!מי שיכול לקנות לכבוד שבת או דגים או בשר מה עדיף? הוכח מפרשת השבוע

!מפרשת השבוע כשערב שבת מתקרב וריח החלות הטריות מתערבב ברוחות הנישאות מן השוק, ניצב היהודי בלב צומת של הכרעות. הוא עומד מול דוכני המזון, ידו בכיסו, מחשב את צעדיו האחרונים

מי שיכול לקנות לכבוד שבת או דגים או בשר מה עדיף? הוכח !מפרשת השבוע כשערב שבת מתקרב וריח החלות הטריות מתערבב ברוחות הנישאות מן השוק, ניצב היהודי בלב צומת של הכרעות. הוא עומד מול דוכני המזון, ידו בכיסו, מחשב את צעדיו האחרונים לקראת בוא המלכה. הריאות מתמלאות באוויר הייחודי של יום השישי, שקט של קדושה המהול ,בתכונה מבורכת. בתוך השוק ההומה, בין מראות הפירות הצבעוניים לריחות התבלינים העזים מונחת לפניו שאלה עתיקת יומין: השבת בפתח, והאמצעים בידו מוגבלים. מה יניח על שולחנו לכבוד היום המקודש? האם יבחר בדגים המעלים ניחוח של ימים קדמונים, או שמא בנתחי בשר המבטיחים שמחה מרוממת? הדממה של השוק נמוגה לרגע אל מול השאלה העקרונית המנקרת בלב: מהו עיקר העונג? מהו הדבר שיאיר את שולחנו באור יקרות, כזה שמרגיש כמו מעין עולם הבא? הוא מביט אל השמיים, המשתנים מזהב של יום לכסף של לילה, ותוהה על סדר הברכות שניתנו בבריאה. האם שורש המצווה טמון בברכת המים של יום החמישי, או שמא הוא נעוץ בשמחה המיוחסת לבשר וליין? השאלה מונחת שם, חיה ונושמת, ממתינה להכרעה .שתהפוך את שולחן השבת שלו למקדש מעט, מבלי לדעת עדיין לאן תכריע הכף כאשר אנו ניגשים אל סודות הבריאה הטמונים בפרשת השבוע, אנו מוצאים כי בתוך סערת היצירה של ימי בראשית, הקב"ה העניק ברכה מיוחדת ליצורי המים, ברכה שממנה יונקים אנו את שורש המנהג להדר בדגים על שולחן השבת. בבואנו לעמוד על עומקם של דברים, נפתח .בכתובים המגלים לנו את סדר הברכות המופלא “ויברא אלוהים את התנינים הגדולים ואת כל נפש החיה הרמשת אשר שרצו המים למינהם .)(בראשית א, כא "ואת כל עוף כנף למינהו וירא אלוהים כי טוב .)(בראשית א, כב "“ויברך אותם אלוהים לאמר פרו ורבו ומלאו את המים בימים והעוף ירב בארץ מבאר: את עניין בריאת התנינים הגדולים, ומבאר כי מדובר בחיות)(בראשית א, כא רש"י גדולות שבים. ניתן ליישב ולהסביר כי הזכרתם המפורשת של הדגים כבריאה שזכתה לברכה מיוחדת עוד בטרם נברא האדם, מעניקה להם מעמד של סגולה מיוחדת, שכן הם מהווים חלק מהשפע הראשוני שהטמין הבורא בעולמו, ומשום כך יש בהם עניין מיוחד של עונג המחובר .למעשה בראשית

גם לנשמה מגיע אוכל 88 88 מבאר: כי בריאת הדגים והעופות ביום החמישי היא יצירה שנועדה לשכון)(שם רמב"ן במרחבים, במים ובאוויר, ומדגיש כי הברכה שניתנה להם לפרו ורבו היא כוח אלוהי המושפע עליהם. נראה להסביר כי הברכה הזו היא יסוד הסגולה הטמון בדגים, כמי שזכו לברכה מפורשת .עוד לפני בריאת האדם, דבר המעניק להם מעמד מיוחד כמאכל המעלה את השבת מבאר: כי טובו של הקב"ה נראה בבריאת בעלי החיים השונים, המותאמים)(שם ספורנו לסביבתם ופועלים לפי הטבע שהוטבע בהם. ביאור זה מרחיב את דעתנו כי כל מה שברא הבורא עומד לשרת את תכלית האדם, ובוודאי המאכלים שנבחרו לכבוד השבת, שיש בהם .