מדוע תיקנו לומר והוא רחום דווקא בתפילת ערבית?

מדוע תיקנו לומר והוא רחום דווקא בתפילת ערבית? הלילה יורד על העולם ,מעטה של חושך ועלטה עוטף את הבריאה ,והצללים המתארכים משרים דממה עמוקה על הארץ .בעת הזו ,כשהאור נעלם והיממה מגיעה אל קצה ,עומד האדם בודד אל מול קונו ,נפשו הומיה ורועדת ,והוא מתבונן באחוריו אל כל אשר פעל ועשה במשך שעות היום .השמש ששקעה מותירה אחריה לא רק עלטה פיזית ,אלא גם תחושה של יראה וחרדה…

מדוע תיקנו לומר והוא רחום דווקא בתפילת ערבית? הלילה יורד על העולם ,מעטה של חושך ועלטה עוטף את הבריאה ,והצללים המתארכים משרים דממה עמוקה על הארץ .בעת הזו ,כשהאור נעלם והיממה מגיעה אל קצה ,עומד האדם בודד אל מול קונו ,נפשו הומיה ורועדת ,והוא מתבונן באחוריו אל כל אשר פעל ועשה במשך שעות היום .השמש ששקעה מותירה אחריה לא רק עלטה פיזית ,אלא גם תחושה של יראה וחרדה ,שמא עוונות היום ופגעיו מקטרגים עליו בשעות הלילה החשוכות .והנה ,בדיוק ברגע המטלטל הזה ,רגע לפני העמידה בתפילה לפני מלך מלכי המלכים ,תיקנו חז"ל לפתוח בפרק נחמה וסליחה ולומר פסוק זה של רחמים .הלב משתומם ומשתוקק להבין :מדוע דווקא בשעת ערב זו ,בשערי תפילת ערבית ,מצאו חכמינו לנכון לקבוע את אמירת והוא רחום יכפר עוון ,מה שלא נקבע כפתיחה לתפילות היום – תפילת שחרית ותפילת מנחה? מהו הסוד הרוחני וההלכתי הכמוס הטמון בשעות הלילה ,המבקש דווקא אז לעורר את הרחמים העליונים ולבקש כפרה על עוונות האדם? ומתוך הצעידה בדרכי התורה הקדושה ,אנו מעפילים אל מקורות הקודש בפרשת ויצא ,אשר ממנה נטועים שורשיה של תפילת הערב ועבודת הלילה ”.ויצא יעקב מבאר שבע וילך חרנה ויפגע במקום וילן שם כי בא השמש ויקח מאבני המקום וישם מראשותיו וישכב במקום ההוא" (בראשית כח י-יא). ומתוך מקרא קודש זה חושפים חז"ל את יסוד תקנת תפילת ערבית על ידי יעקב אבינו עת שקעה החמה והלילה פרס את חסותו על הארץ .ומכאן נפער פתח להבנת העניין ,שכן יעקב אבינו

