מדוע רק כשיעקב יצא מהעיר כתוב בתורה שעשה רושם ולא בשאר האבות?

מדוע רק כשיעקב יצא מהעיר כתוב בתורה שעשה רושם ולא בשאר האבות? הנה ניצבת לפנינו אחת השאלות המרטיטות והמעמיקות ביותר ,המאירות באור יקרות את סוד השפעת קדושת הצדיק על סביבתו ואת נפש האדם המשוקעת בעבודת השם .כיצד ייתכן

מדוע רק כשיעקב יצא מהעיר כתוב בתורה שעשה רושם ולא בשאר האבות? הנה ניצבת לפנינו אחת השאלות המרטיטות והמעמיקות ביותר ,המאירות באור יקרות את סוד השפעת קדושת הצדיק על סביבתו ואת נפש האדם המשוקעת בעבודת השם .כיצד ייתכן

שרק ביציאתו של יעקב אבינו מבאר שבע טרחה התורה להשמיענו בביאורו של רש"י שיציאת צדיק מן המקום עושה רושם ,בעוד שאצל אברהם אבינו ויצחק אבינו ,שהיו עמודי העולם וקדשי עליון ,לא נאמר לשון יציאה המלמדת על הרושם וההדר שנמוגו מן העיר? האם יעקב אבינו פעל רושם גדול יותר מאבותיו הקדושים ,או שמא צפון כאן סוד פנימי ועמוק ביחס לחותם שהצדיק מטביע במקומו? הדעת משתאה והלב נסער למראה הסוד הנפלא והחידוד המופלא שמגלים לנו מפרשי התורה בדעת הפסוקים וברושם יציאתו של יעקב .מהי האמת הפנימית הצפונה ברושם זה ,וכיצד משתקפת קדושת הצדיק היחיד הפועל בחדרי ביתו לעומת השפעת הרבים? השאלה המופלאה הזו מזמינה אותנו לפסוע בשערי עולם המחשבה והפרשנות ,ולחשוף את התהום הפעורה בין תפיסת עולם גשמית לבין השפעת רוח הקודש והקדושה הזכה המטהרת את אוויר העולם. ומתוך נהרת הקודש של פסוקי התורה בפרשתנו ,אנו נפגשים בביאורם המרטיט של מפרשי הדורות ,המגלים לנקל את עומק השפעת קדושת הצדיק על נווה ביתו והעיר שבה הוא דר. “ויצא יעקב מבאר שבע וילך חרנה" (בראשית כח י). מקרא קודש זה מעורר תמיהה נפלאה ,שכן לכאורה סדר הכתוב היה צריך להורות רק על יעד הליכתו .רבנו שלמה יצחקי בספרו רש"י (בראשית כח י) מפרש" ,לא היה צריך לכתוב אלא וילך יעקב חרנה ,ולמה הזכיר יציאתו ,אלא מגיד שיציאת צדיק מן המקום עושה רושם ,שבזמן שהצדיק בעיר הוא הודה הוא זיוה הוא הדרה ,יצא משם פנה הודה פנה זיוה פנה הדרה ,וכן ותצא מן המקום האמור בנעמי ורות" .מתוך דבריו אנו למדים שנוכחותו של הצדיק מטביעה חותם רוחני כביר על המקום כולו ,וכאשר הוא מתיק את רגליו ,חשים הכל בחסרון האור והזיו. אולם מול יסוד זה מתעוררת תמיהה עצומה ,שכן אנו מוצאים אצל אברהם אבינו שנאמר לו "לך לך מארצך" (בראשית יב א) ,ואצל יצחק אבינו כתיב "וילך משם" (שם כו יז) ,ולא הוזכרה אצלם לשון יציאה המלמדת על פרידת ההוד וההדר .רבנו אברהם אבן עזרא בספרו אבן עזרא (בראשית כח י) מפרש" ,ויצא יעקב ,מהעיר שהיה שם אביו" .רבנו משה בן נחמן בספרו רמב"ן (שם) מפרש, "כי עדיין יצחק בבאר שבע היה יושב ,ויעקב יצא משם והלך חרנה”. רבנו חזקיה בן מנוח בספרו חזקוני (בראשית כח י) מפרש" ,ויצא יעקב מבאר שבע ,לפי שלא נאמר ביצחק כשהלך לגרר יציאה ,לפי שלא יצא חוצה לארץ ,אבל יעקב יצא מבאר שבע ללכת חוצה לארץ ,לפיכך כתיב בו ויצא" .