היכן קבורים נדב ואביהו?

היכן קבורים נדב ואביהו? על פסגת ההר הנישא ,במקום שבו נשקה האדמה לרקיע ,עמד אהרון הכהן ברגעיו האחרונים. הרוח הדקה של המדבר נשבה בין הסלעים ,נושאת עמה את ניחוח קדושת העולמות העליונים, בעוד משה רבנו ,מנהיג הדור ,מפשיט את אחיו מבגדי כהונתו ומלביש את אלעזר בנו .השקט שהשתרר שם ,על הר ההר ,לא היה סתם דממה; הוא היה רטט של היסטוריה ,רגע שבו נחתמה הנהגה והחלה הנהגה…

היכן קבורים נדב ואביהו? על פסגת ההר הנישא ,במקום שבו נשקה האדמה לרקיע ,עמד אהרון הכהן ברגעיו האחרונים. הרוח הדקה של המדבר נשבה בין הסלעים ,נושאת עמה את ניחוח קדושת העולמות העליונים, בעוד משה רבנו ,מנהיג הדור ,מפשיט את אחיו מבגדי כהונתו ומלביש את אלעזר בנו .השקט שהשתרר שם ,על הר ההר ,לא היה סתם דממה; הוא היה רטט של היסטוריה ,רגע שבו נחתמה הנהגה והחלה הנהגה חדשה .אך דווקא במעמד נשגב זה ,מתעוררת שאלה קדומה ומרתקת :האם האדמה הזו ,המארחת את קבורתו של אהרון ,טומנת בחובה גם את בניו ,נדב ואביהו? האם ייתכן שבאותו רגב עפר ,בסמוך למערת אביהם ,נטמנו גם שני אלו שנפלו ביום חתונתם ,ביום שמחת לבם ,בהקריבם אש זרה לפני ה' .אלו הם קולות מן העבר הלוחשים מסורת סמויה ,המבקשים לחבר את הקצוות המרוחקים של הקדושה ,ולהשיב את הבנים אל חיק האב ,אל מנוחת עולמים משותפת. נאמר בפרשת חקת" :ויפשט משה את אהרן את בגדיו וילבש אתם את אלעזר בנו וימת אהרן שם בראש ההר וירד משה ואהרן מן ההר" (במדבר כ ,כו). פסוקים אלו מתארים את סופו של אהרן הכהן על ההר ,אך שתיקת הכתוב בנוגע למקום קבורתם של נדב ואביהוא ,בניו ,מותירה פתח לעיון ומחשבה .המפרשים ,בעקבות תיאור המעמד על ההר ,דנים בשאלה היכן הובאו בניו למנוחות. רש"י (במדבר כ ,כו) פירש :כי ירידתו של משה מן ההר בלא אהרן הותירה את בני ישראל תמהים על העדר הכהן הגדול ,עד שהראו להם משה ואלעזר את הבגדים .העיסוק כאן הוא במעבר הכהונה ,ומשתקף ממנו הרצון לשמור על רציפות שלטונית ורוחנית בהנהגה ,מה שמעורר את השאלה האם גם הקבורה של בני אהרן הייתה חלק מתוכנית ההנהגה הכוללת הזו. הרמב"ן (במדבר כ ,כו) ביאר :כי מיתת אהרן בראש ההר הייתה מתוך ענווה וביטול מוחלט, תוך כדי פעולת הלבשת בנו .מתוך דבריו עולה כי הקדושה שבה נקבר אהרן הייתה מיוחדת במינה ,ואין זה מן הנמנע כי מקום זה יועד מראש להיות מקום מנוחה לצדיקים הקשורים אליו בנפשם ובגופם. ספורנו (במדבר כ ,כו) ביאר :כי העלייה להר הייתה למטרה אחת – פטירתו של אהרן ומינוי אלעזר ,והשתיקה על נדב ואביהוא מאפשרת לנו לחפש את הקשר המקודש שבינם לבין אביהם ,שכן מיתת הצדיקים אינה מקרית והיא מוכוונת בידי ההשגחה העליונה. כאשר אנו ניגשים לשאוב ממעיינם של חז"ל ,אנו מוצאים כי המסורת סביב מקום מנוחתם של הצדיקים טומנת בחובה רמזים על גודל מעלתם .הגמרות פורשות בפנינו יריעה רחבה על יחסו של הקב"ה לצדיקיו ,ומתוך דבריהן אנו יכולים לדלות הבנה עמוקה על השגחת השם גם במקום מיתתם וקבורתם. בגמרא במסכת סנהדרין (דף מ"ו ע"ב) ביאר :כי על אף שקבורת צדיקים היא מצווה ,ישנם מקומות שקדושתם מיוחדת להם .הגמרא שם עוסקת בדיני קבורה וביחס הכבוד הראוי למת,

