היכן עדיף להתפלל על חולה – בכותל המערבי או בקברי צדיקים?

הנה זה עומד אחר כותלנו. עומדים אנו בפני צומת דרכים רוחני שבו הלב מבקש מענה בעת צרה ומשבר. כאשר בן משפחה שרוי במצוקה והדאגה כלה את הכוחות, מחפש האדם את המקום המסוגל ביותר לישועה. הנה ניצבת השאלה המנקרת בלב כל יהודי: היכן נכון

היכן עדיף להתפלל על חולה – בכותל המערבי או בקברי צדיקים? הנה זה עומד אחר כותלנו. עומדים אנו בפני צומת דרכים רוחני שבו הלב מבקש מענה בעת צרה ומשבר. כאשר בן משפחה שרוי במצוקה והדאגה כלה את הכוחות, מחפש האדם את המקום המסוגל ביותר לישועה. הנה ניצבת השאלה המנקרת בלב כל יהודי: היכן נכון וראוי להשתטח בתפילה ובבקשה, האם בין אבני הכותל המערבי, שריד קודש קדשים שמעולם לא זזה ממנו שכינה, או שמא בקברי צדיקים, המקומות שבהם גנוזים נשמותיהם של ענקי הרוח, אשר בכוח זכותם נפתח שער התפילה. מחד גיסא, הכותל המערבי הוא הלוז של כל המקדש, מקום שבו השכינה עומדת וקיימת ואינה מסתלקת לעולם, ומאידך גיסא, המסורת המקובלת מדורי דורות על עלייה לקברי צדיקים מבטיחה פתיחת שערים והתעוררות רחמים מכוחם של הצדיקים השוכנים שם. האם התפילה במקום של השראת ,שכינה כללית וקבועה עולה בחשיבותה על התפילה במקום שבו שורה נשמת צדיק ספציפי או שמא ישנה הכרעה ברורה בהנהגת גדולי ישראל בסוגיה זו? מדובר בלבט עמוק שנוגע ביסודות הקשר שבין האדם לבין המקומות הקדושים, כאשר השאלה מחייבת בירור מקיף .ודינמי בכל רובדי התורה וההלכה, בחיפוש אחר הנתיב המדויק ביותר להשגת רחמי שמיים אחר שפתחנו את הסוגיה במעלת הכותל המערבי כמשכנה הנצחי של השכינה, עלינו לבחון את המקור המקראי המונח בבסיס התפילה על החולה בפרשתנו, אשר מלמדנו כיצד :ניגש משה רבנו אל ה' בעת צרה .)(במדבר יב, יג ויצעק משה אל ה' לאמור אל נא רפא נא לה פירש: אל נא רפא נא לה, למה לא האריך משה בתפילה? שלא יהיו)(במדבר יב, יג רש"י ישראל אומרים אחותו עומדת בצרה והוא עומד ומרבה בתפילה, דבר אחר שלא יאמרו ישראל בשביל אחותו הוא מאריך בתפילה אבל בשבילנו אינו מאריך בתפילה. ביאורו מבאר כי תפילתו של משה רבנו לא הייתה תלויה במקום ספציפי אלא במידת הקרבה והמסירות .לכלל ישראל, מתוך הבנה שהנהגת הצדיק צריכה להיבחן תמיד דרך משקפיו של העם ביאר: כי משה צעק בקיצור כי היה דואג על אחותו ולא יכול)(במדבר יב, יג אבן עזרא להאריך בדברים. ביאורו מדגיש כי בעת צרה גדולה, זעקת הלב היא המכריעה, ואין צורך .במקום מסוים או באריכות דברים כדי להגיע אל ה', אלא בביטול גמור של המתפלל ביאר: כי תפילת משה הייתה זעקה מלבו אל ה' והיא הייתה קצרה כי)(במדבר יב, יג הרמב"ן ידע כי הקב"ה שומע שוועת עני, וזה הלימוד לדורות שאין התפילה תלויה בחיצוניות אלא .’בנקיות הלב והדבקות בה ביאר: כי תפילתו של משה הייתה מכוונת כדי שהרפואה תהיה)(במדבר יב, יג הספורנו ניכרת לעיני הכל, ובזה מחדש כי הצדיק בוחר את דרך תפילתו כדי לקדש שם שמיים בדרך .המובנת לציבור ביאר: שכל תפילתו של משה על מרים הייתה בתוך המחנה, והיא)(במדבר יב, יג הכלי יקר

