האם בן נח חייב בכבוד אביו? הוכח מפרשת השבוע!

האם בן נח חייב בכבוד אביו? הוכח מפרשת השבוע! סערה אדירה ורוטטת מתחוללת במעמקי דברי חז"ל והמפרשים ,ומסעירה את לבו של כל בר דעת המבקש לחדור אל פנימיות חוקות התורה ומשפטיה .כיצד ייתכן הדבר ,שיעקב אבינו – בחיר האבות ,קודש קדשים אשר מטתו שלמה – מבוקש ונתבע בעונש נורא ואיום של עשרים ושתים שנות פרידה מדכאות מרוח נפשו ,מבנו מחמדו יוסף הצדיק ,וכל זאת בשל ביטול מצוות…

האם בן נח חייב בכבוד אביו? הוכח מפרשת השבוע! סערה אדירה ורוטטת מתחוללת במעמקי דברי חז"ל והמפרשים ,ומסעירה את לבו של כל בר דעת המבקש לחדור אל פנימיות חוקות התורה ומשפטיה .כיצד ייתכן הדבר ,שיעקב אבינו – בחיר האבות ,קודש קדשים אשר מטתו שלמה – מבוקש ונתבע בעונש נורא ואיום של עשרים ושתים שנות פרידה מדכאות מרוח נפשו ,מבנו מחמדו יוסף הצדיק ,וכל זאת בשל ביטול מצוות כיבוד אב בתקופת שהותו בבית לבן; בעוד שעין כל רואה כי מצווה יקרה זו אינה נמנית כלל וכלל בין שבע מצוות בני נוח? הדעת משתאה והלב נסער למראה התהום הפעורה בתוככי הסוגיה החמורה הזו .מהי אותה תביעה שמימית החופפת על ראשו של יעקב ,בעוד התורה הקדושה טרם ניתנה באש להבה על הר סיני? האם חיוב המוסר ,הכרת הטוב ,ועדינות הנפש קודמים אף לעצם הציווי האלוקי ,או שמא יסוד אחר וטמיר צפון כאן בגדרה של נשמת ישראל ואומות העולם? השאלה המופלאה הזו מציבה תפאורה מרהיבה של אור וצל ,שבה מתנגשות חקירות עמוקות בדין האבות ,גדרי השבועה, וסוד המצוות המושכלות ,ומזמינה אותנו לפסוע בחרדת קודש אל תוך היכלו של הדיון התורני. ומתוך נהרת המקראות ופסוקי פרשתנו ,אנו מתוודעים אל גילוי חובת הכבוד וההודאה שאדם חב לאביו ,ואל בירור יסוד חיובי האבות קודם מתן תורה.

“ויזבח זבחים לאלהי אביו יצחק" (בראשית מו א). מקרא קודש זה בפרשת ויגש מעורר תמיהה עצומה בייחוס העבודה האלוקית דווקא לאביו יצחק .רבנו שלמה יצחקי בספרו רש"י (בראשית מו א) מפרש" ,חייב אדם בכבוד אביו יותר מכבוד זקינו ,לפיכך תלה ביצחק ולא באברהם" .מפורש יוצא מדבריו כי עוד קודם מתן תורה היה קיים חיוב ברור ויסודי להקדים ולכבד את האב. אולם מנגד אנו נפגשים בתמיהה הנוראה שהעלו חז"ל .רבנו שלמה יצחקי בספרו רש"י (מגילה יז ע"א ד"ה וארבעה עשרה שנה) מפרש" ,נענש יעקב על שהיה בבית לבן עשרים ושתים שנה ולא כיבד את אביו ואת אמו ,לפיכך נעלם ממנו יוסף עשרים ושתים שנה ,אבל עשרים וארבע שנה שהיה בבית עבר לא נענש ,שלמוד תורה דוחה כיבוד אב ואם" .