?שאלת הנצח – מדוע נשתנה יום השבת מכל ימי הבריאה

בנבכי היצירה, כאשר ה' אלוקים מסיים את מלאכת ששת ימי הבריאה ומתייצב אל מול יציר כפיו, אנו עדים למחזוריות קבועה ומופלאה של אור וצל. בכל יום ויום נחתם המעשה במילים "ויהי ערב ויהי בוקר", המהוות חותם סופי לכל יום ביומו. אך הנה, בהגיענו אל יום

שאלת הנצח – מדוע נשתנה יום השבת מכל ימי הבריאה בנבכי היצירה, כאשר ה' אלוקים מסיים את מלאכת ששת ימי הבריאה ומתייצב אל מול יציר כפיו, אנו עדים למחזוריות קבועה ומופלאה של אור וצל. בכל יום ויום נחתם המעשה במילים "ויהי ערב ויהי בוקר", המהוות חותם סופי לכל יום ביומו. אך הנה, בהגיענו אל יום השבת, נדמה כי העט האלוהי נעצר. השתיקה בפרשה זועקת: מדוע ביום זה, יום המנוחה והשלמות, נעדר התיאור השגרתי של ערב ובוקר? האם יום השבת שייך למסגרת הזמן הרגילה של העולם, או שמא הוא נעוץ בתוך הוויה אחרת, נצחית, שבה הגבולות שבין היום ללילה מטשטשים? התמיהה הזו, המלווה את לומדי התורה דור אחר דור, אינה רק שאלה של סדר כתיבה, אלא תהייה על טבעו של הזמן הקדוש. בואו נצעד אל תוך המרחב שבו השבת עומדת כאי של אור בלתי פוסק, וננסה להבין מדוע ביום שכולו מנוחה, נעלמו עקבות .הערב והבוקר מהתורה הקדושה

תישארב תשרפ 145 145 ,כאשר אנו מעיינים בפרשת הבריאה, אנו נחשפים למקצב השמיימי שקבע הבורא לעולמו :מקצב הנמדד בערב ובבוקר, המסמלים את המעבר שבין סיום לפתיחה. בפרשת בראשית כתוב .)(בראשית, א לא וירא אלהים את כל אשר עשה והנה טוב מאד ויהי ערב ויהי בוקר יום השישי מבאר: כי התורה מפרטת את סיומו של כל יום ויום במילים)(בראשית, ב ג בעל הטורים ויהי ערב ויהי בוקר, אך ביום השביעי נמנע תיאור זה. הוא מבאר כי השמטה זו באה ללמדנו על אופיו המיוחד של יום השבת, שאינו נמדד כיתר הימים, אלא כזמן של דבקות וקדושה שאינו תלוי בהגדרות הטבעיות של סיום והתחלה. לפי ביאורו, תוספת מחול על הקודש ביום .השבת גורמת לכך שהיום אינו נתחם בגבולות של ערב ובוקר כיתר ימי החול מבאר: כי הכתוב מביא את המילים ויהי ערב)(בראשית, ב ג הבכור שור לבעלי התוספות ויהי בוקר רק כדי לחלק את המלאכות שנעשו בכל יום ויום, ולהורות כי כל יום עומד בפני עצמו במלאכתו. בשבת, שבה לא נעשתה מלאכה כלל, לא היה צורך בחותם המבדיל בין .פעולת יום אחד למשנהו, ולכן נשתנה הנוסח , מבאר: כי בכל הימים הלילה הוא זמן המנוחה והבוקר זמן המלאכה)(בראשית, ב ג הכלי יקר . אך)כג-(תהלים, קד כב כמו שנאמר תזרח השמש יאספון ואל מעונתם ירבצון, יצא אדם לפעלו ,יום השבת הוא מהות שונה. הוא אינו יום של עמל ארצי, אלא יום שכולו מנוחה מצד אחד ,. לפיכך)(יהושע, א ח ויום שכולו מלאכת התורה מצד שני, כפי שנאמר והגית בו יומם ולילה אין בו את החילוק המוכר בין ערב לבוקר, שכן המנוחה והעמל הרוחני בו שזורים זה בזה .ללא הפרדה, ואין הבדל בין היום ללילה בערכם הרוחני , מתרגמים את תיאורי הימים בזה אחר זה)(שם ותרגום יונתן)(בראשית, ב תרגום אונקלוס ובכך הם מדגישים את הסדר המופתי של הבריאה, ומעוררים את הלב להתבונן בייחודיותה של השבת שחורגת מהסדר הרגיל. הקריאה בפסוקים אלו מעוררת את הנפש להבין כי השבת .היא פסגת הבריאה, המקום שבו האדם מתעלה מעל ומעבר לזמן המוגדר בתוך עומקם של דברי חז"ל, אנו פוגשים את ההתבוננות על שבת קודש לא כעוד יום במניין הימים, אלא כזמן המחובר למקור האור העליון, אור שאינו שוקע לעולם. בעוד העולם הגשמי נתון למחזוריות של שקיעה וזריחה, השבת מתגלה כזמן שבו השכינה שורה .במלוא עוצמתה, וממילא אין בו מקום לאפלה , ביאר: אמר רבי לוי, מזמור שיר ליום השבת, שלא שמש בו אפלה)(צ"ב א מדרש תהלים את מוצא בכל יום ויום כתיב ויהי ערב ויהי בוקר, ובשבת לא כתיב בו ערב. אמר רבי לוי בר נזרא שלשים ושש שעות היה, יום ערב שבת ולילו שהיה בוקר ושבת עצמה. המדרש מלמדנו כי השבת אינה כפופה לחוקי הטבע של היממה הרגילה, אלא היא מהות נצחית שהאירה ביום .הבריאה הראשון באור שאינו יודע דעיכה ביאר: כי השבת)(חלק י, יורה דעה סימן מ הראשל"צ מרן רבנו עובדיה יוסף בספרו יביע אומר היא בחינת עולם הבא, יום שכולו שבת ומנוחה לחיי העולמים. דבריו אלו מתכתבים עם

