השאלה על עץ החיים ועץ הדעת: מדוע נטע הקב"ה שני עצים במרכז הגן, וכיצד יתכן שהאדם לא אכל ?מעץ החיים לפני שחטא, הרי אכילה ממנו הייתה מבטיחה לו חיים לעולם

,במרכז הגן, וכיצד יתכן שהאדם לא אכל מעץ החיים לפני שחטא ?הרי אכילה ממנו הייתה מבטיחה לו חיים לעולם נראה כי הדברים דורשים העמקה רבה. האדם הראשון, שהיה שרוי בגן עדן במדרגה

השאלה על עץ החיים ועץ הדעת: מדוע נטע הקב"ה שני עצים ,במרכז הגן, וכיצד יתכן שהאדם לא אכל מעץ החיים לפני שחטא ?הרי אכילה ממנו הייתה מבטיחה לו חיים לעולם נראה כי הדברים דורשים העמקה רבה. האדם הראשון, שהיה שרוי בגן עדן במדרגה עליונה, חי בתוך מרחב של שלמות, מוקף בכל טוב, ועם זאת – ניצבו בלב הגן שני עצים בעלי מהות מנוגדת לכאורה. הקושי זועק: מדוע נדרש עץ הדעת לכתחילה, וכיצד יתכן שהאדם לא נמשך לטעום מעץ החיים מיד, כדי להבטיח את קיומו הנצחי? האם היתה כאן בחירה מודעת של האדם, או שמא גנוז כאן סוד עמוק בתוכנית הבריאה, המלמד אותנו על ?היחס בין דעת לחיים, ועל המבחן האמיתי שבו ניצב האדם בטרם החטא

גם לנשמה מגיע אוכל 212 212 מדוע נטע הבורא בלב הגן שני עצים בעלי תכונות כה מנוגדות, ומה מנע מהאדם להקדים את אכילת עץ החיים? כאן טמון שורש הסוד של ההוויה האנושית בטרם הנפילה. האם היה זה חוסר רצון, או שמא הבנה פנימית שעץ החיים הוא יעד שטרם הגיע זמנו? אנו יוצאים למסע אל תוך המקורות כדי להבין את המבנה הנשמתי של אדם הראשון ואת ההמתנה .הגדולה שקדמה לחטא בפרשת בראשית נאמר: "ויצמח ה' אלהים מן האדמה כל עץ נחמד למראה וטוב למאכל .)(ב ט "ועץ החיים בתוך הגן ועץ הדעת טוב ורע , ביאר: עץ החיים בתוך הגן, שאין עץ אחר משגיח עליו אלא הוא באמצע)(שם רש"י להורות שהוא עיקר הגינה. ועץ הדעת, הוא שממנו טעם האדם ונתחייב מיתה, שהוא היה .עץ של איסור רש"י מלמד אותנו כי המיקום של העצים במרכז הגן אינו מקרי. עץ החיים במרכז הוא התכלית והעיקר, הוא הכוח המקיים את כל המציאות כולה. לעומתו, עץ הדעת מוצב שם כאפשרות, כמרחב של בחירה. העובדה שהאדם לא ניגש אל עץ החיים אינה נובעת מחוסר דעת, אלא מכך שקודם החטא, כל קיומו של האדם היה בבחינת חיים נצחיים בטבעו. הוא לא היה זקוק לאכילה מיוחדת כדי לחיות, שכן הנשמה הייתה דבוקה במקורה. אכילת עץ החיים, לפי חלק מהמפרשים, הייתה מיועדת לשלב מאוחר יותר, לאחר שהאדם היה משלים .את תפקידו בעולם בדרכו העצמאית ביאר: ועץ החיים בתוך הגן, להודיע שהיה מוכן לאדם לעת יזכה, להיות נפשו)(שם הספורנו .נצחית באמת לא רק ברוחניות בלבד, אלא שגם גופו יהיה מזוכך באופן שיוכל לעמוד לעד הסבר והרחבה: הספורנו מאיר נקודה יסודית – האדם לא היה זקוק לעץ החיים כדי לחיות במושגים שאנו מכירים כיום, אלא כדי להתעלות למדרגה שבה גם החומריות שלו תזדכך ותהפוך לנצחית. כל עוד האדם היה בבחינת צלם אלוקים בטהרתו, הוא חי במישור שבו הגוף והנפש מאוחדים ברוחניות. האכילה מעץ החיים הייתה צריכה להתרחש רק לאחר שהאדם היה מוכיח שהוא מסוגל להחזיק בדעת האלוקית גם בעולם של חומר, אלא שהחטא טרף .