ומכאן תמהים הכל ,שהרי מצות כיבוד אב אינה משבע מצוות בני נח ,ואם כן כיצד נתבע יעקב על ביטולה? רבנו משה בן נחמן בספרו רמב"ן (ויקרא כד י) מביא את שיטת רבותינו הצרפתים שסברו שדין האבות ובניהם עד מתן תורה היה כדין אומות העולם ,אך רבנו משה בן נחמן בספרו (שם) חולק ומחדש שמשבא אברהם בברית היו נחשבים כראויים לבוא בקהל ודינם כישראל .רבנו דוד הלוי מספרו פרי דוד (דרוש ראשון) מפרש על פי יסוד זה ,כי יעקב אבינו נענש מפני שהיה לו דין ישראל, ולכך נתבע על כיבוד אב. אמנם רבנו משה בן נחמן הרמב"ן (בראשית כו ה) מביא יסוד אחר ומפרש ,כי האבות קיימו את התורה דווקא בארץ ישראל ,מה שאין כן בחוץ לארץ ,ואם כן בחוץ לארץ לא היה יעקב מחויב במצוות התורה ,וקשה כיצד נתבע על שהותו בבית לבן .וכן רבנו משה בן מימון בספרו רמב"ם (הלכות מלכים פרק ט הלכה א) מפרש" ,יצחק הפריש מעשר ...ויעקב הוסיף גיד הנשה" ,ומכך שחידשו מצוות אלו משמע שטרם מתן תורה לא היו מחוייבים עצמית בכל תרי"ג מצוות בדין תורה. רבנו יוסף זכריה שטרן בספרו שו"ת גנזי יוסף (סימן מה) מביא בספרו שלל רב ליישב ,דמה שבן נח אינו מצווה על כיבוד אב הוא משום ספק דשמא לאו אביו הוא ,ואצל ישראל הלכה דרוב בעילות אחר הבעל ,ולכן גבי יעקב שלא היה שום ספק שהיה בנו של יצחק ,היה חייב בכיבוד אב .אלא שלפי ביאור זה עדיין קשה ,שהרי סוף סוף התורה פטרה בן נח מכיבוד אב ,ועוד תיקשי למה בן נח אינו חייב בכיבוד אמו שהוא וודאי. רבנו מאיר ליבוש בן יחיאל מיכל בספרו מלבים (דברים כז טז) מפרש על הפסוק "ארור מקלה אביו ואמו" ,כי גם בן נח מצווה על כך ,מפני שהוקש כבוד אביו לכבוד המקום ,וכיון שבן נח מצווה על ברכת השם ,מוזהר הוא גם על בזיון אביו ,וכמו שמצינו שחם נענש על שסיפר גנות אביו ,ויצחק ויעקב שמעו לעצת אבותיהם. ומתוך היכלי הגמרא הקדושה וסוגיות התלמוד ,אנו מתוודעים למקורות חז"ל העוסקים ביסוד חיובו של בן נח בכיבוד אב ואם ,ובגדר עונשו של יעקב אבינו. בגמרא במסכת מגילה (דף יז ע"א) אמרו" ,אמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן ,מאי דכתיב ואלה שני חיי ישמעאל ,למה נמנו שני ישמעאל ,כדי לחשב בהן שני יעקב .ואמר מר ,עשרים ושתים שנה שהיה יעקב אבינו בבית לבן לא נענש ,כנגד עשרים ושתים שנה שנעלם יוסף מאביו ,והא שארתא דשני בבית

עבר לא נענש ,שלמוד תורה דוחה כיבוד אב ואם" .ומבארים בזה את גודל התביעה שהיתה על יעקב אבינו על ביטול כיבוד אב ואם באותן עשרים ושתים שנה ,שלפיכך נעלם ממנו יוסף כמנין השנים הללו. בגמרא במסכת קידושין (דף לא ע"א) אמרו" ,אמר רבי חנינא ,ומה מי שאינו מצווה ועושה כך, מצווה ועושה על אחת כמה וכמה ,דאמר רבי חנינא ,גדול מצווה ועושה ממי שאינו מצווה ועושה, אמרי ,מעשה בדמא בן נתינה שהיה גוי ועשה כבוד גדול לאביו" .