?מדוע נר הדולק בחדר חשוך בשעות היום מאיר בצורה שונה מנר הדולק בלילה

?הדולק בלילה השמש ניצבת במרומים, מלכה הבלתי מעורער של היממה, מפיצה את אורה הלבן והחזק על פני תבל, שולטת בכיפה ומכתיבה את סדר היום של הבריאה כולה. אנו רגילים לראות

מדוע נר הדולק בחדר חשוך בשעות היום מאיר בצורה שונה מנר ?הדולק בלילה השמש ניצבת במרומים, מלכה הבלתי מעורער של היממה, מפיצה את אורה הלבן והחזק על פני תבל, שולטת בכיפה ומכתיבה את סדר היום של הבריאה כולה. אנו רגילים לראות את האור כהיפוכו של החושך, כהעדר אפלה, אך הנה מגיעה הסוגיה ומטלטלת את השקפת ,עולמנו. בואו נדמיין חדר, חדר מוגף תריסים, חדר שבו קרני השמש אינן מצליחות לחדור חדר שבו החשיכה היא מוחלטת בצהרי היום ממש כפי שהיא בלילה. אנו מדליקים נר, להבה צהובה רועדת המבקשת להאיר את הפינות האפלות. והנה, באותה רמת חשיכה ממש, הלהבה הזו מגיבה אחרת לגמרי. בלילה, הלהבה מבהיקה, משליטה את אורה על הסביבה, מבקעת את , הלהבה נראית כהה- החשיכה בעוז ובביטחון. אך באותו חדר, באותה אפלה ממש, בצהרי היום ?חלושה, כמי שאינה מעזה למרוד באדון השולט בחוץ. מהו הסוד החבוי בתוך הקירות המוגפים ,מדוע מרגיש הנר את נוכחותו של המלך גם במקום שאליו אינו מגיע? האם ייתכן כי הזמן עצמו היום והלילה, אינם רק ספירה טכנית של שעות, אלא מציאות מטפיזית המשנה את טבעם של הדברים המאירים? הרוח נושבת בחוץ, העולם מתנהל במסלולו, ובלב החדר הנעול מתרחש .מחזה מופלא: האור הקטן נכנע לאור הגדול, והחשיכה של היום אינה דומה לחשיכה של הלילה ?מדוע זה קורה? מהו כוחו של המלך שאינו נותן לשרים לשלוט בנוכחותו :נפתח את דברינו בתיאור המקראי המכונן את הנהגת הזמנים והאור בבריאה. נאמר בתורה . פסוק זה)(בראשית א, ה ""ויקרא אלוהים לאור יום ולחשך קרא לילה ויהי ערב ויהי בוקר יום אחד אינו רק סיפור בריאה, אלא הוא קובע את המהות הפנימית של היום והלילה כמערכות נפרדות .המנוהלות ברצון הבורא ." שקבעו ללילה- שקבעו ליום. ולחשך קרא לילה- ביאר: "לאור יום)(בראשית א, ה רש"י המפרש מדגיש כי החלוקה אינה מקרית אלא קביעה אלוהית מהותית, המגדירה את מרחב .הפעולה של כל אחד מהזמנים הללו . ביאר: "כי האור נברא ביום הראשון... וקרא לו השם יום)(בראשית א, ה רבי אברהם אבן עזרא והחשך שהיה על פני התהום קרא לו לילה". המפרש עומד על כך שהחושך הוא מציאות שנבראה .וקיבלה שם ותפקיד, מה שמעיד על היותו רכיב פעיל במבנה הבריאה ... ביאר: "האור הזה הוא המאור שנברא ביום הראשון, והוא אור גנוז)(בראשית א, ה הרמב"ן והנה השם יתברך נתן לכל אחד מהם ממשלה וזמן קצוב". הרמב"ן מלמדנו כי למרות שזהו אור .ראשוני, יש לו סדר הנהגה שבו הוא מושפע מזמני היום והלילה שקבע הבורא ." ביאר: "ויקרא אלוהים לאור יום – לקביעות המאורות שקבע להם סדרים)(בראשית א, ה הספורנו לפי דבריו, השמות שניתנו לאור ולחושך הם הכלים שבאמצעותם הוטבע סדר המאורות, אשר .משפיע באופן ישיר על יכולת ההארה של כל גוף מפיץ אור ביאר: "כי החושך נברא להיות מורה על העדר המציאות, ולכן לילה)(בראשית א, ה הכלי יקר נקרא על שם שמתנחלים בו בני אדם ושוכחים את עמלו של יום". הוא מחדש כי החושך של

