האם מותר לאדם לקרוא לאחיו הגדול בשמו הפרטי?

המשפחתי .הקשר שבין אחים הוא קשר של רעות ,שותפות וקרבה ,אך התורה ,בדרכה הנשגבת ,מבקשת לצקת לתוך הקשר הזה גם מימד של רוממות וכבוד .מצוות כיבוד אב ואם ,המהווה את עמוד התווך של הבית היהודי ,שולחת את זרועותיה גם כלפי האח הגדול,

אנו ניגשים כעת לברר את אחת הסוגיות המרתקות והיומיומיות ביותר במארג היחסים המשפחתי .הקשר שבין אחים הוא קשר של רעות ,שותפות וקרבה ,אך התורה ,בדרכה הנשגבת ,מבקשת לצקת לתוך הקשר הזה גם מימד של רוממות וכבוד .מצוות כיבוד אב ואם ,המהווה את עמוד התווך של הבית היהודי ,שולחת את זרועותיה גם כלפי האח הגדול, ומעוררת את השאלה :היכן עובר הגבול בין האחווה לבין הסמכות? האם האח הגדול הוא "מעין אב" ,ששמו הופך למקודש ואסור בהגייה ,או שמא הכבוד הנדרש כלפיו הוא כבוד שבלב ובמעשה ,המותיר את הקרבה המשפחתית על כנה? בבירור זה נבקש לחקור את פשר הריבוי של "ואת אמך" ,נצלול אל ההבדל המהותי שבין עולם ה"כבוד" לעולם ה"מורא" ,ונראה כיצד גדולי הדורות ,בתוך הפלפול התורני והנהגתם האישית ,פילסו לנו נתיב של הנהגה המשלבת בין יוקר התורה לבין חום האחווה. מתוך בירור המהות של חיי המשפחה וההיררכיה המקודשת ,אנו פונים אל מקור המקורות, אל דברי האלוקים חיים שניתנו בסיני ,שם נזרעו הזרעים לכבוד המורחב בתוך הבית פנימה. "כבד את אביך ואת אמך למען יאריכון ימיך על האדמה אשר ה אלהיך נתן לך" (שמות כ' י"ב). לכאורה ,הפסוק מדבר על ההורים בלבד .אך חכמינו ,בראייתם החודרת ,מצאו בכל אות יתירה רמז לעולם שלם של חובות רוחניות .המילה "ואת" הבאה לרבות את האם ,נושאת בתוכה ,לפי מסורת חז"ל ,גם את החובה לכבד את האח הגדול .הקשר בין כיבוד ההורים לכיבוד האח הגדול אינו מקרי; הוא מלמד כי כבודו של האח נובע מכבודם של ההורים – כחלק מבניית בניין משפחתי המושתת על סדר וערכים. רש"י (כתובות ק"ג ע"א)" :ואת אמך -וי"ו יתירה לרבות אחיך הגדול" .רש"י מעגן את ההלכה בתוך המבנה הלשוני של התורה .הוא מלמדנו כי התורה לא רצתה להפריד בין כבוד ההורים לכבוד האח ,אלא לראות בהם יחידה אחת של יוקרה משפחתית. רבי אברהם אבן עזרא (שמות כ' י"ב)" :כי המולידים הם סיבת היות האדם" .האבן עזרא מדגיש את הכרת הטוב למקור .אם האח הגדול הוא "הראשון" לתולדות ההורים ,הרי שכבודו הוא חלק מהכבוד למקור שהולידו. הרמב"ן (שמות כ' י"ב)" :כבוד האבות -שהכל חוזר אל כבוד האבות" .הרמב"ן בפירושו וגם בספר המצוות מעמיק ביסוד שהחיוב כלפי האח הגדול אינו מצווה עצמאית ,אלא ענף היוצא מן השורש של כיבוד אב .האח הגדול מייצג את רצון ההורים בבית ,ולכן כבודו הוא כבודם. החזקוני (שמות כ' י"ב)" :לרבות אחיך הגדול -שגם הוא ראוי להנהיג את הבית" .החזקוני נותן טעם מעשי ומנהיגותי .האח הגדול הוא זה שנושא בעול לאחר ההורים ,ולכן התורה העניקה לו מעמד של כבוד כדי לשמר את לכידות המשפחה. הכלי יקר (שמות כ' י"ב)" :כל וי"ו יתירה באה להוסיף קדושה" .הכלי יקר רואה בריבוי זה חלק מהמבנה הקדוש של הבית .כפי שיש כבוד למלך ולמשנהו ,כך יש כבוד לאבות ולאח הבכור הממשיך את דרכם.