משום תיקון ועלייה לדרגה גבוהה יותר של קדושה מתרגם: את התנינים הגדולים כנונא רברבא, ומסביר כי אלו הם הדגים הגדולים)(שם אונקלוס שבים. תרגום זה מעמיד את הדגים במרכז התמונה של יום החמישי, ומחזק את ההבנה כי אכילת דגים בשבת אינה פעולה גרידא, אלא חיבור לברכה שניתנה למים ולשוכניהם, מה שמעצים את .העונג שבהם אחר שסללנו את הדרך אל עומק הברכה בפרשת הבריאה, אנו ניגשים לראות כיצד השתלשלו ,הדברים אל עולמם של חכמי הגמרא, אשר הורו לנו את דרכי העונג בשבת. בהתבוננות במקורות .נראה כיצד הפכו דברי האגדה למציאות הלכתית המלווה את שולחן השבת של ישראל סבא במה מענגו? רב יהודה בריה- " מובא: "וקראת לשבת עונג)(דף קיח ע"ב בגמרא במסכת שבת דרב שמואל בר שילת משמיה דרב אמר בתבשיל של תרדין ודגים גדולים וראשי שומים. רב חייא בר אשי אמר רב אפילו דבר מועט ולכבוד שבת עשאו הרי זה עונג. מאי היא? אמר רב פפא כסא דהרסנא. נראה לבאר כי הגמרא כאן אינה רק מציעה מאכלים, אלא משרטטת גבולות של קדושה. הדגים מוזכרים כדוגמה מובהקת לעונג, ואף שניתן להסתפק במעט, הבחירה בדגים .מעידה על רצון להדר במצווה מתוך התחברות לברכת הבריאה מובא: תני אמר רב יודן הדא דתימר ביום טוב)(פרק י הלכה א בתלמוד ירושלמי במסכת פסחים אבל בשבת אמר רב הונא עונג שבת היא. מפרשי הירושלמי, ובראשם פני משה, מבארים כי ישנם .מאכלים שאינם בגדר חיוב של יום טוב, אך בשבת הם הופכים לחלק בלתי נפרד מצורת העונג מכאן אנו למדים כי העונג בשבת אינו קבוע במספר אחד, אלא נתון לשיקול דעתו של האדם .להרבות בטוב כפי כוחו, מתוך הבנה שזהו חלק מהחובה לקדש את היום מבאר: שזהו עונג שבת, ומפרש כי מדובר)(דף קיח ע"ב, ד"ה ודגים גדולים רש"י במסכת שבת ,במאכל החשוב ביותר לסעודה. נראה להוסיף כי רש"י עומד על כך שהדגים הם המאכל המובחר ועל כן הם תופסים מקום של כבוד בתיאור העונג, שכן הם מסמלים את השפע שנברא ביום .החמישי ונועד להעשיר את שולחנו של האדם ביום השביעי מבארים: כי דברי הגמרא אינם קביעה בלעדית, אלא)(שם, ד"ה בתבשיל תוספות במסכת שבת כיוון לדרך שבה ניתן לקיים את המצווה. ניתן ליישב ולהסביר כי אף שיש מקום לשינויים לפי המנהג, הבחירה בדגים נותרה סמל לעונג מועדף, שכן הם מהווים פתח לחיבור אל השפע .האלוקי שהוטמן בים בברכת 'פרו ורבו', ועל כן הם מומלצים לכל מי שיכול להשיגם

תישארב תשרפ 89 89 לאחר שהעמקנו בשיטת חז"ל ובדרכי העונג כפי שהשתקפו בתלמוד הבבלי והירושלמי, נבוא עתה לפתחם של הראשונים, המבקשים להכריע בדבר סדרי העדיפויות בין בשר לדגים ומהו .גדר החיוב המוטל על האדם . כתב: כי אין חובה על האדם שיאכל בשר בשבת)(ברכות דף כ ע"א רבינו יונה בספרו על הרי"ף נראה ליישב ולבאר כי כוונתו ללמדנו שאין העונג מוגבל למאכל מסוים, וכי עשה שבתך חול ואל תצטרך לבריות היא המנחה אותנו, ואין האדם מצווה להיכנס לחובות כדי לקיים סעודת .