תישארב תשרפ 67 67 הלילה הוא בעל אופי שונה מכל חשיכה אחרת, שכן הוא חושך בעל תכלית מוגדרת שנקבעה .בבריאת העולם לאחר שהתבוננו בדברי מפרשי המקרא המגדירים את מהות היום והלילה כסדרים שנחקקו בבריאה, נצלול עתה אל הים הגדול של חז"ל והגמרות, שם נחשפת העובדה שהחושך הוא .מציאות בפני עצמה, ושההבחנה בין הזמנים אינה רק עניין של ראייה, אלא יסוד בהנהגת העולם מבואר הפסוק בבראשית: קרייה רחמנא לחשוכא ופקדיה)(דף ב ע"א בגמרא במסכת פסחים , מבארים כי הקב"ה קרא לחושך וציווה)(שם אמצותא דלילה. המפרשים שם, ובראשם רש"י אותו להחשיך בלילה, דבר המוכיח כי החושך אינו העדר אור גרידא, אלא בריאה בעלת תפקיד .והגדרה ברורה שניתנה לה במעשה בראשית מובא המעשה המופלא ברב הונא, שסיפר כי)(פרק א הלכה א בתלמוד ירושלמי במסכת פסחים בעת שברחו מפני האויבים והתחבאו במקומות אפלים מאחורי בית המדרש הגדול, היו מדליקים .נרות, ובשעה שהנרות היו כהים ידעו שהוא יום, ובשעה שהיו הנרות מבהיקים ידעו שהוא לילה הירושלמי ממשיך ומבאר כי זו הייתה הדרך שבה ידע נח את חילופי הזמנים בתיבה, שכן הכניס .עמו אבנים טובות ומרגליות, שכהותן ביום והבהיקותן בלילה שימשו לו לסימן מובהק , ומבאר כי השינוי בנרות)(שם על הירושלמי הזה מוסיף רבי משה מרגלית בפירושו פני משה ובאבנים טובות אינו נובע משינוי במקום אלא משינוי בהנהגת העולם; שהרי גם בתוך מקום חשוך ואפל, ביום יש להנהגת היום כוח להשפיע על המציאות, בעוד שבלילה, כאשר ממשלת .השמש כביכול נסוגה, האורות הקטנים מקבלים את רשותם להאיר במלוא כוחם לאחר שהעמקנו בדברי הגמרא והירושלמי על מהות האור והחושך והשפעתם על המציאות המוחשית, נתבונן עתה בדברי הראשונים, המנסים לפענח את סודות הטבע וההנהגה העליונה .הטמונים בתוך הליכות העולם ביאר: כי האור והחושך הם)(פרק א, ה רבי דוד קמחי, הוא הרד"ק, בפירושו לספר בראשית שני הפכים שברא השם יתברך, והם המנהיגים את סדר העולם. הוא מוסיף כי אין החושך העדר גמור, אלא מציאות מוגדרת המשתנה על פי גזירת הבורא, וכאשר הקב"ה קבע את ממשלת היום והלילה, הוא העניק לכל אחד מהם את כוח השפעתו על כל הנבראים, גם על האורות הקטנים .המקבלים מהם חיותם ביאר: כי הקב"ה הטביע בטבע העולם)(בראשית א, ה רבי יוסף בכור שור בפירושו לתורה שביום השמש שולטת בעוצמה כזו, שכל אור הנדלק תחתיה נבלע בתוך אורה הגדול, והוא כפוף לממשלתה. רק בלילה, כאשר השמש מסתלקת, האורות הקטנים מקבלים את האפשרות .להפגין את חשיבותם ואת אורם, בהתאם לטבע שקבע השם יתברך לכל מציאות בעולם ביאר: כי הזמנים הם כלים המושפעים)(בראשית א, ה רבינו בחיי בן אשר בפירושו על התורה .מהנהגת המאורות העליונים, וכי השתנות האור בנרות ובעצמים מאירים היא סימן להנהגה זו הוא מבאר כי כפי שהיו אבניו של נח משתנות בתיבה, כך בכל עת ובכל מקום ישנה מציאות רוחנית המשפיעה על המציאות הפיזית, וכל דבר מאיר תלוי במקור שממנו הוא שואב את כוחו .באותו הזמן

