מי האדם המוזכר בתורה שהאריך ימים יותר מכולם, והאם ייתכן שדמויות כמו נעמה או קין חיו שנים ?רבות בהרבה ממתושלח

?שדמויות כמו נעמה או קין חיו שנים רבות בהרבה ממתושלח אנו פותחים את דברינו מתוך תמיהה מעוררת מחשבה. המקובל בפי כל הוא שמתושלח הוא ,בעל תוחלת החיים הארוכה ביותר המוזכרת בתורה – תשע מאות ושישים ותשע שנים. אולם

מי האדם המוזכר בתורה שהאריך ימים יותר מכולם, והאם ייתכן ?שדמויות כמו נעמה או קין חיו שנים רבות בהרבה ממתושלח אנו פותחים את דברינו מתוך תמיהה מעוררת מחשבה. המקובל בפי כל הוא שמתושלח הוא ,בעל תוחלת החיים הארוכה ביותר המוזכרת בתורה – תשע מאות ושישים ותשע שנים. אולם כאשר אנו מעיינים בלוחות הזמנים של הדורות הראשונים ובמסורות המדרשיות, מתעוררות תהיות מרתקות המערערות על מוסכמה זו. האם ייתכן שנעמה, אשת נח, חיה מעל אלף וחמש מאות שנה? ומה לגבי קין, שעל פי מדרשים מסוימים חי עד ימי המבול? עומק השאלה אינו רק כרונולוגי, אלא הוא נוגע בהבנה שלנו את חוקי הטבע, את סוד הקיום לפני המבול ואת אופן קריאתם של הפסוקים והמדרשים. אנו מבקשים לצלול אל המקורות ולברר האם אכן מדובר במספרים מוחלטים המעידים על אורך חיים פיזי, או שמא יש כאן נתיב עמוק יותר .להבנת סוד הדורות ,אנו פותחים את הספרים וניגשים אל המקורות המנתחים את תולדות הימים הראשונים .בבקשה לבחון את הנתונים העולים מן הכתובים על אודות אריכות ימיה של נעמה ביאר: את זהותה של נעמה, וכתב: נעמה אחות תובל קין)(בראשית ד’, כ"ב רש"י על התורה היא אשת נח. ובסמוך לכך, ביאר: את סדר הזמנים של הולדת שת, וכתב: שנולד בשנת מאה ביאר: את היחס המשפחתי שבין)(בראשית ד’, כ"ב ושלושים לבריאת העולם. החזקוני על התורה .האחים, וכתב: שהיו תאומים מתוך הצלבת הנתונים הללו, עולה חשבון מעורר התפעלות: אם נעמה נולדה לפני שנת מאה ושלושים לבריאת העולם, והמבול התרחש בשנת אלף שש מאות חמישים ושש לבריאת .העולם, הרי שהיא הייתה אמורה להיות כבת אלף וחמש מאות שנה בעת כניסתה לתיבה בדרך זו, אנו נוכחים לדעת כי על פי מניין השנים המשתמע מהפירושים, נעמה האריכה ימים באופן משמעותי הרבה יותר ממתושלח, אשר על פי הכתוב חי רק תשע מאות ושישים ותשע שנים. זוהי נקודה הדורשת מאיתנו מבט מעמיק על אופן התפיסה של הזמן בדורות ההם, שכן

גם לנשמה מגיע אוכל 338 338 המציאות שקדמה למבול לא הייתה כפופה לכללי הטבע המוכרים לנו כיום, דבר המאפשר .להבין כיצד דמויות מסוימות נשארו בחיים לאורך תקופות כה ממושכות אנו ממשיכים במסענו אל תוך דפי המדרשים, המאירים באור יקרות את חייהם של דורות עתיקים אלו. הפעם אנו מתמקדים בדמותו המורכבת של קין, אשר על פי מסורות מסוימות זכה לאריכות ימים מפתיעה, המציבה אותו כשחקן מרכזי בתיאטרון ההיסטוריה .