?חיוב תוכחה לבן נח – האם עלינו להוכיח נכרי העובר על שבע מצוותיו

?מצוותיו השאלה המונחת לפנינו נוגעת בליבת הקשר שבין ישראל לעמים, ובגדר המצווה המיוחדת של "הוכח תוכיח את עמיתך". האם מצווה זו, שעיקרה הוא האחריות ההדדית בתוך עם

חיוב תוכחה לבן נח – האם עלינו להוכיח נכרי העובר על שבע ?מצוותיו השאלה המונחת לפנינו נוגעת בליבת הקשר שבין ישראל לעמים, ובגדר המצווה המיוחדת של "הוכח תוכיח את עמיתך". האם מצווה זו, שעיקרה הוא האחריות ההדדית בתוך עם ישראל, פורצת את גבולות העם וחלה גם על נכרי העובר על שבע מצוות בני נח? התורה . מהו היקף המושג "עמיתך"? האם הוא כולל)(ויקרא יט, יז "ציוותה: "הוכח תוכיח את עמיתך את כל הברואים בצלם, או שמא הוא מצמצם את החובה למי שהוא בגדר "בני עמך"? סוגיה זו מטלטלת את גדולי הפוסקים והאחרונים, והיא מעוררת דיון מרתק על מהותה של התוכחה – האם היא צורך בתיקון עולמי, או שמא חובה הנגזרת מברית הערבות הייחודית השוררת

תישארב תשרפ 103 103 אך ורק בין איש לרעהו בתוך כנסת ישראל. נפתח את השער לדיון זה, נבחן את דברי רש"י והראשונים, וננסה להבין האם קיימת אחריות מוסרית כלפי עולם העמים, או שמא גדרי .ההלכה מגבילים את התוכחה לתחומי הקדושה הפנימיים (בסנהדרין עה עמוד א, בדבור אנו פונים אל דברי רש"י המאירים את הדרך בסוגייתנו. רש"י ביאר: כי חיוב תוכחה נאמר דווקא כלפי עמיתך, ולא כלפי גר תושב, ומכאן)המתחיל ואם איתא שהחיוב להוכיח את הזולת על מעשיו שייך רק במקום שקיימת ברית ושייכות מיוחדת. רש"י ,מחדש: כי עיקר עניינה של תוכחה הוא מדין ערבות, והיות ואין לנו ערבות הדדית על בן נח .ממילא אין מוטלת עלינו חובה הלכתית להוכיחו כאשר הוא נכשל בעבירה ביאר: כי טעם)(חלק ב, פרשת קדושים הראשל"צ מרן רבנו עובדיה יוסף בספרו מעין אומר הדבר שאין חיוב תוכחה לנכרי נובע מכך שהתוכחה בנויה על יסוד הערבות. רבנו עובדיה יוסף מבאר כי כיוון שכל ישראל ערבים זה לזה, החובה להוכיח נובעת מהצורך לשמור על שלמות הכלל, ואילו בבן נח, שאינו בכלל הערבות הזו, אין חובה לקיים את המצווה. דברי רש"י והראשל"צ מרן רבנו עובדיה יוסף מציבים גבול ברור, ומדגישים כי מצוות התוכחה ,אינה חובה כללית מופשטת, אלא היא ביטוי לקשר הפנימי והעמוק המאחד את בני ישראל .קשר שאינו חל על מי שאינו מחויב בברית התורה . המביא זווית שונה ומעוררת מחשבה)(סימן תתשכ"ד אנו פונים כעת אל דברי ספר חסידים ספר חסידים ביאר: שאם רואה אדם נכרי עושה עבירה, אם יכול למחות בידו, עליו להשתדל .ולמחות, שהרי הקב"ה שלח את יונה הנביא אל אנשי נינוה כדי להשיבם מדרכם הרעה המקרה של יונה הנביא משמש עבורו כנקודת עוגן הלכתית ומוסרית, המלמדת כי גם אם אין חיוב תוכחה מצד דין ערבות, עדיין קיימת חובה למחות כאשר יש ביד האדם את היכולת .