בשר, אלא העונג הוא לפי יכולתו ומה שמשמח את ליבו עולה שאין חיוב)(שם כתב: כי מתוך דברי רבינו יונה)(סימן רמ"א ס"ק ו הש"ך בספרו יורה דעה אכילת בשר בשבת. הוא מבאר כי השבת נועדה לתענוג נפשי ורוחני, וכל תוספת של הידור .שאין לאדם יכולת להשיגה, אינה בגדר חיוב אלא בגדר מותרות שאינן מעכבות את עונג השבת חידש: כי אכילת דגים בשבת היא חיוב דאורייתא. נראה לבאר כי הוא)(סימן רמ"ב בית הלל המרוממים את)(שם מסיק זאת מתוך גודל המעלה של עונג שבת, ומתוך הציטוטים בגמרא .הדגים כמאכל המובחר, ועל כן הוא מחשיב זאת כחלק מהמצווה העיקרית של קדושת היום ,לאחר שהתוודענו לעמדת הראשונים, נצעד לעבר עולמם של האחרונים וגדולי הפוסקים המבקשים להכריע במחלוקת המורכבת הזו בין החיוב בבשר לבין מעלת הדגים, ולהעמיד את .ההלכה למעשה בבית הישראלי ותמה)(שם ביאר: את דברי בית הלל)(אורח חיים סימן רמ"ב, קונטרס אחרון ס"ק ד שולחן ערוך הרב עליהם תמיהה רבתי. הוא כותב כי דבריו תמוהים מאוד, שהרי הרמב"ם ומרן השולחן ערוך השמיטו חיוב דאורייתא זה, ועוד מי כתיבי דגים באורייתא, וגם מדרבנן אין טעם בדרך הנגלה שיתקנו דווקא דגים. הוא מבאר כי מה שהזכירו דגים בגמרא בכמה מקומות היינו למצווה מן ,המובחר, ולכן מי שאין ידו משגת פטור, שהרי עיקר חיוב הדגים הוא משום הידור מצות עונג שהרי יכול לענג גם כן בדברים אחרים חשובים, ואף אם הדגים יותר חשובים, מכל מקום נקרא .זה הידור מצווה, ומנין לנו להוסיף עוד שליש על ההידור ביאר: כי בימי חכמי הגמרא היו מענגים)(שם, סימן רמ"ב ס"ב האדמו"ר הזקן בשולחן ערוך הרב בדגים גדולים ובתבשיל של תרדין שמאכלים אלו היו חשובים עונג בימיהם, וכל מקום ומקום לפי מנהגו יענגוהו במאכלים ומשקים החשובים להם עונג. הוא מבאר כי אין חיוב לאכול בשר ולשתות יין בשבת אלא לפי שמן הסתם יש לרוב בני אדם עונג באכילת בשר יותר מבשאר מאכלים ובשתיית יין יותר מבשאר משקים, לכך יש להם להרבות בבשר ויין כפי יכולתם .והשגת ידם ביאר: כי אכילת דגים בשבת לאו)(אורח חיים סימן רמ"ב ס"ק א הפרי מגדים בספרו אשל אברהם דאורייתא הווה, ואף לא דרבנן, מאחר שיש לענגו במאכלים אחרים. נראה ליישב כי הוא מדגיש שמושג העונג הוא סובייקטיבי ותלוי במציאות החיים של האדם, ואין לקבע את העונג במאכל .ספציפי שאינו תואם את יכולתו או את טעמו האישי של האדם ,לאחר שהעמקנו בדברי הראשונים והאחרונים, נפנה אל דברי גדולי הדורות האחרונים

גם לנשמה מגיע אוכל 90 90 המיישבים את הסתירות ומעמידים את ההכרעה הברורה המנחה את עבודת ה' של בן תורה .המבקש לקדש את סעודת השבת מתוך יישוב הדעת ושמחת הלב ביאר: בתוך דבריו כי ישנה סברה לומר שיש חיוב שמחה)(אורח חיים סימן רמ"ב בעל דעת תורה גם בשבת, כשם שהדבר מצינו במועדים. הוא מביא בשם הספרי שאין שמחה אלא בבשר ויין, ומכאן נובעת ההתלבטות האם יש להעדיף בשר על פני דגים, שכן השמחה היא המטרה .