גם לנשמה מגיע אוכל 68 68 ביאר: כי החושך שנקרא לילה הוא זמן שבו העולם נח מממשלת)(בראשית א, ה החזקוני בפירושו השמש, ועל כן יש למציאות האור בטבע חוקיות שונה בין יום לבין לילה. הוא מדגיש כי הדבר מורה על כך שהעולם אינו פועל מכוח עצמו אלא מכוח המאורות שקבע הבורא, וכי המציאות שראינו בנרות ובהבהובים אינה מקרית אלא סדר קבוע שנועד ללמד את האדם על תלות כל .הנבראים בבוראם לאחר שהתבוננו בדברי הראשונים על הנהגת המאורות ועל הטבע המוטבע בבריאה, נבוא בשערם של האחרונים וגדולי הפוסקים, אלו אשר בדרכם הסלולה בפרדס התורה מחדשים .ומעמיקים בהבנת סודות הנהגת העולם וההבדלים המהותיים שבין היום לבין הלילה ביאר: מדוע הוצרך הקב"ה לברוא את החושך)(בראשית א, ה הנצי"ב מוולוז'ין בספרו העמק דבר באופן מיוחד, והשיב כי הלילה אינו רק העדר אור אלא מציאות הנהגתית שונה בתכלית. הוא מבאר כי בלילה האורות הקטנים מקבלים את עצמאותם, מה שאין כן ביום, שבו הם כפופים לממשלת השמש, וכי הבחנה זו הייתה ידועה לאנשי מעלה שידעו להבחין בין היום ללילה גם .בהיותם בחדרים אפלים, משום שהם חשו את שינוי הנהגת העולם רבי ישראל משקלוב בהקדמתו לספר פאת השולחן מבאר את מנהגו של הגר"א, שהיה סוגר חלונות בית לימודו ביום ולומד לאור הנר. הוא מבאר כי אין מנהגו זה נובע רק כדי למנוע טרדות ,מעין אדם, אלא שישנה השפעה ממשית לממשלת היום על האור, והגר"א, בחושיו המזוככים הרגיש כיצד גם בעת לימודו בחדר סגור, הוא פועל בתוך המערכת של ממשלת היום, וכי האור .ביום אינו מאיר בטהרתו כפי שהוא מאיר בלילה ביאר: כי בכל)(פסחים עמוד קמג רבי אליהו הכהן איתמרי מחכמי איזמיר בספרו אגדות אליהו העולמות ברא הקב"ה מלך על כולם, ובעולם השפל הזה השמש היא המלך המאיר לכל. הוא מבאר כי כל דבר המאיר, כאבנים טובות או נרות, מקבלים את אורם מהשמש, וכאשר השמש שולטת ביום, אין לשרים ופמליא להפגין את אורם בפני המלך, מחשש פגיעה במלכותו, ולכן טבעם הוא שלא להבהיק ביום. לעומת זאת, בלילה, כאשר השמש נסתרת, הרי זה בבחינת זמן .שאין המלך נוכח בגלוי, ואז יכולים כל האורות הקטנים להפגין את כוחם ואורם ללא חשש ,לאחר שהעמקנו בדברי הראשונים והאחרונים, נצעד עתה לאורם של גדולי הדורות האחרונים אשר זכו לפתוח לפנינו צוהר אל עומק ההנהגה האלוהית בבריאה, ולהעמידנו על הדקויות המופלאות שבין כוחה של השמש לבין האורות הקטנים המאירים בצללים. דבריהם מאירים ,את הדרך להבנת היחס שבין המלך המולך ביום לבין האורות המבקשים את ביטויים בלילה .ומחברים אותנו אל ההבנה כיצד הטבע עצמו עומד בתפילה ובביטול לפני בוראו מבאר כי הידיעה מתי יום)(חלק ט', או"ח הראשל"צ מרן רבנו עובדיה יוסף בשו"ת יביע אומר ומתי לילה באמצעות האור היא מציאות הלכתית שיש לה נפקא מינות בהלכות רבות. הוא מבאר כי הטבע המוטבע בנרות ובעצמים מאירים הוא עדות לממשלת השמים, וכי אין זה מקרה בלבד אלא עדות להנהגה שוטפת של הבורא, המזכיר לאדם בכל עת ובכל רגע כי הוא נמצא תחת .הנהגה עליונה שאינה זקוקה לאישור אנושי כדי להוציא את דברה לפועל

