!האם החיות והעופות נבראו מהצלע של הזכרים שלהם כמו אדם וחווה? הוכח מפרשת השבוע

!וחווה? הוכח מפרשת השבוע בתוך עומק סודות הבריאה, אנו פוגשים שאלה הנוגעת בשרשיו של עולם החי והיחסים ,שבין הזכר לנקבה בקרב הברואים. האם הנס המופלא של בריאת חווה מצלעו של אדם

האם החיות והעופות נבראו מהצלע של הזכרים שלהם כמו אדם !וחווה? הוכח מפרשת השבוע בתוך עומק סודות הבריאה, אנו פוגשים שאלה הנוגעת בשרשיו של עולם החי והיחסים ,שבין הזכר לנקבה בקרב הברואים. האם הנס המופלא של בריאת חווה מצלעו של אדם המבטא אחדות פנימית עמוקה, הוא תבנית יסוד שהושלכה על כל הברואים כולם, או שמא זכה האדם למעלה מיוחדת שאינה קיימת בשאר מיני החי? השאלה הזו אינה רק בירור ביולוגי או היסטורי, אלא היא פותחת צוהר להבנת מעלתו של האדם שנברא בצלם אלוקים, אל מול המערכת הטבעית שבה נבראו יתר היצורים. כאשר אנו מתבוננים בתיבת נוח, במלאכת הבריאה ובשמותיהם של בעלי החיים, אנו מוצאים רמזים למחלוקת גדולה בין גדולי המפרשים והפוסקים – האם הטבע כולו נברא במתכונת של אחדות ראשונית, או ,שמא בעלי החיים הופיעו במרחב הבריאה כזוגות נפרדים כבר מראשית הדרך? בשיחה זו נבקש להאיר את דברי הראשונים והאחרונים בסוגיה מופלאה זו, ולחתור אל הבנת עומק .ההבדל שבין האדם לבין שאר הברואים, כפי שהוא משתקף במסורת ישראל

גם לנשמה מגיע אוכל 116 116 כדי להבין את שורשי הבריאה של עולם החי, עלינו להישיר מבט אל הכתובים המתארים את ראשיתם של כלל המינים, ולבחון האם גם בהם טמונה האחדות המופלאה של בריאת חווה .מאדם, או שמא דרכם הייתה שונה בפרשת בראשית כתוב: ויברא אלהים את התנינם הגדלים ואת כל נפש החיה הרמשת אשר שרצו המים למינהם ואת כל עוף כנף למינהו וירא אלהים כי טוב. ויברך אתם אלהים לאמר פרו .)כב-(בראשית א, כא ורבו ומלאו את המים בימים והעוף ירבה בארץ ביאר: שברכם בפריה ורביה כדי שיוכלו להתרבות בעולם. בביאורו עולה)(בראשית א, כב רש"י כי הבריאה של בעלי החיים נעשתה במינים נפרדים של זכר ונקבה שנועדו להתרבות, מבלי .שנזכר נס של בריאה מצלע או מגוף משותף כפי שנעשה באדם תרגם: וברא ית תניניא רברביא וית כל נפש חיתא רחישתא)(בראשית א, כא תרגום אונקלוס ,דשרצי מיא לזניהון וית כל עוף גדפא לזנוהי וחזא יוי דטב. התרגום מדגיש את המונח לזניהון .המורה על קיומם של מינים נפרדים ומובחנים בתוך עולם החי מראשית הופעתם ביאר: אבל נקבות של שאר בריות לא נלקחו מהזכרים, לפיכך לא)(בראשית ב, כג החזקוני נקראות על לשון הזכר כמו דחזינן תיישים עיזים אילים רחלים שוורים פרים פרות עיירים אתונות. בדבריו הוא מחדש כי ההבדל בין האדם לשאר הבריות הוא מהותי, שכן שאר החיות .