ומבארים בזה דלכאורה מוכח מפורש בלשון הגמרא שבן נח אינו מצווה ועושה במצות כיבוד אב ואם. בגמרא במסכת נזיר (דף סא ע"א) אמרו" ,מנלן דאין לגויים נזירות ,דאמר קרא לאביו ולאמו לא יטמא ,במי שאין לו אב ,וישראל שאין לו אב מי לית ליה נזירות ,אלא במי שאין מוזהר על כיבוד אביו" .ומבארים בזה שבסלקא דעתך של הגמרא היה צד ברור לומר שגוי אינו מוזהר על כיבוד אביו ,ונחשב כאילו אין לו אב ביחס לדינים הדורשים כבוד אב. בגמרא במסכת נדרים (דף כה ע"א) אמרו" ,הקב"ה השביע את ישראל בערבות מואב על קיום התורה והמצוות" .ומבארים בזה את תוקף השבועה שנשבעו ישראל קודם מתן תורה ,והיאך חלה השבועה קודם שנצטוו על איסור בל יחל דברו. ומתוך היכלם העליון של רבותינו הראשונים ,מנחי הדרך וחושפי יסודות הדת ,אנו נחשפים אל הביאורים העמוקים המגלים את שורש חיוב המצוות המושכלות ואת גדר חיובו של בן נח. רבנו הלי תרשיש רב האי גאון בפירוש המשניות (ברכות א א) מחדש יסוד עצום בדברי חז"ל. ומבאר בזה כי כל מצוה שהיא מן המושכלות והדעת נוטה אליה ,חייב בה האדם מעצם הסברה והשכל הישר ,אף קודם שנצטווה עליה בסיני בציווי מפורש. רבנו בחיי בן אשר (בראשית יח כ) מפרש את עומק עונשם של אנשי סדום על שאינם מחזיקים יד עני ורש .ומסביר בזה כי אף על פי שלא ניתנה התורה עדיין ,הנה הצדקה והחסד הן מן המצוות המושכלות ,ודבר מתועב ומגונה הוא שיראה אדם את מינו מוטל ברעש וברעב והוא עשיר ושבע, ולכך נתבעו ונענשו עליה. רבנו משה בן מימון הרמב"ם (הלכות ממרים פרק ה הלכה יא) מביא את הדין הנורא בגר שנתגייר. ומסביר בזה" ,הגר אסור לקלל אביו הגוי ולהכותו ולבזותו ,כדי שלא יאמרו באו מקדושה חמורה לקדושה קלה שהרי זה מבזה אביו ,ונוהג בו מקצת כבוד" .ומבארים בזה כי עצם הלשון שלא יאמרו באו מקדושה חמורה לקדושה קלה ,מלמדת כי אף בן נח מוזהר ועומד בחיוב כבוד אביו. רבנו אפרים בן רבי שמשון בספרו פירוש רבנו אפרים (בראשית לא נג) מפרש את תוקף השבועות שנשבעו האבות ובני נח קודם מתן תורה .ומבאר בזה כי התחייבות שבין אדם לחברו חלה מעצם הסברה והחיוב המוסרי שבלב ,ואינה זקוקה לאזהרת הכתוב כדי שיהיה לה תוקף מחייב בדיני שמים. ומתוך היכלם המורם של חכמי ההלכה ומאורי האחרונים ,אנו נפגשים בבירורים עמוקים ובסברות זכות המאירות את יסוד החיוב ואת העומק הטמון במצוות המושכלות. רבנו יהודה רוזאניס המשנה למלך (הלכות מלכים פרק י הלכה ז) חידש יסוד גדול לגבי תוקף השבועה בבן נח .ומבאר בזה כי בן נח העובר על שבועתו נחשב כמי שמבזה שם שמים ,ומכיוון שבן נח מוזהר על ברכת השם ,אסור לו מן הדין לעבור על שבועתו שנשבע בשמו יתברך.