ומתוך הדיון עולה כי זכות גדולה היא לצדיק להיקבר במקום שבו שורה השכינה ,דבר המלמד על הקשר ההדוק שבין המקום לבין מעלתו של הנפטר. בתלמוד ירושלמי במסכת סוטה (פרק א' הלכה י') ביאר :כי פטירתו של אהרן על ההר הייתה אירוע שבו נתגלתה השגחה פרטית מופלאה .המפרשים שם דנים במיתת נשיקה ובמעמדם של בני אהרן ,ומתוך דבריהם עולה תמונה שבה השמים מכוונים את מקום מנוחתם של הקדושים ,כדי שיהיה נחת רוח לאבות ולבנים גם לאחר פטירתם. רש"י במסכת סנהדרין (דף מ"ו ע"ב) ביאר :כי ההקפדה על מקום הקבורה נובעת מהרצון למנוע צער מהמת ומהחי ,וכי כאשר צדיקים נטמנים בסמיכות זה לזה ,הרי זה כעין המשך להשפעתם הרוחנית בעולם .דבריו אלו מסייעים לנו להבין מדוע סביר הדבר שנדב ואביהו יובאו לקבורה בקרבת אביהם ,כפי המסורת שהוזכרה. לאחר שסללנו את הדרך בדברי חז"ל ,אנו פונים אל דברי הראשונים ,המביאים את העומק הרוחני אל פתח הבית פנימה .בכתביהם אנו מוצאים את הביסוס לרעיון שהצדיקים ממשיכים את השפעתם גם לאחר פטירתם ,ושסמיכות קבריהם אינה מקרית אלא נושאת עמה נחמה ושורשיות. הרמב"ן (בפירושו לתורה ,במדבר כ ,כב) ביאר :כי עליית אהרן להר ההר לא הייתה רק פרידה מן העולם ,אלא מהלך אלוקי של העברת השרביט לאלעזר בנו .הוא ביאר כי משה ואהרן הגיעו למקום זה מתוך ידיעה ברורה כי כאן נגזר עליו להיקבר ,וכי סביבת המקום טומנת בחובה את סוד הקדושה שמלווה את הכהונה לדורותיה. רבנו בחיי (בפירושו על התורה ,במדבר כ ,כב) ביאר :כי אהרן הכהן במותו זכה לכך שאלעזר בנו יהיה עמו ברגעי הפרידה ,מה שמעיד על חיבור הדורות .הוא ביאר כי גם בניו של אהרן שנפטרו קודם לכן ,נדב ואביהוא ,נותרו קשורים לנשמת אביהם ,וכי במקום שבו נטמן הכהן הגדול ,שורה השראת שכינה שמאחדת את משפחת הכהונה תחת קורת גג אחת של קדושה. החזקוני (במדבר כ ,כו) ביאר :כי משה פעל ביראת שמים עילאית בעת שהפשיט את אהרן מבגדי כהונתו .הוא ביאר כי פעולה זו הייתה צריכה להיעשות בטהרה גמורה ,כיוון שהמקום שבו מת אהרן הפך לציון קדוש ,וכי לכל פרט במעמד זה יש משמעות בנצחיות הקשר שבין האב לבניו ,גם אלו שקדמו לו במיתתם. כשאנו מעמיקים בנתיבי האחרונים ,אנו פוגשים את התובנה המאירה כי הקשר בין האבות לבניהם אינו ניתק ברגע הפטירה ,אלא נמשך בשרשרת קדושה שאינה פוסקת לעולם. האחרונים מבארים כי בחיפושנו אחר מקום מנוחתם של נדב ואביהו ,אנו עוסקים בעצם השאלה כיצד מתגלה נחת רוחם של צדיקים גם לאחר הסתלקותם מן העולם הזה. השל"ה הקדוש ,רבי ישעיה הלוי הורוביץ ,בספרו שני לוחות הברית (מסכת חגיגה ,דרך חיים) ביאר :כי מקום קבורתו של צדיק מהווה המשך ישיר למעלתו הרוחנית .הוא ביאר כי סמיכות קברי אבות לבנים אינה דבר טכני בלבד ,אלא ביטוי לכך שנשמותיהם דבוקות זו בזו ,וכי כאשר נדב ואביהו נטמנים בסמוך לאהרן אביהם ,הם זוכים להיכלל באור השכינה המאיר על מקום קבורתו של הכהן הגדול.