עומד בליל הערב בעוד החושך מכסה ארץ ,ומתקן עבודה מיוחדת לשעת הלילה .והנה מתעוררת השאלה מדוע דווקא בתפילה זו שתיקן יעקב בביאת השמש תיקנו חז"ל לפתור ולומר והוא רחום יכפר עוון ,מה שלא מצינו כפתיחה בתפילות היום .והרי בעת רדת החושך נדרש האדם לעורר רחמי שמים מיוחדים ולבקש מחילה על כל אשר חטא במשך עמל היום ,כדי להיכנס אל הלילה כשהוא מטוהר ונקי. רש"י (בראשית כח יא) מפרש את גדר הפגיעה והתפילה בלילה .ומבאר בזה" ,ויפגע במקום ,רבותינו פירשו לשון תפלה ,כמו ואל תפגע בי ,ולמדנו שתיקן תפלת ערבית ,ושינה הכתוב ולא כתב ויתפלל, ללמדך שקפצה לו הארץ" .הרי שהתפילה בלילה נוצרה מתוך פגיעה פתאומית בביאת השמש, והיא מבקשת להעלות את קדושת הלילה מתוך מענה של רחמים וכפרה. תרגום אונקלוס (שם) מפרש את ביאת השמש כפשוטה .ומבאר בזה" ,ופגע באתרא ובת תמן ארי טמע שמשא ,ונסיב מאבני אתרא ושוי איסדוהי ושכיב באתרא ההוא" .ובזה הניח את התשתית הברורה לרגע חילופי הזמנים ,עת האור מסתלק והלילה מבקש שמירה וכפרה. תרגום יונתן בן עוזיאל (שם) מפרש את נס התפילה שהתרחש שם .ומבאר בזה" ,וצלי באתרא דבית מקדשא ,ובת תמן ארי טמע שמשא מן דלמא ,ארי איתכנשת שמשא ביומא דלא אישתמציאת מלווא" .ומכאן שהתפילה בלילה עומדת מול היעלמות האור ,שעה שבה האדם זקוק לפתוח בשערי רחמים ולבקש כפרת עוונות. רבי אברהם אבן עזרא בספרו אבן עזרא על התורה (שם) מפרש את משמעות הלינה והעמידה שם .ומבאר בזה" ,ויפגע ,כמו ויפגע בו וימות ,וטעם ויפגע במקום סר אל המקום ,כי אולי לא היה יישוב וכל מקום נקרא כן" .והרי שדווקא במקום העזוב והבודד ,בעת שהעולם שוקע בעלטה, נזקק האדם לתפילה הסוככת עליו ומגנה עליו מפני הפחדים. רבנו משה בן נחמן הרמב"ן (שם) מפרש את יסוד תקנת התפילה בערב .ומבאר בזה" ,ויפגע במקום ,לשון תפילה ,והוא כעניין הפצירה ,ועל כן קראו חכמים תפילת ערבית רשות ,לפי שלא התפלל אותה יעקב אלא על דרך מקרה בבא השמש" .ומכיוון שהייתה זו תפילה שנבעה מתוך מקרה הלילה והתרחשויות היום ,תיקנו בה אמירת והוא רחום כדי להעלות את רחמי המקום. רבנו דוד קמחי הרד"ק (שם) מפרש את עומק הלשון פגיעה .ומבאר בזה" ,ויפגע במקום ,כמו פגע בי בקרה ,פגעו בו אנשי המקום ,ובדרש אין פגיעה אלא תפלה ,וכן ואל תפגע בי ,ולמדו מכאן שתיקן תפלת ערבית" .הרי שעצם העמידה בתפילת ערבית היא פגיעה והפצירה ברחמי שמים שיכפרו על מעשי היום. רבנו עובדיה ספורנו (שם) מפרש את התעוררות יעקב בעת פנות יום .ומבאר בזה" ,ויפגע במקום, התפלל שם ,כי ראה שהיה המקום מוכן להתבודדות ולהתקשרות אל האלקים ,ובפרט בעת פנות יום" .ומדבריו עולה כי עת פנות יום והמעבר אל הלילה מזמינים התבודדות ובקשת סליחה זכה מול קונו. רבנו חזקיה בן מנוח החזקוני (שם) מפרש את סיבת הלינה והתפילה .ומבאר בזה" ,ויפגע במקום, לשון פגישה ופגיעה ,שהגיע לשם בפתע פתאום כיוון ששקעה לו החמה שלא בזמנה ומתוך כך תקן תפלת ערבית" .ומכיוון שהשמש שקעה פתאום ,הוצרך לבקש רחמים וכפרה עם כניסת הלילה.

