?מדוע בכל ששת ימי הבריאה כתוב ויהי ערב ויהי בוקר חוץ מיום השבת

בעודנו מהלכים בנתיבי הבריאה, אנו עוצרים אל מול רגע השיא של יצירת העולם, רגע השביתה. ששת הימים הראשונים נחתמים כולם בחותם ברור ומוכר: ויהי ערב ויהי בוקר. זהו .המקצב האלוהי המגדיר את ימי המעשה, את ההפרדה בין חושך לאור, בין מנוחה לפעולה

מדוע בכל ששת ימי הבריאה כתוב ויהי ערב ויהי בוקר חוץ מיום השבת בעודנו מהלכים בנתיבי הבריאה, אנו עוצרים אל מול רגע השיא של יצירת העולם, רגע השביתה. ששת הימים הראשונים נחתמים כולם בחותם ברור ומוכר: ויהי ערב ויהי בוקר. זהו .המקצב האלוהי המגדיר את ימי המעשה, את ההפרדה בין חושך לאור, בין מנוחה לפעולה

גם לנשמה מגיע אוכל 138 138 ?אולם, כאשר אנו מגיעים אל יום השבת, השתיקה מורגשת והשאלה זועקת: היכן החתימה מדוע ביום זה נמנע הכתוב מלחלוק את אותו תיאור מוכר של ערב ובוקר? האם יום זה אינו ?יום במניין הזמן, או שמא מהותו כה נעלית עד שהיא חורגת מהגדרות הזמן המקובלות בעל הטורים, הבכור שור והכלי יקר עומדים על סף התעלומה הזו, מנסים לפענח את סוד המבנה של יום השבת שאינו מחולק בין לילה ליום, אלא עומד כיחידה שלמה של נצח בתוך הריצה האנושית. אנו ניצבים כאן מול פער בטקסט שמזמין אותנו להעמיק אל טבעה של השבת, אל משמעות המנוחה, ואל האופן שבו הקדושה מוחקת את גבולות הזמן שאנו כה .רגילים לחיות בתוכם כדי להבין מדוע נעצר המקצב האלוהי ביום השבת, עלינו להעמיק במפרשי המקרא המבארים את ההבדל המהותי שבין ימי המעשה לבין יום השביתה, ואת הקשר בין הזמן .לבין המציאות האלוהית שמעבר לו כתוב: ויכל אלהים ביום השביעי מלאכתו אשר עשה וישבת ביום)(פרק ב, ב בספר בראשית .השביעי מכל מלאכתו אשר עשה ביאר: מה היה העולם חסר? מנוחה. באה שבת, באה מנוחה. נראה לבאר כי)(שם רש"י המנוחה אינה היעדר פעולה בלבד, אלא כוח רוחני המשלים את הבריאה. ללא השבת, העולם היה נותר במרוץ אינסופי של יצירה ללא תכלית, ועל כן העובדה שאין ביום זה ערב ובוקר מלמדת שהוא אינו עוד יום של יצירה חומרית, אלא יום של גילוי התכלית הרוחנית של כלל .ימי המעשה . ביאר: ויכל אלהים ביום השביעי, קודם שבא היום השביעי כלה מלאכתו)(שם הרשב"ם נראה להסביר כי השבת אינה חלק מהמלאכה, אלא היא המעטפת המקדשת את כל הימים שקדמו לה. העדר התיאור של ערב ובוקר ביום זה נובע מכך שהשבת היא כניסה אל תודעת .נצח שאינה מחולקת לרגעים של אור וחושך ביאר: כי השבת היא ברית עולם המקשרת את האדם אל בוראו, ושמירה)(שם האבן עזרא עליה היא ביטוי להכרה בכך שהעולם אינו הפקר אלא מונהג על ידי רצון עליון. נראה להוסיף כי ביום שבו האדם מתבטל ממלאכתו, הוא נפגש עם הקדושה שאינה מוגבלת בזמן, ולכן .