למנוע את החטא ניתן להציע שספר חסידים סובר שתוכחה אינה בנויה אך ורק על דין ערבות, אלא יסודה נעוץ בצורך למנוע את חילול כבודו של מקום בעולם. אפשרות נוספת היא שגם אם סובר ספר חסידים שהתוכחה יסודה בערבות, הרי שמלשונו משמע שהמחאה כלפי נכרי היא מטעם אחר – השמירה על כבוד שמיים שלא יתחלל, ומשום כך יש חובה למחות בכל מקום שהדבר אפשרי. תובנה זו מרחיבה את גבולות העיסוק שלנו בתיקון עולם, ומלמדת שגם כאשר אנו פטורים מחיוב ההלכתי של תוכחת עמית, חובתנו כמאמינים היא לדאוג ששמו .של הקב"ה יתקדש ולא יתחלל על ידי הבריות, יהיו אשר יהיו . הובא ספק בעניין זה, האם חיוב תוכחה משתרע גם על נכרים)(פרשת וירא בספר גדולי דורנו הספק מתעורר מתוך הפסוק "הוכח תוכיח את עמיתך", כאשר הדיוק במילה "עמיתך" מרמז על כך שהחיוב מוגבל למי שנמצא בתוך ברית התורה והמצוות. מאידך, ניתן לטעון כי ייתכן שחיוב זה הוא רחב יותר, ונובע מתביעה מוסרית כללית של תיקון העולם והעמדת דברים .על דיוקם, גם כלפי מי שאינו נמנה על בני ברית הספק מחדד את השאלה האם התוכחה היא מצווה מוגדרת ומוגבלת בהלכה, או שמא

גם לנשמה מגיע אוכל 104 104 היא חלק מהנהגתו של האדם המבקש את האמת בעולם. הדיון מתפתח סביב השאלה האם המונח עמיתך משמש כגבול הלכתי צר, או כביטוי לקהילה הרוחנית שעליה אנו מופקדים באחריות, כאשר מצד אחד אנו מחויבים להוכיח את אחינו, ומצד שני ייתכן שישנה חובה .עמומה אך קיימת לפעול גם כלפי החוץ, כדי למנוע הידרדרות של הבריאה כולה מצינו התייחסות למחלוקת מעניינת בשאלה האם נכרי חייב)(פרשת וירא בספר גדולי דורנו בתוכחה כלפי נכרי אחר. צד אחד טוען שמאחר וחיוב התוכחה נלמד מהפסוק הוכח תוכיח את עמיתך, הרי שהתנאי המוקדם הוא השתייכות לעם ישראל, ולכן אין כלל חיוב תוכחה ישראלית בלבד, שכן רק בתוך עם הברית קיימת-בנכרים. על פי גישה זו, החובה היא פנים .מחויבות הדדית כזו לעומת זאת, דעה אחרת מבארת כי גם בקרב נכרים קיים חיוב תוכחה גמור, שהרי הציווי על שבע מצוות בני נח הוא ציווי אלוקי מחייב, והאחריות על קיומו מוטלת על כל מי שנמצא במציאות זו. לשיטה זו, התוכחה אינה מוגבלת לדין עמיתך דווקא, אלא היא חובה אוניברסלית הנגזרת מכך שגם בני נח מצווים על הדינים ועל המשפט. על פי הבנה זו, הקב"ה ,תובע מכל אדם המבין את האמת למחות ביד החוטא, ואין זה משנה אם הוא יהודי או נכרי .שכן מטרת התוכחה היא הצדק האלוקי שצריך להופיע בעולם אנו מעמיקים כעת בסוגיה האם שליחותו של יונה הנביא לנינוה מהווה מקור מחייב להוכיח את אומות העולם בכל עת. השאלה עולה ביתר שאת מול הניסיונות לצמצם את מצוות הציב את סיפור יונה כתשתית)(סימן תתשכ"ד התוכחה לגדרי 'עמיתך' בלבד. ספר חסידים לחובה למחות, אך יש מן האחרונים שביקשו לבחון האם יונה נשלח מכוח מצוות תוכחה .