מדוע נענש אדם הראשון על חטא עץ הדעת, והרי איתא בגמרא שעל חטא ראשון הקדוש ברוך הוא ?מעביר ראשון ראשון

?שעל חטא ראשון הקדוש ברוך הוא מעביר ראשון ראשון אנו ניצבים בפתח הפרשה, אל מול הרגע המכונן שבו השתנתה פני האנושות כולה, הרגע שבו נחרץ גורלם של אדם וחווה מתוך חטא עץ הדעת. מתוך דפי הגמרא עולה שאלה

מדוע נענש אדם הראשון על חטא עץ הדעת, והרי איתא בגמרא ?שעל חטא ראשון הקדוש ברוך הוא מעביר ראשון ראשון אנו ניצבים בפתח הפרשה, אל מול הרגע המכונן שבו השתנתה פני האנושות כולה, הרגע שבו נחרץ גורלם של אדם וחווה מתוך חטא עץ הדעת. מתוך דפי הגמרא עולה שאלה

תישארב תשרפ 307 307 קיומית הנוגעת במידותיו של בורא עולם: הלא אנו יודעים את הכלל הגדול המלמד על ,חסדו של הקדוש ברוך הוא, שהוא מעביר ראשון ראשון ואינו בא בטענות על חטא ראשון אם כן – מדוע באדם הראשון לא נהגה מידה זו, ומדוע נענש הוא מיד בגירוש ובקללת האדמה? התמיהה הזו אינה רק טכנית, אלא היא שואלת על יחסי האדם עם בוראו ועל רמת הציפייה האלוקית מהנברא הראשון. אנו יוצאים למסע אל נבכי המפרשים, המנסים ליישב את הסתירה הזו ולהבין מה היה מיוחד בחטא ההוא, או באדם ההוא, שגרם לדין להתהפך .ולהיות מחמיר עד כדי כך אנו פותחים את הפסוקים המבארים את תגובת הקדוש ברוך הוא לחטא, פסוקים המהווים .את שורש המבוכה הפרשנית שאנו עוסקים בה ולאדם אמר כי שמעת לקול אשתך ותאכל מן העץ אשר צוותיך לאמר לא תאכל ממנו ארורה האדמה בעבורך בעצבון תאכלנה כל ימי חייך וקוץ ודרדר תצמיח לך ואכלת את עשב השדה בזעת אפיך תאכל לחם עד שובך אל האדמה כי ממנה לקחת כי עפר אתה ואל .)יט-(בראשית ג, יז עפר תשוב : ביארה: את הנהגת הדין של הקדוש ברוך הוא, וכתבו)(דף יז ע"א הגמרא במסכת ראש השנה :שהקדוש ברוך הוא מעביר ראשון ראשון, כלומר שאינו מעניש על עבירה ראשונה, וביארו כי חסד זה הוא יסוד בהנהגתו של הקדוש ברוך הוא עם בריותיו, מה שמעורר את הקושיה ?הגדולה: אם כן, מדוע אדם הראשון נענש במידה כה קשה כבר בחטאו הראשון , ביארה: את הדיון בעניין עונש המיתה של אדם הראשון)(דף נה ע"ב הגמרא במסכת שבת וכתבו: מפני מה קנסת מיתה על אדם הראשון, וביארו: שהגמרא מציבה את שאלת הסתירה שבין מידת הרחמים לבין העונש החמור שבא בעקבות החטא הראשון, ומתוך כך אנו נדרשים .להבין את העומק של אותו מעמד אנו מעמיקים כעת אל דברי המפרשים המבקשים לחדור אל שורש ההבדל שבין אדם הראשון לבין שאר הבריות, ולמצוא את הסיבה לכך שהנהגת "מעביר ראשון ראשון" לא חלה .עליו באותו רגע גורלי ביאר: את השוני במידת)'(מאמר חיקור דין, חלק א', פרק ד הרמ"ע מפאנו בספרו עשרה מאמרות (דף הדין הנהוגה כלפי צדיקים, וכתב: שאני צדיקים כיון דאיתא בגמרא במסכת בבא קמא , שהקב"ה מדקדק עם הצדיקים כחוט השערה)(דף קכ"א ע"ב וכן בגמרא במסכת יבמות)נ' ע"א וביאר: שמכיוון שהקב"ה מדקדק עם צדיקים באופן מיוחד, הרי שאצלם אין את המידה הזאת של מעביר ראשון, שכן רמת האחריות והציפייה מהם גבוהה לאין שיעור, וכל מעידה .