מאיזה חומר היה עשוי המטה והכיסא של אברהם אבינו? הוכח מפרשת השבוע!

מאיזה חומר היה עשוי המטה והכיסא של אברהם אבינו? הוכח מפרשת השבוע! במעמקי פרשת חוקת ,בתוך תיאור המלחמה הגורלית מול עוג מלך הבשן ,נחשפת בפנינו דמותו העצומה והמסתורית של עוג ,מלך שגובהו ועוצמתו חורגים מכל קנה מידה אנושי. אך בתוך סיפור הקרב ,המדרש חושף בפנינו פן נסתר הקושר את עוג המיתולוגי אל אברהם אבינו ,עמוד החסד והאמונה .האם ייתכן שגופו של אותו ענק ,אויבם של…

מאיזה חומר היה עשוי המטה והכיסא של אברהם אבינו? הוכח מפרשת השבוע! במעמקי פרשת חוקת ,בתוך תיאור המלחמה הגורלית מול עוג מלך הבשן ,נחשפת בפנינו דמותו העצומה והמסתורית של עוג ,מלך שגובהו ועוצמתו חורגים מכל קנה מידה אנושי. אך בתוך סיפור הקרב ,המדרש חושף בפנינו פן נסתר הקושר את עוג המיתולוגי אל אברהם אבינו ,עמוד החסד והאמונה .האם ייתכן שגופו של אותו ענק ,אויבם של ישראל ,היה לחומר גלם לרהיטים בביתו של אברהם? השאלה הזו ,המקשרת בין המטה והכיסא של אברהם אבינו לבין שינו של עוג ,מעוררת תהייה ופלא :כיצד ניתן להפוך כוח של רשע ואויב לחפץ המשמש למנוחה ולמלכות בביתו של הצדיק? התמיהה מועצמת עוד יותר כאשר מעמיקים בדברי המפרשים ,המנסים ליישב את גודל השן מול האפשרות הטכנית של בניית מטה או כיסא ממנה ,ומעלים שאלות על מהות דברי האגדה .לפנינו שער אל סודות עמוקים של הנפש וההיסטוריה ,שבו הגבול בין המציאות המופלאה לבין המשל הרוחני מיטשטש, ומזמין אותנו לבחון את יחסו של אברהם אבינו אל כוחות המציאות והדרך שבה הוא מעלה אותם אל הקדושה. כשאנו מבקשים לעמוד על טיבו של המטה והכיסא של אברהם אבינו ,אנו חוזרים אל נבכי פרשת חוקת ,המפגישה אותנו עם דמותו האימתנית של עוג מלך הבשן. בפרשת חוקת נאמר" :ויפנו ויעלו דרך הבשן ויצא עוג מלך הבשן לקראתם הוא וכל עמו למלחמה אדרעי" (במדבר כא לג) .פסוק זה ,המציב את עוג כדמות אימתנית המאתגרת את הנהגת משה ואת כיבוש הארץ ,משמש עבורנו כפתח להבנת הקשר המפתיע בינו לבין אברהם אבינו ,כפי שמתגלה במקורותינו. בילקוט שמעוני (רמז תשס"ח) ביאר :עוג הוא אליעזר ,ופרסות רגליו ארבעים מיל .ואברהם היה טומנו בכף ידו ,פעם אחת גער בו אברהם ומיראתו נפל לו השן מהפה ונטלו אברהם ועשאו מיטת שן והיה ישן שם ,ויש אומרים כסא עשאו ויש בו כל ימי חייו .המדרש מלמד כי הדברים אינם פשוטים כמשמעם ,אלא מרמזים על ההשפעה הרוחנית של אברהם על מי שהיה בביתו ,והפיכת הכוח החיצוני לכלי שרת בקדושה ,המלווה את אברהם כרהיט המגדיר את מנוחתו ומלכותו. הדברים מורים כי הטוב האמיתי אינו משמיד את הרע ,אלא מעלה אותו ומקדש אותו. אברהם אבינו ,שכל עולמו היה גילוי שם שמיים ,לקח את השריד שנפל מעוג – השן, המסמלת את כוח האחיזה והכוח הגופני – והפך אותו למטה או לכיסא .בבחירה זו הוא ביטא את שליטתו המוחלטת בחומר ,כשהוא הופך את כוח המרידה של עוג ,שהיה עבד בביתו ופנה לדרך רשע ,לחלק מהמנוחה והמלכות שלו עצמו ,כהוכחה לכך שהקדושה היא הריבון האמיתי בכל חלקי המציאות. בבואנו להעמיק בקושיות שעולות מדברי המדרש ,אנו פוגשים את דברי המגן אברהם בספרו זית רענן המורחב (מהדורת ר' רפאל חיים לוין ,אות רל"ז) אשר הקשה :אם אברהם אבינו