השבת נתפסת כמרחב שבו יום ולילה הם יחידה אחת של קדושה . ביאר: ביום השביעי, ביום הזה דייקא נשלמה הבריאה וקנתה את שלמותה)(שם הספורנו ביאור זה מדגיש שיום השבת הוא המפתח להבנת הבריאה כולה, ודווקא בגלל שהוא השלמת הכל, הוא אינו זקוק להגדרות של זמן התחלה וסוף, שכן הוא המטרה שלשמה נבראו כל .שאר הימים משעמדנו על מהות השבת כגמר המלאכה ותכליתה, נצלול אל דברי חז"ל בתלמוד, המגלים לנו כי שתיקת הכתוב אינה חסרון, אלא ביטוי לכך שהשבת שייכת למציאות רוחנית הנעלה .מן החילוקים שבין יום ללילה מובא: שבת אחת משישים לעולם הבא. מפרשי הגמרא)(דף נז ע"ב בגמרא במסכת ברכות

תישארב תשרפ 139 139 .מבארים כי בעולם הבא אין שמש וירח, אין ערב ובוקר, אלא הכל אור אחד שאינו פוסק נראה לבאר כי בהעדר התיאור של ויהי ערב ויהי בוקר ביום השבת, רמזה לנו התורה כי השבת היא טעימה מאותו עולם שבו הזמן מאבד את משמעותו המגבילה, והקדושה היא .המציאות היחידה מובא: כל המשמר שבת כהלכתה... מוחלין לו על כל)(דף קיח ע"א בגמרא במסכת שבת ביאר: שבת כהלכתה, ביראת שמים ובשמחה. נראה להסביר)(שם ד"ה המשמר עוונותיו. רש"י כי השמירה על השבת היא הדרך שבה האדם יוצא ממעגל העמל והיגיעה, ומצטרף אל המנוחה האלוהית שאינה מוכתבת על ידי מחזור השמש. העדר החילוק של ערב ובוקר ,ביום זה מלמדנו כי האדם בשבת צריך להתנתק מהספקים המעסיקים אותו בימי המעשה .ולהיכנס למרחב שבו הכל הוא שלמות אחת נאמר: יום אחד בשנה הוא יום השבת שכולו)(מסכת ברכות פרק א הלכה ה בתלמוד ירושלמי ,קודש, ואין בו חול. מפרשי הירושלמי ביאר: שביום זה הקב"ה משרה שכינתו באופן מיוחד והשראת שכינה זו היא המבטלת את ההבחנה בין הלילה ליום. ביאור זה מדגיש שהשבת היא כלי קיבול לאורו של הקב"ה, וכשהאור הזה מופיע, החושך נבלע בתוכו, ולכן אין מקום .לומר ויהי ערב ויהי בוקר לאחר שהנחנו את היסודות בדברי חז"ל על מהות השבת כמעין עולם הבא שאינו כפוף למחזור הזמן הרגיל, נביא את דברי הראשונים המבארים כיצד העדר החילוק בין ערב לבוקר .בשבת משקף את השלמות האלוקית שנתגלתה ביום זה ביאר: כי השבת היא המציאות שבה העולם חוזר אל)(בפירושו על התורה, בראשית ב, ג הרמב"ן אחדותו הראשונית, לפני שהחלו הפירודים והחילוקים בין הימים. נראה לבאר כי הפירוד לערב ובוקר הוא תולדה של בריאת העולם המוגבל, אך ביום השביעי, כאשר המלאכה תמה .והעולם שב אל מנוחתו בבוראו, אין עוד מקום לחילוקים שכן הכל נבלע בתוך הקדושה האחת ביאר: כי בששת ימי המעשה אנו רואים את הנהגת)(על התורה, בראשית ב, ג רבנו בחיי הדין והגבול, המיוצגת על ידי החילוק לזמנים, אך בשבת אנו פוגשים את הנהגת הרחמים והשלמות. נראה להסביר כי העדר התיאור ביום השבת נועד ללמדנו כי ביום זה אנו מתעלים ,מעל המוגבלות של עולם המעשה, ושרויים במציאות שבה אין עוד הפרדה בין גוף לנשמה .או בין עמל למנוחה ביאר: כי מצוות השבת היא הדרך שבה אנו מעידים על חידוש)(מצווה כט בעל ספר החינוך .