יוהרב יוסף ויצמןתורה. מחשבה. חיים.לחיפוש
מתוך „גם לנשמה מגיע אוכל”חומש בראשית · פרשת בראשית · עמ׳ 349–353

?מדוע נלקחו שבעים שנה מאדם הראשון וניתנו לדוד המלך

אנו ניצבים בפתחו של בירור מרתק המבקש לפצח סוד עתיק יומין – מדוע בחר הבורא ,להעביר שנים מחייו של האדם הראשון אל מלכותו של דוד המלך. השאלה המונחת לפנינו הניזונה ממדרש ילקוט תהילים, אינה מסתפקת רק בהתבוננות בחישובים של שנים, אלא

מדוע נלקחו שבעים שנה מאדם הראשון וניתנו לדוד המלך אנו ניצבים בפתחו של בירור מרתק המבקש לפצח סוד עתיק יומין – מדוע בחר הבורא ,להעביר שנים מחייו של האדם הראשון אל מלכותו של דוד המלך. השאלה המונחת לפנינו הניזונה ממדרש ילקוט תהילים, אינה מסתפקת רק בהתבוננות בחישובים של שנים, אלא חודרת אל עומק משמעותה של יצירת ספר תהילים. כאשר אנו שואלים מדוע לא היה די בשנים שהוקצבו לדוד, אנו פותחים צוהר להבנה שהמלכות והשירה אינן מוגבלות במניין ימי האדם, אלא דורשות שורש קיומי נשגב, המחובר בטבורו אל ראשית הבריאה. זוהי שאלה על מהות החיים, על תפקיד השירה בחיי האומה, ועל הקשר הסמוי שבין האדם הראשון לבין .דוד מלך ישראל אנו פוסעים כעת בזהירות ובחרדת קודש אל מול דברי הכתוב, אל הרגע שבו נחתמים ימיו של אבינו הראשון, ומבקשים להקשיב למה שבין השיטין של הפרשה. אין מדובר בעוד תאריך או מניין שנים, אלא בנקודת מפגש נסתרת שבין ראשית האנושות לבין הכתר של דוד .מלך ישראל הפסוקים המלווים אותנו מתוך פרשת בראשית הם אלו: "ויהיו כל ימי אדם אשר חי תשע .)(בראשית ה ה "מאות שנה ושלושים שנה וימות פותח לנו שער אל סוד נשגב, ומבאר: שאדם הראשון)(רמז תתמ"ג המדרש בילקוט תהילים ,צפה ברוח קודשו את הדורות הבאים, וראה כי דוד המלך עתיד להיות ללא שנים משל עצמו .ועל כן נטל אדם שבעים שנה משנות חייו המיועדות לו, ונתנן במתנה גמורה לדוד המלך ,)(עמוד קסו הגאון רבי יוסף שלמה כהנמן, כפי שמביא הגר"צ רבינוביץ' בספרו עיוני הלכות ,הניח לפנינו את הקושיה המהדהדת הזו, שאין בה מנוח: וכי חס ושלום נתקצר כוחו של הבורא עד שלא היה בידו להעניק לדוד המלך עוד שבעים שנה משלו, מן האוצר הבלתי מוגבל של שנות החיים, עד שהיה מוכרח לקחתן דווקא משנותיו של אדם הראשון? הרי כל רגע וכל דקה בעולם הם ברואו של הבורא, וכיצד ייתכן שהקב"ה זקוק לנדבנותו של אדם, ולו הגדול שבאדם, כדי להעניק לדוד את שנותיו? הקושיה הזו אינה מבקשת תשובה חשבונית, אלא ,היא קוראת לנו להביט אל עומק המהות – היא שואלת מהו הקשר השורשי, העמוק מני ים .שמחייב דווקא את השנים של אדם הראשון להיות אלו שמחייה את דוד המלך אנו מעמיקים כעת אל תוך היכלו של דוד המלך, אל המקום שבו המילים הופכות לדופק ,החיים של כל יהודי ויהודי. אם שאלנו מדוע דווקא אדם הראשון נדרש להעניק משנותיו לדוד הרי שהתשובה טמונה במהותו של ספר תהילים עצמו – יצירה שאינה רק אוסף שירים, אלא .מפה רוחנית המלווה את הנשמה בכל רגע ובכל מצב :, ביאר)(עמוד קסו הגאון רבי יוסף שלמה כהנמן, כפי שמביא הגר"צ רבינוביץ' בעיוני הלכות :את הטעם הפנימי לכך שרק אדם הראשון יכול היה להעניק את השנים הללו לדוד, וכתב כי ספר תהילים אינו ככל ספרי הנביאים והכתובים, אשר נכתבו ברוח הקודש עבור הדורות או למטרה מוגדרת. ספר תהילים הוא דבר אחר לגמרי. הוא מכיל בתוכו ומתמצת את כל

