?מדוע אנו מברכים בברכות השחר שלא עשני גוי ואיננו מברכים שעשני ישראל

?שעשני ישראל ,עם עלות השחר, כשהאור הראשון מתגנב מבעד לחלונות ומנער את העולם ממרבצו ניצב היהודי אל מול קונו. האוויר דחוס עדיין בטל של לילה, רעד קל של קדושה מרחף

מדוע אנו מברכים בברכות השחר שלא עשני גוי ואיננו מברכים ?שעשני ישראל ,עם עלות השחר, כשהאור הראשון מתגנב מבעד לחלונות ומנער את העולם ממרבצו ניצב היהודי אל מול קונו. האוויר דחוס עדיין בטל של לילה, רעד קל של קדושה מרחף בחלל החדר, ורגע לפני שהוא פוסע אל תוך המולת היום, הוא פורש את תודתו לפני רבונו של עולם. הוא פותח את פיו בברכות השחר, אולם משהו בניסוח צורב את הלב ומעורר תהייה: מדוע בוחר היהודי להגדיר את זהותו מתוך השלילה – שלא עשני גוי, במקום לזעוק בשיא החיוב את מתנת הבחירה – שעשני ישראל? השאלה הזו מונחת כגחלת לוחשת בבסיס העבודה היומית. מדוע התיקון הלשוני המרתק הזה, המעדיף להצביע על הריחוק מהגוי כפתח לשער השמחה? האם ייתכן כי הדרך להכרה בערך עצמנו אינה מתחילה בחיפוש אחר תארים עצמיים, אלא דווקא בהתבוננות על המקום שבו יכולנו להיות, אך זכינו להיגאל ממנו? השקט בחדר מיטלטל מהד של תהיות עתיקות. המילים שלא עשני גוי מהדהדות בחלל, מזמינות אותנו למסע של בירור פנימי על מהותה של הזהות היהודית, על הקשר בין ,השלילה לבין השפע, ועל הסוד המסתתר דווקא בניסוח שאינו ממהר להגדיר את הישות .אלא מדגיש את החסד שבהבדלה כאשר אנו ניגשים אל מקורות התורה, אנו מוצאים כי הניסוח המיוחד בברכות השחר אינו מקרי, אלא יונק משורשי הבריאה הראשונים המתוארים בפרשתנו. התורה מציבה את האדם במדרגה ייחודית של צלם, ומכאן נובעת ההבנה שכל הודיה על זהותנו היא הכרה במתנה .שנצרה אותנו בנתיב המקודש .)(בראשית א, כז בפרשת בראשית כתוב: ויברא אלהים את האדם בצלמו בצלם אלהים ברא אתו ביאר: בצילמו, בדמות תבניתו, שהרי האדם נברא מתוך הבנה אלוהית)(בראשית א, כז רש"י עמוקה המבדילה אותו מכל היצורים האחרים. ביאור זה מדגיש כי האדם הופרד והובדל למהות ייחודית, ובכך הוא מניח את היסוד להכרת תודה על היותנו מובדלים מן העולם הגוי .או הנמוך, בדרך של הכרה בצלם שנחקק בנו

גם לנשמה מגיע אוכל 124 124 ביאר: בצלמו, כי לאדם לבדו נתן הבורא נשמה משכלת השייכת)(בראשית א, כז אבן עזרא לעולם העליון, מה שאין כן בשאר הברואים. מכאן עולה ההבנה שהברכה על הריחוק מהגוי היא ביטוי להכרה בנשמה הייחודית הזו, המבדילה אותנו מן האומות שאינן שותפות באותו .צלם שכלי ורוחני ביאר: בצלם אלהים ברא אתו, שהאדם נוצר מתוך התבוננות אלוהית)(בראשית א, כז הרמב"ן .