?אדם המקפיד ולא מוחל או שאומר שמחל אולם לא בלב שלם, האם יכול לשמש בתור שליח ציבור !הוכח מפרשת השבוע

!יכול לשמש בתור שליח ציבור? הוכח מפרשת השבוע ,בתוך היכל התפילה, ברגעים שבהם השליח ציבור ניצב כפה של הקהל לפני בורא עולם מתרחשת דרמה נשמתית שאינה נראית לעין. השליח ציבור אמור להיות הצינור שדרכו

אדם המקפיד ולא מוחל או שאומר שמחל אולם לא בלב שלם, האם !יכול לשמש בתור שליח ציבור? הוכח מפרשת השבוע ,בתוך היכל התפילה, ברגעים שבהם השליח ציבור ניצב כפה של הקהל לפני בורא עולם מתרחשת דרמה נשמתית שאינה נראית לעין. השליח ציבור אמור להיות הצינור שדרכו עולות התחינות, אך מה קורה כאשר בתוך הצינור הזה נתקעת אבן נגף של טינה? שמעון מבקש מחילה מראובן, אך ראובן, בלבו פנימה, חש את הצריבה של הפגיעה, את המרירות שלא שקעה. הוא אומר מילים של מחילה, אך הלב אינו פועם בהתאם, הוא נותר כבול :בעבותות של הקפדה. השאלה המנקרת בלב אינה רק הלכתית, היא עומדת ברומו של עולם האם אדם שנפשו אינה שקטה, אדם הנושא עמו משא של כעס כלפי אדם אחר, יכול להרים את ידיו אל השמים ולהתייצב כשליח של ציבור שלם? האם התפילה יכולה לעלות כקטורת ריח ניחוח כשבלב השליח נותרה חומת הפרדה? תחושת הדחיפות שבאוויר, הרעד שבתפילה בלחש, והציפייה לרחמי שמים – כל אלו עומדים בסתירה חריפה אל מול הדלתות הסגורות .של הלב שאינו מסוגל לסלוח ההכרעה בשאלת התאמתו של שליח ציבור השרוי במחלוקת מונחת על יסודות רחבים בתורתנו, המדגישים את האחדות הנדרשת בין התפילה לבין מדותיו של המתפלל. כפי :שנאמר בפרשת השבוע על חטא אדם הראשון, הפותח פתח למורכבות שבין חטא לתיקון . פסוק)(בראשית ב, יז ""ומעץ הדעת טוב ורע לא תאכל ממנו כי ביום אכלך ממנו מות תמות זה, המציב את הגבולות הקיומיים, מהווה רמז לחשיבות העליונה של טהרת הלב בבוא .האדם לפני בוראו ביאר: את חומרת הציווי שנגזר על האדם, ומדגיש כי החטא יוצר)(בראשית ב, יז רש"י מציאות שבה המיתה מרחפת מעל לכל פעולה, ובכלל זה גם על האופן שבו האדם עומד לפני המקום. ביאור הדברים הוא כי כל חטא, ובפרט פגיעה בזולת, יוצר חיץ שדורש תיקון .מוחלט כדי לחזור אל השלמות ביאר: את היחס שבין המעשה לבין התוצאה המיידית של)(שם רבי אברהם אבן עזרא .האכילה, ומלמד כי הפגיעה בשלמות האדם אינה רק פעולה רגעית אלא שינוי מעמדי בהקשר של שליח ציבור, ניתן ללמוד מכאן כי מדרגת ה"שליח" מחייבת את האדם להיות במצב שבו אין בינו לבין הציבור חומות של איבה, שכן השליחות דורשת זכות של שלמות .שאינה מתיישבת עם הקפדה שבלב ביאר: את המושג "ביום אכלך" כמי שנתחייב מיתה, מה שמעיד על כך)(שם הרמב"ן שהחטא הוא תהליך מתמשך. השלכה מעשית לשאלתנו היא ששליח ציבור אינו יכול להוציא את הציבור ידי חובה כשהוא עצמו שרוי בתוך מצב של חטא כלפי אחד מהם, שכן הוא אינו .יכול להציג תפילה נקייה כשבקרבו קיימת מחיצה של פירוד הסכמה ולקטטה שבין- ביאר: כי אכילת עץ הדעת היא המקור לכל אי)(שם החזקוני הבריות, ומכאן שהשליח ציבור הנדרש להוציא את הציבור ידי חובה חייב להיות נקי מכל .קטטה, שכן תפקידו הוא לאחד את הקהל תחת כנפי השכינה