גם לנשמה מגיע אוכל 146 146 דברי הראשונים המצביעים על כך שהשבת אינה רק הפסקה מהמלאכה, אלא התעלות .למדרגת קיום שבה הגוף והנפש מגיעים לאחדות שלמה, ואין הלילה יכול לשלוט בה ביאר: כי הקדושה המיוחדת)(הלכות שבת הראשל"צ רבנו הגר"י יוסף בספרו ילקוט יוסף שביום השבת היא זו שדוחה את מושגי הערב והבוקר מהתורה, שכן האור האלוקי שמתגלה בשבת בוקע את כל מסכי החשיכה. כל מי שזוכה להרגיש את קדושת השבת, מבין כי היא אינה חלק משרשרת הימים, אלא מקור הברכה לכל השבוע כולו, והיעדרו של הערב בתורה .מעיד על היותה יום שכולו אורה כאשר אנו נושאים את עינינו אל השבת, אנו צופים לא רק אל המנוחה שבהווה, אלא גם אל השאיפה הנשגבת לעולם שכולו שבת, עולם שבו תתגלה האמת האלוקית במלוא הדרה ללא כל מסך מבדיל. התובנה כי יום השבת חסר את התיאור של ויהי ערב ויהי בוקר, היא .בבחינת רמז מטרים לזמן שבו האור יתמיד לנצח, ללא שקיעה ביאר: כי במאמר הפייטן קרב יום אשר הוא לא יום)(הגדה של פסח, עמוד קנו מרן הדברי יציב ולא לילה, טמון הסוד של לעתיד לבוא, שיהיה יום שכולו שבת. וכשם ששבת קודש היא ,בבחינת לא יום ולא לילה, שהרי לא נאמר בו ויהי ערב ויהי בוקר, כך יהיה לעתיד לבוא כאשר יתבטלו מושגי הזמן הגשמיים והאור האלוקי יאיר ללא הפסקה. ביאור הדברים הוא כי השבת היא המודל המוקדם של הגאולה, והיא המאפשרת לנו לטעום מהשלמות שתתגלה .לעתיד לבוא ביאר: כי יום השבת הוא זמן)(חלק ד, פרק ז 'הרמח"ל רבנו משה חיים לוצאטו בספרו דרך ה שבו העולם מתעלה למדרגה רוחנית גבוהה יותר מן הטבע הרגיל. כל יום שבת הוא הארה של העולם הבא, ולכן הוא משוחרר מהגבלות של ערב ובוקר. ביום זה, הנשמה משוחררת מעול החומר והיא יכולה להתחבר למקור החיים, בדומה למצב שיהיה לעתיד לבוא כאשר .האור האלוהי ימלא את כל העולם וכל המציאות תהיה בטלה אליו ביאר: כי)(הלכות שבת א, עמוד רמ הראשל"צ מרן רבנו עובדיה יוסף בספרו חזון עובדיה הציפייה לימות המשיח היא ציפייה ליום שכולו שבת, שבו תתגלה השכינה בכל עוזה ולא יצטרכו יותר לעמל וליגיעה. השבת, בביטולה את המושגים של ערב ובוקר, מלמדת אותנו כי האדם המאמין יכול להגיע למדרגה שבה הוא נמצא באור תמידי של קדושה, גם בתוך עולם .של עמל, וכי על ידי שמירת השבת כהלכתה אנו מכינים את עצמנו לקבלת פני משיח צדקנו בסיום מסענו המופלא בין השבילים הקדושים של ימי הבריאה, אנו ניצבים אל מול האמת הפשוטה והגדולה: השבת אינה עוד יום בלוח השנה, אלא היא עוגן של נצחיות בתוך עולם משתנה. העובדה כי ביום השבת נפקד תיאור הערב והבוקר מהתורה, אינה רק חסרון בכתב, אלא גילוי של מהות. בעוד שאר הימים נתונים לחוקי החומר והזמן, השבת פורצת .את הגדרים ומזמינה אותנו אל מרחב שכולו אור ודבקות

תישארב תשרפ 147 147 :עיקר העניין:עיקר העניין .השבת מלמדת אותנו כי המציאות אינה מוגבלת למה שאנו רואים בעיני בשר כאשר אנו מבינים ששבת קודש היא יום שאין בו ערב ואפלה, אנו לומדים שגם בתוך עולמנו המלא טרדות ועמל, ישנה אפשרות להתחבר למקור החיים, לאור האלוקי שאינו דועך. המקורות שסקרנו – החל מהבעל הטורים המדבר על תוספת קדושה, דרך הבכור שור המבאר את ההבדל במלאכה, ועד הכלי יקר והדברי יציב שראו בשבת את האבטיפוס ליום שכולו שבת לעתיד לבוא – כולם מורים לנו כי .השבת היא המקום שבו האדם זוכה לטעום טעם של גאולה סוד השבת הוא היכולת להפוך את המנוחה למלאכה רוחנית ואת היום ללילה של דבקות, כפי שנאמר והגית בו יומם ולילה. היעדר התיאור של הערב והבוקר ביום השביעי הוא הזמנה אישית לכל אחד מאיתנו לעלות במדרגות הקדושה, להשתחרר מהמירוץ אחר השעות והימים, ולמצוא את המנוחה האמיתית – מנוחה שאינה כפופה לשקיעת החמה, אלא כזו שזורחת בלב פנימה, יום שכולו שבת, המבשר .את בואו של האור הגדול