?הדרמה של הזיווג הראשון – מדוע אנו שואפים אל הקדם

בפתח ימי עולם, כאשר הבריאה הייתה עודה רעננה וטהורה, נבראו אדם וחוה כשיאו של מעשה בראשית. הברכה הנשמעת תחת החופה, המבקשת מבורא עולם לשמח את החתן והכלה "כשמחך יצירך בגן עדן מקדם", מהדהדת אל אותם רגעים ראשוניים של אחדות

הדרמה של הזיווג הראשון – מדוע אנו שואפים אל הקדם בפתח ימי עולם, כאשר הבריאה הייתה עודה רעננה וטהורה, נבראו אדם וחוה כשיאו של מעשה בראשית. הברכה הנשמעת תחת החופה, המבקשת מבורא עולם לשמח את החתן והכלה "כשמחך יצירך בגן עדן מקדם", מהדהדת אל אותם רגעים ראשוניים של אחדות ?מוחלטת. אך אל מול הברכה הזו עומדת תהייה גדולה: מה היה סוד שמחתם של אדם וחוה ומהו אותו דגם אידיאלי שאנו מבקשים לשחזר בכל בית יהודי חדש הנבנה בישראל? השאלה ,מונחת לפנינו כשער לבירור יסודות הנישואין – האם השמחה היא זיכרון של אחדות גופנית נטרול של גאווה משפחתית, או אולי שלמות של ביטחון בבחירה? בואו נצא למסע מרתק .אל עומק סתרי הזיווג, כפי שהם משתקפים בדברי האחרונים וגדולי הדורות כאשר אנו עומדים תחת החופה ומברכים את הזוג הנישא בברכת "שמח תשמח", אנו פונים אל העבר, אל ראשית הבריאה, ומבקשים ששמחתם תהיה דוגמת שמחת יציר כפיו של הקדוש ברוך הוא בגן עדן. ברם, השאלה המתבקשת היא מהי אותה שמחה מיוחדת שהייתה ?בראשיתו של אדם וחוה, והאם אכן ניתן לשחזר אותה במציאות המורכבת של חיינו כיום מקשה: איזו)(חלק ב, סימן לז ס"ק ג הגאון רבי יעקב פראגר זצ"ל בספרו שו"ת שאילת יעקב שמחה מיוחדת הייתה בזיווג הראשון, שאנו מברכים לכל זיווג שיהיה כמותם? תמיהה זו , המבקש לעמוד על פשר הבקשה הזו)(פרשת בראשית, עמוד כו עולה גם בספר פרדס יוסף .המלווה את בני ישראל בכל הדורות התורה מעידה על רגע הבריאה של חוה בפרשת בראשית: ויאמר האדם זאת הפעם עצם . מתוך פסוקים אלו)(בראשית, ב כג מעצמי ובשר מבשרי לזאת יקרא אשה כי מאיש לקחה ומתוך הדיונים בדברי חז"ל והאחרונים, אנו למדים כי השמחה של אדם וחוה לא הייתה רק תחושת שמחה חיצונית, אלא ביטוי להכרה עמוקה באחדות שאין לה תמורה. הברכה מבקשת שחתן וכלה יזכו לאותה דבקות, לאותה תחושה שהם אכן משלימים זה את זה למהות אחת, ובכך הם זוכים להיכנס אל תוך המרחב המקודש של גן עדן מקדם – עולם .של ראשוניות וטוהר :המקורות שסקרנו מציבים את השאלה הזו כתשתית להבנת כל מהות הנישואין ביהדות לא כהסכם שותפות גרידא, אלא כניסיון מתמיד לחזור אל אותו "גן עדן מקדם", אל השלמות .שקדמה לפירוד, ואל השלום המוחלט ששרר בין בני הזוג בהיותם עדיין גוף אחד