תישארב תשרפ 239 239 לאחר שהתבוננו ביסודות המקראיים המלמדים על חומרת הפגם בלב האדם, אנו נכנסים אל דלתי בית המדרש, אל התלמוד בבלי והירושלמי, המציבים את התנאים ההכרחיים לאדם המבקש לעמוד לפני התיבה. רבותינו מלמדים אותנו כי התפילה אינה רק מילים היוצאות .מהפה, אלא היא דורשת מנקה נפשי שבלעדיו הדיבור נותר כגוף ללא נשמה איתא: מר זוטרא כי הווה סליק לפורייה, אמר שרי ליה)(דף כח ע"א בגמרא במסכת מגילה לכל מאן דצערן. הסבר הדברים הוא שסליחת האדם לחבריו בלילה היא תנאי לשקט נפשי ולחיים ארוכים, וכל שכן לשליח ציבור, שחייב להסיר כל טינה כדי שתפילתו תהיה שלמה .וראויה להישמע לפני בורא עולם איתא: ריבון העולמים אלמלא שדנת אדם הראשון)(דף יב ע"ב בגמרא במסכת ראש השנה בשעה שאכל מן האילן לא חיה אפילו שעה אחת, והתקנת עמו ברחמים, כך התקנת עמי ביאר: את כוחה של מידת הרחמים שבה)(שם שאתה דן את בניו ברחמים. המפרש הר"ן ,התנהג הבורא עם האדם הראשון, ודייק מכאן שעל השליח ציבור, המבקש רחמים על הקהל מוטל להדמות למידת קונו ולנהוג ברחמים ובמחילת לב כלפי כל אדם, שהרי אחרת לא יוכל .לתבוע רחמים על אחרים איתא: כל מי שאין לו צדקת לב אין תפילתו)(מסכת תענית, פרק ב הלכה א בתלמוד ירושלמי , ביאר: כי תפילה ללא ניקיון כפיים וטהרת הלב מכל קפידה)(שם נשמעת. מפרשי הירושלמי היא כדבר חסר המבקש מילוי, שכן הקדוש ברוך הוא דורש מאתנו את הלב השלם והמפויס .בבואנו לפניו, וכל שכן שליח המייצג את הציבור לאחר שהעמקנו במקורות הש"ס המציבים את טהרת הלב כתנאי מוקדם לתפילה, אנו פונים אל גדולי הראשונים, המתרגמים את האידיאל הרוחני הזה לשפה הלכתית ברורה. הם מבקשים להגדיר מהו הגבול שבו איבה או קפידה מצד השליח ציבור מונעות ממנו להוציא את הרבים ידי חובתם, ומחדדים כי שליחות הציבור אינה רק תפקיד טכני, אלא אחריות .רוחנית הדורשת נקיות מוחלטת ביאר: את כוחה של המחילה ככלי המטהר את)(שער הגמול הרמב"ן בספרו תורת האדם האדם מכל פגם שדבק בו עקב כעסו. וכתב: כי השליח ציבור הנדרש להוציא את הקהל, חייב להיות דבוק במידותיו של הקדוש ברוך הוא, ואם יש בו טינה, הרי הוא פוגם בכלי השליחות .