רבנו אפרים בן שמשון (שם) מפרש את עניין אברי תמיד הערב .ומבאר בזה" ,ויפגע במקום ,אין פגיעה אלא לשון תפילה ,שתיקן תפילת ערבית כנגד איברים ופדרים שהיו מתעכלים והולכים כל הלילה" .ויסוד זה מתחבר במישרין לעניין הקרבנות והכפרה הנעשית בשעות הלילה. ומתוך המבוע הנצחי של תורת חז"ל ,אנו מעפילים אל היכלי הלימוד בתלמוד הבבלי ובסדרי התלמוד הירושלמי ,להאיר את יסודות תקנת תפילת ערבית ,עבודת הלילה והצורך במעורר רחמים. בגמרא במסכת ברכות (דף כו ע"ב) מובא" :יעקב תיקן תפילת ערבית ,שנאמר ויפגע במקום וילן שם כי בא השמש ,ואין פגיעה אלא לשון תפילה ,שנאמר ואל תפגע בי" .ומבארים בזה ,כי יעקב אבינו יצק את עצם חובת התפילה אל תוך מעטפת הלילה וביאת השמש ,והיא המעמידה את יסוד מציאותה של תפילת הערב בנפש האדם ובגזירת הכתוב. בגמרא במסכת ברכות (דף ד ע"ב) מובא" :אמר רבי יוחנן ,איזהו בן העולם הבא ,זה הסומך גאולה לתפילה של ערבית ...דאף על גב דגאולה מאורתא לא הויא גאולה מעליא ,מכל מקום כיוון דהתחילה גאולה מליליא ,כגון יציאת מצרים דאישתכח בליליא ,קרינן ליה גאולה" .ומבארים בזה ,ששעת הלילה היא זמן התחלת הישועה והצורך בביקוש רחמים מיוחדים כדי לזכות לפדות ולכפרה. בגמרא במסכת יומא (דף כ ע"ב) מובא" :תמידין כסדרן ,כיצד ,תמיד של שחר קרב בתשע ומחצה, קרב בשמונה ומחצה ...ותמיד של בין הערביים קרב בתשע ומחצה" .ומבארים בזה ,שקורבן התמיד של בין הערביים היה מכפר על עוונות היום ,בעוד שבלילה לא הקריבו תמיד חדש אלא העלו איברים ופדרים בלבד. בתלמוד ירושלמי במסכת ברכות (פרק ד הלכה א) מובא" :תפילת ערבית אין לה קבע ,מהו אין לה קבע ,שאינה כנגד הקורבנות ...רבנן אמרי כנגד איברים ופדרים שלא נתעכלו מבערב שקרבים והולכים כל הלילה" .ומבארים בזה חכמי הירושלמי ,כי כיוון שתפילת ערבית אינה עומדת כנגד הקרבת תמיד חדש ממש ,הוצרכו חכמים לקבוע בה נוסח מיוחד של בקשת רחמים וכפרה. בתלמוד ירושלמי במסכת יומא (פרק ח הלכה ז) מובא" :אמר רבי יוחנן ,יום הכיפורים מכפר עם התשובה ,וחטאים שאין בהם כרת ומיתת בית דין התשובה מכפרת" .ומבארים בזה ,שבכל עת שבה נשלם היום ויורד הלילה ,נדרשת התעוררות של תשובה ובקשת והוא רחום יכפר עוון להשלים את התכפרות הנפש. ומתוך נהרת דברי חז"ל ,אנו מעפילים אל היכלי הראשונים ומאורי הדורות ,המבררים ומסדרים את הטעמים השונים והעמוקים ליסוד תקנת אמירת והוא רחום בתפילת ערבית. רבנו שלמה יצחקי בספר הפרדס לרש"י (עמוד יד) ורבנו צדקיה בן אברהם בספרו שבולי הלקט (עניין תפילה סימן מט) מביאים את תירוצו של רבינו אליעזר הגדול זצ"ל ומבארים בזה" ,משום דאמרינן במדרש תנחומא לעולם לא לן אדם בירושלים ובידו עוון ,שתמיד הבוקר מכפר עוונות הלילה ,ותמיד הערב מכפר עוונות היום ,ולכך תקנו ערבית ושחרית לחלות פני המקום שיכפר עוונותינו יומם ולילה ,שחרית אנו אומרים אותו בסדרי קדושה ,ותקנוהו נמי בפסוקי דזמרה בשביל ליל שבת שאין אנו אומרים אותו לפי שאין איברי תמיד הערב קרבים בליל שבת דכתיב עולת שבת בשבתו ולא עולת חול בשבת וכן ביום טוב ,ולכן תקנו לומר והוא רחום בתפלת ערבית

