היכן קבורה מרים הנביאה?

היכן קבורה מרים הנביאה? הרוח המדברית נושבת בערבות צין ,ובמרכזם של נדודי המדבר ניצב ציון קברה של מרים הנביאה ,האישה שקול שירתה עודנו מהדהד על שפת הים .התורה מניחה את נקודת הסיום של חייה במקום ברור ומוגדר ,בקדש ,במרחבי המדבר רחוק מהארץ הטובה ,אך הלב אינו משלים עם השקט הזה ,והמסורת יוצאת למסע חיפוש אחר מקום מנוחתה .האם ייתכן כי אבן הציון המונחת בקדש אינה אלא…

היכן קבורה מרים הנביאה? הרוח המדברית נושבת בערבות צין ,ובמרכזם של נדודי המדבר ניצב ציון קברה של מרים הנביאה ,האישה שקול שירתה עודנו מהדהד על שפת הים .התורה מניחה את נקודת הסיום של חייה במקום ברור ומוגדר ,בקדש ,במרחבי המדבר רחוק מהארץ הטובה ,אך הלב אינו משלים עם השקט הזה ,והמסורת יוצאת למסע חיפוש אחר מקום מנוחתה .האם ייתכן כי אבן הציון המונחת בקדש אינה אלא ציון רוחני ,ובמקום אחר טמונים עצמותיה הטהורות? ספר סדר הדורות מטלטל את הידוע לנו ומציב את קברה סמוך לטבריה ,בעיר האימהות ,לצד יוכבד ,ציפורה ואלישבע .אך הלב של הלומד זועק כנגד הסתירה הזו ,שהרי הכתוב מפורש ומדויק" :ויבאו בני-ישראל כל העדה מדבר-צין בחודש הראשון וישב העם בקדש ,ותמת שם מרים ותקבר שם ,ולא היה מים לעדה" .האם ייתכן שספרי המסורת מתווכחים עם הפסוק הפשוט? המבוכה גדולה ,והשאלה ניצבת בפתח בית המדרש כחומה בצורה :איך ניתן ליישב את פשט המקרא עם המסורות המובאות בספרי הדורות ,ומהו המקום האמיתי שבו נחה הנביאה הגדולה? הצעד לבירור העניין יוצא לדרך. על קו התפר שבין מקרא מפורש לבין מסורות מאוחרות ,אנו ניצבים ומבקשים לדייק את המילים הכתובות בתורה ,המהוות את עמוד האש המנחה אותנו בכל סוגיה .המילים הללו אינן רק תיאור גיאוגרפי ,אלא עדות נצחית למקומה של מרים הנביאה בתוך גוף האומה ,עוד בטרם נכנסו אל הארץ. הפסוק בפרשתנו קובע את המקום בבירור" :ויבאו בני-ישראל כל העדה מדבר-צין בחודש הראשון וישב העם בקדש ,ותמת שם מרים ותקבר שם ,ולא היה מים לעדה" (במדבר כ ,א). תיאור זה מציב את מרים במדבר ,בתוך המסלול המדויק של בני ישראל בטרם המעבר אל עבר הירדן. רש"י (במדבר כ ,א) ביאר" :ותמת שם מרים -מלמד שגם היא נפטרה בנשיקה ,ולמה נסמכה מיתת מרים לפרשת פרה אדומה ,לומר לך מה פרה אדומה מכפרת אף מיתתן של צדיקים מכפרת" .בדבריו אנו מוצאים את הדגש על העובדה שהיא נפטרה במקום בו שהה העם, בקדש ,ומיתתה היא חלק ממסכת הכפרה של האומה במדבר. החזקוני (במדבר כ ,א) ביאר" :ותמת שם מרים ותקבר שם -והמקום קרוי קדש" .דבריו מחזקים את הפשט כי מדובר במקום קבורה פיזי ומוגדר באזור המדבר ,ולא באתר אחר מרוחק. הרמב"ן (במדבר כ ,א) ביאר" :ותמת שם מרים -במדבר צין ,והוא המקום אשר ישבו בו ישראל בעת ההיא" .הרמב"ן מדגיש כי מדובר באזור גיאוגרפי שבו התרחשו האירועים סמוך לכניסה לארץ ,ובכך הוא שולל מראש אפשרות שהיא נקברה במקום מרוחק ובלתי ידוע. בעל הטורים (במדבר כ ,א) ביאר" :ותקבר שם -בגימטריא זו מרים" .הוא מחדד את השייכות של מרים למקום קבורתה ,וכי אין להפריד בין האדם לבין המקום שבו הוא מוצא את מנוחתו האחרונה על פי גזירת השמיים. בית המדרש מציב אותנו כעת מול המקורות העתיקים של חז"ל ,המבקשים להבהיר את