שלו, והתפילה אינה עולה בשלמותה כפי שהיא צריכה להישמע לפני התיבה ביאר: את הדין שדברים שבלב אינם)(סנהדרין דף מט רבנו ניסים הגאון בספרו המפתח דברים, וחילק בין תחומים שונים של מחילה. וביאר: כי בעניין שבין אדם לחברו, גם אם האדם אומר בפה שהוא מוחל, עליו להשתדל להביא את לבו לכך, אך מעת שהוציא מילים ,מפיו, הרי הוא נחשב כמי שסלח, ושליח ציבור שנוהג כך מקיים את חובתו כלפי הציבור .שכן הוא אינו מעכב את התפילה מלהישמע ביאר: את החשיבות שלא יהיה שום פגם במי)(פרק ד המרדכי בספרו על מסכת מגילה ,שמתמנה להיות שליח ציבור. וכתב: כי השליח ציבור הוא המייצג את הציבור לפני המלך

גם לנשמה מגיע אוכל 240 240 ואם הוא שרוי בקטטה עם אחד מאנשי הקהל, הרי זה כאילו הציב חומת ברזל בינם לבין .התפילה, ובזה אין הקהל יכול לצאת ידי חובה בתפילתו, שכן היא נעצרת בדרכה למעלה לאחר שסללנו את הדרך דרך דברי הראשונים המגדירים את מהות השליחות, אנו פונים אל עולם הפוסקים האחרונים, המבקשים להחיל את הדינים הללו על המציאות המורכבת של קהל ומתפללים. הם בוחנים את גבולות המחילה, את כוחם של דברים הנאמרים בפה אל מול סערת הלב, ואת המשמעות ההלכתית של היות השליח ציבור נקי מכל קפידה, כדי .שיוכל לשמש פה לכל יחיד ויחיד ביאר: את התנאים להוצאת הציבור)(אורח חיים, סימן תקפא סעיף א הרמ"א בספרו שולחן ערוך .בתפילה. וכתב: אם יהיה לו שונא ומכוון שלא להוציאו, גם אוהביו אינם יוצאים בתפילתו הסבר הדברים הוא שהאיבה אינה רק עניין אישי בין השניים, אלא היא פוגמת בעצם הדינמיקה של התפילה הציבורית, שכן השליח ציבור הופך להיות גורם המפריד במקום .מאחד, מה שמחייב אותו להסיר את השנאה מליבו לפני שהוא ניגש לתיבה ביאר: את חובת השליח ציבור במקרה של איבה שנוצרה)(שם, סעיף קטן נז המשנה ברורה לאחר שהקהל כבר הסכים עליו. וכתב: השליח ציבור מחוייב לומר בפירוש שיסיר הקנאה ,מליבו ויוציאנו בתפילתו. ביאור הדברים הוא שגם אם הקהל אינו יכול למחות בו יותר מוטלת על השליח ציבור אחריות הלכתית כבדה ליצור גשר של כוונת הלב, ובכך הוא מנקה .את התפילה מכל פגם של איבה המעכב את קבלתה ביאר: את גדרי השונא ומכוון שלא להוציא את)(שם, סימן תקפא סעיף ה הערוך השולחן הציבור. וביאר: דזה אינו אלא כשיש הרבה עמי ארצות שאין יכולים להתפלל בעצמם, אבל אצלנו שכל אחד מתפלל בעצמו לא שייך כלל דין זה. עם זאת, הוא מסייג את דבריו וכותב כי במוספי ראש השנה ויום כיפור, שבהם התפילה של השליח ציבור היא העיקר, יש להקפיד .ביתר שאת שהשליח ציבור יכוון להוציא את כולם, ושתהיה לו אהבה לכל הקהל ביאר: את דברי המקובלים. וכתב: מי שאינו מעביר שנאה)(סימן תרו סעיף קטן א האליה רבה ביום כיפור אין תפלתו נשמעת. הסבר זה מלמד כי עבור שליח ציבור, המחילה אינה רק המלצה מוסרית אלא תנאי סף לקבלת התפילה, שכן מי שנושא בליבו קפידה אינו יכול .