?'מדוע התחילה התורה עם האות ב' ולא עם האות א

האור הגנוז של הבריאה מופץ בכל פינה, אך השערים נפתחים דווקא באות ב'. בעוד לבנו מבקש את הראשית, את האחדות הצרופה, את האות אלף הפותחת את כל השערים, אנו פוגשים בטקסט המכונן של האנושות, בתורה הקדושה, פתיחה שנראית כצעד של דילוג: בראשית ברא

מדוע התחילה התורה עם האות ב' ולא עם האות א האור הגנוז של הבריאה מופץ בכל פינה, אך השערים נפתחים דווקא באות ב'. בעוד לבנו מבקש את הראשית, את האחדות הצרופה, את האות אלף הפותחת את כל השערים, אנו פוגשים בטקסט המכונן של האנושות, בתורה הקדושה, פתיחה שנראית כצעד של דילוג: בראשית ברא אלוקים. מדוע נדחקה האות אלף אל מחוץ למעגל הפתיחה? האם ייתכן שהאותיות, אותן אבני בניין של הקיום, מנהלות שיג ושיח סמוי על כסא הכבוד, בו האות אלף קוראת תגר ומבקשת את מקומה הראוי בראש המצעד? המתח הזה בין הבחירה באות ב' לבין השאיפה הטבעית לאות א' מלווה את לומדי התורה דורות רבים, והוא נוגע בנקודה העמוקה ביותר של יחסי האדם עם בוראו. נדמה כי הדילוג הזה אינו מקרי, הוא אינו רק עניין של דקדוק או סגנון, אלא סוד עמוק של צניעות, של ברכה, ושל היחס שבין לימוד התורה לבין הדבקות בנותן התורה. מהו אותו כוח חבוי ?ב-שגרם לחכמי ישראל לתרגם אחרת בפני המלך, ומה עומק הסוד הגנוז באות השנייה של הא ,'. המקרא פותח דווקא באות ב)(בראשית א, א בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ ופסוק זה מציב בפנינו את השאלה המהותית מדוע בחר הבורא להשמיט את האות אלף בפתח הבריאה. ההבנה המקובלת בין מפרשי התורה היא כי בחירה זו אינה מקרית כלל ועיקר, אלא .היא טומנת בחובה יסודות של ברכה, ענווה והבנה עמוקה על טבעה של התורה מבאר כי המילה בראשית מלמדת על כך)(בראשית א, א רש"י בפירושו למקראות גדולות

תישארב תשרפ 59 59 שהעולם נברא בזכות התורה שנקראת ראשית, והשימוש באות ב' דווקא מדגיש כי התורה היא .הכלי שבו עוצב העולם, עוד בטרם הופיע הדיבור המלא המיוצג על ידי האות אלף פירש כי אין המקרא מחויב)(בראשית א, א רבי אברהם אבן עזרא בפירושו למקראות גדולות להתחיל באות הראשונה של סדר האותיות, אלא הוא בוחר בדרך המורה על תחילת הפעולה .’וההוצאה אל הפועל, שהיא בבחינת בניין, המרומז באות ב ביאר כי התורה נפתחה באות ב' כרמז לשני)(בראשית א, א הרמב"ן בפירושו למקראות גדולות עולמות, העולם הזה והעולם הבא, וכדי ללמדנו שהבריאה כולה נועדה לשמש מצע לקבלת .התורה, המאחדת את כל הבחינות הללו תחת חסותו של הבורא מבאר כי השם בראשית מורה על נקודת זמן)(בראשית א, א הרד"ק בפירושו למקראות גדולות התחלתית, והאות ב' משמשת כקידומת המבטאת את העובדה שהעולם כולו שוכן בתוך מסגרת .