מה שאין כן בשחרית ומנחה לפי שבאותן תפלות היו מקריבים תמידים והיו מכפרים ובתפילת ערבית אין מי שיכפר ותקנו בה לומר והוא רחום”. רבנו יעקב בן אשר בטור (או"ח סימן רלז) מציע טעם נוסף למנהג המלקות ומבאר בזה" ,ויש אומרים לפי שנהגו ללקות ערבית לאחר שחטאו כל היום ובמלקות מתכפר להם נהגו לומר אחר המלקות והוא רחום”. רבנו צדקיה בן אברהם בספרו שבולי הלקט (שם בשם רבינו שלמה) ורבנו שלמה יצחקי בספרו ספר הפרדס לרש"י (שם) מביאים טעם פשוט וזך על סדר היום ומבארים בזה ,שכל היום אדם חוטא ולערב צריך לו לומר והוא רחום. רבנו אהרון הכהן מלוניל הכלבו (סימן כח) ומרן רבי יוסף קארו בבית יוסף (או"ח סימן רלז) מביאים את דברי התנחומא ומבארים בזה ,כי כיוון שבלילה אין הקרבת תמיד חדש שיכפר על עוונות היום, קבעו חכמים שפתינו כנגד פרים לחלות פני המקום באמירת והוא רחום יכפר עוון כדי שייכנס האדם ללילה כשהוא מטוהר. ומתוך שפעת אורם של הראשונים ,אנו יורדים אל נחלתם של גדולי האחרונים והפוסקים ,אשר העמיקו חקור בטעמי התקנה היקרים והאירו את גדריהם ההלכתיים והפנימיים. רבנו יוסף תאומים בפרי מגדים (או"ח משבצות זהב סימן רלז) מחדש טעם עמוק על פי סוד הקבלה והנהגת הזמנים .ומבאר בזה ,כי הלילה הוא זמן שליטת הדינים והקטרוג בעולם ,ועל כן קודם שיבוא תמיד השחר של למחרת שיכפר ,אנו מקדימים ומבקשים שהקדוש ברוך הוא ברוב רחמיו יכפר עוון ויבריח את המקטרגים משעות הלילה. מרן רבי יוסף קארו בשולחן ערוך (או"ח סימן רלז סעיף א) פסק את יסוד אמירת הפסוק .ומבאר בזה" ,מתחיל והוא רחום והוא אומר יברכך וקדיש ,ואפילו יש מניין אין אומרים והוא רחום בליל שבת וליל יום טוב”. הכהן הגדול מאחיו רבי ישראל מאיר הכהן בספרו משנה ברורה (סימן רלז ס"ק א) מביא את הנימוק להשמטת והוא רחום בלילות שבת ויום טוב .ומבאר בזה ,לפי שאין זה זמן כפרה מעין חול, וכן משום שאין אומרים תחנון בשבת ויום טוב ,ועוד מפני שאיברי תמיד של חול אין קרבים בליל שבת. רבנו אברהם דנציג בחיי אדם (כלל כח סעיף א) מעמיק בעניין עת הרצון והתשובה של הערב. ומבאר בזה ,שבסוף היום נדרשת מן האדם התבוננות מיוחדת על מעשיו ,ואמירת והוא רחום מעוררת את הלב לשוב בתשובה שלמה קודם שיעלה על יצועו. ומתוך משאת נפשם של הפוסקים ,אנו מעפילים אל דבריהם של גדולי הדורות האחרונים ובני דורנו ,אשר דלו מים חיים ממעיינות הקדמונים והאירו את מנהג המורשת באמירת והוא רחום. הראשל"צ מרן רבנו עובדיה יוסף בספרו שו"ת יחווה דעת (חלק ה סימן נד) מברר את מנהג אמירת והוא רחום בערבית ואת שורש יסודו .ומבאר בזה ,כי אמירת פסוק זה נתקנה כנגד היעדר הקרבת תמיד חדש בלילה ,ולפיכך הוקבעה דווקא בתפילת הערב כבקשת רחמים מזוקקת לפני העמידה בתפילת העמידה.