620

ורתי תשרפ

תרגום יונתן בן עוזיאל (שמות כ' י"ב)" :ייקרו ית אבוכון וית אמכון" .התרגום מדגיש את מושג ה"ייקר" – היוקרה .האח הגדול מקבל מעמד של "יקיר המשפחה" ,ובכך התורה מונעת חיכוכים וקנאה בין אחים על ידי הגדרת סדר ברור. מתוך פסוקים ומפרשים אלו עולה התשתית לשאלתנו :אם האח הגדול הוקש לאב לעניין "כבוד" ,האם הוקש לו גם לעניין "מורא"? והאם קריאה בשם נחשבת פגיעה ב"כבוד" או שמא היא רק פגיעה ב"מורא"? בגמרא במסכת כתובות (דף ק"ג ע"א) מובא רגע דרמטי ומכונן :שעת פטירתו של רבינו הקדוש .רבי מצווה את בניו" :היזהרו בכבוד אמכם" .הגמרא מיד תמהה – וכי יש צורך בצוואה מיוחדת על דבר הכתוב במפורש בתורה? ומשיבה הגמרא כי המדובר היה באשת אב .ושוב מקשה הגמרא :והרי גם כבוד אשת אב הוא מן התורה ,שהרי דרשו חז"ל" :כבד את אביך – זו אשת אביך ,ואת אמך – זו בעל אמך ,וי"ו יתירה לרבות אחיך הגדול". מכאן אנו למדים כי חובת כבוד האח הגדול שזורה בקדושת מצוות כיבוד אב ואם .אולם, הראשונים נחלקו בהגדרת התוקף של חובה זו: המאירי (בית הבחירה ,כתובות ק"ג)" :ודבר זה מצוה מדברי סופרים ,וסמכוה מן המקרא .ואע"פ שהזכירו בסוגיה זו שכבוד אשת אב דאורייתא ,לא אמרוה אלא דרך סמך" .המאירי נוקט כי מדובר בתיקון חכמים שקיבל חיזוק מן המקרא ,מעין הנהגה מוסרית שהפכה למחויבות. מנגד ,הרמב"ם בספרו משנה תורה (הלכות ממרים פרק ו הלכה ט"ו) כותב" :ומדברי סופרים שיהיה אדם חייב בכבוד אחיו הגדול ככבוד אביו". לכאורה ,לשון "דברי סופרים" מעידה על דין דרבנן .אך כאן בא הכסף משנה (שם) ומבאר, ובעקבותיו המנחת חינוך (מצווה ל"ג) ,כי בלשונו של הרמב"ם "דברי סופרים" עשויים להיות דינים מן התורה שנלמדו במידות שהתורה נדרשת בהן ולא נכתבו במפורש .לשיטתם ,כבוד האח הגדול הוא חובה גמורה מן התורה ,וכך נקט גם מרן החפץ חיים ,שהזהיר כי המדבר לשון הרע על אחיו הגדול מבטל מצוות עשה דאורייתא. מתוך בירור זה עולה השאלה הגורלית לענייננו :אם החיוב הוא מן התורה ,האם הוא מוחלט? הגמרא בכתובות מחלקת ואומרת כי כבוד אשת אב ובעל אם חל רק "בחיים", כלומר בעוד האב או האם קיימים .אך לגבי אח גדול – המנחת חינוך מדייק שאין הגבלה כזו! הכבוד לאח נמשך גם לאחר פטירת ההורים ,שכן הוא אינו רק "נספח" לכבודם ,אלא דמות העומדת בפני עצמה בתוך המשפחה. בגמרא במסכת קידושין (דף ל''א ע''ב) הגדירו חז"ל כי האיסור לקרוא לאב בשמו אינו נובע ממצוות "כבוד" ,אלא ממצוות "מורא" – "איש אמו ואביו תראו" .המורא מחייב דימונסרציה של ריחוק ,הכנעה ואי-שוויון ,וקריאה בשם נתפסת כהפגנת שוויון הפוגעת במורא זה. והנה ,רבי דניאל טיראני בספרו עיקרי הדינים (על יורה דעה) מעורר ספק עצום :האם הריבוי של "ואת אמך" לרבות אחיך הגדול ,כולל גם את חובת המורא ,או שמא רק את חובת הכבוד?

