?האם הכוכבים הם עצמם סיבה להגעת הלילה, או שהכוכבים הם רק סימן שהגיע הלילה !הוכח מפרשת השבוע

!סימן שהגיע הלילה? הוכח מפרשת השבוע הלילה יורד על העולם בצעדים שקטים, עוטף את המרחבים בצעיף של צללים, והשמיים נפתחים כמרבד קטיפה שחור המנוקד בנקודות אור רחוקות. אנו מביטים מעלה, אל אותן

האם הכוכבים הם עצמם סיבה להגעת הלילה, או שהכוכבים הם רק !סימן שהגיע הלילה? הוכח מפרשת השבוע הלילה יורד על העולם בצעדים שקטים, עוטף את המרחבים בצעיף של צללים, והשמיים נפתחים כמרבד קטיפה שחור המנוקד בנקודות אור רחוקות. אנו מביטים מעלה, אל אותן

תישארב תשרפ 73 73 נקודות בוהקות, ותוהים: האם אלו הם הכוכבים המצווים על הלילה להופיע, האם הם המנוע ,המפעיל את גלגלי החושך, או שמא הלילה הוא מציאות עצמאית, הוויה שנבראה מראש והכוכבים אינם אלא מנורות דקורטיביות שנדלקו בחדר שכבר מזמן חשוך? התחושה היא עמוקה, כמעט מוחשית; הרוח נושבת, הטבע נדם, והשאלה הזו נוגעת בלב ליבו של סדר הבריאה. האם הבריאה מונהגת על ידי גופים שמימיים הפועלים מכוח עצמם, או שמא ישנו סדר פנימי, רוחני, הקודם לכל הופעה חיצונית ברקיע? האם ייתכן שערב היה עוד בטרם נתלו הכוכבים, והאם ניתן לחוש את הלילה גם בהיעדר כל סימן מאיר? נסו לדמיין את הלילה הראשון, את שתיקת הבריאה לפני שהרקיע התמלא באורות, את החושך הממתין ?למצוות הבורא. האם הכוכבים הם הקובעים את הזמן, או שהזמן הוא המכתיב את הופעתם נפתח בתיאור המקראי המבסס את מושגי הזמן בראשית הבריאה. נאמר בתורה: "ויקרא . פסוק זה)(בראשית א, ה "אלוהים לאור יום ולחשך קרא לילה ויהי ערב ויהי בוקר יום אחד מציב את הלילה כמציאות שקדמה להופעת המאורות ברקיע, ומתוך כך מתעוררת השאלה .מהו המנגנון המגדיר את תחילת הלילה והאם הוא תלוי בכוכבים ביאר: "האי ויקרא לאו קריאת שם הוא דתימא שקרא את שם האור)(בראשית א, ה רש"י יום... ולחשך ציווה לשמש בלילה כמלך שקרא לעבדו". המפרש מדגיש כי הלילה הוא מציאות של ציווי והנהגה, שבה החושך נכנס למלאכת שירותו של הבורא, מה שמלמד כי .הלילה קיים כהגדרה עוד בטרם נבראו המאורות שנועדו להאיר בו ביאר: "כי האור נברא ביום הראשון... וקרא לו השם)(בראשית א, ה רבי אברהם אבן עזרא יום. והחשך שהיה על פני התהום קרא לו לילה". המפרש מעמיד את הלילה כמציאות קדומה הקשורה לחושך, ללא תלות הכרחית במציאות הכוכבים, שכן אלו נבראו רק בימים .שלאחר מכן ." ביאר: "הנה השם יתברך נתן לכל אחד מהם ממשלה וזמן קצוב)(בראשית א, ה הרמב"ן הוא מלמד כי ליום וללילה יש ממשלה עצמאית שנקבעה בבריאה, וסדר הזמנים אינו תלוי .