!האם עץ הדעת נאסר לאדם הראשון לעולם או רק לכמה שעות? הוכח מפרשת השבוע

!הוכח מפרשת השבוע באווירה הקדמונית של גן העדן, שבו השמים נושקים לארץ וניחוחו של העולם בראשית ,בריאתו אופף כל חלקה, עומד אדם הראשון אל מול הציווי האלוקי. בתוך השקט המוחלט

האם עץ הדעת נאסר לאדם הראשון לעולם או רק לכמה שעות !הוכח מפרשת השבוע באווירה הקדמונית של גן העדן, שבו השמים נושקים לארץ וניחוחו של העולם בראשית ,בריאתו אופף כל חלקה, עומד אדם הראשון אל מול הציווי האלוקי. בתוך השקט המוחלט שרק המיית הרוחות בין ענפי העצים מפרה אותו, מהדהדות המילים ויצו ה' אלוהים על האדם לאמר מכל עץ הגן אכול תאכל ומעץ הדעת טוב ורע לא תאכל ממנו כי ביום אכלך ממנו מות תמות. האדם, יציר כפיו של בורא עולם, ניצב בלב הגן, כשהוא מוקף בעצי פרי מרהיבים שדבשם זב ומרקמם מושלם, אך עץ אחד בולט בשונותו, אצור בסודות שאין

גם לנשמה מגיע אוכל 218 218 להם שיעור. התחושה באוויר היא של ציפייה דרוכה, של מתח עדין בין האיסור הקטגורי ,לבין הכמיהה הבלתי מוסברת אל האסור. האם הציווי הזה, שנחרט בלב לבו של גן העדן הוא צו נצחי שמבדיל בין קודש לחול, בין גן העדן לבין מציאות של מוות וכליה, או שמא מדובר במבחן זמן קצר, שבו הייתה מוטלת על האדם האחריות להמתין בסבלנות עד לרגע שבו יוכשר העץ לאכילה? השאלה הזו מנקרת בלב, כשהיא מעמידה את דמותו של האדם הראשון לא רק כמי שחטא, אלא כמי שניצב על קו התפר שבין סבלנות אמונית לבין חיפזון .ששינה את פני ההיסטוריה כולה :בפתח דברינו, נביא את הפסוק המכונן מפרשת בראשית, המהווה את אבן הראשה לדיוננו "ויצו ה' אלוהים על האדם לאמר מכל עץ הגן אכל תאכל, ומעץ הדעת טוב ורע לא תאכל ממנו . פסוקים אלו פורשים בפנינו את מסגרת)יז-(בראשית ב, טז "כי ביום אכלך ממנו מות תמות הציווי שניתן לאדם הראשון בתוך הגן, כאשר האיסור על אכילת פרי עץ הדעת משמש כגבול .מוחשי בין הציות לרצון הבורא לבין מרידה בצו האלוקי ביאר: את הביטוי "כי ביום אכלך ממנו מות תמות" כמכוון למציאות)(בראשית ב, יז רש"י ,של ענישה שמימית שמתחילה ברגע האכילה. המפרש מבאר כי האיסור היה מוחלט ומיידי .כשהתוצאה של ההפרה היא אובדן חיי הנצח וגזירת מוות על האדם ועל כל הדורות הבאים ביאר: כי הדיוק בלשון התורה מלמד על כובד המשקל)(בראשית ב, יז רבי אברהם אבן עזרא של הציווי. המפרש מצביע על כך שהאיסור היה חלק ממערכת הנהגה שלמה שהוענקה .לאדם, שבה הבחירה המוסרית היא תנאי לקיום בגן העדן ביאר: כי אכילת עץ הדעת היא החדרת רע לתוך מהות האדם, שהיה)(בראשית ב, יז הרמב"ן קודם לכן טהור ונטול יצרים זרים. המפרש מסביר כי האיסור לא היה רק פעולה טכנית .של אכילה, אלא פגיעה אנושה במבנה הנפשי של האדם, דבר שהביא לשינוי מהותי בטבעו ביאר: כי האיסור היה מכוון למנוע מהאדם להשיג דעת שאינה)(בראשית ב, יז הספורנו .