את הקלפים והפך את האפשרות הזו למרוחקת היכן מסתתרת הבחירה החופשית בתוך שלמות גן עדן, ומהו המנגנון הפנימי שגרם לאדם להמתין בטרם יבחר בעץ החיים? התמיהה על כך שאדם לא פנה מיד אל עץ החיים היא תמיהה על עצם מהות הבריאה. האם האדם היה מוגבל בידיעתו, או שמא היה כאן תהליך רוחני מחושב של בשלות והכנה, שבו כל עץ מיועד לזמנו, והאדם נדרש להוכיח את יכולתו ?קודם שיזכה בפרי הנצח ביאר: עץ החיים בתוך הגן, מהו בתוך הגן, אמר רבי יהודה בר)(בראשית טו, ו מדרש רבה .סימון מלמד שהיה עץ החיים נטוע בתוך הגן, וכל מי שרוצה ליטול ממנו יטול רבי יהודה בר סימון מחדש כי האפשרות הייתה נתונה תמיד, ואין לומר שהאדם היה מנוע מלקחת. הנקודה המהותית כאן היא שהאדם היה בדרגה כל כך גבוהה, עד שהיה מודע לכך

תישארב תשרפ 213 213 שכל פעולה בעולם הזה צריכה להיעשות בתוך מסגרת של זמן ומדרגה. הוא ידע שנטילה מעץ החיים ללא הכנה רוחנית מקדימה, ללא השלמת בירור הטוב והרע, תהיה בבחינת .בריחה מהתפקיד שהוטל עליו לעבד את הגן ולשמרו ביאר: כי עץ החיים היה מוכן לאדם לאחר שישלים)(בראשית ב, ט המהר"ל מפראג בגור אריה ,את הבחירה שלו. לא היה האדם נברא לחיים נצחיים מיד, אלא לחיים שיש בהם השתלמות .ועל ידי הבחירה בטוב היה מגיע למדרגת עץ החיים המהר"ל מחדד את התפיסה שהעולם הזה נברא כדי להשתלם. אילו היה האדם אוכל מעץ .החיים בראשית ימיו, הוא היה מקבע את מצבו הנוכחי ולא היה מגיע לידי יצירה והתעלות הנצחיות של עץ החיים הייתה צריכה להיות פרי של עבודה, של כיבוש מדרגות בדעת ובבחירה. העובדה שהאדם לא אכל מהעץ מעידה על גודל דעתו, שהבין כי עליו לעבור דרך .מסלול מסוים לפני שהוא קונה את הנצח הפיזי והרוחני המוחלט מדוע הוצב עץ הדעת דווקא כעץ של איסור, וכיצד הוא משמש כמבחן המכריע את גורל האנושות כולה? המחשבה שהאדם, שהיה במדרגה כה גבוהה, נדרש לעמוד מול עץ שסימל ,איסור, מעוררת תהייה על עצם מטרת המבחן. האם המבחן נועד לבדוק את משמעת האדם או שמא היה עליו לברר בתוכו את היכולת להבדיל בין רצון עצמי לבין ציווי אלוקי, בטרם ?יוכל להגיע למדרגת הנצח המוחלטת של עץ החיים ביאר: כי עץ הדעת היה מורה לאדם על היכולת)(העמק דבר בראשית ב, יז הנציב מוולוז'ין להבחין בין טוב לרע מתוך כוח עצמי, וזהו היה המבחן הגדול – האם האדם יפעל מתוך הכרה .בציווי האלוקי, או ינסה ליצור לעצמו דעת עצמאית שאינה כפופה לרצון העליון הנציב מבאר שהדעת במובן של עץ הדעת אינה רק ידיעה עיונית, אלא כוח המאפשר לאדם לפעול בבחירה מוחלטת. ככל שהאדם מפתח דעת עצמית רחבה יותר, הוא מתרחק מן התמימות של דבקות בציווי האלוקי. האיסור על האכילה מהעץ היה נועד לשמור על האדם .