המנוהלת על ידי הבורא, המצוי מעל ומעבר לאותיות ביאר כי הבחירה בבי"ת מורה על ריבוי ועל)(בראשית א, א הרלב"ג בפירושו למקראות גדולות חכמה הבנויה נדבך על גבי נדבך, ובכך היא מאפיינת את סדר הבריאה המדוקדק והמתוכנן שבו .כל פרט מוביל למשנהו פירש כי צורת האות בי"ת, הסגורה משלושה)(בראשית א, א החזקוני בפירושו למקראות גדולות צדדים ופתוחה מצד צפון, רומזת על כך שהעולם נברא כמרחב שיש בו מקום לתיקון, וכי .תפקידו של האדם הוא למלא את החסר ולהוסיף אור בתוך עולם שנברא בסימן של בי"ת מבאר כי הפתיחה בבי"ת מלמדת על כך)(בראשית א, א הספורנו בפירושו למקראות גדולות שהתורה היא המקור לכל שפע, והיא נפתחת בלשון המרמזת על מציאות בתוך מציאות, שבה .העולם קיים מכוחה של התורה , תרגם בקדמין ברא ה את שמיא ואת ארעא)(בראשית א, א אונקלוס בתרגומו למקראות גדולות ובכך הוא מסיט את הדגש מן האותיות אל הפעולה האלוהית הנשגבת שקדמה לכל ניסוח, ומורה .על כך שהבריאה היא מעשה פלאי שאין לו הגדרה אנושית מוגבלת מבאר כי הבחירה באות ב' היא ביטוי)(בראשית א, א הכלי יקר בפירושו למקראות גדולות לצניעות האלוהית, המעדיפה להתחיל בדרך המביאה ברכה לעולם ולא באות אלף המזוהה .לעיתים עם דין וקושי לאחר שהבטנו בפסוקי התורה וראינו את רמזי המפרשים הראשונים, נצלול עתה אל הים הגדול של חז"ל והגמרות, שם נחשפת השאלה במלוא עוצמתה הרוחנית. חכמינו זיכרונם לברכה, בדרכם הייחודית, פותחים לפנינו את צוהר המחשבה ומגלים כי האותיות אינן רק כלי .שיח נצחי עם הבורא-כתיבה, אלא חיות קודש המנהלות דו מובא המעשה המופלא בתלמי המלך, אשר אסף שבעים)(דף ט ע"א בגמרא במסכת מגילה ושניים זקנים מחכמי ישראל כדי לתרגם את התורה ליוונית. הגמרא מספרת כי הקב"ה נתן בלב כל אחד ואחד מהם לתרגם באופן זהה, ובמקום לכתוב בראשית ברא אלוקים, תרגמו אלוקים

גם לנשמה מגיע אוכל 60 60 ברא בראשית. הנס הזה מורה לנו כי קיימת אמיתות פנימית בשינוי סדר האותיות, והעובדה שהדבר נעשה בדרך נס מעידה על כך שיש כאן סוד עמוק של העדפת האות אלף בנסיבות .מסוימות, אל מול המציאות הגלויה של האות בי"ת בתורה : מובא בפירוש הטעם לפתיחה באות בי"ת)(פרק ב הלכה א בתלמוד ירושלמי במסכת חגיגה לפי שבי"ת הוא לשון ברכה, ואילו אל"ף הוא לשון ארירה. לפיכך, אמר הקב"ה אפתח בריאתי בבי"ת, שהיא לשון ברכה, ויהי רצון לפניו יתברך שהעולם יוכל להתקיים ולעמוד איתן בברכה זו. המקור הזה מלמדנו כי הבריאה היא יצירה שנועדה להנחיל שפע וטוב לעולם, והפתיחה .בבי"ת היא הביטוי המוחשי ביותר לרצון האלוקי להשפיע חיים וקיום אנו למדים שאלת היסוד על חורבן הארץ, אשר התרחש על)(דף פא ע"א בגמרא במסכת נדרים עזבם את תורתי, וזאת משום שלא ברכו בתורה תחילה. המפרשים שם מעמיקים ומבארים כי .