בהופעת המאורות כסיבה ראשונית, אלא כביטוי להנהגה שהוגדרה ביום הראשון ביאר: "ויקרא אלוהים לאור יום – לקביעות המאורות שקבע להם)(בראשית א, ה הספורנו סדרים". המפרש מציע כי השמות שניתנו לאור ולחושך הם הכלים שקבעו את סדרי .המאורות לעתיד, ולא שהמאורות הם שיצרו את חלוקת היום והלילה מלכתחילה ביאר: "כי החושך נברא להיות מורה על העדר המציאות". הוא)(בראשית א, ה הכלי יקר מבאר כי לילה הוא שם שניתן למהות של חושך המורה על מנוחה והפסקה, וכי מציאות זו .עומדת בפני עצמה גם אם אין כוכבים המאירים בתוכה לאחר שהתבוננו בדברי מפרשי המקרא המציבים את הלילה כמציאות הנהגתית הקודמת להופעת גרמי השמיים, נצלול אל דברי חז"ל והגמרות המעמיקים בהבנת מושג זה. השאלה

גם לנשמה מגיע אוכל 74 74 האם הכוכבים הם סיבה ללילה או סימן בלבד, מקבלת ביטוי בדברי הגמרא המבארות את .מהות הקריאה ליום וללילה . נאמר: קרייה רחמנא לחשוכא ופקדיה אמצותא דלילה)(דף ב ע"א בגמרא במסכת פסחים , מבארים כי החושך אינו העדר גרידא אלא שליחות)(שם המפרשים שם, ובראשם רש"י שניתנה על ידי הבורא. מתוך כך עולה כי הלילה הוא סדר הנהגתי שנקבע מראש במעשה בראשית, ואין הוא תלוי בהופעת כוכב כזה או אחר, אלא ברצונו של הבורא שהגדיר את .הזמן הזה . נחקרים גדרי הלילה וחילופי הזמנים)(פרק א הלכה א בתלמוד ירושלמי במסכת פסחים , מבארים כי המושגים יום ולילה)(שם המפרשים שם, ביניהם רבי משה מרגלית בפני משה הם יסודות קבועים שנבראו ביום הראשון, ובאותה עת לא היו כוכבים ברקיע. הלילה היה קיים כהגדרה של חושך ומנוחה גם בהעדר המאורות, מה שמוכיח שהכוכבים הם סימן .למציאות קיימת, ולא הסיבה המכוננת את הלילה מבארים את עומק העניין: שהקריאה של)(דף ב ע"א, ד"ה קרייה תוספות במסכת פסחים הקב"ה ליום וללילה היא היא שקבעה את מהות הזמן. התוספות מדגישים כי הקביעה נעשתה בכוחו של הדיבור האלוהי, ואין המאורות שנוצרו ביום רביעי אלא הכלים שבאמצעותם .מתבטא הסדר הזה בעולם, אך לא הם המקור שממנו שואב הלילה את הגדרתו ההלכתית ,לאחר שהעמקנו בדברי הגמרא והירושלמי על יסוד הלילה כציווי אלוהי הקודם למאורות נתבונן בדברי הראשונים, המחדשים כיצד יש להבין את הקשר שבין סימני השמיים לבין .מהות הזמן ביאר: כי הקב"ה קרא)(פרק א, ה רבי דוד קמחי, הוא הרד"ק, בפירושו לספר בראשית שם ליום וללילה בעת הבריאה, וקריאה זו היא שקבעה את המציאות. הוא מוסיף כי גם בטרם הופיעו הכוכבים ברקיע, הוגדרה הנהגת הלילה כזמן של חושך ומנוחה, והכוכבים באו רק כדי לשמש סימן ואות לבני האדם שיוכלו לזהות את חילופי הזמנים שנקבעו כבר .ביום הראשון , ביאר: כי אילו היו הכוכבים סיבת הלילה)(בראשית א, ה רבי יוסף בכור שור בפירושו לתורה הרי שלא היה לילה בשלושת הימים הראשונים. אך מכיוון שכתוב ויהי ערב ויהי בוקר יום אחד, מוכח בהכרח שהלילה הוא מהות עצמאית שאינה תלויה במאורות, וכי המאורות הם .