והוא עומד כנזר הבריאה, ולכן ראוי להודות לבורא על שזכינו להיברא בדרך המיוחדת הזו הברכה שתיקנו חז"ל היא למעשה מימוש של רעיון זה – הודאה על שזכינו למעלת הצלם .המקודש המבדיל אותנו מעמים שאינם נהנים מאותה קרבה מיוחדת ביאר: וידו בהם, שהאדם קיבל כוח מיוחד למשול ולהנהיג את)(בראשית א, כו הספורנו העולם בדרכי הצדק והמשפט. השבח על שלא עשני גוי משתקף כאן כהודיה על הכוח המוסרי הזה, המאפשר לישראל לעסוק בתורה ובמצוות בדרך שאינה משותפת לשאר .הבריות הפועלות בדרכי הטבע בלבד תרגם: וברא יוי ית אדם בדמותיה בצלם יוי ברא יתיה. התרגום)(בראשית א, כז בתרגום יונתן מעצים את היותנו יצורי כפיים המדמים את עולם העליון, ובכך הוא מסביר מדוע הברכה .מתמקדת בהבדלה מהגויים – שכן הדמיון הזה לבורא הוא הנכס הגדול ביותר של ישראל כי בריאת האדם בצלם אלוהים כוללת בתוכה את)(שם : ביאר)(בראשית א, כז הכלי יקר האחריות להיות מופרש מן ההמון. הוא מבאר כי הברכה אינה רק על מה שאיננו, אלא על הכוח שניתן לנו מתוקף היותנו צלם אלוהים, אשר מונע מאיתנו להיטמע בדרכי האומות .ולהיות כגויים עלינו להתבונן כעת בנבכי הסוגיות בתלמוד, המעמיקות בסוד קיומו של האדם בעולם ובמשמעות העמוקה של ההודיה על הבריאה. דברי חז"ל פורשים בפנינו את היריעה שבין חשיבות החיים לבין עומק הכרת הטוב, וממילא נבין מדוע בחרו חכמים בניסוח הייחודי .שאינו נוקט בלשון חיובית ישירה , נאמר: נמנו וגמרו נוח לו לאדם שלא נברא משנברא)(דף יג ע"ב בגמרא במסכת עירובין ביאר: נוח לו שלא נברא, דקשה הוא לו)(שם ד"ה נוח לו ועכשיו שנברא יפשפש במעשיו. רש"י ,לאדם ליזהר במצוות ובעבירות. ביאור זה מדגיש את המורכבות הקיומית של האדם בעולם שהיא כה גדולה עד כי ההימנעות מעצם הבריאה נתפסה כעדיפה על פני הקושי והסכנה הטמונים בחיים; ועל כן הברכה אינה ניתנת על עצם הבריאה, שהיא כשלעצמה עול, אלא .על המעלות שזכה בהן בתוך המציאות הזו מובא: ר' אחא בשם ר' יהושע בן לוי אמר מברך)(מסכת ברכות פרק ט הלכה א בתלמוד ירושלמי (בגמרא במסכת מנחות דף לו ע"א ד"ה אדם שעשני ישראל שעשני ישראל שעשני ישראל. תוספות הקשו על מנהגים שונים בהטלת הברכות, ומבארים כי אין להרבות בברכות במקום)סח שניתן לפטור בברכה אחת, מה שמעורר את השאלה מדוע חכמים תיקנו שלוש ברכות נפרדות בנוסח שלילה, במקום ברכה אחת כוללת. ניתן להסביר כי הריבוי נועד להעמיק

