עֲלִי בְאֵר!

עֲלִי בְאֵר! למעלה מ – 3,000,000בני אדם ,הולכים במשך ארבעים שנה – בתוך מדבר צחיח! מאין היו להם מים לשתות? "בארה של מרים" – היתה נס מופלא נוסף ,בתוך שרשרת הניסים הנפלאה ,שהקיפה את עם ישראל במדבר .באר מים חיים ,המלווה את עם ישראל במדבר בכל מסעותיהם ,בזכותה של מרים הנביאה ,אשר אמרה שירה על הים. כיצד הייתה הבאר עשויה? נפלאים הדברים! הבאר היתה כמין סלע עגולה…

עֲלִי בְאֵר! למעלה מ – 3,000,000בני אדם ,הולכים במשך ארבעים שנה – בתוך מדבר צחיח! מאין היו להם מים לשתות? "בארה של מרים" – היתה נס מופלא נוסף ,בתוך שרשרת הניסים הנפלאה ,שהקיפה את עם ישראל במדבר .באר מים חיים ,המלווה את עם ישראל במדבר בכל מסעותיהם ,בזכותה של מרים הנביאה ,אשר אמרה שירה על הים. כיצד הייתה הבאר עשויה? נפלאים הדברים! הבאר היתה כמין סלע עגולה ,והיתה מתגלגלת ובאה עמהם במסעותיהם. כאשר היו צריכים ישראל לחנות ,היתה הבאר עולה ועומדת בפתח המשכן ,ליד אהלו של משה רבנו .כאשר עמדה הבאר ,היו באים שנים עשר נשיאי שבטי ישראל ,מתאספים סביב הבאר ,וכל אחד היה לוקח את מטהו וחוקק על הארץ סימן מהבאר עד מקום המחנה של שבטו. כאשר היו הנשיאים ׁשרים ואומרים" :עלי באר ענו לה" – היתה הבאר עולה על גדותיה, ומימיה נמשכים דרך אותו סימן ובאים לפני חניית כל שבט ושבט ,כדי שלא יהיה להם טורח ללכת לשאוב מים ממקום רחוק[ ,שהרי מחנה ישראל כולו היה בשטח של כ 12-קילומטר על 12קילומטר!] .נהרות מים אלו היו מקיפים כל מחנה ומחנה מכל צדדיו ,וכך היה ניכר הגבול שבין שבט ושבט .היתה בהם תועלת נוספת ,שעל ידם נעשה המעבר ממחנה למחנה קל ונעים ,כאשר למשל ,רצתה אשה ללכת לבקר את חברתה מן המחנה האחר ,היתה שטה בסירה כדי לעבור ממחנה למחנה ומגיעה ללא טורח( .במדבר רבה א ובמפרשים ,רש"י במדבר כא יח ,ילקוט שמעוני שמות מ סימן תכו)

עלי באר בארה של מרים נבראה כבר ביום שישי לבריאה ,במשנה מבואר" :עשרה דברים נבראו בערב שבת בין השמשות ,ואלו הן ...ופי הבאר". לאחר שבני ישראל זועקים על משה שהעלה אותם ממצרים ולא הביא להם מים .משה מקבל ציווי מהקב"ה לדבר עם הסלע ולהוציא ממנו מים ,לאחר ההלקאה בסלע ,בארה של מרים ,נגלתה לבני ישראל ,ומאז לא עזבה אותם ,עד ימינו. מדרשי חז"ל מבארים שאבותינו ,אברהם יצחק ויעקב ,ידעו על סוד קיומה של הבאר הזאת ולכן חיפשו אותה .כך עשה אברהם אבינו שחפר על מנת למצוא את הבאר ,גם יצחק חפר את אותה באר שנקראה בשם באר שבע. לא רק אבותינו זכו לבאר ,גם הגר וישמעאל בעת שהלכו במדבר באר שבע ולאחר שנגמר להם המים התגלתה להם בארה של מרים ,ספר הזוהר הקדוש מוסיף שאותה באר התגלתה לאליעזר עבד אברהם כשהלך לחפש כלה ליצחק בארם נהריים ,וכן ליעקב אבינו כשהגיע לחרן וראה את רחל מתקרבת עם הצאן ,וכן למשה רבנו כשבא למדין מקומו של יתרו חותנו.