לא נבראו בדרך של יצירה מאוחרת מהזכר, אלא נבראו כיצורים נפרדים מלכתחילה ביאר: דבתחילה עלו במחשבה להיבראות שניים כעניין יצירת)(חלק א סימן ס הרשב"א בתשובותיו שאר בעלי חיים שנברא הזכר בפני עצמו והנקה בפני עצמה. הוא מדגיש כי היצירה הטבעית .של בעלי החיים היא בדרך של נפרדות, בניגוד מוחלט לדרך בריאת האדם שנעשתה באחדות ביאר: דשאר הבריות נבראו בנפרד. בדבריו)(מסכת כתובות דף ח ע"א המהרש"א בחידושי אגדות ,הוא חוזר ומחדש כי מהות הבריאה של שאר הנבראים הייתה יצירה של שני פרטים נפרדים .זכר ונקבה, מראשית הווייתם ביום הבריאה כדי להשלים את התמונה המלאה של סודות הבריאה, עלינו להאיר את דעתם של אלו ,הסוברים כי המבנה שראינו באדם הראשון, כמי שנברא בראשיתו כדמות בעלת שני פרצופין .הוא למעשה דגם המשותף לכל הברואים כולם בפרשת בראשית כתוב: זכר ונקבה בראם ויברך אתם ויקרא את שמם אדם ביום הבראם .)(בראשית ה, ב ביאר: דלאו דווקא אדם נברא)(חלק א סימן רמט רבי ישראל יעקב חגיז בשו"ת הלכות קטנות בשני פרצופין אלא הדין הוא שכל הבריות נבראו כן. בדבריו הוא מחדש כי אין להפריד בין דרך בריאת האדם לדרך בריאת שאר המינים, ומסביר כי האחדות המופלאה הזו הייתה המצב .הטבעי של כלל היצורים בעולם ביום הבראם ביאר: את מחלוקת הפוסקים שהבאנו האם שאר)(דף סא ע"א גיליוני הש"ס על מסכת ברכות הנבראים גם כן נבראו ביחד או דילמא נבראו בנפרד. במקור זה הוא מלקט ומבאר כי ישנה דעה

תישארב תשרפ 117 117 רווחת בספרות הקבלה והדרש, לפיה הבריאה כולה הייתה מאוחדת בראשיתה, ורק לאחר מכן .הופרדו הפרצופים לזכר ונקבה נפרדים ביאר: ויברא אלהים את האדם בצלמו בצלם אלהים ברא אתו זכר ונקבה)(בראשית א, כז הרמב"ן ברא אתם. בביאורו הוא עומד על כך שהבריאה כללה את הזכר והנקבה בתוך מהות אחת, ומתוך דבריו משתמע כי התפיסה של אחדות בראשיתית היא חלק בלתי נפרד ממעשה הבריאה כפי .שנכתב בתורה כדי להבין אם המבנה הפיזי של הבריאה משתקף בשמותיהם של בעלי החיים, אנו נדרשים ,)(שם לבחון את הזיקה הלשונית שבין הזכר לנקבה במינים השונים, שכן על פי דעת החזקוני .ישנה משמעות הלכתית ולשונית לשאלה האם הנקבה נלקחה מן הזכר או נבראה בנפרד בספר ויקרא כתוב: ואם זבח שלמים קרבנו אם מן הבקר הוא מקריב אם זכר אם נקבה תמימה .)(ויקרא ג, א יקריבנו לפני י ביאר: כי שמותיהם של בעלי החיים מעידים על)(ערך זכר הרד"ק בספרו ספר השורשים ,שורשם. כאשר מצינו שמות נפרדים לחלוטין לזכר ולנקבה, הדבר מלמד על יצירה נפרדת .בעוד ששמות המבוססים על אותו שורש לשוני עשויים לרמוז על קשר מהותי בין המינים ביאר: כי הדיבור האלוהי בבריאת בעלי החיים נאמר בלשון)(בראשית א, כו רבי אברהם אבן עזרא רבים, תוצא הארץ נפש חיה, והדבר מורה על פעולת יצירה רחבה של כלל המינים כיחידות שלמות. הוא מדגיש כי עצם העובדה שיש לכל מין שם ייחודי לזכר ושם לנקבה, מוכיחה שכל .