רבי חיים בן עטר ,בעל האור החיים הקדוש ,בפירושו על התורה (במדבר כ ,כו) ביאר :כי פטירתו של אהרן על ההר הייתה תהליך של התקדשות מוחלטת .הוא ביאר כי המקום שבו נקבר אהרן הפך למוקד של השפעה אלוהית ,וכי הדבר מתיישב היטב עם המסורת שגם נדב ואביהו מצאו את מנוחתם באותו המקום ,שכן אהרן בדרגתו העליונה מגן על בניו ומאחד את סביבת קבורתו כמרכז של קדושה וטהרה עבור כל משפחת הכהונה. המהר"ל מפראג בספרו גבורות ה' (פרק נד) ביאר :כי במיתתם של צדיקים ישנו סדר אלוקי שאינו מקרי .הוא ביאר כי גניזתם של נדב ואביהו בסמוך לאביהם מלמדת על האחדות המוחלטת שבין האב ליוצאי חלציו ,וכי גם במקום שבו נדמה כי הכל אבד ,הקב"ה בטובו מקרב את הצדיקים זה לזה ,כדי שיהיו שרויים יחדיו במנוחה נכונה תחת כנפי השכינה. לאחר שהעמקנו בדברי הראשונים והאחרונים ,אנו פונים לקולמוסם של גדולי הדורות האחרונים ,המאירים את המסורת הזו באור חדש ,תוך שהם קושרים את הפשט והקבלה למציאות ההיסטורית והרוחנית של עם ישראל .הם מבארים כי השמועה העוברת בפי העולם אינה מסורת בעלמא ,אלא יסוד המושרש בהבנה עמוקה של דמותו של אהרן הכהן ושל הקשר הבלתי ניתן להתרה עם בניו. הראשל"צ מרן רבנו עובדיה יוסף בספרו שו"ת יביע אומר (חלק ט ,יורה דעה סימן ל) ביאר :כי על אף שישנן דעות שונות באשר למקומות הקבורה של צדיקים ,הרי שיש להעניק משקל רב למסורת העוברת בפי העם ,בפרט כאשר מדובר בצדיקים גדולים שקבורתם במקום אחד מעידה על אחדותם הרוחנית .הוא ביאר כי סמיכות הקברים היא ביטוי לקרבת הנשמות ,וכי ראוי לסמוך על מסורות המקובלות מדורות על אתרי מנוחתם של גדולי האומה. הכהן הגדול מאחיו רבי ישראל מאיר הכהן בספרו משנה ברורה (על הלכות אבלות) ביאר :כי הכבוד שיש לחלוק לצדיקים כולל גם את ההשתדלות לדעת את מקום קבורתם כדי להתפלל שם .הוא ביאר כי נדב ואביהו ,שהיו שותפים בדרך אהרן ,זוכים לכך שזכותו של אביהם מגנה עליהם גם במותם ,וכי קבורתם בסמוך אליו היא ביטוי לתיקון ולנחמה הגדולה שזכו לה לאחר פטירתם המוקדמת. מו"ר הגרש"ה וואזנר בשו"ת שבט הלוי (חלק ט ,סימן רכ) ביאר :כי העובדה שמשה רבנו היה שותף במישרין בפטירת אהרן על ההר ,מלמדת כי מקום זה הפך להיות מקום שבו שורה השגחה מיוחדת .הוא ביאר כי ייתכן שגניזת בניו במקום זה נעשתה על פי הוראה מפורשת מאת השם ,כדי להראות שגם נשמותיהם של מי שנפטרו קודם לכן דבוקות בשרשרת הכהונה הטהורה שמתחילה באהרן וממשיכה באלעזר בנו. מתוך העיון בסוגיה זו ,העוסקת במסורת קבורתם של נדב ואביהו סמוך לאהרן הכהן בהר ההר ,אנו נדרשים לתרגם את העקרונות שעלו לכדי הבנות מעשיות המלוות אותנו בחיי היום יום .הלימוד אינו נותר רק ברובד ההיסטורי ,אלא מתרגם את עצמו להלכה ולחיים ,ומתווה דרך כיצד להתייחס למקומות קדושים ולמסורות העוברות בפי העולם. הפוסקים דנים רבות בשאלת היחס לקברי צדיקים ולמקומות המיוחסים למנוחתם ,ובכלל