תישארב תשרפ 69 69 מבאר כי האורות הקטנים הם בבחינת התורה)'(חלק ה מו"ר הגרש"ה וואזנר בשו"ת שבט הלוי והמצוות שהאדם מקיים בתוך גלותו, בתוך עולם של חושך והסתר. כשם שהנר מאיר ביתר עוז בלילה, כך האדם הנדרש לעבוד את בוראו בזמנים של הסתר פנים, מגלה כוחות נפש ועוצמות שאין לו בזמנים של גילוי. הוא מבאר כי זוהי זכותו של האדם המאמין, להפוך את הלילה לזמן .של אור וגדלות, דווקא מתוך תחושת הריחוק וההסתר מבאר כי הבחנת אנשי מעלה בזמני היום)(פרשת בראשית מו"ר הגר"א וייס בספרו מנחת אשר והלילה על פי מראה הנרות מלמדת כי העולם בנוי מדרגות של גילוי והסתר. הוא מבאר כי ביום, שבו השמש נמצאת בגלוי, ישנה הארה המטשטשת את כוחם של האורות הקטנים, בעוד שבלילה, שבו ישנו הסתר פנים של השמש, האורות הקטנים מקבלים אפשרות להתגלות. מוסר ההשכל הוא כי גם בזמנים של הסתר והחשכה, האדם יכול לגלות אורות פנימיים שאינם באים .לידי ביטוי בזמני הגילוי וההארה מבאר כי שינוי מראה האור בנרות)(הלכות ברכות הראשל"צ רבנו הגר"י יוסף בספרו ילקוט יוסף ובעצמים ביום ובלילה הוא ביטוי לכך שהקב"ה הנהיג את עולמו בסדרים קבועים שאין האדם יכול לשנותם. לפי דבריו, העובדה שאדם אינו יכול להאיר את נרו באותה העוצמה ביום כפי שהוא מאיר בלילה, גם במקום סגור, מעידה על כך שהשפעת המאורות העליונים אינה תלויה רק במקום הפיזי אלא בזמן ובסדר הממשלה שקבע הבורא בעולמו, דבר המחייב את האדם .להכיר בגדלות הבורא המנהל את כל המציאות כולה הדיון המעמיק בסוגיית האור המשתנה בין יום ללילה אינו נותר בין כותלי בית המדרש כעיון ,יום ובפסיקה ההלכתית-תיאורטי בלבד, אלא יש לו השלכות מעשיות ומהותיות בחיי היום .המלמדות אותנו כיצד להלך בעולם מתוך מודעות להנהגה האלוהית נפקא מינה ראשונה נוגעת להלכות קביעת זמנים וקידוש החודש. כפי שלמדנו מהירושלמי על נח בתיבה, היכולת לזהות את רגעי המעבר בין יום ללילה היא קריטית לא רק לצורך ידיעת הזמן, אלא להגדרת המציאות ההלכתית. במציאות שבה האדם נמצא במקומות שאינם קרקעיים או במצבי קיצון, ההבנה-מאפשרים קשר ישיר עם השמש, כגון צוללות, מבנים תת שקיימת הטבעה אלוהית בטבע המשתנה של האור, מעניקה כלי עזר להכרעה הלכתית מתי חל הזמן להלכות היום ומתי ללילה, כאשר על האדם לנהוג משנה זהירות בקביעת זמני תפילה .וברכות בהתאם לטבע המושפע מהנהגת השמיים נפקא מינה נוספת עולה במישור עבודת השם האישית והתפילה. הידיעה כי הנר והאורות .מאירים בשינוי עוצמה בהתאם לממשלת היום והלילה, מנחה את האדם כיצד לכוון את עבודתו ביום, זמן שבו השמש – המלך – שולט בגלוי, נדרש האדם לביטול גמור ולענווה, כפי שפמליא של מלך אינם מראים גדולה בפניו. עבודת ה' ביום צריכה להיות כזו שמכירה בכך שהכל מאת הבורא יתברך, והאדם רק ממלא את תפקידו תחת השמש. לעומת זאת, בלילה, כאשר השמש נסתרת, האדם נדרש לעורר את אורו הפנימי, את תורתו ואת תפילתו, שכן זהו הזמן שניתן לו .לגלות את כוחותיו המיוחדים ולהאיר באור יקרות, דווקא כאשר הנהגת הגלוי מוסתרת נפקא מינה שלישית היא בגישה לחיים בעתות של קושי והסתר פנים. כשם שהנר מאיר