גם לנשמה מגיע אוכל 186 186 היסוד המרכזי בביאור מהות השמחה של אדם וחוה נעוץ בתפיסתם כשלמות אחת, שבה כל פגיעה בזולת היא פגיעה בעצמי. מתוך נקודת מבט זו, הקטטות והמחלוקות הופכות .להיות בלתי אפשריות, שכן האדם אינו נוקם בעצמו ואינו מזיק לאיבריו מבאר: כי כל)(חלק ב, סימן לז ס"ק ג הגאון רבי יעקב פראגר זצ"ל בספרו שו"ת שאילת יעקב זמן שהיו אדם וחוה גוף אחד, לא היה שייך ביניהם כל מושג של צער, כשם שאין אדם שוטה .המכה בידו האחת את ידו השנייה, או שובר כלי יקר בידו האחת ומעניש את היד האחרת ,לאחר שנפרדו לשני גופים, נשארה החובה המוסרית והנפשית לזכור כי הם עדיין בשר אחד ועל כן אסור להם לצער זה את זה. אדם הראשון העניק לאשה את שמה, אשה, כדי להזכיר לדורות כי מאיש לקחה, ובכך תהיה במחשבתם תמיד התחושה שהם אחד, מה שמבטיח .שלום ואהבה מבאר: כי התורה מזהירה לא תקום ולא תטור את בני)(דף ל הירושלמי במסכת נדרים עמך, ומדמה זאת למקרה של אדם המחתך בשר בסכין ופוגע בידו, שודאי שלא ינקום ביד מבאר כי זהו הטעם למצווה לאהוב את)(שם השנייה על פציעת הראשונה. פירוש פני משה הרע כנפשך. אהבת אמת לזולת, ובמיוחד בין איש לאשתו, חייבת לנבוע מההכרה הפנימית .שהזולת הוא חלק בלתי נפרד ממי שאני מכאן אנו למדים את עומק הברכה "שמח תשמח רעים האהובים כשמחך יצירך בגן עדן מקדם": אנו מתפללים שהחתן והכלה לא יראו זה את זו כשני אנשים זרים המתקשרים בברית, אלא כביטוי של אותה אחדות ראשונית. זוהי שמחה של השלמה, של הכרה ששניהם הם בשר אחד, ושמתוך כך ישרור ביניהם שלום נצחי שאינו יודע פירוד, בדומה לאהבה .המוחלטת ששררה בגן עדן לפני שהחטא והפירוד חדרו אל העולם אחד המכשולים העמוקים ביותר בשלום הבית, ובכלל בחיבור שבין אדם לחברו, הוא הגאווה וההתנשאות. המחשבה המוטעית כי צד אחד מיוחס יותר או נעלה יותר ממשפחת האחר היא שורש פורה למחלוקות וקטטות. דווקא מתוך כך אנו למדים את גודל החידוש .שבבריאת אדם הראשון יחידי, ומכוחו – את הדרך לזיווג מושלם , מבאר: כי רוב הקטטות בין איש לאשתו נובעות ממקור הגאווה)(בראשית, ב כג הפרדס יוסף כאשר כל צד חושב שהוא מיוחס יותר ממשפחת הצד שכנגד. על כן, ברא הקדוש ברוך הוא את אדם הראשון יחידי, וממנו נבראה חוה, כדי ללמד שאין מקום להתנשאות. לכן, העצה המעשית להשגת שלום היא שכל אחד מבני הזוג ישכח את יחוסו האישי, וכך יוכלו להגיע לשלום ואהבה אמיתיים. כוונת הפסוק "על כן יעזוב איש את אביו ואת אמו ודבק באשתו והיו לבשר אחד" היא שהזיווג מחייב את שניהם להניח בצד את עברם המשפחתי, את היחוס .ואת הגאווה, וליצור זהות חדשה משותפת ביאור זה מאיר באור חדש את הברכה שאנו מברכים תחת החופה: שמח תשמח רעים האהובים כשמחך יצירך בגן עדן מקדם. השמחה המיוחדת של אדם וחוה נבעה מכך שלא היה ביניהם מקום למחלוקת על רקע משפחתי או יחוס, שכן שניהם נבראו מאותו מקור

