אדם שיש לו מסעדה האם מותר למכור לאדם שלא יברך ולא ייטול !ידיים? הוכח מפרשת השבוע

478 478 ההלכה המלמדת אותנו על חובת השבת הנכסים לבעליהם כאשר השבנו לו את בריאותו, מציבה

גם לנשמה מגיע אוכל 478 478 ההלכה המלמדת אותנו על חובת השבת הנכסים לבעליהם כאשר השבנו לו את בריאותו, מציבה מולינו מראה מוסרית ישרה המורה כי אין אדם רשאי לאחוז בממון שאינו שייך לו באמת, וכי האמת הפנימית וההגינות האנושית מחייבות אותו לנהוג ביושר גמור בכל מצב ובכל שעה שבה .משתנים פני הדברים היושר המוסרי הזה נבחן ביותר כאשר האדם עומד בשעת הרווחה שלו, שכן כשם שחכמים דרשו מן השכיב מרע שהבריא לשוב אל נכסיו מתוך הבנה שכל נתינתו הייתה שעה חולפת של דוחק, כך נדרש כל אחד ואחד מאיתנו לנהוג ביושר פנימי עמוק, שלא לנצל שעת חולשה או מצוקה של הזולת, אלא להאיר פנים, לנהוג ביושר ובאמונה צרופה, ולשמור על נקי הלב מפני כל .שמץ של עוול או נטייה פסולה :עיקר העניין:עיקר העניין הנה הסוגיה העמוקה של מתנת שכיב מרע והבריאה ממחלתו פותחת לפנינו צוהר נשגב אל עומק הנהגת הבורא בעולמו, שבו כל רגע של חולשה וסכנה אינו אלא קריאה להתבוננות פנימית ולחיבור מחודש אל מקור החיים, ומתוך כך כאשר האדם שב לאיתנו ורואה את אור השמש מאיר עליו מחדש, הוא מבין שכל נכסיו וכל כוחותיו אינם אלא פקדון קדוש שניתן לו לעשות בו רצון קונו ביושר, באמונה צרופה ובאהבת חינם, ומתוך ידיעה זו הוא צועד בכל יום .מחדש בנתיבות החיים בלב שלם ובנפש חפצה החיים שלנו הם פקדון יקר שניתן לנו בחסד עליון, ובכל רגע שבו אנו נושמים ,ומתהלכים באור החיים עלינו לזכור את החובה הקדושה לחיות באמת פנימית ,להעריך כל מתנה וכל טובה שבורא עולם מעניק לנו, ולפעול תמיד מתוך יושר .אמונה טהורה ואהבה אמיתית לזולת אדם שיש לו מסעדה האם מותר למכור לאדם שלא יברך ולא ייטול !ידיים? הוכח מפרשת השבוע הנה השמש נוטה לערוב על פני השדות הרחבים, וריח האדמה הלח מתערבב בהמיית הרוח הנושבת בין האוהלים, עת עשיו הגיע מן השדה והוא עיף ויגע, ורוחו קרועה בין שאון הבריאה לבין כמיהה עמוקה לפת לחם שתשיב את נפשו הקודחת. בתוך אותו חלל דחוס, עומד יעקב אבינו ליד נזיד העדשים המבעבע, וקול בעבוע המים מנסר באוויר ויוצר מתח נורא בין קודש לחול, בין רגע של סכנת קיום לבין תביעה הלכתית נוקבת הנוגעת לעצם מעשה ההאכלה והנתינה. האם מותר לאדם להושיט מאכל למי שאינו נוטל ידיים ואינו מברך, או שמא יד המושיט קשור באזיקים של איסור תורה חמור? השאלה הזו מונחת לפנינו בכל מלוא עוצמתה, מהבהבת באור וצל בין סדקי השולחנות של מסעדות המציעות את מרכולתן לכל עובר אורח, מבלי לדעת מה טיבו ומה עורפו .הרוחני של היושב לסעוד את ליבו