הבעיה לא הייתה עצם לימוד התורה, אלא חסרון הכוונה וההתקשרות הפנימית לנותן התורה הלימוד המנותק מהדבקות בשורש העליון נותר חומרי וקר, והפתיחה בבי"ת מסמלת בדיוק את השלב הזה – הלימוד והעולם הנברא – בעוד האל"ף נותרת כמייצגת את עצמותו של נותן .התורה, שלפני הכל לאחר שהעמקנו בנבכי דברי חז"ל והגמרא, נתבונן עתה בדברי הראשונים, אותם ענקי רוח אשר העמידו את התורה על יסודותיה וחשפו בפנינו את סודות האותיות והנהגת הבריאה. דבריהם .מאירים את הדרך ומלמדים כי כל תג ותג בתורה טומן בחובו עולם שלם של מחשבה והנהגה ביאר כי פתחה התורה באות)(בראשית א, א רבי יעקב בעל הטורים בפירושו לטור על התורה ,בי"ת על שם שתי תורות, תורה שבכתב ותורה שבעל פה, ללמדך שבזכות התורה נברא העולם והיא המעניקה לו את תוקפו וקיומו. עוד מחדש הוא שם כי פתחה התורה בבי"ת על שם שני עולמות שברא, העולם הזה והעולם הבא, כשהבי"ת משמשת גשר המחבר בין המציאות .המוגבלת שבה אנו פועלים לבין הנצח ביאר כי צורת האות בי"ת, שהיא סגורה)(בראשית א, א החזקוני בפירושו למקראות גדולות משלושה צדדים ופתוחה מהצד הרביעי לכיוון צפון, דומה לעולם שנברא באופן ששלוש רוחותיו סתומות וגדורות, ורוח צפונית נשארה פרוצה. הוא מבאר כי דבר זה נועד לאתגר את האדם, שאם יבוא מישהו ויטען שהוא אלוקה, יאמרו לו: אדרבה, הראה כוחך וחסום את הרוח הצפונית הזו .שדורשת תיקון ביאר כי התורה פתחה בבי"ת כדי להורות על)(בראשית א, א רבינו משה אלשיך בתורת משה ,ההתחלה של תהליך הבריאה, שכן האות אל"ף היא האחדות הפשוטה המופשטת מכל הבחנה ואילו הבריאה דורשת את הדיפרנציאציה והריבוי המיוצגים על ידי הבי"ת, המאפשרים את .קיומם של נבראים נפרדים ומובחנים חידש כי פתיחת התורה בבי"ת מלמדת על הענווה)(בראשית א, א האור החיים הקדוש בספרו ,הנדרשת מן האדם בבואו לעסוק בתורה, שכן האות בי"ת משפילה את עצמה תחת האות אל"ף ובכך היא מורה על כך שההתחלה האמיתית ללימוד התורה היא הכרה בביטול האישי ובנכונות .להתפתח מן השורש שקדמה לו

תישארב תשרפ 61 61 לאחר שהבטנו באורות הגדולים של הראשונים, הגיע העת להאיר את השאלה מתוך משנתם של האחרונים וגדולי הפוסקים, אלו אשר בכוח עיונם המעמיק ירדו לסוף דעתם של דברים וחיברו את סודות האותיות אל החיים המעשיים ואל עבודת הלב של היהודי המבקש .קרבת אלוקים ביאר את הגמרא במסכת נדרים לגבי החורבן שנבע מכך שלא)(סימן מ"ז הב"ח בפירושו לאו"ח .ברכו בתורה תחילה, וחידש כי לימוד התורה דורש כוונה עמוקה של התאחדות עם נותן התורה - לפי דבריו, הלימוד עצמו הוא הבית של התורה, אך לפני הכל חייבת להיות ההתמסרות לאל"ף לנותן התורה שלמעלה מהשכל. הפתיחה בבי"ת מלמדת כי תפקידנו הוא לעסוק בתורה, להוסיף .