בתמימותו, כדי שלא יפנה את כוחותיו לחיפוש אחר דעת שאינה מבוררת בתוך ציווי התורה .החטא היה הניסיון של האדם להשיג את אותה דעת בלי להיות מוכן לכך מבחינה רוחנית חידש: כי היה צורך שיהיה לאדם יצר שיוכל להתגבר)(בראשית ב, יז האור החיים הקדוש עליו, שהרי השלמות האמיתית של האדם אינה בהיעדר רע, אלא ביכולת לבחור בטוב מתוך מאבק. עץ הדעת הציב את האפשרות לרע, כדי שהאדם יוכל לבחור בטוב מתוך כוונה פנימית .ורצון עז, ובכך לעלות למדרגה שלא היה מגיע אליה לו היה נותר במציאות שאין בה אתגר האור החיים מלמדנו שהאיסור לא נועד להגביל את האדם, אלא להעניק לו את הכלי ,להשלמת עצמו. המאבק מול עץ הדעת הוא המקום שבו האדם הופך להיות אדון לעצמו ,שכן הוא מקבל על עצמו את עול הבורא מתוך בחירה חופשית מוחלטת. ללא עץ הדעת האדם היה נותר בבחינת מלאך המקיים ציווי בטבעו, אך מטרת הבריאה הייתה להפוך את .האדם לישות שבוחרת בטוב למרות הנטייה הטבעית לטעום מן האסור מהו אותו פרי מסתורי ששינה את פני האנושות, וכיצד אכילתו הטביעה חותם כה עמוק

גם לנשמה מגיע אוכל 214 214 בנפש האדם? השאלה על טיבו של עץ הדעת אינה רק שאלה בוטנית או סיפורית, אלא בירור בשורש היצירה האנושית. המפרשים חושפים לפנינו כיצד החיבור אל העץ לא היה רק פעולה חיצונית של אכילה, אלא תהליך פנימי שבו התמזגו מושגי הטוב והרע אל תוך .הוויית האדם, ובכך השתנה לחלוטין האופן שבו הוא תופס את עצמו ואת העולם ביאר: כי עץ הדעת היה מסמל את הידיעה שבאותה מדרגה שבה)(בראשית ב, ט האברבנאל האדם נמצא, הוא יכול להבין את המציאות מתוך כוחותיו האישיים, ובכך הוא מנתק את .תלותו הישירה בהדרכה האלוקית שקיבל בגן האברבנאל מלמדנו שחטא האדם היה הניסיון לעבור ממצב של הנהגה אלוקית גלויה ;למצב של חקירה אנושית עצמאית. לפני החטא, האדם ידע את האמת מתוך קרבתו להשם לאחר האכילה, הדעת הפכה להיות אמצעי שבו האדם בוחן את העולם מנקודת מבטו הסובייקטיבית, מה שמוביל בהכרח לערבוב של טוב ורע, שכן אין לאדם יכולת אובייקטיבית .לדעת את האמת ללא הארה עליונה חידש: כי עץ הדעת היה מביא את האדם לידי השגת)(בראשית ב, יז רבי עובדיה ספורנו הדברים החומריים וההנאות הגופניות, ובכך הוא היה שוקע בתוך המציאות הזו ומאבד את .העיסוק בתכלית הרוחנית הנצחית הספורנו מבאר כי שינוי המבנה הנפשי התבטא בכך שהאדם עבר מהתמקדות בנצח להתמקדות בהווה המוחשי. האכילה מהעץ הקהתה את הרגישות לרוחני והגבירה את המשיכה למפורסמות, להנאות ולצורך בסיפוק מיידי. בכך, האדם יצר בנפשו מחיצה שבין החומר לבין הרוח, ומאז ואילך, המאבק של האדם הוא לשוב ולהעלות את נפשו מעל הנטייה .