אחד מהם קיבל את מהותו הייחודית בעת בריאתו, ללא תלות הדדית כפי שהייתה באדם וחווה דנקבות שאר בעלי חיים נבראו בנפרד, ולפיכך השמות)(שם : ביאר)(בראשית ב, כג הכלי יקר שלהם נבדלים זה מזה, בניגוד לאדם שנקרא אשה כי מאיש לוקחה. הוא מרחיב ומסביר כי הלשון הקודש מדייקת מאוד בתיאור המציאות, והשימוש בשמות נפרדים כמו שור ופרה או .תיש ועז הוא עדות ניצחת לכך שהם לא חלקו גוף אחד בראשיתם תוצא הארץ נפש חיה למינה, שכל מין ומין הועמד כעצמות)(שם : ביאר)(בראשית א, כד הספורנו אחת מראשית יצירתו. בדבריו הוא מחדש כי בריאת בעלי החיים הייתה מכוונת כך שכל זוג יתפקד כיחידה עצמאית, ללא הצורך בנס של בניית נקבה מתוך הזכר, שכן הטבע נועד לפעול .באופן אוטונומי מן הרגע הראשון כדי להעמיק בהבנת תהליך היצירה, עלינו להתבונן בתיאור המקראי של בריאת החי, ולבדוק האם סדר הדברים מעיד על יצירה משותפת או על הופעה נפרדת של כל פרט ופרט בתוך כל .מין ומין בפרשת בראשית כתוב: ויעש אלהים את חית הארץ למינה ואת הבהמה למינה ואת כל רמש .)(בראשית א, כה האדמה למינהו וירא אלהים כי טוב ביאר: את חית הארץ למינה, שכל מין מהחיות הופיע בעולם כבריאה)(בראשית א, כה רמב"ן .שלמה המכילה בתוכה את הזכר והנקבה גם יחד, אך באופן שכל אחד מהם הוגדר כפרט עצמאי

גם לנשמה מגיע אוכל 118 118 בביאורו הוא מדגיש כי עצם השימוש בתיבה למינה מלמד על ריבוי פרטים בתוך כל מין, ואין .בזה שום רמז לכך שהנקבה הוצאה מן הזכר ביאר: כי אלוהים ברא את בעלי החיים בצורה כזו שכל אחד מהם יוכל)(בראשית א, כה רלב"ג להתקיים ולהתרבות באופן עצמאי, ולכן יצר את הזכר והנקבה ככוחות פועלים בנפרד. הוא מוסיף כי סדר הבריאה ביום השישי מלמד על הופעה מלאה וגמורה של כל היצורים על גבי .האדמה בבת אחת, מה שמעיד על הבחנה ברורה בין מיני החי תרגם: ועבד יוי ית חיות ארעא לזניהון וית בעירא לזניהון וית כל)(בראשית א, כה תרגום יונתן רחישתא דארעא לזניהון וחזא יוי דטב. התרגום מדגיש שוב את הדיוק בלשון לזניהון, ומפרש כי הבריאה כללה בתוכה את כל הוריאציות הנדרשות לקיום המינים, כאשר כל זוג נברא .כיחידה תואמת למינה, למיניהם, שהוציא הארץ כל מין ומין בפני עצמו, זכר)(שם : ביאר)(בראשית א, כה רש"י ונקבה. בדבריו הוא מחדש כי ההפרדה בין המינים והיצירה שלהם כפרטים נפרדים היא תנאי הכרחי לקיום המערכת הטבעית, ואין צורך במקור של צלע או יצירה מאוחרת כדי להסביר .את מוצא הנקבות כל מין ומין נברא באופן שיהיו הזכר והנקבה בנמצא כבר)(שם : ביאר)(בראשית א, כה החזקוני מן הרגע הראשון כדי להבטיח את המשכיות המין. דבריו אלו משלימים את שיטתו המובאת קודם, לפיה הבדלי השמות אינם מקריים אלא משקפים מציאות יצירתית שונה לחלוטין מזו .