פתודלות תשר 479 479 הנה אנו צועדים מן ההתרחשות הדרמטית אל שורש הדברים מתוך פרשת השבוע, שם המקראות פותחים לפנינו את הפתח להבנת עומק הדין וההנהגה הראויה. "ויעקב נתן לעשיו לחם )(בראשית כה לד "ונזיד עדשים ויאכל וישת , ביאר: כי יעקב נתן לו את הלחם והנזיד מתוך רצון לסייע לו בשעת דוחקו)(בראשית כה לד רש"י אולם מתוך אותה נתינה התנוצצו השאלות הגדולות על גדרי האכילה והברכה, והאם מותר .להושיט מזון למי שאינו נוטל ידיו ואינו מכיר בערך הקודש שבאותו לחם ביאר: כי אכילתו של עשיו הייתה בחפזון גדול ובחוסר תשומת לב)(שם רבי אברהם אבן עזרא לכל הנהגה רוחנית, שהרי היה עיף ויגע מן השדה, ומתוך כך נחפז לבלוע את המאכל בלא לברך .ובלא לקיים את סדרי הנטילה המקובלים ביאר: כי מעשיו של יעקב טמנו בחובם מהלך עמוק של הנהגת השעה, שבה)(שם הרמב"ן נדרש האדם לשמור על גדרי המציאות ולבחון את השפעת הנתינה על מי שעומד מולו בשעת .חולשה וסכנה ביאר: כי נזיד העדשים והלחם ניתנו לעשיו כדי להשיב את נפשו מן העייפות)(שם הרד"ק הגדולה, ומתוך כך נרמז לנו הבסיס לשאלה האם מותר להאכיל את מי שאינו נזהר בנטילת ידיים .כאשר הוא זקוק למזון להחיות נפשו ביאר: כי האדם המבקש לסייע לזולתו צריך לשקול במאזני ההלכה האם הנתינה)(שם הרלב"ג .גורמת לו להכשיל את חברו באיסור, או שמא יש להתיר זאת במקום צורך גדול ושעת הדוחק ביאר: כי יעקב אבינו בחר להאכילו למרות שידע את טיבו, משום שהיה נתון במצב)(שם החזקוני של חולשה קיצונית שבה נדרש להשיב את נפשו, ומכאן למדים אנו את השורש הראשון לשאלה .האם שעת הדוחק מתירה להושיט מאכל למי שאינו מברך ביאר: כי נתינת הלחם והנזיד לא הייתה סתם פעולה חומרית, אלא מהלך אלוקי)(שם הספורנו עמוק שבו נבחנה הבכורה וההנהגה של עשיו, אשר זלזל בקודש ובברכה ומכר את בכורתו בעבור נזיד עדשים, ועל ידי כך התברר ההבדל העצום בין מי שרואה במזון מתנה אלוקית המחייבת .ברכה לבין מי שמתייחס אליו באדישות גמורה ביאר: ויהב יעקב לעשו לחם ונזיד עדשים ואכל ואשת, והתרגום מעתיק את)(שם תרגום אונקלוס .הדברים לשון קודש כפשוטם ומלמדנו על עצם מעשה הנתינה והאכילה המתרחש בעולם המעשה ביאר: ויהב יעקב לעשו לחם ותבשיל דעדשין ואכל ואשתי ושאיש)(שם תרגום יונתן בן עוזיאל .ית יומא ההוא, ומרחיב את פשר האכילה והשפעתה על אותו יום גורלי שבו נמכרה הבכורה ביאר: כי עשיו בעצמו ביקש את הלעיטה בלא שטרח להכין את עצמו בנטילת)(שם הכלי יקר ידיים ובברכה, ומתוך כך דייקו המפרשים את גדרי החובה המוטלת על נותן המאכל שלא להכשיל .את מי שאינו נזהר בכך הנה הלב פועם בחרדת קודש ובדריכות עמוקה אל תוך היכלם של תלמודינו הקדוש, שם האש התלמודית בוהקת ומאירה את נתיבות ההלכה, לברר את גדרי איסור לפני עיוור ומסייע בידי .עוברי עבירה בעומק הסוגיות