מיועדת לו, דעת המערבבת טוב ורע במקום שבו צריך היה להישאר דבק בטוב המוחלט המפרש מבליט את העובדה שהציווי נתן לאדם כלי להכרה בערך הבחירה החופשית שלו, וכי .כל סטייה מהגבול שהוצב הייתה מביאה לנפילה מהדרגה הרוחנית הגבוהה שבה היה שרוי תירגם: ארי ביומא דתיכול מיניה מותא תמות. תרגום זה)(בראשית ב, יז בתרגום אונקלוס מדגיש את הקשר הישיר והבלתי אמצעי בין המעשה לבין העונש הבא בעקבותיו, מבלי .להותיר מקום לפרשנות שתפחית מחומרת האיסור הוסיף: וביום אכלך מיניה תהי חייב מותא. תרגום זה מעמיק את ההבנה)(שם תרגום יונתן ,כי לא מדובר רק במוות פיזי, אלא בחיוב המיתה שחל על האדם ברגע שהפר את הציווי .ובכך הוא מחזק את העמדה שהאיסור היה מכריע וסופי איתא: אדם הראשון מין היה, דכתיב ויקרא ה' אלוהים)(דף לח ע"ב בגמרא במסכת סנהדרין אל האדם ויאמר לו איכה, וכתיב ויאמר את קולך שמעתי בגן ואירא. הסבר וביאור: הגמרא מבארת כאן את תחושת הפחד והחוסר אונים של אדם הראשון מיד לאחר החטא, כשהוא .מבין את גודל השבר שנוצר בינו לבין בוראו כתוצאה מאי יכולתו לעמוד בצווי

תישארב תשרפ 219 219 מובא: אמר ר' יהודה בן פדייא מי)(פרק ב, הלכה א בתלמוד ירושלמי במסכת עבודה זרה יגלה עפר מעיניך אדם הראשון, שלא יכולת לעמוד בציוויך שעה אחת, והרי בניך ממתינים לערלה שלש שנים. הסבר וביאור: המדרש והירושלמי כאחד מחדדים את התמיהה על קוצר ,רוחו של האדם. הרי היה בידו להמתין ולהגיע להיתר, ומכאן שהאיסור לא היה נצחי בטבעו .אלא תלוי עיתוי, והנפילה נבעה מחוסר יכולת לדחות את הסיפוק המיידי של יצר האכילה , ביאר: את דברי הגמרא כי האדם לא יכול היה לעמוד בצווי)(על הגמרא בסנהדרין לט ע"א רש"י משום שהיה שרוי בתוך מציאות של גן עדן שבה כל רצון עומד להתגשם, וקושי ההמתנה הוא חלק מהניסיון המופלא שהוצב לפניו. הסבר והרחבה: רש"י מלמדנו שחטא אדם הראשון היה טמון בחיפזון, באותה שעה של חוסר סבלנות שהפרידה בינו לבין המותר, וכי האכזבה .הגדולה היא על ההחמצה שבגינה נגזר המוות על העולם : ביארו: את דברי הירושלמי על חשיבות ההמתנה. וכתבו)(במסכת עבודה זרה דף ה ע"א תוספות כי הציווי על הערלה מלמד אותנו שכל איסור הוא בעצם הכנה לזמן שבו הדבר יהיה מותר וקדוש. הסבר וביאור: התוספות מדגישים שזהו יסוד הלכתי ומוסרי: העולם אינו בנוי על איסור מוחלט לנצח, אלא על תהליך של התקדשות שבו האדם נדרש להמתין עד שהזמן .והבשילה יכשירו את המעשה לאחר שהעמקנו בהבנת הפער שבין החיפזון האנושי לבין התזמון האלוקי הממתין בסבלנות, אנו צוללים אל דברי הראשונים המנתחים את מהות החטא וכיצד הוא משתקף במועדי השנה ובקדושת הזמן. הם מבארים כי השורשים שהניח אדם הראשון בנפילתו .