גם לנשמה מגיע אוכל 350 350 מאורעותיו של כל אחד ואחד מישראל, משך כל שנות חייו עלי אדמות, ואף קודם לכן ולאחר מכן. זוהי יצירה קדושה ונפלאה שאין לה אח ורע, יצירה שמלווה בתמידות את האדם בכל .עת ובכל מקום, בכל שמחה ובכל צרה, בכל עלייה ובכל נפילה לפיכך, מחדד הגאון, יצירה כזו, המקיפה את כל נשמות ישראל ושזורה בחיי כל אדם, אינה יכולה להיות מחוברת על ידי ילוד אישה רגיל במובן הפשוט של המילה. כדי לכתוב ספר כזה, ספר שבו כל יהודי מוצא את עצמו מול בוראו, נצרך שורש שקדם לכל ההתחלקויות של האנושות. דוד המלך, בהיותו מחבר ספר זה, היה חייב להיות מחובר בטבורו אל האדם ,הראשון, האדם שכלל בתוכו את כל הנשמות כולן. אדם הראשון הוא השורש של האנושות ורק אדם שחלק מנשמתו ושנותיו לקוחים ישירות מאותו שורש ראשוני, יכול היה להוציא מפיו מילים שיהיו שייכות לכל יהודי בכל דור. לכן, ה'שבעים שנה' הללו אינן סתם תוספת חיים, אלא הן העברת התוקף והשורשיות של אדם הראשון אל דוד, כדי שיוכל להיות הצינור .שדרכו תישפך השירה הנצחית של כלל ישראל אנו ממשיכים ומעמיקים אל סוד דמותו של דוד המלך, ומבקשים להבין כיצד אותה שייכות שורשית לאדם הראשון מעניקה לו את הכוח האדיר להתפלל בעד כלל ישראל בכל עת ובכל מצב. התפילה של דוד אינה תפילה פרטית של יחיד, אלא היא קולו של הכלל כולו, וכדי שקול .זה יהיה חי וקיים לעד, היה עליו לינוק משורש החיים שקדם לפירוד האנושי הכוח המיוחד של תפילת דוד המלך שנובעת מן השורש הכללי של נשמתו, כי בדומה לאדם הראשון שכל נשמות ישראל היו כלולות בו, כך גם דוד המלך, בתוקף השנים שקיבל והחיבור העמוק לאותו שורש קדמון, זכה להיות כלי המכיל בתוכו את כלל הצרות והישועות של ישראל. כשהוא מתפלל בפרקי התהילים, אין הוא רק מבטא את רחשי ליבו, אלא הוא פותח את לבבות כל ישראל לפני הבורא, מתוך ידיעה שהמילים שלו הן הכתובת של כל .נשמה ונשמה ההבנה הזו מעניקה לנו פרספקטיבה חדשה על כל פרק תהילים שאנו אומרים. כאשר אנו קוראים את דברי דוד, אנו לא רק קוראים דברי נחמה של מלך שחי לפני אלפי שנים, אלא ,אנו מתחברים לזרם חי של תפילה שנובע משורש הבריאה עצמה. הצינור שפתח דוד המלך בסיוע אותן שבעים שנה שקיבל מאדם הראשון, הוא הצינור שמאפשר לנו היום, בכל מקום ובכל עת, להניח את צרותינו ותפילותינו לפני הקב"ה. דוד המלך הפך להיות המייצג של האדם הראשון המתוקן, זה שאינו נשבר מול הקשיים, אלא הופך את כל חייו לשיר אחד ארוך של .דבקות וחיבור אל המקור אנו פוסעים אל עומק ההבנה של השירה ככלי עבודה רוחני נעלה, המזכך את הנפש ומושך את השראת השכינה למרחב חייו של האדם. השירה אינה מותרות של הנפש, אלא הדרך המזוקקת ביותר לביטוי האמת הפנימית, המקום שבו המילים פוסקות מלהיות תיאור של .מציאות והופכות ליצירת מציאות חדשה וטהורה מו"ר הגר"א וייס, בהתייחסו לכוחה של השירה ובפרט לשירת דוד המלך, ביאר: את הסגולה