תישארב תשרפ 125 125 את הכרת הטוב בכל פן ופן של הריחוק מן השפלות, באופן שיחייב את האדם להתבונן בכל .שלב בנפרד ולמצוא בו את נקודת השמחה ' מובא: אמר רב יוחנן חס הקדוש ברוך הוא על ב)(דף לח ע"ב בגמרא במסכת בבא קמא אומות בשביל ב' פרידות טובות שעתיד לצאת מהם רות המואביה ונעמה העמונית. מפרשי הגמרא שם מבארים כי הבריאה של האומות כשלעצמה יש לה צורך בתוכנית האלוהית לצורך תיקון העולם, ועל כן הברכה שלנו שלא עשני גוי אינה באה לגנות את עצם בריאתם של אחרים, אלא להודות על כך שזכינו לחלק אחר בבריאה שאינו דורש את התיקונים .המורכבים הללו ,לאחר שהנחנו את היסודות בדברי חז"ל, נצלול אל מעמקי סברותיהם של הראשונים המבקשים לפצח את רז הניסוח בברכות השחר ולבאר מדוע הועדפה דרך השלילה על פני .החיוב הישיר כתב: שצריך לברך ברוך אתה ה' אלוהינו מלך)(או"ח סימן מו רבי יעקב בן אשר בספרו הטור העולם שלא עשאני גוי, דצריך ליתן שבח והודאה למקום שבחר בנו מכל העמים וקרבנו לעבודתו. ביאור הדברים הוא כי הברכה אינה מתייחסת לעצם הבריאה המוחלטת, אלא להבדלה שבין ישראל לעמים, וההודיה היא על הקרבה המיוחדת לעבודת הבורא שאינה .מנת חלקם של אחרים ביאר: כי הברכות הללו נתקנו כנגד מה ששאר האומות)(חלק א דף כו בעל ספר העיטור משתבחות במעלותיהן, ולכן אנו מודים לה' על שחלקנו הוא חלק ה' עמו. הוא מדגיש כי ,הניסוח בשלילה בא להדגיש את המניעה – אנו מודים לה' על שמנע מאיתנו את דרכי הגויים .ובכך נפתח פתח להערכת הבחירה בנו כעם סגולה ביאר: שחכמים תיקנו ברכות אלו כנגד הדברים)(על הרמב"ם הלכות תפילה פרק ז רבנו מנוח שדרכם של בני אדם להצטער בהם, והברכה בשלילה היא הדרך המיידית להוציא את האדם מצער ולהכניסו לשמחה. נראה לבאר כי הניסוח המזכיר את המצב השלילי מטרתו לסלק את התחושות השליליות הללו מלב האדם, וברגע שהאדם מברך שלא עשני, הוא מעיד על .עצמו שהוא נחלץ מהם והפך לבן חורין גמור ביאר: דלא עשני גוי, כי הגויים עובדי עבודה זרה הם, ולכן)(סדר ברכות השחר האבודרהם אנו מברכים שלא עשני מהם. הוא מעמיק ומסביר כי בכל ברכה ישנו גדר של הפרשה, ועל ,ידי אמירת השלילה אנו יוצרים גדר רוחני המפריד בינינו לבין המעשים המיוחסים לגויים .ובכך מאששים את מחויבותנו הבלעדית לתורת ישראל כעת נעמיק בסברותיהם של גדולי האחרונים, המנתחים את דקות הלשון שבין הברכה בשלילה לברכה בחיוב, ומסבירים כיצד דווקא בדרך זו אנו זוכים לזכך את תודעתנו .בפתח היום כתב: דאם היה מברך שעשני ישראל, שוב לא היה)(או"ח סימן מו הב"ח בפירושו על הטור יכול לברך שעשני בן חורין, ושעשני איש, דלשון שעשני ישראל שכבר בירך משמעו בן

גם לנשמה מגיע אוכל 126 126 חורין ומשמעו נמי איש ישראל, ואם כן לא היה מברך שלש ברכות אלא ברכה אחת, ואין זה כוונתנו לקצר אלא להאריך בהודאות. ביאור הדברים הוא שחכמים רצו שכל חסד וחסד יקבל את ההתייחסות המיוחדת לו, ועל ידי פירוט הברכות בשלילה אנו נדרשים להתבונן .