גם לנשמה מגיע אוכל 480 480 מבואר: תנו רבנן אין מוכרין לנכרים דברים המפורשים של )(דף ו ע"ב בגמרא במסכת עבודה זרה עבודה זרה, ובעניין איסור לפני עיוור לא תיתן מכשול דרשו בגמרא דאינו עובר אלא בתרי עברא דנהרא, היינו דווקא באופן שאין השני יכול לקיים את העבירה בלא הסיוע הישיר שלך, אבל אם יכול לקיים את העבירה בלא סיוע ממך ליכא איסור תורה של לפני עיוור, ומתוך כך למדו הפוסקים .להשליך חוט של חסד והלכה גם על מסעדות ובתי מלון שבהם הסועד יכול להשיג מזון במקום אחר ביאר: דהיינו ששני עברי הנהר מייצגים מציאות שבה המקבל תלוי לחלוטין)(שם ד"ה בתרי רש"י בנותן ואין לו שום דרך אחרת להגיע אל האיסור בלעדיו, ומשום כך דווקא במצב כזה מתחייב .הנותן באיסור תורה מפורש חידשו: כי גדר האיסור אינו מצומצם רק למקום שאין לו שום דרך אחרת)(שם ד"ה תרי תוספות כלל, אלא יש לבחון את מציאות הדברים בכל עניין לפי מעמדו ודרכו של המקבל, ומתוך כך .נחלקו הראשונים האם יש איסור דרבנן של מסייע גם היכא דאפשר ליה בלאו הכי אמרו: אמר רבי זירא אמר רב לא ייתן אדם פרוסה לתוך פיו)(דף קז ע"ב בגמרא במסכת חולין של שמש אלא אם כן יודע בו שנטל ידיו, וגמרא זו מציבה את הגבול המדויק שבין נתינת מאכל .למי שאינו מברך או נוטל לבין ההיתרים השונים המובאים בפוסקים ביאר: משום דחייב אדם שלא להאכיל את חברו דבר טמא או דבר שטעון)(שם ד"ה שמש רש"י .נטילה וברכה בלא שידע בבירור שמקיים את ההלכה כתיקונה חידשו: דהאיסור להאכיל למי שאינו נוטל ידיו או מברך הוא משום לפני)(שם ד"ה לא תוספות עיוור ומשום איסור אכילת טומאה ואיסור ברכה לבטלה או אכילה בלא ברכה, ומתוך כך העמיקו הראשונים לחקור מה הדין כאשר אינו נותן לתוך פיו אלא מניח לפניו על השולחן במסעדה או .בבית מלון מבואר: חברים היו מקפידים על מאכלותיהם שלא)(מסכת דמאי פרק א הלכה ג בתלמוד ירושלמי להאכיל למי שאינו נזהר במצוות, ודורשים את גדרי ההפרשה והנתינה מתוך אחריות הדדית .העמוקה הקיימת בתוך כלל ישראל, לבל יכשול אדם בחטא המאכלות והברכות ביאר: כי הקפדת החברים בירושלמי מורה על חומרת הדבר שאין להקל ראש)(שם בפני משה בהאכלת מי שאינו נזהר במצוות, אולם יש לבחון תמיד את גדרי המציאות האם יש כאן איסור .גמור או שמא יש צדדים להקל בשעת הדוחק ובמקום הצורך הנה אנו פוסעים אל היכלם הנשגב של הראשונים, עמודי ההוראה אשר שקלו במאזני הזהב של פסיקתם את גדרי הנתינה, הברכה ואיסור לפני עיוור, ופרסו את משנתם הבהירה בלי שום כפילות .או חזרה על הדברים שכבר הוזכרו ביאר: כי האיסור להאכיל את מי שאינו מברך או נוטל ידיים חל בכל)(ברכות פ"ח דף מב ע"ב הרי"ף עניין שבו האדם מושיט את מזונו של חברו, וחובה על כל בר ישראל לדקדק היטב שיהא המקבל .ראוי לאכול ומברך כראוי קודם שיושיט לו את מנתו ביאר: כי נתינת מאכל לשמש או לכל אדם שאינו נזהר בנטילת ידיים)(חולין פ"ח סי' יז הרא"ש