העולם, והעדר החתימה ביום זה הוא עדות לכך שהקב"ה הוא אדון הזמן ולא משועבד לו נראה להוסיף כי החסרון המכוון בכתוב הוא האות לכך שהשבת היא יום שבו אנו מתחברים .אל הנצחי, אל מה שמעבר לזמן, ולכן אין הוא זקוק למסגרת התיאורית של שאר הימים נמשיך את העיון אל דברי גדולי האחרונים, המנתחים את העדר התיאור של ויהי ערב ויהי .בוקר ביום השבת כהזמנה רוחנית להתעלות מעל המציאות החומרית אל עבר המקור האחד ביאר: כי ששת ימי המעשה נבראו במידת)(פרשת בראשית הגר"א מווילנה בספרו קול אליהו

גם לנשמה מגיע אוכל 140 140 הדין המחלקת ומבדילה, ועל כן כל יום נחתם בחילוק של ערב ובוקר, אך השבת נבראה במידת הרחמים המאחדת, ועל כן אין בה חילוק. נראה לבאר כי ביום השבת אנו זוכים להתחבר אל המציאות שלפני הפירוד, שבה הכל הוא אחד גמור, וזו הסיבה שהתורה נמנעה .מלצייר ביום זה את קווי הגבול של הזמן , ביאר: כי אדם שמצליח להגיע בשבת למנוחה פנימית אמיתית)(שבת, שנת תרל"ב השפת אמת אינו מרגיש כלל את חלוף הזמן, שכן הוא שרוי בעולמו של הקב"ה. נראה להסביר כי זהו העומק בהעדר התיאור של ערב ובוקר; השבת היא מצב תודעתי שבו האדם מתעלה מעל הצרכים הגופניים ומתחבר אל שורש החיים, במקום שבו החושך אינו הפוך מהאור, אלא .שניהם משמשים ככלי לגילוי השכינה ביאר: כי הבוקר והערב בששת ימי המעשה)(בספרו מאיר עיני חכמים האדמו"ר מאוסטרובצה .הם גבולות שקבע הקב"ה לעולם, אך בשבת הגבולות הללו מתבטלים כי השבת היא המטרה נראה להוסיף כי החסרון בטקסט הוא בעצמו הלימוד – הקב"ה הראה לנו כי ישנו יום אחד ,שבו הבריאה אינה עומדת תחת חוקי הטבע הרגילים, אלא תחת הנהגה של קדושה יתירה .שאינה זקוקה לחילוקים של יום ולילה ביאר: כי השבת היא יצירה של זמן)(בשיעוריו על ספר בראשית הרב יוסף דב סולובייצ'יק איכותי ולא זמן כמותי. נראה לבאר כי ההבחנה בין ערב לבוקר שייכת לעולם המדידה וההישגים, אך השבת היא יום של הוויה, ולכן ביום זה אין חשיבות לזמן שחולף, אלא לעומק .הקשר שנוצר בין האדם לבוראו, ולכן אין צורך בציון התחלה וסוף בעיוננו אל דברי גדולי הדורות האחרונים, אנו מגלים כי ההימנעות מציון הערב והבוקר ביום השבת אינה חסר טקסטואלי, אלא חלון הצצה אל מציאות שבה המרחב והזמן מקבלים .משמעות נעלה וטהורה יותר , ביאר: כי העולם נוצר במבנה של עבודה והתגברות)(באמונה וביטחון, פרק ה החזון איש המיוצג על ידי התחלפות היום והלילה, אך השבת היא נקודת העצירה המאפשרת לאדם לראות את תכלית העבודה כולה. נראה להסביר כי השבת אינה חלק מהמבנה הטכני של העולם, אלא היא הנשמה הפועמת בתוכו; וכשם שהנשמה אינה מוגבלת בגבולות הגוף, כך .