תישארב תשרפ 351 351 המופלאה שיש בתהילים בתיקון פגמי הנפש, וכתב: כי השירה היא הכלי שבו האדם משיל מעליו את הקליפות החיצוניות וחושף את גרעין נשמתו הטהור. כאשר דוד המלך מחבר את פרקי התהילים, הוא אינו רק כותב שירים, אלא הוא בורא תדר של דבקות, המאפשר לכל יהודי להתחבר מחדש למקור החיים. השירה מביאה את האדם לידי התבטלות, והתבטלות זו היא המפתח להשראת השכינה, שכן השכינה שורה רק במקום שיש בו ענווה ורצון פשוט .להידבק בבורא ההבנה הזו מלמדת אותנו כי השירה היא המזור לכל חולי הנפש והלב. בעולם שבו הכל רעש ומהומה, והכלים שבידינו – כפי שראינו בשיחה הקודמת על דור אנוש – מפתים אותנו לחפש מזור חיצוני, ספר תהילים מזכיר לנו שהתרופה נמצאת בתוך השירה. השירה שאב דוד ,משורשו של אדם הראשון היא השירה שמאחדת את השברים, המרפאת את הקרעים בנפש ,ומחזירה את האדם למצבו הראשוני והזך. כל פרק ופרק בספר הוא עולם ומלואו של תיקון המזמין את האדם לעמוד לפני ה' בפשטות, ללא מסכות וללא גלמים, מתוך שירה שבוקעת .מעומק הלב ונוגעת בנצח אנו מעמיקים אל המשא הכבד והנשגב שעל כתפי המלך, אל החיבור שבין מי שהיה ראשית האנושות לבין מי שנועד להיות המנוע הרוחני של תקומתה הנצחית. דוד המלך לא נשא את השנים הללו כמתנה קלה, אלא כציווי עמוק להחזיר לעולם את הזיכרון החי של אותה טהרה ראשונית שאבדה. כל יום משנותיו של דוד, שנשזרו מתוך אותה מתנה שקיבל מאדם הראשון, היה רצוף בתחושת אחריות שלא למעוד, לזכור תמיד מהיכן הוא בא ומהו השורש .שאותו הוא מייצג ההתמודדות עם נטל הדורות היא המקום שבו האדם נדרש להכריע בין השכחה לבין יום, אל השגרה שמשכיחה-הזיכרון. העולם נוטה באופן טבעי להיסחף אל הזרם, אל היום את הפלא של החיים. אך דוד המלך בחר אחרת. הוא הבין שכל שנה שקיבל היא הזדמנות נוספת לזקק את התודעה האנושית. הוא לא נתן לזמן לחלוף כעוד מניין שנים, אלא הפך כל ,שנה לפרק בסיפורו של האדם השואף אל אלוהיו. בכל רגע של מלכות, בכל עת של שירה הוא תרגם את הכאב, את התקווה ואת הציפייה של האנושות כולה למילים של תפילה, ובכך .הוא לא רק זכר את אדם הראשון, אלא תיקן את הבחירה שלו בכל יום מחדש היכולת הזו לשאת את נטל העבר ולהפוך אותו למנוף לעתיד היא סוד גדלותו. דוד המלך מלמד אותנו שגם כאשר אדם מרגיש שהוא נושא על כתפיו את כל משאות הדורות הקודמים – את חטאי העבר, את השאיפות שלא מומשו, את הכמיהה לקדושה שנותרה יתומה – הוא אינו חייב לקרוס תחתיהם. הוא יכול להפוך אותם למוזיקה. הוא יכול לקחת את כל השנים שנמסרו לו ולעשות מהן רצף של התחברות טהורה. הזיכרון של אדם הראשון אצל דוד המלך לא היה זיכרון של אבל, אלא זיכרון של אחריות: לומר לעולם כולו שהנשמה אינה שייכת .