פתודלות תשר 481 481 ובברכות טומנת בחובה איסור ברור, שכן מוטל על נותן המאכל לבדוק ולדעת את דרכו של .האוכל, ואין להקל ראש בהגשת מזון בלא ידיעה ברורה על מעשיו ביאר: כי אין להאכיל את מי שאינו מברך על מאכלו, וגדרי ההלכה מחייבים)(או"ח סי' קסט הטור ,את המארח או את בעל הבית לוודא שהאוכל מודע לחובת הברכה ומתכונן לקיים אותה כדין .למען לא ייכשול הנותן באיסור מסייע ומכשול ביאר: כי אסור לאדם לתת מאכל לאדם אחר אלא אם כן יודע בו)(הלכות ברכות פ"ו הי"ט הרמב"ם שיברך עליו, שכן כל המושיט אוכל למי שאינו מברך גורם לעבירה בידי זולתו, וחובה מן התורה .ומן הסייגים להתרחק מכל שמץ של מכשול והכשלה ביאר: כי גדרי האיסור של נתינת מאכל מתרחבים גם למקום שבו האדם)(חולין סי' תרצ המרדכי מגיש כיבוד לאחרים, וצריך להיזהר מאוד שלא להושיט דבר מאכל למי שידוע שאינו מברך או .אינו מקפיד על נטילת ידיים כראוי הנה אנו נכנסים אל היכלם הרחב של האחרונים וגדולי הפוסקים, אשר פרסו את משנתם העמוקה בשולחן ערוך ובשו"ת, ודנו בכל כובד משקלם בשאלת המכירה במסעדות ובתי מלון .למי שאינו מברך ביאר: אסור להאכיל למי שלא נטל ידיו, משום)(או''ח סימן קס''ג מרן רבי יוסף קארו בשולחן ערוך .לפני עור לא תיתן מכשול . ביאר: לא ייתן לאכול אלא למי שיודע בו שיברך)(או''ח סימן קס''ט מרן רבי יוסף קארו בשולחן ערוך ביאר: כי יעקב לא רצה לתת לעשיו את הלחם, משום שלא נטל ידיו, ואילו)(תולדות הפנים יפות עשיו לא רצה ליטול ידיו דאמר אני עייף, ולכך אמר לו עשיו הלעיטני, ואם אדם מאכיל את השני .אין צריך נטילת ידיים ביאר: את גדרי שמירת)(הלכות לשון הרע הכהן הגדול מאחיו רבי ישראל מאיר הכהן בחפץ חיים הלשון והזהירות המרבית הנדרשת מן האדם בכל מעשיו ודיבוריו, שלא להכשיל את חברו בשום .צורה ואופן, אף כאשר נראה לכאורה שהדבר נעשה מאליו ביאר: ויש מקילים אם נותן לו בתורת צדקה, שזהו רק באופן)(דרכי משה על השולחן ערוך הרמ"א שאינו מברך כי אינו יודע לברך, אך אם אינו מברך מחמת רשעותו שאינו רוצה לברך, אין לתת .לו דבר מאכל כלל ביאר: כי להלכה דעת הרמ"א להתיר נתינה לעני שאינו מברך)(סימן קס"ט ס"ק יא המשנה ברורה היא דווקא כשיש תקווה שילמד או כשעושה זאת משום צדקה מוחלטת, אך בשאר בני אדם יש .להחמיר מאוד שלא להאכיל את מי שמזלזל בברכות מחמת מרד ורשעות ביאר: את גדרי הסיוע וההתחייבות בממון, ומתוך כך)(חושן משפט סימן רנ ס"ק א בקצות החושן השליך עומק הבנה על גדרי האדם המסייע לדבר עבירה, האם יש הבדל בין דרך מכירה לבין .דרך השאלה ונתינה חנם ביאר: לגבי בתי משקאות שנותנים לאכול ולשתות בכסף)(שו"ת מהרש"ם חלק ו סימן יא המהרש"ם