בכל רבד של זהותנו כיהודים, כבני חורין וכאנשים, ובכך להאריך בהודאה על כל פרט ופרט ביאר: שלכן רצו חז"ל להורות בזה שלא יטעה האדם לתלות חסרון)(או"ח סימן מו סק"ד הט"ז בבריאת האדם על שבורא עכו"ם וכן בבריאת אישה, ובאמת יש בהן צורך. הוא מחדש כאן נקודה יסודית: הברכה בשלילה מבהירה שאין כאן שלילה של עצם קיומם של אחרים בעולם, שכן לכל אחד תפקיד בתוכנית הבריאה, אלא הברכה היא על כך שזכינו לחלקנו .הייחודי, מבלי להמעיט בערכם של אחרים הנדרשים גם הם לקיום העולם ביאר: כי הברכה היא על)(בראשית א, כז רבי יעקב צבי מקלנבורג בפירושו הכתב והקבלה הבחירה המיוחדת שהיא מעל הטבע הכללי. נראה להסביר כי הניסוח שלא עשני גוי בא להדגיש את המעלה של ישראל כמי שזכו להיבדל מן המהלך הטבעי הפשוט ולהתחבר למהלך רוחני עליון, והודאה זו נעשית באופן הטוב ביותר דרך שלילה המדגישה את גודל .המתנה הייחודית ביאר: כי בכל יום ויום האדם נברא מחדש, ועל כן בכל בוקר)(ברכות דף ס ע"ב השפת אמת עליו להודות על כך שלא נטמע בעולם הגוי, אלא הופרד והובדל לחיים של תורה. דבריו אלו מעניקים רובד חדש לברכה, לפיה העבודה היא לא רק על הלידה הפיזית אלא על הבחירה .המחודשת בכל בוקר מחדש להתייצב כיהודי בעולם בעיוננו אל דברי גדולי הדורות, אנו נחשפים להגדרות עמוקות המאירות את הברכה באור של גאולה, ומבארות כיצד התפילה היומית היא כלי עבודה רוחני המנקה את האדם .מהספקות ומעמידה אותו איתן בזהותו ביאר: כי הברכות)(חלק ד יור"ד סימן כ הראשל"צ מרן רבנו עובדיה יוסף בספרו יביע אומר הללו נועדו לרומם את רוח העם, ובמיוחד בדורות של הסתרה, להזכיר לכל יהודי את הזכות הגדולה שנפלה בחלקו. הוא מבאר כי אין כאן עניין של התנשאות חלילה, אלא הכרה באחריות ובחובת ההודיה על עול המצוות שקיבלנו, שהיא היא המבדילה אותנו מן העמים .ונותנת לנו את הכוח לשאת את שם ישראל בגאווה דקדושה ביאר: כי הברכה אינה מופנית כלפי)(חלק א סימן מ מו"ר הגר"א וייס בשו"ת מנחת אשר חוץ אלא כלפי פנים, לזכך את הרגשת האדם. נראה להסביר כי הברכה בשלילה היא הדרך המדויקת ביותר לומר לבורא עולם: אני מכיר בערך הכלים שנתת לי, ומודה לך שאינני זקוק לכלים אחרים כדי לעבוד אותך. זוהי עבודת השם של השלמה, שבה האדם מקבל את חלקו .בלב שלם ומודה על הייחודיות שנחתמה בו ביאר: כי ברכת שלא עשני גוי במשמעותה)(ברכות השחר הגרי"ל הלווי אשלג בספרו פי חכם הפנימית מופנית כלפי הגוי העצמי שנמצא בתוכנו – הוא הרצון לקבל האנוכי, יצר הרע :המלווה אותנו בכל רגע. נראה להרחיב כי לפי דבריו, הברכה היא קריאת קרב של הנשמה