621

גם לנשמה מגיע אוכל

הפוסקים נחלקו בדבר זה בדרכים מרתקות :הבית מאיר (יורה דעה סימן ר"מ ,ס"ק כ"ג) והים של שלמה (קידושין סוף סימן י"ח) נוקטים עמדה ברורה :האח הגדול נתרבה רק לעניין "כבוד" ולא לעניין "מורא" .לשיטתם ,התורה רצתה שנחלוק לאח חשיבות ונוקיר אותו ,אך לא ביקשה שנרעד מפניו או שננהג כלפיו בגינוני מלכות השמורים לאב ולאם. מנגד ,המנחת חינוך (מצווה ל"ג) מנתח את הדברים בזווית אחרת :הוא טוען כי כיוון שחכמים הם אלו שקבעו מה נכלל במושג "כבוד" ,הם הבחינו בין האב לאח .באביו ואמו ,קריאה בשם נחשבת פגיעה בכיבוד ,אך באח – לא מצינו שחכמים אסרו זאת. החיד"א בספרו ברכי יוסף (יורה דעה סימן ר"מ) ובשיורי ברכה (ס"ק י"ב) מוסיף נדבך חשוב: אין האח הגדול שווה לאביו בכל סוגי הכיבודים .הוא מביא ראיות מרשימות מן הש"ס לכך שאחים גדולים נקראו בשמם על ידי אחיהם הקטנים ללא חשש :א .במסכת כתובות (דף ע"ו ע"ב) רמי בר יחזקאל אומר על דברי אחיו הגדול" :לא תצייתינהו להני כללי דכייל יהודה אחי" .הרי שקרא לו בשמו "יהודה" למרות שהיה גדול ממנו .ב .במסכת שבועות (דף כ"ח ע"ב) אבימי אומר לאחיו הגדול עיפא" :עיפא אישתבשת". ראיות אלו מוכיחות כי גדולי האמוראים ,שהיו זהירים בכל קוץ ומרע של הלכה ,לא ראו בקריאה בשם האח משום פגיעה במצווה שנלמדה מהפסוק .המצפן הפנימי של התורה מבקש לשמר את האחווה בתוך הכבוד – כבוד שיש בו קרבה ,ולא מורא שיש בו ריחוק. כאשר אנו דנים בחובת הכבוד כלפי האח הגדול ,עולה שאלה מקדימה :האם כל אח שגדול ממנו בשנים נכלל במצווה ,או שמא הכבוד שמור רק לבכור המשפחה ,המשמש כמשנה לאב? בסוגיה זו מצינו מחלוקת מרתקת בין ענקי ההוראה :בשו"ת הלכות קטנות (חלק א' סימן קכ"ו) ובשו"ת שבות יעקב (חלק א' סימן ע"ו) נוקטים כי המצווה מצומצמת לאח הבכור בלבד. לשיטתם ,הבכור הוא הנושא בנטל המנהיגות המשפחתית והוא המייצג את "ראשית האב", ולכן רק כלפיו הופנתה המצווה .אולם ,מרן החתם סופר (חלק ו' סימן כ"ט) חולק וסובר שכל אח שגדול מן האדם בשנים ,ולו ביום אחד ,ראוי לכבוד מצד הקטן ממנו. והנה ,בבואנו לפסוק הלכה למעשה בשאלת הזכרת השם ,מרן הראשון לציון פאר הדור הגר"ע יוסף זיע"א ,בספרו הליכות עולם (חלק ח' עמוד קמ"ג) ,מפלס נתיב ברור ומאיר .מרן פוסק כי אין איסור לקרוא לאח גדול בשמו הפרטי. נימוקו של מרן מיוסד על החילוק המהותי שראינו :התורה אסרה קריאה בשם רק במקום שיש בו חובת "מורא" (מיראה ופחד) ,כגון באב ואם שנאמר בהם "איש אמו ואביו תראו" ,או ברב המובהק .אך כלפי האח הגדול ,התורה חייבה רק ב"כבוד" .הכבוד מתבטא בעזרה ,בסיוע וביחס של חשיבות ,אך הוא אינו שולל את הקרבה והאחווה המאפשרים לקרוא לו בשמו. מרן הראשל"צ הגר"ע יוסף מוסיף הדרכה מוסרית וחינוכית נעלה :אף על פי שמעיקר הדין מותר לקרוא בשם ,אם האח הגדול הוא בן תורה ותלמיד חכם ,ראוי ונכון להוסיף לשמו את התואר "רבי" או "אחי רבי פלוני" .בכך משלב האדם בין הקרבה הטבעית לבין הכבוד הראוי למי שגדול ממנו הן בשנים והן בחוכמה.