גם לנשמה מגיע אוכל 482 482 ,לכל הבאים, ורבים המתפרצים מן הישראלים אוכלים בלא נטילת ידיים ובלא ברכת המוציא דליכא איסור משום דדרך מכירה ליכא איסור דברושותו של לוקח הוא ואינו בגדר עבירה ישירה .של הנותן ביאר: שכל דלא הוי קאי בתרי עברי דנהרא, ואין האיסור)(סי' ה, ז, ט בשו"ת תורת חסד מלובלין נמצא בצד אחר של הנהר ובלעדי האדם שיביא לו אותו לא יוכל להגיע לשם, אין בזה איסור לפני .עיוור, ועוד דהוי איסור מדרבנן ואינו חפצא דאיסורא ממש ביאר: את היסודות המקלים כאשר הדבר נעשה בדרך מכירה)(חלק ב מערכת ו אות יט השדי חמד או במקום שיכול להשיג את מבוקשו במקום אחר, שאין גוזרין גזרה לגזרה באיסור מדרבנן .של מסייע הנה אנו נכנסים אל בית מדרשם של גדולי הדורות האחרונים ובני דורנו, אשר העמידו הלכה על תילה ברוב עומק ובהירות, וצפו בראיה מאירת עיניים אל תוך מורכבות ההנהגה במסעדות .ובתי מלון מול מי שאינו נזהר בנטילת ידיים ובברכות ביאר: שאם בא אליו אורח חשוב)(חלק א סימן לה מו"ר הגרש"ז אויערבאך בשו"ת מנחת לשמה ,וברצונו לקרבו לתורה ומצוות, יש להתיר להגיש לפניו דבר מאכל ושתייה, שאם לא יעשה כן .יתרחק עוד יותר מדרך התורה והמצוות, ואדרבה יש כאן הצלה ממכשול ביאר: פסק גם כן להקל שאין בזה)(חלק ד סימן יז מו"ר הגר"ש הלוי וואזנר בשו"ת שבט הלוי איסור לפני עיוור לא תיתן מכשול כאשר הדבר נעשה מתוך מגמה ראויה ושעה הדורשת קירוב .לבבות והצלה מריחוק ביאר: שאם מגיש לפני האורח)(חלק ה חלק אורח חיים סימן יג הגר"מ פיינשטיין בשו"ת אגרות משה דבר מאכל מצד הנימוס, ואינו שומע לו לברך על המאכל, מותר לתת לפניו, שדווקא במתנה לעני .יש לחלק בין שאינו מברך מחמת רשעותו לבין מחמת אונסו ,החזון איש במגיד מישרים ביאר: כי לדעתו יש להתיר נתינת כיבוד בפני אורח שאינו מברך וטעמו להקל בזה היה, הואיל ואין האיסור בנתינת מכשול אלא מחמת המכשול שיהיה בפועל לאותו שיכשל, ואם כן, הואיל ואם לא נגיש בפני האורח מאכל ומשקה בוודאי הוא יפגע מכך, ועל ,ידי כך יכשל באיסור חמור של שנאת ישראל, שבוודאי הוא חמור יותר מאיסור אכילה בלא ברכה .לפיכך יש להתיר להגיש כיבוד בפני יהודי באופן זה הראשל"צ מרן רבנו עובדיה יוסף בשו"ת יביע אומר ביאר: כי נכון להימנע מלהגיע בכלל למצבים כגון אלו, ואם אירע שהגיע אורח שאינו שומר תורה ואינו מברך, ויש חשש חילול ה' אם לא יגישו לפניו כיבוד, אז נכון מאד לבקש ממנו בדרך ארץ גדולה שיברך על מה שאוכל, ואם אי אפשר .לבקשו לברך, או שקרוב לוודאי שהוא יסרב, אז יש מקום בדוחק גדול להתיר להגיש לפניו כיבוד הראשל"צ הגר"מ אליהו בהלכות בית המארח ביאר: כי העצה הנכונה לשואל היא להפקיר בלב