צריכים תיקון מתמיד דרך בירור הזמנים וההבחנה המדויקת בין האסור למותר ביאר: כי האיסור על עץ הדעת היה בבחינת זמן המתנה)(בראשית ב, טז רבינו בחיי בן אשר שנועד לברר את רצונו של האדם, וכי לו היה ממתין, היה העץ הופך למותר כחלק מהתקדשותו של העולם. וכתב: כי השבת היא הזמן שבו העולם חוזר אל תוכניתו המקורית, ואכילת פירות הגן בשבת היא התיקון לנפילת אדם הראשון בגן עדן. הסבר והרחבה: לפי דבריו, החטא לא היה בפרי עצמו, אלא ברצון האנושי לנכס לעצמו את הדעת בטרם עת, ועל כן התיקון נעשה .על ידי קידוש הזמן, שבו אנו מצהירים כי הכל ממתין לזמן הראוי לו על פי רצון הבורא ביאר: כי מנהג הקידוש על היין בא)(אורח חיים, סימן רעא רבי יעקב בן אשר, בעל הטורים לתקן את החטא שנעשה בגפן. וכתב: כי היין, שהיה גורם לחטאו של אדם הראשון, הופך על ידי הקידוש לכלי של קדושה. הסבר והרחבה: כאן אנו מגלים את העומק שבתיקון: אין אנו בורחים מהחומר שגרם לחטא, אלא מקדשים אותו. כאשר אנו מקדשים על היין בשבת, אנו מעלים את חומר הגלם של החטא אל דרגה רוחנית גבוהה, ובכך אנו מתקנים את החיפזון .של אדם הראשון על ידי המתנה עד כניסת השבת וקידוש היום . ביאר: את המונח מות תמות כקשור באופן ישיר לעיתוי האכילה)(על בראשית ב, טז הרד"ק וכתב: כי במידה והיה האדם ממתין לזמן המיועד, לא היה הופך למיתה, אלא היה זוכה להבנה נעלה של טוב ורע מתוך קדושה. הסבר וביאור: המפרש מחדד כי האיסור היה איסור של

גם לנשמה מגיע אוכל 220 220 עיתוי, והנפילה הייתה בבחירה להקדים את המאוחר. בכך הוא מסייע לנו להבין שתיקון .החטא הוא תהליך של בניית סבלנות פנימית והמתנה לרצון האלוקי שיתגלה בזמנו לאחר שסללנו את הדרך אל עומק שיטת הראשונים המזהים בקידוש השבת כלי לתיקון החטא הקדמון, אנו ניגשים לשמוע את קולותיהם של האחרונים. הם מחדדים עבורנו את המושכות שבין הזמן לבין התיקון, ומבארים כיצד היין שבקידוש הוא המפתח להפיכת .החיפזון לסבלנות מקודשת ביאר: את סוד הזמן שניתן לאדם הראשון. וכתב: כי כבר)(בראשית א, כט האור החיים הקדוש שאם היה ממתין עד ערב שבת היה מקדש על היין, ומתוך)(פכ"א אמרו חז"ל בראשית רבה דבריהם אתה למד כי לא נאסר איסור עולם. הסבר והרחבה: אור החיים הקדוש מאיר כאן .נקודה יסודית – החטא לא היה בפרי עצמו, אלא בפירוק החיבור שבין החומר לזמן הקדוש ,אילו היה האדם מותיר את היין עד כניסת השבת, היה מגלה כי אין מדובר באיסור מהותי .אלא בשלב של הכנה שנדרש להגיע אל בשלותו ביאר: את הקשר שבין היין בקידוש לבין תיקון חטא)(אורח חיים, סימן רעא החכמת שלמה אדם הראשון. וכתב: שלכן אנחנו מקדשים על היין, כדי לתקן את חטא אדם הראשון שחטא בגפן, ובקידוש זה אנו רוצים לתקן אותו. ובפרט לפי מה שכתבו המקובלים דאם היה אדם הראשון ממתין עד הלילה והיה מקדש על הגפן היה מותר לו העץ, ואם כן בקידוש זה אנו רוצים לתקן חטא אדם הראשון שכבה נרו של עולם, ואנו רוצים לתקן זה להעלות נרו של ,עולם. הסבר והרחבה: החכמת שלמה מציב תשתית למעשה הקידוש; היין אינו רק משקה אלא זיכרון של הזדמנות שהוחמצה. בקידוש, אנו לוקחים את אותה גפן עצמה ומעלים אותה .