תישארב תשרפ 187 187 ממש. בדומה לכך, אנו מתפללים שגם בכל זיווג וזיווג, יזכו בני הזוג לשכוח את המחיצות המפרידות ביניהם ולדבוק זה בזה מתוך ענווה, כשהם רואים את עצמם כחלק מאותו שלם .שאינו נמדד בערכים חיצוניים .השכחת היחוס אינה רק פעולה טכנית, אלא עבודה פנימית של ביטול האני לטובת הכלל כאשר האדם משתחרר מהצורך להוכיח את עליונותו, הוא מתפנה באמת לראות את האחר .כחלק בלתי נפרד מנשמתו, וכך מתגשם הדימוי של ה"בשר אחד" בכל רגע מחדש לאחר שדנו בשאלת האחדות והענווה, נותר לבחון את הממד האחרון של השמחה המושלמת – הוודאות. בתוך עולם שבו הבחירה מלווה לעיתים בסימני שאלה, זיווגם של .אדם וחוה מהווה מופת של ביטחון פנימי, שכן לא הייתה עבורם מציאות אחרת ועוד נראה לבאר כי באדם וחוה הייתה השמחה בשלימות משום שידעו בבירור כי זיווג זה הוא בודאי שלהם, שהרי לא היה אדם אחר בעולם. השמחה הגדולה ביותר של הלב נובעת מההכרה שאין כאן מקריות, אלא תוכנית אלוקית מדויקת. אנו מברכים את החתן והכלה שתזכה נשמתם לאותה ודאות מבורכת, שידעו ויחושו שזהו זיווגם הראוי, ובכך תתמלא שמחתם בביטחון שלם. ביאור זה מתעלה מעל השיטות הקודמות שדיברו על אפשרות של .זיווגים אחרים, ומציב רף גבוה של חיבור נשמתי שאין בו צל של ספק מבארת כי)(נח ע"ב בנוסף, יש להעמיק בעניין דאגות הפרנסה. הגמרא במסכת סנהדרין אדם הראשון היה מסובב בגן עדן ומלאכי השרת היו משמשים אותו, מה שמעיד על כך שלא חסר לו דבר ולא הייתה לו דאגת פרנסה. מכאן עולה רובד נוסף בברכה: אנו מייחלים לחתן ולכלה שכפי שאדם הראשון היה פנוי מכל טרדות העולם כדי לעסוק ברוחניות ובשלמות יום לא יעיבו-הקשר, כך גם הם יזכו לסיעתא דמישמיא ולמנוחת הדעת, שבה דאגות היום .על השמחה הקדושה שביניהם ,עוד יש לומר, כפי שרמזנו קודם לכן, כי אי אפשר להגיע לשמחה שלמה בלי מחילת עוונות . לכן, הברכה היא גם בקשה שהחתן והכלה יתחדשו)(כ ע"א כפי שמבאר רש"י במסכת מנחות בטהרה גמורה, כפי שהיו אדם וחוה לפני החטא, ומתוך הניקיון הרוחני הזה, יזכו לאותה .השמחה הטהורה ששררה בגן עדן מקדם לאחר שהעמקנו בהבנת סוד האחדות והוודאות שבין אדם וחוה, עלינו לבחון כיצד משפיע מודל זה על המציאות היומיומית של חיי הנישואין. השמחה בגן עדן לא הייתה רק עניין של .מצב סטטי, אלא של דינמיקה של השפעה ונתינה אינסופית עלינו לדעת כי השמחה של אדם וחוה נבעה מכך שכל אחד מהם ידע כי השני אינו חיצוני לו, אלא מהווה חלק מעצמותו. כאשר אדם פועל למען חלק מעצמו, אין הוא מרגיש שהוא מוותר או מפסיד, אלא להפך – הוא חש שהוא משקיע בבניית עצמו ובשלמותו. זוהי הדרגה .הגבוהה ביותר של אהבה: היכולת לראות בצרכי הזולת את צרכיך שלך ביאור זה שופך אור חדש על תפקידם של בני הזוג בכל בית. לעיתים אנו סבורים כי שלום ,בית מושג על ידי פשרות כואבות, אך מודל "אדם וחוה" מלמד אותנו כי אין כאן פשרה