מה היה טיבם של מי הבאר הללו? אמר רבי שמואל :יש מים שנאים לשתות ואין נאים לרחוץ ,ויש מים שנאים לרחוץ ואין נאים לשתות .אבל מי הבאר – נאים לשתות ונאים לרחוץ! נוח לעצם ומרפא לנפש! (מדרש תהלים כג) לבד מכך ,סגולות רבות היו בבארה של מרים ,מים אלו חוננו אותם בשכל זך וזכרון נפלא .גם כל מי שהיה לו איזה מיחוש או כאב ,היה שותה ממים אלו ומיד מתרפא ,כך שלא הוצרכו עם ישראל לטיפולים רפואיים משך היותם במדבר ארבעים שנה – לא טיפת חלב, ולא קופת חולים… אלא מבארה של מים היו שותים ומתרפאים. אורו של עמוד הענן היה משתקף בתוך הנהרות ,וכך היו הנהרות נראים מצוירים כעין "מי השחר והלבנה והחמה ,ואומות העולם רואים אותם למרחק רב ,ומשבחים לה' יתברךִ : שחַ ר ,יָפָ ה כַ ְּלבָ נָה ּ ָב ָרה ּ ַכחַ ּ ָמה…!" (שיר השירים ו י .ילקוט שמות מ תכו) זאת הַ ּנ ׁ ְִש ָקפָ ה ְּכמוֹ ׁ ָ מעניין מאד שרש"י מבאר שהבאר שרה שירה שנאמר "עֲ לִ י בְ אֵ ר עֱ נ ּו לָ ּה" .שירת הבאר: "באר חפרוה שרים כרוה נדיבי העם במחקק במשענתם וממדבר מתנה .וממתנה נחליאל ומנחליאל במות .ומבמות הגיא אשר בשדה מואב ראש הפסגה ונשקפה על פני הישימן", (במדבר פרק כא). המדרש מתאר שבארה של מרים הייתה דומה לסלע מלא כברה מפכפכת ועולה ,עולה להרים ויורדת עמהן לגאיות ,במקום שישראל שרויים ,היא שורה כנגדן ,כנגד פתחו של אוהל מועד ,נשיאי ישראל סובבין אותה במקלותיהם ואומרים עליה את השירה ...המים מבעבעין ועולין כעמוד למעלה( ,כנראה כמין מזרקה) וכל אחד ואחד מושך במקלו איש לשבטו ואיש למשפחתו. איזה טעם היה לבארה של מרים? רבי יוסף ענגיל בגליוני הש"ס ציטט את דברי המדרש תלפיות שכתב שכמו במן שהיה אפשר לטעום כל מיני מאכלים ,כך בבארה של מרים היה אפשר לטעום כל מיני סוגי השתיה שרוצים. וכאן הוא המקום להביא את דעתו של החתם סופר שבמן בעצמו טעמו גם את כל סוגי המשקאות ולא הוזקקו לבאר. מרן הראשל"צ הגר"ע יוסף אמר כי מי הבאר – לא רק היו מים מתוקים וטובים לשתיה, כי אם מים מבושמים ומיוחדים .היתה הבאר מעלה לישראל כל מיני מאכלים משובחים ומעדנים ,וכל מיני דשאים ומיני בשמים ,והיו הריחות הללו מפעפעים בהם ,שנאמר( :תהלים "בנְ אוֹ ת ֶ ּד ׁ ֶשא י ְַר ִּביצֵ נִ י ,עַ ל ֵמי ְמנֻחוֹ ת יְ נַהֲ לֵ נִ י" .והיה הריח נודף מסוף העולם ועד סופו! כג ב) ִּ כמו שאומר שלמה המלך (שיר השרים ד יג-טו)" :נרד וכרכם קנה וקנמון ,עם כל עצי לבונה, מר ואהלות עם כל ראשי בשמים – מעין גנים ,באר מים חיים…"! (מדרש תהלים כג). היכן נמצאת בארה של מרים – בכינרת ,בים התיכון ,או באוקיינוס? במרחבי האמונה והסוד ,לצד הים והאגדות המלוות את העם היהודי ,ניצבת חידה עתיקה