לקדושת השבת, ובכך אנו מחזירים את האור שנכבה בעולם ביאר: כי אדם הראשון היה צריך להעלות את הניצוצות)(מסכת שבת, נר מצווה השל"ה הקדוש מתוך עץ הדעת על ידי קידוש. וכתב: כי החטא היה ההפרדה, והקידוש הוא החיבור המחודש בין היין, הזמן והקדושה. הסבר וביאור: השל"ה מדגיש כי התיקון האמיתי אינו רק היתר אכילה, אלא העלאת הניצוצות. על ידי הקידוש, אנו עושים את מה שאדם הראשון לא השכיל .לעשות – אנו ממתינים לזמן הראוי ומשתמשים בחומר כדי להאיר את הנר שכבה לאחר שהעמקנו בשיטת האחרונים המבארים את כוחו של הקידוש כמתקן חטאים, אנו פונים אל גדולי הדורות האחרונים, המפיחים חיים חדשים בשיח הישיבתי על דרכי ההמתנה והתיקון. הם פורסים לפנינו משנה סדורה המלמדת כיצד כל אדם, בכל דור, נקרא להשלים .את מה שהוחמץ באותן שעות גורליות של ראשית הבריאה ביאר: את כוח)(חלק ו, אורח חיים סימן ל הראשל"צ מרן רבנו עובדיה יוסף בשו"ת יביע אומר הקידוש להעלות את הדרגות הרוחניות של האדם למקום של תיקון. וכתב: כי בכל פעם שאנו מקדשים על היין, אנו בונים מחדש את האמון ביכולת האדם להמתין ולהתקדש. הסבר וביאור: מרן רבנו עובדיה מדגיש כי הקידוש אינו רק פעולה פורמלית, אלא רגע של עמידה מול הבורא, שבו האדם מוכיח כי הוא שולט בדחפיו ומקדיש את זמנו לרצון העליון, ובכך .הוא הופך לשותף בתיקון עולם

תישארב תשרפ 221 221 ביאר: את השאלה המרתקת האם)(חלק א, סימן כה מו"ר הגר"א וייס בשו"ת מנחת אשר האיסור על עץ הדעת היה מוגבל בזמן. וכתב: כי יסוד דברי חז"ל הוא שהיה פה פוטנציאל להיתר שהוחמץ. הסבר והרחבה: מו"ר הגר"א וייס מוסיף כי הלקח הגדול לכל דור הוא שההלכה מלמדת אותנו לעצור, להמתין ולבדוק האם העיתוי הגיע, וזו הדרך שבה אנו בונים .את הבית היהודי על יסודות של סבלנות ויישוב הדעת ביאר: את)(סימן רעא, סעיף קטן א הכהן הגדול מאחיו רבי ישראל מאיר הכהן במשנה ברורה החשיבות של הכוונה בקידוש לתיקון הפגמים. וכתב: כי השבת היא הזמן שבו הנשמה של אדם הראשון שבה ומתתקנת דרך הקידוש. הסבר והרחבה: הכהן הגדול מאחיו רבי ישראל מאיר הכהן מלמדנו כי כל פרט בקידוש, מהמילים ועד למבט בנרות, נועד להזכיר לנו את האור שנכבה ואת העבודה שנותרה לנו להשלים, ובכך הוא הופך את הקידוש למצפן יומיומי .לתיקון המידות לאחר שצללנו אל מעמקי השיטות והביאורים, אנו מבקשים לתרגם את הסוגיה העמוקה .הזו למציאות חיינו, ולראות אילו נפקא מינות מעשיות עולות מן הדיון על ההמתנה והתיקון החיים מזמנים לנו לא פעם רגעים שבהם הדחף לפעול גובר על השיקול המושכל, ודווקא .