רבנו עובדיה ספורנו בספרו ספורנו (שם) מפרש" ,ויצא יעקב ,הגיד הכתוב שהלך יחידי ירא וחרד ,ולא כדרך בני אדם ההולכים לחישא פלגי". רבנו שלמה אפרים מלונטשיץ בספרו כלי יקר (בראשית כח י) מביא ביאור נפלא ומחדש" ,באברהם ויצחק כשיצאו מעירם לא הניחו במקום שהלכו משם צדיק כמותם פשיטא שיציאתם עשה רושם, אבל כאן הרי יצחק ורבקה נשארו שם סלקא דעתך אמינה שאין יציאתו עושה רושם קא משמע לן וזה הרבותא" .ועוד מפרש בספרו (שם)" ,דוקא יציאתו של יעקב עשה רושם ,אבל לא יציאת אברהם ויצחק לפי שהמה הלכו עם כל בני ביתם ולא נשאר במקום שום צדיק על כן לא עשו רושם ביציאתם ,כי הרשעים שנשארו שמה אינן מקפידין על יציאת הצדיקים ,ואדרבה הם שמחים

בצאתם מהם ...אבל ההולך ממקום שצדיקים מצויים שם אז יציאתו עושה רושם כי הצדיקים שנשארו קשה עליהם פרידתם כי דעתם נוחה ממנו ...ולפי זה צריכין אנו לומר שגם בשדה מואב היו חסידי אומות העולם”. רבנו גבריאל זאב וולף מרגליות בספרו קרן לדוד (בראשית כח י) מחדש יסוד עמוק בזה" ,הנה זה דבר פשוט שהצדיק אשר דרכו להדריך אחרים לעבודתו יתברך שמו ולומד ומזכה את הרבים להדריכם בדרך הישר ,אין ספק שבהעדר צדיק זה ונוסע מהעיר ,שהוא עושה רושם גדול ,אמנם אם הצדיק הזה אין לו דבר עם זולתו ,רק בחדר ביתו עובד ה' יושב ושונה ועוסק בתורה ועבודה, ומה לו עם בני אדם ,אולי אמור יאמר כי לא איכפת לן אם יצא מהעיר ,כי בלאו הכי לא הדריך ולא השגיח על זולתו ,אמנם לא כן הדבר ,כי עבודת הצדיק אף שהוא בבדידות ואינו אלא בינו לבין קונו משרה קדושה במקום ,ומטהר האוויר ,וגורם ע"י עבדתו להטיב לזולתו ע"י קדושתו וקדושת המקום שיושב באוהלה של תורה ,והנה יעקב אבינו של זמן שיצחק חי לא היה יושב בישיבה ללמד או להדריך את הרבים ,ומקום רבו הוא אביו הצדיק רק ישב בחדרי ביתו בצד לתורה ,והיינו דהשמעינו הכתוב דאפילו הכי כשיצא משם נרגש יציאתו מהמקום”. ומתוך היכלי הגמרא הקדושה וסוגיות התלמוד ,אנו נפגשים במקורות חז"ל המאירים באור יקרות את גודל השפעת קדושת הצדיק ,את חותם נוכחותו במקומו ואת זיו השכינה השורה עמו. בגמרא במסכת סוטה (דף יג ע"א) אמרו" ,בשעה שנפטר יעקב אבינו מן העולם ,ראו כל גדולי האומות והמלכים והניחו כתרים שלהן על ארונו ,מלמד שהיה קלסו והדרו ניכר לכל העולם כולו". ומבארים בזה כי מעלת הצדיק וזיוו אינם מצומצמים רק לבית מדרשו ,אלא רושם קדושתו והדרו בוקעים ומקרינים על כל הסביבה כולה ,וחסרונם נרגש בלבות הכל בעת פרידתו. בגמרא במסכת חולין (דף צא ע"ב) אמרו" ,אמר רבי יצחק ,מאי דכתיב ויגע במקום וילן שם כי בא השמש ,אמר ,אפשר עברתי על מקום שהתפללו אבותי ואני לא התפללתי ,כד יהב דעתיה למהדר אהדרי לו ארעא" .