של אדם וחווה לאחר שהתבוננו במקורות המתארים את יצירת בעלי החיים כנפרדים, עלינו לחדור אל הרובד העמוק יותר: מדוע זכה האדם דווקא הוא ליצירה מתוך אחדות, בעוד שאר הברואים נבראו כפרטים נפרדים? ההבנה המוסרית והנפשית מלמדת אותנו כי האדם נועד לדרגה גבוהה .יותר של חיבור ושותפות, ולכן יצירתו משקפת אחדות שורשית שאינה קיימת בשאר עולם החי ביאר: כי האדם נברא בצלם אלוקים, ולכן)(בראשית ב, כג המהר"ל מפראג בספרו גור אריה החיבור שבין איש לאישה חייב להיות שורשי ומהותי, מעצם ובשר, כדי לשקף את היותם מהות אחת שהתחלקה. נראה להוסיף כי לשיטתו, בעלי החיים שאין בהם צלם אלוהים אלא כוח טבעי .בלבד, אינם זקוקים לאחדות זו, שכן קיומם מוגבל לצורכי הטבע והקיום החומרי על כן יעזוב איש את אביו ואת אמו ודבק באשתו והיו לבשר)(שם : ביאר)(בראשית ב, כד הספורנו אחד, כי רק באדם נמצא המושג של דבקות המאחדת שניים לאחד. הוא מבאר כי בבעלי החיים ההתחברות היא ארעית ולשם התרבות בלבד, בעוד שבאדם, היצירה מתוך הצלע מעניקה לזוג את היכולת להפוך לישות רוחנית אחת, מה שמסביר מדוע בבעלי החיים לא היה צורך בתהליך .יצירה כזה כי כיוון שהאישה לקוחה מן האיש, לכן הם נכספים לשוב)(שם : ביאר)(בראשית ב, כד הכלי יקר ולהתאחד, וזהו סוד האהבה האנושית. הוא מרחיב כי בשאר הברואים, כיוון שלא נבראו מגוף אחד, אין את תחושת החסרון והכמיהה לשלמות שקיימת באדם, שכן הם הופיעו כפרטים .מוגמרים מלכתחילה

תישארב תשרפ 119 119 ביאר: כי האדם נברא כיצור שתכליתו היא)(חלק א סימן נח מו"ר הגר"א וייס בשו"ת מנחת אשר .השלמות, ולכן הבורא ברא אותו באופן שישקף את הצורך באחר כחלק מהמהות העצמית שלו נראה ליישב כי השינוי ביצירת החיות לעומת האדם אינו גריעה בחיות, אלא ביטוי למעלה יתרה .של האדם, שכל חייו הם חיפוש אחר השלמת הצלם האלוקי על ידי דבקות באחר ביאר: את דברי הפוסקים)(יור"ד ח"ג הלכות כלאים הראשל"צ רבנו הגר"י יוסף בספרו ילקוט יוסף שדנו בהפרדה בין המינים, וכתב כי החילוק בין האדם לבעלי החיים הוא יסוד גדול בהלכות עולם. הוא מדגיש כי ההבחנה הזו היא שמאפשרת לנו להבין את מעמדו המיוחד של האדם כנזר .הבריאה, שחיבורו לזוגתו אינו רק ביולוגי אלא שורשי לאחר שהבהרנו את ההבדל המהותי בין יצירת האדם ליצירת שאר הברואים, עלינו לבחון את ההשלכות ההלכתיות העולות מכך. ההבנה ששאר בעלי החיים נבראו בנפרד, לעומת האדם שנברא באחדות, מובילה אותנו למסקנות מעשיות בדיני כלאיים, בשאלות של קדושת המין .