קלה נחשבת כחטא גמור שאין עליו ויתור אנו ממשיכים להעמיק אל משנתו של הראשל"צ מרן החיד"א, המציע זווית ראייה מקורית ומפתיעה המבחינה בין מהות הציוויים השונים והשפעתם על דרך הדין האלוקי. בירור זה .מאיר באור חדש את סוגיית ה"ראשון ראשון" ומחבר אותה למניין המצוות : ביאר: את המידה הזו של מעביר ראשון, וכתב)(פרשת בראשית החיד"א בספרו ראש דוד

גם לנשמה מגיע אוכל 308 308 מידה זו שהקב"ה מעביר ראשון היינו לישראל מכיוון שיש להם כמה מאות מצוות ונראה להם להעביר ראשון ראשון פעמיים שלש כי מספר המצוות הם רבים מאוד. וביאר: שבאדם הראשון, מכיוון שלא נצטווה אלא רק מצווה זו לפי פשוטו, וגם לפי מדרשו שנצטווה שבע מצוות, אינו דומה תרי"ג מצוות לשבע המצוות שנצטוו בני נח, ולכן לא נכלל אדם הראשון .בחשבון של מי שניתן להעביר לו על חטאיו -אנו מעמיקים כעת אל דבריו המרהיבים של העיון יעקב, המעניק לנו מפתח פסיכולוגי רוחני להבנת חומרת העבירה, מתוך בחינה של מקור הציווי וסמכותו. בירור זה חושף את הפער העצום שבין שמיעת דבר מלך מפי שליח לבין שמיעת הדברים ישירות מפי המלך .בעצמו, ומלמדנו כיצד נגישות זו משפיעה על משקלו של החטא ביאר: את השוני שבין אדם השומע)(דף נ"ה ע"ב העיון יעקב בספרו על הגמרא במסכת שבת מפי המלך לבין אדם השומע מפי שליח, וכתב: דאינו דומה שומע אדם ששומע מפיו של המלך עצמו לאדם ששומע מפי שליח, שאדם השומע מפי מלך עצמו ואינו מקיים את דבריו של המלך נענש מיד. וביאר: שזו היא כוונת הגמרא המקשה מפני מה קנסת מיתה על אדם הראשון, ועל כך השיב הקדוש ברוך הוא מצווה קלה צוויתי אותו ועבר עליה, כלומר שמכיוון ,שנצטווה מפי הקדוש ברוך הוא עצמו, לא נאמרה בו מידת החסד של מעביר ראשון ראשון .שכן המפגש הישיר עם המלך מחייב את הנברא בציות מוחלט ללא הנחות ביאר: את ההשלכה של יסוד זה)(דף נ"ה ע"ב העיון יעקב בספרו על הגמרא במסכת שבת על כלל ישראל, וכתב: ולפי יסוד זה מפרש את הפסוק בפרשת יתרו ויאמרו אל משה דבר אתה עמנו ונשמעה ואל ידבר עמנו אלוהים פן נמות. וביאר: שמכיוון שבני ישראל הבינו שאם ידבר אלוהים בעצמו עמם, הרי שהם מחויבים בציות כה מוחלט עד שכל חריגה קטנה תביא עליהם מיתה מיידית, לכן ביקשו שמשה ישמש כמתווך, כדי להותיר להם פתח של מידת .החסד שאינה קיימת במפגש ישיר עם המלך אנו מעמיקים כעת אל דבריו המקוריים של מרן החיד"א, המחדש יסוד עמוק בהבנת המערכת המשפטית של מעלה, ומלמדנו כיצד מקור הענישה וזהות המעניש משפיעים על הפעלת מידת הרחמים. בירור זה חושף את התלות שבין אופן ניהול הדין לבין היכולת .