להיות צינור למחילה עבור הקהל כולו לאחר שסקרנו את פסיקת האחרונים ואת הצורך הקריטי בטהרת הלב ובכוונת השליח ציבור, אנו ניגשים אל גדולי הדורות האחרונים, המבקשים ליישב את הקושי הגדול של אדם שאינו מרגיש בלב שלם את המחילה. הם מציעים מבט חדשני ומרענן על כוחם של הדברים הנאמרים בפה, ומסבירים כיצד השליח ציבור יכול להתעלות מעל הרגש האישי ולקיים את .שליחותו בנאמנות, גם בטרם הגיע לדרגה של סליחה לבבית מלאה ביאר: את כוחה של המחילה הנאמרת)(איגרת י רבנו ישראל מסלנט בספרו מכתבי רבנו בפה. וחידש: כי דברים שבלב אינם דברים, ודי בזה שהאדם מוציא בפיו שהוא מוחל, כדי שהמחילה תחול במציאות ההלכתית. ביאור הדברים הוא שההלכה מכירה בכך שהלב אינו

תישארב תשרפ 241 241 תמיד צייתן למחשבה, ולכן היא נותנת משקל מכריע להחלטה המוצהרת בפה, המהווה צעד .ראשון ומחייב בדרך למחילה הלבבית המלאה ביאר: את הדין במבייש)(על מסכת קידושין דף מט ע"ב נימוקי מהרמ"מ בספרו גיליוני הש"ס את חברו. וכתב: כי אף על פי שלא מחל לו בלבו, אמרינן ביה גם כן דברים שבלב אינם דברים. הסבר זה מלמד כי ברגע שאדם מצהיר על מחילה, הוא יוצר מציאות משפטית חדשה של העברת הקפדה, ודי בזה כדי להסיר את המניעה ההלכתית המונעת ממנו לשמש .כפה לציבור ביאר: את חשיבות הנהגתו של האדם עם הסובבים)(פרק ז החפץ חיים בספרו אהבת ישראל אותו. וביאר: כי גם אם קשה לאדם למחול, הרי שעל ידי שהוא כובש את יצרו ואומר בפה .שהוא מוחל, הוא פועל פעולה גדולה בשמים, ומטהר את עצמו ואת הקהל שסומך עליו העמקה זו מבהירה כי כוחו של השליח ציבור אינו תלוי בהרגשתו בלבד, אלא במחויבותו .לבצע את שליחותו על הצד הטוב ביותר, תוך התגברות על מחיצות הלב לאחר שהבנו את גדרי המחילה ואת כוחם של הדברים הנאמרים בפה, אנו מבקשים לזקק את המסקנות המעשיות העולות מסוגיה זו. הנפקא מינה נוגעת באופן ישיר לשאלת כשירותו של השליח ציבור, לאחריות הקהל בבחירתו, ולחובתו האישית של השליח ציבור בבואו .להתכונן לתפילה, שכן הדיונים התאורטיים חייבים לפגוש את מציאות חיינו בבית הכנסת .נפקא מינה ראשונה עולה בשאלת תוקפה של תפילה במקום שבו קיימת איבה ידועה אם שליח ציבור אמר בפירוש בפה מלא "הריני מוחל לכל מי שצערני", הרי שמעתה, גם אם נותר בלב רגש של קפידה, מבחינה הלכתית אין כאן עיכוב המונע ממנו להוציא את הציבור ידי חובה. המסקנה המעשית היא שאין לקהל לבטל את שליחותו רק משום שידוע על מתח קיים, כל עוד השליח ציבור הצהיר על מחילתו וקיבל על עצמו להוציא את הקהל בכוונת .הלב הראויה נפקא מינה נוספת עולה בחובתו האישית של השליח ציבור כהכנה לתפילה. אדם המבקש לעמוד לפני התיבה, אינו יכול להסתפק רק בהצהרה חיצונית על מחילה, אלא עליו להשתדל ,ולהתפלל על עצמו שיזכה להסיר את הטינה מהלב. הנפקא מינה היא שבימים הנוראים :שבהם התפילה של השליח ציבור היא עמוקה ומרכזית יותר, עליו להוסיף תפילה אישית "ריבונו של עולם, סייעני לזכך את לבי, שכן הדיבור בפה אינו מספיק למדרגה שבה אני .”