מלמדת אותנו שדווקא המקום שבו האדם נמצא ופועל למען הכלל הוא המקום שבו תפילתו .נשמעת, שכן שם נוכחות השכינה גלויה לאחר שביססנו את היסוד המקראי המלמד על מהות התפילה ככוח הפורץ מן הלב אל נוכח פני השכינה, נבוא בשערי התלמוד לבחון את המקורות המדברים על קדושת המקום :והשפעתה על קבלת התפילה : אמר רבי חנינא, שלשה דברים צריך אדם להתפלל)(דף ל עמוד א בגמרא במסכת ברכות עליהם, תפילה, וגמילות חסדים, וחיים. רש"י מבאר שם, כי כל אלו זקוקים לרחמי שמיים מרובים. התוספות שם דנים במעלת המקום שבו מתפללים, ומביאים כי תפילה במקום קדוש, ובפרט מקום שיש בו השראת שכינה, מסייעת לכך שהתפילה לא תחזור ריקם, שכן .המקום משפיע על הלב ומזככו : אמר רבי אבהו, מנין שאין הקדוש ברוך הוא מואס)(דף ו עמוד א בגמרא במסכת ברכות בתפילתן של רבים? שנאמר הן אל כביר ולא ימאס. ורבי חלבו אמר, כל הנותן תפילתו בבית ,הכנסת, כאילו מניח חפציו בכלי מבוצר. ומפרשי התלמוד מבארים, כי הכותל המערבי בהיותו המקום שבו שכינתא לא זזה לעולם, הוא הכלי המבוצר ביותר שניתן להניח בו את .תפילת החולה, שכן הצינורות שם פתוחים תדיר ,: תני, כל מי שהוא עומד בתוך ארץ ישראל)(מסכת ברכות פרק ד הלכה ד בתלמוד ירושלמי .כאילו הוא עומד לפני המקום, שנאמר עיני ה' אלוהיך בה מראשית השנה ועד אחרית שנה מפרשי הירושלמי מבארים כי בתוך ארץ ישראל ישנן מדרגות, ומקום המקדש הוא הדרגה העליונה ביותר, שכן משם משתלח השפע לכל העולם כולו, ומשכך התפילה על החולה .משם היא כמי שמתפלל לפני כיסא הכבוד ממש נצלול אל דברי רבותינו הראשונים, אשר העמיקו בחקירת מהות המקומות הקדושים והשפעתם על תפילת האדם, בבואנו להכריע בין הכותל המערבי לבין קברי צדיקים בעת :הצורך לרפואת חולה , ביאר: כי מצוות היראה והעבודה)(ספר המצוות, מצוות עשה ה רבינו משה בן מימון, הרמב"ם במקום הנבחר נובעת מכך שהשכינה שורה בו באופן קבוע, וכל מי שמתפלל שם הרי הוא כמי שמתפלל לפני ה' בתוך המקדש. ביאורו מלמד כי הכותל, בהיותו השריד הקרוב ביותר לקודש הקדשים, הוא המקום שבו תפילת האדם אינה צריכה אמצעים, אלא היא פנייה .ישירה וגלויה אל הבורא יתברך, מה שמעניק לה עדיפות על פני מקומות אחרים , ביאר: כי השראת השכינה במקומות)(דרשה לראש השנה רבינו משה בן נחמן, הרמב"ן המקודשים אינה דבר מקרי, אלא היא סוד הקשר שבין עולם העליון לעולם התחתון, ובמקום שבו השכינה מצויה, תפילת האדם היא כקול הבוקע מתוך הבית פנימה. ביאורו מחזק את התפיסה כי הכותל, כמקום שבו השכינה לא זזה, הוא צומת שבו רחמי שמיים זמינים יותר