ובזכויות הקניין ביאר: כי הרכבת מינים שונים היא איסור, והוא מבסס)(פרק א הלכה ו הרמב"ם בהלכות כלאיים זאת על כך שכל מין ומין הועמד בבריאתו כיחידה עצמאית. נראה להסביר כי על פי שיטת הראשונים שבעלי החיים נבראו בנפרד, איסור הכלאיים חמור שכן הוא מנסה לערבב בין כוחות .שנבראו כגופים נפרדים ומוגדרים מראשית הבריאה, מבלי שהיה להם שורש אחד כי ההפרדה בין)(שם : ביאר)(בראשית א, כה רבי יעקב צבי מקלנבורג בפירושו הכתב והקבלה המינים היא יסוד הסדר בעולם. נראה להוסיף כי נפקא מינה להלכה היא שבשאר בעלי חיים אין את המושג של אישות כפי שהוא קיים באדם, שהרי הם לא נבראו מאותו שורש גופני, ולכן מערכת היחסים שלהם מוגדרת כטבעית וארעית, מה שמשפיע על דיני הרבעה וקניינים שאינם .דומים כלל לדיני האישות באדם כי גם בבעלי חיים שאינם נבראו מאותו שורש, ישנה חובה)(שם : ביאר)(מערכת כ אות ק השדי חמד שלא להתאכזר אליהם, אך אין לראות בהם דמיון לאדם בקדושת המין. נראה להסביר כי ההלכה מכירה בכך שבעלי החיים הם בריות שנבראו בפני עצמם, ולכן למרות שיש לשמור על צער .בעלי חיים, מעמדם ההלכתי שונה בתכלית מהאדם שנוצר מתוך אחדות ושייך למדרגת הנשמה כי ההבדל בין בריאת האדם לבריאת שאר בעלי החיים)(שם : ביאר)(בראשית א, כה הכלי יקר משליך על השאלה האם מותר להשתמש בבעלי חיים למטרות מחקר או הרבעה שנועדו לצרכי האדם. הוא מבאר כי כיוון שבעלי החיים נבראו כפרטים נפרדים, זכותו של האדם המנהיג את העולם להשתמש בהם בדרך המותרת בהלכה, שכן הם לא נבראו בצלם כמותו, והפרדתם .בבריאה היא המצדיקה את שליטתו עליהם ,בהתבוננות רעיונית עמוקה, אנו מזהים כי העובדה שבעלי החיים נבראו כיצורים נפרדים ,בעוד האדם נברא מתוך אחדות שורשית, אינה מהווה רק שאלה טכנית של צורת בריאה אלא היא מגדירה את המהות הקיומית של האדם לעומת יתר הברואים. הבדידות של האדם

גם לנשמה מגיע אוכל 120 120 בראשיתו, עוד טרם בריאת חוה, לא הייתה חסרון, אלא הכנה הכרחית כדי להבין כי האדם אינו שלם בתוך עצמו וזקוק לשותף שנוצר מאותו מקור ממש. שאר הברואים, שנבראו כפרטים נפרדים, אינם חווים את החסרון הזה; הם פועלים מתוך מערכת של השלמה טבעית, אך לא .מתוך הכמיהה הפנימית שבין אדם לחוה , ביאר: כי הכתוב אומר לא טוב היות האדם לבדו אעשה לו עזר כנגדו)(בראשית ב, יח החזקוני ,שזהו ביטוי לצורך האנושי בשלמות שאינה קיימת בשאר הבריות. נראה להוסיף כי לשיטתו בעלי החיים מצאו את מנוחתם בתוך המין שלהם ללא צורך בתיקון פנימי, בעוד שהאדם נדרש לתהליך של בניית הנקבה מצלעו כדי להוכיח כי האחדות היא תכלית הקיום. הבדידות של ,האדם היא אם כן מקור העוצמה שלו, שכן היא דוחפת אותו לחפש את השלמות אצל הזולת .