ומבארים בזה את גודל קדושת המקום הנפעלת על ידי עבודת הצדיקים ובדידותם באוהלה של תורה ,שכל מקום שצעדו בו אבות העולם והשרו בו את קדושתם ,נשאר בו רושם קדוש ונרעש לדורות. בתלמוד ירושלמי במסכת ברכות (פרק ה הלכה א) אמרו" ,רבי יהושע בן לוי אמר ,תפילות כנגד תמידין תקנוהן ,ומעשה אבות סימן לבנים ,וכל זמן שהיה צדיק שרוי במקומו הייתה הברכה מצויה במעשי ידיהם של בני העיר" .ומבארים בזה כי השפעת הצדיק היושב בחדרי ביתו ועוסק בתורה ובתוככי עבודת ה' אינה נפסקת בכותלי ביתו ,אלא משרה טהרה באוויר ומשפיעה שפע וברכה על כל היושבים סביבו. ומתוך היכלם המורם והשגב של רבותינו הראשונים ,אשר צללו במעמקי פשוטי המקראות וסודות התורה ,אנו נחשפים אל היסודות הבהירים המפרשים את גודל השפעת קדושת הצדיק ואת חותם הודו הנותר במקומו. רבנו אברהם בן הרמב"ם בספרו פירוש התורה (בראשית כח י) מפרש" ,שיציאת החסיד והמנהיג מן המקום שישב בו תראה רושם רע במקום ההוא ,לפי שחסרו ממנו האור וההדר שהיו מגיעים

לו מברכתו ומעשיו הטובים" .ומבאר בזה כי נוכחותו של עובד השם השלם מפיצה צינורות של שפע וברכה לכל סביבותיו ,וכאשר הוא נעתק משם ,מסתלקים אותם גילויים אלוקיים והחסרון ניכר ובולט לכל. רבנו יוסף בכור שור בספרו פירוש בכור שור (בראשית כח י) מחדש בלשון הכתוב" ,ויצא יעקב מבאר שבע ,לפי שהיה צדיק מפורסם ומעשיו מתוקנים ,היתה יציאתו נכרת ונרגשת לבני העיר, שהיו הכל מרגישים בחסרון חוכמתו וצדקתו" .ומסביר בזה שמעלתו הפנימית של יעקב אבינו ,אף בשעה שהיה מוצנע ומכונס בדל"ת אמותיו ,היתה ניכרת ונרגשת בכל מקום שדרך בו. רבנו יצחק אברבנאל בספרו אברבנאל (בראשית כח י) ביאר את עומק השינוי שבין נסיעת אברהם ויצחק לבין יציאת יעקב" ,כי אברהם ויצחק כשהיו נוסעים ,היו נוסעים ברכוש גדול ובמחנה כבד, והיה קול המולה רבה בנסיעתם ,אבל יעקב יצא ביחידות ובדרך צנועה ,ואפילו הכי היתה יציאתו עושה רושם גדול בעיר מפני גודל הקדושה והזיו שהיו שרויים עמו”. ומתוך היכלם המואר והמרומם של חכמי ההלכה ומאורי האחרונים ,אשר דלו פנינים ממעמקי המדרש והפרשנות והציבו עליהם יסודות בהירים בחכמת הנפש ובקדושת המקום ,אנו נפגשים בבירורים מופלאים המאירים את הנידון הנורא הזה. רבנו שמואל אליעזר הלוי איידלס בספרו מהרש"א (חידושי אגדות סוטה יג ע"א) חידש את היסוד העמוק בזיוו והדרו של הצדיק .ומבאר בזה כי קדושת הצדיק אינה נמדדת רק בפעולותיו החיצוניות בפרהסיה ,אלא עצם מציאותו ועבודתו הזכה משרות קדושה עליונה ,ומזככות את האוויר של כל המקום כולו ,עד שבהסתלקותו נרגשת פניית ההוד והזיו באופן מוחשי. רבנו משה סופר בספרו חתם סופר (פרשת ויצא) פירש את עומק הרבותא בזה שיציאת יעקב עשתה רושם אף שעדיין נשארו יצחק ורבקה בבאר שבע .ומסביר בזה כי לכל צדיק וצדיק יש את דרכו המיוחדת בעבודה ואת חלקו השמור לו בהשראת השכינה ,ועל כן אין קדושתו של צדיק אחד מבטלת את הרושם וההדר שמביא עמו צדיק אחר ,וכל דרגה ודרגה מוסיפה זיו וקדשה משלה. מרן רבי יוסף קארו בספרו כסף משנה (הלכות תלמוד תורה פרק ו הלכה יב) פסק את היסוד ההלכתי והמוסרי בחובת כבוד והרגשת חסרון תלמיד חכם .