שקדמה למבול ביאר: את קצו של קין, וכתב: שקין מת במבול)(פרשה ל"א, י"ז המדרש רבה בפרשת משפטים .יחד עם כל שאר הרשעים שהיו באותו הדור הביא: בשם המדרש תנחומא את הדברים, וביאר: שקין)'(בראשית ה', ג האור החיים הקדוש .המשיך להתקיים לאורך שנים כה רבות, עד שסופו היה להימחות במבול ,לפי חשבון זה, אם המבול התרחש בשנת אלף שש מאות חמישים ושש לבריאת העולם :הרי שקין חי בסביבות אלף שש מאות חמישים וחמש שנים. נתון זה מעלה תהייה עצומה כיצד אדם יכול לחיות פרק זמן המהווה כרבע מששת אלפי שנותיו של העולם כולו. בחינה זו פותחת צוהר להבנה כי בטרם המבול, חוקי הקיום היו שונים בתכלית, והקשר בין האדם לבין הזמן היה נטוע במציאות של עוצמה רוחנית ופיזית שקשה לנו לתפוס היום. ייתכן כי אריכות ימים זו אינה רק עובדה כרונולוגית, אלא עדות להשפעה העמוקה שהותירו הדורות הראשונים על המארג האנושי, וכיצד גם דמויות שנחשבו לחוטאות נשאו בקרבן את סוד .החיים שנמשכו דורות על גבי דורות אנו מעמיקים אל המרחב המחשבתי המבקש להבין כיצד דמויות אלו עמדו בשינויי הזמנים ומהו פשר אריכות הימים המופלגת הזו. אין מדובר רק בחישוב יבש של שנים, אלא בבירור מעמדו של האדם בעולם שקדם למבול, עולם שבו גבולות החיים והמוות נמתחו בדרך .שונה בתכלית הפוסקים וההוגים דנים בשאלה מדוע דווקא בדורות הראשונים זכו בני האדם לתוחלת חיים כה ארוכה. ניתן לומר כי הטבע אז היה רענן יותר, והקשר הישיר בין האדם לבין הבריאה הראשונית השפיע על חוסנו הפיזי והרוחני. אריכות הימים של נעמה וקין, כפי שהיא עולה מתוך החישובים, מעוררת תהייה על עצם האפשרות שדמויות אלו היוו גשר בין תקופות, בין העולם של טרם החטא לבין העולם המתדרדר לעבר המבול. ייתכן שנוכחותם הממושכת בעולם נועדה לאפשר לאנושות הזדמנות בלתי פוסקת לתשובה ולתיקון, שהרי כל עוד .הדורות הראשונים קיימים, השפעתם והזיכרון שהם נושאים עמם נותרים חיים וקיימים בחינת הדברים מלמדת אותנו כי גם כאשר המציאות נראית רחוקה מהבנתנו, יש להביט בה דרך המשקפיים של מסורת חכמים, המלמדת שאין מקרה בבריאה. כל שנה נוספת של דמויות אלו הייתה בעלת משמעות, שכן היא שמרה על רצף מסוים של ידע ומסורת שעברו מאדם הראשון הלאה. ההבנה שקין ונעמה חיו דורות על גבי דורות מחייבת אותנו לתפוס את המושג אדם לא רק כיצור בן חלוף, אלא כחוליה בשרשרת אינסופית, שבה גם לחוטאים