המרכזית ביום זה ביאר: כי שבת בראשית רמז הוא לעולם הבא, יום)(דף יט ע"א בתורת חיים על מסכת עירובין שכולו שבת, ולכך חייב אדם לעשות דברים שהם מעין יום שכולו שבת. כשם שבעולם הבא יש תענוג של לוויתן ושור הבר, כך חייב אדם לאכול דגים ובשר בשבת כדי לייצג את כוחות אלו על שולחנו. נראה ליישב כי לפי הבנה זו, אין כאן בחירה של זה או זה, אלא שאיפה לשלב את שניהם כסמל למציאות השלמה של השבת, וכאשר ידו של אדם אינה משגת, עליו לבחור בזה .שיביא לו יותר שמחה ותענוג ביאר: שהדגים התברכו ביום זה כדי שתהא הברכה משולשת)(בפרשת השבוע האגרה דכלה בשלושה ימים זה אחר זה: ברכה לדגים ביום החמישי, ברכה לאדם ביום השישי, וביום השביעי ברכת יום השבת, וסיים כי החוט המשולש לא במהרה ינתק. נראה לבאר מתוך דבריו כי מצווה רבה היא לאכול דגים בשבת כדי לחבר את הברכה של היום החמישי אל קדושת השבת, ובכך .ליצור רצף של קדושה וברכה המלווה את האדם לאורך כל ימי המעשה לאחר שסקרנו את דברי גדולי הדורות, אנו מגיעים אל התרגום למעשה, אל השולחן הערוך של חיינו בערב שבת. הנפקא מינה העולה מכל הדיונים הללו היא שהעונג אינו מדידה של סוג המאכל, אלא מדידה של הנפש. השאלה המעשית המונחת לפני כל אחד מאיתנו היא לא מה .כתוב בספר כמנהג כללי, אלא מהו הדבר שיעורר בלבנו את השמחה הגדולה ביותר לכבוד היום כאשר אדם עומד בדוכני המכירה, עליו לשאול את עצמו ביושר: מהו המאכל שבעבורו יהיה זה עונג אמיתי? אם נפשו חשקה בבשר ומשתוקקת אליו, הרי שזהו העונג שלו, ועליו להעדיף את הבשר. אם ליבו מוצא סיפוק ושמחה דווקא בדגים, הרי שהדגים הם בחירתו הנכונה. אין כאן הכרעה הלכתית יבשה של מה חשוב יותר, אלא הבנה שהשבת אינה יום של כפייה, אלא יום של .עונג אישי בתוך מסגרת ההלכה התובנה למעשה היא שאין שום סברה להעדיף מאכל מסוים על פני חברו, גם אם שניהם נראים לאדם שווים בעיניו. אם אדם אוהב את שניהם במידה שווה, ההכרעה אינה מוכתבת על ידי דרישה הלכתית נוקשה. במצב כזה, עליו לבחור בדרך המעשית ביותר, בזו שתאפשר לו .להכניס את השבת בשלוות נפש, ללא תחושת חסרון או צער על הוויתור על האחר בנוסף, עלינו לזכור כי העונג אינו תלוי בהכרח במותרות. כפי שביארו גדולי האחרונים, אם אדם אינו יכול להרשות לעצמו לא זה ולא זה, הוא פטור מן הדין. הדבר מלמד אותנו כי העונג האמיתי בשבת נובע מהיכולת להשקיע את הכוחות הפנויים שלנו, מתוך השגת ידנו, כדי להוסיף .פאר ויופי לכבוד שבת קודש, ללא לחץ וללא צורך להעמיד פנים מעבר ליכולתנו