להעביר על חטא ראשון , ביאר: את התנאים להחלת מידת החסד)(בראשית דרוש י"ט מרן החיד"א בספרו ערבי נחל .וכתב: שהמידה של מעביר ראשון, נוהגת רק בדינים אשר הקדוש ברוך הוא דן בעצמו דווקא וביאר: שאין מדובר בכלל גורף, אלא במצבים שבו הקדוש ברוך הוא פועל במידת החסד .הישירה שלו, אך כאשר הענישה באה דרך מערכות אחרות, אין המידה הזו מחייבת את הדין ביאר: את היסוד להבנת המקרה של אדם)(בראשית דרוש י"ט מרן החיד"א בספרו ערבי נחל כל שחברו נענש על ידו אין)(דף קמ"ט ע"ב הראשון, וכתב: והרי קימ"ל בגמרא במסכת שבת מכניסים אותו במחיצתו של הקדוש ברוך הוא, ולכן לא נהג בו מידה זו. וביאר: שכאשר אדם הראשון שמע לקול אשתו ואכל מהעץ, נוצרה כאן שרשרת של השפעה שבה איש גרם

תישארב תשרפ 309 309 לחברו לחטוא, ובמציאות כזו של גרימת חטא לאחר, הדין הוא שונה בתכלית, ואין המידה .של מעביר ראשון ראשון חלה ביאר: את משמעות הפסוק, וכתב: וזה מה)(בראשית דרוש י"ט מרן החיד"א בספרו ערבי נחל שנאמר בפסוק כי שמעת לקול אשתך בדווקא ואצל האשה היה זה הסירחון שני, ומאחר והיא נענשה על ידך לכן גם אתה האדם תיענש. וביאר: שחומרת החטא של אדם הראשון נבעה מכך שהוא פתח פתח לחטאה של חוה, ומשום שהיא נענשה על ידו, נוצרה כאן מציאות שבה הדין הופך למחמיר ללא אפשרות של ויתור, שכן האחריות ההדדית של שניהם יצרה משקל .כבד שאינו מאפשר את החלת החסד של העברה על החטא הראשון אנו יורדים כעת אל השדה המעשי, אל המקום שבו משנתם של רבותינו הופכת למצפן יומיומי. הבנת עומק הענישה של אדם הראשון אינה נותרת ברובד התיאורטי בלבד, אלא מציבה בפני האדם המודרני מראה המחדדת את אחריותו האישית והסביבתית. מתוך בירור זה אנו למדים כיצד להיזהר מהשפעה שלילית על סביבתנו, וכיצד למנף את האחריות .למעשינו ככלי לבנייה רוחנית בבית ובעולם ביאר: את הנפקא מינה למעשה)'(חלק א', סימן ב מו"ר הגר"א וייס בספרו שו"ת מנחת אשר בחייו של האדם, וכתב: כי האחריות אינה רק על המעשה הפרטי, אלא על האופן שבו המעשה משליך על הסובבים אותנו. וביאר: שכשם שאדם הראשון נענש בגלל ההשפעה על חווה, כך כל אדם נדרש להבין שמעשיו הם בעלי השפעה רחבה, והזהירות הנדרשת ממנו היא כפולה ומכופלת, שכן לעיתים אדם אינו נענש על החטא עצמו כמקרה בודד, אלא על השרשרת .שהפעיל בעקבותיו ביאר: את חשיבות הזהירות)(הלכות קידושין הראשל"צ רבנו הגר"י יוסף בספרו ילקוט יוסף בשותפות בין בני זוג, וכתב: כי הנפקא מינה למעשה היא שבניית בית דורשת מודעות תמידית לכך שכל החלטה של צד אחד משפיעה על השני. וביאר: שכאשר אדם לוקח אחריות על השפעתו החיובית, הוא הופך את הבית למקום שבו ההנהגה היא של ברכה ולא של דין, ובכך .