לכל פונה, בעוד שקברי צדיקים הם מקומות של סגולה מצד זכות הנפש הטמונה בהם, אך .לא מצד השראת השכינה הכללית , ביאר: כי משה רבנו, בתפילתו על אחותו, לימד שגם)(פרשת בהעלותך רבי יצחק אברבנאל ללא מקום מקדש, זעקת הלב נשמעת, אך עם זאת, כאשר האדם ניגש להתפלל במקום שבו השכינה קבעה את מושבה, תפילתו מקבלת תוקף וסייעתא דשמיא גדולים פי כמה, שכן .המקום מסייע לאדם להתרכז ולהשליך את יהבו על הבורא בלבד אחר שסקרנו את יסודות הראשונים, נפנה אל דברי האחרונים אשר דנו בהבחנה המדויקת :שבין כוחו של המקום לבין כוחו של הצדיק, והכרעתם בסוגיית התפילה על החולה ביאר: כי על)(הלכות בית הבחירה, פרק ו הראשל"צ מרן רבנו יוסף קארו בספרו כסף משנה אף שהקדושה בבית המקדש היא מוחלטת, הרי שגם לאחר החורבן נותרה בכותל המערבי הארה מיוחדת, שכן השכינה אינה עוזבת את המקום שבו גילתה את כבודה, ועל כן תפילה הנעשית שם היא כמי שעומד לפני מלך בתוך היכלו, מה שמעניק לה מעמד של תפילה .בבית המקדש ממש, עדיפות שאינה קיימת במקומות אחרים שאינם מקומות מקדש ביאר: כי במקומות שבהם שרתה)(שער ב, פרק יא הגאון רבי יצחק וולוזינר בספרו נפש החיים השכינה מעולם, כוח התפילה הוא כוח עצמי הנובע מהמקום עצמו, בעוד שבקברי צדיקים התפילה פועלת מכוח השתדלות הנשמה הטהורה הטמונה שם, ולכן בבואנו להכריע היכן עדיף להתפלל על חולה, בכותל המערבי אנו נשענים על כוחה של השכינה עצמה, דבר שהוא .בדרגה גבוהה יותר מהסתמכות על זכותו של צדיק, שכן ה' יתברך שמו הוא מקור הרפואה ביאר: כי בשעת)(סימן רלז הכהן הגדול מאחיו רבי ישראל מאיר הכהן בספרו משנה ברורה צרה על החולה, אדם צריך לחפש את המקום שבו ליבו יתעורר ביותר אל הבורא, ואף שקברי צדיקים הם מקומות מסוגלים מאוד לתפילה, הרי שהכותל המערבי, בהיותו קודש קדשים, פועל על הנפש ביראה ובהכנעה שאין להן אח ורע, ולכן העדיפות לכותל היא מצד .היות המקום מכין את הלב לתפילת אמת שאינה חוזרת ריקם לאחר שסללנו את הדרך בדברי הראשונים והפוסקים, נבקש להאיר את השאלה מנקודת מבטם של גדולי הדורות האחרונים, אשר הניחו יסודות בהבנת מעלת מקומות התפילה :והכרעתם בסוגיה זו , ביאר: כי בעוד שבקברי צדיקים קיימת)(גיליון מרן הגרי"ש אלישיב בספרו פניני אי"ש השראת שכינה בבחינת "כמו", הרי שהכותל המערבי הוא מקום שבו שורה השראת שכינה של ממש, שכינה שמעולם לא זזה משם. הוא מבאר כי כאשר אדם שוקל היכן ראוי לו להעמיד את תפילתו על החולה, עליו להעדיף את המקום שבו הנוכחות האלוקית היא נצחית וקבועה, שכן בכותל התפילה נישאת במקום המוגדר כבית השער לשמיים, ואין לו .קץ וסוף למעלתו , ביאר: כי אדם)(חלק ט, אורח חיים סימן יג הראשל"צ מרן רבנו עובדיה יוסף בספרו יביע אומר

המבקש רפואה לחולה שטיפל בו במסירות, ומתלבט אם להתפלל על קבר סבו או בכותל המערבי, ראוי לו להעדיף את הכותל המערבי. הוא מבאר כי על אף מעלתם העצומה של הצדיקים, הכותל המערבי הוא המקום שבו גנוזה קדושת בית המקדש, ולכן כוחו רב יותר .בהשפעת רחמי שמיים, שכן הוא ראש אמנה לכל עלמא וצינור פתוח שאינו נסגר לעולם , ביאר: כי כוחו של משה רבנו)(על התורה, פרשת בהעלותך מו"ר הגר"א וייס בספרו מנחת אשר בתפילתו נבע מכך שלא נזקק למקום מיוחד, אך לנו, המבקשים להתחבר אל המקור, הכותל המערבי הוא המוקד שבו השכינה מאירה באור פנים, ולכן התפילה שם אינה רק בקשה של אדם, אלא השתתפות בתוך המציאות של שכינה השורה בציון. הוא מבאר כי בחירת המקום .