מבקש לעמוד נפקא מינה שלישית נוגעת לאחריות הציבור במצב של קטטה מתמשכת. אם הקהל יודע שהשליח ציבור נוטר איבה ממשית ואינו מוחל גם בפה, הרי שמחובתם של גבאי הקהל או ,הרב המקומי להתערב ולעשות פשרה. ההלכה אינה מניחה למצב של חוסר ודאות להמשיך אלא דורשת פעולה אקטיבית של שלום. אם השליח ציבור מסרב לכל הצעת פיוס, הרי שעל הקהל לחפש שליח ציבור אחר, שכן תפילתו של אדם המסרב לשלום אינה ראויה להוביל .את ציבור המתפללים

גם לנשמה מגיע אוכל 242 242 לאחר שדנו בנפקא מינות המעשיות, אנו מבקשים להרחיב את המבט ולהבין את העומק הרעיוני שבמחילת השליח ציבור. השאלה אינה מצטמצמת רק לכשירות הלכתית של שליח כזה או אחר, אלא נוגעת למהותו של כוח התפילה המשותפת, שהרי השליח ציבור אינו אלא המנוף המרים את תחינותיהם של כלל ישראל אל מול כיסא הכבוד, וכל הפרעה בצינור הזה .משליכה על עוצמת ההשפעה לטובה של התפילה כולה נראה לבאר כי תפילת הציבור אינה סכום של תפילות יחידים, אלא מהות חדשה שנוצרת מתוך איחוד לבבות. כאשר השליח ציבור מוחל בלב שלם או אף בפה, הוא מסיר את המחיצות המפרידות בינו לבין הציבור ובכך הוא מאפשר לרוח הקודש לשכון בתוך התפילה. במקום ,שבו יש איבה, הלבבות חסומים, אך במקום שבו יש מחילה, התפילה הופכת להיות קול אחד .הרמוני וחזק, המצליח לבקע רקיעים ולהביא את הישועה לכלל ולפרט ביאור נוסף עולה בדעתנו: גודל השעה והזמן, ובפרט בימים הנוראים, דורשים מהאדם להתעלות מעל עצמו ולהפוך להיות "כלי" לצרכי הכלל. המחילה של השליח ציבור היא הביטוי המוחשי ביותר להבנה שצרכי הציבור קודמים לרגשותיו האישיים. ברגע שהוא מוותר על הקפדתו, הוא מוותר למעשה על ה"אני" שלו לטובת ה"אנחנו", ובכך הוא זוכה להתחבר לשכינה. הוויתור הזה הוא המפתח לפתיחת שערי שמים, שכן מי שנוהג במידת .הרחמים כלפי חבריו, מעורר את מידת הרחמים של הבורא כלפי עמו מתוך כך מתברר כי כוחה של תפילת הציבור טמון ביכולת של שליח הציבור להיות נקי וזך. אדם המבקש לשמש שליח ציבור לא רק מביא את תפילתו האישית, אלא הוא נושא עליו את זכויות הקהל כולו. האחריות הזו מטילה עליו חובה מוסרית אדירה למחול, שכן על ידי המחילה הוא הופך את הציבור ליחידה אחת של אהבה ואחדות, מה שמבטיח שתפילתם .תעלה לרצון לפני בורא עולם לאחר שהרחבנו את היריעה על הקשר שבין אחדות הלבבות לבין עוצמת התפילה, אנו ניגשים אל הרובד העמוק של התעוררות הרחמים בשמים. המחשבה שטהרת ליבו של השליח ציבור אינה רק תנאי טכני, אלא גורם משפיע במציאות העליונה, מלמדת אותנו על האחריות הכבירה המונחת על כתפי מי שמעז לעמוד לפני התיבה. הטהרה הזו הופכת את .