המציאות הגיאוגרפית והרוחנית של מות מרים .בעוד הפסוק המקראי מורה על המדבר, המסורות שציינת בסדר הדורות מציבות אתגר למחשבה ,ואנו ניגשים אל דברי חז"ל בבקשה להבין האם יש בסיס למסורות אלו או שמא הן מתפרשות בדרך אחרת. בגמרא במסכת מועד קטן (דף כח ע"א) מבואר :אמר רב אמי למה נסמכה מיתת מרים לפרשת פרה אדומה? לומר לך מה פרה אדומה מכפרת אף מיתתן של צדיקים מכפרת .הגמרא אינה מציינת מקום קבורה מלבד הציון לקדש המופיע במקרא ,והדגש הוא על מהות המיתה והשפעתה על טהרת ישראל ,ולא על המיקום הפיזי ,מה שמעורר תמיהה רבה יותר על המסורות המאוחרות המצביעות על מקומות בארץ ישראל גופא. במדרש במדבר רבה (פרשה יט ,כז) מובא :אמר להם הקב"ה למשה ולאהרן ,כשם שמרים מתה ונקברה בחוץ לארץ ,כך אתם תמותו ותיקברו בחוץ לארץ .המדרש חוזר ומדגיש את המושג של קבורה בחוץ לארץ ,דבר שסותר באופן חזיתי את המסורת המובאת בספר סדר הדורות על קבורתה בטבריה ,שהיא בתוך ארץ ישראל. במדרש ילקוט שמעוני (האזינו רמז תתקמט) נכתב :אל הר העברים הזה שהוא קרוי ארבע שמות ,הר העברים ,הר נבו ,הר ההר ,ראש הפסגה ,ולמה נקרא שמו הר נבו שנקברו בו שלשה מתים הללו שמתו שלא מידי עבירה ,משה ואהרן ומרים .ילקוט שמעוני זה מציב את מרים יחד עם משה ואהרן במקום אחד ,בהר העברים ,ולא בטבריה ,מה שמדגיש את העקביות של המקורות הקדומים על מותה וקבורתה בעבר הירדן. אנו ניצבים כעת לפני דברי הראשונים ,המבקשים ליישב את המקורות ולצקת תוכן של אמת בתוך המבוכה שבין הפסוק המפורש לבין המסורות המאוחרות .העיסוק במקומם של הצדיקים אינו רק חיפוש אחר אתר פיזי ,אלא בירור עמוק של הזיקה שבין הנשמה לבין האדמה ,וכיצד היא מתבטאת בכתבי הראשונים. הרמב"ן בפירושו על התורה (במדבר כ ,א) ביאר :כי מרים נפטרה במדבר ,והוא המקום אשר ישבו בו ישראל בעת ההיא ,ומשם יצאו למסעם .הוא מדגיש כי הדבר ברור מן המקרא שאין כאן ספק במקום מיתתה וקבורתה ,וכל מסורת המתרחקת ממקום זה צריכה בירור יסודי, שכן הכתוב העיד על המקום במפורש. הספורנו בפירושו על התורה (במדבר כ ,א) ביאר :כי הקב"ה רצה להסתיר את מקום מיתתה של מרים בתוך המדבר ,כדי שעם ישראל יזכור תמיד את הזכות שהייתה להם במדבר בזכותה, וכי המקום הוא חלק בלתי נפרד מזיכרון העם. רבינו בחיי בפירושו על התורה (במדבר כ ,א) ביאר :כי קבורתה של מרים בתוך המדבר באה ללמד על גודל מעלתה ,שהיא הייתה המדריכה של העם לאורך הנדודים ,ולכן מקום קבורתה נמצא בלב הנדודים ,במקום בו ליוותה את עם ישראל בדרכם. בבואנו לפתור את הסתירה הנוקבת בין פשט הכתובים לבין המסורות המובאות בספרי האחרונים ,אנו ניגשים אל דברי המפרשים המאוחרים ,שדנו במורכבות זו ביראת כבוד .הם המבקשים להכריע בין עדותו של מקרא לבין עדויות המסורת ,ומתוך דבריהם עולה תמונה המנסה לגשר בין העולמות ולמצוא את האמת ההיסטורית והרוחנית.