ומרתקת :היכן טמונה בארה של מרים ,אותה באר פלאית שסיפקה מים חיים לבני ישראל במדבר? השאלה הזו אינה רק בירור גיאוגרפי ,אלא חיפוש אחר נקודת מפגש בין עולם הנגלה לעולם הנסתר .בעוד מסורות שונות מצביעות על הכינרת כמשכנה ,אחרות נודדות עם המדרשים אל הים הגדול או אל מעמקי האוקיינוס .האם מדובר בשינוי מקום פיזי לאורך ההיסטוריה ,או שמא הבאר היא תופעה רוחנית המשתקפת בנקודות שונות בעולם? המירוץ אחר בארה של מרים מזמין אותנו למסע מרתק בין דברי תנאים ואמוראים לבין עדויות חיות של דייגים ומקובלים. נפתח בכתוב בפרשתנו המתאר את סופה של נדידת הבאר ,ולאחריו נתבונן בדברי המפרשים המעמיקים בעניין מיקומה. התורה בפרשת חקת (כא ,כ) מתארת“ :ומבמות הגיא אשר בשדה מואב ראש הפסגה ונשקפה על פני הישימון”. רש"י (שם) ביאר בשם המדרש תנחומא“ :דבר אחר ונשקפה הבאר על פני הישימון ,שנגנזה בימה של טבריא ,והעומד על הישימון מביט ורואה כמין כברה בים ,והיא הבאר ”.הוא ביאר כי הבאר לא נעלמה כליל ,אלא היא ממתינה למי שיודע להתבונן אל תוך המים ,כשהיא משמשת כסימן גיאוגרפי ורוחני בתוך הימה של טבריה. המדרש ויקרא רבה (פרשה כב ,ד) ביאר“ :כל מי שהוא עולה על ראש הר ישימון ורואה כמין כברה קטנה בים טבריא ,זו היא בארה של מרים ”.המדרש ביאר כי הגילוי של הבאר מותנה במבט מרומם ,מראש ההר ,המאפשר לאדם לזהות את הנס הגנוז בתוך הטבע. המלבי"ם (במדבר כא ,כ) ביאר“ :ונשקפה על פני הישימון ,ששם נגנזה בארה של מרים ,ורמז בזה שגם לאחר מות מרים והפסקת המן ,נשאר כוח הבאר משפיע בתוך ים טבריה ,והוא סוד נצחיות החסד של מרים שאינו פוסק לעולם”. המסורת על מיקום הבאר התפתחה ונדדה בין הים הפנימי לבין הים הגדול ,כשהמפרשים מנסים ליישב את הנתונים הגיאוגרפיים עם המציאות הרוחנית. הגמרא במסכת שבת (דף לה עא) ביארה“ :הרוצה לראות בארה של מרים ,יעלה לראש הכרמל ויצפה ויראה כמין כברה בים וזו היא בארה של מרים”. חידושי הרדל במדרש רבה (ויקרא רבה כב ,ד) ביאר“ :וקשה ,שהרי הר הכרמל הוא סמוך לים הגדול במערב ארץ ישראל ,והבאר נגנזה במזרח ארץ ישראל קודם שעברו את הירדן ,והוא בימה של טבריה שבמזרח ארץ ישראל ”.הוא ביאר שיש להגיה ולתקן את הגמרא ,ובמקום הר הכרמל יש לומר הר ישימון ,כדי להעמיד את הדברים על מקומם הגיאוגרפי בטבריה. האדמור מראדזין זצל בספרו עין התכלת (עמוד סא) חידש“ :שמכניסת ישראל לארץ ,הבאר נגנזה בים כינרת ,אולם בשעת החורבן שמעוף השמים עד בהמה נדדו ,וגם הדגים גלו דרך התהום ,אז ניטלה בארה של מרים מים כינרת ונגנזה בים הגדול סמוך להר הכרמל ”.הוא ביאר כי המסורות אינן סותרות ,אלא מתארות את נדידת הבאר בעקבות גלות ישראל.