גם לנשמה מגיע אוכל 70 70 בעוז בלילה, כך האדם הלומד את סוגייתנו מבין שזמנים של חושך אינם בהכרח זמנים של העדר, אלא זמנים שבהם ניתנה לו רשות להבהיק. למעשה, על האדם להקפיד שלא להישבר מהחושך הסובב אותו, אלא לראות בו זירה מיוחדת שבה הוא נקרא להוציא אל הפועל את עוצמתו הרוחנית, מתוך ידיעה שהבורא, שברא את החושך כבריאה בעלת תפקיד, הוא זה .המעניק לו את היכולת להפוך את אותו חושך לאור גדול, כפי שמורה לנו הטבע באורו של הנר כשאנו מבקשים לברר את עומק הרעיון העולה מן הסוגיה, עלינו לעלות אל פסגת ההבנה שהעולם אינו מקום סתמי שבו החומר פועל בדרך מכנית, אלא הוא מרחב שכולו מנוהל על ידי רצון עליון המבטא את מלוכתו בכל רגע ורגע. ההבחנה בין הנר שמאיר ביום לבין הנר שמאיר בלילה אינה אלא בבואה להנהגת המלכות האלוהית בתוך המציאות. ביום, זמן שבו השמש – הנציג המובהק של הממשלה האלוהית הגלויה – מופיעה בשיא תפארתה, העולם כולו נתון בביטול. כל אור אחר, כל ביטוי עצמי שאינו נובע ישירות מהגילוי הראשי, נאלץ לצמצם את הופעתו. זהו עומק המושג של השרים שאינם יכולים להראות גדולה בפני המלך; המציאות כולה .חשה את נוכחותו הבלתי אמצעית של הבורא דרך השמש, והיא משתחווה לו בשקט מוחלט ,אולם עלינו להבין כי דווקא צמצום זה הוא המפתח להבנת החושך. החושך אינו העדר כוח ,אלא הוא גילוי של סוג מלוכה אחר. כאשר השמש נסתרת, אין זה אומר שהשם יתברך הסתלק אלא שהוא החליף את אופן הנהגתו. החושך המאפשר לאורות הקטנים להבהיק הוא החלל שבו :הקב"ה מפנה מקום, כביכול, כדי לאפשר לנברא לבוא לידי ביטוי. זהו הסוד הגדול של הבריאה הקב"ה ברא את החושך כדי שיהיה לאדם מרחב עבודה שבו הוא אינו מרגיש את כובד המלוכה .הגלויה, ובכך הוא יכול להצמיח מתוכו אורות משלו בעומק הדברים, הנר שמאיר בלילה בעוז אינו מורד במלך, אלא הוא ממלא את תפקידו ,בתוך המערכת. הוא מראה כי גם בזמן של הסתר פנים, כאשר אין המלך נראה לעין בגלוי הכוח האלוהי עדיין קיים, ודווקא דרך פעולתו של האדם – דרך לימוד התורה והמצווה באותן שעות – מתגלה האור האמיתי של הקדושה. נמצאנו למדים כי אין הבדל מהותי בין היום ללילה מצד הבורא, שכן כולם יציר כפיו, אך מצד הנברא יש כאן הזמנה לשינוי גישה: ביום – עבודת התבטלות, ובלילה – עבודת התגלות. העומק הרעיוני הוא שהחושך הוא אכן בריאה, אך בריאה שכל כולה נועדה להעצים את האדם ולהעניק לו את היכולת להפוך לשותף בבניית האור של .