כאן הסוגיה פוגשת אותנו ביומיום אחת הנפקא מינות המרכזיות היא היחס לזמן וסבלנות בהלכה. כאשר אדם ניצב אל מול רצון עז להשיג דבר מה, ולו כשר ומותר, עליו להפנים כי לא רק מה אנו עושים קובע, אלא גם מתי אנו עושים זאת. הלימוד מהקידוש על היין מלמדנו כי דחיית סיפוקים אינה רק פעולה טכנית, אלא כלי רוחני המאפשר לנו להפוך את האכילה וההנאה המקרית לחיבור אל השבת וקדושת הזמן. כך לדוגמה, אדם המבקש לטעום ממאכל מסוים לפני הקידוש או לפני הסעודה – הסוגיה שלנו מציבה לו מראה: האם הוא נכנע לדחף הרגע, או שהוא מבין כי ?המתנה קצרה הופכת את המעשה כולו למצווה נפקא מינה נוספת עולה בהנהגת הבית. הבית היהודי, המבוסס על קידוש על היין, הופך ,להיות המקום שבו אנו מתקנים את חטא החיפזון. כאשר אנו מקדשים על היין בליל שבת אנו מעבירים מסר חינוכי לבני הבית: יש זמן לכל דבר. ההמתנה עד כניסת השבת היא היא ,התיקון לנפילת אדם הראשון. נפקא מינה למעשה היא בכך שהקפדה על סדר הקידוש בנחת תוך הבנה שזהו רגע של תיקון עולמות, משנה את האווירה כולה בבית ומרחיקה את הנהגת .ה"חיפזון" שגרם לכיבוי הנר עוד נפקא מינה נוגעת להנהגת הברכות וההודיה. אדם הלומד מן הסוגיה כי חטא אדם הראשון היה בהעדר הכרה בזמן המיועד, לומד להיזהר לברך על כל דבר בעתו. הברכה ."היא הדרך שלנו להכריז: "אני לא חוטף את העולם, אני מקבל אותו מהבורא בזמן הנכון החיפזון נמנע על ידי הברכה, שמחייבת אותנו לעצור רגע לפני ההנאה ולהכיר בבעלים של .הפירות ושל כל אשר בפה לאחר שנגענו בנפקא מינות המעשיות המדריכות את הליכותינו ביום יום, אנו ניגשים

גם לנשמה מגיע אוכל 222 222 לבירור עומק רעיוני של יסוד הסבלנות וההמתנה כתיקון היסודי לחטא הקדמון. בסוגיה זו מונחת תפיסה מהפכנית על מהות הקיום האנושי בעולם הזה, שאינו זירה של רדיפה אחר .סיפוקים, אלא מסע ארוך של הכשרה והתקדשות נראה לבאר כי המושג איסור בתורה אינו מהווה שלילה של המציאות או של העונג, אלא הוא מהווה גבול המאפשר למציאות להבשיל. עץ הדעת, במצבו הראשוני, לא היה אסור משום שהיה בו רע גמור, אלא משום שהאדם טרם היה ערוך להכיל את הארת הדעת שטמון בה. ההמתנה עד לערב שבת, כפי שדרשו חכמים, לא הייתה סתם פעולת זמן, אלא הייתה תהליך של זיכוך הנפש. ככל שהאדם ממתין, הוא מפנה מקום בקרבו לדעת אמיתית, כזו .שאינה נובעת מחיפזון אנושי אלא מהוראת שעה אלוקית הסבר נוסף עולה בידינו כי חטא אדם הראשון היה ניסיון לדלג על מדרגות. העולם נברא בתהליך של שלבים – יום אחר יום – והאדם, בבקשו לאכול מהעץ בטרם עת, ביקש לכפות את רצונו על סדר הבריאה. ההמתנה היא התיקון המוחלט למידת הגאווה; היא הכרה בכך שהאדם אינו אדון לזמן, אלא עבד לרצון הבורא. כשאנו ממתינים לקידוש, כשאנו ממתינים לזמן המותר, אנו מכריזים קבל עולם כי אנו מוותרים על הבעלות שלנו על המציאות לטובת .