מן השמדה, ואין בכך שום פגם בטהרת מעשיו של .הצדיק המכוון לשם שמים ביאר: כי יצחק אבינו חשש שמא אם יאמר שהיא אשתו ייהרג מיד, ולכן בחר)(שם הספורנו לומר אחותי היא בדרך רמז והצלה, מתוך ידיעה שהקב"ה יעשה שליחותו ויציל את צדיקו מבור רשת. הסבר העניין הוא שהספורנו מעמיק לראות את הביטחון המוחלט שהיה בליבו של יצחק באביו שבשמים, לצד ההשתדלות הגשמית שעשה לבל ייפול בידי רשעים המבקשים את נפשו .ואת כבוד ביתו ביאר: ואמר אחותי היא מטל דדחיל למקטליהון, משום דדחיל למקטליה על)(שם אונקלוס ,דיהא חכים יופיא. הסבר העניין הוא שתרגום הארמי מפרש את הפחד בצורה מוחשית ומדויקת המלמדת אותנו שכל אמירתו של יצחק לא באה אלא מצד היראה הברורה מן המוות הוודאי .שהמתין לו בשערי גרר ביאר: כי יצחק נהג כשורה באמרו אחותי היא, לפי שבאמת הייתה קרובת)(שם הכלי יקר משפחתו, ועל ידי כך לא הוציא שקר גמור מיומו, אלא דיבר בלשון שאפשר להבין ממנה צד של ,אמת בשעת סכנה נוראה זו. הסבר העניין הוא שהכלי יקר מוסיף נדבך נפלא בהנהגת הצדיקים שגם בשעת הדוחק הגדולה ביותר הם מוצאים את המרחב שבין האמת לבין ההצלה, מבלי לאבד .את טהרת הדיבור והמחשבה הנה אנו נכנסים אל שערי התלמוד הקדוש, לבחור וללקט את דברי חז"ל והגמרות המאירות את .הסוגיה מכל צדדיה, באור ישיבתי צלול ועמוק , ביאר: אמר רבי אלעזר גדולה הכנסת אורחים קבלה פני חמים)(דף סג ע"א בגמרא במסכת יבמות ואמרו שם לעניין אדם השונה את טעמו מפני דרכי שלום או מפני הסכנה שאין בכך משום איסור שקר, וכל שכן במקום פיקוח נפש שבו התורה מתירה ואף מצווה על האדם לשנות את דיבורו

פתודלות תשר 487 487 כדי להציל את חייו ואת כבוד ביתו מציפורני המציקים. הסבר העניין הוא שהגמרא מעמידה את יסוד ההצלה והשלום במקום עליון, שבו השתנות הדיבור אינה פוגמת בטהרת האדם אלא מהווה .חובה המנווטת את המציאות מתוך ראיית נולד והצלה ממוות לחיים ביאר: האמון על פי סברות הלב וטענות הנאמנות של אדם)(דף כג ע"א בגמרא במסכת כתובות ,בשעת הדוחק, שכל היכא דאיכא אמתלה ברורה וגלויה אין הודאתו פועלת לאסור עליו את הדבר שכן אין אדם אוסר על עצמו דבר שאינו אמת אלא אם כן יש כאן גילוי דעת גמור, ואילו בשעת סכנה ויראה הרי כל אמירתו בטלה ומבוטלת מעיקרא ואינה יוצרת שום חזקת איסור. הסבר העניין הוא שהתלמוד מלמדנו את גדרי שוויא אנפשיה חתיכה דאיסורא, שאינו חל אלא במקום שהדברים נאמרו מתוך רצון אמיתי להחיל את האיסור, ולא בשעה שהאדם נדחק בשבטו של מלך .או בסכנת נפשות המפקיעה את תוקף הדיבור לחלוטין ביאר: כל המשנה מפני השלום או מפני סכנת)(פרק פ"ב הלכה ג בתלמוד ירושלמי במסכת סנהדרין נפשות רשות בידו, ובלבד שלא תצא מכך תקלה למעשה, וגדרי האמת נמדדים לפי היכולת של .