עולם זה החיבור שבין הסוגיה לנפש האדם הוא חיבור של אמת המבקשת לצאת אל הפועל. האדם ,בדרכו בעולם מוצא את עצמו לעיתים ביום מואר, בבחינה שבה הכל כשורה, הדרך נהירה והוא חש את קרבת הבורא בצורה גלויה. במצב כזה, נפשו נדרשת לענווה מופלגת, להכרה כי כל כישרונותיו, כל הצלחותיו וכל אורו האישי אינם אלא השתקפות של המאור הגדול – השם יתברך. במצב כזה, האדם מבין שאין לו מקום להתגאות, כי הוא ניצב בפני המלך, והתנועה הנכונה של הנפש היא התבטלות, קבלה על מלכות שמים, ושתיקה המביעה את ההבנה שכל .כוחו אינו אלא חסד השאול מהמקור העליון אך החיים מזמנים לנו גם את הלילות, אותם זמנים שבהם האור נסתר, והאדם חש את כובד

תישארב תשרפ 7171 הדין או את היעדר התחושה המאירה. כאן נדרש חיבור אמוני עמוק ושונה. הסוגיה מלמדת את הנפש כי דווקא ברגעים אלו, דווקא כאשר החשיכה עוטפת, אין זה זמן של כישלון או של הסתר מוחלט, אלא זהו זמן שבו הנפש נקראת להוציא את האורות הגנוזים שלה. החשיכה היא האכסניה שבה האמונה הופכת לממשית. הנפש שמאמינה גם כשאינה רואה, שמאירה את נר נשמתה גם .כשסביבה אפלה, היא זו המגלה את עוצמתה האמיתית .החיבור לאמונה מתבסס על ההבנה שהבורא הוא שברא את החושך, והוא שקבע את הלילה .לכן, גם הלילות שלנו אינם מקריים. הם חלק מתכנית הבריאה שנועדה לאפשר לנפש להשתכלל כשאדם מרגיש שהוא צריך להבהיק דווקא בתוך הקושי, הוא מבין שזהו ייעודו. האמונה אינה .ידיעה שכל העולם מואר, אלא ידיעה שהאור נמצא, גם אם הוא זקוק לאדם שידליק אותו בנפשו הבנת הדינמיקה הזו מעניקה מנוחה עצומה לנפש: הידיעה שהקושי הוא הזמנה להאיר, וההסתר .הוא תנאי הכרחי לגילוי כוחות שלא היו מתגלים לעולם באור היום במסלול המוסרי שבו אנו מהלכים, המצפן הפנימי שלנו מלמד כי מוסר אמת אינו נמדד רק בשעות של רווחה ואור, אלא בעיקר בדרך שבה אנו פוגשים את רגעי החשיכה וההסתר. הסוגיה שלפנינו מציבה בפנינו מראה מוסרית חדה: אדם הבוחר להבהיק דווקא במקומות שבהם הכל מסביב חשוך, הוא אדם שבנה בנפשו בית נאמן לבורא. המוסר כאן אינו לברוח מן החושך או .לקבול עליו, אלא להבין כי החושך הופקד בידינו כחומר גלם שניתן להפוך אותו למשכן של אור הענווה המוסרית נלמדת מן הנר שביום. כפי שהוא בוחר לצמצם את אורו בפני המלך, כך האדם המוסרי יודע להכיר בגבולות כוחו ובמקור השפע שלו. אדם שאינו מנסה להאפיל על .אחרים בשעות של גילוי, אלא מתבטל לפני האמת המוחלטת, הוא אדם שזכה למידת הענווה המוסר כאן הוא להבין כי גם כשיש לנו כוח, כישרון או ידע, איננו בעלי הבית המוחלטים, אלא שליחים של האור הגדול המאיר לכל. זוהי דרך של יושרה פנימית, המונעת מאיתנו לשאוב גאווה .מהישגינו האישיים ולהזכיר לנו כי הכל ממנו יתברך יתרה מכך, המצפן הפנימי מכוון אותנו אל האחריות שבתיווך האור. אם הלילה הוא הזמן שבו ניתנה לנו הרשות להאיר, הרי שכל אדם הוא נושא נר עבור סביבתו. האחריות המוסרית שלנו היא להפוך כל פינה בחיים – במקומות של חושך אישי, אכזבה או הסתר פנים – למקום שבו יומית של זיכוך-ניכרת הנוכחות של האמונה. אין זו משימה של הנהגה רמה, אלא עבודה יום המידות, הקפדה על דיבור מאיר בתוך מציאות מורכבת, ועל נתינה מתוך צניעות ושקט. זוהי .