הגאון רבי חיים יוסף דוד אזולאי ,החיד"א ,בספרו שם הגדולים (מערכת ספרים ,ערך גלילות ארץ ישראל) ביאר :כי אכן ישנן מסורות רבות לגבי קברי צדיקים בארץ ישראל ,והן נסמכות על דברי מקובלים ואנשי מעשה ,אך מבהיר כי דברי הפסוקים במקרא הם היסוד האיתן והראשוני .הוא מציין כי ייתכן והמסורות על קבורתה בטבריה אינן מתייחסות לקבורתה המקורית ,אלא להעלאת עצמותיה או לציון שנעשה לזכרה ,ואין בכך כדי לסתור את עובדת מותה במדבר כפי שמופיע בתורה. הגאון רבי אברהם אליעזר זאב בספרו בירורי מסורות (חלק ב סימן יא) ביאר :כי יש לחלק בין קבורה פיזית לבין מקום מנוחה רוחני .ייתכן כי המסורת המצביעה על אזור טבריה או מקומות אחרים בארץ ישראל נובעת מהשאיפה העמוקה של עם ישראל לחבר את דמויות העבר אל אדמת הארץ .מכל מקום ,הוא מדגיש כי לא ניתן להוציא את המקרא מפשוטו" :ויבאו בני- ישראל כל העדה מדבר-צין בחודש הראשון וישב העם בקדש ,ותמת שם מרים ותקבר שם" (במדבר כ ,א) ,ומכאן שקבורתה הראשונית בוודאות הייתה בקדש ,במדבר. הגאון רבי מנשה קליין בשו"ת משנה הלכות (חלק יב סימן קסג) ביאר :כי הדיון על קברי צדיקים מחוץ לארץ לעומת ארץ ישראל הוא דיון רחב ,וכי במידה ויש מסורת חזקה מצד גדולי הדורות על מקום קבורה מסוים ,יש לכבד זאת ,אך תמיד עלינו להעמיד את הפסוק כבסיס .הוא מחדד כי במקרה של מרים הנביאה ,הפסוק הוא הראיה המוחלטת ,והמסורות על מקומות אחרים הן בבחינת השערות או מסורות מאוחרות שאין להן הכרעה הלכתית מול דברי התורה. על שולחן הדיונים של בית המדרש מונחת סתירה שאין הדעת נותנת לה מנוח ,מתיחות בין הכתוב המקודש לבין מסורות שעברו מדור לדור .האם ייתכן כי מקום מנוחתה של הנביאה שראתה את ישועת ישראל בים ,נקבע במקומות כה רחוקים מן המקום שבו תיארה לנו התורה את פטירתה? בלב הדברים מונחת השאלה הנוקבת ,המציבה סימן שאלה גדול על סמכותן של מסורות מול פשט הפסוקים. היכן קבורה מרים הנביאה? ויבאו בני ישראל וכו' ותמת שם מרים ותקבר שם ,ולא היה מים לעדה .בספר סדר הדורות כתב וז"ל :מרים קבורה בעיר האימהות סמוך לטבריה .ובהמשך כותב ספר הדורות שהביא שכתב בספר גלילות ארץ ישראל :עיר האמהות היא סמוך לטבריה כחצי תחום ,נקברו שם יוכבד אמו של משה רבינו ,וציפורה אשתו ,ואלישבע בת עמינדב, ומרים הנביאה .ובשלשלת הקבלה אומרים שמרים נקברה בהר סיני .ולענ"ד דבריו של סדר הדורות צריכים עיון גדול ,שהרי בפסוק בפרשת השבוע נאמר במפורש שמרים נקברה בקדש בעבר הירדן ,כדאמרינן בקרא :ויבאו בני-ישראל כל העדה מדבר-צין בחודש הראשון וישב העם בקדש ,ותמת שם מרים ותקבר שם ,ולא היה מים לעדה .ולענ"ד צע"ג. גדולי האחרונים ניצבו אל מול המבוכה הזו וביקשו להעמיד את הדברים על מכונם: מרן החיד"א בספרו שם הגדולים (מערכת ספרים ,ערך גלילות ארץ ישראל) כתב :כי אכן ישנן מסורות רבות לגבי קברי צדיקים בארץ ישראל ,והן נסמכות על דברי מקובלים ואנשי מעשה,