הצדיק לנווט את ספינת חייו בין חומות הבצורת של הגויים לבין שמירת טהרת המחנה פנימה הסבר העניין הוא שהירושלמי מרחיב את היריעה ומלמדנו כי בשעת סכנה אין דיבורו של אדם נחשב כהודאה מחייבת, שכן המציאות עצמה זועקת את האמת הגדולה של פיקוח נפש המדחה .את כל הדינים כולם הנה אנו פוסעים פסיעה נוספת אל היכלם הרחב של הראשונים קדמאי, אשר עמדו על משמרת .ההלכה ברוב עומק וחדות מחשבה, ופילסו את נתיב הסוגיה באור יקרות ביאר: כל היכא דאיכא למימר דמשום יראה)(מסכת יבמות דף פ"ז ע"ב רש"י בחידושיו לתלמוד הוא דאמר הכי, לא הויא הודאה לאסור את אשתו עליו, דהא אדם טורח להציל עצמו מן המיתה ואינו מתכוון כלל לאסור את המותר לו. הסבר העניין הוא שרש"י מחדש כי כוונת הדיבור היא הקובעת את תוקפו, וכאשר ברור לכל שכל מטרתו היא הימלטות מן החרב הנפתחת עליו, אין .שום משמעות הלכתית לאמירתו ואינה יוצרת שום זיקת איסור ביאר: דאפילו למאן דאמר שוויא אנפשיה חתיכה)(מסכת כתובות דף ע"ד ע"א רבנו תוספות בתוספות ,דאיסורא בלא אמתלה, הכא דאיכא אמתלה ברורה שמתיירא מן השרים ומן העובדי כוכבים פשיטא דלית ליה איסורא כלל, דאונס רחמנא פטריה ואין אדם אוסר אשת איש על ידי דיבור של פחד. הסבר העניין הוא שבעלי התוספות מעמידים את גדר האונס והאמתלה כחומת מגן .המפקיעה מעיקרא כל אפשרות של החלת איסור על ידי דיבור הנאמר בשעת סכנה מוחלטת ביאר: דכל דאמר מלתא משום פנים)(מסכת נדרים פרק ז סימן יב הרא"ש בספרו פסיקתא וחידושים ואופנים של הצלת נפשות, לא הוי פיו כשרותו לאסור את הדבר, דכיון דאין כוונתו אלא לחיות ולא למות, שוב אין כאן שום כוח של אמירה המחייבת אותו במציאות חדשה של איסור. הסבר העניין הוא שהרא"ש מדייק שאין לך דבר העומד בפני פיקוח נפש, ואפילו דיבורים המראים כאילו יש .כאן מציאות אסורה בטלים ומבוטלים מן העולם שעה שהחיים עצמם מונחים על הכף ביאר: האומר על אשתו שאינה)(סימן קטז סעיף א מרן רבי יוסף קארו בשולחן ערוך באבן העזר

גם לנשמה מגיע אוכל 488 488 אשת איש או שאינה אסורה לו, נאמן לומר שקר דיבר מפני הסכנה, ואין דיבורו הראשון עושה אותה לאסורה עליו כל עיקר. מרן רבי יוסף קארו פוסק להלכה שאין בכוחו של דיבור הנאמר תחת לחץ ואימה ליצור מציאות של איסור, שהרי הכל מבינים שאין כאן אלא בריחה מן המוות .ואין אדם אוסר את אשתו במחשבה שטחית כל כך ביאר: דאפילו היכא דאמר מילתא בפירוש דמשמע)(סימן קכז הש"ך בנקודת הכסף על יורה דעה אסור, כל זמן דאיכא אמתלא דמוכח מחמת יראת הרוגי מלכות או גויים פרוצים, לא שייך ביה דין שוויא אנפשיה כלל וכלל. הש"ך מעמיק שכל כוחו של האיסור הוא רק כאשר האדם מתכוון באמת ובתמים לאסור את הדבר על עצמו מרצונו החופשי, ולא בשעה שחרב מונחת על צוארו .