דרך שבה האדם לא רק מחפש את האור, אלא הופך בעצמו למקור אור עבור אחרים ההליכה בדרך זו מחייבת אותנו לאמץ גישה של התמדה. המוסר שלנו אינו מאפשר לנו :לקפוא על שמרינו בהמתנה לאור היום. בכל יום ובכל שעה אנו נדרשים לשאול את עצמנו האם השתמשתי בכוחות שניתנו לי כדי להאיר את החושך, או שמא נתתי לחושך להשתלט על רוחי? השאיפה המתמדת לשוב אל השורש, אל המקור שממנו נובעים כל האורות, היא .ששומרת עלינו מפני שחיקה מוסרית ומעניקה לנו את העוז להמשיך ולהוסיף קדושה בעולם זהו המצפן המדויק ביותר: הידיעה שגם הלילה הוא זמן של עבודה קדושה, וכי תפקידנו הוא .להבהיק ולהעיד על המקור בתוך עולם של הסתר

גם לנשמה מגיע אוכל 72 72 .מתוך כל ההתבוננות המקיפה במסלולנו, אנו חוזרים אל שגרת יומנו עם הבנה מחודשת התובנה הראשונה היא שהחיים מחולקים למחזורים של יום ולילה, לא רק בלוח השנה, אלא ,בתוך נפש האדם פנימה. עלינו ללמוד לזהות את הרגעים שבהם עלינו לפעול בענווה ובביטול בבחינת אור יום שאינו מנסה להוסיף על אורו של המלך, ואת הרגעים שבהם עלינו לעזור את העוז ולהפוך למפיצי אור עצמאיים בתוך הלילה וההסתר. התובנה השנייה היא שאין להתייאש ממצבים של חשיכה; להפך, החשיכה היא האות לכך שעתה ניתן לנו הכוח המיוחד להבהיק בעוצמה שלא תיתכן ביום. כל אתגר, קושי או ירידה ברוחניות הם הזמנה להדליק את הנר הפנימי, לגלות כוחות חבויים, ולסמוך על כך שהבורא יתברך נתן לנו את האמצעים להפוך כל .לילה לזמן של גילוי :עיקר העניין:עיקר העניין השאלה שפתחה את מסענו, מדוע נר מאיר בשוני כה רב בין היום ללילה, אינה שאלה טכנית בטבע, אלא צוהר לדרכו של האדם בעולמו של בורא עולם. העולם הזה בנוי משילוב מופלא של גילוי והסתר. היום הוא הגילוי המלכותי של השם יתברך, המבטל כל אור זר ומחייב את האדם להשתחוות בענווה. הלילה הוא הזמן שבו השם יתברך כביכול מניח לאדם לפעול, ובכך הוא מעניק לו את הזכות להיות שותף ביצירת האור. הנר אינו מאיר פחות בלילה, אלא להפך – הוא מגיע לשיא תפארתו דווקא אז, כיוון שניתנה לו הממלכה להאיר. הסוד הגדול הוא להבין שגם ביום וגם בלילה, האדם נמצא תמיד לפני המלך. ביום הוא נוכח, ובלילה הוא מסתתר, אך בכל המצבים התפקיד נותר זהה: להשתמש באור שקיבלנו מהמקור העליון כדי להפוך את העולם לדירה לו יתברך. כאשר אנו מבינים שאין חושך שהוא העדר גמור, אלא חושך שהוא בריאה המזמינה אותנו להאיר, אנו מפסיקים לפחד מהלילות של חיינו ומתחילים לראות בהם את ההזדמנות הגדולה ביותר .שלנו להתגלות ולקרבת השם ההכרה כי האור שלנו הוא כלי שניתן לנו להאיר בחושך מאפשרת לאדם לצעוד בביטחון גם ברגעי הסתר פנים, מתוך ידיעה שהלילה הוא המקום שבו האור האמיתי נבחן ומתגלה. היכולת להבהיק בחושך אינה נמדדת בעוצמת הלהבה בלבד, אלא בעומק ההתחברות לשורש האור שבלב, ההופך כל צל של לילה לקרן .אור של אמונה