גם לנשמה מגיע אוכל 188 188 אלא הרחבת האישיות. כשם שהיד אינה מתחשבנת עם הגוף, כך בני הזוג, המכירים בשורש אחדותם, מוצאים בשמחת הזולת את שמחתם שלהם. כל נתינה של האיש לאשתו או של האישה לבעלה אינה נתפסת כחוב או כוויתור, אלא כביטוי טבעי של אהבה פנימית השואפת .להשלים את מה שהיה חסר יתירה מכך, התובנה כי אדם וחוה חיו ללא דאגות פרנסה ומתוך השגחה גלויה, מחייבת את הזוג הצעיר להעניק אמון רב יותר זה לזו ולבורא עולם. כאשר בני הזוג משקיעים את כוחותיהם בביסוס האהבה והאחדות, הם משרים בביתם שכינה, והשכינה היא זו שמביאה את הברכה, את השלווה ואת היכולת להתגבר על קשיי העולם הזה. ההשפעה ההדדית בדרך זו הופכת את הבית למעין גן עדן פרטי, שבו השמחה אינה תלויה בדבר, אלא נובעת מעצם .היותם מחוברים למקור החיים לאחר שהבנו את יסודות האחדות וההשפעה ההדדית, עלינו לצלול אל הכלי שבאמצעותו הקשר הזה מתקיים ומתפתח: הדיבור. בעולם שבו אדם וחוה היו בשר אחד, הדיבור ביניהם .לא נועד רק להעברת מידע, אלא לביטוי של נשמה אחת המשתקפת דרך מילים מבאר: כי הדיבור הוא הגשר שבין העולמות, וכאשר בני)(שער שביעי בספר שערי אורה זוג מקפידים על דיבור נקי ומכבד, הם בונים סביבם מרחב של קדושה. הדיבור המכבד הוא זה שמאפשר לאחדות להישמר גם ברגעים של מתח. כאשר אדם פונה לאשתו במילים .המכבדות את ערכה העצמי, הוא מזכיר לעצמו ולסובבים אותו את היותה עצם מעצמיו ביאור זה מלמד אותנו כי השמחה של גן עדן מקדם לא הייתה רק תחושה פנימית, אלא היא אישי. אם נתבונן, הדיבור הוא המקום שבו גאוות האדם מתגלה-באה לידי ביטוי ביחס הבין או מתבטלת. דיבור של אהבה והקשבה הוא המבטל את המחיצות, בעוד דיבור של ביקורת וציניות הוא המקים מחיצות חדשות. כשאנו מברכים "שמח תשמח", אנו מבקשים שהשיח שבין בני הזוג יהיה שיח של אמת, שיח שבו כל אחד משמיע את דברו מתוך רצון להקשיב .ולהתרומם, בדומה לאותו יחס טהור ששרר בראשית הבריאה המבאר: כי המילה)(קובץ שיעורים, ענייני חופה בנוסף, עלינו לזכור את דברי מרן הגר"א וייס היא כלי קיבול לברכה. בית שבו הדיבור רצוף במילים של הערכה וחיזוק הוא בית שמוזמן אליו האור האלוקי. בבית כזה, גם כאשר ישנם חילוקי דעות, הדרך ליישובם אינה עוברת דרך ניצחון או דורסנות, אלא דרך הידברות המכירה בשותפות ובאחדות האינטרסים הנצחית .של בני הזוג במסע החיים, אין בית אשר אינו פוגש רגעים של התמודדות וקושי. אולם, כאשר אנו אוחזים בידינו את המפתח ל"גן עדן מקדם", המשברים אינם הופכים למחיצות, אלא לכור ,היתוך המזכך את הקשר. אדם וחוה, גם לאחר שחצו את גבולות גן העדן לעולם של יגיעה נותרו זוג המחובר בנפשו, שכן הידיעה על היותם בשר אחד הייתה עמוקה יותר מכל .מציאות חיצונית מבאר: כי היסוד)(חלק ט, אבן העזר סימן כ הראשל"צ מרן רבנו עובדיה יוסף בספרו יביע אומר