אינה רק עניין של נוחות, אלא עבודת נפש של חיפוש המקום שבו הקדושה גלויה ביותר לאחר שהעמקנו במקורות, בדברי הראשונים ובפסיקת גדולי הדור, נבקש כעת לתרגם את הסוגיה לשפת המעשה ולעמוד על הנפקא מינות העולות מהכרעה זו עבור כל אדם הניצב :לפני הבורא בעת צרה ודאגה לחולה הנפקא מינה המעשית הראשונה היא סדרי העדיפויות בעת יציאה לתפילה; אדם המבקש ליצור סדר יום של תפילה עבור חולה יקר לליבו, נדרש להעדיף את הכותל המערבי ככתובת המרכזית והראשונה, שכן שם קבועה השכינה. אין זה גורע חלילה ממעלתם של קברי צדיקים, שגם הם בבחינת מקומות מסוגלים, אך כאשר המטרה היא עמידה לפני המלך במקום שבו הבית קיים והשכינה שורה, הכותל הוא המקום שאליו יש לכוון את הצעדים .מראש, מתוך הכרה כי זהו המקום שבו תפילת הכלל והפרט מתאחדות הנפקא מינה השנייה עולה בשאלת המניע הפנימי של המתפלל; אדם השואל את עצמו האם עדיף להתפלל על קבר קרוב משפחה או בכותל, לומד מהכרעת גדולי הדור כי הבחירה .בכותל אינה מונעת מתוך רגש משפחתי בלבד, אלא מתוך הכרה בקדושת המקום העליונה למעשה, אדם שמתפלל על סבו או על אדם קרוב בקברי צדיקים, עושה זאת מתוך זכות הנפש, אך כאשר הוא פונה לכותל, הוא פונה אל המקור שממנו נשפע הכל. לכן, בעת צרה שבה מבקשים רחמים מרובים, הבחירה בכותל מעידה על ביטול הרצון האישי לטובת .התמסרות למקום השכינה הנפקא מינה השלישית נוגעת לאופן הכוונה בתוך המקום; כאשר אדם מגיע לכותל, עליו ,לדעת שהוא נמצא בפתח שער השמיים, ואין לו צורך "להזמין" את השכינה אל המקום אלא הוא צריך רק לפתוח את ליבו. בעוד שבמקומות אחרים אדם עשוי להרגיש שהוא צריך לעורר את זכות הצדיק, בכותל המערבי הידיעה שהשכינה עומדת ומציצה מן החרכים אמורה להביא את המתפלל ליראה עמוקה יותר, לקיצור המילים ולדיוק הבקשה, כפי .שעשה משה רבנו בתפילתו על אחותו, מתוך ידיעה שהמקום עצמו פועל את פעולתו לאחר שהנחנו את היסודות ההלכתיים והמעשיים, נבקש כעת להעמיק אל תוך הרעיון

הגנוז במעמדו של הכותל המערבי כעוגן נצחי של השראת השכינה, מול הדינמיקה המשתנה :של התפילה במקומות הקדושים הרעיון המונח ביסוד עדיפות הכותל המערבי על פני מקומות אחרים הוא ההבחנה ,המהותית שבין הארה מזדמנת לבין נוכחות עצמית. השכינה בכותל אינה אור שבא והולך אלא היא מהות המקום עצמו, הלוז שנותר מן הבית. בבירור עומק הרעיון נגלה כי הכותל ,הוא הנקודה שבה הגבול שבין עליונים לתחתונים מיטשטש. כאשר אדם מתפלל בכותל הוא אינו תלוי בזכותו של צדיק מסוים או בכוחה של תפילה ספציפית, אלא הוא נשען על קדושה אובייקטיבית, קבועה ובלתי משתנה, שאינה זזה לעולם. זהו כוחה של האמת הפשוטה: השכינה עומדת שם, משגיחה ומציצה, ונוכחותה הופכת את תפילת האדם למפגש ישיר עם המקור, ללא מתווכים וללא צורך במשא ומתן רוחני, אלא בהתייצבות פשוטה של .