והוא אנוס על הדיבור ביאר: דכל הודאה או אמירה שאדם)(סימן לד רבי יעקב פולק בנתיבות המשפט על חושן משפט אומר מחמת דוחק השעה והפחד מן השונאים, הרי היא בטלה ומבוטלת מעיקרא לגבי דיני איסור והיתר, ואינה מצטרפת לשום מעשה קניין או איסור בעולם. הנתיבות מוכיח כי מציאות של אונס .מפקיעה את גדר גילוי הדעת, ולכן אין שום חשש שמא יישאר איסור תורה באשתו מחמת אמירה זו ביאר: דאפילו למאן דחייש לשוויא אנפשיה חתיכה דאיסורא בלא אמתלה)(סימן פ הקצות החושן ברורה, הכא כיון דיצחק אבינו עשה כן מדעת עליונה להציל את נפשו מן הרשעים, הרי זו אמתלה הגדולה ביותר שיכולה להיות בעולם. הקצות מטעים שכל אומדנה המפורסמת לכל עובר ושב .מבטלת את שם ההודאה לחלוטין ומתירה את הדבר ברווח גדול הנה אנו ניגשים אל היכלם של גדולי הדורות האחרונים ובני דורנו, אשר העמיקו את מבטם בסוגיה זו מתוך רוח קודשם ושיעור קומתם, ובאו לעזרת ה' בגיבורים להעמיד הדת על תילה .באהבה ובאמת : ביאר)(סימן תקסח סעיף קטן כ הכהן הגדול מאחיו רבי ישראל מאיר הכהן בספרו משנה ברורה דכל היכא דאיכא סכנת נפשות או פחד מן האנסים, הרי הדיבור בטל ומבוטל ואינו יוצר שום חזקה של איסור, שכן התורה חסה על ממונם ונפשם של ישראל ופטרה אותם מכל דיבור הנאמר באונס גמור. החפץ חיים מלמדנו כי כל דיני איסור והיתר כפופים למציאות החיים וההצלה, ואין .שום תוקף להודאת פיו של אדם בשעה שהחיים עצמם מונחים על כף המאזניים ביאר: כי כל כוחו)(חלק ז אבן העזר סימן יב הראשל"צ מרן רבנו עובדיה יוסף בשו"ת יביע אומר של הדין שוויא אנפשיה חתיכה דאיסורא הוא דווקא כאשר האדם מדבר מרצונו החופשי ומתוך כוונה גמורה להחיל על עצמו את האיסור, אולם בשעה שהוא נדחק מפני הסכנה ומחויב לשנות את טעמו כדי להציל את חייו ואת כבוד ביתו, אין כאן שום כוח של איסור והדבר מותר לחלוטין ללא שום חשש. הראשל"צ מרן רבנו עובדיה יוסף מוכיח מכל סוגיות הש"ס כי אונס גמור ואמתלה .ברורה מפקיעים את תוקף הדיבור מעיקרו ומתירים את הדבר ברווח גדול ביאר: דאפילו למאן דחייש למדאגה וחשש)(חלק ה סימן רט מו"ר הגרש"ה וואזנר בשו"ת שבט הלוי איסור באמירתו, הכא כיון דיצחק אבינו עשה כן מדעת עליונה ובהכוונת שמים להציל את רבקה אמו מציפורני הפולשים, הרי זו אומדנה דמוכח המתירה את הדבר בלא שום פקפוק כל עיקר. מו"ר