לטבע, אינה כפופה לחוקי הזמן החולף, אלא היא ניצוץ אלוהי שנועד להאיר, לשיר ולהתעלות אנו פוסעים אל מרחב שבו הדיבור אינו עוד כלי תקשורת בלבד, אלא גשר חי ורוטט המחבר בין שמיים לארץ. סוד הדיבור הוא המפתח שבאמצעותו אדם יכול להפוך את המציאות הפיזית

גם לנשמה מגיע אוכל 352 352 למרחב של קדושה. כאשר אנו מתבוננים בדרכו של דוד המלך, אנו למדים שהשירה היא הכלי .העדין והעוצמתי ביותר שניתן לאדם כדי לפרוץ את גבולות החומר ולפגוש את האינסוף בספרים הקדושים מבואר: כי הדיבור הוא בבחינת נשמה המתלבשת בתוך הברה, וכאשר אדם מוציא מפיו מילים של אמת, הוא מחיה מחדש את העולם. השירה של דוד המלך אינה מילים בעלמא, אלא היא תמצית של רצון הלב שנשזר בתוך הדיבור. כאשר אדם נקלע – למערבולת של החיים, לבלבול של הדור, או לקושי שנדמה שאין לו פתרון, הדיבור הנכון הדיבור שבוקע ממעמקי הנשמה בתפילה – הוא שיוצר את השביל הבטוח החוצה. הדיבור ,הזה הוא הדיה של אותה נשמה ראשונית שניתנה באדם, והיא היכולת לומר לבורא: אני כאן .נוכח, מבקש להתחבר למרות כל הקשיים החיפוש אחר השירה הפרטית של כל אדם הוא האתגר הגדול ביותר. עלינו להבין שכל .אחד מאיתנו הוא בעל מנגינה ייחודית, שנועדה להשלים את התמונה הגדולה של הבריאה החיים מנסים לעיתים קרובות להשתיק את המנגינה הזו, לכסות אותה ברעשים של דאגות ושל דרישות חיצוניות. אך אדם שמקשיב לעצמו, שמחפש את הקול הפנימי שלו בתוך כל המהומה, הוא אדם שבונה את מקדשו הפרטי. השירה אינה דורשת כישרון מוזיקלי, אלא דורשת כנות. היא דורשת מהאדם לעמוד מול קונו, להסיר את כל המחסומים, ולתת למילים לזרום מתוך האמת העירומה שלו. כאשר השירה בוקעת מהמקום הזה, היא הופכת לתפילה .המבקשת חיבור, והחיבור הזה הוא התשובה לכל השאלות שהמציאות מציבה בדרכנו אנו מעמיקים אל נבכי החיים המפותלים של דוד המלך, אל השבילים המפותלים שבהם פסע, ואל הדרך שבה ידע להפוך כל משבר לאבן בניין ביסוד מלכותו. דוד המלך אינו דמות אידיאלית שחיה בשלווה אולימפית; הוא דמות שנבנתה מתוך האש, מתוך רדיפה, מתוך בדידות ומתוך כישלונות אישיים עמוקים. דוקא מתוך המקומות הללו, הוא הצליח להפיק .תובנות שעיצבו את נשמת העם לדורות התובנה המרכזית העולה מחייו היא שהמשבר אינו סוף הדרך אלא פתח לבירור פנימי ,עמוק יותר. כאשר האדם מוצא את עצמו בתוך משבר, הנטייה הטבעית היא להצטמצם לחוש אשמה או לפנות אל ייאוש. דוד המלך בחר בנתיב הפוך: הוא הפך את המשבר לכלי של התפשטות הנפש. הוא לקח את הקושי והפך אותו למילים של תהילים, ובכך הוא לא רק פתר את משברו האישי, אלא יצר מזור עבור כל מי שיחווה קושי דומה בעתיד. הוא לימד אותנו .