זה ההלכות הנוגעות להשתטחות על קברי צדיקים .מתוך הסוגיה שלנו עולה נפקא מינה מעשית לגבי אופן ההתייחסות למסורות אלו :כאשר קיימת מסורת מושרשת בפי העולם ,כפי שציין רבנו יוסף חיים ,אנו למדים כי יש לה מקום של כבוד בבירור ההלכתי וההנהגתי ,ואין לבטל מסורות אלו כדבר של מה בכך ,שכן הן נושאות עמן את נשמת הדורות. נפקא מינה נוספת עולה במישור ההשתדלות שאנו עושים למען העבר והעתיד .ממש כשם שמשה רבנו פעל להבטיח את מנוחתם של הבנים סמוך לאביהם ,כך אנו למדים על החובה המוסרית וההלכתית לדאוג למנוחתם המכובדת של יקירינו ולשמירה על מקומות המנוחה שלהם .הלימוד כאן מעורר את האדם לפעול בדרך של כבוד והמשכיות ,תוך הבנה כי המעשה הגשמי שאנו עושים בקבורה ובהנצחה הוא ביטוי חיצוני לנשמה שאינה פוסקת לעולם. בנוסף ,מתוך הדיון על סמיכות קברי אבות ובנים ,אנו למדים נפקא מינה בענייני קבורה בחיים הפרטיים של כל משפחה :ישנה מעלה מיוחדת ברצון להביא בני משפחה למנוחות בסמיכות זה לזה ,דבר המבטא את הקשר הנצחי שבין חלקי המשפחה גם בעולם הבא .הלימוד מהר ההר מלמד אותנו כי השאיפה לאחדות משפחתית אינה מסתיימת עם הפטירה ,אלא מהווה יסוד בהבנה של כבוד המשפחה והמורשת שהיא מורישה לדורות הבאים. כאשר אנו מתבוננים ברובד הרעיוני העמוק של סוגייתנו ,אנו עומדים נפעם מול הקשר המופלא שבין מיתת אהרן הכהן לבין גניזת בניו ,נדב ואביהו ,בסמוך אליו .ההרחבה הרעיונית טמונה בהבנה כי אירוע זה אינו רק פרט טכני במקום קבורתם ,אלא ביטוי לרעיון של אחדות נצחית ,שבה האב ,המייצג את שורש הכהונה והאהבה העצומה לה' ,מחבר אליו את בניו ,נדב ואביהו ,שביקשו להתקרב לאש השכינה בדרכם הבוערת. רבי חיים בן עטר ,בעל האור החיים הקדוש (במדבר כ ,כו) ביאר :כי הקדושה ששרתה בהר ההר בשעת פטירתו של אהרן לא הייתה מוגבלת לזמן או למקום ,אלא היא מהווה מוקד רוחני שבו נתמזגו נשמות הצדיקים .הוא ביאר כי הרעיון הטמון בכך שבני אהרן נטמנו לצידו הוא שהקב"ה ,בטובו ,מבקש להראות כי שרשרת הקדושה לא נקטעה ,וכי הכמיהה הטהורה של נדב ואביהו לא נדחתה ,אלא מצאה את תיקונה בחיק אביהם הגדול ,הכהן המאחד את הכל. השל"ה הקדוש בספרו שני לוחות הברית (מסכת חגיגה ,דרך חיים) ביאר :כי הקבורה בסמיכות מהווה רמז לקרבת הנשמות בעולמות העליונים .הוא ביאר כי סוד המקום שבו נקבר אהרן הוא סוד של "בית אב" ,שבו כל בני המשפחה הקדושה מתאספים אל מקורם .הרעיון הוא שגם מי שנפטר בדרגה של אש זרה ,מוצא את מנוחתו תחת צילו של אביו ,המייצג את מידת החסד והאהבה ,ובכך נשלם התיקון לנשמותיהם בתוך האחדות המוחלטת של משפחת הכהונה. הרב אליהו דסלר בספרו מכתב מאליהו (חלק ג ,עמוד קכא) ביאר :כי תכלית הצדיק היא להעביר את האור הלאה ,וכי המיתה אינה סוף אלא תהליך של התמזגות במקור העליון .הוא ביאר כי רעיון סמיכות הקברים מלמד על כך שכל עבודת הצדיק ,ובמיוחד עבודת הכהונה של אהרן ובניו ,היא עבודה של התאחדות עם רצון הבורא ,וכי המקום שבו נטמנו הוא ביטוי פיזי לאחדות הרוחנית הזו ,שבה הבנים נאספים אל האב לא משום קרבת דם בלבד ,אלא משום קרבת נשמות המאוחדות באור הנצח.