תישארב תשרפ 127 127 אני מודה לך רבונו של עולם שנתת לי את היכולת להתגבר על הבהמיות, על הרצון לקבל .לעצמי בלבד, ולהפוך את החומר הגויי שבי לרצון להשפיע ולהידבק בבורא ביאר: את הידוע כי גם)(מובא בספרי חסידות הדור האדמו"ר מקלויזנבורג זיע"א בשיחותיו בשפל המדרגה, כשיהודי נרדף ומושפל על ידי אומות העולם, הוא יכול למצוא את כוחו ,בברכה זו. נראה ליישב כי דווקא מתוך החושך של הגלות, מתוך ההבנה מהו גוי ומהם דרכיו ,מבין היהודי את תפארת המתנה שקיבל. הברכה בשלילה היא כלי המאפשר לכל אחד בכל מצב, להתחבר לנקודת האמת הפנימית שלו ולהכריז: אני שייך למקום אחר, למציאות .אחרת, למקור שכולו אור -לאחר שהעמקנו בשרשי הדברים, עלינו לתרגם את הסוגיה למציאות החיים ולדיני יום יום. הבנתנו כי הברכה אינה רק אמירה בעלמא אלא עבודה רוחנית, משליכה ישירות על .האופן שבו אנו צריכים לקיים את התפילה ולהתנהל לאורך היום פסק: שחייב אדם לברך שלוש ברכות אלו בכל יום. נראה)(או"ח סימן מו סעיף ד השולחן ערוך פעמית או בברכה התלויה במצב רוח, אלא-לבאר כי ההלכה קובעת שאין מדובר בברכה חד בחובה קבועה שנועדה לעצב את תודעתו של האדם בכל בוקר מחדש, כדי שידע להבחין .בין עיקר לטפל בדרכו בעולם ביאר: בשם האחרונים, שאם טעה ולא בירך אחת מהן, צריך)(סימן מו סק"י המשנה ברורה לברך כל זמן שזמנן נמשך. נפקא מינה למעשה היא שאין להקל ראש בברכות אלו, שכן הן ,מהוות את המצפן המחשבתי לתחילת היום; מי שלא הודה על הבחירה ועל היותו יהודי .חסר לו את היסוד להבנת תפקידו בעבודת השם באותו היום ביאר: כי אדם המצוי במצב של)(חלק א סימן א רבי שלמה זלמן אוירבך בשו"ת מנחת שלמה צער גדול או במקום שבו אינו יכול לברך כראוי, עליו להקפיד לפחות על הכוונה בברכת שלא עשני גוי, שכן היא השורש לכל הברכות הבאות אחריה. נראה ליישב כי זוהי הנפקא מינה להלכה ולמעשה – הברכה הזו היא עוגן; גם כשהאדם מרגיש רחוק, הוא מצהיר בברכתו .על שייכותו למקור, ובכך הוא שומר על זיקתו לקדושה ביאר: את דין הנשים)(הלכות ברכות השחר הראשל"צ רבנו הגר"י יוסף בספרו ילקוט יוסף בברכות אלו, וכתב כי אף שהן מברכות שלא עשני אישה, עליהן לכוון להודות על כך שזכו לקיים מצוות ככל הנשים הכשרות בישראל. נראה להוסיף כי הנפקא מינה כאן היא שהברכות ,אינן נועדו להמעיט בערך המברך, אלא להאיר את התפקיד המיוחד שניתן לו בתורת ישראל .כאשר כל אחד מברך על החלק שניתן לו לעבוד בו את בוראו בהתבוננות רעיונית מעמיקה, אנו מזהים כי הניסוח בשלילה של ברכות השחר מהווה קריאת כיוון לקיומו של האדם בעולם. הבדידות וההבדלה שחש היהודי בברכתו אינן נובעות מתוך התנשאות על הזולת, אלא מתוך הכרה בהיותו נושא תפקיד ייחודי בבריאה. בעוד כל סוג בריאה נברא לתיקונו הוא, האדם הישראלי נברא עם תביעה פנימית להביא לידי גילוי את אור הבורא דווקא מתוך המציאות המורכבת. הבדידות הזו בברכה היא למעשה הזמנה