שאין שום מציאות אנושית – מורכבת ככל שתהיה – שאין לה מקום בתוך היכלו של הבורא כשאדם לומד לראות את המשברים שלו לא כאירועים מבודדים של צער, אלא כחלק ממסע מורכב של התפתחות, הוא מתחיל להפיק מהם תובנות בונות. היכולת לעצור בתוך הסערה, להודות בחולשה, ולבקש רחמים, היא עדות לעוצמה פנימית שאינה נשענת על הישגים חיצוניים אלא על אמת פנימית יוקדת. החיים המפותלים של דוד מראים לנו שדווקא השברים הם שמאפשרים לאור להיכנס, ודווקא מתוך הערפול והקשיים אנו מוצאים את הדרך אל הבהירות. זהו הניצחון האמיתי: לא לחיות חיים ללא משברים, אלא לחיות חיים שבהם כל .משבר הופך לשיר הלל לבורא, וכל קושי הופך לצעד נוסף בדרך אל הדבקות בשורש הנשמה

תישארב תשרפ 353 353 אנו מעמיקים אל המרחב שבו היחיד פורץ את גבולות הזמן והמקום, ומגלה כי כל תנועה רוחנית שלו מהדהדת בעולמות עליונים ומשפיעה על הכלל כולו. השאלה כיצד פעולה של אדם אחד יכולה לשנות את פני המציאות היא שאלה שמלווה אותנו מראשית הבריאה, ודמותו של דוד המלך מהווה את התשובה החיה לכך. הבנו כי הוא לא פעל כמנהיג מבודד, אלא כצומת שדרכו עברו נשמות ישראל, וכל מזמור שחיבר היה פעולה אקטיבית של תיקון עבור .דורות שלמים העבודה הרוחנית של היחיד, גם כשהיא נראית שקטה ונסתרת בתוך קירות הבית, היא זו שבונה את יסודות העולם. כאשר אדם בוחר בדרך של אמת, כאשר הוא מוסר את רצונו הפרטי למען רצון הבורא, הוא משפיע על האווירה הרוחנית של סביבתו הקרובה ושל הדור כולו. דוד המלך הראה לנו שגם במצבים של בדידות גמורה, בעודו בורח במדבר או ניצב מול אויבים, הוא לא איבד את המבט הכללי. הוא ידע שכל תפילה שהוא מתפלל, כל מילה של .ערגה לאלוקיו, היא אבן נוספת במבנה הגדול של שכינת עוזנו היכולת להבין שהפעולה שלנו אינה נגמרת בנו, אלא מתפשטת כגלים במים, היא האחריות ,הגדולה ביותר של האדם. הידיעה שכל מעשה טוב, כל לימוד תורה, כל התגברות על יצר מחזקת את הקשר של כלל ישראל אל שורשו, מעניקה לחיים משמעות אינסופית. אנו לא חיים רק את חיינו הצרים, אלא אנו חיים את חיי האומה כולה, וכל מעשה שלנו הוא נדבך בבניית המלכות שתבוא. המחשבה הזו לא רק מעוררת השראה, אלא היא קוראת לנו לחיות בדייקנות, בעומק, ובמסירות, מתוך הכרה כי אנו חלק ממסע נצחי שבו לכל פעולה קטנה .יש חשיבות מכרעת בתיקון עולם אנו עומדים אל מול המציאות המשתנה ללא הרף, אל מול העולם המנסה לערער את תפיסתנו באמצעות קולות זרים, תרבויות חולפות וזרמים אינטלקטואליים המבקשים ,להשכיח מאיתנו את שפת הנשמה. היציבות הרוחנית של אדם אינה נמדדת בניתוק מהעולם אלא ביכולת להישאר מחוברים למצפן הפנימי גם כאשר העולם כולו אינו מבין את השפה שבה אנו דוברים. דוד המלך, שחי את חייו תחת תהפוכות ומלחמות, הוא המופת לאדם .ששומר על יציבותו דווקא משום שהוא מחובר אל שורש קדמון שאינו תלוי בזמן כאשר העולם אינו מבין את שפתנו, כאשר הדרכים שבהן אנו בוחרים ללכת – דרכי התורה והדבקות – נראות זרות או מיושנות בעיני הבריות, זוהי נקודת המבחן האמיתית. היציבות .