הוא מונע מראש את המצבים שבהם הדין עלול להחמיר, כפי שראינו בפרשת אדם הראשון )(חלק א', שער התבונה הכהן הגדול מאחיו רבי ישראל מאיר הכהן בספרו שמירת הלשון ביאר: את העבודה המעשית בתיקון ההשפעה, וכתב: כי עיקר עבודת האדם היא להפסיק את שרשרת ההשפעות השליליות. וביאר: שהמסקנה למעשה היא שכאשר אדם מזהה נטייה לחטוא, עליו לעצור מיד, לא רק בשביל עצמו, אלא כדי לא להיות אבן נגף לאחרים, וזו היא הדרך המעשית ביותר להינצל מדין מחמיר, ולהפוך את השפעתו בעולם למקור של .אור וקדושה אנו נושאים כעת עיניים אל המרחבים הנשגבים של האחריות ההדדית, אל הסוד שבו הבית הופך למבצר של קדושה, שבו הנאמנות להוראת הבורא היא המגנה על הקשר מפני תהליכי פירוד ודין. נתבונן כיצד האחריות של אדם הראשון, שהבינה כי השפעתו על חוה היא ששינתה את דינו, מלמדת אותנו על האופן שבו בני זוג בונים את ביתם כמשכן להשראת .שכינה, מתוך דאגה עמוקה זה לזו

גם לנשמה מגיע אוכל 310 310 ביאר: את היסוד להקמת בית)(אבן העזר, הלכות אישות מרן רבי יוסף קארו בספרו שולחן ערוך ,נאמן בישראל, וכתב: כי השראת שכינה בבית תלויה במידת הערבות והאחריות ההדדית שבה כל אחד מבני הזוג מבין שהוא משפיע על מדרגתו הרוחנית של השני. וביאר: כשם שסדר הדין עם אדם הראשון נגזר מתוך גודל השפעתו על חוה, כך בבית, הזוג עומד מול האתגר של החיים, ובבחירה שלהם להוביל זה את זו אל עבר הטוב והקדושה, הם מזמינים .את השכינה לשרות בביתם, והופכים את הבית ממקום של דין למקום של חסד ורחמים ביאר: את)'(חלק ג', פרק י הכהן הגדול מאחיו רבי ישראל מאיר הכהן בספרו אהבת חסד כוחה של האחדות והשמירה על הדרך הנכונה, וכתב: כי העלייה על המכשולים והימנעות מגרימת חטא לאחר הם הדרך לתיקון העולם. וביאר: כל רגע של התגברות, כל רגע שבו אדם בוחר להאיר פנים ולחזק את בן זוגו דווקא בעת משבר, בונה קומה בבניין השכינה, ומוכיח .כי הנשמה התעלתה מעל הרצון העצמי והאנוכי ביאר: את הסוד הגדול שמתגלה)(הלכות כתובות הראשל"צ רבנו הגר"י יוסף בספרו ילקוט יוסף כאן, וכתב: כי השכינה היא האמצעי והיא התכלית של כל קשר קדוש. וביאר: כאשר בני הזוג מבינים שההשפעה שלהם היא לא נגדם אלא בעדם, הם יוצרים מרחב שבו הקב"ה יכול ,לשכון, וכאשר הבעל מבין שהאישה היא הכלי הכי חזק שיש לו כדי להתקרב לבורא עולם .דווקא דרך השותפות והזהירות ההדדית, שם נוצר חיבור שלא ניתן לשבור אותו לעולם אנו מעמיקים כעת אל המרחב המחשבתי שבו הנפש פוגשת את הנסתר, בוחנים את ,העבודה הפנימית הנדרשת מן האדם כדי להפוך את הדין המחמיר שפגש אדם הראשון לפתח של רחמים וקרבה. הבנה זו מושתתת על הידיעה שכל מציאות של קושי או ענישה .