ומבאר בזה כי מקום שחסר ממנו תלמיד חכם ועובד ה' ,חייבים בני העיר להרגיש בחסרונו ולחוש את הריקנות הרוחנית שנוצרה ,מפני שהצדיק הוא מגן ומחסה לעיר כולה בזכות תורתו ועבודתו. ומתוך היכלי המוסר והדרוש של גדולי הדורות האחרונים ומאורי דרכנו ,אנו נפגשים בביאורים עמוקים המאירים את מעלת הצדיק הנסתר בעבודתו ואת גודל הרושם הרוחני הפועל בכל סביבותיו. מו"ר הגר"א וייס (שיחות על התורה) חידש יסוד עמוק בהבנת רושם יציאתו של יעקב אבינו .ומבאר בזה כי השפעת התורה והקדושה אינה תלויה דווקא בפרסום או בהנהגה ציבורית גלויה ,אלא עצם הישיבה באוהלה של תורה בחדרי חדרים פועלת רושם כביר ומטהרת את האוויר של העולם כולו, עד שכאשר נעתק הצדיק ממקומו ,מרגישים הכל בחיסרון האור. הראשל"צ מרן רבנו עובדיה יוסף (ענף עץ אבות) ביאר את מעלת הזיו וההדר המשפיעים על הכלל.

ומסביר בזה שכאשר צדיק דר בעיר ,זכותו וקדשתו מגינות על בני המקום ומביאות עליהם שפע וברכה ,וכאשר הוא יוצא משם ,לא רק פנימיות המקום נפגעת ,אלא אף ההוד והזיו החיצוניים שהיו סוככים על העיר מסתלקים עמו. הגאון רבי אליהו אליעזר דסלר בספרו מכתב מאליהו (חלק ד) פירש את היסוד של השפעת המציאות הרוחנית על החומר .ומבאר בזה כי כל עבודה שבלב וכל עסק תורה של הצדיק בבדידותו יוצרים מציאות רוחנית מוחשית במקום ,המזככת את הנפשות ומרוממת את האוויר ,וזוהי הסיבה שביציאתו של יעקב אבינו הרגישו הכל שפנה הודה ,פנה זיוה ,פנה הדרה. ומתוך הלימוד במעמקי השפעת קדושת הצדיק וביאור דברי רש"י והמפרשים ,אנו יורדים אל שולחן המעשה לדלות נפקא מינות מעשיות והלכתיות המאירות את ארחות חייו של האדם. השלכה מעשית ראשונה מתבטאת בהערכת לימוד התורה והעבודה בצנעה .מתוך יסודו של הקרן לדוד נלמד יסוד מעשי כביר ,שאין לאדם לזלזל בעבודתו הרוחנית השקטה בחדרי ביתו או בפינת בית המדרש .אף אם אינו נושא משרת הרבצה או מנהיגות גלויה ,עצם ישיבתו ועסקו בתורה בבדידות משרה קדושה במקום ,מטהרת את האוויר ופועלת שפע כביר על כל סביבותיו. השלכה מעשית נוספת נוגעת להנהגת ההלכה בעת בחירת מקום מגורים וקביעת תפילה. מדברי הפוסקים נלמד הדין למעשה ,שעל האדם להשתדל לקבוע את מושבו ואת מקום תפילתו בסמוך לתלמידי חכמים ועובדי השם ,מתוך ידיעה שהודם וזיוו של הצדיקים מגינים על הסביבה כולה ומשרים בה ברכה וטהרה. השלכה מעשית שלישית עוסקת בהרגשת החיסרון בעת פרידה מתלמיד חכם .כאשר תלמיד חכם או עובד ה' העיר נוסע או מתיק את מושבו ,מוטל על בני העיר להרגיש בחסרונו ,לחוש את הריקנות הרוחנית שנפערה ,ולראות בכך התעוררות להתחזק בתורה ובמידות טובות כדי למלא את הרושם והזיו שהסתלקו. ונראה להסביר ולדלות מעומק המחשבה ,כי החידוד הנפלא של המפרשים פותח לפנינו צוהר נורא אל מהותה של הקדושה ואל אופן השפעתה על המציאות .