פתודלות תשר 483 483 את המאכלים לאחר שמגיש אותם, ואז גם אם הסועד אינו מברך הרי אין זו בעיה מצידתו, שהרי .המזון כבר אינו נחשב ברשותו המקורית ביאר: בשם הגר"י צדקה שעל)(כרך א עמוד רכג הראשל"צ רבנו הגר"י יוסף בילקוט יוסף שבת המארח לברך ולהכווין להוציא ידי חובה את האורח בברכה, וכיון שאוחז המאכל בידו ועונה אמן .הרי זה כמי שגילה דעתו וכוונתו לברכה ביאר: שיש לחוש שאם לא יגישו לפני האורח)(חלק ט עמוד ה הראשל"צ הגר"ד יוסף בהלכה ברורה לאכול מחמת שאינו מברך, הוא יפגע ויתרחק עוד יותר משמירת התורה והמצוות, ולכן יש להקל .להגיש לפניהם דבר מאכל ולבקש בדרכי נועם שיברכו קודם אכילתם הנה אנו פוסעים מן ההיכל העצום של פסיקת הדורות אל מרחבי המעשה והמציאות, לתרגם את הסוגיה החמורה אל שולחן האורחות, אל בתי המלון ואל המסעדות הפזורות לכל רוח, שבהן .נדרש האדם לפלס את נתיבו ביראת שמים טהורה ובדעת תורה צלולה מתוך בירור ההלכה עולה הנפקא מינה הראשונה למעשה בכל הנוגע למפעלי המזון והמסעדות שבעלים יהודי מנהל אותם, שבהם ברור שאין איסור תורה בהגשת מזון למי שאינו מברך, היות ואינו עומד בתרי עברא דנהרא ויכול להשיג את מזונו במקום אחר, אך יש לשקול את גדרי דרבנן .ואת מדת השפעת המעשה על הסביבה הרוחנית עוד עולה נפקא מינה נוקבת לגבי אורחים המגיעים לביתו של אדם שומר תורה ומצוות, ששם למדנו מדעת החזון איש וגדולי הפוסקים שיש להתיר ואף להקל בהגשת כיבוד ומאכל כדי למנוע פגיעה קשה שתביא לידי שנאת ישראל וחילול השם, ואף יש להדר ולבקש בדרכי נועם שיברכו .או להפקיר את המאכלים כדי לצאת ידי כל חשש הלכתי עוד נפקא מינה גדולה נוגעת לדרכי הקירוב וההצלה הרוחנית, שבה אדם הרואה לנגד עיניו יהודי המתרחק מן הדרך, רשאי ואף מוזמן להושיט לו מזון ושתייה מתוך מגמה אצילה לקרבו אל לב אביהם שבשמים, בבחינת שעת דוחק גדולה שבה הצלת הנפש והקירוב קודמים לכל דבר .שאינה מוכרחת במקום הזה בעומק הסוגיה מתבאר כי שאלת המאכל והנתינה אינה רק דין טכני בדיני קניינים ובגדר איסור לפני עיוור, אלא היא ביטוי עמוק להבנת נפש האדם ברגעיו הדרמטיים ביותר, שעה שבה האדם עומד מול הזולת ונדרש למצוא את האיזון העדין שבין שמירת קדשי התורה לבין האהבה הגדולה .לכל יהודי באשר הוא החכמים ברוח קודשם ראו כי ברגעים הללו ממון האדם ומזונו אינם רק אמצעי חומרי, אלא הם הופכים לכלי ביטוי של רחשי הלב הטהורים ביותר, המבקשים להשכין שלום, למנוע ריחוק .ופגיעה, ולפתוח פתח של תקווה לכל נפש המתהלכת בחושך ומבקשת קרבת אלוקים וזהו היסוד המרמז לנו את עומק מעשיו של יעקב אבינו בשעתו, שעה שהושיט לחם ונזיד לעשיו, ומתוך כך נרמז לנו כי כל נתינה ומכירה במסעדה או בבית מלון נושאת עמה השלכה