תישארב תשרפ 9191 העומק הרעיוני הטמון בשאלת העדפת המאכלים בשבת אינו מצטמצם לצלחת המוגשת לפנינו, אלא נוגע ביסוד היחס של האדם אל העולם כפי שנברא. כאשר אנו מתלבטים בין בשר לדגים, אנו ניצבים בפני הבחירה בין שני סוגי עונג: עונג שמקורו בברכת הבריאה הראשונית שניתנה במים, לבין עונג שמקורו בשמחת האדם ובשיא הבריאה ביום השישי. ההבנה ששניהם מייצגים רבדים של תיקון העולם, מזמינה אותנו להסתכל על השבת לא כעל יום של חובה טכנית, אלא כעל יום שבו אנו מאחדים את כלל כוחות הבריאה אל תוך גוף אחד, אל תוך נשמה .אחת שמתענגת על העובדה שהעולם הזה נוצר עבורנו .הרעיון העמוק הטמון כאן הוא שהעונג בשבת הוא הדרך שלנו להשיב אהבה לבורא עולם כאשר אנו אוכלים דג או בשר, אנו מצהירים כי המאכלים הללו אינם עוד חומר גולמי שנועד להשביע רעב, אלא הם כלים להעלאת ניצוצות שנתקדשו במצוות השבת. הוויכוח שראינו בין המפרשים על העדיפות של זה על זה מלמדנו כי לכל יהודי יש את הניצוץ האישי שלו, וכל אחד מוצא את דרכו הייחודית להתחבר לשורש הבריאה. לכן, אין כאן תשובה אחת שמתאימה לכולם; העומק האמיתי הוא בידיעה שהבחירה הסובייקטיבית של האדם, מתוך כוונה לשם .שמיים, היא היא זו שהופכת את המאכל לקרבן של ממש על שולחן השבת הבא, כפי שמופיע בדברי הראשונים, מוסיפה-עולם-יתרה מכך, ההבנה שמדובר בתיאור מעין רובד של נצחיות לכל סעודה. הבחירה המושכלת של האדם, מתוך העדפה אישית המעלה את שמחת הנפש, הופכת את השבת לרגע של בחירה חופשית שבה האדם מחליט מה יהיה הטעם ,שימלוך בביתו. זוהי הזדמנות עבורנו להבין כי כוחו של האדם אינו רק בקיום המצווה כהלכתה אלא בהבאת כל כולו אל תוך הקדושה. השבת מזמינה אותנו לשאול: מהי התחושה הפנימית שלי? מהו הדבר שמחבר אותי הכי הרבה לרבש"ע? ובכך, השולחן הופך למעבדה של עבודת .הנפש, שבה כל פריט וכל מנה הם ביטוי של הכרת הטוב על הבריאה החיבור שבין בחירת מאכל לכבוד שבת לבין עולמו הפנימי של האדם חושף בפנינו תפיסת עולם שבה הפרטים הקטנים ביותר של החיים הופכים למראות של האמונה. אדם המבקש לענג את השבת, מחפש בעצם את נקודת המפגש שבין חומריות לרוחניות, ובוחר את מה שיפתח את ליבו להרגיש את נוכחותו של הבורא בביתו. השאלה אם לבחור בבשר או בדגים אינה רק שאלה של שולחן ערוך, אלא תרגיל בחיבור הנפש אל המציאות כפי שהיא, מבלי להתפתות אחר .רעיונות זרים, אלא מתוך הקשבה למה שנכון וראוי למידותיו של האדם ולשמחתו הפנימית הנפש המבקשת לענג את השבת ביושרה, היא נפש המבינה כי עבודת ה' אינה מתחילה בחיפוש אחר דברים חיצוניים שאינם משיגים את מטרתם, אלא בזיכוך הרצון. כאשר אדם מתבונן בצלחת שלו ומזהה בה את השפע האלוהי, הוא לומד שהעונג האמיתי אינו טמון בעושר ,המאכל, אלא בברכה שחלה עליו. האמונה המזוקקת הזו מלמדת אותנו כי גם במצבי דוחק שבהם הבחירה בין שני מאכלים הופכת לדילמה, האדם יכול למצוא את השם בבחירה האישית .שלו, כל עוד היא נעשית מתוך כוונה של קדושה מנגד, ההתבוננות בשורשי הברכה בפרשת השבוע מעוררת בנו הרהור על ההמשכיות שבין מעשה בראשית לחיים שלנו. אנו חיים בתוך רצף אלוהי, וכל פעולה שלנו – גם זו של בחירת