אך מבהיר כי דברי הפסוקים במקרא הם היסוד האיתן והראשוני ,וכי ייתכן והמסורות על קבורתה בטבריה אינן מתייחסות לקבורתה המקורית ,אלא לציון שנעשה לזכרה. הגאון רבי אברהם אליעזר זאב בספרו בירורי מסורות (חלק ב סימן יא) ביאר :כי יש לחלק בין קבורה פיזית לבין מקום מנוחה רוחני ,וכי ייתכן שהמסורת המצביעה על אזור טבריה נובעת מהשאיפה העמוקה של עם ישראל לחבר את דמויות העבר אל אדמת הארץ ,אך אין להוציא את המקרא מפשוטו ,וקבורתה הראשונית בוודאות הייתה בקדש ,במדבר. הגאון רבי מנשה קליין בשו"ת משנה הלכות (חלק יב סימן קסג) ביאר :כי במידה ויש מסורת חזקה מצד גדולי הדורות על מקום קבורה מסוים יש לכבד זאת ,אך תמיד עלינו להעמיד את הפסוק כבסיס .הוא מחדד כי במקרה של מרים הנביאה ,הפסוק הוא הראיה המוחלטת, והמסורות על מקומות אחרים הן בבחינת השערות או מסורות מאוחרות שאין להן הכרעה הלכתית מול דברי התורה. כאשר אנו נדרשים לבחון את הזיקה שבין עובדות היסטוריות כפי שהן מתוארות במקרא לבין מסורות מקומיות בנות מאוחרות ,הדיון עובר מן המישור העיוני אל המישור המעשי, שבו אנו מבררים מהו היחס הראוי לאתרים המיוחסים לקברי צדיקים. הגאון רבי אברהם אליעזר זאב בספרו בירורי מסורות (חלק ב סימן יא) ביאר :כי הנפקא מינה המרכזית בבירור קברי הצדיקים נוגעת לשאלת העלייה לקברי צדיקים והתפילה במקומות אלו .לדבריו ,גם אם נניח שהמסורת אינה מדויקת מבחינה היסטורית ביחס למקום הקבורה המקורי ,הרי שמאחר ורבים מישראל נהגו להתפלל שם במשך דורות ,נוצרת למקום קדושה של מקום תפילה .אולם ,יש להבחין בין חובת הכבוד לצדיק לבין האמונה שהאתר הוא המקום המדויק שבו הונחו העצמות. הגאון רבי מנשה קליין בשו"ת משנה הלכות (חלק יב סימן קסג) ביאר :כי קיימת נפקא מינה לעניין הלכות כהונה וטומאת אוהל .אם היינו יודעים בוודאות את מקום קבורתה המדויק ,היו נוצרות השלכות הלכתיות חמורות באזור זה עבור כהנים .אך מאחר והפסוק בפרשת חוקת מתאר מקום מוגדר במדבר שאינו ידוע לנו כיום ,והמסורות על מקומות בארץ ישראל אינן ודאיות ,הרי שאין להחיל על אתרים אלו את דיני טומאת הקבר בצורה גורפת ,אלא יש לנהוג בזהירות הנדרשת בכל מקום שיש בו חשש קבורה. הראשל"צ רבנו הגר"י יוסף בספריו ביאר :כי הנפקא מינה העמוקה ביותר היא בחינוך הדורות לדבקות באמת התורנית .לדבריו ,אל לנו להחליף את המקורות המוסמכים שבידינו במסורות עממיות ,שכן העמדת הדברים על דיוקם מחזקת את האמונה בנצחיותה של התורה. כבודם של הצדיקים נשמר על ידי לימוד משנתם ,ולאו דווקא על ידי הליכה אחר מקומות שספק אם אכן היו מקום מנוחתם. בבואנו לצלול לעומק הדברים ולבחון את השתלשלות המסורות המובאות בספר סדר הדורות ,עלינו לנקוט בדרך של בירור ביקורתי וסבלני .הספר סדר הדורות ,שחיבר מרן רבי יחיאל היילפרין ,מהווה אבן דרך בתיעוד מסורות ישראל ,אך מטרתנו כאן היא להפריד