מו"ר הגר"א וייס בספרו מנחת אשר (שיחות על התפילה) מעמיק בפנימיות תקנת הפסוק בתחילת תפילת ערבית .ומבאר בזה ,שעצם העמדת הפסוק והוא רחום בפתח תפילת הערב באה לעורר בלבו של האדם את מידת הרחמים העליונה ,ולהזכיר לו כי אף שבשעות החושך אין תמיד של חובה הקרב במקדש ,שערי הרחמים והסליחה אינם ננעלים לעולם. הראשל"צ רבנו הגר"י יוסף בספרו ילקוט יוסף (או"ח סימן רלז) מביא את סדר התפילה ומנהגי העדות באמירת והוא רחום .ומבאר בזה ,כי פסוק זה הוא פתיחה ראויה ומשמעותית לתפילת ערבית ,שבה מתוודה האדם ומבקש כפרה על עוונות היום מתוך ביטחון בחסדי ה' וברחמיו המרובים. ומתוך המשא והמתן המעמיק בטעמי התקנה היקרים ,נובעות ונחשפות נפקא מינות מעשיות ומוחשיות המורות לנו את הדרך למעשה :חילוק הדין בין ימי החול לבין לילי שבתות וימים טובים – כיוון שטעמי התקנה יסודם בכפרת עוונות היום ובאיברי תמיד של חול שלא היו קרבים בליל שבת ,אין אומרים והוא רחום בתפילת ערבית של ליל שבת וליל יום טוב. אמירת והוא רחום במקום שאין מניין – לדעת הפוסקים ,כיוון שאמירה זו אינה מקדיש או מקדושה אלא פסוק של בקשת רחמים וכפרה ,יחיד המתפלל ערבית ביחידות אומר והוא רחום כסדר התפילה. התבוננות הלב וכוונה מיוחדת בפתח תפילת ערבית – מתוך הידיעה כי פסוק זה בא להשלים את חסרון הקרבנות של הלילה ולכפר על פגעי היום ,נדרש המתפלל לומר פתיחה זו במתון ובכוונה ולא לומר אותה כלאחר יד. ומתוך עומקי ההלכה ובירורי הטעמים היקרים ,נפתחים לפנינו שערי עיון רחבים החושפים את העומק הרעיוני הטמון בסוגיה זו. ונראה לבאר את עצם התקנה של אמירת והוא רחום דווקא בפתחה של תפילת הערב .הלילה מייצג בבריאה את העלם האור ,את הזמן שבו מעשי היום כבר נחתמו ונרשמו ,והאדם נותר עם תוצר מעשיו .בשעות היום ,כשישראל עוסקים במצוות ומקריבים תמידין ,הקדושה גלויה ומאירה. אך בערב ,כשהיום פונה והחושך פורס את כנפיו ,צפה ועולה תחושת החיסרון .דווקא בשעה זו קבעו חכמים להזכיר את הרחמים העליונים – להורות כי הרחמים אינם תלויים רק באור הגלוי, אלא הם סוככים על האדם גם בתוך העלטה. ונראה להסביר עוד ,כי התקנה לומר והוא רחום היא כנגד העדר התמיד בלילה .הקורבן במקדש הוא מעשה פיזי ,עבודה מוחשית של הקרבה ודם המכפר .בלילה ,כששובקים כלי המקדש מעבודה חדשה ,נותרת רק תפילת הלב .חכמים הורו לנו כי כאשר המעשה החומרי חסר ,כוחה של המחשבה ובקשת הרחמים הזכה לפעול את אותה הכפרה ממש ,ולהפוך את מילות התפילה למזבח רוחני המכפר על הנפש. ומתוך העומק הרעיוני ,נפתחים מעיינות הנפש אל בירור מחשבתי נוקב ,הנוגע בנימי נשמתו של האדם בעבודתו היומיומית אל מול קונו.

ונראה להסביר ,כי שעת פנות יום וביאת השמש אינה רק מעבר אסטרונומי בין יום ללילה, אלא היא שיקוף פנימי למצבי הנפש של האדם .במהלך שעות היום ,כאשר האדם שקוע בעמלו, בריצתו ובמרוץ החיים ,הוא עלול להיסחף אחר העשייה החומרית ולשכוח את הזיקה הפנימית למקור חיותו .הלילה היורד כופה על האדם עצירה .כשמכהה החושך את עיני הבשר ,מתעוררות עיני הנפש .ברגע זה ,כשהאדם מתבונן באחוריו ומגלה את החסרונות ,העייפות והכשלים שנאספו במהלך היום ,עשויה לחדור לליבו תחושה של דכדוך וייאוש .דווקא שם קבעו חז"ל את אמירת והוא רחום ,כדי לנטוע בנפש את הידיעה כי גם כשהאור המעשי מסתלק ,אור הרחמים העליון אינו כבה לעולם.