פתודלות תשר 489 489 הגרש"ה וואזנר מעמיק לראות שמעשיהם של אבות העולם נושאים עמם תוקף אלוקי המבטל .את כל גדרי ההלכה הרגילים שעה שהשעה צריכה לכך להצלת נפשות ביאר: כי אין לך מקום שבו האמתלה ברורה)(חלק ב סימן עה מו"ר הגר"א וייס בשו"ת מנחת אשר יותר מאשר בשעת סכנה שבה האדם נאלץ לומר דבר שאינו אמת כדי להציל את נפשו, ועל כן פשוט וברור שאין באמירה זו שום יצירת חזקה לאסור את האשה על בעלה. מו"ר הגר"א וייס מבאר שגדרי ההודאה תלויים לחלוטין במציאות הנפשית והמעשית של המדבר, וכאשר הלב .יודע והכל יודעים שאין כאן אלא מילים של הצלה, שוב אין שום משמעות הלכתית לאמירה זו הנה אנו מתרגמים את מעמקי הסוגיה אל מציאות החיים והמעשה היומיומי, שבו נבחנים .הדברים בשולחן ההלכה פנימה מתוך דיוק ויישוב הדעת מן הסוגיה הקדושה עולה כי אדם הנקלע לשעת חירום ולסכנת נפשות שבה הוא נאלץ לומר דבר שקר או להציג את אשתו בכינוי אחר כדי להציל את נפשו מן המציקים, אינו יוצר בכך שום .חשש או חזקת איסור, ואינו נאסר על אשתו כלל ועיקר ,זאת ועוד, כל דיבור או הודאה הנאמרים תחת לחץ עצום, אונס או אימה מן הגויים ופורעי חוק בטלים ומבוטלים מעיקרא לגבי דיני איסור והיתר, שכן אין אדם אוסר את ביתו אלא מתוך כוונה .אמיתית ורצון חופשי המכוונים להחיל את האיסור, ולא בשעה שחרב מונחת על צוארו כמו כן מתברר כי אמתלה ברורה ואומדנה דמוכח העומדות לנגד עיני הכל מבטלות את כוחה של האמירה לחלוטין, ומתירות את המציאות ברווח גדול, בבחינת עת לעשות לה' הפרו תורתך .בשעת הדוחק הגדולה הנה אנו מתעמקים בהרחבה רעיונית איתנה, לברר את עומק הרעיון הטמון במעשיו של יצחק .אבינו ובשורשי ההלכה המורים לנו את דרך המלך בשעת מבחן וסכנה התבוננות עמוקה במעשהו של יצחק בגרר מגלה לנו כי המושג של אמירת שקר בשעת סכנה .אינו פגם במידת האמת האלוקית, אלא הוא גילוי עמוק יותר של האמת העליונה המבקשת חיים האבות הקדושים, בהנהגתם בעולם הזה, מלמדים אותנו שהמטרה העליונה של קדשי השם והשמירה על גחלת החיים אינה מתנהלת מתוך ריחוק עיוור אל מול מציאות דורסנית, אלא מתוך .חכמה אלוקית המבינה כי נפש האדם והקשר הטהור שבין איש לאשתו עומדים ברום המעלה ,כאשר אדם נאלץ לעמוד מול כוחות המבקשים את נפשו, הדיבור שלו מקבל ממד אחר לגמרי שכן הוא אינו ביטוי של רצון אישי או של כוונה להחיל איסור, אלא הוא כולו כלי קודש בידי שמים להצלת עולמו של הקב"ה בארץ, ובכך מתברר כי כל מטרתו של יצחק הייתה לשמור על קדושת .המחנה בתוך ים של פריצות וחושך הנה אנו צועדים אל הרחבה מחשבתית נוקבת, לחבר את אור הסוגיה אל נבכי הנפש פנימה, אל .האמונה הטהורה ואל ההנהגה המלווה את האדם בכל צעד ושעל בחייו נפש האדם נתונה מטבע קדמה במרחב מטלטל שבין פחד מן הלא נודע לבין אחיזה איתנה באמונת צדיקים, וכאשר האדם פוגש בשעות קשות שבהן עולמו נראה כמתערער תחתיו, הוא