רבנו גרשום במסכת בכורות (דף ט עא) ביאר“ :לבי בליעי מקום יש בים שבולעים מים אחרים ,ואיכא דאמרי היינו בארה של מרים ”.הוא ביאר את דברי הגמרא על מקום הבליעה באוקיינוס ,ומסורת זו מרחיבה את השפעת הבאר אל מעבר לגבולות הארץ המוכרים. לאחר שסקרנו את המסורות העתיקות והמחלוקת בדבר מקום גניזת הבאר ,אנו פונים אל עולם הקבלה וההתגלות ,שבו הבאר הופכת למקור של חוכמה עליונה .כאן המפגש עם הבאר אינו רק בירור גיאוגרפי ,אלא מעשה של התחברות אל נשמת התורה. בספר פרי עץ החיים שער הנהגת הלימוד (תקמב דף עו) סופר :כשהיה הרב ר חיים בא אצל הרב ללמוד הימנו זאת החוכמה ,אז כל מה שלמד ממנו היה שוכח ,עד שהלכו שניהם יחד לטבריה והרב האר הקדוש זלהה הוליך לרב ר חיים ויטאל בתוך הים של טבריה בספינה קטנה שהייתה שם .וכשהיו הולכים בתוך הים של טבריה נגד עמודי בית הכנסת הישן ,לקח האר הקדוש כלי אחר ומלאו מים והיה משקה להרב חיים ויטאל זלהה ,ואמר לו :עכשיו תשיג החוכמה הרבה ,כי המים ששתית היו מבארה של מרים. רבנו חיים בן עטר האור הקדוש ביאר :כי השכחה של רבי חיים ויטאל לא הייתה מחסרון הבנה ,אלא משום שהחוכמה העליונה דורשת כלי מיוחד ,והוא גילה לו כי בארה של מרים היא המפתח לזיכרון התורה ולפתיחת שערי החוכמה. רבי חיים ויטאל ביאר :כי רגע השתייה ממי הבאר בלב הים של טבריה היה עבורו רגע של לידה מחדש ,שבו נפתחו מעיינות החוכמה בקרבו .הוא ביאר כי הבאר אינה רק מקום חיצוני בים ,אלא היא בחינת שפע של תורה שניתן להשיגו רק על ידי התקרבות אל המקומות המקודשים שבהם היא נגנזה. המקובלים ביארו :כי המעשה הזה בטבריה אינו רק נס פרטי ,אלא לימוד לדורות שמי שרוצה לזכות בחוכמת האמת ,עליו לשאוף לשתות ממימיה של בארה של מרים ,שהם הם מימי התורה שאינם פוסקים. לאחר שראינו את גילוי החוכמה שזכה לו ר חיים ויטאל ,אנו מתקרבים אל סיפור מרגש ומטלטל המתרחש בטבריה של שנת תקמד ,סיפור המגלה לנו את תפקידה של הבאר כמרכז לטיהור תפילותיהם של ישראל. בספר סיפורי חסידים של טבריה מובא המעשה :ערב שבת קודש אחד ,נתעכב ר מנחם מנדיל מוויטבסק ולא הגיע לבית מדרשו .מששלחו את ר יעקב שמשון משפטיבקא לבדוק את סיבת העיכוב ,מצאו עומד ליד החלון ופניו אל הים ,מייחד ייחודים .ר מנחם מנדיל פנה אליו ואמר :יפה עשית שבאת ,שכן בכל ערב שבת קודש ,עם חשכה ,מתכנסות לכאן תפילות אחינו בני ישראל שבגולה .ובא שר של יום ונוטלן וטובלן זו אחר זו ,בבארה של מרים ,לנקותן מסיגי ארץ העמים .ומיד לאחר טבילתן ,פורחות הן ועולות למקורן. ר מנחם מנדיל מוויטבסק ביאר :כי התפילות של יהודי הגולה מגיעות אל הים בטבריה כשהן יגעות ,והטבילה בבארה של מרים היא תנאי הכרחי לטהרתן מכל הקליפות שדבקו בהן בארץ העמים ,כדי שיוכלו לעלות לפני הקב לכסא הכבוד כשהן זכות וצרופות.