השבת אינה מוגבלת בגבולות הזמן, ולכן אין בה את החילוק של ערב ובוקר ביאר: את עומק)(חלק ט, או"ח סימן סב הראשל"צ מרן רבנו עובדיה יוסף בספרו יביע אומר השביתה בשבת כעדות על בורא עולם. נראה ליישב כי העדר התיאור ביום השביעי מלמדנו כי בשבת העולם מגיע למצב של מנוחה שלמה, שבו הניגודים נעלמים. ביום זה אין חושך המסמל את הקושי, אלא הכל הוא אור הבא מתוך הדבקות בה', ולכן הכתוב נמנע מלחלק .את היום לחלקים, שכן היום כולו איכות אחת של קדושה ביאר: כי ששת ימי המעשה הם זמן)(על התורה, בראשית מו"ר הגר"א וייס בשו"ת מנחת אשר של גלות ותיקון, שבהם אנו נדרשים להבדיל בין טוב לרע, ולכן הכתוב מדגיש את הערב והבוקר, אך השבת היא יום של גאולה, וביום הגאולה מתבטלים כל החילוקים. נראה להוסיף

תישארב תשרפ 141 141 ,כי החסרון בטקסט מסמל את השאיפה שלנו להגיע למצב שבו כל ימינו יהיו בבחינת שבת .’שבהם אין חילוקים בין עמל למנוחה, אלא הכל מוקדש לעבודת ה ביאר: כי העדר התיאור מלמד שהשבת)(בשיחותיו, לקוטי שיחות כרך א האדמו"ר מליובאוויטש ,היא כוח המאחד את כל הימים. נראה להסביר כי כשם שהספרה שבע מסמלת את הטבע אך השבת היא המהות שמעבר לטבע, כך גם החסרון בתיאור היום הוא השער שדרכו אנו מתחברים למקור שמחוץ לזמן. בכל שבת, כשאנו מפסיקים את המלאכה, אנו נכנסים .למרחב שבו הזמן אינו חולף אלא נצבר כקדושה הדיון בשאלת העדר הערב והבוקר ביום השבת מוביל אותנו אל הלכות מעשיות, המבטאות את ההבנה שהשבת אינה נמדדת בלוח הזמנים הרגיל של מלאכה ומנוחה, אלא כזמן של .מהות וקדושה פסק: שאין לעשות מלאכות בשבת, גם אם הן מלאכות של)(או"ח סימן רפח השולחן ערוך חול. נראה לבאר כי ההלכה קובעת מסגרת נוקשה שנועדה להגן על מהותו של היום; העובדה שיום זה מוגדר כיום שאינו מחולק לערב ובוקר של מלאכה, מחייבת את האדם להשבית את .כל מערכות עולמו החומרי, כדי שיוכל לחוות את הקדושה המוחלטת של היום ללא הפרעות , ביאר: שאיסור המלאכה בשבת הוא זכר למנוחת הבורא)(סימן רפח סק"א המשנה ברורה שהשביתה ביום השביעי מכל מלאכתו. נפקא מינה למעשה היא שהאיסור אינו רק למנוע עייפות, אלא כדי לאפשר לאדם להיכנס למרחב שבו הזמן אינו מכתיב לו את סדר יומו, אלא .הוא משוחרר לעסוק בענייני רוח ונשמה ביאר: שאף אדם שנמצא בדרכים)(הלכות שבת הראשל"צ רבנו הגר"י יוסף בספרו ילקוט יוסף או בנסיבות מאתגרות, מחויב לשמור על אווירת השבת כיום שכולו אור. נראה להסביר כי הנפקא מינה כאן היא שאנו רואים בשבת כלי שנועד להעלות את האדם מעל המציאות החומרית; מי ששומר את השבת כראוי, זוכה להרגיש ביום זה מציאות שונה, נעלה מן .החילוק הרגיל של יום ולילה, ובכך הוא משיג את שלמות היום ביאר: כי אדם שצריך להוסיף)(חלק ב סימן לד רבי שלמה זלמן אוירבך בשו"ת מנחת שלמה מהחול על הקודש, עושה זאת כדי להרחיב את גבולות הקדושה של יום השבת. נראה ליישב כי זוהי נפקא מינה מהותית – ככל שאנו מרחיבים את השבת על חשבון ימי המעשה, אנו מראים שהשבת אינה מוגבלת בזמן אלא היא מהות המבקשת להתפשט, וזהו הבסיס שעליו .