האם חסר לנו כסף, או חסר לנו מעמד ביחס לאחרים?

אדם אוהב את עבודתו במשך שנים. אחר כך חבר נעשה מנהל, אחר פתח עסק ושלישי התחיל להרוויח יותר. פתאום התפקיד המוכר מרגיש קטן. ייתכן שבאמת הגיע הזמן להתקדם, אבל ייתכן ששום דבר בעבודה עצמה לא השתנה. רק המיקום היחסי השתנה.

כאן עולה שאלה נוקבת: אילו לא הייתי יודע כמה החברים שלי מרוויחים, האם הייתי מרוצה יותר? אם התשובה חיובית, צריך לברר האם חסר לי כסף לצרכים ממשיים, או שחסר לי מעמד ביחס לאחרים.

כסף הוא אמצעי חשוב, אך סרגל מסוכן

אדם זקוק לכסף כדי לחיות, לפרנס, לתת, לבנות ולשאת באחריות. אין מעלה בעוני מצד עצמו, והתורה אינה מלמדת לזלזל בפרנסה. הבעיה מתחילה כאשר הכסף עובר מתפקיד של אמצעי לתפקיד של ציון: לא כמה אני צריך, אלא כמה אני שווה.

שלמה המלך אומר: ״אוהב כסף לא ישבע כסף״ (קהלת ה, ט). הפסוק אינו שולל את התועלת שבכסף. הוא מלמד שיש רצון שכמות נוספת אינה פותרת, מפני שהשאלה כבר אינה המספר אלא הערך שהאדם מבקש להוכיח באמצעותו.

מי בחר את המטרה

פרשת כי תבוא מתארת זהות וברית: ״את ה׳ האמרת היום להיות לך לאלהים״ (דברים כו, יז). רבי משה חיים לוצאטו, מסילת ישרים (פרק א), דורש מן האדם לברר ״מה חובתו בעולמו״. לא מה נחשב בעיני כולם, אלא מה נכון בעולמו, בכוחותיו ובאחריות שקיבל.

שאיפה יכולה להצמיח אדם, אך השוואה עלולה להוציא אותו מן העולם שלו. כאשר היעד אמור להוכיח שאני שווה, אין לו קו סיום. תמיד יהיה תפקיד בכיר יותר, בית גדול יותר ואדם שמרוויח יותר. לכן לפני שרודפים אחרי הדבר הבא, כדאי לשאול מה בדיוק אנחנו מצפים שהוא יפתור.