גם לנשמה מגיע אוכל 128 128 לגלות את העומק שמעבר למראה העין, להבין כי השייכות לעם ישראל אינה מוגדרת על ידי תארים חברתיים, אלא על ידי השורש הנצחי של הנשמה, השואפת להידבק בבוראה .בכל מצב החפץ חיים בספרו מכתבי חפץ חיים ביאר: כי ההבדל בין ישראל לעמים הוא כהבדל שבין הנפש לגוף; כשם שהנפש זקוקה לגוף כדי לפעול בעולם, כך ישראל זקוקים למציאות של ,עמים אחרים כדי להאיר את אורם ולהשלים את עבודתם בעולם. נראה להוסיף כי לשיטתו הברכה שלא עשני גוי היא ביטוי להכרה כי הבחירה בנו נועדה לתכלית של השפעת שפע רוחני לכל העולם כולו, וההבדלה היא המאפשרת לנו לשמור על טוהר המקור כדי שנוכל .להשפיע בבטחה , ביאר: כי ישראל הם מהות אחת עם התורה)(פרק א המהר"ל מפראג בספרו נצח ישראל ,ולכן אינם יכולים להימנות כחלק מן המהלך הטבעי של האומות. נראה להסביר כי לשיטתו הברכה בשלילה מבהירה את העובדה שישראל הם בבחינת מהות שונה, שמקומה אינו בתוך הסדר הרגיל של אומות העולם, אלא במדרגה שלמעלה מהטבע, ולכן ההודיה היא על עצם .היותנו יצורים שנועדו למציאות נעלה שכזו האדמו"ר מרחמסטריווקא בספרו אמרות טהורות ביאר: כי האדם נדרש להשקיע עבודה רבה כדי לשמוח בעצם היותו יהודי, ללא כל קשר למצבו הרוחני או להישגיו במצוות. נראה להרחיב כי הבדידות בברכה נועדה לנתק את השמחה מהישגים חיצוניים; כשהיהודי מברך שלא עשני גוי, הוא מצהיר כי השמחה שלו נובעת משורש הווייתו, שאינו תלוי בדבר, מה .שמאפשר לו להחזיק מעמד ולשמוח גם בתקופות של ירידה או של קושי רוחני כשאנו מבקשים לחבר את ברכות השחר אל נבכי הנפש, אנו מגלים כי הן מהוות כלי עבודה ,פסיכולוגי ורוחני מן המדרגה הראשונה. האדם, ביצירתו, נושא בתוכו עולמות סותרים והרצון להגדיר את זהותו דרך השלילה – שלא עשני גוי – הוא ניסיון אמיץ להעמיד את העצמיות על בסיס יציב שאינו מתערער. הברכה פועלת על הנפש כמעין הצהרת נאמנות .פנימית, שמטרתה לנטרל את ההשפעות הזרות המאיימות לטשטש את תודעת השליחות זהו תהליך של אמונה, שבו האדם מתבונן על עצמו לא כמי שצריך להוכיח את ערכו, אלא .כמי שקיבל מתנה עצומה מעצם היותו חלק מכלל ישראל ביאר: כי הקדוש ברוך הוא הוא המזווג)(אגרת כה האדמו"ר הזקן בעל התניא באגרת הקודש זיווגים בנפש, והחיבור בין רצונות האדם לבין הקדושה הוא השתקפות של החיבור העליון שבין כנסת ישראל לקב"ה. נראה להסביר כי לשיטתו, הברכה שלא עשני גוי היא ביטוי לרצון העמוק של הנשמה לשוב ולהתחבר למקורה, תוך ניקוי כל אותם רצונות אגואיסטיים המכונים גוי – כלומר, הרצון לקבל לעצמו שאינו מכוון לשמיים. כשאנו מברכים, אנו מחזקים בנפש את היכולת להבחין בין הרצון הבהמי לבין הרצון האלוקי, ובכך אנו מכשירים את הלב .לעבודה רוחנית נקייה מאינטרסים כי דווקא ברגעים שבהם)(מובא בדרך צדיקים אות לד :הרה"ק רבי מאיר מאוסטרובצה ביאר