היה טומן את עוג בכף ידו ,איך ייתכן ששן אחת של עוג הספיקה כדי לעשות ממנה מיטה שלמה לעצמו? הוא ביאר את הדברים בכך שהשן של עוג הייתה עבה מאוד ,עד שהיה ניתן לנסר אותה להרבה חלקים ולחברם זה לזה באמצעות מסמרים. המגן אברהם הוסיף וביאר :שבאמת הדברים הללו משל ככלל דברי האגדה המרמזים לסודות נפלאים ,והעובדה שלא יצא אליעזר לחירות באותה שעה שבה הפיל את שינו ,היא משום שלא עשה בו מעשה של ממש .הדברים מלמדים כי בתוך רזי האגדה טמונים עולמות שלמים של הנהגה ,שבהם הפרטים הטכניים של המטה או הכיסא אינם העיקר ,אלא הביטוי לכניעתו של הכוח הגשמי העצום בפני עוצמתו הרוחנית של הצדיק. בדעת זקנים לבעלי התוספות (בראשית כד לט) ביאר :שהיו שני אנשים שנקראו עוג מלך הבשן ,אחד היה רשע שהרגו משה ,ואחד אחר שבתחילה היה עבד ואחר כך נהיה מלך ,וכאשר מלך נקרא שמו עוג ,כשם שכל מלכי מצרים נקראים פרעה .הסבר זה פותח פתח להבנה שונה של דמויות היסטוריות ,ומלמד כי לעיתים השם עוג אינו מצביע על דמות אחת בלבד, אלא על תפקיד או מעמד של מלכות וגבורה שביקשו להתייצב אל מול קדושת ישראל. הדברים מעמיקים את ההבנה כיצד אברהם אבינו התייחס אל המציאות סביבו .השימוש בחומר שבא מגופו של עוג לצרכיו האישיים של אברהם ,בין אם כמיטה ובין אם ככיסא, מסמל את העליונות המוחלטת של אברהם על כוחות הטומאה .הוא לא רק ניצח את הכוח הזה ,אלא רתם אותו למנוחתו ולישיבתו ,ובכך הפך את מה שנועד למלחמה ורשע לחפץ של קדושה ויישוב הדעת. בעיוננו בדברי הראשונים ,אנו מגלים כיצד גדולי עולם מתייחסים לאגדות התמוהות על עוג מלך הבשן ואברהם אבינו ,ומנסים לצקת בהן משמעות רוחנית השווה לכל נפש. המדרש ,שהיה נראה כתיאור פיזי גרידא ,מתגלה תחת עטם כמשל עמוק על גבולות הכוח ועל כוחה של השפעת הצדיק. רבנו בחיי (במדבר כא לג) ביאר :את עניין המלחמה בעוג מלך הבשן ,וביאר כי עוג מייצג את כוח הגבורה הבלתי מרוסן שאינו כפוף לחוקי הטבע ,ומכיוון שכך ,הוא מופיע במקרא כדמות של ענק שאינו נמדד במידות אנושיות .הוא ביאר כי הזיקה לאברהם אבינו אינה אקראית ,שכן עוג ,שהיה עבד בבית אברהם ,חב את חיותו וקיומו לאותה תקופה שבה שהה במחיצתו של אבי האומה ,ומשם ינק את כוחו העצום ,גם אם בחר להשתמש בו לדרך רשע. האברבנאל (במדבר כא לג) ביאר :כי התיאורים על המטה והכיסא העשויים משן של עוג מיועדים להדגיש את גודל הנפילה של הכוח הגשמי לעומת החוסן הרוחני של אברהם. הוא ביאר כי אברהם אבינו ,במידת החסד המופלגת שלו ,היה מסוגל להכניע את הכוחות החיצוניים ביותר ,והפיכת השן לחפץ המשרת את מנוחתו היא סמל לכך שכל כוח רשע בעולם ,אם רק מעמידים אותו מול אמת גדולה ,סופו להתבטל ולהפוך לכלי שרת לאלו המבקשים לקרב את העולם אל הבורא. החזקוני (במדבר כא לג) ביאר :את פרטי המדרש על השן של עוג ,וביאר כי אין הכוונה לשן