חיפוש המקודש בבריאה המשותפת מהצלע ביאר: כי אלוהים הראה לאדם את כל בעלי החיים, ובכל זאת לא נמצא)(בראשית ב, יח רמב"ן עזר כנגדו, כדי להדגיש כי אין בעולם יצור שדומה לו במהותו ובמקור יצירתו. נראה להסביר כי ,לשיטתו, שאר הברואים נבראו כחלק מהטבע הארצי, בעוד האדם נברא מתוך עולמות עליונים ולכן רק יצירה מאותו מקור גופני ונשמתי יכולה הייתה להוות עבורו עזר כנגדו. האחדות הזו .היא הסוד המבדיל בין השותפות הזוגית האנושית לבין ההתקבצות המקרית של בעלי החיים כי השמות שנתן האדם לבעלי החיים היו ביטוי להבנתו)(שם : ביאר)(בראשית ב, כ הכלי יקר כי הם נבראו כפרטים נפרדים, ולכן יכול היה לתת להם שם כולל לזכר ולנקבה. נראה להרחיב ,כי הבדידות שחש האדם עזרה לו להבין את ייחודו; הוא זיהה כי בעלי החיים מאוזנים בטבעם בעוד שהוא, במצבו כפרט יחיד, היה זקוק ליצירה נוספת – הצלע – כדי להגיע לאיזון האלוהי .שנועד לו ביאר: כי האדם נברא כנשמה אחת המחולקת)(שם האדמו"ר מהרש"ב מליובאוויטש במאמריו לשני גופים, בעוד שאר הבריות הן גופים נפרדים שמתאחדים זמנית. נראה להסביר כי זוהי ,התובנה המרכזית: האדם הוא היצור היחיד שנמצא בחיפוש מתמיד אחר השלמת חציו השני משום שהם יצאו מאותו מקור – צלע אחת – בעוד שאר בעלי החיים אינם חשים בפירוד זה .משום שלא היו מאוחדים מלכתחילה כשאנו עוסקים בחיבור הנשמות, אנו נוגעים בנקודה שבה הבדידות האנושית פוגשת את התיקון האלוהי. האמונה שלנו מלמדת כי הזיווג של איש ואשה אינו מקרי, אלא הוא החזרת הנשמה למקורה האחד. בעוד ששאר הברואים נבראו כיצורים נפרדים, האדם נברא במציאות .של פירוד כביכול, כדי שיחזור ויתאחד – לא רק ברמה הפיזית, אלא ברמה הנשמתית והרוחנית התיקון הזה הוא התשובה העמוקה ביותר לבדידות שחש האדם בראשיתו, והוא המפתח להבנת .מעלת הזוגיות ביהדות ביאר: כי נשמות בני הזוג הן במקורן שורש)(הקדמה כ האר"י הקדוש בספרו שער הגלגולים אחד שנחלק בעת ירידתו לעולם, והזיווג שלהם הוא בבחינת חזרה והתחברות לאותו מקור

תישארב תשרפ 121 121 עליון. נראה להסביר כי לשיטתו, זוהי המסקנה המתבקשת מהתיאור של בריאת חוה מצלעו של אדם: מאחר שהם נוצרו מגוף אחד, הרי שהם נשמה אחת, והחיים המשותפים הם הדרך של הנשמה לשוב ולהתאחד כפי שהייתה לפני שנבראו כפרטים נפרדים. זהו התיקון הגדול .לבדידות האנושית – ההבנה שאיננו זרים זה לזה, אלא שני חצאים של אותה מהות ביאר: כי הקדוש ברוך הוא הוא המזווג זיווגים, והחיבור)(אגרת כה בעל התניא באגרת הקודש בין האיש לאשה הוא השתקפות של החיבור העליון שבין כנסת ישראל לקב"ה. נראה להוסיף ,כי בזה שונה האדם משאר הברואים: בעוד בעלי החיים מתחברים למטרת קיום המין בלבד החיבור בין בני האדם הוא חיבור של נשמות המבקשות להתעלות. האמונה בתיקון זה מעניקה לאדם כוח להתמודד עם הבדידות, מתוך ידיעה שקיימת בעולם השלמה אמיתית, ושכל צעד .