תוספת מאוחרת שבאה להורות על המציאות שכבר קיימת ביאר: כי המאורות נתלו ברקיע)(בראשית א, ה רבינו בחיי בן אשר בפירושו על התורה כשליחים של הבורא, ותפקידם להאיר ולסמן את הזמנים. הוא מבאר כי הזמנים עצמם נקבעו מכוח הדיבור האלוהי שקרא לחושך לילה, ועל כן הלילה הוא סיבה לעצמו, ואילו .הכוכבים הם רק המדד האנושי שבו אנו משתמשים כדי לדעת שהזמן הזה הגיע ביאר: כי התורה משתמשת בלשון המובנת לבני אדם, ולכן)(בראשית א, ה החזקוני בפירושו

תישארב תשרפ 75 75 היא מציינת את המאורות כסימנים. הוא מוסיף כי אין הכוכבים בוראים את הלילה, אלא הם משתלבים בתוך הסדר שהונח מראש, וכי העובדה שערב ובוקר היו בטרם נבראו המאורות .מלמדת על כך שהלילה הוא עובדה קיימת, ללא קשר למראה השמיים לאחר שהתבוננו בדברי הראשונים, נצעד אל מרחבי האחרונים וגדולי הפוסקים, המבררים .את הדקויות שבין הסיבה לסימן, תוך התמודדות עם הקושיות העולות מתוך סדר הבריאה , ביאר: את היחס בין הלילה לבין המאורות)(בראשית א, ה הנצי"ב מוולוז'ין בספרו העמק דבר ומחדש כי הלילה הוא מציאות שנחקקה בבריאה כזמן של חושך והסתר, ואין הוא תלוי במאורות. הוא מדגיש כי המאורות שנוצרו ביום הרביעי נועדו לשמש כלים חיצוניים המורים על זמן זה לבני האדם, אך הלילה עצמו הוא הגדרה שמימית קדומה, ומשכך, הכוכבים הם .אך ורק סימנים מוחשיים המעידים על מציאות שכבר קיימת ומנהיגה את העולם ביאר: את דברי הגמרא על הלילה)(פסחים עמוד קמג רבי אליהו הכהן בספרו אגדות אליהו כציווי מלכותי, ומבאר כי כפי שמלך קורא לעבדו והעבד מופיע לבצע את פקודתו, כך החושך נקרא על ידי הבורא לבצע את תפקיד הלילה. הוא מוסיף כי אין הכוכבים בוראים את הלילה אלא הם מצטרפים אליו כשרים המלווים את מלכות הלילה, והם סימן מובהק .לכך שהמערכת שהוגדרה ביום הראשון פועלת כסדרה ביאר: את הוכחתו המפורסמת כי)(מסכת פסחים, סימן ב הגר"א ווסרמן בספרו קובץ שיעורים .הלילה אינו תלוי בכוכבים, שכן הבריאה כללה ערב ובוקר בטרם הופיעו הכוכבים ברקיע הוא מסיק מתוך כך כי הלילה הוא מהות עצמאית, והכוכבים הם סימן בלבד. הוא מחזק ,את דבריו בכך שאף אם נראה את הכוכבים כאמצעי עזר, אין הם הגורם להיווצרות הזמן .שכן הציווי האלוהי על החושך הוא הגורם המכונן את הלילה בספר בית השם דחה את דברי הקובץ שיעורים בדרך אחרת, ומבאר כי ייתכן והתורה דיברה בלשון בני אדם, וייתכן שהכוכבים הם מהותו של לילה ורק שם קבעה התורה לפי מה שעתיד להיות ברקיע. הוא מחדש כי גם אם נראה את הכוכבים כסימנים, אין זה סותר את העובדה שהם נכללו בתכנון האלוהי של הלילה מראשית הבריאה, וכי הם מבטאים את .