הכניעה לסדר האלוקי מתוך כך מתברר כי הסבלנות אינה רק תכונה טובה, אלא היא היא המצפן של הנפש העובדת את השם. היכולת לעצור את הדחף, להתבונן ביופי שלפנינו ולהמתין שהזמן יכשיר אותו, היא היכולת להחזיר את הגן למקומו. השבת, שבה אנו עוצרים את המלאכה ואת האכילה עד לקידוש, היא גן עדן קטן שבו אנו לומדים שוב, מיום ליום ומערב שבת לערב .שבת, כיצד להמתין לקדושה שתבוא אלינו, במקום לנסות לחטוף אותה בטרם עת בחיבורנו אל נפש האדם, אנו מגלים כי השאלה על עץ הדעת אינה נוגעת רק לאירועים מרוחקים בראשית הזמן, אלא היא מהדהדת בכל דפיקה של לב אנושי המבקש לעבוד את בוראו. הנפש האנושית נמשכת מטבעה אל האסור, אל המיידי, אל מה שנדמה כ"דעת" שתוכל .להעניק לנו כוח ושליטה, אך האמונה מלמדת אותנו דרך אחרת: ההמתנה היא מפתח הלב נראה לבאר כי המאבק של אדם הראשון הוא המאבק הקבוע של האמונה. אמונה אינה רק ידיעה שכלית, אלא היכולת לבטוח בבורא גם כאשר הפרי נראה נחשק, גם כאשר השעה נראית בשלה, וגם כאשר היצר לוחש שהגיע הזמן. ברגע שאדם מוותר על הרצון האישי שלו לטובת הציווי האלוקי, הוא יוצר בתוך נפשו מקום לרוח הקודש. חוסר היכולת להמתין שעה אחת הוא ביטוי לפחד הפנימי מפני איבוד השליטה, והתיקון לכך הוא ההכרה העמוקה .שהעולם אינו שייך לנו, אלא אנו שייכים לעולם שבורא עולם מנהיג ומכוון ביאור נוסף הוא שהקידוש על היין אינו רק טקס הלכתי, אלא תרגיל נפשי של ביטול העצמי. כשאנו אוחזים בכוס היין, פרי הגפן, ומקדשים את השבת, אנו מצהירים בפה מלא שהתשוקה הגשמית שלנו אינה חזקה מהרצון האלוקי. בנפש האדם, זהו רגע של שחרור; אנו משתחררים מהעבדות ליצרים ומהלחץ להשיג הכל "עכשיו". זוהי אמונה במובנה העמוק

תישארב תשרפ 223 223 ביותר – הביטחון בכך שמה שניתן לנו בהיתר ובזמן הנכון, הוא הוא הטוב האמיתי שיכול .להזין את הנשמה, בעוד שמה שנלקח בחיפזון רק מכבה את הנר הפנימי .האדם העובד את השם מתוך אמונה, לומד שחייו הם גן עדן שצריך לדעת להלך בו ביראה :בכל צומת של החלטה, בכל רגע של פיתוי, עומדת השאלה המלווה אותנו מאז ומתמיד האם אנו מסוגלים להמתין למצוות הבורא, או שאנו מבקשים להיות אלו שקובעים את סדרי ,הבריאה? הבחירה בסבלנות היא הבחירה להאיר את הנר, להעלות את ניצוצות הקדושה .ולהפוך את היין של ימי החול ליין של קידוש, של התעלות ושל גאולה במסענו אל תוך נבכי הנפש, אנו מגלים כי הסוגיה שלפנינו אינה רק בירור הלכתי, אלא היא מהווה מצפן מוסרי המלווה את האדם בכל צעדיו בחיים. היכולת להבחין בין הראוי לבין האסור, ובין העיתוי הנכון לבין הדחף הרגעי, היא הליבה של עבודת המידות. החיים מלאים ,בהזדמנויות שלכאורה נראות מפתות, אך כשאנו בוחנים אותן לאורו של הניסיון הקדמון אנו לומדים כי המוסר האמיתי נבחן דווקא במקומות שבהם אנו נדרשים לומר לעצמנו: זה .