תישארב תשרפ 339 339 ולמי שדרכם הייתה עקלקלה יש תפקיד בנשיאת המשא הכבד של ההיסטוריה האנושית אל .עבר ההכרעות הגדולות אנו ניגשים כעת אל הדיון המורכב והמרתק שמציבים הפרשנים ביחס לפער שבין השנים .המפורשות בתורה אודות מתושלח, לבין החישובים העולים מן המדרשים על נעמה וקין שאלה זו מעסיקה את הלומדים, שכן היא דורשת מאיתנו ליישב בין הכתוב המפורש בתורה .לבין המסורת המדרשית המציירת מציאות שונה הפרשנים מסבירים כי כאשר התורה מציינת את גילם של אבות העולם, היא באה ללמדנו .את רצף הדורות ואת השנים שבהן היו הדמויות פעילות ומרכזיות בתוך המערכת ההיסטורית ,מנגד, החישובים המדרשיים על נעמה וקין עשויים לנבוע מפרשנות רחבה של שמות ואירועים שבהם המדרש מבקש להצביע על נוכחות מתמשכת או על גלגול של השפעה, ולא בהכרח על מספר שנים כפשוטו כפי שאנו מודדים כיום. ייתכן אף לומר כי אריכות ימים כה מופלגת, אם אכן התרחשה, היא בגדר נס או הנהגה מיוחדת של הבורא שנועדה לצרכים רוחניים שאינם נמדדים במושגי הטבע המקובלים עלינו, בעוד שמתושלח נמנה כבעל תוחלת החיים הארוכה .ביותר במניין הדורות הרשמי והמתועד מעבר לכך, יש המבארים כי המושג שנים בדורות הראשונים לא תמיד מקביל לשנות שמש כפי שאנו מכירים, והיו תקופות שבהן מניין השנים היה שונה, מה שמסביר כיצד ייתכנו פערים כה גדולים בין דמות אחת לרעותה. ההתבוננות בקושי זה מלמדת אותנו על הענווה הנדרשת מהלומד; איננו נדרשים להכריע בין הכתוב למדרש, אלא להבין כיצד שניהם יחד בונים את התמונה המלאה של ההיסטוריה האנושית, שבה יש מקום גם לעובדות היסטוריות .וגם למשמעויות עמוקות יותר שחכמים ביקשו להנחיל לנו על דרך הדרש ,אנו מעמיקים אל המרחב שבו חכמינו מבארים את מהות הזמן והשנים בתקופה הקדומה תקופה שבה הנהגת העולם הייתה נתונה תחת השפעות שונות מן המוכר לנו כיום. המפרשים עומדים על כך שהעולם שקדם למבול היה עולם של התהוות ראשונית, עולם שבו חיותם של הברואים הייתה מחוברת לשורש החיים באופן ישיר ובלתי אמצעי, ולכן אין להקיש מהנהגת .הטבע שלנו על אותן שנים מופלגות יש מן המפרשים שמבארים כי אריכות הימים של הדורות הראשונים, ובכללם דמויות כמו נעמה וקין שחיו עד המבול, נבעה מכך שהארץ עצמה הייתה מלאה בכוח חיות אלוקי שלא נחלש עדיין מריבוי החטאים. בתוך מציאות זו, החיים לא נמדדו במושגים של שחיקה ביולוגית, אלא בהתמדה של הנשמה בתוך הגוף, כאשר המטרה שלשמה נברא האדם הייתה להרבות דעת ותורה בעולם, וכל שנה ושנה שניתנה לאדם הייתה כלי בידו להשלים את תיקונו .ולזכך את סביבתו ההסבר לכך שהמספרים נראים לנו דמיוניים נעוץ בעובדה שסדר הזמנים שלפני המבול היה מכוון למגמה של מילוי העולם בבני אדם ובדעה, וכל דמות שזכתה להאריך ימים הייתה בבחינת עמוד תווך השומר על המסורת האנושית מפני הנהייה אחר תאוות הדור. אף על פי