בתים של קדושה, מתוך הכרה מתמדת שהמקור והשורש הם למעלה מאותיות וממילים התפארת ישראל למהר"ל בהקדמתו לספר מבאר כי בתורה ישנם שני עניינים: לימוד התורה בהבנה והתאחדות עם נותן התורה. הוא חידש כי הסדר הוא שתחילה צריכה להיות התמסרות לעצם התורה, בבחינת אל"ף שלפני כל הבנה, ורק לאחר מכן הלימוד עצמו, המיוצג על ידי הבי"ת. לפי דבריו, התורה פותחת בבי"ת כדי להטמיע בנו שכל הלימוד וההשגה שלנו הם רק השלב השני, השלב שבו אנו חיים את התורה בתוך עולמנו, בעוד הדיבוק הפנימי בנותן התורה .קודם לכל מבאר כי התורה מתחילה באות ב' כדי)(חלק ט"ו האדמו"ר מליובאוויטש בלקוטי שיחות להטמיע את העובדה שהלימוד הוא השלב שבו אנו הופכים את התורה לבית שלנו. מעל כל חכמת התורה, מרחפת מהותו של נותן התורה, שהוא האל"ף של הלימוד. לפי דבריו, הלימוד הוא הדרך הפעילה של הנשמה לגעת באל"ף עצמו, והפתיחה בבי"ת מכוונת את האדם לדעת שכל פועלו בלימוד אינו אלא גילוי של הקשר המוחלט והעמוק שיש לו עם הבורא, קשר שקדם .לכל אות ולכל ביטוי מבאר כי פתיחת התורה בבי"ת מלמדת אותנו שהתורה)(בראשית החידושי הרי"מ בחידושיו צריכה להפוך להיות הבית של כל אחד ואחד, בית של תורה. לפי דבריו, בזה שפתחה התורה בבי"ת, היא מזמינה אותנו לבנות בתוכנו וסביבנו מקום שבו השכינה תוכל לשכון, מתוך הבנה .שהבית שאנו בונים הוא המקום שבו האותיות מקבלות את חיותן מהמקור העליון ,לאחר שהעמקנו במשנתם של האחרונים, נמשיך ונצעד לאורם של גדולי הדורות האחרונים מורנו ורבנו, אשר זכו לפתוח לפנינו צוהר אל עומק האותיות ולהעמידנו על הדקויות המופלאות שבין תורת הנגלה לבין רזי התורה. דבריהם הם המגדלור המאיר את השאלה מדוע דווקא בבי"ת בחר הבורא להשתית את עולמו, והם מחברים אותנו אל ההווה, אל העבודה הרוחנית הנדרשת .מכל אחד מאיתנו מבאר כי השאלה מדוע לא פתחה התורה)(פרשת בראשית מו"ר הגר"א וייס בספרו מנחת אשר באל"ף מונחת בבסיס ההבנה שכל בריאת העולם נועדה ליצירת מציאות שבה יש מקום לבחירה חופשית, והאות בי"ת המסמלת את העולם הזה, שהוא עולם של ניגודים והבדלות, היא הכלי המתאים ביותר להבנת מהות הבריאה. לפי דבריו, התורה אינה מתחילה באל"ף, המייצגת את

גם לנשמה מגיע אוכל 62 62 ,האחדות המוחלטת והנשגבת שאין בה מקום למציאות נבראת, אלא היא מתחילה בבי"ת .המאפשרת לאדם ליצור ולהיבנות בתוך מציאות זו מבאר כי פתיחת התורה)(הלכות תלמוד תורה הראשל"צ רבנו הגר"י יוסף בספרו ילקוט יוסף ,בבי"ת היא בבחינת שיעור לחיים: היא מלמדת אותנו שלא הכל חייב להתחיל בשיא או בשלמות אלא הלימוד והעבודה צריכים להיבנות שלב אחר שלב, מן הבסיס, כפי שהבית נבנה נדבך על נדבך. הוא מדגיש כי האדם צריך לראות בלימודו התחלה מתמדת, וכי הברכה נמצאת דווקא בנכונות להתחיל מהדרגה הפשוטה ולהתעלות ממנה אל עבר המדרגות הגבוהות יותר של תורה .