רגילה, או שמא מדובר בשליחות נבואית מיוחדת במינה שאין ללמוד ממנה לדורות יש המחדשים כי יונה הנביא לא נשלח כמי שמקיים מצוות תוכחה כבכל יום, אלא מדובר היה בהתערבות אלוקית ישירה בתוך המציאות כדי למנוע את החורבן של עיר גדולה. על פי הבנה זו, אין להקיש מהשליחות הנבואית לחובה אישית של כל יחיד להוכיח כל גוי שחוטא בשבע מצוותיו. יתרה מכך, יש הטוענים כי גם אילו היה חיוב כזה, הרי שהוא מוגבל למצבים שבהם ברור שהתוכחה תועיל ותביא את הנכרי לשוב בתשובה, כפי שאכן קרה באנשי נינוה .שקיבלו את דברי הנביא בלב שלם לעומת זאת, רבים מן המפרשים רואים בסיפור יונה מודל לחיקוי בכל הנוגע לאחריות האדם על העולם. אם הקדוש ברוך הוא דואג לשלוח נביא לעיר של נכרים כדי להציל אותם מחטא, הרי שזהו ביטוי למידת הרחמים שלו שחפצה בתיקון כל יצור. מכאן עולה התובנה שאולי אין חובה הלכתית פורמלית של 'תוכחה' כמו בין איש לרעהו, אך קיימת חובה ,דתית של 'השתדלות' – כל אימת שיש ביד האדם להאיר פנים לאמת ולמנוע עוול-מוסרית .זוהי עבודתו בעולמו של בורא עולם , המנתח)(פרשת קדושים אנו מעמיקים אל דבריו של בעל שואל ומשיב בספרו דברי שאול

תישארב תשרפ 105 105 את שורש העניין מתוך בחינה יסודית של מהות הערבות. הוא מבאר כי הסיבה המרכזית לכך שאין חיוב תוכחה כלפי בן נח נעוצה בכך שמצוות התוכחה נשענת על היסוד של ערבות הדדית. כשם שכל ישראל ערבים זה לזה, כך גם חובת התוכחה היא פועל יוצא של הערבות הזו, שמחייבת כל אחד לדאוג לשלומו הרוחני של חברו, שכן חטאו של האחד משפיע על .הכלל כולו בעל שואל ומשיב מבאר כי מאחר שערבות זו אינה קיימת כלפי בן נח, ממילא פוקעת החובה ההלכתית של תוכחה כלפיו. תובנה זו מסייעת ליישב את הסתירה שבין חובת התוכחה לבין היחס לנכרים, שכן היא מעמידה את המצווה על תשתית של קשר פנימי וייחודי לבני ברית. על פי דבריו, התוכחה אינה פעולה טכנית של תיקון המציאות בלבד, אלא היא אקט של חיבור המבוסס על שייכות רוחנית עמוקה. בלא שייכות זו, המצווה אינה חלה באותו .אופן, ואין האדם נתבע תביעה הלכתית להוכיח את מי שאינו חלק ממערכת הערבות הזו אנו ניצבים כעת מול בירור השאלה: האם המבחן להטלת חובת התוכחה הוא מבחן התוצאה בלבד, או שמא ישנם שיקולים של סדר ציבורי ושלום העולם המצמצמים את החיוב גם כאשר הוא אפשרי? הרי אם נאמר שכל מי שיכול למחות חייב למחות, אנו עלולים להגיע שקט ושל התנגשויות תדירות, דבר המנוגד לדרכה של תורה המבקשת-למציאות של אי להשכין שלום בעולם. גדולי המפרשים עומדים על כך שגם במקום שיש חובה למחות, על האדם לשקול את כובד משקלה של המחאה – האם היא תביא לקידוש שם שמיים או שמא .