במובן המילולי של חפץ דומם ,אלא למעשה של גבורה שבו אברהם אבינו שבר את כוחו של עוג ,ומה שנותר מכוח זה הפך להיות נחלת המנוחה של אברהם .הוא ביאר כי המטה והכיסא הם ביטוי למידת השלווה של אברהם ,שגם מתוך מאבק בענקי העולם הוא מצליח לייצר מנוחה פנימית ויציבות. הדברים מורים כי הראשונים ראו באגדה זו כלי לחינוך למידת הביטחון בהשם .כאשר אברהם משתמש בשרידי כוחו של עוג לשימושו האישי ,הוא מלמד אותנו כי אין באמת כוח רע שיכול לעמוד מול מי שדבק בבורא ,וכי גם את העוצמה הגדולה והמפחידה ביותר של הטבע ניתן לרתום ,להכניע ולהפוך לרהיט של קדושה במעונו של הצדיק. בהמשך הדרך ,גדולי האחרונים ממשיכים את קו המחשבה של הראשונים ,כשהם מדגישים את הממד הנסתר והמוסרי הטמון בתיאור המופלא של המטה והכיסא של אברהם אבינו .דבריהם מאירים כיצד פרט אגדי לכאורה הופך ללקח אמוני נוקב על יחסו של בן תורה לכוחות העולם. המהר"ל מפראג בספרו גור אריה (בראשית יד יג) ביאר :את דמותו של עוג וזיקתו לאברהם אבינו .הוא ביאר כי עוג מייצג את כוח הגוף הגולמי שלא עבר זיכוך ,ואילו אברהם אבינו מייצג את כוח הנשמה השולט בחומר .הוא ביאר כי נטילת השן והפיכתה למיטה או לכיסא מסמלת את הניצחון הסופי של הצורה על החומר – כאשר הכוח הבהמי נכנע ומשרת את מנוחתו של זה שכל מהותו היא גילוי השכינה. רבי צדוק הכהן מלובלין בספרו פרי צדיק (פרשת חוקת) ביאר :את ההקשר של מלחמת עוג לאברהם אבינו ,וביאר כי עוג היה מניצוצות הקדושה שנפלו אל הקליפה ,ואברהם היה זה שבירר אותם .הוא ביאר כי הישיבה על המטה שעשויה משן עוג מבטאת את היכולת של אברהם להישען על כוחות הטבע ולמלוך עליהם מבלי להתבטל בפניהם ,אלא תוך שהם משמשים כבסיס ליציבותו הרוחנית בעולם. החפץ חיים ,הכהן הגדול מאחיו רבי ישראל מאיר הכהן בביאור הלכה (או"ח סימן רכד) אמנם אינו עוסק בפרטי האגדה כשלעצמם ,אך מבאר את יסוד העניין :כי הכוחות החיצוניים באים לנסות את האדם ,ומי שמחזיק באמונתו באמת ,זוכה להפוך את ניסיונותיו לכלים של עליה .הוא ביאר כי בכל דור ודור עומדים כוחות כעוג מלך הבשן ,והדרך להתמודד עמם היא על ידי שאיבת התעצומות מאברהם אבינו ,שראו כיצד הוא מכניע את אויביו והופכם למשרתי הקדושה. התובנה העמוקה העולה מדברי האחרונים היא שסיפור השן אינו אירוע חד פעמי ,אלא מודל לחיים .אברהם אבינו מלמד את כל הבאים אחריו כי אין צורך לברוח מהמציאות המאתגרת ,אלא יש להתעמת איתה ,לברר אותה ,ולהפוך אותה לחלק מבניין עולמנו הרוחני. המיטה או הכיסא אינם רק רהיטים ,אלא סמלים ליכולת האדם להפוך את המאבקים הקשים ביותר למצע רך שמאפשר לו להמשיך בעבודת השם בנחת ובמלכות. כאשר אנו פונים אל הוגי הדורות האחרונים ,אנו פוגשים מבט המבקש להבין את המציאות