רבנו אברהם בורנשטיין בשו"ת אבני נזר (יורה דעה סימן שו אות טו) מחדש יסוד נפלא בעצם חיוב החובות המוסריות .ומבאר בזה כי מה שאדם מחויב לקיים התחייבות או שבועה שנשבע לחברו הוא מכוח הסברה הישרה ,דכיוון שהתחייב לחברו הרי שהדעת נותנת שחייב לקיים ,ואינו צריך לזה ציווי מפורש ,וממילא כל מצווה התלויה בסברה חייב בה בן נח מכוח אותו היגיון מוסרי. רבנו אלחנן וסרמן בספרו קובץ שיעורים (חלק ב קונטרס דברי סופרים סימן א) מפרש את גדר המצוות והתקנות קודם מתן תורה .ומבאר בזה כי בכל המצוות התלויות בסברה ובשכל הישר ,יודעים אנו שכך הוא רצון ה' יתברך ,וכל באי עולם מצווים לעשות רצונו אף שלא נצטוו על כך בציווי מפורש בתורה. רבנו עקיבא איגר בהגהות רעק"א (יורה דעה סימן רמא) מביא בשם ספר פורת יוסף לבאר את דברי הרמב"ם בדין הגר .ומסביר בזה כי מה שכתב הרמב"ם שלא יאמרו באו מקדושה חמורה לקדושה קלה ,היינו מפני שנימוסיהם ומנהגם של אומות העולם הוא לכבד את אבותיהם. ומתוך היכלי התורה וההוראה של מאורי דורנו ,אנו נפגשים בביאורים עמוקים המזככים את חילוק הגדרים בין חיובו של בן ישראל לחיובו של בן נח. מו"ר הגר"מ פיינשטיין בספרו שו"ת אגרות משה (יורה דעה חלק ב סימן קל) חידש יסוד עמוק ובהיר בגדר חיוב כיבוד אב בבן נח .ומבאר בזה כי עצם החיוב בבן נח אינו נובע משרף הדין של "שם אב" הקיים בישראל ,אלא מיסוד הכרת הטוב ומידת החסד ,לגמול טובה עם מי שהביאו לחיי העולם הזה ,שהרי אם לא יכבדו הרי הוא כפוי טובה; מה שאין כן בישראל ,שמלבד חובת הכרת הטוב, קיים חיוב עצמי מגזירת הכתוב מצד עצם "שם אב" והתייחסות הולד אחריו. מו"ר הגר"מ פיינשטיין בספרו שו"ת אגרות משה (שם) מפרש על פי יסוד זה את הדין שאבידת רבו קודמת לאבידת אביו .ומסביר בזה כי אין הדבר נובע ממחיית עצם שם אב ,אלא מצד שיעור הכרת הטוב ,שכן רבו מביאו לחיי העולם הבא ,וממילא חובת המוסר להשיב טובה לרבו גדולה מזו של אביו. מרן רבי יוסף קארו בספרו שולחן ערוך (יורה דעה סימן רמא סעיף כו) פסק את הדין בגר שנתגייר. ומסביר בזה שאין הגר מורשה לבזות את אביו הגוי ,אולם השמיט את הלשון "ונוהג בו מקצת כבוד" ,כדי להורות שאין עליו חיוב חיובי של כבוד מצד עצם הדין ,אלא איסור בזיון בלבד. ומתוך הלימוד במעמקי גדרי כיבוד אב בבן נח ובביאור יסוד המצוות המושכלות ,אנו יורדים אל שולחן המעשה לדלות נפקא מינות מעשיות והלכתיות המאירות את ארחות חייו של האדם. השלכה מעשית ראשונה מתבטאת בחובת זהירות מוחלטת מכפיית טובה ומזלזל בהכרת הטוב. מתוך יסודו המופלא של מו"ר הגר"מ פיינשטיין נלמד יסוד מעשי כביר ,שהכרת הטוב אינה רק מנהג חסידות או מידה יפה ,אלא חיוב מוסרי ומשפטי שורשי החל על כל אדם בעולם .זלזול באביו או במי שגמל עמו חסד מהווה פגם חמור בעצם אנושיותו של האדם. השלכה מעשית נוספת נוגעת להנהגת ההלכה ביחס לקיומן של מצוות המושכלות .מדברי רב האי גאון והאבני נזר נלמד הדין למעשה ,שכל דבר שהשכל הישר והסברה המוסרית מחייבים,