גם לנשמה מגיע אוכל 340 340 ,שהמדרשים מציינים מספרים עצומים, העיקר אינו רק הכמות אלא האיכות שבימים ההם שבהם הזמן זרם בצורה שהאפשרות לתיקון הייתה תמיד פתוחה בפני האדם, גם אם נדרשו לכך מאות ואלפי שנים של התבוננות ועבודה פנימית, עד לרגע שבו נחתם גזר הדין על הדור .ההוא במבול ,אנו פונים כעת ללב העניין המוסרי והרוחני: מדוע זכו דורות אלו לאריכות ימים כה מופלגת ומהו הקשר בין זמן זה לבין האפשרות לתיקון ולתשובה שניתנה להם. הרי לנו שיעור עמוק בהנהגת הבורא, המראה לנו כיצד הזמן אינו רק חלוף שנים, אלא מרחב עבודה שנועד להעניק .לאדם הזדמנות בלתי פוסקת לחזור בו מרעתו ולדבוק בטוב ההמתנה הארוכה שניתנה לאנושות עד למבול, הנמשכת דורות על גבי דורות, מלמדת אותנו .כי גם כאשר החטא פושה ומתפשט, רחמי הבורא גדולים ואינם ממהרים להביא את הדין ,הארכת ימיהם של דמויות כנעמה וקין, כפי שעולה מן המדרשים, אינה רק נתון כרונולוגי אלא עדות לכך שהקב"ה הניח להם מרחב נשימה עצום כדי שיוכלו לעשות תשובה. כל שנה נוספת שהוענקה לאותם דורות הייתה בבחינת שער פתוח, שבו יכול היה האדם להתבונן .בדרכיו, לשקול את צעדיו ולהשיב את ליבו אל אביו שבשמיים בתוך הדיון על התשובה, אנו לומדים כי כוחה של התשובה גדול מכל נתון טבעי. גם אם אדם חי מאות שנים בדרך שגויה, כל רגע של התפכחות הוא בעל ערך אינסופי. הדמויות הקדמוניות, שזכו לחיות בתקופה שבה גבולות הזמן היו רחבים, ניצבו בפני אתגר עצום של התמדה בטוב לאורך זמן כה רב. ההבנה שניתנה להם שהזמן עומד לרשותם, הייתה אמורה לשמש זרז לצמיחה פנימית. אולם, כאשר הניצול של זמן זה מוביל לטעות ולחטא, כפי שאירע בדור המבול, התוצאה היא כבדה ומורכבת. מכאן אנו למדים שעיקר חשיבותו של הזמן אינו .באורכו, אלא באופן שבו האדם ממלא אותו בתוכן של יראת שמיים ושל תיקון המידות אנו מעמיקים אל המרחב המוסרי המבקש לבחון כיצד השפיעו אותם דורות קדמונים על האנושות שקמה מתוך הריסות המבול. הדמויות שחיו לאורך שנים כה מרובות נשאו עמן את הזיכרונות של טרם המבול ואת הלקחים שנלמדו מתוך חורבנו, והם שהיוו את החוליה .המקשרת שהטמיעה את היסודות לדורות הבאים ,התבוננות בדרכם של דורות אלו מגלה כיצד הם השפיעו על תפיסת העולם של נוח ובניו ששרדו את המבול והקימו את האנושות מחדש. דמויות כמו נעמה, על פי המסורות המזהות אותה כמי שחצתה את קו המבול, הופכות למעין גשר חי המאחד בין העולמות. השפעתן לא הייתה רק בזיכרון היסטורי, אלא בהטמעת ההכרה כי עולם המוסר והדין אינו מנותק מפעולות האדם, וכי כל מעשה אישי נחרט בלוח השנה של ההיסטוריה. יסוד זה, שהחיים הם מרחב בעל משמעות נצחית, הוא שהניח את התשתית להתפתחות התרבות האנושית שלאחר .המבול, שבה האחריות ההדדית והברית עם הבורא הפכו למרכיבי יסוד ניתן להבין כי אותם ימים מופלגים שחיו אנשי דור המבול לא נמחקו ללא עקבות, אלא הותירו רושם עמוק על הנפש האנושית. התודעה של אותם דורות, שהכירה באפשרות של