תכלית הזמן שנקבע לאחר שהעמקנו בדברי הראשונים והאחרונים, נצעד עתה לאורם של גדולי הדורות האחרונים, אשר זכו לפתוח לפנינו צוהר אל עומק ההנהגה האלוהית בבריאה, ולהעמידנו על הדקויות המופלאות שבין מהות הלילה לבין סימניו המוחשיים ברקיע. דבריהם מאירים את הדרך להבנת היחס שבין המציאות הרוחנית של הזמן לבין המופעים הפיזיים שאנו .רואים בעינינו מבאר כי השאלה אם)(חלק ט', או"ח הראשל"צ מרן רבנו עובדיה יוסף בשו"ת יביע אומר הכוכבים הם סיבה או סימן נוגעת לשורש הגדרת הלילה בהלכה. הוא מבאר כי הלילה הוא מציאות שנחקקה בבריאה כזמן של חושך והסתר, וכי הופעת הכוכבים אינה אלא

גם לנשמה מגיע אוכל 76 76 סימן מובהק המורה לאדם על המציאות הזו. הוא מדגיש כי אילו היו הכוכבים סיבה, היינו נתקלים בקושי להגדיר לילה בימים הראשונים, אך מכיוון שהתורה קבעה סדר של ערב ובוקר בטרם בריאת המאורות, הרי שמוכח כי הלילה הוא הגדרה עצמאית שאינה תלויה .בגרמי השמיים מבאר כי הבחנה זו מלמדת על כך)(פרשת בראשית מו"ר הגר"א וייס בספרו מנחת אשר שכל המציאות הפיזית היא רק לבוש למציאות רוחנית. הוא מבאר כי כשם שהנשמה קודמת לגוף, כך הגדרת הזמן הרוחנית קודמת להופעת המאורות הפיזיים. לכן, הכוכבים המופיעים בשמיים אינם יוצרים את הלילה אלא משמשים כעדים המעידים על קיומו של .הזמן שהוגדר על ידי הבורא במאמר פיו ביום הראשון לבריאה מבאר כי האמת היא שהכוכבים הם סימן)'(חלק ה מו"ר הגרש"ה וואזנר בשו"ת שבט הלוי מובהק לזמן הלילה, אך אין הם המהות. הוא מבאר כי לולי הציווי האלוהי שקבע את הלילה כזמן נפרד מהיום, לא היו הכוכבים משנים את מציאות היום. הוא מדגיש כי השימוש ,בכוכבים כסימן בהלכה נעשה משום שהם תואמים את מהות הזמן שנקבע בראשית אך אין זה מפחית מהעובדה שהלילה הוא מציאות רוחנית שאינה זקוקה לאישור חיצוני .כדי להתקיים הראשל"צ רבנו הגר"י יוסף בספרו ילקוט יוסף מבאר כי הדיון אם הכוכבים הם סיבה או סימן הוא דיון יסודי בקביעת ההלכה. הוא מבאר כי אף שהכוכבים הם הסימן שבו משתמשים לקבוע את תחילת הלילה הלכה למעשה, הרי שמהות הלילה נובעת מהנהגה אלוהית שקדמה לבריאתם. הוא מוסיף כי הידיעה שהכוכבים הם סימן בלבד מעמיקה את האמונה של האדם, שכן הוא לומד להסתכל מעבר לנראה לעין אל ההנהגה הנסתרת .שקבעה את סדרי הבריאה הדיון בשאלה האם הכוכבים הם סיבה ללילה או סימן בלבד אינו נשאר כעיון פילוסופי מופשט, אלא יש לו נפקא מינות הלכותיות למעשה, המשפיעות על אורח החיים של האדם .המאמין בכל עת ובכל מקום נפקא מינה ראשונה נוגעת להלכות תפילה וקריאת שמע. אדם השואל עצמו מתי חל הזמן לקיים מצוות התלויות בלילה, מבין מתוך דיוננו כי הזמן נקבע על פי הנהגת החושך והלילה כפי שנקבעו בבריאה, ולא רק על פי הופעה טכנית של כוכבים. אם האדם נמצא במקום שבו הראות מוגבלת, או במקומות שבהם קשה להבחין בכוכבים, ההבנה שהכוכבים הם סימן בלבד למציאות הלילה מאפשרת להסתמך על חישובים והגדרות זמן המבוססים על מהות הלילה, ולא להמתין דווקא למראה עיניים שעלול להטעות, שכן הלילה הוא מציאות .