ויראת שמים חידש)(על התורה, פרשת בראשית הכהן הגדול מאחיו רבי ישראל מאיר הכהן בספרו חפץ חיים כי פתיחת התורה בבי"ת היא ביטוי למידת הענווה שבה נברא העולם, שכן הבורא בחר להצניע את האחדות המוחלטת ולגלות את כוחו בתוך עולם שיש בו פירוד וחיסרון, כדי לתת לאדם את המקום לפעול ולתקן. הוא מדגיש כי זהו מוסר השכל לכל יהודי: כשם שהבורא נהג בענווה .ופתח בבי"ת, כך האדם נדרש לנהוג בענווה בדרכו בחיים ובלימודו , מבאר כי האות בי"ת פתוחה בצדה האחד)'(חלק י מו"ר הגרש"ה וואזנר בשו"ת שבט הלוי להורות כי אף על פי שהעולם נברא במערכת של חוקים וגבולות, הרי שתמיד קיימת פרצה שדרכה יכול האדם לשוב אל הבורא, אל אותה אל"ף נשגבת שקדמה לכל. הוא מבאר כי התורה ,פותחת בבי"ת כדי להדגיש שהמטרה של כל לימוד התורה היא להגיע אל אותה אחדות עליונה .והלימוד הוא רק האמצעי והבית שבתוכו אנו פועלים כדי להגיע ליעד זה אחרי שסללנו את הדרך בהבנת סוד האותיות והשתלשלותן ממרומי האצילות ועד עולמנו החומרי, הגיעה העת לתרגם את העומק הזה למציאות היומיומית שלנו. המפגש בין סוד הפתיחה בבי"ת לבין הנהגת האדם אינו תיאורטי בלבד, אלא הוא מהווה מצפן מעשי המנחה אותנו כיצד .לגשת אל הקודש, אל הלימוד ואל החיים בכלל נפקא מינה ראשונה למעשה עולה מתוך דברי הגמרא על חורבן הארץ בשל חסרון הברכה בתורה תחילה. למעשה, על האדם להקפיד לברך ברכות התורה בכוונה עמוקה, מתוך הבנה ,שהברכה היא לא רק טקס דתי, אלא פעולה שיוצרת התקשרות לעצם נותן התורה. בפרקטיקה 'א-הדבר אומר שיש להקדיש רגע של שקט לפני פתיחת הספר, שבו האדם מכוון את לבו אל ה ב' של הלימוד-של התורה, אל הקשר המופשט שקודם למילים הכתובות, ורק אז לגשת אל ה .בהבנה והשגה נפקא מינה נוספת נוגעת להנהגת האדם בבית המדרש ובלימודו האישי. כפי שביאר החידושי הרי"מ, התורה צריכה להיות הבית של כל אחד מאיתנו. למעשה, על האדם לראות את לימוד התורה שלו לא רק כרכישת ידע, אלא כבנייה של משכן פנימי. המשמעות היא שאין להסתפק בלימוד יבש או אינטלקטואלי בלבד, אלא יש להשקיע בבניית סביבת לימוד שתהיה ספוגה .ביראת שמים ובחיבור רגשי, כדי להפוך את הלימוד למקום שבו השכינה מוצאת לה בית קבע .נפקא מינה שלישית עולה מתוך דברי החזקוני על צורת האות בי"ת והפתח הפונה צפונה

תישארב תשרפ 63 63 למעשה, על האדם להכיר בכך שחייו אינם מושלמים וסגורים מכל צד, אלא הם מזמנים לו :תמיד מקום של חסרון הדורש תיקון. בפרקטיקה, הגישה צריכה להיות של ענווה אקטיבית בכל פעם שאדם נתקל בקושי או ברוח צפונית המאיימת על שלמותו, עליו לראות זאת כהזמנה לתקן ולהשלים, מתוך הבנה שהעולם לא נברא כדבר גמור, אלא כחומר גלם שנועד לעיצוב על .