הוא ביאר עוד :כי כאשר ראה שהתפילות מרחפות על פני המים כיונים הומות ,הבין כי עליו לפעול בעולמות עליונים ,להעלות את שרו של ים ולדרוש ממנו הסבר על העיכוב ,עד שזכה לראות דרך החלון את התפילות פורחות ועולות מתוך גל גדול שעלה מאמצע הכנרת. המפרשים ביארו :כי סיפור זה אינו רק תיאור מאורע היסטורי ,אלא ביטוי לעומק הקשר בין תפילת ישראל לבין כוחה הסגולי של הבאר ,המהווה מוקד של טהרה והתחדשות רוחנית עבור כלל ישראל ,גם כשהם רחוקים פיזית מארץ הקודש. לאחר שראינו את גילוי המקובלים ,אנו פוגשים עדות המגשרת בין מסורות העבר לבין מציאות השטח ,כפי שנאספו על ידי חוקרים ומקובלים בדורות האחרונים ,המבקשים לזהות את הנקודה המדויקת שבה נפגשים שמים וארץ. החוקר גל יצחק פרסם מחקר על עקבות באר מרים ,ובו הובאה עדותו של הרב אברהם חטאב ,דייג ומקובל מטבריה“ :בין חוף הרחצה העירוני של טבריה לבין חמי טבריה ישנו מקום שבו נראית בשעת שפל בכנרת סוללה של אבנים שחורות בזלת הנכנסת לתוך הים ,בצמוד לקו החוף .האבנים מסודרות כמו קיר ,אורך הסוללה הוא 30-25מטר .בקצה הסוללה הזו ישנה אבן לבנה ,בקיץ כשעומדים על ידה מגיעים המים אולי עד החזה ,ואז כשמרגישים ִּב ְעבּ וּעַ של מים קרים מקרקעית הכנרת זוהי באר מרים!” הרב אברהם חטאב ביאר :כי המקום מכונה בפי הדייגים וזה ,שפירושו המקום שבו דגי הבינית מטילים את ביציהם ,וביאר כי הטבע מגלה את מקום הבאר ,שכן הדגים מחפשים מים קרים וזכים ,והם מוצאים אותם דווקא במקום שבו נובעים מי הבאר. עוד סיפר הרב אברהם חטאב :כי הזרימה במעיין אינה קבועה ,וביום יב לחודש כשהירח מלא הייתה זרימה חזקה מאוד ,והמים שימשו סגולה לתרופה ולפרנסה ,עד שאנשים היו באים ממרחקים כדי לזכות לטעום מהם ,והוסיף כי דייגי טבריה הוותיקים נזהרו שלא להתקרב בסירותיהם אל אותו מקום ,כי היה מקובל שכל המשיט סירתו שם ,סופו טביעה. החוקרים ביארו :כי עדות זו מחברת בין הידע הרוחני של המקובלים לבין תצפיות הדייגים ,ומלמדת כי המסורת על מיקום הבאר היא מסורת חיה ופעילה ,המלווה את תושבי טבריה מדור דור ושומרת על קדושת המקום וייחודיותו בתוך ים הכנרת. מתוך העיון במסורות על בארה של מרים ,עולות תובנות מעשיות המלוות את האדם בחייו הרוחניים .השאלה היכן נמצאת הבאר – בכינרת ,בים התיכון או באוקיינוס – מולידה נפקא מינות בהבנת הקשר בין מקומות קדושים לבין הנהגת האדם את עולמו הפנימי. נפקא מינה ראשונה נוגעת למידת האמונה בהשגחה פרטית ובקדושת הארץ .אם הבאר נגנזה בים הכינרת כסגולה לארץ ישראל ,הרי שנפקא מינה היא החובה להעריך ולשמור על קדושת המקומות שבהם שורה השכינה .אדם הלומד כי ישנם מקומות שבהם נגנזו אורות עליונים ,נדרש לפתח רגישות רוחנית גם בחייו הפרטיים – לזהות את ה"בארות" שבהן הוא פוגש את אור השם ,ולהתייחס אליהן ביראת כבוד. נפקא מינה נוספת עולה במישור ההשתדלות בחיבור לחוכמה .כפי שראינו במעשה של