הצדיק אינו רק אדם הפרטי העושה מצוות לעצמו ,אלא הוא צינור חי של שפע אלוקי ,מוקד של אור וזיו המקרין על כל סביבותיו .בעוד שהעולם החומרי מודד השפעה לפי רעש ,פרסום ,המולה או כוח ארגוני גלוי, תורתנו הקדושה מלמדת כי ההשפעה הרוחנית העמוקה והאמיתית ביותר נרקמת בדממה, בטהרת המחשבה ובדביקות הפנימית של האדם בבוראו. עוד נראה לבאר מתוך עומק הרעיון ,כי היסוד המופלא של הכלי יקר והקרן לדוד מגלה לנו שאיכותה של הקדושה אינה נמדדת בתוצאות מדידות ,אלא בעצם המציאות של עבודת ה' .יעקב אבינו ,בישבו באוהל ,לא ניסה להרשים את אנשי באר שבע ולא חיפש פרסום .ואף על פי כן ,עצם נוכחותו הזכה זיככה את האוויר ,השרתה שכינה והרימה את מדרגת המקום כולו .יציאתו עשתה רושם דווקא מפני שהקדושה שהביא עמו הייתה כה זכה ופנימית ,עד שכל מי שהיה בעל נפש חיה הרגיש כיצד האוויר מאבד מזיוו ומטהרתו ברגע שהצדיק נעתק משם. כמו כן נראה להוסיף ,כי הרבותא הגדולה בכך שיציאת יעקב עשתה רושם אף שעדיין נשארו

יצחק ורבקה בעיר ,מלמדת אותנו על היחידאיות של כל עובד ה' .לכל צדיק ולכל נפש בישראל יש גוון מיוחד של קדושה ,חותם רוחני שאין לשום אדם אחר בעולם .הסתלקותו של יעקב הותירה חלל שגם קדושת יצחק ורבקה לא יכלה למלא ,מפני שהאור המיוחד של יעקב – תורת האמת והתמימות שלו – היה ייחודי לו ,וכאשר הוא יצא ,פנה אותו זיו מיוחד מן העיר. ונראה עוד להתבונן ולחבר את מעיינות הסוגיה אל מעמקי נפש האדם ,מסילות האמונה ורוממות ההנהגה .נפש האדם כמהה מעצם טבעה להטביע חותם בעולם ,אך לעיתים קרובות היא נופלת לטעות המדמה כי רק מעשים מרעישי עולם או הנהגה בולטת בפרהסיה מעניקים ערך ומשמעות למציאותה .הסוגיה שלפנינו מעמידה מצפן מחשבתי עמוק ,המלמד את האדם כי רושם קדישא ונחיצות רוחנית נבנים דווקא מתוך השקט ,הבדידות והעבודה הפנימית הצנועה בינו לבין קונו. ונראה עוד ליישב כי יסוד זה מעמיד מצפן אמוני כביר ביחס להשגחת השם ולערכה של כל פעולה רוחנית .האמונה הצרופה מלמדת כי אין שום יגיעה בתורה ובמצוות ההולכת לאיבוד ,ואף אותם רגעים שבהם האדם יושב בחדרי ביתו לבדו ועוסק בתורה בצנעה ,פועלים רושם כביר בעולמות העליונים ומטהרים את אוויר העולם הזה .כשמשאירים את המחשבה זכה ואת הלב טהור ,משפיעים שפע וברכה על כל הסביבה כולה ,גם מבלי לדעת או להרגיש זאת באופן ישיר. מתוך כך נראים הדברים ,כי דרך ההנהגה הנצרכת מכל אדם ,מנהיג ומחנך בישראל ,היא להנחיל ולטפח את היסוד שאין לקדש רק את התוצאות החיצוניות או את הבולטות הציבורית .