נובעת מההכרה הפנימית שערכי האמת אינם זקוקים להסכמת הקהל כדי להיות אמיתיים מי שמחפש אישורים חיצוניים לדרכו הרוחנית, סופו להתערער בכל פעם שהרוחות ישנו את כיוונן. אך מי שנטוע בשורש נשמתו, בחיבור הישיר לבורא, יודע שהשפה שלו – שפת .התפילה, שפת הקודש – היא השפה היחידה שמחזיקה מעמד כאשר הכל סביב מתפורר השמירה על המצפן דורשת מאיתנו עקביות פנימית וסירוב להשתתף בטקסי השכחה של הדור. דוד המלך לא השתנה בהתאם למלכויות שקמו ונפלו, אלא הקיף את עצמו במזמורי תהילים שהם נצחיים. האתגר שלנו הוא להפוך את המצפן הזה לחלק בלתי נפרד מאיתנו, כך שגם ברגעים של ספק או בתוך מציאות שאינה מבינה את ערכינו, נדע שאנו הולכים בדרך

גם לנשמה מגיע אוכל 354 354 ,המלך. היציבות אינה קפיאה במקום, אלא היא היכולת להמשיך ולצעוד בנתיב הקדושה .מתוך ידיעה שהמנגינה הפנימית שלנו היא זו שתכריע בסופו של דבר את כל רעשי הרקע בסיומו של מסע זה, שבו פסענו בשבילי התהילים ובנבכי נשמתו של דוד המלך, אנו נותרים עם תמונה רחבה ומרהיבה של שורשי הנפש היהודית. למדנו כי העברת השנים מאדם הראשון לדוד המלך אינה שאלה טכנית של זמן, אלא סוד עמוק של הזרמת חיות ממקור האנושות אל כלי המלכות והשירה. מצאנו כי ספר תהילים הוא הרבה יותר מאוסף פסוקים; הוא בבחינת יצירה שורשית, החובקת את כלל הנשמות ומלווה את האדם בכל תחנות חייו, מתוך אותה .חיות קדמונית שניתנה במתנה כדי לאפשר את נצחיות הקול היהודי :עיקר העניין:עיקר העניין עיקר העניין הוא שהתפילה והשירה אינן פעולות חיצוניות, אלא ביטוי של השורש הנשמתי העמוק ביותר, המחובר ישירות אל בורא העולם. עיקר העניין הוא שהאדם נדרש לקחת את המשברים והטלטלות של חייו ולהפוך אותם לכלי של דבקות, כפי שעשה דוד המלך שעיצב את כלל ישראל מתוך כאבו הפרטי. עיקר העניין הוא שהמצפן הרוחני שלנו אינו תלוי בהבנת הסביבה או באישור הקהל, אלא בנאמנות למנגינה הפנימית שהיא חלק מאותה נשמה ראשונית שנטע בנו הבורא. עיקר העניין הוא שהעולם כולו הוא במה לעבודת ה', וכל רגע של אמת הוא אבן בניין במבנה .המלכות העתיד להיבנות הסוד הגדול הוא שהשנים שקיבל דוד המלך הן בעצם השנים שכל אחד מאיתנו מקבל בכל בוקר מחדש – הזדמנות להוסיף קדושה, לכתוב פרק נוסף בספר התהילים האישי שלנו, ולהפוך את החיים משגרה של חול לשיר הלל נצחי שבוקע מעומק הלב. כך אנו מבינים שגם בתוך מציאות מורכבת וסוערת, כאשר אנו מרגישים לעיתים זרים בעולם, יש לנו את הכוח לשמור על זהותנו ולמצוא את דרכנו אל המקור. המסקנה שלנו היא ברורה: האדם נקרא להשתמש בכוח הדיבור ,והשירה כדי להאיר את עולמו, ובכך הוא משיב לבורא יצירה שלמה, זכה ומזוקקת .המחוברת בעבותות אהבה אל ראשיתה של הבריאה ואל עתידה המזהיר

הדברים נגעו בכם? שתפו אותם עם אדם נוסף