נבנית העבודה הרוחנית בכל שבת ושבת בעומק הסוד של היעדר החילוק בין ערב לבוקר ביום השבת, אנו פוגשים את האסטרטגיה הרוחנית העליונה במאבקנו מול היצר הרע. ימי המעשה מאופיינים במקצב של עבודה ,ומנוחה, של חושך ואור, והיצר הרע מנצל את המעברים הללו כדי להכניס את האדם לבלבול לשחיקה ולחיפוש מתמיד אחר סיפוקים חיצוניים. לעומת זאת, השבת היא המרחב שבו היצר הרע מאבד את כוחו, משום שהיא יום שכולו אחדות, יום שאינו מפורק לחלקים של יגיעה ,והישג. ביום זה, האדם אינו צריך להוכיח דבר לעולם או לעצמו, ולכן תביעותיו של היצר .המבקשות תמיד 'עוד' ו'אחרת', מושתקות אל מול השלמות האלוהית שעוטפת את השבת

גם לנשמה מגיע אוכל 142 142 החפץ חיים בספרו שמירת השבת ביאר: כי היצר הרע שונא את השבת יותר מכל, משום שהיא היום שבו האדם מתחבר לשורש נשמתו ומגלה שאין לו צורך בחומריות כדי להיות מאושר. נראה להוסיף כי החסרון בציון ערב ובוקר בשבת הוא כלי הנשק שלנו; כשאדם יודע שהיום הזה הוא יחידה אחת של קדושה שאינה נתונה לשינויי הטבע, הוא מתחזק בביטחון פנימי שאינו תלוי בנסיבות. היצר הרע מנסה להפוך את המנוחה לבטלה או לשיעמום, אך הברכה האמיתית היא לראות בשבת יום של עבודה פנימית עמוקה, שבה אנו מכניעים את .יצרנו על ידי כך שאנו פשוט נמצאים, נוכחים ודבקים בבורא ביאר: כי השבת היא המקום שבו העולם)(באר החמישי המהר"ל מפראג בספרו באר הגולה החומרי מתבטל בפני עולמו של הקב"ה, וזהו סוד הניצחון על היצר. נראה להסביר כי החילוק לערב ובוקר הוא סימן לשעבוד לעולם הגשמי, והיעדר החילוק בשבת מסמל את היציאה לחרות. בכל שבת, כשאנו מוותרים על הניסיון לשלוט בזמן ובמציאות, אנו זוכים לקבל כוח עליון המנטרל את השפעת היצר, שכן היצר פועל רק בתוך הגבולות והחוסרים, ואילו השבת .היא עולם של שלמות שאין בו מקום לחסרון האדמו"ר מראדזין בספרו סוד ישרים ביאר: כי השבת היא הזמן שבו הנשמה מקבלת את העצמאות שלה מהגוף, וזהו הכוח המאפשר לה להתגבר על כל יצר. נראה להרחיב כי האדם שחי בשבת את תודעת היעדר החילוק, הוא אדם שאינו נבהל מהשינויים שעוברים ,עליו, שכן הוא מבין שהכל מגיע מהמקור האחד. זוהי התגברות שנובעת מתוך ידיעה והכרה המעניקה לנו את היכולת לשוב אל ימי המעשה עם תודעה מזוככת יותר, כזו שאינה נכנעת .בקלות לפיתיונות היצר כשאנו מחברים את היעדר הציון של ערב ובוקר בשבת אל נבכי הנפש, אנו מגלים כי השבת אינה רק יום במניין השבוע, אלא תהליך פנימי עמוק של תיקון האמונה. הנפש ,האנושית מוטרדת בדרך כלל מהשינויים התכופים – העלייה והירידה, ההצלחה והכישלון הבוקר המבטיח והערב המעייף. השבת באה להרגיע את המטוטלת הזו. העובדה שהתורה אינה מחלקת את השבת לשעות של עמל ושעות של מנוחה, אומרת לנפש: יש מקום שבו את יכולה לנוח מהצורך להשתנות. זוהי הזמנה לאמונה תמימה שאינה זקוקה לאישורים חיצוניים של הצלחה, אלא מוצאת מנוחה בעצם העובדה שהיא נמצאת בתוך זרועותיו של .