אינה אלא קריאה לבירור מחודש של הרצון העצמי מול רצון הבורא ביאר: את המחשבה)'(שער הביטחון, פרק ד רבנו בחיי אבן פקודה בספרו חובות הלבבות ,המזוקקת שצריך אדם לאמץ, וכתב: כי הקושי והדין המופיעים במציאות אינם פרי מקרה אלא כלי שרת שנועד לקלף את השכבות החיצוניות של ה'אני'. וביאר: שכשם שאדם הראשון נדרש להתמודד עם התוצאות של חטאו, כך גם האדם בעבודתו הכללית צריך להבין שכל התנגדות פנימית היא הזמנה לביטול הרצון. השקט הנפשי שנוצר מתוך הבנה זו הוא שקט של עוצמה, שבו האדם מבין שהעולם הוא מעבדה לעיצוב הנשמה, וכל צער שנובע מן הדין .הוא ניסוי שנועד לזקק את מידותיו ולהפכו לכלי קיבול לברכת שמיים (חלק א', שער התבונה, פרק הכהן הגדול מאחיו רבי ישראל מאיר הכהן בספרו שמירת הלשון ביאר: את הכוח שבביטול הרצון העצמי, וכתב: כי זהו המפתח להפיכת הדין למסילה)'ה של חסד. וביאר: האדם מטבעו רוצה שהכל יתנהל לפי תוכניותיו, אך המציאות היא המקום שבו התוכניות הללו מתנפצות כדי לפנות מקום לתוכנית האלוקית. כשאדם מניח בצד את העקשנות ומקבל את הנהגת הדין המלווה את חייו כרצון ה', הוא מבצע פעולה אדירה של ביטול הרצון, ופעולה זו היא שפותחת את שערי השמיים להשפעת שפע, כפי שנאמר ברצות .ה' דרכי איש, שהרצון של האדם נבלע ברצונו של הבורא, וממילא גם הדין מתהפך לרחמים

תישארב תשרפ 311 311 ביאר: את היכולת לקרוא)(הלכות ברכות הראשל"צ רבנו הגר"י יוסף בספרו ילקוט יוסף ,נכון את המציאות, וכתב: כי העבודה המחשבתית הזו אינה דורשת התעלמות מהקשיים אלא קריאה נכונה שלהם. וביאר: במקום לראות בדין נטל מעיק, האדם מתחיל לראות בו מראה שמציבה בפניו את חולשותיו בצורה המדויקת ביותר. הברכה שורה דווקא בנקודת המפגש הזו, שבה האדם מודה בטעותו או מוותר על דעתו, כי זהו המקום שבו הוא משתחרר .מהאחיזה של עצמו, והשלום הפנימי שנוצר הוא בסיס לכל שפע הברכות אחר שעמדנו על העבודה המחשבתית של ביטול הרצון, אנו ניגשים לברר את המצפן .המוסרי הנדרש מן האדם כדי לשמור על קדושת הבחירה גם בעיצומם של רגעי מבחן המוסר בזוגיות וביחסים אינו נמדד רק בשעות של נחת, אלא במידת היכולת של האדם להישאר נאמן לאמת הפנימית שלו ולהוראות התורה, גם כאשר הדין מתוח והרוחות מנסות .לערער את היסודות ביאר: את המוסר שבבית ובקשרים, וכתב: כי קדושת)'(פרק ב הרמב"ן בספרו אגרת הקודש הבחירה היא נכס שאינו תלוי בנסיבות חיצוניות, והוא מיוסד על הכרה פנימית שקדושת הנשמה היא המטרה. וביאר: המוסר דורש מאיתנו להפעיל מצפן כדי לא לתת למשברים לחדור אל ליבת הקשר, והאדם אינו מחפש ניצחונות אישיים, אלא מחפש את דרך התורה .להשבת השלום, מתוך הבנה שכל רגע של התגברות הוא בניין של מקדש מעט בתוך חייו ביאר: את)(או"ח, סימן תר"ט הכהן הגדול מאחיו רבי ישראל מאיר הכהן בספרו משנה ברורה חשיבות השמירה על רוח הבית והאדם, וכתב: כי הפיתוי להחצין את המשברים או לחפש צדק חיצוני הוא האויב הגדול של קדושת הבחירה. וביאר: המצפן המוסרי מחייב אותנו לזכור שהמשברים הם כלי לבירור הנשמות, וכל ניסיון להפוך את הקונפליקט למאבק של כבוד .