תגרום לתוצאה הפוכה של זלזול והתגרות הסבר ועומק הדברים נעוצים בכך שתוכחה, בייחוד כלפי מי שאינו מבני בריתנו, דורשת חכמת חיים עמוקה. אם המחאה נתפסת כהתערבות לא ראויה, היא עלולה ליצור חילול שם שמיים במקום להוביל לתיקון. לכן, כאשר אנו מדברים על תוכחת נכרי, הדיון אינו עוסק רק בחובה הלכתית יבשה, אלא במידת היכולת של האדם להשפיע בדרכי נועם. העיקרון המנחה הוא שרק מקום שבו יש סיכוי ממשי שהתוכחה תתקבל בלב פתוח, כפי שקרה עם אנשי נינוה, הופכת המחאה לחובה ממשית. במצבים אחרים, השתיקה עשויה להיות ,ביטוי של חכמה ושל התחשבות במורכבות המציאות, שכן דרכיה של תורה דרכי נועם .וכל נתיבותיה שלום אנו פוסעים אל המרחב שבו אדם נדרש לאזן בין שמירת זהותו הייחודית כבן תורה לבין גונית. המפגש עם העולם הרחב מציב את האדם בנקודת מבחן, שבה-החיים בתוך חברה רב הוא נדרש להפגין אמת מחד, אך גם תבונה והבנה של גבולות גזרתו מאידך. עבודת השם בתוך העולם אינה מצטמצמת רק לדין היבש, אלא היא דורשת מהאדם להיות אור לגויים, דוגמה אישית של יושר, דרך ארץ ויראת שמיים. כאשר אדם פועל ביושר ובהגינות, הוא מקיים תוכחה שקטה ומעשית, שפעמים רבות עוצמתה גדולה הרבה יותר ממילים של הוכחה .שעלולות להתפרש כהתנשאות או כהתערבות לא רצויה הזהות שלנו נשמרת דווקא מתוך עמידה איתנה על עקרונותינו, תוך גילוי רגישות כלפי

גם לנשמה מגיע אוכל 106 106 סביבתנו. החכמה היא לדעת מתי המילה הנכונה תתקבל בלב, ומתי הדרך הטובה ביותר לקדש שם שמיים היא פשוט להיות איש אמת וטוב לב. ככל שהאדם מעמיק בבירור דרכו ובהבנת חובותיו, כך הוא מפתח רגישות גדולה יותר למצבים סביבו. הוא לומד לזהות מתי מציאות של עוול דורשת ממנו אמירה ברורה, ומתי המציאות דורשת ממנו שימת יד על פיו ,ושמירה על קיום מצוותיו בשקט ובצניעות, מתוך ידיעה שהקב"ה הוא המנהיג את עולמו .והוא הבוחן כליות ולב של כל נברא המטרה העליונה היא שההתנהלות שלנו תשרה סביבנו אווירה של קדושה. גם אם איננו מחויבים הלכתית להוכיח כל נכרי על מעשיו, הרי שהאחריות שלנו כמי שנושאים את דבר ,ה' בעולם היא תמידית. החיים בתוך סביבה מגוונת מחייבים אותנו להיות עקביים בדרכנו ,ישרים בהליכותינו ומאירים פנים לכל בריה, שכן זו הדרך להביא את השכינה לתוך עולמנו .ולהפוך גם את המפגשים הפשוטים ביותר להזדמנות לקידוש שמו הגדול של הקב"ה אנו מעפילים אל המדרגה שבה האדם לומד להתמיד בדרכו, גם כאשר הוא ניצב בתוך סבך השאלות של יחסו לסובב אותו. ההתמדה בעבודת ה' אינה דבר קל, שכן היא דורשת מן האדם יכולת לשמור על עקביות בתוך עולם משתנה, שבו הגבולות בין החובה כלפי הכלל לבין החובה כלפי הפרט עלולים להיטשטש. היציבות הרוחנית נבנית מתוך חיבור עמוק למקורות, מתוך העמקה מתמדת בתורתנו הקדושה ומתוך הבנה שהחיים הם תהליך ארוך .של זיכוך ועלייה .