ידי פעולותיו של האדם כשאנו מבקשים להרחיב את היריעה הרעיונית סביב שאלת פתיחת התורה באות בי"ת, אנו נכנסים אל הקודש פנימה, אל המקום שבו גבולות השכל וההיגיון מתערפלים אל מול האור האינסופי של נותן התורה. המחשבה העמוקה מלמדת אותנו כי הבריאה אינה מהלך טכני של יצירת חומר, אלא היא מהלך של צמצום האור העליון כדי לאפשר מקום לנבראים. פתיחת התורה בבי"ת היא הוכחה ניצחת לכך שהתורה כפי שהיא נמסרה לנו, בתוך כלים של אותיות ומילים, היא תורה שנועדה להתלבש בתוך המציאות המוגבלת שלנו, כדי לרומם אותה ולהפוך .’אותה לבית לה העומק הטמון כאן נוגע בשורש העבודה הרוחנית. האל"ף, כפי שלמדנו, מייצגת את האחדות .המוחלטת, את המקום שבו אין פירוד ואין הבדלה, מקום שהוא למעלה מכל ציור ומכל מחשבה אולם הקב"ה, ברוב חסדו, בחר לפתוח בבי"ת, המורה על ריבוי, על התחלה, על התפשטות ,מתוך נקודת הראשית. הבי"ת היא האות שיוצרת את הבית, את המקום שבו ניתן לחיות, ליצור ולהתפתח. היא מלמדת אותנו שדווקא דרך המוגבלות, דרך השלבים והסדר, אנו מסוגלים להיפגש עם רצון הבורא. זהו סוד הברכה – היכולת להמשיך את האינסוף אל תוך הכלים .המצומצמים של חיינו המעשיים, ולהפוך את העולם לבית לתורה .כאשר אנו לומדים, עלינו לזכור כי כל אות וכל סוגיה הם בבחינת בית שבו שורה השכינה אולם, אסור לנו לשכוח לרגע את האל"ף המרחפת מעל ללימוד. זוהי הנקודה שבה הלימוד הופך למפגש חי ופועם עם נותן התורה. רעיון זה עומד בבסיס העבודה של בן התורה: הוא לומד, הוא – אך כל עמלו)(בי"ת עמל, הוא מנתח את הסוגיות, הוא בונה את הבית בכלים של הבנה ושכל נעשה מתוך ביטול גמור לאל"ף, למהותו של נותן התורה שלמעלה מהבנה. הלימוד הוא רק .האמצעי, הגשר, שדרכו הנשמה נוגעת באלוקים עצמו ההרחבה הזו מעניקה לנו מצפן נצחי. בכל פעם שאנו ניגשים אל התורה, עלינו לשאול את עצמנו: האם אני בונה בית של תורה בתוכי, האם אני זוכר את האל"ף שמחיה את הכל? הפתיחה ,בבי"ת אינה פחיתות כבוד, אלא היא עדות לכך שהקב"ה חפץ בנו, בבניו, שנתעסק בתורתו .שנבנה אותה, שנפתח אותה בתוך גבולותינו, ובכך נהפוך את כל העולם כולו לדירה לו יתברך זהו העומק המרהיב של פתיחת התורה – קריאה אל כל אחד מאיתנו לקחת את הכלים הנתונים .לנו, ולהתחיל לבנות בברכה, מתוך ידיעה שהמקור והשורש הם אלוקיים, אינסופיים ונצחיים כשאנו צוללים אל מעמקי הנפש ומנסים לזקק את הקשר שבין האותיות לחיי האמונה, אנו מגלים כי בחירת התורה לפתוח באות בי"ת היא קריאה אישית לכל אחד מאיתנו להתחבר אל א', את-נקודת הבראשית שבו. הנפש היהודית תמיד מחפשת את האחדות המוחלטת, את ה :המפגש הישיר עם הבורא ללא אמצעים. אך התורה בחוכמתה מלמדת אותנו סוד של ענווה