קבועה שאינה תלויה בראייה אנושית כזו או אחרת נפקא מינה שנייה עולה במישור ההלכתי של ספקות וגבולות זמן. כאשר ישנו ספק אם הגיע זמן לילה – למשל בין השמשות – הדיון אם הכוכבים הם סיבה או סימן מכריע את

תישארב תשרפ 77 77 דרך ההתנהלות. אם נתפוס את הכוכבים כסיבה, עלינו להמתין להופעתם הממשית בטרם נתחיל במצוות הלילה. אך אם נבין שהם רק סימן למציאות קיימת, הרי שכאשר אנו יודעים בוודאות שהעולם כבר נמצא תחת ממשלת הלילה על פי חישובים והגדרות, אנו יכולים לנהוג בהתאם לאותה מציאות עוד בטרם נראו הכוכבים בפועל, מה שמלמד על הבנת עומק .ההלכה שאינה מקובעת למראה חיצוני בלבד אלא למהות הזמן נפקא מינה שלישית היא ביכולת להגדיר לילה במקומות קיצוניים. במקומות שבהם השמיים אינם נראים או בתנאים אטמוספריים מורכבים, הידיעה שהכוכבים הם סימן בלבד מעניקה פתח להכרעות הלכתיות המבוססות על מחזוריות הבריאה והנהגת הבורא ביום ובלילה. האדם המבין שאין הכוכבים מעכבים את הלילה, זוכה לבהירות גדולה יותר בהבנת סדר יומו, שכן הוא רואה את העיקר – הנהגת השמיים – ולא רק את הסימנים החולפים המופיעים ברקיע. הבנה זו מעניקה לו ביטחון לנהוג כהלכה גם בתוך ספקות ומצבים לא .ברורים, מתוך ראייה של הסדר הפנימי שקבע הבורא כשאנו צוללים אל מעמקי הסוגיה, עלינו להפסיק לראות את העולם דרך משקפיים של חומר ומקריות, ולעבור לראייה שורשית שבה הבריאה כולה היא ביטוי לרצון אלוהי חי ,ונושם. השאלה אם הכוכבים הם סיבה או סימן אינה דנה רק במכניקה של שמיים וארץ אלא בלב השאלה על מקומו של האדם מול הבורא. אם הכוכבים היו סיבה, היינו חיים בעולם שבו האלוקות כבולה לחוקי הטבע שהיא עצמה הניחה, כביכול, עולם שבו הכל ,תלוי בהופעה חיצונית של גרמים רחוקים. אך בזה שאנו מבינים שהכוכבים הם סימן בלבד אנו מגלים אמיתה מזעזעת ומרוממת: העולם מתנהל על פי מערכת של רצון, של צו, ושל .הגדרה רוחנית שאינה תלויה בחומר העומק הרעיוני טמון בהבנה שהלילה נברא כהגדרה, כזמן שבו העולם עובר למצב של הסתר פנים ושל מנוחה מפעולת הגילוי של היום. הופעת הכוכבים היא רק העדות החיצונית לכך שהסדר העליון הזה יצא אל הפועל. חשבו על מלך המוציא צו מלכותי: הצו הוא ,המציאות הקובעת. החותמת על הצו או הכרוז המקריא אותו ברחובות אינם המלך עצמו ,ואינם הדין עצמו – הם רק הסימנים לכך שהמלך כבר החליט. כך גם הלילה. הבורא יתברך במאמר פיו ביום הראשון, חקק במציאות את סדר הלילה. הכוכבים שמופיעים ימים רבים .