ההתמדה נשמרת על ידי כך שהאדם הופך את השאלות המורכבות למנוע של צמיחה במקום להתייאש מן הספקות או מן הקשיים בהבנת הגבולות בין תוכחה להשתקה, הוא משתמש בהם כדי להעמיק את הבנתו בדעת תורה. הוא מבין שכל יום הוא הזדמנות נוספת לגלות את רצון ה' בתוך הנסיבות החדשות שנקרות בדרכו. העקביות הזו היא המעניקה לאדם את החוסן הנפשי הדרוש, שכן היא מונעת ממנו להיסחף אחרי דעות מתחלפות או .אחרי רגשות רגעיים, ומחזיקה אותו מחובר לשורש הנצחי של תורתנו כאשר אדם שומר על קו ישר של עבודת ה' בתוך השגרה, הוא הופך לעוגן של אמת. גם אם לא תמיד הוא מוצא את המילים להוכיח את האחר, הרי שדמותו כעובד ה' נאמן היא כשלעצמה תוכחה חיה וקיימת. ההתמדה הזו בדרכי יושר, ביראת שמיים ובקיום המצוות מתוך פנימיות, היא המכשירה את הלב לראות את הקדושה בכל רגע, ומאפשרת לאדם לצמוח בתוך העולם מבלי לאבד את זהותו הייחודית. זוהי דרך החיים של בן תורה, המפלס .את דרכו בביטחון, בידיעה שכל צעד מכוון הוא אל עבר הגאולה השלמה בסיום המסע המרתק אל עומקן של ההלכות והדעות בסוגיית תוכחת הנכרי, אנו ניצבים מול התובנה המזוקקת כי מצוות התוכחה אינה רק חובה טכנית, אלא ביטוי של הערבות העמוקה השורה בתוך עם ישראל. ראינו כיצד גדולי הראשונים והאחרונים, מרש"י ועד הראשל"צ מרן רבנו עובדיה יוסף, בנו את היסודות להבנת חובתנו, וכיצד מול הקושי .והספקות מתגלה העומק של אחריות האדם כלפי הבריאה כולה, גם ללא חיוב הלכתי פורמלי

תישארב תשרפ 107 107 :עיקר העניין:עיקר העניין עיקר העניין הוא שמצוות התוכחה תלויה בברית הערבות שבין בני ישראל, ועל .כן אין חיוב הלכתי להוכיח נכרי על שבע מצוותיו, שכן הוא אינו כלול בברית זו דתית של-עיקר העניין הוא שעל אף העדר החיוב ההלכתי, קיימת חובה מוסרית השתדלות למנוע חילול שם שמיים ולפעול בדרכי נועם בכל מקום שבו ישנה ,אפשרות להשפיע לטובה. עיקר העניין הוא שההתנהלות של בן תורה בעולם ביושר ובדרך ארץ, מהווה תוכחה חיה ומשמעותית יותר מכל מילה, ומקדשת את שם ה' בעיני כל בריה. עיקר העניין הוא שהתורה דורשת מאיתנו חכמת חיים, לדעת .מתי המילים נצרכות ומתי השתיקה החכמה היא הכלי לתיקון העולם המסקנה הברורה העולה מתוך ליבון הסוגיה היא שהחיים כבן תורה במרחב הציבורי מחייבים אותנו להיות דוגמה חיה לאמת האלוקית. כאשר אנו מקפידים ,על דרכנו, אנו שומרים על הגחלת הפנימית שלנו, ומבלי להזדקק לתוכחה מילולית .אנו מקרינים סביבנו אווירה המזמינה את הבריות כולם להכיר בכבודו של מקום ,כך אנו למדים שגם במקומות שבהם הדין היבש פוטר אותנו מחובה מסוימת רוח התורה תובעת מאיתנו אחריות גדולה לתיקונו של עולם. בעזרת השם, נזכה להמשיך ולסלול את דרכנו בביטחון, תוך שאנו מבינים את עומק השייכות שלנו לעם הברית, ומתוך כך מקדשים שם שמיים בכל צעד ושעל, עד שנזכה לראות ."'בהתממשות החזון של "כי אז אהפוך אל עמים שפה ברורה לקרוא כולם בשם ה !