האר הקדוש עם רבי חיים ויטאל ,השתייה ממי הבאר בתוך הים הייתה תנאי להשגת חוכמה. הנפקא מינה היא שאין האדם יכול להסתפק בלימוד תיאורטי בלבד; עליו לחפש את ה"מים החיים" – אותם מורים או מקומות שממשיכים את השפע האלוקי בדרכים ישירות ונסתרות – כדי שיוכל להטמיע את תורתו ולמנוע שכחה. נוסף על כך ,אנו למדים נפקא מינה לגבי הכוח של תפילת ישראל .הסיפור על ר מנחם מנדיל מוויטבסק מלמד כי התפילות אינן הולכות לאיבוד ,אלא מחפשות את הדרך אל הטהרה .הנפקא מינה היא שאין האדם צריך להתייאש מתפילתו ,גם אם היא נראית לו יגעה או רחוקה .עלינו לדעת כי קיימים כוחות רוחניים המופקדים על טיהור התפילות ,והידיעה הזו צריכה להוסיף אומץ ותקווה לכל יהודי המתפלל בכל מקום שהוא ,בידיעה שתפילתו מוצאת את הדרך אל המקור. הגניזה של בארה של מרים בתוך מי הים אינה פעולה של העלמה ,אלא פעולה של שמירה והטמנה ,המלמדת אותנו על הדרך שבה הקדושה מתקיימת בעולם הזה .הבאר שסיפקה מים חיים לעם ישראל במדבר הופכת ,לאחר הכניסה לארץ ,למעין מעיין תת-קרקעי המזין את המציאות מן הסתר .ההבנה העמוקה כאן היא שהשפע האלוקי אינו תמיד גלוי לעין, אלא הוא זורם בתוך הטבע ,מחכה לאותם יחידי סגולה שזכו לפתח את הראייה הפנימית המזהה את הניצוץ האלוקי בתוך המים. המהר"ל מפראג בספרו גבורות ה' (פרק נד) ביאר :כי הגניזה בים מלמדת על כך שהקדושה אינה מוגבלת למקום אחד ,אלא היא מתפשטת אל כל מה שנמצא תחתיה .הוא ביאר כי הים מסמל את עולם החומר המקיף את העולם ,והבאר הנסתרת בתוכו היא הנקודה הפנימית המאחדת את הכל ומחיה את המציאות כולה .הוא ביאר כי בחירת הכינרת כמיקום לגניזה נובעת מכך שהיא לב ליבה של ארץ ישראל ,מקום שבו השמיים והארץ נפגשים באופן טבעי. הרה"ק רבי צדוק הכהן מלובלין בספרו פרי צדיק (פרשת חקת) ביאר :כי בארה של מרים היא גילוי של השכינה שבתוך עולם העשייה .הוא ביאר כי השם בארה של מרים מלמד שהשפע מגיע בזכות הענווה והמסירות שגילתה מרים הנביאה .הוא ביאר כי הנסתר בים הוא כנגד הנסתר שבנפש האדם; כשם שהבאר נובעת מן המעמקים ,כך גם תורה שבלב נובעת ממעמקי הנשמה ,ומי שזוכה להתחבר למקור הפנימי שלו ,זוכה לשתות מאותם מים חיים של בארה של מרים. הרב יוסף דב סולובייצ'יק בספרו איש האמונה ביאר :כי בארה של מרים היא סמל לברית הנצחית בין הקב"ה לבין עמו .הוא ביאר כי העובדה שהבאר נשארה עמנו גם לאחר פטירת מרים ולאחר הכניסה לארץ ,מלמדת על כך שחסדי ה' אינם זמניים .הוא ביאר כי החיפוש אחר הבאר הוא ביטוי לכיסופיו של האדם לחוות את נוכחותו של ה' בתוך מציאות הטבע המשתנה ,ומציאת הבאר היא תחושת השלמות והאמת שהאדם מוצא כאשר הוא מגלה את אמונתו בתוך חיי היום-יום. המסע אחר בארה של מרים אינו נותר רק במישור ההיסטורי או הגיאוגרפי ,אלא הוא הופך