לאחר מכן הם רק הד, הם התהודה שנוצרת במרחב כתוצאה מאותו ציווי ראשוני יתירה מכך, בירור עומק הרעיון מלמדנו על האמונה. אדם הממתין לכוכבים כדי להגדיר את עולמו הוא אדם התלוי בחושיו. אדם המבין שהלילה הוא מציאות רוחנית הקודמת לסימנים, הוא אדם שחי מתוך חיבור למקור, למחשבה האלוהית שקדמה לכל בריאה. זהו המעבר מאמונה של ראייה לאמונה של ידיעה. כאשר אנו קוראים שיהי ערב ויהי בוקר בטרם היו מאורות, אנו לומדים שגם כאשר האדם אינו רואה את האור או את הסימנים החיצוניים, המציאות האלוקית נמשכת במלוא עוזה. הסדר האלוהי קיים ופועל גם בתוך .הריק, גם בתוך מה שנראה לנו כחשיכה גמורה או כהעדר סימנים

גם לנשמה מגיע אוכל 78 78 העומק הזה נוגע בנפש: האם החיים שלנו מנוהלים על ידי מה שאנו רואים בחוץ, על ידי הסימנים המשתנים של ההצלחה, של הראייה וההישגים החומריים, או שהם מנוהלים על .ידי הסדר הפנימי שהבורא נטע בנו? הכוכבים הם יפים, הם מרהיבים, אך הם רק סימנים המציאות האמיתית היא הציווי שהוציא הקב"ה לחושך לשמש בלילה, ובכך הוא העניק לכל רגע משמעות של מלוכה. הבנת עומק זה הופכת את חיינו למסע של חיפוש אחר הרצון האלוהי שמאחורי כל סימן, ומעניקה לנו שקט פנימי לדעת שהעולם, גם ברגעים הכי פחות .מוארים, מתנהל תחת הנהגה ברורה ומוחלטת של בורא עולם החיבור שבין שאלת הכוכבים לנפש האדם הוא חיבור נוגע ללב, המבקש להשיב לנו את הביטחון הפנימי גם כאשר הסימנים החיצוניים אינם ברורים. נפש האדם נוטה באופן טבעי לחפש עוגנים, סימנים ואותות בחוץ כדי להרגיש בטוחה בדרך. אנו מבקשים לראות את הכוכבים, את האישורים, את התוצאות המוחשיות שיגידו לנו: עכשיו זה הזמן, עכשיו אני ,בדרך הנכונה. אך הסוגיה שלפנינו קוראת לנו להשתחרר מהתלות הזו בסימנים חיצוניים .ולפתח מודעות למהות הפנימית של הזמן ושל תפקידנו בעולם האמונה המזוקקת נבנית דווקא מתוך ההבנה שהלילה היה קיים עוד לפני שהיו כוכבים ברקיע. בנפש האדם, משמעות הדבר היא שגם ברגעים שבהם אנו חשים אובדן דרך, כשאין לנו את האותות המאירים או כשאנו מרגישים ששמי חיינו חשוכים, הרי שזו אינה הוכחה .להעדר הנהגה. להפך, החושך הוא ציווי, הוא רצון אלוהי, והוא חלק בלתי נפרד ממהות חיינו ,האמונה אינה מבוססת על מה שאנו רואים בחוץ, אלא על הידיעה שסדר היום והלילה הגילוי וההסתר, הכל קבוע ומתוכנן על ידי בורא עולם. היכולת להישאר איתנים באמונתנו .