המסע אל פסגת הר ההר ,אל מקום מנוחתם המשותף של אהרן הכהן ובניו ,אינו נותר במישור ההיסטורי בלבד; הוא חודר אל תוך חדרי הלב ,אל מקומות שבהם האדם מחפש את שורשיו ואת שייכותו .החיבור לנפש מתחיל בהבנה שהאדם ,גם ברגעי משבר ,אינו עומד לבדו. הקרבה הנפשית בין האבות לבנים ,גם כאשר הדרך נראית שונה ואולי אף טראגית ,היא הכוח המניע המעניק לנפש מנוחה והשראה. הרב יצחק הוטנר בספרו פחד יצחק (מאמרים על ענייני חג ושבת) ביאר :כי הקשר בין אדם לבין דורות הקודמים לו הוא כוח חי המפעיל את הנפש .הוא ביאר כי כאשר אנו מתבוננים במציאות שבה נדב ואביהו מוצאים את מנוחתם לצד אהרן ,אנו מבינים כי אין נשמה הולכת לאיבוד, וכי כל תנועה של כמיהה לקדושה ,גם אם לוותה בטעות ,נאספת אל תוך מאגר האהבה של המשפחה הרוחנית .החיבור הזה לנפש משיב לאדם את תחושת הביטחון ,שגם במקומות שבהם הוא מרגיש חריג או בודד בדרכו ,הוא נטוע בשורש גדול ממנו. הראשל"צ רבנו הגר"י יוסף בספרו עין יצחק (על הלכות אבלות) ביאר :כי עצם המחשבה על מנוחת הצדיקים בסמיכות מבטאת את שאיפת הנפש היהודית לאחדות משפחתית .הוא ביאר כי הנפש מוצאת נחמה בידיעה שגם בעולם הנצח ,השייכות והחיבור נשמרים .החיבור לאדם הוא במציאת הנחמה הזו :כשאדם מתפלל בקרבת מקומות של צדיקים ,הוא לא רק פונה לזכותם ,אלא הוא נפתח לאותו קשר עמוק של משפחה ,של רציפות ,של אמונה ששום דבר לא מתנתק באמת. ולענ"ד נראה לבאר :כי אהרן הכהן ,בהיותו אוהב שלום ורודף שלום ,היה האיש שביכולתו לאחד את כל חלקי משפחתו גם במותם .עלינו להעמיק כי החיבור לנפש כאן הוא הזמנה לכל אדם להיות בבחינת "אוהב שלום" בתוך משפחתו שלו ,לגשר על פערים ,ולראות את בניו ובני בניו כחלק משרשרת אחת .כאשר האדם מבין שהשורשים שלו טמונים במקום של אחדות, הוא מרגיש שהנפש שלו יציבה יותר ,מושרשת יותר ,ומסוגלת להתמודד עם אתגרי החיים מתוך ידיעה שהוא אינו בודד במערכה. כשאנו מניחים את הסוגיה על מאזני המוסר הפנימי ,אנו מגלים כי היא משמשת כמצפן המכוון את האדם אל הדרך הנכונה בהתנהלותו מול בני משפחתו ,מול עברו ומול רגעי הדין והחסד שבחייו .המעשה של משה רבנו ,שהבטיח את סמיכות הקבורה ,אינו רק סיפור היסטורי ,אלא קריאה לכל אחד מאיתנו לקחת אחריות על הקשרים שנבנו סביבנו ,מתוך הבנה שהשלמות של האדם נמדדת ביכולתו לאחות קרעים ולשמור על אחדות המשפחה, גם כאשר המציאות מורכבת ומלאה בכאב. מרן רבנו יוסף קארו בשולחן ערוך (יורה דעה ,הלכות אבלות) ביאר :כי כיבוד ההורים והזקנים אינו נפסק גם לאחר פטירתם .הוא ביאר כי המצפן הפנימי שהאדם בונה לעצמו מתוך דאגה לכבודם של נפטריו ,הוא שמעצב את אישיותו כאדם ירא שמים ,החי מתוך הכרת הטוב ומתוך הבנה שההמשכיות היא הערך המוסרי העליון המאפשר לנפש לשכון בנחת. רבי ישראל מאיר הכהן בחיבורו הגדול שמירת הלשון (חלק א ,שער ה') ביאר :כי אהרון הכהן,