איך מקבלים החלטה כשאף אחד לא יכול להבטיח מה יקרה?

יש החלטות שמתקבלות בתוך דקות, ויש החלטות שמתיישבות בתוך הראש ומתגוררות בו במשך חודשים. האדם קם איתן בבוקר, לוקח אותן לעבודה, חוזר אליהן לפני השינה ולעיתים מגלה באמצע הלילה שהן כבר חיכו לו שם. לעבור מקום עבודה או להישאר. להיכנס לשותפות או לוותר. לקיים שיחה שעלולה לשנות קשר שלם או להמשיך לשתוק.

לעיתים כבר בדקנו כל מה שאפשר לבדוק. שמענו דעות, ערכנו רשימות, חישבנו מחירים ובחנו סיכונים. ובכל זאת היד מסרבת להכריע. אנחנו אומרים שחסר לנו עוד מידע, אבל עמוק בפנים ייתכן שאנו מחפשים משהו אחר: אדם שיבטיח לנו שהבחירה לא תכאיב ושלא נביט לאחור בעוד שנה ונאמר שטעינו.

הרגע שבו הבירור הופך לדחייה

התייעצות היא מעשה של אחריות. אדם שאינו מוכן לשמוע איש עלול להיות שבוי בנקודת המבט של עצמו. עצה טובה מגלה פרט שהתעלמנו ממנו ומאירה מחיר שלא רצינו לחשב. אבל יש הבדל בין לבקש מאדם אחר לעזור לנו לראות לבין לבקש ממנו לבחור במקומנו.

כאשר מישהו אחר מחליט עבורנו, נשאר בתוכנו פתח מילוט. אם הדברים יסתבכו נוכל לומר לעצמנו ששמענו בקולו. כאשר אנחנו בוחרים בעצמנו, אין מקום להתחבא מאחוריו. לפעמים ההתייעצות הנוספת אינה נועדה עוד להוסיף דעת, אלא למצוא שותף לאשמה עתידית.

זה הרגע שבו צריך לשאול ביושר: האם חסר לי נתון שעשוי לשנות את ההחלטה, או שאני מבקש מן ההווה למסור לי מידע ששייך עדיין לעתיד?

התורה אינה מבטיחה עתיד גלוי

בפרשת שופטים התורה מתארת את ניסיונו העתיק של האדם לחדור אל העתיד באמצעות ניחוש וקסם, ומעמידה מולו את הציווי: ״תמים תהיה עם ה׳ אלהיך״ (דברים יח, יג). רבי שלמה יצחקי, רש״י (דברים יח, יג), מבאר שעל האדם ללכת עם הקב״ה בתמימות, לצפות לו ולא לחקור אחר העתידות.

אין כאן קריאה להפסיק לחשוב. להפך. עלינו לברר, להתייעץ ולשקול בכובד ראש. אבל יש גבול שמעבר לו החשיבה סיימה את תפקידה. אחריו לא נדרש עוד מידע, אלא אומץ להסכים לכך שחיים אנושיים אינם מגיעים עם תעודת אחריות על התוצאה.

תמימות איננה פזיזות. היא היכולת לפעול ביושר ובאחריות מתוך מה שידוע לנו עכשיו, בלי לדרוש לדעת מראש את כל מה שהחיים ילמדו אותנו מחר.

לא כל תוצאה כואבת מוכיחה שהבחירה הייתה שגויה

לאחר מעשה הכול נראה ברור. פרטים שלא הבנו אז מתחברים לסיפור מסודר, ואנחנו מעמידים למשפט את האדם שהיינו בעבר. אלא שזה משפט שאינו הוגן. אנחנו לוקחים את הידע שיש בידינו היום ודורשים מעצמנו של אתמול לדעת אותו מראש.

החלטה טובה איננה החלטה שהבטיחה תוצאה מושלמת. היא החלטה שהתקבלה לאחר בירור ראוי, מתוך ערכים נכונים וביושר כלפי המציאות שהייתה גלויה באותו זמן. תוצאה קשה יכולה ללמד אותנו, אך היא אינה הופכת אוטומטית את הבחירה לחסרת אחריות.

גם לא להחליט היא החלטה. בזמן שאנחנו מנסים להשאיר את כל הדלתות פתוחות, המציאות ממשיכה לנוע. הזדמנות נסגרת, קשר נשחק והשנים עוברות. הפחד מן המחיר אינו מבטל אותו. לעיתים הוא רק גורם לנו לשלם בלי שבחרנו עבור מה.