תישארב תשרפ 129 129 האדם מרגיש נמוך או חסר ערך, הברכה הזו היא הצלת נפשות. נראה להוסיף כי כוחה של הברכה הוא בכך שהיא מחזירה את האדם למציאות העובדתית של בחירתו: גם אם אינך מוצא בך מעלה מיוחדת היום, הרי שאינך גוי, וזכות זו לבדה היא עילה לשמחה שאין לה גבול. השמחה הזו היא תרופה לעצבות, והיא המאפשרת לאדם להרים ראש ולהתחיל את .היום בביטחון מחודש כי השמחה הטמונה בברכת שלא עשני גוי יש)(מובא בספרים :רבי משה לייב מסאסוב ביאר בה כוח פיזי ממש להשביע את האדם ולתת לו תעצומות גוף ונפש. נראה ליישב כי כשאדם מפנים שהשמחה שלו נובעת משורש נשמתו ולא מחיצוניות, היא הופכת להיות מציאות חיה בקרבו, המזינה אותו גם ברגעים שבהם העולם סביבו נראה ריק או עוין. זוהי אמונה שמעל .הטבע, אמונה שמתחילה בהודיה הפשוטה על המציאות המופלאה שבה הוא חי במסלולנו המוסרי, המצפן הפנימי מורה לנו כי העיסוק המדוקדק בברכות השחר אינו רק ,עניין הלכתי או רעיוני, אלא הוא תרגול מתמיד של ענווה ושל כנות פנימית. המוסר הישראלי כפי שהוא משתקף בברכת שלא עשני גוי, דורש מאיתנו להישמר מכל נימה של התנשאות חסרת בסיס, תוך שמירה קפדנית על תודעת השליחות. כשאדם מברך בבוקר, הוא לומד להסתכל על סביבתו ועל העולם לא מתוך מבט משווה ומקטין, אלא מתוך הכרה עמוקה בחלקו הייחודי שניתן לו כמתנת שמים. המצפן הזה מנחה את האדם לראות בכל רגע נתון ,הזדמנות לעבודת השם מזוקקת, שאינה תלויה במעמדו החברתי או בהשוואתו לאחרים .אלא בנאמנותו לצלם האלוהים הטמון בו הענווה המוסרית כאן מתבטאת בהכרה שאין אנו אדוני הזהות שלנו, אלא מופקדים על שמירת האוצר הרוחני שהופקד בידינו. אדם שמוותר על הרצון להוכיח את עליונותו, ומבין שכל יתרונו נובע מתוך מתנה אלוהית טהורה שלא הוא יצר, הוא אדם שזיכך את מידותיו לרמה שבה הלב פנוי באמת להכרת הטוב. המצפן שלנו מורה לנו לזהות את החסרון האנושי הטבעי – את אותה נטייה להתבונן בחיצוניות – ולהפוך אותה לפתח של דבקות. בניית הבית והקהילה על אדני האמת והצניעות היא הפעולה המוסרית העילאית, שבה אנו מצהירים כי .הערך האמיתי שלנו אינו נובע ממה שאנו לא, אלא מהנוכחות של השכינה בתוכנו האחריות המוסרית מובילה אותנו גם לראייה רחבה יותר של סביבתנו. אנו נקראים לחיות את חיינו לא מתוך התבדלות אליטיסטית, אלא מתוך נאמנות לתפקידנו כאור לעמים. אדם שמכיר בערך היותו יהודי, לומד לראות את סביבתו דרך עיניים של הערכה לכל מה שנברא בצלם, תוך שהוא מקפיד לא לטשטש את הגבולות שמגדירים את שליחותו הייחודית. זוהי דרך של חסד ואמת, שבה אנו מבינים שכל הכרעה מוסרית ביחסים בינאישיים צריכה לשקף ,את אותה התלהבות שמצאנו בברכה; השאיפה לחיים של שלמות בתוך המציאות המורכבת .