תישארב תשרפ 189 189 לשלום בית אינו היעדר קשיים, אלא היכולת של בני הזוג להעניק אמון זה לזו גם ברגעים שבהם המציאות נראית חסרה. הוא מדגיש כי הדאגה ההדדית והוויתור על האגו הם המגנים על הבית מפני רוחות הזמן. ביאור זה מעמיק את ההבנה שלנו: שמחה אמיתית אינה תלויה בנסיבות חיצוניות, אלא בבחירה המודעת של כל אחד מבני הזוג להיות העזר והתמיכה של .האחר, גם כאשר הקרקע אינה יציבה מבאר: כי האתגרים שאנו פוגשים הם)(שיעורים ומאמרים על ענייני הבית היהודי מו"ר הגר"א וייס למעשה הזדמנויות להתחדשות. בכל פעם שבני זוג מתגברים על מחלוקת מתוך הקשבה ולא מתוך כוחניות, הם בונים מחדש את גן העדן שלהם. הם מוכיחים לעצמם ולעולם כי הקדושה ששורה בבית אינה מבוססת על נוחות, אלא על מחויבות עמוקה ששורשיה נטועים .בראשית הבריאה, במקום שבו האהבה הייתה זכה ופשוטה היכולת להישאר רעים אהובים גם תחת לחצי הפרנסה או טרדות החיים היא הניצחון ,הגדול של הזוג. הברכה "שמח תשמח" מעניקה להם את הכוח האלוהי לצלוח את המשברים שכן הם יודעים כי הם אינם צועדים לבד, אלא כבשר אחד שזכה לברכת שמיים. ככל שהם מעמיקים את האחדות הזו, כך גן העדן שלהם הופך למבצר של אור, המגן עליהם ומאיר את .דרכם גם במקומות החשוכים ביותר ,כאשר אנו מתבוננים בברכה "שמח תשמח", אנו מגלים כי היא אינה רק בקשה לעתיד אלא גם ביטוי עמוק של הודיה לה'. השמחה אינה רק רגש חולף, אלא היא תוצאה ישירה של ההכרה בכך שכל דבר בחיים – ובמיוחד הזיווג – הוא מתנה מהבורא יתברך, שנטע בנו .את היכולת להיות רעים אהובים : מבאר)(על התורה, פרשת בראשית הכהן הגדול מאחיו רבי ישראל מאיר הכהן בספרו חפץ חיים כי היסוד לשלום ושמחה בבית הוא ההכרה בכל רגע בטובתו של השני. כאשר אדם מודה לה' על אשתו, וחוזר חלילה, הוא מבין שהיא אינה מובנת מאליה, אלא חסד אלוקי שנשלח אליו. הודיה זו יוצרת כלי קיבול לברכה, ומונעת מהגאווה להיכנס לבית. כל עוד האדם עסוק .בתודה, הוא אינו עסוק בטענות, וכך השמחה נשמרת בטהרתה מבאר: כי השמחה)(הלכות שבת ומועדים הראשל"צ רבנו הגר"י יוסף בספרו ילקוט יוסף היא מצווה, וכאשר בני הזוג משתפים את הקדוש ברוך הוא בחייהם, הם הופכים את הבית למקדש מעט. ההודיה על כל הטוב שביניהם, גם על הפרטים הקטנים ביותר, היא זו שמחייה את הקשר ומחזקת את התחושה שהם נמצאים תחת השגחה פרטית. שמחה זו, שנובעת מהודיה, אינה תלויה בדבר, והיא זו שמאפשרת להם לשמר את ה"גן עדן מקדם" גם בתוך .המציאות המשתנה של ימינו ,הודיה זו היא הביטוי המוחשי לאחדותם. כשהבעל מודה על אשתו, הוא מודה על עצמו שכן היא בשר מבשרו. וכשהאישה מודה על בעלה, היא מודה על השלמת נשמתה. תנועה נפשית זו של הודיה יוצרת מעגל של אור שבו האהבה מתחדשת בכל יום, והבית הופך למקום .שבו השכינה שורה וגן העדן הוא מציאות חיה ונושמת