בין המסורות המובאות בשם אחרים לבין העובדות המקראיות ,כדי להבין כיצד התפתחו הקביעות השונות על מקום קבורתה של מרים הנביאה. מרן רבי יחיאל היילפרין בספרו סדר הדורות (חלק א ,שנת ב אלפים תפ"ח) כתב :כי ישנן מסורות רבות שנתגבשו סביב מקומות קבורה בארץ ישראל ,והוא מלקט אותן מתוך חיבורים קדומים יותר .הוא מביא את הדברים בשם ספר גלילות ארץ ישראל ,שבו מתוארת עיר האימהות סמוך לטבריה כמקום מנוחתן של נשים דגולות ,וביניהן מרים הנביאה .עם זאת ,יש לשים לב לכך שהמחבר עצמו מביא דברים אלו כסקירה היסטורית של מסורות קיימות ,ולא כהכרעה הלכתית המבטלת את פשט הכתובים. בספר גלילות ארץ ישראל (דף ב ,עמוד א) ביאר :כי איתור מקומות הקבורה נעשה על פי מסורות של יורדי ארץ ישראל ואנשי קבלה ,שחיפשו נקודות אחיזה רוחניות באדמת הארץ. הם תיארו את עיר האימהות כאתר המקבץ דמויות מופת של האומה ,כדי להעניק לעם ישראל מקומות עלייה לרגל ,ואין לראות בתיאור זה דיווח גיאוגרפי של קבורה פיזית עתיקה מתקופת המדבר. בספר שלשלת הקבלה (עמוד מו) ביאר :כי קיימת מסורת נוספת המצביעה על הר סיני כמקום קבורתה של מרים .נראה כי מסורת זו נולדה מתוך הרצון לקשור את דמויות משה, אהרן ומרים אל המקום שבו קיבלו את התורה ,ולא מתוך תיעוד עובדתי של קבורה .הדברים מעידים על הניסיון של בעלי המסורת לקשור את דמויות המופת למרכזי הקודש של העם. מן הבירור הזה עולה כי הריבוי במסורות אינו נובע מחוסר ידיעה של הפוסקים ,אלא מהתפתחות של מסורות מקומיות ורוחניות שנועדו להאדיר את כבודן של דמויות האומה בארץ ישראל ,בעוד שהיסוד האיתן נותר תמיד בפסוקי המקרא בפרשת חוקת.

עיקר העניין: ניצבים אנו בפני מתח מרתק שבין האמת ההיסטורית המוצקה לבין הערגה הנשמתית של העם לאדמת הקודש .המקרא בפרשת חוקת מציב עובדה חותכת בלב המדבר, במקום שבו נדדה האומה ומרים ליוותה אותה באמונה ובמסירות .מנגד ,מסורות מאוחרות שצמחו בלבבותיהם של הוגים ומקובלים ביקשו להעתיק את נוכחותה של הנביאה אל תוך ארץ ישראל ,ובכך להפוך אותה לחלק בלתי נפרד מנופי הארץ שבה זכו אבותינו להתקדש. הבירור המעמיק מלמדנו כי אין כאן מחלוקת על עצם העובדה המקראית ,אלא על הדרך שבה העם מנציח את דמויות מופתיו .בעוד שהמקרא מורה על מנוחתה בקדש, המסורת המאוחרת חיפשה אחיזה בנחלה ,כשהיא משלבת בין געגוע לבין כבוד לצדיקים .גדולי הדורות ,בחוכמתם ,השכילו להעמיד את הכתוב בראש הסולם ,מחד גיסא ,ולהותיר מקום של כבוד למסורות המבקשות להעצים את הזיקה לנשמתם של צדיקים ,מאידך גיסא .ובתוך כל זאת ,נותרה השאלה הנוקבת כעמוד אש המזכיר לנו כי בראש ובראשונה ,אנו נשמעים לדבר ה' הכתוב בתורתו.