עבד לפני קונו עומק נוסף במעשה זה טמון בהבנת המהות של 'לוז' המקדש כפי שביאר הרמח"ל. כפי שבאדם קיים עצם הלוז שאינו טועם טעם מיתה, כך הכותל הוא העצם הקיים של השכינה בתוך הגלות. תפילה בכותל היא התחברות אל נצחיות החיים עצמם. בשעה שחולה זקוק לרחמים, הפנייה אל הלוז של המקדש היא פנייה אל הנקודה שבה המוות אינו שולט, והחיים נובעים במקורם. בעוד שקברי צדיקים הם מקומות המזכירים לנו את הסתלקות הנשמות והשתקעותן בעולם העליון, הכותל המערבי הוא המקום שבו השכינה בחרה להישאר .בעולם הזה, בגוף הבית, כעדות חיה לכך שהקשר בין השם יתברך לבין עמו לעולם לא ינתק הרחבת הרעיון מלמדת כי תפילה בכותל היא הבעת אמון מוחלטת בנצחיותה של כנסת .ישראל, ובכך היא מהווה את כלי הקיבול הראוי ביותר לבקשת רפואה וחיים לאחר שהעמקנו ברעיון העמוק של הכותל כלוז הנצחי של השכינה, נבקש כעת להוריד את הדברים אל קומת הנפש של האדם, אל המקום שבו האמונה והתפילה הופכות להנהגה :פנימית המדריכה את האדם ברגעי חוליו ודאגתו החיבור המחשבתי מתחיל בהבנה שתפילה היא העמידה של האדם מול האמת המוחלטת שלו. כשאדם ניגש להתפלל בכותל המערבי, הוא אינו רק הולך אל מקום פיזי, אלא הוא מבצע מהלך נפשי של יציאה מהזמן והמקום הפרטי שלו אל עבר הנצח. העבודה המחשבתית כאן היא ללמוד כיצד לזקק את התפילה, להבין שהבורא נמצא כאן, בכותלנו ממש, ואינו נזקק למתווכים. עבור האדם, המחשבה הזו משרה שלווה עמוקה, שכן היא מעבירה את כובד המשקל מהחיפוש אחר סגולות חיצוניות אל עבר הכניעה המוחלטת לפני השכינה. הנהגה של אמונה אמיתית דורשת מאיתנו לחיות בתודעה שגם ברגעי השבר והחולי, ישנה נקודה .במציאות שאינה משתנה, שאינה נתונה לשינויי הזמן, ושם אנו יכולים להניח את כל יהבנו ברמה הנפשית, הידיעה שהשכינה שורה בכותל ומשגיחה מן החלונות מאתגרת את האדם לשאול: האם אני מסוגל לעמוד ביושר פנימי לפני מי שרואה את החרכים של נשמתי? תפילה בכותל היא מבחן של ענווה, שכן היא תובעת מאיתנו לנטוש את הניסיון "לנהל" את הישועה

דרך אמצעים שונים, ולבחור בהתייצבות פשוטה לפני השכינה. הנהגה של אמונה כזו היא שמאפשרת לאדם לעמוד בתוך משברי החיים, מבלי לאבד את הקשר עם הכלל, ומבלי לשקוע לתוך מחשבות שווא של אנוכיות, אלא מתוך מיקוד פנימי בבורא. זוהי הזמנה לאדם ללמוד להישען על נצחיות השכינה, ולהבין שכל צעקה מהלב, במקום שבו השכינה עומדת, היא .תפילה של אמת שפועלת את פעולתה בעולמות העליונים, ובונה בנפש יציבות מול כל סערה לאחר שצללנו אל סוד הלוז של המקדש ואל התנועה הנפשית הנדרשת מן האדם בבואו אל שער השמיים, נבקש כעת להפיק מן הסוגיה מצפן פנימי, המדריך את האדם בהליכותיו :ובניקיון דעתו בעת שהוא מבקש רחמי שמיים על יקיריו ההרחבה המוסרית הנלמדת מן ההכרעה שבין הכותל לבין קברי צדיקים היא חשיבות הדיוק והיושר בבקשה. המוסר כאן מלמד כי אדם הפונה לעזרה אינו רק מבקש שייענו ,לצרכיו, אלא הוא נדרש להעמיד את עצמו במקום הראוי ביותר, לא מתוך חיפוש נוחות אלא מתוך הכרה במעלת הקדושה. המצפן הפנימי שלנו מכוון אותנו להבין כי ישנה עדיפות להישענות על עצם קדושת השכינה על פני רדיפה אחר מחוזות חפץ המבוססים על סגולות משניות. זהו מוסר של אמת, הדורש מן האדם להבחין בין עיקר לטפל, ולהפנים כי הישועה צומחת מן החיבור הישיר אל המקור, ולא מתוך התפזרות בין ריבוי מקומות שעלולים לטשטש את הריכוז הרוחני. הבחירה בכותל היא ביטוי למוסר של ענווה, שבו האדם מוותר על נטייתו לחפש את הנס בדרכים מפותלות, ובוחר להתייצב במקום שבו ה' בחר להותיר .