הטבעית שנוצרה באותה שעה כיצד השתנה היחס המטאפיזי בין עץ החיים לבין עץ הדעת ברגע שבו גורש האדם מן הגן, וכיצד משתקפת מערכת יחסים זו במציאות שאנו חיים בה כיום? המעבר מגן העדן אל העולם הזה אינו רק שינוי מקום, אלא שינוי מהותי במערכת הכלים של האדם. השאלה הגדולה היא האם נחסמה הגישה לעץ החיים באופן מוחלט, או שמא הגישה אליו הפכה כעת למשימה חשאית ומורכבת, המוטלת על האדם כחלק בלתי נפרד מהתמודדותו עם דעת .טוב ורע ביאר: כי הגירוש מן הגן בא כדי למנוע מן האדם את הגישה לעץ)(בראשית ג, כב הרמב"ן החיים במצבו הנוכחי, שכן אכילה ממנו לאחר שנתערב בו הטוב והרע הייתה מקבעת את .האדם בנפילה זו לנצח, ללא יכולת תיקון הרמב"ן מבאר שהמניעה מעץ החיים היא חסד אלוקי במסווה של עונש. לו היה האדם אוכל מעץ החיים לאחר החטא, היה גופו נשאר במצב של חומריות מעורבת ברע ומופרדת מהשם לעד. המיתה שנגזרה על האדם היא הדרך שבה הנפש יכולה להשתחרר מהחומר המקולקל ולהתעלות חזרה למקורה. הדינמיקה בין העצים הפכה להיות מערכת של מרחק וקירבה: ככל שהאדם מתקן את הניצוצות שבעץ הדעת, הוא קרב באופן עקיף אל השורש .של עץ החיים

תישארב תשרפ 215 215 ביאר: כי החרב המתהפכת ששומרת את דרך עץ החיים)(בראשית ג, כד האור החיים הקדוש היא כוח רוחני שבוחן בכל רגע האם האדם ראוי לחזור אל הנצחיות, והיא פועלת דרך עבודת .התורה והמצוות שבאמצעותן מברר האדם את הטוב מן הרע .האור החיים הקדוש מחדש שהדרך לעץ החיים לא ננעלה, אלא הפכה למסלול של בירור בעולם שלאחר החטא, עץ החיים אינו עץ פיזי שניתן להגיע אליו בצעדים, אלא הוא דבוק בתורה, ככתוב עץ חיים היא למחזיקים בה. הבחירה בדעת טובה המבוססת על ציווי השם היא היא הדרך שבה האדם הופך את הקוצים והדרדרים של עץ הדעת לדרך שמובילה חזרה אל הנצח. החטא דחף את האדם אל עולם של ריבוי ופירוד, והעבודה כעת היא לאחד את .הכוחות חזרה אל נקודת השורש של עץ החיים כיצד יכול האדם, המהלך בתוך עולם שבו טוב ורע משמשים בערבוביה, לזהות את הריחוק והקירבה של עץ החיים ושל עץ הדעת? השאלה על מקומם של העצים בלב הגן היא שאלה ,על עצם הדרך שבה הבורא משרה שכינתו בעולם. אם עץ החיים הוא הביטוי לנצח והדבקות ועץ הדעת הוא הניסיון והבחירה, הרי שהשכינה מרחפת ביניהם, מלווה את האדם ומחכה .לרגע שבו ידע לזהות את העיקר ולהבחין בין האמת המוחלטת לבין המפורסמות החולפות ביאר: כי עץ החיים מרמז על)(מסכת שבועות, נר מצווה השל"ה הקדוש בשני לוחות הברית הכתר והחיים הנצחיים המשתלשלים מן השכינה, ואילו עץ הדעת מרמז על כוחות העולם הזה שבהם האדם נדרש לפעול. השכינה שורה כאשר האדם מחבר בין העולמות, באופן .שהדעת אינה מפרידה אלא הופכת לכלי להשגת אור החיים השל"ה הקדוש מבאר כי הבריאה נועדה להיות מכלול אחד. השכינה אינה נמצאת רק בצד הרוחני של החיים, אלא היא המאחדת את הניגודים. כאשר האדם פועל בדעת המחוברת לשורש, הוא מגלה שאין באמת הפרדה בין העצים, אלא שהכל נובע ממקור אחד. הריחוף של רוח אלוקים על פני המים בתחילת הבריאה הוא אותה שכינה ששומרת על הגן ומאפשרת .