גם לנשמה מגיע אוכל 92 92 תפריט לשבת – היא המשך של אותה פעולה שבה ברא השם את העולם ובירך אותו. הענווה שאנו חשים כאשר אנו מבינים שאין חובה לאכול דווקא דבר זה או אחר, אלא הכל תלוי בהעלאת השמחה האישית לקדושה, מעניקה לנו חירות פנימית. זוהי אמונה שאינה נזקקת לאישורים חיצוניים של "מה הדרך הנכונה ביותר", אלא בוטחת בבורא שהעניק לאדם את השכל ואת הלב .’כדי לבחור בדרך המענגת אותו בעבודת ה במובן העמוק, העמידה הזו היא תרגיל נפשי של התבטלות. האדם מוותר על הניסיון להגדיר בעצמו מהו "עונג" מושלם לפי חוקים חיצוניים, ומקבל עליו את גבולות ההלכה המאפשרים לו חופש בחירה בתוך הקודש. זוהי אמונה שאינה נזקקת לאישורים של דעות שונות, אלא היא .אמונה פנימית שקטה, היודעת שהשם נמצא איתנו גם בתוך הפרטים הקטנים של הכנות השבת זוהי הכרה בכך שהאור האמיתי אינו נמצא במאכל היקר ביותר, אלא בנשמה האלוקית שאנו נושאים בקרבנו, הממתינה לנו להדליק את השמחה האישית שלנו בכל שבוע מחדש, מתוך .אהבה ודבקות במסלולנו המוסרי, המצפן הפנימי אינו מכוון אותנו להסתמך על תעתועי המראה החיצוני או על מרדף אחר מותרות, אלא לחתור אל האמת הצרופה שמאחורי ההלכה. אדם המבקש לנהל חיים מוסריים נדרש ליושרה עמוקה שאינה תלויה בנסיבות חיצוניות או בחיפוש דרכים עוקפות להגדלת הכבוד העצמי. אם נלמד מן הדיון על בחירת המאכל לשבת, נבין כי גם במידותינו ובמעשינו, עלינו לפעול מתוך תודעה פנימית ומדויקת ולא מתוך רצון להפגין עושר או לצאת ידי חובה בדרכים שאינן סלולות. המוסר האמיתי אינו מחכה שהסביבה תספק לו אמות מידה של שפע, אלא הוא נשען על המסורת ועל ההכרעה ההלכתית המכוונת אותנו לשמחה פנימית .ולא לחוסר תוכן חיצוני הענווה המוסרית כאן מתבטאת בהבנה שאין אנו אדוני העונג, אלא פועלים תחת מסגרת .שנקבעה על ידי חכמים המבקשים מאיתנו להעדיף את השמחה הטהורה על פני התחרות אדם שמוותר על מאכל כזה או אחר משום שאין ידו משגת, או בוחר את מה שבאמת משמח את נפשו ולא את מה שנראה חשוב בעיני אחרים, הוא אדם שאינו פועל ממניעים של חיפוש הכרה או של רצון להפגין יכולות. כשם שהשבת נכנסת בצו אלוהי, כך גם האדם המוסרי יודע לקבל עליו את גבולות היכולת שהציבו לו חכמים בדממה, ביושרה פנימית ובאמונה. זהו המצפן המדויק ביותר: לעשות את רצון השם כפי שהתברר בפוסקים, ולא כי הוא נראה לנו מרשים או .כי הוא מתאים לציפיות הסביבה המצפן הפנימי מוביל אותנו גם לאחריות כלפי הכלל ולצניעות בביתנו. אנו נקראים לענג את השבת לא כדי להוכיח שאנו מסוגלים לערוך שולחן עשיר, אלא כדי להיות נאמנים לתפקידנו כמי שחיים תחת הנהגת התורה. אדם המבין שההלכה היא לבוש לדיבור האלוהי, לומד לראות גם את שולחנו לא דרך העיניים של מה שנוצץ, אלא דרך מה שראוי ונכון. זוהי דרך של חסד ואמת, שבה אנו מכבדים את גדרי חכמים כחלק מהסדר האלוהי המופלא, מתוך הבנה שהכול

