המסע שלך אל עצמך
כמה מהפחדים שלנו הם עובדות, וכמה מהם סיפורים שכתבנו בעצמנו?
לפעמים די בהודעה שלא נענתה או במשפט שנאמר בטון מעט שונה כדי שהראש יכתוב סיפור שלם. הגוף כבר מגיב לאירוע שבמציאות עדיין לא התרחש.
יש לילות שבהם שום דבר רע אינו קורה, ובכל זאת האדם סובל ממשהו שעוד לא קרה. הבית שקט, הטלפון מונח ליד המיטה ואין כרגע אירוע שדורש ממנו פעולה. אבל הראש כבר נמצא בפגישה של מחר, בתוצאות הבדיקה שיגיעו בעוד יומיים או בתשובה שעדיין לא התקבלה.
בתוך דקות נבנה עולם מפורט. אנחנו כבר יודעים מה האחר חושב עלינו, מה עומד להשתבש וכיצד הכול יסתיים. הלב נדרך, השינה מתרחקת והסבלנות מתקצרת. העתיד עדיין מאחורי הדלת, אבל הגוף כבר חי את תוצאותיו.
המוח אינו אוהב חללים ריקים
מנהל אומר לעובד: ״נדבר מחר״. אלה שתי מילים בלבד. בדרך הביתה הן מתחילות לגדול. אולי הוא אינו מרוצה, אולי עומד להיות שינוי, אולי משהו כבר הוחלט. עד הערב כבר התקיימה בראש שיחה שלמה, כולל משפטים שהמנהל לא אמר והחלטות שאיש לא קיבל.
למחרת מתברר שהמנהל רצה להתייעץ על משימה חדשה. אי אפשר לומר שבלילה לא קרה דבר. משהו אכן קרה, אבל הוא לא התרחש במשרד. הוא התרחש בתוכו של העובד.
כאשר חסר מידע, הנפש מתקשה להשאיר מקום ריק. שתיקה מקבלת משמעות, עיכוב מקבל הסבר והבעת פנים מקבלת פרשנות. ככל שאנחנו חוזרים על התרחיש, הוא מרגיש פחות כמו אפשרות ויותר כמו מציאות.
להסכים לומר: אינני יודע
אי ודאות קשה לנו מפני שאין בה קרקע שאפשר להחזיק. תשובה קשה לפחות מאפשרת להתארגן, לבקש עזרה ולשנות תוכנית. אבל במקום שבו התשובה עדיין אינה קיימת, המוח מנסה לייצר אחיזה באמצעות סיפור.
פרשת שופטים מעמידה מול רצונו של האדם לדעת את העתיד את המילים ״תמים תהיה עם ה׳ אלהיך״ (דברים יח, יג). רבי שלמה יצחקי, רש״י (דברים יח, יג), מלמד שאין לחקור אחר העתידות. האדם נדרש לפעול בעולם, אבל אינו נדרש לחיות מראש את כל האסונות שהדמיון מסוגל לייצר.
המשפט ״אינני יודע״ אינו תמיד הודאה בחוסר אחריות. לעיתים הוא התיאור המדויק והאמיץ ביותר של המציאות. הוא אינו מבטל את האפשרות שמשהו קשה יקרה, אך גם אינו מעניק לפחד מעמד של עובדה.
להפריד בין האירוע לבין הסיפור
כשעולה פחד, אפשר להניח לפני עצמנו שתי שאלות. מה אני יודע בוודאות, ומה הוספתי בעצמי? העובדה יכולה להיות שהודעה טרם נענתה. הסיפור הוא שהאדם כועס, מתרחק או עומד לעזוב. העובדה יכולה להיות שתוצאה רפואית טרם הגיעה. הסיפור הוא שכבר ברור מה היא תהיה.
ההפרדה אינה מוחקת את הרגש. הפחד אמיתי גם כאשר הפרשנות אינה מוכחת. אבל היא מחזירה אותנו למקום שבו אפשר לפעול. אם קיימת פעולה מעשית, נעשה אותה. אם אפשר לברר, נברר. ואם אין כרגע דבר שניתן לעשות, לא נכריח את עצמנו לפתור הלילה עתיד שטרם הגיע.
אולי השקט אינו נוצר כאשר אנחנו מבטיחים לעצמנו שהכול יהיה טוב. הוא מתחיל כאשר אנחנו מפסיקים לקרוא לכל תרחיש שעבר במחשבה בשם מציאות.
המאמר שקראתם הוא טעימה מתוך „המסע שלך אל עצמך”
סדרה של מאמרים שנוגעת בשאלות, בקונפליקטים וברגעים שאנשים פוגשים בתוך החיים עצמם.
אם הדברים נגעו בכם ורוצים להמשיך עמוק יותר, אפשר להזמין את הספר ולהמשיך את המסע.
להזמנת הספר עד הבית ←