השליח ציבור לצינור שדרכו זורם שפע של חסד אל הקהל כולו נראה לבאר כי כשאדם משיל מעצמו את כעסו ומוחל לחברו, הוא משנה את הנהגת הדין עליו. בשמים, הנהגת האדם כלפי חברו היא המודל שעל פיו דנים אותו. כאשר השליח ציבור מפגין מחילה, הוא יוצר מעורר רחמים במידת הדין העליונה. אם הוא מסוגל להתעלות מעל פגיעתו האישית, הוא פועל פעולה של גבורה רוחנית, והגבורה הזו היא שפותחת את הלבבות בשמים וגורמת לבורא עולם למחול על עוונות הציבור. הטהרה הפנימית של השליח ציבור .היא, אפוא, האות המבשר על בוא הרחמים ביאור נוסף הוא שהשליח ציבור הופך להיות המייצג של הקהל מול הקדוש ברוך הוא, וכמו שנאמר במידות שהקב"ה ארך אפיים ורב חסד, כך השליח ציבור נדרש לשקף את המידות

תישארב תשרפ 243 243 .הללו. כאשר השליח ציבור מוחל, הוא מאשר במעשיו שמידת החסד היא העיקרית בעולם התעוררות זו מלמטה מחייבת התעוררות מלמעלה, שכן ברגע שהאדם מראה שגם הוא יודע לרחם, הוא מעורר את רחמיו של אביו שבשמים. זהו החיבור המופלא שבין מוסר אנושי לבין .הנהגה אלוקית, שבה האדם הוא השותף האקטיבי להבאת הגאולה והמחילה .בכך, טהרת השליח ציבור משמשת ככלי רב עוצמה לא רק עבורו אלא עבור כל הקהל כאשר הוא נקי מטינה, הוא מאפשר לתפילת הציבור להמריא אל על ללא מעצורים. האמונה הזו, שהאדם יכול להשפיע על פני העליונים באמצעות פעולותיו הפשוטות של סליחה ומחילה, היא המעניקה את הכוח להמשיך ולהתפלל בכל יום. השליח ציבור, בטהרתו, הופך להיות הגשר שבין מצוקת העולם הזה לבין השפע האלוקי, וכל צעד של ויתור מצדו הוא .צעד בדרך לסליחה כללית לאחר שהתבוננו בהשפעת טהרת הלב על פתיחת שערי רחמים, אנו מגיעים אל המצפן המוסרי המנחה את השליח ציבור בתהליך המתמיד של התיקון. כל רגע של התמודדות עם .רגשי כעס אינו אירוע מבודד, אלא הזדמנות מכרעת לשנות את כיוון מסלולו של האדם המצפן הזה מורה לנו כי תפקידו של השליח אינו מסתיים בהצבת המילים על שפתיו, אלא .הוא נמדד ביכולתו להפוך את לבו למקום מרווח שבו השלום והסליחה הם הערכים המובילים .נראה להסביר כי המצפן הזה מאלץ את השליח ציבור להיות מודע תמידית למהות תפקידו :בכל פעם שמתעורר בליבו רגש של קפידה כלפי מישהו מהציבור, הוא עומד לפני בחירה האם להישאר בתוך המוגבלות האנושית, או להתעלות אל השליחות האלוקית? כאשר הוא בוחר במחילה, הוא מפעיל את המצפן המוסרי שלו לטובת הכלל. כל פעולה של מחילה היא אבן בניין נוספת בבניית האישיות שלו כמי שראוי לעמוד לפני התיבה, שכן הוא מוכיח כי .