אינו זקוק לאזהרה מפורשת מן התורה כדי ליצור חיוב גמור בידי שמים ,ואין לאדם לפטור את עצמו בטענה שלא נצטווה על כך בציווי מפורש. השלכה מעשית שלישית עוסקת בהנהגת הגר ביחס לאביו הנוכרי .מדברי השולחן ערוך והרמב"ם נלמד למעשה ,שאף על פי שגר שנתגייר כתינוק שנולד דמי ופקע ממנו יחוסו הפורמלי, מכל מקום חמור ביותר איסור ביזוי אביו הגוי ,כדי שלא יאמרו בא מקדושה חמורה לקדושה קלה וכדי לשמור על עדינות המידות וטהרת הנפש. ונראה להסביר ולדלות מעומק המחשבה ,כי החקירה הנפלאה הזו יורדת עד לנימי נפשו של האדם ועד לתשתית העמוקה ביותר של חוקות שמיים וארץ .העולם החומרי מתרגל לראות בחוקים ובמצוות גזירות חיצוניות בלבד ,מערכת של הוראות הרשומות על ספר ,אשר בלעדיהן אין לחיוב כל תוקף ומשמעות .אולם הסוגיה שלפנינו מגלה לנו מציאות רוחנית עמוקה בהרבה: המוסר האלוקי ,הכרת הטוב ,ועדינות הנפש אינם רק תוצר של ציווי מאוחר ,אלא הם עצם הניגון הפנימי של הבריאה ,המושכל הראשון שנחרת בנשמת האדם מעצם יצירתו. עוד נראה לבאר מתוך עומק הרעיון ,כי היסוד המופלא של המצוות המושכלות מלמד שכל חכמה ,מוסר ומידה טובה שהשכל הישר מחייב ,מהווים גילוי של רצון ה' יתברך בעולם .כאשר בן נח או אדם קודם מתן תורה פועל לפי יושר לבבו וגומל חסד עם אביו שהביאו לחיי העולם הזה ,הוא אינו פועל בחלל ריק ,אלא מתחבר אל הרצון האלוקי המנהיג את הבריאה .משום כך ,ביטולו של מוסר פשוט זה על ידי יעקב אבינו – אף אם מסיבה יקרה ונעלה של שהות בבית לבן – הותיר רושם של תביעה שמימית ,לפי שמדרגתו הרמה תבעה ממנו שלמות מוחלטת בכל גילויי הרצון האלוקי. כמו כן נראה להוסיף ,כי החילוק העמוק שבין יסוד הכרת הטוב לבין עצם "שם אב" ,חושף בפנינו שני מעגלים של קדושה .המעגל הראשון הוא המעגל האנושי הכללי ,המושתת על יושר ,הוגנות וגמול טובה תחת טובה .המעגל השני הוא הקדושה המיוחדת של עם ישראל ,שבה היחס בין אב לבן אינו רק קשר של סיבה ותוצאה חומרית ,אלא חוליה בשרשרת קודש נצחית ,המקשרת את הדורות אל מעמד הר סיני ואל אבינו שבשמיים. ונראה עוד להתבונן ולחבר את מעיינות הסוגיה אל מעמקי נפש האדם ,מסילות האמונה ורוממות ההנהגה .נפש האדם מעצם בריאתה כמהה לחיבור ולמשמעות ,אך לעיתים היא עלולה למעוד ולחשוב כי בהיעדר הוראה מפורשת או מסגרת מחייבת ,גבולות המוסר והאחריות מיטשטשים. הסוגיה שלפנינו מעמידה מצפן מחשבתי עמוק ,המלמד את האדם כי עדינות הלב ,היושר הפנימי וחובת הכרת הטוב טבועים במעמקי נשמתו ,ועליו להקשיב לקול המוסרי הפנימי המפכה בקרבו עוד בטרם יידרש לכך בציווי חיצוני. ונראה עוד ליישב כי יסוד זה מעמיד מצפן אמוני כביר ביחס לעומק ההשגחה והדרישה השמיימית מכל נברא .האמונה הצרופה מלמדת כי הקב"ה ברא את עולמו ביושר ובחכמה ,וכל תנועה של מוסר ומידות טובות שהאדם יוצר מכוח שכלו הישר ,עולה לרצון לפני כיסא הכבוד. האמונה אינה מחליפה את השכל האנושי הזך ,אלא מרוממת ומקדשת אותו ,ומשום כך התביעה על האדם אינה מצטמצמת רק למה שנצטווה בפירוש ,אלא מקיפה את כל אורחות חייו ואת תגובותיו הנפשיות לכל הטובה שהורעפה עליו.