תישארב תשרפ 341 341 קיום כה ממושך, יצרה אצל הבאים אחריהם הערכה עמוקה יותר לזמן ולערך החיים. כאשר אנו בוחנים את המבנה המוסרי של העולם החדש, אנו מזהים את הדים של אותה תקופה ראשונית, שבה השאיפה להנצחת הזיכרון והנחלת האמת מדור לדור הפכה למשימה המרכזית .של האנושות, במטרה למנוע את החזרה על אותם כשלי העבר אנו ניצבים כעת מול השיעור המעשי הנובע מכל הדיון הקודם, ומבררים כיצד העובדה שהזמן שניתן לנו כיום קצר ותחום, צריכה לעורר אותנו לעבודה פנימית מדויקת ומרוכזת ,הרבה יותר. אם הדורות הראשונים זכו לשנים מרובות של התבוננות והמתנה, הרי שאנו הפועלים בתוך מסגרת זמן מצומצמת, נדרשים לתרגם את השאיפה לנצח לאיכות של עשייה יומיומית. המחשבה על דמויות כנעמה וקין, שחיו שנים כה רבות, מלמדת אותנו שעיקר החיים אינו במניין הימים, אלא בנכונות של האדם להעמיד את חייו תחת הנהגת האמת, בכל .רגע ורגע העבודה הפנימית בעידן המוגבל שלנו דורשת מאיתנו הכרה עמוקה בכך שכל יום הוא יחידה ,שלמה של נצח. בתוך הלחץ של החיים המודרניים, אנו נוטים לאבד את הריכוז ולהתפזר אך השגת השלמות הרוחנית תלויה ביכולת שלנו להתמקד בעיקר ולדבוק במטרה. בניגוד לדורות הראשונים שחיו בתקופות של המתנה ממושכת, אנו נקראים לגלות את הזריזות ואת הדבקות בבורא מתוך הכרה שהזמן דוחק. הפיכת הקושי לתיקון נעשית על ידי כך שהאדם לוקח אחריות על הרגע הנוכחי, ומבין שכל החלטה מוסרית נכונה משפיעה על השורשים .הרוחניים של הנשמה שלו .'היישום המעשי של לקחי הדורות הקדומים מתבטא בהתמסרות מוחלטת לעבודת ה בעוד ששנותיהם של דורות המבול היו מרובות, הכוח שלהם היה תלוי בניצול נכון של חסד הבורא, ואילו אצלנו, החיסרון בזמן הופך ליתרון, שכן הוא מעורר בנו דריכות וערנות. אנו נדרשים לאמץ גישה של התבוננות פנימית מתמדת, שבה האדם בוחן את מעשיו לא מתוך ראייה של נצח ארצי, אלא מתוך ראייה של נצח רוחני. בכך, אנו מקדשים את הזמן הקצר שניתן לנו, והופכים כל יום לנדבך נוסף בבניית המקדש הפנימי שלנו, תוך שאנו מבינים שאין צורך באלף שנים כדי להגיע למדרגות הגבוהות ביותר של קרבת ה', אלא בלב שלם ונאמן .שמוכן להתבטל לפניו ,אנו מעמיקים אל המרחב המוסרי הנדרש מן האדם כדי לשמור על יציבותו הפנימית בייחוד כאשר הוא ניצב מול נתונים או עובדות שנראים כסותרים זה את זה, כפי שראינו בפער שבין שנות מתושלח לחישובים המדרשיים על נעמה וקין. השמירה על המצפן הפנימי ,אינה מתבטאת בהתעלמות מן הסתירות, אלא ביכולת המופלאה של האדם להכיל מורכבות .ולהבין שלא כל דבר נמדד בכלים של לוגיקה ליניארית בלבד האתגר המוסרי בנקודה זו הוא היכולת להיוותר נאמן לאמת התורנית גם כאשר השכל האנושי מתקשה לגשר על הפערים. בבואנו להביט בנתונים העולים מן המדרשים, עלינו לזכור כי המטרה אינה רק איסוף כרונולוגי, אלא חדירה אל עומק ההנהגה האלוקית המסתתרת מאחורי המילים. כאשר האדם פוגש עובדה שנראית כחורגת מן המקובל, המצפן המוסרי שלו