כוח הבחירה שלו מכוון אל הטוב והמאחד ביאור נוסף הוא שהרגישות המוסרית הנבנית מתוך אחריות זו יוצרת דגם של מנהיגות רוחנית. השליח ציבור הופך למודל לחיקוי עבור המתפללים, המבינים מתוך התנהגותו כי גם אם אדם נפגע, יש ביכולתו להתגבר ולהעביר על מידותיו. המצפן הזה מורה לציבור כולו לראות במחילה לא רק חובה דתית אלא ערך קיומי המאפשר חיים משותפים. בכך, השליח ציבור אינו רק מתפלל בשם הציבור, אלא הוא מחנך את הציבור לדרך חיים של ישרות .ושלום, תוך הבנה שכל רגע שניתן לנו הוא פתח לתיקון נוסף המצפן הזה מאפשר לשליח ציבור לעמוד איתן גם בתוך סערות של חילוקי דעות. כשהוא ממוקד בתיקון עולם ובקידוש השם, הקפידות האישיות הופכות להיות משניות. הוא מבין שתפקידו הוא להוביל את הקהל למקום של קרבה לבורא, וקרבה זו אינה יכולה להתקיים במקום שבו שורה פירוד. כשאנו משתמשים במצפן הזה, אנו הופכים לשותפים נאמנים בבניית עולם של שלום, שבו הלב הוא המקום שבו נערך התיקון האמיתי, וכל רגע של .התגברות הופך למעשה של קדושה בסיומו של מסע רוחני ובירור הלכתי עמוק זה, אנו נוכחים לדעת כי שאלת כשירותו

גם לנשמה מגיע אוכל 244 244 של שליח ציבור השרוי במחלוקת אינה רק שאלה של דין ודיינים, אלא קריאה להתבוננות פנימית על טהרת התפילה. למדנו כי השליח ציבור, בתפקידו כפה של הקהל, נושא על כתפיו את האחריות לגשר על הפער שבין המציאות האנושית הפגועה לבין השאיפה האלוקית לאחדות. ראינו כיצד גדולי המפרשים והפוסקים הדגישו את כוחה של המחילה, אפילו זו הנאמרת בפה, כמפתח המטהר את הצינור שדרכו עולות התפילות. הסוגיה הזו מציבה מראה בפני כל אדם הניגש לעמוד לפני התיבה, ומזכירה לנו שאין עמידה לפני הקדוש ברוך הוא .בלב חצוי, וכי המחילה היא התנאי המוקדם לכל יצירת קשר עם מלך מלכי המלכים :עיקר העניין:עיקר העניין עיקר העניין שביקשנו לברר הוא שהתביעה לשליח ציבור "נקי מכל קפידה" אינה גזירה שנועדה להרחיק את האדם, אלא כלי שנועד להעלות אותו למדרגה של רחמים אלוקיים. המסקנה המזוקקת היא שהמחילה אינה צריכה להמתין להרגשת הלב המושלמת, אלא היא פעולה אקטיבית של הכרעה, שכן דברים שבלב אינם דברים אל מול כוחה של ההצהרה והרצון הכנה לתיקון. עיקר העניין הוא שהשליח ציבור הנדרש להוציא את הרבים, חייב להיות סמל לאחדות ישראל, וכאשר הוא מוחל לחברו, הוא בעצם מבטל את המחיצות המפרידות בין הלבבות ומאפשר לשכינה לשרות בתוך תפילת הציבור. עיקר העניין הוא שהיכולת להתגבר על הפגיעה האישית ולהצהיר על מחילה, היא המעשה המקרב ביותר את האדם לבוראו, שכן במידה שבה אדם מוחל לבריות, כך הקדוש ברוך הוא מוחל לו, ובכך .הוא הופך את תפילתו למסלול של קידוש השם ושל תיקון עולם התפילה הציבורית היא שיקוף של שלום הלב, וכל מחילה היא אבן בניין בבית המקדש הפרטי והציבורי. שליח ציבור שמוחל מתוך מסירות לכלל, זוכה להיות .כלי אמיתי להורדת שפע של רחמים ושלום על כל ישראל