622

ורתי תשרפ

ועתה אנו באים לדלות את התובנות המעשיות העולות מתוך הסוגיה ,המדריכות את האדם כיצד לשמר את חום האחווה מבלי לגרוע מחובת הכבוד הנדרשת. נפקא מינות למעשה :קריאה בשם הפרטי :הלכה למעשה ,מותר לקרוא לאח גדול בשמו הפרטי ללא חשש איסור .בניגוד לאב ואם ,שם הדבר מהווה פגיעה במורא ,הרי שאצל אחים הקרבה הטבעית והרעות הן חלק מרצון התורה ,והשם הפרטי אינו נחשב לביטוי של זלזול אלא לביטוי של קרבה. יחס לתלמיד חכם :אף שמותר לקרוא בשם ,הרי שאם האח הגדול עמל בתורה ,ישנה חובה מוגברת לכבדו .במקרה זה ,כפי שהורה מרן הגר"ע יוסף ,ראוי להוסיף תואר כבוד (כגון "רבי פלוני" או "אחי הרב") ,שכן כאן מצטרף כבוד התורה לכבוד האח הגדול ,והשילוב ביניהם דורש ביטוי חיצוני מכובד יותר. כבוד לאחר מות ההורים :בניגוד לאשת אב או בעל אם ,שחובת כבודם פוקעת עם פטירת ההורה ,חובת כבוד האח הגדול נמשכת לכל אורך החיים .המשמעות המעשית היא שיש להמשיך ולנהוג באחווה ובכבוד גם לאחר שההורים כבר אינם נמצאים כדי לראות זאת ,שכן המצווה הפכה לחובה עצמית של הבן כלפי אחיו. הנהגה בין אחים גדולים שאינם בכורים :לדעת החתם סופר ,יש להקפיד על יחס מכובד כלפי כל אח שגדול מאיתנו ,ולא רק כלפי הבכור .נפקא מינה היא בדרך הפנייה ,בסבלנות להקשיב לדבריהם ובמתן קדימה בדברים של חשיבות ,גם אם הפנייה נעשית בשם הפרטי. מורא מעשי (ישיבה במקומו) :מכיוון שפסקנו שאין באח גדול מצוות "מורא" ,הרי שמותר לקטן לעומד במקומו של אחיו או לשבת במקומו הקבוע בבית הכנסת או ליד השולחן ,ואין בזה משום איסור "לא ישב במקומו" שנאמר באב וברב .עם זאת ,מצד "כבוד" ודרך ארץ ,ראוי שלא לעשות זאת בדרך של התרסה או דחיקת רגליו של האח. מתוך בירור הנפקא מינות וההנהגה המעשית ,אנו עולים אל קומת המחשבה ,המבקשת להבין את סוד השילוב שבין היררכיה לבין אהבה בתוך הבית היהודי .היסוד המחשבתי העמוק בחיוב כבוד האח הגדול מלמדנו שהתורה אינה רואה בבית "אוסף של פרטים" שווים, אלא "מבנה חי" של שלשלת הדורות .כאשר הקטן מכבד את הגדול ממנו ,הוא אינו רק מקיים מצווה פרטית ,אלא הוא מחזק את המושג של סמכות ומסורת .עם זאת ,התורה בחרה שלא להטיל "מורא" על האח ,אלא רק "כבוד" .ההבדל הזה הוא לב העניין :מורא יוצר מרחק, בעוד שכבוד יוצר הערכה .התורה רצתה שהאחים יישארו קרובים ,שידברו בגובה העיניים, שיקראו זה לזה בשמם – אך מתוך תודעה תמידית של "ייקר" ,של הכרה בכך שהגדול קדם לי בעולם ונושא על כתפיו חלק מחובת ההורים. בניית המצפן הפנימי של האדם מתחילה בבית .אדם המרגיל את עצמו לחלוק כבוד לאחיו הגדול ,בונה בנפשו כלי קיבול לקבלת מרות ,להכרה בערך התורה (אם האח גדול ממנו בחוכמה) ולריסון האגו .המוסר היהודי רואה בוויתור של הקטן לגדול לא חולשה ,אלא גבורה של