גם בתוך הלילה, ללא עזרתם של כוכבים חיצוניים, היא היא הניצחון הגדול של הנפש חיבור זה לנפש מעניק לנו חופש אמיתי. כשאדם מבין שהוא אינו תלוי בסימנים כדי להגדיר את ערכו או את תפקידו, הוא הופך לאדון לעצמו בתוך המסגרת האלוהית. הוא ;מפסיק להיות מופתע מחילופי העיתים של חייו. כאשר עולה הבוקר, הוא מודה על הגילוי כאשר יורד הלילה, הוא מקבל עליו את הציווי באהבה ובביטול. האמונה בסיפור הבריאה המלמדנו כי הלילה קדם לכוכבים, מרגיעה את החרדה הקיומית. היא אומרת לנו: הלילה הזה אינו מקרי, הוא אינו תאונה של הטבע, אלא הוא חלק מהסדר המקודש שבו גם החושך .הוא כלי שרת ביד הקב"ה כאשר האדם מטמיע את התובנה הזו, נפשו הופכת להיות מחוברת אל השורש שמעבר לסימנים. התפילה שלו הופכת להיות עמוקה יותר, שכן הוא אינו מתפלל רק אל המאורות אלא אל המנהיג את המאורות, זה שקרא לחשוכא ופקדיה. זוהי דרגה של אמונה שבה הלב מרגיש את נוכחות השם בכל מצב, גם בשיא החשיכה. הידיעה שהכוכבים הם רק עדים חיצוניים, מעודדת אותנו לחפש את הדיבור האלוהי הפנימי שבנו, את אותה נקודה של אור שאינה צריכה שום כוכב כדי להאיר, אלא נובעת ישירות ממקור חיותנו, נשמה אלוקית .טהורה שאין עליה חושך ואין עליה לילה

תישארב תשרפ 79 79 ,במסלולנו המוסרי, המצפן הפנימי אינו מכוון אותנו להסתמך על תעתועי המראה החיצוני אלא לחתור אל האמת הצרופה שמאחורי הקלעים. אדם המבקש לנהל חיים מוסריים נדרש ליושרה עמוקה שאינה תלויה בנסיבות חיצוניות. אם נלמד מן הכוכבים שהם אך סימן למציאות קיימת, נבין כי גם במידותינו ובמעשינו, עלינו לפעול מתוך תודעה פנימית ולא מתוך רצון להציג סימנים כלפי חוץ. המוסר האמיתי אינו מחכה שהסביבה תאיר לו פנים או שתספק לו אותות של הצלחה כדי להמשיך בדרך הטובה, אלא הוא נובע מהכרת המציאות .האלוהית כפי שהיא, ללא קשר לזרקורים המופנים אלינו הענווה המוסרית כאן מתבטאת בהבנה שאין אנו אדוני הזמן, אלא פועלים תחת סדר שהוגדר מששת ימי בראשית. אדם שאינו זקוק לכוכבים כדי להצדיק את מעשיו הוא אדם שאינו פועל ממניעים של גאווה או של חיפוש הכרה. כשם שהלילה נכנס בצו אלוהי ללא צורך בהופעת מאורות שיעניקו לו תוקף, כך גם האדם המוסרי יודע לעשות את המוטל עליו בדממה, ביושרה פנימית ובאמונה, גם אם איש אינו מבחין בכך וגם אם אין סימנים ,חיצוניים שמעידים על צדקתו. זהו המצפן המדויק ביותר: לעשות את הטוב כי הוא טוב .ולא כי הוא נראה טוב או כי הוא מלווה בסימנים של כבוד המצפן הפנימי מוביל אותנו גם לאחריות כלפי הכלל. אנו נקראים להאיר בחושך לא כדי .להוכיח שאנו כוכבים, אלא כדי להיות נאמנים לתפקידנו כמי שחיים תחת הנהגת הבורא אדם המבין שכל המציאות היא לבוש לדיבור האלוהי, לומד לראות גם את האחרים לא דרך הסימנים החיצוניים שלהם – הצלחותיהם, מעמדם או יופיים – אלא דרך המהות האלוהית הפנימית הטמונה בהם. זוהי דרך של חסד ואמת, שבה אנו מכבדים את כל הנבראים כחלק מהסדר האלוהי המופלא, מתוך הבנה שהכל נברא בחוכמה ובדעת, וכל אחד מאיתנו ממלא .