גם לנשמה מגיע אוכל 190 190 לאחר שהעמקנו בכל רובדי התורה והמחשבה המבארים את סוד האחדות והשמחה של אדם וחוה, אנו ניצבים בפני השאלה המעשית: איך לתרגם את כל היופי הזה לחיים פשוטים ,של חתן וכלה בדורנו? כיצד הופכים את הבית המשותף למקום שבו האהבה אינה נשחקת ?אלא הולכת ומתעצמת בכל יום ויום מחדש מבאר: כי הדרך המעשית לשמר את אותה)(קובץ שיעורים, ענייני הבית היהודי מו"ר הגר"א וייס שמחה של גן עדן היא על ידי יצירת טקסים קטנים של הערכה הדדית. אין מדובר בדברים גדולים ומרשימים, אלא בתשומת לב יומיומית המזכירה לבני הזוג כי הם בשר אחד. אמירת תודה על דבר מה, הקשבה מלאה לסיפורו של השני, וויתור קטן על רצון אישי למען שלום .הבית – כל אלו הם כלי קיבול לברכה האלוקית המקשרת ביניהם מבאר: כי השמירה על קדושת)(הלכות אישות הראשל"צ רבנו הגר"י יוסף בספרו ילקוט יוסף הבית, כגון הקפדה על הלכות טהרת המשפחה והקצאת זמן איכות רוחני משותף, היא זו שיוצרת את המחיצה בפני דאגות העולם החיצוני. כאשר הבית מבוסס על אדני התורה, בני .הזוג חשים כי ה' שותף לקשר שלהם, וזהו המפתח לשמחה העמוקה והאמיתית שאין בה פירוד מבאר: כי העצה החשובה ביותר היא לשכוח את המקורות)(בראשית, ב כג הפרדס יוסף הנפרדים ולהתמקד בבניין המשותף. כל זוג צריך לבנות לעצמו "גן עדן" ייחודי לו, על ידי הבנה שכל מה שקורה בבית הוא חלק מבניית העולם הפרטי שלהם. הוויתור על האגו וההבנה שכל אחד מהם הוא חלק מהשלם של השני, הם הכוח המניע שמאפשר להם להפוך .את השגרה לקדושה ואת הבית למקום שבו השכינה שורה תמיד .בסיום מסענו המרתק אל סוד הזיווג הראשון, אנו ניצבים בפני תמונה בהירה ומרגשת הברכה "שמח תשמח רעים האהובים כשמחך יצירך בגן עדן מקדם" אינה רק תפילה לעתיד, אלא הזמנה חיה לשוב אל המקור. ראינו כי השמחה של אדם וחוה הייתה טמונה בהכרה שהם בשר אחד, בהעדר מחיצות של יחוס וגאווה, ובביטחון המוחלט שזהו זיווגם .המיועד מהשמיים :עיקר העניין:עיקר העניין הסוד הגדול של שלום הבית טמון ביכולת לראות את בן הזוג לא כזולת, אלא כחלק מעצמותנו. כפי שביאר הגאון רבי יעקב פראגר, מי שרואה את אשתו כחלק ,מגופו לא יפגע בה, כשם שלא יפגע בידו שלו. ההתעלות מעל הגאווה המשפחתית .כפי שמבאר הפרדס יוסף, מאפשרת לבנות בית חדש המבוסס על אהבה נקייה השמחה בשלימות נובעת מהידיעה שהזיווג הוא רצון ה', ומתוך הודיה מתמדת על הנס הגלום בחיבור הזה, הבית הופך למקדש מעט המאיר באור גן העדן. כאשר בני הזוג מקדשים את דיבורם, מוותרים למען אחדותם ובוטחים בהשגחה הפרטית, הם ,מביאים את השמחה הטהורה ששררה בראשית הבריאה אל תוך חייהם הפרטיים .והופכים את הבית למקום שבו שכינה שורה לעולמי עד

תישארב תשרפ 191 191 !