הבורא, במצב של הוויה טהורה שאינה מחפשת להשיג דבר ביאר: כי השבת היא בחינת גילוי אור אין סוף בתוך)(אגרת כג בעל התניא באגרת הקודש העולם, ואור זה הוא שמרפא את הנפש מכל פירודיה וספיקותיה. נראה להסביר כי השבת מחזירה את הנפש אל המקור האחד, אל הנקודה שבה היא אינה נפרדת מהקב"ה. כאשר אין חילוק בין ערב לבוקר, הנפש חוזרת להכרה שהכל מגיע מאת ה', ושהמצבים המשתנים בחול אינם אלא חיצוניים. העבודה בשבת היא לגלות את האחדות הזו בתוך הלב, מה שבונה אמונה חסינה שאינה מתערערת מהרוחות המנשבות בחוץ. זהו תיקון הנפש המבקש לשוב .אל הפשטות, אל האמון המוחלט בכך שהבורא מנהיג את הכל בחסד : כי כל עבודת)(אות רעב הרה"ק רבי צדוק הכהן מלובלין זיע"א ביאר בספרו צדקת הצדיק

תישארב תשרפ 143 143 האדם היא להגיע למצב שבו הוא רואה את האור הגנוז בכל זמן, גם בזמנים של חושך. נראה ,להוסיף כי השבת היא המורה דרך שלנו למציאות הזו; היא מלמדת אותנו שגם ביום המעשה בתוך הערב, יש בו את הנקודה של האור של השבת. כאשר אדם מתחנך בשבת להאמין שאין חילוק מהותי בין קודש לחול מבחינת השגחת ה', אלא הכל הוא עבודת ה', אמונתו מתחזקת .והופכת לדרך חיים יציבה ושמחה, שאינה נשברת משינויי הזמנים ביאר: כי התיקון הגדול)(פרשת בראשית רבי שלמה מראדומסק זיע"א בספרו תפארת שלמה של השבת הוא בכך שהיא משקיטה את הדאגות של האדם על המחר. נראה ליישב כי השבת היא כלי לאמונה בסיסית – ביום זה אנחנו מפסיקים לדאוג לפרנסה ולעתיד, ובכך אנחנו מצהירים שהעולם אינו תלוי בכוחנו ובמלאכתנו אלא בהשגחה העליונה. האמונה הזו היא תיקון הנפש העמוק ביותר, שכן היא משחררת את האדם מהעבדות לעצמו ומחזירה לו את .’חירותו כעבד נאמן לה ,במסלולנו המוסרי, המצפן הפנימי הנבנה מתוך ההתבוננות בשבת כיום שכולו אחדות מלמדנו כי המוסר האנושי אינו אמור להיות תלוי בתוצאות, אלא בנאמנות למהות. בעוד ימי ,החול מפתים אותנו למדוד את ערך האדם על פי הספקיו ועל פי החלוקה שבין עמל להישג ,השבת מגיעה ומציבה קנה מידה אחר. המצפן הזה מורה לנו כי העיקר אינו מה אדם עושה אלא מי הוא בבסיס הווייתו. מוסר זה דורש מאיתנו לפתח מבט שאינו מחלק את הבריות לדרגות של תועלת, אלא רואה בכל אדם שלמות של קדושה. העבודה המוסרית היא להחזיק בתודעה זו גם כאשר אנו שבים אל ימי החול, ולהבין שהאדם אינו מוגדר רק על פי פעולותיו .