גם לנשמה מגיע אוכל 490 490 נדרש לדעת שאין שום מציאות שבה האדם מופקר לנפשו. מעשה יצחק באוהלו מורה לכל נפש יהודית שגם כאשר נראה שהמציאות החיצונית סוגרת עליו מכל רבדי החושך והסכנה, הקשר העמוק והפנימי עם קודש הקדשים נשאר טהור, שלם ובלתי ניתן לפגיעה. החיים אינם נמדדים רק ברגעים של רוגע ושלווה שבהם הכל מונח על מקומו בשלום, אלא דווקא בשעות שבהן האדם נדרש לאסוף את כל כוחות נפשו כדי להגן על היקר לו מכל מתוך מבט אמוני זך, ומתוך ידיעה ברורה שכל תנועה וכל דיבור המכוונים לשם שמים בונים את קומת האמונה ונוטעים בלב האדם .יציבות שאין למעלה הימנה הנה אנו פוסעים אל מרחב ההרחבה המוסרית, אל אותו מצפן פנימי ועמוק הנבנה בנפש מתוך .הלימוד והעיון, בלא שום הטפה ובלא שום סיסמאות ריקות האדם העומד בלב מציאות סוערת לומד מדרכו של יצחק כי המצפן הפנימי של האדם אינו נמדד ביכולתו להיאחז באותיות מתות בשעה שהחיים עצמם עומדים במבחן, אלא ביכולתו לזהות את האמת הגדולה המבקשת חיים, טהרה וקדושה. ההכרה בכך שחיי אדם ושלמות הבית הם ערך עליון המפקיע כל חשש מדומה מלמדת את האדם שלא להיסחף אחר קטנות דעת או חששות מדומים הנובעים מתוך לחץ חיצוני, אלא לפתח ראייה רחבה, שקולה ומאירה. מתוך כך מקבל האדם את הכוח לצעוד בנתיבי החיים ביושר פנימי, בידיעה ברורה ששמירת הערכים המקודשים ביותר נעשית מתוך ישוב הדעת, מתוך נאמנות מוחלטת לאור התורה, ומתוך עמידה .איתנה אל מול כל רוחות הסערה המנשבות בעולם ומכאן ניקח עמנו תובנות לחיי היום יום, מתוך הליכותיו של יצחק אבינו באוהלו אשר השאירו לדורות עולם שבילי אורה ושמחת עולם על ראשנו, ללמדנו כי בכל צעד ושעל שבהם האדם הולך בארצות החיים ופוגש במצבים סבוכים וקשים, עליו לשמור על זקיפות קומה אמונית ועל מבט צלול שאינו נבהל מן המראות החיצוניים, אלא יודע לשחות בנהרות המים העמוקים של דעת תורה אמיתית. התובנות הללו מלוות את האדם בכל רגע שבו הוא נדרש לבחור בין פחד השעה לבין אמונת נצח, והן מלחשות ללב פנימה שכל פעולה המכוונת באמת לשמור על קדושת החיים .והבית נעטפת בשמירה עליונה ומאירה את האדם באור פני מלך חיים :עיקר העניין:עיקר העניין המסע הגדול באוהלו של יצחק אבינו בגרר חושף לפנינו את פלאי ההנהגה שבהם שעת סכנה ודוחק אינן מפרות את ברית עולם שבין איש לאשתו, אלא ,מתגלה בהן עומק האמת האלוקית המבקשת חיים וטהרה ללא שום מחיצה ,ומלמדת אותנו כי כל מילים של אונס ויראה אין בכוחן ליצור שום חזקת איסור שכן הלב יודע והתורה מעידה שאין כאן אלא אומדנה דמוכח ואמתלה גדולה המצילות את הצדיק מבור שחת ומובילות את הבית היהודי לבניין עדי עד .מתוך אורה ושמחה עצומה