למסע פנימי אל תוך מעמקי הנפש של כל אחד מאיתנו .כשאנו מדברים על באר גנוזה, אנו מדברים על הכוחות החבויים בנו ,על אותם מעיינות של חסד ,יצירה ואמונה שמחכים שנגלה אותם מבעד למעטה השגרה והחומר. לפני כמה שנים בשיעורים שאנו מוסרים בבית המדרש "בית – יוסף" בגבעת זאב ביארנו בהרחבה :כי הנפש של האדם משולה לארץ ישראל ,וכמו שיש בה מקומות נסתרים של קדושה ,כך בתוך נשמתו של כל אדם ישנם רגעים של התעלות שבהם הוא יכול למצוא את באר החיים שלו .הוא ביאר כי העבודה של האדם היא לחפור בתוך עצמו ולהסיר את סיגי הדאגות והטרדות כדי לאפשר למימי האמונה לנבוע מתוכו באופן טבעי ושוטף. עלינו לדעת ,כי בארה של מרים מלמדת אותנו על כוחו של הדיבור .כשם שמרים הנביאה השפיעה על עמה באמצעות שירה ודיבור ,כך האדם משפיע על סביבתו ועל נפשו פנימה דרך כוח הדיבור והשירה שבלב .הוא ביאר כי כאשר האדם משתמש בכוח הדיבור לטובה, לתפילה ולדברי תורה ,הוא בעצם פותח לעצמו את באר המים החיים שמזינה את כל איבריו ומעוררת בו רצון חדש לעבודת ה’. ואולי אפשר להעיז ולאמר ,כי חיפוש הבאר הוא חיפוש אחר הטהרה המוחלטת .הוא ביאר כי הנפש שואפת תמיד לשוב למקורה ,וההתבוננות על בארה של מרים בתוך הים היא משל לאדם שמתבונן על תפילותיו ועל מעשיו ,ומבקש לטהר אותם מכל סיג ופגם כדי שיזכו לעלות למעלה למקור הקדושה .כי מי שזוכה לזכך את מידותיו ,הופך בעצמו לבאר של מים חיים המשפיעה טוב וחסד על סביבתו. לאחר שסללנו את הדרך מהמקורות ההיסטוריים אל עומק הנפש ,אנו מגיעים אל התחנה שבה הידע הופך למצפן מוסרי המכוון את צעדינו .החיפוש אחר בארה של מרים אינו רק עיסוק בנפלאות ,אלא תביעה פנימית מתמדת לאמת וליושר ,לחיפוש אחר הטוב החבוי בכל מצב ומצב. בארה של מרים היא סמל לנאמנות המוחלטת של אדם לעקרונותיו ,גם כאשר הוא מרגיש שהם גנוזים ונסתרים מעין כל .הוא ביאר כי המוסר האמיתי של האדם נמדד לא ברגעי השיא הגלויים ,אלא ברגעים שבהם הוא ממשיך לשאוב ממימי התורה למרות שהבאר אינה נראית לעין ,מתוך אמונה פשוטה שהיא קיימת ומזינה את עולמו. וחשבתי לומר כי המצפן הפנימי של האדם צריך להיות מכוון תמיד אל עבר המקור .הוא ביאר כי כשם שהבאר נודדת ומחפשת את מקומה הנכון ,כך האדם נדרש לעיתים לשנות את הילוכו ,לעזוב מקומות של חולין ולחפש את המקומות שבהם הוא יכול להיות נאמן לעצמו ולבוראו .הוא ביאר כי היכולת להבחין במימי הבאר מתוך הים הסוער היא כישרון מוסרי שנרכש על ידי דבקות באמת והתרחקות מהסחות דעת. עלינו לדעת כי :הנהגת האדם צריכה להיות כזו שגם במצבים של קושי ,הוא יפעל מתוך רגישות לזולת .הוא ביאר כי השם בארה של מרים מזכיר לנו את מידת החסד של מרים, שדאגה לאחרים במדבר ,והנפקא מינה המוסרית היא שהאדם לעולם לא יסתגר בתוך