הדרמטית של אגדות חז"ל כחלק בלתי נפרד מחינוך הנפש להנהגה נכונה מול כוחות הענק של העולם .הם אינם רואים בסיפור השן משל רחוק ,אלא מורה דרך מעשי לאופן שבו צריך הצדיק להתבונן על המכשולים הניצבים בדרכו. וחשבתי לבאר :כי התיאור המופלא על אברהם אבינו ועוג מלך הבשן בא ללמדנו את כוחו של מנהיג .הוא ביאר כי אברהם אבינו לא פחד מהעוצמה החיצונית של עוג ,וכי הישיבה על כיסא העשוי משנו של הענק היא ביטוי לכך שמי שדבק בבורא ,מקבל שליטה על המציאות ועל כל כוחותיה ,עד שהם הופכים בעל כורחם למשרתיו של הצדיק המבקש לקרב את העולם לשמיים. מו"ר הגרש"ה וואזנר (בשו"ת שבט הלוי ,חלק ח ,סימן רלג) ביאר :את חשיבות האמונה בדברי חז"ל כפשוטם ,גם כאשר הם נשמעים כתיאורים בלתי אפשריים במבט אנושי מצומצם. הוא ביאר כי כוחו של אברהם אבינו היה כוח אלוקי שאינו כפוף לחוקי הטבע הפיזיקליים, ולכן אין להקשות על גודל השן או על האופן שבו היא הפכה לרהיט .הוא ביאר כי כל מטרת הסיפור היא להטמיע בנו את ההבנה שאדם המקדיש את חייו לבורא עולם ,זוכה להנהגה נסית שבה כל אויביו מתבטלים לפניו. מו"ר הגר"א וייס (בספרו מנחת אשר ,במדבר ,סימן נד) ביאר :כי אברהם אבינו מסמל את מידת החסד ,ועוג את מידת הדין והחומריות .הוא ביאר כי כאשר אברהם אבינו גוער בעוג ,הוא למעשה מבצע פעולה של תיקון מידות .הוא ביאר כי הפיכת השן לכיסא או למטה היא פעולה של תיקון הטבע הגולמי והעלאתו אל הקדושה ,מה שמלמד אותנו כי אין שום דבר בעולם שהוא רע מוחלט ,וכי בידי האדם היכולת לזכך כל כוח ולהפוך אותו לכיסא של מלכות שמיים. הדברים מעמיקים את התובנה כי גדולי הדורות האחרונים מבקשים לנתב את האגדה הזו אל חיינו הפרטיים .הם מלמדים אותנו כי המאבק מול עוג הוא מאבק על תודעת השליטה של האדם על יצריו ועל פיתויי העולם .כאשר אנו מתבוננים בכיסאו של אברהם ,אנו זוכרים כי כל מכשול בדרכנו יכול להפוך ,בכוח האמונה והביטחון בהשם ,למדרגה שעליה אנו נשענים כדי לצמוח לגבהים חדשים ולבסס את מלכות הקדושה בתוך חיינו. כאשר אנו מבקשים להוריד את הסוגיה המופלאה הזו אל חיי המעשה שלנו ,אנו פוגשים את הנפקא מינה המרכזית :כיצד אדם מגיב למכשולים ולכוחות עוינים המקיפים אותו. אין זו סתם שאלה תיאורטית ,אלא בירור עמוק כיצד ניתן לקחת את מה שנדמה כמאיים ומחריד ,ולהפוך אותו למדרגה של מנוחה ויציבות אישית .הנפקא מינה היא היכולת המעשית להפוך את האתגרים בחיים לכלים של עליה ,כפי שאברהם אבינו הפך את שן הענק לכיסא. למעשה ,האדם הלומד על אברהם אבינו ועוג מלך הבשן נדרש להבנה כי בכל פעם שאדם עומד מול סיטואציה קשה ,מול אדם שמתנגד לו או מול נסיבות חיים שנראות כענקים הבאים להילחם בו ,עליו לשאול את עצמו :האם אני נכנע ומפחד ,או שאני מסוגל לראות בזה חומר גלם לצמיחה שלי? היכולת להפוך את שן עוג למיטה היא נפקא מינה לכך שהאדם אינו צריך לברוח מהמציאות ,אלא לנסר אותה ,לעבד אותה ,ולחבר אותה מחדש בדרך שתוכל לשרת את מנוחת נפשו ואת עבודת השם שלו.