מתוך כך נראים הדברים ,כי דרך ההנהגה הנצרכת מכל אדם ,מנהיג ומחנך בישראל ,היא להשקיע בטיפוח האישיות הזכה ובזיכוך המידות היסודיות עוד קודם למערכת הלימוד הפורמלית .מחנך ומנהיג אמיתי נדרש ללמד את תלמידיו כי דרך ארץ קדמה לתורה ,שכן המצוות וההלכות נבנות על גבי תשתית מוסרית בריאה של הכרת הטוב ,יושר והגינות .כשהתשתית האנושית מתוקנת, התורה והמצוות מוצאות בה משכן מפואר ומשתלבות בה בשלמות. ונראה עוד ליישב מתוך עומק המוסר ובירור המצפן הפנימי ,כי הסוגיה המופלאה הזו מציבה עמוד אש מוסרי הזוהר בטהרתו ומאיר את דרכי הנפש בתיקון המידות .בלב עולם העלול לחפש פטורים משפטיים או להיאחז בהגדרות יבשות כדי להשתחרר מחובות מוסריות ,עומדת תורתנו הקדושה ומציבה מופת של סדר מוסרי ,משמעת עצמית ויושר פנימי עמוק .המצפן המוסרי הפנימי הנגלה מבין הדפים תובע מן האדם שלא למדוד את חובותיו רק לפי גבולות הציווי הפורמלי ,אלא לדרוש מעצמו אמת צרופה ורגישות מוסרית מוחלטת בכל נתיבי חייו. ומתוך כך נראים הדברים ,כי עולה מכאן זקוקין דנורא של רוממות מוסרית המבחינה בין התנהלות פורמלית לבין עדינות הנפש של עובדי השם .האדם שהורגל בחשיבה פורמלית יבשה עלול לחפש צידוקים לפטור את עצמו מהכרת הטוב כשאין ציווי מפורש .לעומת זאת ,חכמי המוסר והגדולים מלמדים אותנו כי התעלות מוסרית אמיתית פירושה טהרת המניעים ,ענווה פנימית ,וידיעה נחושה כי הלב האנושי נדרש להרגיש חובת טובה עמוקה כלפי מי שמיטיב עמו, ובפרט כלפי הוריו שהביאוהו לאוויר העולם ,דווקא מתוך הקשבה ליושר המוסרי והפנימי. ומכאן ניקח עמנו תובנות נשגבות ומאירות לחיי היום יום :תובנה נפלאה המאירה את נתיב עבודתנו היא ההכרה בעוצמתה של חובת הכרת הטוב .עלינו לדעת כי הוגנות ,יושר וגמול טובה למי שסייע בידנו אינם רק מידה יפה ,אלא יסוד מוסרי שורשי ומחייב החולש על כל ארחות חייו של האדם. תובנה נוספת הנוגעת לעומק הנפש היא הרגישות אל המצוות והקשבה ליושר הפנימי .אין לאדם לחפש פטורים משפטיים או להסתתר מאחורי הגדרות יבשות ,אלא להטות אוזן קשובה לקול המוסר האלוקי והשכל הזך הנמצאים בקרבו. עוד למדנו על המצפן המעשי בחינוך ובבניין האישיות ,להקדים תמיד את התיקון האנושי והעדינות הנפשית ,שהם התשתית הזכה והראויה שעליה נבנים אור התורה והמצוות.

עיקר העניין: התמצית המזוקקת והמרוממת העולה מבירור חובת כיבוד אב בבן נח ומגדר עונשו של יעקב אבינו ,מתכנסת אל נקודת אמת נוראה המאירה את עומק המוסר האלוקי .התורה הקדושה חושפת בפנינו כי המוסר והכרת הטוב אינם רק גזירת הכתוב המאוחרת ,אלא הם עצם הניגון הפנימי של הבריאה והיושר הטבעי שהטביע הבורא בנפש כל נברא .יעקב אבינו ,בחיר האבות ,נתבע בדין שמים על עשרים ושתים שנות היעדרות מבית אביו ,מפני שמדרגתו הרמה

עיקר העניין -המשך: דרשה ממנו שלמות מוחלטת בהקשבה לקול המוסר הזך ולחובת הכרת הטוב העמוקה .כאשר האדם מטהר את לבו ,דורש מעצמו יושר פנימי ומכיר בטובה שהורעפה עליו ,הוא מתחבר אל הרצון האלוקי המנהיג את העולם ומקדש את שמו יתברך במעשיו. הקשבה זכה לקול המוסר והיושר הפנימי מעמידה את התשתית הראויה לקדושה ולעבודת השם .הכרת טוב אמתית ונאמנות לעדינות הנפש מטביעות חותם נצחי המרומם את מציאות האדם כולה.