עוד לא הזמן נראה להסביר כי המצפן הפנימי שלנו נבנה מתוך הכרה בעובדה שכל אדם הוא עולם ומלואו, ועליו האחריות לשמור על גן העדן הפרטי שלו. האדם המוסרי הוא זה שמבין כי השליטה העצמית אינה הגבלה אלא חירות. כשם שאדם הראשון היה אמור להמתין להיתר שיבוא בזמנו, כך גם אנו נדרשים לאיפוק במצבים שבהם הנטייה הטבעית שלנו היא לקחת לעצמנו מה שאינו שייך לנו עדיין. המוסר הזה אינו מבוסס על שלילת החיים, אלא על .העצמתם דרך ערוצים של קדושה ביאור נוסף הוא שהרגישות המוסרית נבנית מתוך הזיכרון של הנפילה. הידיעה שאדם הראשון החמיץ את השעה, אמורה לעורר בנו ערנות לכל פעולה שאנו מבצעים. מוסר .העבודה, מוסר הדיבור ומוסר האכילה – כולם ניזונים מאותה נקודה של המתנה והתבוננות כשאדם מבין כי כל החלטה שלו משפיעה על סדרי הבריאה ועל האור של העולם, הוא הופך להיות אדם זהיר יותר, מחושב יותר, ובעיקר – קשוב יותר לרצון האלוקי המשתקף .בכל מאורעות היום המצפן הזה מנחה אותנו לא לחפש את הדרך הקצרה, אלא את הדרך הנכונה. לעיתים הדרך הארוכה, זו שדורשת המתנה וסבלנות, היא הדרך שמובילה אל התיקון השלם. אנו לומדים להעריך את התהליך, לא רק את התוצאה, ולהבין כי הגדולה האמיתית של האדם אינה נמדדת במה שהוא השיג, אלא במה שהוא הצליח להמתין לו כדי שיוכל לקבלו כמתנה מהבורא. זוהי דרך של שפיות, של שלווה ושל התמסרות מוחלטת לאמת, המאירה את הנתיב .עבור כל מי שמבקש לבנות את חייו ביושרה בסיומו של מסע הלכתי ומחשבתי זה, אנו מגלים כי השאלה האם נאסר עץ הדעת לעולם או רק לזמן קצר, אינה מותירה אותנו עם תשובה טכנית בלבד, אלא מציבה אותנו אל מול שאלת היסוד של הקיום האנושי. דרך המקורות שפתחנו, למדנו כי אדם הראשון עמד בפתחו

גם לנשמה מגיע אוכל 224 224 של תהליך התקדשות מופלא, שבו הזמן עצמו – ערב השבת – היה אמור להפוך את המציאות כולה למותרת ומקודשת. החטא לא היה בפרי, אלא בחוסר היכולת לשאת את המתח שבין .הכמיהה לבין הסבלנות, בין הרצון לדעת לבין הידיעה שכל דבר זמנו :עיקר העניין:עיקר העניין .עיקר העניין שביקשנו לברר הוא כוחו של הקידוש ככלי לתיקון החיפזון הקדמון המסקנה המזוקקת היא שהקידוש על היין אינו רק מצווה לשבת, אלא אקט של תיקון עולם, שבו אנו לוקחים את אותה גפן שהייתה גורם לנפילה, ומקדשים אותה כביטוי לריסון המוחלט של רצונותינו. עיקר העניין הוא שהתיקון נמצא במקום שבו אנו עוצרים, מבטחים בבורא וממתינים להיתר שיבוא דרך קדושת הזמן. עיקר העניין הוא שאנו, בני הדור הזה, מחזיקים בידינו את היכולת להעלות את ניצוצות האור .שנכבו ביום ההוא, וזאת על ידי הפיכת כל רגע של המתנה לזמן של קידוש ודבקות ההמתנה אינה זמן אבוד, היא המקום שבו הנשמה לומדת את ערכה האמיתי של הקדושה. מי שמקדש את הזמן, זוכה להוציא את חייו ממירוץ החיפזון אל מנוחת .הנצח של האמונה