המשתנות, אלא על פי צלם האלוקים שבו, שאינו משתנה לעולם הענווה המוסרית כאן מתבטאת בהכרה שכל פעולותינו בחול הן רק הקדמה למנוחה של השבת, שבה אנו מכירים בכך שהכל מאיתו יתברך. המצפן מורה לנו לזהות את הנטייה האנושית לראות את הלילה כזמן של חסרון ואת הבוקר כזמן של כוח, ולהחליף זאת בהכרה שהקב"ה מנהיג את הכל בחכמתו, ושגם הזמנים הקשים הם חלק ממחזור שלם וטוב. אדם המאמץ מצפן כזה הופך לאדם יציב, שאינו נגרר אחר תנודות השעה, אלא שומר על קו ישר של אמת. העבודה המוסרית היא להביא את השלווה של השבת אל תוך סערות החול, ולנהוג .ביושר ובכבוד כלפי הזולת מתוך ידיעה שכולנו חלק ממערכת אחת ושלמה שנוצרה בטוב האחריות המוסרית שלנו מורחבת גם לראיית העולם כמרחב של קדושה. אנו נקראים לנהוג בעולם לא כבעלי בית המנצלים משאבים, אלא כשומרי המקדש, מתוך ידיעה שכל העולם הוא יצירה אחת של הקב"ה. המצפן הפנימי מאפשר לנו לשמור על הגבולות המוסריים שלנו ללא צורך באישורים חיצוניים, אלא מתוך יראת שמים טהורה. אדם המכיר בכך שהשבת היא תכלית העולם, פועל בכל דרכיו מתוך מחשבה על מה שנותר ונצחי, ולא על מה שחולף וזמני. המוסר הזה הופך למצפן שמנווט את האדם גם בתוך המורכבות הגדולה של חיי היומיום, ומבטיח שהזהות הרוחנית תישאר איתנה וטהורה, ושהשאיפה לשלמות .תמשיך להוביל אותנו בכל פעולה ופעולה ,בתום מסענו אל שורשי השבת והיעדר החתימה של ויהי ערב ויהי בוקר ביום השביעי

גם לנשמה מגיע אוכל 144 144 .אנו אוספים אל חיינו תובנות מעשיות המאירות את התפיסה שלנו את הזמן ואת המנוחה הלימוד מלמדנו כי החיים אינם מחולקים רק ליגיעה והישג, אלא שהמנוחה היא חלק בלתי יום היא שכאשר אנו פותחים את-נפרד מהשלמות של הבריאה. התובנה המעשית ליום השבת, עלינו להניח את העט, את המחשבות על מחר ואת המדידות של ההצלחות, ולהיכנס למרחב של הוויה שלמה. בכל פעם שהשגרה מבקשת מאיתנו להמשיך ולמדוד את עצמנו לפי הספקים, השבת משמשת כנקודת כיול המזכירה לנו כי אנו בריה שנבראה בצלם, והצלם .הזה אינו זקוק להישגים כדי להיות ראוי ושלם :עיקר העניין:עיקר העניין עיקר העניין שביקשנו לברר הוא הטעם לכך שביום השבת לא נאמר ויהי ערב ויהי בוקר, והמסקנה המזוקקת היא שהשבת היא כניסה אל תודעת הנצח שמעבר לזמן המוגבל. עיקר העניין הוא שהקב"ה הראה לנו כי ישנו יום אחד בבריאה שבו הניגודים מתבטלים והכל חוזר אל מקור האחדות. הלקח המעשי הוא שמי שמשכיל לקבל את השבת כיום של אחדות ושלמות, אינו מאפשר ללחצי השבוע לערער את שלוות נפשו, אלא אוחז בשבת ככוח המאזן את כל ימי המעשה. עיקר העניין הוא היכולת להפסיק לחיות תחת הדיקטטורה של הלוח והשעון, ולהתחיל לחיות מתוך התחברות למהות העמוקה של החיים, שהיא הקשר עם הבורא שאינו יודע ערב ,ובוקר של שינוי וקושי, אלא רק אור של ברכה ומנוחה. השבת אינה סוף השבוע היא התכלית של כל הבריאה כולה, ומי שזוכר זאת, הופך כל יום מחייו ליום שיש בו נשמה של שבת. כשיהודי שובת ממלאכתו, הוא אינו רק עוצר את העשייה, הוא .מחליט בכל פעם מחדש להזדהות עם המקור האחד שבו הכל טוב ומושלם ?