623

גם לנשמה מגיע אוכל

עדינות .היכולת לקרוא לאח בשמו מתוך אהבה ,ויחד עם זאת לרוץ לעזרתו ולכבד את רצונו, היא השלמות של "הנה מה טוב ומה נעים שבת אחים גם יחד". בכך אנו למדים כי הסדר המשפחתי אינו כבלים המגבילים את החופש ,אלא הוא המסגרת המאפשרת לאהבה לפרוח מבלי להפוך להפקרות .כבוד האח הוא הגשר שבין כיבוד הורים – המאופיין בריחוק של קדושה – לבין אהבת רעך ,המאופיינת בשוויון גמור. מתוך בירור יסודות המחשבה והמוסר ,אנו עולים אל קומת האמונה ,המבקשת לראות במערכת היחסים בין האחים השתקפות של רצון עליון והכנה להשראת שכינה בישראל. ההבנה האמונית במושג כבוד האח הגדול מלמדת כי השלום בתוך הבית אינו רק ערך חברתי, אלא הוא תנאי הכרחי לדבקות בבורא .חז"ל לימדונו כי "איש ואישה שכינה ביניהם" ,והדבר נכון גם לגבי אחים .כאשר ישנו סדר והיררכיה של כבוד ,השכינה מוצאת לה מקום לנוח בו. הכבוד שהקטן רוחש לגדול ממנו מבטא את האמונה בכך שהקב"ה הוא מסדר הדורות ,וכי לכל אדם יש את המקום המדויק שלו במארג המשפחתי. באמונה היהודית ,האח הגדול נתפס לעיתים כ"צינור" שדרכו עובר השפע מההורים לשאר האחים .לכן ,הכבוד כלפיו הוא למעשה הכרה בשפע האלוקי המשתלשל דרך סדרי בראשית. האמונה דורשת מאיתנו לראות מעבר לפני השטח – לא רק אח בשר ודם ,אלא שליח של ההורים ושליח של המקום לשמירת שלמות המשפחה. זאת ועוד ,עומק המצווה טמון ביכולת להפוך את הבית ל"מקדש מעט" .במקדש היו מעלות ומדרגות ,וכל אחד ידע את מקומו .כך גם בבית :הידיעה שמותר לקרוא לאח בשמו (קרבה) ,אך חובה לכבדו במעשה (רוממות) ,יוצרת איזון אמוני המונע מחד קרירות וריחוק, ומאידך זלזול והפקרות .השלום הנובע מכבוד זה הוא ה"כלי מחזיק ברכה" הגדול ביותר, ודרכו זוכה המשפחה כולה לסייעתא דשמיא בכל מעשה ידיה. מתוך בירור יסודות האמונה והשראת השכינה ,אנו באים אל היכל המוסר המזוקק, המבקש לעצב את דמותו של האדם המודע למקומו וליחסיו עם סביבתו הקרובה ביותר. היסוד המוסרי העולה מתוך סוגיית כבוד האח הגדול הוא בניית הנהגת הלב על פי מידת הענווה .המצפן הפנימי של היהודי מכוון אותו להבין שבעולם אין "שוויון מוחלט" במובן של טשטוש זהויות ,אלא ישנו סדר של כבוד .כאשר הבן הקטן מקבל על עצמו לכבד את אחיו הגדול ,הוא מתרגל מוסרית את היכולת להכיר טובה למי שקדם לו ,למי שסייע בגידולו או למי שפשוט מייצג עבורו את המשכיות הבית. בניית המצפן הפנימי דורשת מאיתנו להבין כי מותר לקרוא לאח בשמו לא משום שהוא "חבר רגיל" ,אלא משום שהתורה רצתה שהכבוד לא יבוא על חשבון האחווה .המוסר היהודי תובע מהאדם שלא להשתמש בהיתר ההלכתי (לקרוא בשם) כדי לזלזל או להקניט .אדרבה, דווקא במקום שבו ההלכה מתירה קרבה ,המוסר דורש יתר זהירות .אדם המדבר אל אחיו הגדול בשפה מכובדת ,גם כשהוא משתמש בשמו הפרטי ,מעיד על נפש אצילה שיודעת לשלב בין רעות לבין יראת שמיים.