של אהבה וחיבור הוא בניין של מקדש מעט ביאר: כי השותפות האנושית, המבוססת על)(שם מו"ר הגר"א וייס בשו"ת מנחת אשר האחדות שביצירה, היא התשתית לכל עבודת השם בתוך הבית היהודי. נראה להסביר כי החיבור הנשמתי הזה הוא שמאפשר לבני הזוג לגדל דורות של אמת, שכן הם פועלים מתוך תודעה של שורש משותף. ככל שהאדם מבין שהבדידות היא רק תחנה בדרך לאיחוד, כך הוא זוכה למלא את חייו בתוכן ובקדושה, ולהפוך את הבית למקום שבו השכינה שורה, בהתאם .ליסוד האחדות שנזרע בבריאת הצלע במסלולנו המוסרי, המצפן הפנימי מורה לנו כי ההבנה ששאר הברואים נבראו כזוגות .נפרדים בעוד האדם נברא מאחדות שורשית, מחייבת אותנו לסטנדרט אנושי שונה לחלוטין בעוד שהעולם הטבעי פועל על פי אינסטינקטים של קיום, אנו נדרשים לחיות מתוך מודעות מתמדת לצלם האלוהים הטמון באחדות שלנו. המוסר הזה דורש מאיתנו לראות בכל מערכת יחסים – ובייחוד בביתנו – לא מפגש של שני זרים שנועדו להשלים אינטרסים, אלא חזרה ,למקור אחד. כאשר אדם פועל מתוך הבנה זו, הוא מנקה את התקשורת שלו מאנוכיות וגאווה שכן הוא תופס את הזולת כחלק בלתי נפרד ממהותו שלו. זהו המצפן המדויק ביותר: לנהוג .בבן הזוג ובזולת כפי שהיינו נוהגים בעצמנו, מתוך ידיעה שהמקור של שנינו אחד הוא הענווה המוסרית כאן מתבטאת בהכרה שאין אנו אדוני היחסים, אלא שותפים המופקדים על שמירת האחדות שהטביע הבורא בבריאתנו. אדם שמוותר על הרצון להוכיח צדקתו או עליונותו על פני זוגתו, מתוך הבנה שכל ריחוק הוא פגיעה בשורש המשותף, הוא אדם שזיכך את מידותיו לרמה שבה אין שום דבר שיכול להפריד בינו לבין האמת. כשם שבעלי החיים נוצרו כפרטים מוגדרים ללא חסרון קיומי, כך אנו נוטים לעיתים להתנהג כאילו אנו אוטרקיים, אך המצפן שלנו מורה לנו לזהות את החסרון האנושי ולהפוך אותו לפתח של דבקות. בניית הבית על אדני האמת והצניעות היא הפעולה המוסרית העילאית, שבה אנו מצהירים כי הדיבור שלנו, המחשבה שלנו והמעשים שלנו אינם פרטיים, אלא שייכים .למסגרת של אחדות אלוהית המצפן הפנימי מוביל אותנו גם לאחריות כלפי הכלל ולצניעות בהתנהגותנו החברתית. אנו

גם לנשמה מגיע אוכל 122 122 נקראים לחיות את חיינו לא כדי להראות שאין לנו צורך באיש, אלא כדי להיות נאמנים לתפקידנו כמי שנושאים את האחדות האלוקית בעולם של ריבוי. אדם שמכיר בשונותו מבעלי החיים, לומד לראות את סביבתו דרך העיניים של הערכה לצלם האלוהים, ולא דרך הערצה לכוחות הטבע הגסים. זוהי דרך של חסד ואמת, שבה אנו מבינים שכל הכרעה הלכתית ביחסים בינאישיים היא למעשה כלי שרת בידינו להסיר מחיצות, ולא להוסיף עליהן, מתוך .