פוגע בשורש הקדושה, שכן הברכה שורה רק בדבר שנותר שמור בתוך גבולות הקדושה ביאר: את היכולת לבנות מצפן)'(חלק א', סימן מ מו"ר הגר"א וייס בספרו שו"ת מנחת אשר :פנימי, וכתב: כי בניית המצפן הפנימי דורשת אימון מתמיד של הלב במידת הסבלנות. וביאר המוסר דורש מאיתנו לדעת מתי לשתוק ומתי להאיר פנים, מתוך הבנה שהשלמות מגיעה כאשר האדם סומך על הנהגת ה' גם כשהמציאות אינה תואמת את ציפיותיו, והיכולת לזהות את רגעי החסד בתוך הקושי היא המצפן שמבטיח את עמידתו האיתנה של האדם מול .מבחני החיים בסיומו של מסע רוחני ובירור יסודי זה, אנו ניצבים מול התמונה המלאה של סוד ענישת אדם הראשון, כפי שהוא משתקף בסדר הפסוקים ובדברי רבותינו. הבנו כי הענישה על החטא הראשון אינה סתירה למידת החסד, אלא עומק של דין התובע מאתנו אחריות גדולה בהרבה ממה ששיערנו. ביררנו כי אדם הראשון, כמי שנצטווה ישירות מפי הגבורה, וכמי ,שהשפיע על הסובבים אותו, לא יכול היה להישען על הכלל של העברה על הפשע הראשון שהרי רמת הציפייה ממנו הייתה להיות המצפן המוסרי של האנושות כולה. התובנה שזיקקנו היא שהדין אינו כלי של פורענות, אלא כלי של בירור, המלמד אותנו כי כל פעולה שלנו היא

גם לנשמה מגיע אוכל 312 312 אבן בבניין עולמנו, וכל בחירה קטנה יכולה ליצור שרשרת של השפעות שעיניהן יראו את .התוצאות לדורות :עיקר העניין:עיקר העניין עיקר העניין שביקשנו לברר הוא שהענישה על החטא הראשון אינה מלמדת על העדר רחמים, אלא על העובדה שקיימות מדרגות באחריות האנושית, כאשר מפגש ישיר עם רצון הבורא תובע שלמות שאינה מתפשרת. עיקר העניין הוא שהתורה מלמדת אותנו כי האדם הוא משפיע נצחי, וכל מעשה שלנו מהדהד בחייהם של הסובבים אותנו, ולכן הזהירות הנדרשת היא לא רק מתוך פחד מהדין, אלא מתוך הכרה בגודל השליחות שלנו. עיקר העניין הוא שהפיכת הדין לרחמים מתרחשת דווקא בנקודה שבה האדם לוקח אחריות מלאה על מעשיו, מפסיק לחפש אשמים חיצוניים ובוחר בביטול הרצון האישי אל מול האמת האלוקית. עיקר העניין הוא שהמצפן המוסרי שנבנה בתוך הקשיים הוא הוא המגן הגדול ביותר, כי הוא מבטיח שאפילו במצבים .שבהם המציאות נראית מחמירה, האדם נותר קשור בנשמתו אל המקור הסוד הגדול הוא שהדין הוא מראה המשקפת לאדם את עוצמת נשמתו, שכן רק מי שיש בו עוצמה לתיקון הוא זה שנתבע לדין מדויק, והענישה אינה אלא קריאה להשבת האיזון והקדושה לחיים. בסופו של תהליך, אנו למדים שהידיעה על חומרת היא הדרך להבין את גדלותנו, מתוך הבנה שכל רגע-הדין אצל אדם הראשון היא של התגברות וזהירות הוא נדבך נוסף בבניין עולמנו הרוחני, הנכתב באותיות של .אהבה ואמונה בדרך האלוקית