624

ורתי תשרפ

הנהגת הלב הנלמדת כאן היא "כיבוד הבריות" המתחיל במעגלים הקרובים ביותר .אם אדם אינו מסוגל לכבד את אחיו הגדול ,הגדל עמו באותו הבית ,כיצד יוכל לכבד את שאר בני האדם? המצווה הזו היא שדה אימונים מוסרי ליכולת של האדם לצאת מעצמו ,לראות את הזולת ולהעניק לו את המקום המגיע לו על פי תורתנו הקדושה. מתוך בירור הסוגיה על כל נתיבותיה ,מהרמז המקראי המרבה את האח הגדול ועד להכרעותיהם של פוסקי דורנו ,אנו יוצאים עם תובנות ברורות המעצבות את היחס בתוך המשפחה היהודית .למדנו כי התורה ,בחכמתה האינסופית ,ביקשה לשזור יחד שני חוטים: חוט הכבוד המעניק יוקרה לסדר המשפחתי ,וחוט האחווה המאפשר קשר של רעות וקרבה. ראינו כי האיסור לקרוא בשם ,השמור לאב ולאם מצד חובת המורא ,אינו חל על האח הגדול, ובכך נשמר המרחב האוהב והמשוחרר שבין האחים ,כל עוד הוא מושתת על יסודות של הערכה הדדית וקדושה.

עיקר העניין: בירור ההלכה והמחשבה בשאלת הקריאה לאח הגדול בשמו מעלה את הנקודות המרכזיות הבאות :מקור החיוב :חובת כבוד האח הגדול נלמדת מייתור המילה "ואת" בפסוק "כבד את אביך ואת אמך" .לדעת רוב הפוסקים (ובראשם הרמב"ם בביאור הכסף משנה והמנחת חינוך) ,מדובר בחובה מן התורה ,המהווה ענף של מצוות כיבוד אבות .כבוד מול מורא :ההבחנה היסודית היא שבאח גדול קיימת מצוות "כבוד" אך לא מצוות "מורא" .כיוון שהאיסור להזכיר שם פרטי נובע מחובת המורא (כפי שקיים באב ,אם ורב) ,הרי שבאח גדול ,שאין חובה לירא ממנו ,מותר להשתמש בשמו הפרטי .ראיות מן הש"ס :דברי האמוראים בגמרא (כמו רמי בר יחזקאל ואבימי) מוכיחים כי נהגו לקרוא לאחיהם הגדולים בשמם .מכאן למדו החיד"א והמנחת חינוך שאין בקריאה בשם פגיעה בחיוב הכבוד שנלמד מן המקרא. הכרעת ההלכה למעשה :מרן הגר"ע יוסף זיע"א פסק שאין איסור לקרוא לאח גדול בשמו ,כיוון שרבותינו לא הקפידו על כך והדבר אינו נכלל בגדרי המורא .עם זאת, אם האח הוא תלמיד חכם ,ראוי להוסיף תואר כבוד לפני שמו .המשכיות המצווה: בניגוד לכבוד אשת אב ,חובת כבוד האח הגדול קיימת גם לאחר פטירת ההורים, והיא מחייבת את האח הקטן לנהוג בדרך ארץ וביקר כלפי אחיו הגדול לאורך כל ימיהם .נמצאנו למדים כי השם הפרטי בפי האח הקטן אינו ביטוי של שוויון מזלזל, אלא ביטוי של אהבה המושרשת בתוך מבנה של כבוד תורני.

625

גם לנשמה מגיע אוכל