לאדם לפעול בתוך המציאות מבלי לאבד את החיבור לעץ החיים ביאר: כי הנטייה האנושית לחיפוש אחר)(שער ז רבי יצחק עראמה בספר עקדת יצחק דעת חיצונית היא שהביאה למחיצה, אך תכלית הבריאה הייתה שהאדם יזכה לדעת אלוקית ,המקיפה את כל המציאות כולה. העצים הוצבו כדי להדגיש כי החיים הם תוצאה של דבקות .וכי הדעת היא רק כלי למימוש הדבקות הזו במעשי העולם הזה רבי יצחק עראמה מחדש כי כל הבריאה היא מרחב של גילוי כבודו יתברך, והאדם הוא המרכז שבו מתממש הגילוי הזה. כאשר האדם מבין שהבחירה בעץ הדעת לא הייתה צריכה ,להוביל לניתוק, אלא הייתה יכולה להפוך לדרך שבה הוא מברר את הטוב מתוך החומר הוא מבין שכל ימיו הם עבודה מתמדת של הפיכת הארץ לשמיים. זהו סוד גן העדן – מקום .שבו האדם חי בדעת שלמה, בתוך עולם של חיים נצחיים, מבלי שהחומר יכסה על הרוח ,מדוע יום השבת הוא היום היחיד שבו המחיצות שבין עץ החיים לבין עץ הדעת מיטשטשות וכיצד הוא מעניק לנו את הטעימה הראשונה מהנצח בתוך שגרת השבוע? אם גורשנו מהגן

גם לנשמה מגיע אוכל 216 216 ,אל עולם של עמל ויגיעה, הרי שהשבת היא הנקודה שבה חוזר האדם אל המנוחה המקורית אל הידיעה כי העולם אינו רק מרחב של בחירה וטעויות, אלא מרחב של ברכה המשתלשלת ישירות מן המקור. כאן אנו מבקשים להבין את הקשר שבין שביתת הבורא לבין יכולתנו .להחיות את נשמתנו מתוך עץ החיים גם בתוך עולם החול , ביאר: כי יום השבת הוא בבחינת עץ החיים)(נתיבות עולם, נתיב אהבת הרע המהר"ל מפראג שכן הוא אינו יום של יצירה ומעשה שבו האדם מברר את הטוב מן הרע, אלא יום של מנוחה .שבו האדם מתחבר לשורש הנצח שמעבר לזמן המהר"ל מבאר שהשבת משחררת את האדם מהצורך להשתמש בדעתו כדי להבחין בין טוב לרע בעולם החומר. ביום זה, המציאות נתפסת כשלמה ומבורכת כפי שהיא, ללא צורך במאבק. זוהי חזרה אל המדרגה של אדם הראשון לפני החטא, כאשר העץ לא היה צריך להיברר, אלא היה מצע של קיום. השבת היא הזמן שבו אנו לומדים כי הדרך האמיתית אל עץ .החיים אינה עוברת דרך הדעת האנושית המפולגת, אלא דרך הביטול אל מה שמעל לדעת , ביאר: כי בשבת האדם עוצר את השפעתו על העולם)(בראשית ב, ג רבי שמשון רפאל הירש ובכך הוא מצהיר כי העולם אינו שייך לו אלא לבורא, וזוהי התרופה לטעות שבאכילה מעץ הדעת. האדם שחטא ביקש להיות כאלוקים השולט בעולם, והשבת היא ההכנעה שבה הוא .מודה כי רק ה הוא המחיה את הבריאה רבי שמשון רפאל הירש מחדש כי השבת היא המבחן האמיתי של הדעת. במקום לנסות לדעת את העולם ולשלוט בו, האדם מוותר על הדעת הזו ובוחר להתבטל. בכך הוא עושה .תיקון למה שהתקלקל בעץ הדעת, והוא זוכה להתחבר לעץ החיים דרך ההשבתה והמנוחה זוהי הדרך שבה אנו מצליחים, גם לאחר החטא, לטעום מעץ החיים ולהבין כי כל קיומנו .