את תפקידו בתוך התוכנית הגדולה התמדה מוסרית דורשת מאיתנו לזהות את הלילה גם כשהוא אינו נראה לעין בדרך .הרגילה. המצפן הפנימי מורה לנו כי החושך הוא זמן של הזדמנות, ולא זמן של המתנה אדם שמוכן לעבוד את השם בתוך הסתר פנים, ללא עזרת סימנים חיצוניים, הוא אדם .שזיכך את מידותיו לרמה שבה אין שום דבר שיכול לעצור אותו מלעשות את רצון בוראו השאיפה המתמדת לשוב אל השורש – אל הדיבור הראשון שאמר יהי אור ושקרא לחשוכא לילה – היא שמעניקה לנו את היכולת להיוותר ישרים, אמיתיים ומחוברים, גם כשהעולם .סביבנו משתנה, מעלים ומוריד סימנים, אך האמת האלוקית נותרת נצחית וקבועה בתום מסענו האינטלקטואלי והנפשי, אנו שבים אל סדר יומנו עם תובנה מעשית חדה וברורה: אל לנו לשעבד את תודעתנו לסימנים חיצוניים. התובנה הראשונה היא שהחיים מזמנים לנו מצבים שבהם הסימנים הברורים – הכוכבים המאירים – חסרים, אך היעדרם של הסימנים אינו מעיד על היעדר הנהגה. התובנה השנייה היא שעלינו לפתח מבט פנימי שאינו תלוי בהוכחות חומריות כדי להכיר באמת; עלינו ללמוד לבטוח בציווי האלוהי שחקק את סדרי העולם, גם כאשר התמונה בחוץ נראית חשוכה או מעורפלת. ההבנה שהלילה הוא

גם לנשמה מגיע אוכל 80 80 מציאות רוחנית העומדת בפני עצמה, מעניקה לנו עוגן של יציבות שאינו מתערער גם מול .שינויי נסיבות המבלבלים את העין האנושית :עיקר העניין:עיקר העניין .השאלה האם הכוכבים הם סיבה או סימן נוגעת בלב אמונתנו בסדר הבריאה ההבנה כי הכוכבים הם אך סימנים למציאות שנקבעה עוד בטרם נבראו המאורות – במאמר פיו של הבורא שקרא לחושך לילה – משחררת את האדם מהתלות בסימנים חיצוניים ומחברת אותו אל הדיבור האלוהי הקדמון. המסקנה היא שהלילה אינו חלל ריק הממתין למאורות שיגדירו אותו, אלא הוא מהות של הסתר וציווי המקבלת את תוקפה מרצונו של בורא עולם. הכוכבים בשמיים הם עדים מרהיבים, הם אותות המורים לנו על המציאות, אך הם אינם המנוע המפעיל את ,הזמן. עלינו ללמוד להסתכל על המציאות לא רק דרך הכלים שבהם היא מופיעה אלא דרך ההגדרה הרוחנית שמאחוריהם. כאשר אנו מבינים שהכל מונחה וקבוע ,מראש, אנו זוכים לחופש פנימי מוחלט, שכן אין אנו עוד עבדים לסימנים המשתנים אלא עובדי השם החיים מתוך אמונה יציבה בסדר שקבע הבורא. הלילה הוא הזמן שבו אנו נקראים להוכיח כי גם בלא כוכבים, הנשמה מאירה בכוח הציווי האלוהי .שנטוע בה מאז יום הבריאה הראשון ידיעת האמת הזו היא המפתח לשקט נפשי עמוק: הידיעה שהעולם מתנהל על פי מפת הדרכים האלוקית, גם כשסימני הדרך אינם נראים לעין. ההכרה בכך שהסימנים נועדו להורות לנו על הדרך, ולא ליצור אותה, מאפשרת לאדם לצעוד .באומץ אל תוך הלילה של חייו, בבטחה מלאה שהבורא נוכח בכל מקום