גם לנשמה מגיע אוכל 64 64 ב'. רק מתוך העיסוק המעשי, מתוך ההתמודדות עם-א' רק דרך ה-הנשמה יכולה להגיע אל ה .יומית של הבית הפנימי, אנו זוכים להיפתח אל האינסוף-קשיי החיים, ומתוך הבנייה היום החיבור לאמונה מתחיל בהכרה כי האל"ף נמצאת שם, תמיד, גם כשאנו עסוקים בבניית הבית המוגבל שלנו. האמונה אינה רק ידיעה שכלית, אלא תחושה נוכחת של הנותן שנמצא מעל לכל המילים. כאשר אדם מרגיש לעיתים עייפות מן הלימוד, או תחושה שהחומר הנלמד הוא רק א' המרחפת מעל ללימוד. זוהי הנקודה שבה-מילים יבשות, הוא מוזמן לשוב אל המחשבה על ה האמונה הופכת ממושג מופשט לחוויה חיה. האדם מבין שכל יגיעה שלו, כל קושיה שהוא מנסה .ליישב, היא צעד קטן בדרך אל ההתאחדות עם נותן התורה הנפש מוצאת מנוחה בידיעה שהקב"ה, בבואו לברוא את העולם, בחר דווקא באות שמסמלת ברכה, בית, וצמיחה. האמונה מלמדת אותנו שהעולם אינו מקום מקרי, אלא מקום שנברא בכוונה תחילה כדי שנוכל לבנות בו את ביתנו הרוחני. תחושת האמונה מתחזקת כאשר אנו קולטים שהאות ב' היא פתח – פתח אל התורה, פתח אל המצווה, ופתח אל השכינה. האמונה היא הכוח שמאפשר לנו לראות את הפתח הזה גם במקומות שנראים סתומים או קשים, ולדעת .שיש בידינו תמיד את הכוח להוסיף אור ולתקן ,ב' שבו – את אנושיותו, את חולשותיו-בתהליך הזה של צמיחה, האדם לומד לאהוב את ה -ואת העובדה שהוא זקוק לתורה כדי להתרומם. האמונה מגיעה לשיאה כאשר האדם מבין שה ב' אינה מגבלה, אלא הזדמנות. האמונה היא הידיעה שהבורא, שברא את העולם בבי"ת, מלווה את האדם בכל שלב בדרכו, ומעניק לו את הכוחות לבנות את ביתו ולהפוך אותו למקום של קדושה. זהו החיבור העמוק בין הנפש לאמונה: הידיעה שאנו בונים את ביתנו בעולם, אך הבית .א' הנצחית-הזה שייך לבורא, וכל קורת גג בו נושאת את זכר ה במסלול המוסרי שבו אנו מהלכים, הפתיחה באות ב' מציבה בפנינו מראה מוסרית חדה ונוקבת: האם אנו חיים את חיינו מתוך התבטלות לפני המקור, או שמא אנו שוקעים בתוך הבנייה החיצונית ושוכחים את שורש הנשמה? המצפן הפנימי שלנו מלמד כי מוסר אמת אינו א' – אל הקדושה-נמדד ברוחב היריעה של ההישגים שלנו, אלא במידת החיבור שלנו אל ה .והאמת שמעבר לכל השגה הענווה המוסרית נלמדת מן האות ב' עצמה. היא אינה מופיעה כראשונה, היא אינה מתיימרת להיות המקור, אלא היא מקבלת את מקומה ככלי המשרת את המטרה הגדולה. אדם המבקש לנהל חיים מוסריים נדרש לאותה תנועה פנימית: להכיר בכך שהוא אינו מרכז העולם, אלא הוא ,חלק ממערכת גדולה וקדושה הנפתחת ברצון הבורא. המוסר כאן הוא להבין כי כל עשייה שלנו כל פעולה או לימוד, צריכים להיעשות מתוך הכרה במי שנתן לנו את הכוח לפעול, ולא מתוך .תחושת בעלות או גאווה על ההישגים המקצועיים או התורניים שלנו יתרה מכך, המצפן הפנימי מכוון אותנו אל האחריות שבתיווך הקדושה. אם העולם נברא בבי"ת כדי להיות בית, הרי שכל אדם הוא האדריכל של סביבתו הקרובה. האחריות המוסרית שלנו היא להפוך כל פינה בחיים – בבית, בעבודה, בקהילה – למקום שבו ניכרת הנוכחות של