תלוי בבורא ולא בכישרוננו העצמי לאחר שהעמקנו במקורות, התמונה המצטיירת מציבה את עץ החיים ועץ הדעת לא כשתי אופציות מקריות, אלא כמבנה עמוק של בריאה ושל תיקון. השאלה מדוע נטע הקב"ה את העצים הללו, וכיצד האדם לא אכל מעץ החיים קודם לחטא, מקבלת את פתרונה בתוך .המדרגה הגבוהה שבה היה שרוי האדם הראשון הנה עיקרי הדברים שהתבררו במהלך הדיון: עץ החיים לא היה אסור לאדם, אלא היה פרי שהיה מוכן לו לעת יזכה. האדם לא היה נברא כקיום סופי ומוגבל, אלא כמי שנדרש להשתלם דרך עבודתו. אכילת עץ החיים בטרם עת הייתה מונעת מהאדם את האפשרות להגיע להשלמה עצמית דרך בחירה חופשית, והייתה מקבעת אותו במצב שבו לא היה יכול .להגיע לדרגת שותף למעשה הבריאה עץ הדעת הוצב כאמצעי לבירור. האיסור שבו היה הכלי שבאמצעותו האדם לומד להכניע את רצונו האישי לטובת הציווי האלוקי. החטא היה הסטייה מדרך בירור זו – האדם בחר .בדעת עצמאית שאינה כפופה להדרכה העליונה, ובכך גרם למחיצה בין החומר לרוח הגירוש מן הגן היה חסד, שכן מניעת הגישה לעץ החיים לאחר החטא מנעה מהאדם

תישארב תשרפ 217 217 ,להישאר במצב של חומריות מקולקלת לנצח. המוות הוא הדרך שבה הנפש משתחררת .ודרך התורה והמצוות אנו שבים ודבקים בעץ החיים השבת מהווה את התיקון השבועי לכל המהלך הזה. בה, אנו עוצרים את המאבק שבין עץ הדעת לעץ החיים, וחוזרים לנקודת המנוחה שלפני החטא, מכירים בכך שהעולם אינו .בשליטתנו אלא תלוי כולו בבורא האם אנו ניצבים כיום מול עץ הדעת, וכיצד ניתן להפוך את המאבק היומיומי שלנו לדרך שמובילה בחזרה אל עץ החיים? ההבנה שהאדם נדרש לבחירה מתוך עמל, ולא לקיצור דרך אל הנצח, היא המפתח לחיינו. התובנה המעשית היא שככל שאנו מרבים לברר את הטוב מתוך תלאות עולמנו, אנו למעשה טועמים מפרי עץ החיים. בכל רגע שבו אדם בוחר בדרך התורה והמצוות למרות הנטייה האישית שלו, הוא בונה בנפשו את היכולת להבחין בין דעת של פירוד לבין דעת של איחוד. עלינו להפסיק לחפש את השלמות החיצונית או את הקיצור .אל המנוחה, ולהתחיל להעריך את המאמץ שבו אנו מבררים את הטוב, כי שם טמון הנצח החיים שלנו אינם מנוחה גמורה, אלא תהליך שבו אנו לומדים להניח לדעתנו המוגבלת .ולהתחבר לדעתו יתברך, וזהו המסע האמיתי של כל אדם :עיקר העניין:עיקר העניין בגן העדן הקדמון, העצים לא היו מכשולים, אלא פסגות של תודעה. עץ החיים לא המתין לאדם כפרס זול, אלא כפסגת היצירה האנושית, יעד שהוגשם דרך שלמות המעשה והבחירה. עץ הדעת, באותה שעה, היה המפתן שדרכו נדרש האדם לעבור – כדי להפוך מעבד לבורא. החטא לא היה נפילה מקרית, אלא מהפכה בתודעה הניסיון לדעת את העולם בנפרד מן האלוקות. כיום, החרב המתהפכת אינה חוסמת .אותנו, אלא מזמינה אותנו להפוך את עמל הדעת שלנו לדרך המובילה אל הנצח ,בכל שבת, אנו מניחים את כלי העבודה של הדעת ופוסעים אל מנוחת החיים .ומזכירים לעצמנו כי גם לאחר הנפילה, הנשמה יודעת את דרכה חזרה אל מרכז הגן ?