נפקא מינה נוספת היא האופן שבו אנו מתייחסים אל הכלים והמשאבים שבידינו .כפי שראינו בדעת זקנים ,היו שמות שונים לעוג ,דבר המלמד כי לא תמיד הכוח שאנו רואים מולנו הוא מי שהוא באמת .בעבודת הנפש ,הנפקא מינה היא שאין לפסול שום כוח או משאב בחיים – לא את הכעס ,לא את השאפתנות ,ולא את העוצמה – אלא לדעת לנתב אותם .מי שיודע להשתמש בכוחות הלא מרוסנים הללו בדרך של קדושה ,הופך אותם לרהיטים של מלכות שמיים בביתו הפרטי. הדברים מעוררים אותנו לבדוק מהם הרהיטים בחיינו ,כלומר ,מהם הדברים שעליהם אנו נשענים במנוחתנו ובמחשבתנו .אם הם בנויים משרידי המאבקים שלנו עם כוחות חיצוניים שעברנו ביושר ובאמונה ,הרי שהם הופכים למקום ישיבה יציב ומלכותי .אדם שנוהג בדרך זו מגלה שהחיים שלו הופכים להיות בנויים מניצחונות קטנים על הקשיים ,שכל אחד מהם מוסיף נדבך לכיסא המלכות שלו ,שבו הוא יושב ומנהיג את עולמו הפנימי ביראת שמים וביציבות. בבואנו להעמיק אל שורש הרעיון שמאחורי המטה והכיסא של אברהם אבינו ,אנו מגלים כי אין מדובר רק בסיפור היסטורי או מדרשי על גבורה פיזית ,אלא בשיעור יסודי בבניין עולמו הפנימי של האדם המבקש לדבוק בבורא .המעבר של אברהם אבינו ממאבק גלוי מול כוחות הענק של עוג ,אל מנוחה על רהיט הבנוי מאותו כוח עצמו ,הוא המפתח להבנת תפקידנו בעולם. הרעיון המרכזי הוא שהקדושה אינה נבנית בניתוק מן החומר או מן המאבק ,אלא מתוך כיבושם והעלאתם .כאשר אברהם אבינו משתמש בשן של עוג ,הוא מלמד אותנו כי העולם הזה ,על כל כוחותיו האדירים והמפחידים – אלו שלעיתים נראים כבאים לכלותנו – טומן בחובו ניצוצות של קדושה המחכים להיגאל .הכוח של עוג ,שבתחילה שימש למלחמה ולשלילת הקיום של ישראל ,הופך בידיו של אברהם למצע המאפשר מנוחה ,יישוב הדעת ושלווה .זהו הניצחון הגדול ביותר של הרוח – לא ההשמדה של היריב ,אלא הפיכתו לחלק בלתי נפרד ממרחב החיים המקודש של הצדיק. עומק העניין הוא שהמטה והכיסא מייצגים את היציבות של אברהם אבינו בתוך עולם משתנה .אברהם אבינו הוא זה שקבע את המושג של ישיבה על כיסא המלכות ,כשהוא מבין שהמנוחה של האדם צריכה להיות בנויה על גבי הניצחונות שלו .כל קושי שעמד בפני אברהם ,כל אויב שביקש לערער את עולמו ,הפך בסופו של דבר לאבן בניין במבנה המלכותי שלו .בדרך זו ,אברהם אבינו מראה לנו שאין דבר בעולם שהוא חסר ערך או פסול לשימוש ,אם האדם ניחן בראייה רחבה מספיק כדי לזהות את הפוטנציאל הגנוז בכל פרט ובכל מאורע. הכיסא הזה ,הבנוי מחומר של ענק ,הוא תזכורת לכך שהעולם שלנו הוא עולם של בירורים .המטה והכיסא הם ביטוי להבנה שהשלווה האישית והרוחנית שלנו אינה מנותקת מהמאבקים שלנו מול הרע שבחוץ .ככל שאנו משכילים לברר את הטוב שבתוך המכשולים, כך אנו בונים לעצמנו כיסא יציב יותר ,שעליו אנו יכולים לשבת בביטחון ולראות את יד