את עקבותיו בעולם המצפן הפנימי המנחה אותנו מתוך הדברים מכוון את האדם לאחריות אישית בתוך התפילה. כאשר אנו בוחרים להתפלל בכותל המערבי, אנו מקבלים על עצמנו את עול הקדושה שאינה זזה, ובכך אנו מחויבים לרמה גבוהה יותר של התבוננות. המוסר דורש מאיתנו שלא להשתמש בתפילה ככלי להרגעת הלב בלבד, אלא כעבודה של אמת. הידיעה שהשכינה שורה שם מחייבת את האדם להגיע לכותל בטהרה, ביראה ובצניעות, ללא הפגנתיות, מתוך הבנה שהוא עומד בתוך היכלו של המלך. זהו מצפן המלמד את האדם כי דרך הנהגתו בעולם נבחנת גם בבחירותיו הקטנות, והיכולת להכריע היכן לפנות אל הבורא היא חלק בלתי נפרד מן האישיות הרוחנית הנבנית מתוך הליכה בנתיבות של אמת, ישרות .וקדושה, המביאות את האדם לדבקות שלמה ונטולת פניות לאחר שסללנו נתיב בין המקורות, ההלכות והעמקי הנפש, נבקש כעת לחתום את הסוגיה בלקחים מעשיים ובתובנות שנלווה עמנו לשגרת חיינו, מתוך מבט פיוטי ומרתק על כוחה :של תפילה מזוקקת התובנה המרכזית שראוי לקחת אל חיי היומיום היא שהעוצמה אינה טמונה בריבוי הנדודים בין מקומות סגולה, אלא בעומק הקשר אל המקור. ברגעי משבר, אדם נוטה לחפש מפלט בריבוי אתרים, בתקווה שריבוי הפעולות יבקיע את הרקיעים. אך המקורות מלמדים אותנו כי ישנה מעלה עליונה לעמידה במקום שבו השכינה בחרה לעגן את נוכחותה באופן

נצחי. היכולת להבחין בין הדרך אל הישועה לבין היעד האמיתי – הוא הבורא השוכן במקום מקדשו – היא זו המעניקה לאדם שלות נפש ועמידה איתנה מול טלטלות החיים. האדם נקרא להפנים כי אחריותו האישית והמשפחתית אינה נמדדת בחיפוש אחר מחוזות, אלא במיקוד הכוונה ובנכונות להתייצב לפני ה' ללא פניות, מתוך הכרה כי הדרך הקצרה ביותר .אל רחמי שמיים עוברת במקום שבו הבית נשאר קיים לעד :עיקר העניין:עיקר העניין סוד הכרעתם של גדולי הדור להעדיף את הכותל המערבי על פני קברי צדיקים טמון בהבנת ההבדל בין השפעה נגזרת לבין נוכחות מהותית. הכותל אינו עוד מקום מנוחה לצדיק, אלא הוא עצם הלוז של השכינה, הנקודה שבה הגבול שבין העולם הזה לעולם העליון נפרץ באופן קבוע ובלתי משתנה. בבואנו להתפלל על חולה, אנו זקוקים לחיים, והתפילה במקום שבו ה' הותיר את חותם נצחיותו היא המקום המדויק ביותר להשפעת חיים. הלקח הגדול לדורות הוא שהצדיק האמיתי הוא זה שמכוון את הלב לאמת הפשוטה: השכינה עומדת ומציצה מן החרכים, וכל פנייה אליה, במקום שבו בחרה לשכון כבוד, היא צעקה המבקשת רחמים ממקור החיים עצמו. כך אנו לומדים, כי גם במצבי הקצה של חיינו, המצפן המכוון אותנו ,הוא השילוב המופלא שבין רגש הלב הבוער לבין ההישענות על נצחיות השכינה .המעניקה לנו את הביטחון כי תפילתנו לא שבה ריקם