הבנה שכל מחיצה בביתנו היא רחוקה מהשורש המקודש שבו נבראנו כגוף אחד התמדה מוסרית דורשת מאיתנו לזהות את השמחה שבחיבור גם כשהוא דורש ויתור על האגו. המצפן הפנימי מורה לנו כי גם במצבי בחירה מורכבים בחיים המשותפים, הבחירה היא הזדמנות לעבודת השם מזוקקת של חיבור. אדם שמוכן לקבל את השוני הטבעי שבין בני הזוג, תוך שמירה על אחדות הנשמה, הוא אדם שזיכך את מידותיו לרמה שבה הוא אינו מושפע מחולשות חומריות. השאיפה המתמדת לשוב אל השורש – אל הרגע שבו נבראנו כחלקים של שלם אחד – היא המעניקה לנו את היכולת להיוותר ישרים, אמיתיים ומחוברים, גם כשהעולם סביבנו דוחף לפירוד ולהתנהגות בהמית, אך האמת האלוקית כפי שהיא משתקפת ביצירת .האדם נותרת נצחית וקבועה בלבנו בתום מסענו אל שורשי הבריאה, דרך העיון המרתק בהבדל שבין בריאת האדם לבין שאר יום: האדם הוא היצור-הברואים, אנו מגיעים אל התובנה המעשית המלווה אותנו בחיי היום היחיד שנברא כחלק משלם שנועד לחזור ולהתאחד. בעוד שאר בעלי החיים הופיעו בעולם כפרטים נפרדים, כפי שביארו החזקוני והרשב"א, האדם זכה למעלה העליונה של יצירה מאותו מקור – מצלעו של איש – עובדה המטילה עלינו אחריות כבירה. התובנה המעשית שלנו היא אישי אינם רק עניין של נוחות או קיום, אלא עבודת השם-שהזוגיות, השותפות והקשר הבין ,של השבת הנשמה לשורשה. אנו לומדים כי כל פעם שאנו מוותרים על האגו למען הזולת .אנו למעשה מתקנים את הפירוד ושבים אל הצלם האלוהי המקורי :עיקר העניין:עיקר העניין השאלה האם החיות והעופות נבראו מהצלע של הזכרים שלהם אינה רק סקרנות ביולוגית, אלא מורה דרך למהותנו. המסקנה ההלכתית והרעיונית היא ששאר הבריות .נבראו כזוגות נפרדים ושלמים בפני עצמם, בעוד האדם נברא כיצור הדורש השלמה עיקר העניין הוא שההבדל הזה הוא מקור גדלותו של האדם; היכולת שלנו לחוש יום, עלינו-חסרון ולחפש את חציו השני היא זו המאפשרת את החיבור הקדוש. ביום לזכור שהבית שלנו, מערכות היחסים שלנו והקשר שלנו לקהילה, הם המקום שבו אנו מממשים את התיקון הזה. כשם שהצלע נלקחה כדי לבנות את האחדות, כך עלינו להשקיע בבניית השלום והאחדות סביבנו. הלקח מכל השיעור הזה הוא שאל לנו להסתפק בקיום טבעי ובהמי, אלא לשאוף לחיבור אלוהי של נשמות, מתוך הכרה .מתמדת שאנו חלק ממהות אחת שנועדה להאיר את העולם

תישארב תשרפ 123 123 : המשך- עיקר העניין: המשך- עיקר העניין ההכרה כי אנו יצורי פלא שנבראו בדרך מיוחדת ומקודשת מאפשרת לנו להביט על הקשיים בחיים לא כעל מכשולים, אלא כעל הזדמנויות לבנות מחדש את האחדות האבודה. כל דיבור של אמת, כל פעולה של חסד בתוך הבית, היא קריאה לשכינה שתשרה בתוכנו. התבוננות זו מעניקה לנו שקט פנימי וביטחון בדרכנו, בידיעה שהקשרים שאנו בונים אינם מקריים, אלא נטועים בשורש הנשמה, ומכוונים להשיב .את העולם כולו אל אחדותו הראשונית