מחנך ומנהיג אמיתי נדרש ללמד את תלמידיו לראות את היופי והעוצמה שבקדושה המוצנעת ,להאמין בכוחה של התורה הנלמדת בקרן זווית ,ולדעת כי הרושם הגדול ביותר שהאדם מותיר בעולם הוא זיו השכינה והאור הזך השורים עמו כשהוא דבוק בבוראו בתמימות. ונראה עוד ליישב מתוך עומק המוסר ובירור המצפן הפנימי ,כי הסוגיה המופלאה הזו מציבה עמוד אש מוסרי הזוהר בטהרתו ומאיר את דרכי הנפש בתיקון המידות .בלב עולם הרדוף אחר רושם חיצוני ,פרסום והפגנת כוח ,עומדת תורתנו הקדושה ומציבה מופת של סדר מוסרי ,משמעת עצמית ויושר פנימי עמוק .המצפן המוסרי הפנימי הנגלה מבין הדפים תובע מן האדם שלא למדוד את ערך מעשיו לפי כפיים סוערות או הכרה ציבורית ,אלא לדרוש מעצמו אמת צרופה וזיכוך המידות בכל נתיבי חייו. ומתוך כך נראים הדברים ,כי עולה מכאן זקוקין דנורא של רוממות מוסרית המבחינה בין אשליה חומרית לבין עדינות הנפש של עובדי השם .האדם המשוקע בחומריות מתייחס אל רושם והוד במושגים של רעש ,הפגנת נוכחות והשפעה כוחנית על הזולת .לעומת זאת ,חכמי המוסר והגדולים מלמדים אותנו כי התעלות מוסרית אמיתית פירושה טהרת המניעים ,ענווה פנימית, וידיעה נחושה כי הרושם הרוחני העמוק ביותר נחרת בלבבות ובאוויר העולם דווקא כשהאדם מתרחק מן הגאווה ,בורח מן הכבוד ,ומקדיש את חייו לתורה ,לרחמים ולעדינות הנפש. ומכאן ניקח עמנו תובנות נשגבות ומאירות לחיי היום יום :תובנה נפלאה המאירה את נתיב עבודתנו היא ההכרה בעוצמתה של העשייה הרוחנית הצנועה .עלינו לדעת כי כל שעה של לימוד תורה ,כל תפילה זכה וכל מעשה חסד שנעשים בסתר ובשקט ,פועלים רושם כביר במציאות ומשרים ברכה וטהרה על כל סביבותינו.

תובנה נוספת הנוגעת לעומק הנפש היא הערכת היחידאיות והחותם המיוחד של כל אדם. לכל נפש בישראל יש גוון רוחני מיוחד משלה ,ואין לזלזל בשום מדרגה או תפקיד ,שכן עבודתו הייחודית של האדם מביאה אור לעולם ששום אדם אחר אינו יכול להביא במקומו .עוד למדנו על המצפן המעשי ברגישות לחסרונם של תלמידי חכמים ועובדי השם ,להשכיל ולהרגיש את הריקות והרושם שהסתלקו בעת פרידתם ,ומתוך כך להתחזק במילוי החלל בתורה ובמידות טובות.

עיקר העניין: התמצית המזוקקת והמרוממת העולה מביאור יציאתו של יעקב אבינו מבאר שבע ומחידודם של המפרשים ,מתכנסת אל נקודת אמת נוראה המאירה את מהותה של הקדושה ואת עוצמת השפעתה השקטה .התורה הקדושה חושפת בפנינו כי רושם רוחני אמיתי ,זיו והדר אינם נמדדים ברעש ,בפרסום או בהנהגה גלויה בפרהסיה, אלא בעצם המציאות של עבודת השם הזכה והמוצנעת .יעקב אבינו ,בישבו בחדרי ביתו ובשקדו על התורה בבדידות ,זיכך את האוויר והשרה שכינה ,עד שביציאתו חשו הכל כי פנה הודה ,פנה זיוה ,פנה הדרה ,והותיר חלל ששום קדושה אחרת לא יכלה למלא .כאשר האדם משקיע בעבודה הפנימית של הלב ודבוק בבוראו בתמימות ובאמת ,הוא הופך לצינור של קדושה וזיו ,המקרין אור וברכה על העולם כולו. העבודה השקטה והטהורה שבסתר בונה אור רוחני נצחי המקרין על הסביבה כולה. איכות קדושתו הייחודית של האדם מטביעה חותם זך שאין לו חליף בעולם כולו.