תוך שמירה על המצפן הפנימי שאינו מאפשר לנו להתפשר על זהותנו הרוחנית התמדה מוסרית דורשת מאיתנו לזהות את השמחה שבבחירה גם כשהיא דורשת ויתור על גאווה עצמית. המצפן הפנימי מורה לנו כי גם במצבי בחירה מורכבים בחיים, ההזדמנות להודות לה' על חלקנו היא הדרך הבטוחה ביותר לשמור על יציבות. אדם שמוכן לקבל את

גם לנשמה מגיע אוכל 130 130 ייחודו מבלי לפגוע באחר, תוך שמירה על קשר עמוק לשורש נשמתו, הוא אדם שזיכך את מידותיו לרמה שבה הוא אינו מושפע מחולשות חומריות או חברתיות. השאיפה המתמדת לשוב אל האמת של הברכה – אל ההכרה הפשוטה והמזוקקת בבחירה האלוהית – היא המעניקה לנו את היכולת להיוותר ישרים, אמיתיים ומחוברים, גם כשהעולם סביבנו דוחף .לטשטוש ולחוסר בהירות, אך האמת המקודשת נותרת נצחית וקבועה בלבנו בתום מסענו אל שורשי ברכות השחר, דרך העיון המרתק בטעם הבחירה בנוסח השלילה .שלא עשני גוי, אנו אוספים אל חיינו תובנות מעשיות המאירות את ראשית יומנו באור חדש .הלימוד מלמדנו כי הברכה אינה רגע חולף של תפילה, אלא אקט מתמיד של הגדרה עצמית יום היא שכאשר אנו פותחים את הבוקר בהודאה על מה שאיננו – על-התובנה המעשית ליום השחרור מהמגבלות הרוחניות של הגוי, כפי שביארו גדולי הדורות – אנו מציבים גדר חיה המגנה עלינו לאורך היום כולו מפני היטמעות בדרכים שאינן תואמות את נשמתנו. בכל פעם שהיצר מבקש לטשטש את הזהות, עלינו להיזכר בברכה זו כמצפן השומר על צלילות .דעתנו ועל הבחירה החופשית שלנו לחיות כבני חורין באמת :עיקר העניין:עיקר העניין עיקר העניין שביקשנו לברר הוא מדוע דווקא בדרך השלילה מצאו חכמים את הדרך הטובה ביותר להביא את היהודי לשמחה ולהודאה. המסקנה העולה היא כי השלילה אינה עומדת לעצמה, אלא היא הכרח כדי לזקק את התודעה ולהוביל את האדם לחיוב המוחלט. כשיהודי מברך שלא עשני גוי, הוא אינו רק מתרחק מהחושך, הוא פותח לעצמו שער לאור גדול שאינו תלוי בשום הישג חומרי או רוחני רגעי. עיקר העניין הוא שהתפילה הפותחת את היום נועדה להסיר את הקליפות המסתירות את הטוב, וכאשר אלו מסתלקות, השמחה בהיותנו ישראל פורצת ,מאליה. הלקח משיעור זה הוא שגם בשעות של שפל או קושי, כשהאדם חש רחוק הוא רשאי ואף מצווה לאחוז בברכה זו כנקודת אחיזה נצחית, שהרי גם אם ירד לשפל, עדיין נותר הוא מחובר לשורש הנשמה הישראלי, וזהו הבסיס לכל שמחה ,אמיתית שאינה מתבטלת לעולם. השמחה האמיתית אינה נובעת ממה שיש לנו אלא מהגילוי המפעים של מי שאנחנו. בכל בוקר מחדש, הברכה היא הכרזה על .חירות הנשמה ועל שייכותה למקור הנצחי שאין לו תמורה