השם המנהיגה אותנו בכל צעד ושעל .זהו רעיון המזמין את האדם שלא לחשוש מהענקים שבחייו ,אלא להאמין בכוחו להפוך אותם למשרתי המטרה הנעלה של חייו. כשאנו בוחנים את דמות הכיסא של אברהם אבינו בראי הנפש ,אנו מגלים כי היא אינה רהיט דומם ,אלא מראה למצבו הפנימי של האדם העובד את השם .אברהם אבינו ,המזוהה עם מידת החסד ,מלמד אותנו כי גם כאשר הנפש פוגשת כוחות של עוג – אותם דחפים גולמיים ,פחדים מענקים או התנגדויות חיצוניות – אין היא חייבת להיכנע או לברוח .השן, שסימלה במצבה הטבעי את כוח הטרף והאכילה ,הופכת תחת הנהגתו של אברהם למצע המנוחה שלו .זוהי קריאה לאדם לזהות את החומר הגלם האדיר הקיים בתוך קשייו ,ולהפוך את הכוח המאיים לכוח המייצב את אישיותו. בנפש האדם קיימים עוג מלך הבשן פרטיים – כוחות נפשיים שבתחילה נראים כאילו הם באים להילחם בנו ,להצר את צעדינו ולמנוע מאיתנו להתקדם בעבודת השם .אברהם אבינו מורה לנו את הדרך :גערה פנימית ,הכרה בכוחו המדומה של הענק ,ונטילה מבוקרת של החומר כדי לעשותו בסיס ליציבות .האמונה אינה מנותקת מהמציאות הארצית ,אלא היא החומר שמנסר את השן הגדולה ,מעבד אותה ומסמר אותה לכיסא .כאשר האדם משכיל לעשות זאת ,הוא מגלה שהאתגרים הגדולים ביותר בחיים הופכים להיות העוגנים שעליהם הוא נשען כדי להמשיך בשלווה בדרכו. החיבור להנהגה מתבטא בכך שמנהיג אמיתי ,המהלך בדרכו של אברהם ,אינו מחפש את הביטול של הסובבים אותו ,אלא את העלאתם .הכיסא של אברהם מוכיח כי המלוכה אינה מושגת מתוך מלחמה בלבד ,אלא מתוך היכולת להחזיק את הכוח ולהשתמש בו לתכלית נעלה .כשאדם יושב על הכיסא שעיצב בעצמו מתוך ניסיונותיו ,הוא משרה על סביבתו תחושה של ביטחון .הוא אינו מפוחד מענקים ,שכן הוא כבר חווה את הכנעתם והפיכתם לכלי שרת ,והשלווה הפנימית שלו נשמעת למרחוק ,משפיעה על ביתו ,על משפחתו ועל כל הקהילה המבקשת למצוא בו משענת. התובנה המרכזית כאן היא שכל רגע בחיים הוא הזדמנות לעיצוב הכיסא האישי שלנו. אם נתבונן בכל קושי כבחומר גלם שניתן להפיק ממנו תועלת רוחנית ,נגלה שאין לנו ממה לחשוש .השן של עוג הופכת תחת אצבעותיו של אברהם אבינו לחלק מעולם המנוחה שלו, וכך גם אנחנו יכולים להפוך כל צער ,כל מבוכה וכל מאבק – למקום שבו אנו מוצאים את המנוחה שלנו מול השם .זוהי עבודה עמוקה של אמונה ,הדורשת מן האדם אומץ לב לגעת בחומר ,לעצבו ולהפוך אותו לרהיט של קדושה. כשאנו בוחנים את הנהגתו של אברהם אבינו בראי המוסר ,אנו פוגשים מצפן המורה לנו כיצד להתנהל בעולם של כוחות סותרים .השן של עוג ,שהייתה בבסיסה כלי של הרס ואיום, הפכה בביתו של אברהם לכיסא של מנוחה .הלקח המוסרי המזדקר כאן הוא שהאחריות של האדם אינה רק לנצח את הרע ,אלא מוטלת עליו החובה לברר מהו הטוב הגנוז בתוכו, ולהשתמש בו כדי לבנות יציבות אישית שלא תלויה ברעש החיצוני. העבודה המוסרית דורשת מהאדם להפסיק לראות בכל מה שמתנגד לו כאויב מוחלט