גם לנשמה מגיע אוכל 342 342 אמור להוביל אותו לבירור מתוך ענווה, מתוך ידיעה שחוכמת הדורות הראשונים או מסורת .חז"ל מונחות על תשתית רחבה בהרבה מזו שבידינו השמירה על קדושת הבחירה במצבי מבחן אלו באה לידי ביטוי בכך שהאדם אינו נותן לספקות לערער את אמונתו או להסיט אותו מדרך הישר. במקום לחפש פתרונות מהירים או לדחות את המסורת, האדם בוחר להעמיק ולהרחיב את כלי הקיבול של הבנתו. הוא מבין שהתורה היא מכלול שלם, וכי כל קושי ביישוב דעתנו הוא הזמנה לצמיחה נוספת. כך נבנה המצפן הפנימי: הוא הופך להיות כלי עבודה המאפשר לנו לנווט בים של דעות, מדרשים ופרשנויות, מבלי לאבד את הקשר אל המקור. זוהי בחירה מודעת בקדושה, שבה האדם בוחר לראות את האמת המסתתרת מעבר לעובדות הגלויות, ומתוך כך הוא מצליח לשמור על .שלמות נפשו גם כאשר הוא ניצב מול סתירות הנראות כבלתי ניתנות לגישור בסיומו של מסע זה, אנו נותרים עם התמונה המלאה של פלא הדורות הראשונים, שבו .הגבולות בין זמן הנצח לזמן האנושי מטושטשים, והכול מתכנס תחת הנהגה אלוקית אחת ראינו כיצד דמויות כנעמה וקין, שזכו על פי המסורות לחיות שנים כה רבות, אינן סתם פרט מספרי בלוח השנה, אלא נושאות עמן את הזיכרון החי של עולם שקדם למבול, עולם שבו החיים היו צמודים אל מקור החיות באופן מופלא. ביררנו את הפערים שבין הכתוב לבין המדרש, והבנו שהתורה והמסורת אינן מתנגשות, אלא משלימות זו את זו ליצירת הבנה .עמוקה של תפקיד האדם בעולם :עיקר העניין:עיקר העניין עיקר העניין הוא שהזמן שניתן לאדם, בין אם הוא נמדד במאות שנים כדורות .הראשונים ובין אם הוא נמדד בעשרות שנים כבימינו, אינו הערך המוחלט של החיים עיקר העניין הוא היכולת לנצל כל רגע, ארוך כקצר, למען תיקון הנשמה והתקרבות לבורא. עיקר העניין הוא שההיסטוריה האנושית היא רצף אחד, שבו כל דמות, גם זו שנראית רחוקה או שנויה במחלוקת, נושאת בתוכה פוטנציאל להבנת העבר ולבניית העתיד. עיקר העניין הוא שהמצפן המוסרי שלנו, הניזון מלימוד התורה, הוא המאפשר לנו להביט במורכבות העובדות מבלי לאבד את האמונה, ומבלי לטבוע בתוך ים הספקות. עיקר העניין הוא שהמקום שבו הדין פוגש את החסד הוא בדיוק המקום .שבו האדם נדרש לקבל על עצמו את עול מלכות שמיים בלב שלם ,הסוד הגדול הוא שהחיים הם מלאכת מחשבת, וכל שנה שנוספת למניין חיינו .קצרה או ארוכה, היא מתנה המיועדת להפוך את האדם לכלי קיבול לברכת שמיים בסופו של תהליך, אנו למדים שגם אם נראה שישנן סתירות בחישובי הדורות, הרי שכל אלו באו רק כדי לעורר אותנו להתבונן בחוכמת התורה האינסופית, המשלבת בתוכה עובדות ורמזים, מציאות וסוד. המסקנה שלנו היא ברורה: האדם נקרא למלא את ימיו בתוכן של יראת שמיים ואהבה, ובכך הוא הופך את זמנו החולף .לנצח שאינו כלה

תישארב תשרפ 343 343