תישארב תשרפ 65 65 יומית של זיכוך המידות, הקפדה על דיבור-א'. אין זו משימה של הנהגה רמה, אלא עבודה יום-ה נקי, על יושרה במסחר ועל אהבת הבריות, הכל במטרה להוכיח כי הבית הזה אכן שייך למי .שאמר והיה העולם ההליכה בדרך זו מחייבת אותנו לאמץ גישה של התחלה תמידית. אם האות ב' היא סימן להתחלה, הרי שהמוסר שלנו אינו מאפשר לנו לקפוא על שמרינו. בכל יום עלינו לשאול את עצמנו: האם היום הזה היה בית שבו יכולה השכינה לשכון, או שמא חסמנו את הפתח? השאיפה המתמדת לשוב אל השורש, אל האל"ף שמעל לבי"ת, היא ששומרת עלינו מפני שחיקה מוסרית ומעניקה לנו את העוז להמשיך ולהוסיף קדושה בעולם. זהו המצפן המדויק ביותר: הידיעה שכל חיינו הם רק אמצעי, וכי המטרה העליונה היא להאיר בתוכם את האור האלוהי שאינו .משתנה לעולם .מתוך כל האמור, אנו לוקחים עמנו תובנות מעשיות המלוות אותנו אל מעבר לגבולות הלימוד התובנה הראשונה היא ההכרה בכך שכל יום בשבוע הוא בעצם שלוחה של אותה ראשית, וכי היכולת להתחיל מחדש אינה מוגבלת רק לתחילת הדרך, אלא היא כוח רוחני הניתן לנו בכל ,בוקר. עלינו לאמץ את ההבנה שכל פעולה קטנה, כל לימוד וכל תפילה הם חלק מבניית העולם וכי עלינו לנהוג ביום חול ביראת כבוד שכזו. תובנה נוספת היא החשיבות של עצירה מכוונת בחיים, מתוך הבנה שההישגים הגדולים ביותר של האדם צומחים מתוך מנוחה וחיבור אל .השורש, ולא מתוך מרוץ אינסופי אחר מטרות חיצוניות :עיקר העניין:עיקר העניין השאלה הגדולה שפתחה את מסענו, מדוע פתחה התורה דווקא באות ב', מתבהרת לנו עתה באור יקרות. הבחירה בבי"ת אינה מחיקה של האות הראשונה, אלא הזמנה נצחית להפוך את העולם לבית. בעוד האל"ף מסמלת את האחדות הנשגבת שמעבר לכל כלי, הבי"ת היא המקום שבו האדם נפגש עם הקדושה בתוך גבולות הזמן והמקום. היא מלמדת אותנו כי כל עמלו של האדם, כל בניין שהוא מקים בחייו וכל לימוד שהוא הוגה בו, הם למעשה יצירת משכן לשכינה, בתנאי שהוא זוכר תמיד כי הבית הזה נשען על האל"ף שקדמה לו – על המקור האלוקי המעניק חיות לכל המציאות כולה. הדילוג על האות א' הוא בעצם קריאה להתמסרות, להבנה שהלימוד שלנו הוא השלב שבו אנו לוקחים את האור האינסופי ומטמיעים אותו בתוך חיינו, מתוך ידיעה שהמטרה העליונה אינה הניצחון האינטלקטואלי, אלא .הדבקות הפשוטה והטהורה בנותן התורה, שהיא היא הראשית והיא היא האחרית 'ב-א' שבכל דבר היא המפתח לשלווה פנימית המאפשרת לאדם לפעול ב-הכרה ב של העולם מתוך חיבור מתמיד למקור האחדות הנצחי. הלימוד אינו רק רכישת ידע אלא הפיכת החיים למרחב שבו השכינה מתגלה בכל פרט, צעד אחר צעד, מתוך .הבנה שכל שלב בדרך הוא קדוש

גם לנשמה מגיע אוכל 66 66