תישארב תשרפ 93 93 נברא בחוכמה ובדעת, וכל הכרעה הלכתית היא למעשה כלי שרת בידינו להתחבר אל המקור .מבלי להיגרר אחר תאוות חיצוניות התמדה מוסרית דורשת מאיתנו לזהות את השמחה גם כשהיא אינה מוגשת בדרך המנקרת עיניים. המצפן הפנימי מורה לנו כי גם במצבי מחסור או בחירה בין מועט למועט, הבחירה היא הזדמנות לעבודת השם מזוקקת, ללא עזרת סממנים חיצוניים. אדם שמוכן לקבל את המציאות כפי שהיא, ללא עזרת עיטורים מיותרים, הוא אדם שזיכך את מידותיו לרמה שבה אין שום דבר שיכול לעצור אותו מלעשות את רצון בוראו. השאיפה המתמדת לשוב אל השורש – אל הברכה ,הראשונה שניתנה בבריאה – היא שמעניקה לנו את היכולת להיוותר ישרים, אמיתיים ומחוברים גם כשהעולם סביבנו משתנה, מעלה ומוריד הזדמנויות חומריות, אך האמת האלוקית כפי שהיא .משתקפת בהלכה הפסוקה נותרת נצחית וקבועה :בתום מסענו האינטלקטואלי והנפשי, אנו שבים אל סדר יומנו עם תובנה מעשית חדה וברורה העונג בשבת אינו נמדד לפי שווי המאכל או לפי עושר השולחן, אלא לפי מידת השמחה והחיבור שהאדם יוצק אל תוך סעודתו. התובנה הראשונה היא שאין חיוב הלכתי גורף להעדיף בשר על פני דגים או להיפך, אלא עלינו לבחור בדרך המאפשרת לנו להתענג ולהתקרב אל השם מתוך שלמות הלב, ללא השוואות חיצוניות. התובנה השנייה היא שגם במצבים של דחק, הברכה המלווה את השבת אינה נגרעת, שכן השבת עצמה היא מקור הברכה, והיא זו שמעלה את האדם לדרגה של עונג רוחני נעלה, ללא תלות במותרות חומריות. הידיעה כי דרכם של גדולי הפוסקים ,היא המצפן שלנו, מבטיחה שחיינו יתנהלו על פי אמת צרופה ולא על פי נטיות הלב המשתנות .ומעניקה לנו את היציבות הדרושה לקבל את פני השבת בשלווה ובביטחון :עיקר העניין:עיקר העניין השאלה האם להעדיף בשר או דגים נוגעת בשורש הקשר שלנו אל עונג השבת כביטוי לבריאת העולם. ההבנה כי הבחירה צריכה לנבוע מהעדפה אישית המעלה את השמחה הפנימית, מלמדת אותנו כי השבת אינה יום של כפייה, אלא יום של עונג בתוך גדרי ההלכה ששרטטו לנו חכמים. בעוד שהדגים מסמלים את הברכה ,הראשונית של יום החמישי, והבשר מסמל את שמחת האדם בשיא הבריאה הבחירה ביניהם היא הזדמנות אישית להעלאת ניצוצות של קדושה. העקביות ההלכתית מובילה למסקנה הברורה: אין העדפה הלכתית קבועה, אלא דרישה .למציאת הדרך האישית המביאה את האדם לידי שמחה אמיתית לכבוד שבת הכרעה זו אינה צמצום של האמונה, אלא העצמה של דייקנותה; היא תזכורת לכך שהקדושה מוצאת את ביטויה בתוך הגבולות שהותוו לנו, וכל מאכל הנבחר מתוך רצון לכבד את היום, הופך לחלק מהמצווה השלמה. כאשר אנו מוותרים על השוואות מיותרות ומתמקדים בשמחת הלב, אנו זוכים לקיים את המצווה בצורה הנעלה ביותר: מתוך הכרה בגבולות, מתוך ענווה ומתוך דביקות ברצון השם כפי .שהתברר לנו במסורת הדורות

גם לנשמה מגיע אוכל 94 94 : המשך- עיקר העניין: המשך- עיקר העניין ידיעת האמת הזו היא המפתח ליציבות נפשית: הידיעה שהליכה בדרכם של גדולי הפוסקים היא היא הדרך הבטוחה להתחבר אל המקור, גם כשאנו מרגישים שחסרה לנו היכולת להשיג את כל סוגי התענוגים. ההכרה בכך שהלכה היא אינה רק פשרה אלא דרך חיים, מאפשרת לאדם לנהל את חייו באמונה מלאה, מתוך ביטחון שכל .בחירה נעשית בשליחותו של הבורא, מקרבת אותו אליו ומוסיפה אור לביתו ?