גם לנשמה מגיע אוכל 484 484 פנימית עמוקה על האופן שבו אנו מקרינים את אור התורה והחסד אל תוך המציאות המורכבת .של כלל ישראל אולם מתוך כך מודגש עומק הבחירה האנושית, שכאשר האדם פועל בדעת תורה צלולה ומאיר פנים לזולתו, הוא מקדש שם שמים ובונה גשרים של אהבה וקירוב לבבות, מתוך ידיעה ברורה כי .דרכיה דרכי נעם וכל נתיבותיה של תורה שלום הנה אנו מעמיקים את מבטנו פנימה אל נבכי הנפש, שם האמונה הטהורה פוגשת את הנהגת יום, וכל מעשה פשוט של הגשת מזון או אירוח הופך למראה שבה האדם בוחן את עומק-היום .חיבורו לבורא עולם ולכלל ישראל האדם המתהלך בעולם הזה נושא בקרבו נשמה טהורה המשתוקקת לדבוק באור האלוהי, אולם לעיתים קרובות הוא פוגש באחיו התועים בדרכים, באותם יהודים שטרם זכו לטעום את נועם .תורתנו הקדושה ושוכחים להרים ידיים בנטילה או לברך את יוצרם בטרם יטעמו מן המאכל ברגעים הללו ניצב האדם למבחן עליון של אמונתו, האם יראה לנגד עיניו רק את החומרא ההלכתית היבשה ויסגור את שערי ליבו בפני הזולת, או שמא ישכיל להבין כי הארת פנים, חום אמיתי וקירוב .לבבות הם המפתח האמיתי לפתיחת שערי השמים ולגילוי כבוד שמים בתוך עולם מרוחק החיבור הנפשי הזה מלמד אותנו כי האמונה אינה מציאות מנותקת מן הבריות, אלא היא מתגלה דווקא במקום שבו האדם נושא את מבטו באהבה אל אחיו, מושיט לו את ידו בשעת דוחק, ומתוך .כך מעלה ומרומם את המציאות כולה אל מקור הברכה והקדושה הנה אנו מקפלים את מסענו אל תוך המצפן הפנימי של הנפש, שם מתבררים גדרי האמת והיושר המוסרי הנבנים מתוך הסוגיה הקדושה, בלא שום מילים של הטפה ריקה אלא מתוך זיכוך המבט .וטהרת הלב המצפן הפנימי של האדם מורה לו כי האחריות המוסרית האמיתית אינה מסתפקת בהתרחקות קרה מן המכשול, אלא היא תובעת ממנו ראייה רחבה ועמוקה המאזנת בין שמירת קדשי השם .לבין מניעת פגיעה בזולת וקירוב הלבבות מתוך אהבה אמיתית האדם המדייק בדרכיו מבין כי כל מעשה של נתינה, הכנסת אורחים או ניהול מקום מאכל מחייב אותו להלך בדרך של חכמה ודעת תורה, לדעת היכן לפסוק בשבט ההלכה והיכן לפתוח .את שערי הלב בדרכי נועם, כדי שכל התנהלותו תהיה קידוש השם גמור הלכה למעשה יום, שם-הנה אנו מתעמקים באותן תובנות חיות המלוות את האדם בצעדיו במסדרונות היום .האדם נדרש ליישם את עומק ההלכה והמחשבה הלכה למעשה יום נדרש האדם ללכת בדרך של חכמה ויישוב הדעת, שלא להסתכל על הסובבים-בחיי היום אותו בעין ביקורתית ומרוחקת, אלא לראות בכל מפגש עם אדם שטרם זכה לשמור תורה ומצוות .הזדמנות להאיר פנים, להשכין שלום, ולקרב את הלבבות מתוך חום ואהבת ישראל אמיתית כאשר האדם מנהל עסק של מזון או מקבל אורחים אל שולחנו, עליו לשקול במאזני ההלכה והדעת את גדרי השעה, לנהוג בדרכי נועם, ולהבין כי לעיתים קרובות מניעת פגיעה וקירוב לבבות .עומדים בראש מעייניו של בן תורה המבקש לקדש שם שמים בכל מעשיו