ונראה עוד ליישב ,כי ההבדל בין עבודת היום לעבודת הלילה מייצג שתי בחינות שונות בעבודת ה' .עבודת היום ,המקבילה להקרבת התמידין ,היא עבודה של גילוי ,של עשייה בפועל ובכוחות גלויים .לעומתה ,עבודת הלילה היא עבודה של אמונה פשוטה בתוך הסתרה .כאשר אין קורבן מוחשי שעומד על גבי המזבח ומכפר ,נדרש האדם למסור את לבו ונפשו בדיבור של תפילה ובבקשת רחמים .אמירת והוא רחום מעניקה לאדם את הכוח להאמין שגם כאשר אין לו מעשים גדולים או קורבנות להציע ,עצם הפנייה הזכה והנכנסת אל רחמי ה' יתברך יש בה כדי לפתוח שערי שמים ,לכפר על כל פגעי העבר ולהעלות את הנפש למדרגה חדשה.

ומתוך התבוננות פנימית ואור המחשבה ,עולה מתוך הסוגיה מצפן מוסרי מזוקק ,המורה לאדם דרך בעבודתו ובתיקון מידותיו .ונראה לבאר ,כי היסוד המוסרי הגדול הנלמד מכאן הוא מידת הענווה והיכולת לעמוד מול החיסרון בלא כסות עיניים .האדם הישר אינו בורח מאחריות על מעשיו ,וכאשר יורד הלילה והוא מתבונן בשעות שחלפו ,הוא אינו מנסה להצדיק את כרסום ההרגל או את המשגים שנפלו בדרכו .היכולת לפתוח את תפילת הלילה בבקשת רחמים וכפרה מלמדת את האדם כי השלמות אינה נמדדת בהיעדר נפילות ,אלא בעוז הרוח להודות בהן ולבקש סליחה מתוך לב נשבר וטהור.

ונראה עוד להסביר ,כי כוחו של המצפן הפנימי נמדד בנכונות של האדם לנהוג ברחמים ובחמלה גם כלפי זולתו .כשם שהאדם מבקש מבוראו שינהג עמו במידת והוא רחום יכפר עוון ולא ישחית, כך מוטל עליו להעביר על מידותיו ,למחול ולסלוח לבני אדם שפגעו בו במהלך ימי המעשה. היציאה אל הלילה מתוך רחמים ומחילה מנקה את הנפש מכעסים ומטגנה ,ומאפשרת לאדם לישון במנוחת הנפש ולזכות להתחדשות בבוקר שלמחרת.

ומכאן ניקח עמנו תובנות עמוקות ונוגעות לחיי היום-יום ,המאירות את נתיב עבודתנו בתוככי מרוץ החיים :ההתנערות מן השגרה השוחקת – לעורר את הלב מחדש בפתחה של תפילת הערב ,ולא לומר את פסוקי הסליחה והרחמים כמצוות אנשים מלומדה ,אלא מתוך התבוננות פנימית עמוקה.

הפיכת החושך להזדמנות של קרבה – לדעת כי גם בזמנים של הסתרה ,עייפות וחושך בחיי האדם ,שערי הרחמים והתפילה פתוחים לרווחה ,ואינם ננעלים לעולם.

אימוץ מידת הסלחנות והחמלה – להנחיל את מידת הרחמים העליונה אל תוך היחסים שבין אדם לחברו ,ללמוד למחול ,להרפות מטינה ולהיכנס אל הלילה בלב נקי וזך.

עיקר העניין: מדוע תיקנו לומר והוא רחום דווקא בתפילת ערבית – לפי שבשחרית ומנחה היו מקריבים תמידין שהיו מכפרים על עוונות היממה ,ואילו בתפילת ערבית אין תמיד חדש הקרב בלילה לכפר .לפיכך קבעו חז"ל לומר והוא רחום יכפר עוון כדי לחלות פני המקום שיכפר ,וכן מפני שהלילה הוא זמן קטרוג וזקוק לרחמים ,ועוד לפי שהיו לוקים בין מנחה למעריב ומיד היו מבקשים עליו רחמים .בסיומה של יממה גדושה ,כשלא נותר עוד קורבן גשמי להעלות על המזבח ,נפתחים שערי שמיים בעוצמתה של המילה הזכה. הרחמים העליונים אינם מחכים ליום רווי מעשים ,אלא בוקעים בעוז דווקא מתוך האפלה והלב הנשבר .כשהאדם מעז להתבונן בנפשו ,למחול לזולתו ולהשליך יהבו על בוראו ,החושך עצמו הופך למעיין של כפרה והתחדשות.