שדינו כליה .המצפן שאברהם אבינו מותיר לנו מלמד שכל עוצמה – גם זו שבאה ממקור עוין – נוצרה מתוך רצון אלוקי ,ותפקידנו הוא להעמיד אותה במקומה הראוי לה .כאשר אדם לומד להשתמש במידותיו ,בכישרונותיו ואפילו באתגריו בצורה מושכלת ,הוא בונה לעצמו את כיסא המלכות הפנימי שלו .המוסר כאן אינו מסתכם בהימנעות מנזק ,אלא ביצירה מתמדת של מציאות שבה הכוחות כולם משתחווים לפני הקדושה. הבחירה להשתמש בשן של עוג למיטה או לכיסא מעידה על מידת השלווה של אברהם אבינו .אדם שאינו פוחד מהענק שבא מולו ,אלא מזהה את חומרי הגלם שהוא טומן בחובו, הוא אדם בעל אופק מוסרי רחב .הוא מבין שהעולם נועד לשרת את עבודת הבורא ,וכל מה שקיים בו צריך להשתלב במערכת הזו .זהו מצפן מוסרי המזמין אותנו שלא להיות מושפעים מאימת הגודל ,אלא להיות ממוקדים בתיקון ,בעיבוד ובנייה ,מתוך אמונה שלמה שגם את הקשה ביותר ניתן להפוך למנוחה. לבסוף ,המצפן מורה לנו לבחון את המניע העמוק למעשינו .אם אנו פועלים מתוך רצון להשחית ,הרינו כאותם כוחות עוינים; אך אם אנו פועלים מתוך רצון לבנות ולשכלל ,הרינו כדרכו של אברהם אבינו .המוסר המלווה את בניית הכיסא הוא מוסר של אמת וצניעות, שבו הצדיק אינו מתפאר בכיבושיו ,אלא רואה בהם אמצעי להשגת יישוב דעת .אדם שחי לפי מצפן זה זוכה למצוא את המנוחה האמיתית ,שכן עולמו בנוי מחומרים שעברו זיכוך וקדושה ,ומתוך כך הוא משרה על סביבתו יציבות ותקווה. כשאנו מבקשים לסכם את המסע אל סוד כיסאו של אברהם אבינו ,אנו נושאים עמנו תובנה מעשית ומטלטלת :החיים שלנו אינם רצף של מקריות ,אלא הזמנה מתמדת לבירור. כל קושי שאנו פוגשים ,כל אדם או מאורע שנדמים כענקיים ומאיימים כעוג מלך הבשן, מחזיקים בתוכם שן – חלק גולמי ועוצמתי שיכול להפוך למשענת יציבה עבורנו .התובנה המרכזית היא שאין לנו צורך לברוח מהמציאות המאתגרת; כוחה של האמונה טמון ביכולתנו לקחת את חומרי החיים ,לנסרם ,ללטשם ולהפכם למצע של מנוחה וקדושה בביתנו פנימה.

עיקר העניין: סיפור השן של עוג והפיכתה לכיסאו של אברהם אבינו הוא משל חי לניצחון הרוח על החומר .בעוד שהעולם רואה בעוג אויב שיש להשמידו ,אברהם אבינו מלמדנו את סוד המלכות – השליטה המוחלטת על הכוחות החיצוניים והכנעתם לעבודת השם .גדולי האחרונים ,מהמגן אברהם ועד למפרשי דורנו ,מדגישים כי אין מדובר רק בסיפור אגדי ,אלא בתשתית לחיים של ביטחון .מי שבוטח בבורא ופועל ביושר, מגלה שכל מה שבא לערער את עולמו ,הופך בסופו של דבר לאבן יסוד בכיסא מלכותו האישי .הרהיטים בביתנו ,המחשבות המלוות את מנוחתנו ,צריכים להיבנות מניצחונות רוחניים על המציאות המשתנה ,ובכך להפוך כל יום לחוליה נוספת בבניין עולם של קדושה ויציבות נצחית.

פרשת בלק

לע"נ רבי אהרון דוד בן שרה זצ"ל טוויל י"ז תמוז תשמ"ח