האם נשים חייבות בתפילת ערבית?

האם נשים חייבות בתפילת ערבית? הלילה היורד על העולם עוטף את היקום בלוט של סוד ודממה ,וקורא לאדם לפרוק את עול עמלו ולהתייצב לפני קונו בתפילת הערב .אלא שבפתחו של הלילה מתעוררת חקירה יסודית ועמוקה בקרב בית ישראל :מהו מעמדן של בנות ישראל היקרות כלפי תפילת ערבית? מחד גיסא, הרי נשים חייבות בתפילה כיוון שרחמים היא וכל נפש זקוקה לרחמי שמיים ,ומאידך גיסא ,הרי מעיקרה…

האם נשים חייבות בתפילת ערבית? הלילה היורד על העולם עוטף את היקום בלוט של סוד ודממה ,וקורא לאדם לפרוק את עול עמלו ולהתייצב לפני קונו בתפילת הערב .אלא שבפתחו של הלילה מתעוררת חקירה יסודית ועמוקה בקרב בית ישראל :מהו מעמדן של בנות ישראל היקרות כלפי תפילת ערבית? מחד גיסא, הרי נשים חייבות בתפילה כיוון שרחמים היא וכל נפש זקוקה לרחמי שמיים ,ומאידך גיסא ,הרי מעיקרה תפילת ערבית רשות הייתה ,ויש לדון האם קבלת כל ישראל לשומה עליהם כחובה חלה

גם על הנשים ,או שמא הן נותרו בפטורן המקורי .כיצד נתפרשה סוגיה זו במחזורי ההלכה ,החל מיסוד החיובי של התפילה מדאורייתא ומדרבנן ,וכלה במנהגן של נשים צדקניות לדורותיהן? ומתוך הקשר האמיץ בין פסוקי התורה הקדושה לבין עבודת התפילה ,אנו פונים אל גנזי פרשת ויצא ,אשר ממנה נובע יסוד מעמדה של תפילת הערב. “ויצא יעקב מבאר שבע וילך חרנה ,ויפגע במקום וילן שם כי בא השמש ויקח מאבני המקום וישם מראשותיו וישכב במקום ההוא" (בראשית כח י-יא). ומקרא קודש זה עומד ביסוד תקנת תפילת ערבית ,עת פגע יעקב אבינו במקום מתוך גילוי פתאומי של שקיעת החמה .אלא שבעוד שתפילות היום נתקנו כנגד תמידין שהם חובה גמורה בכל יום ,עמדה תפילת ערבית ביסודה בבחינת רשות .ומתוך כך מתבאר הקשר הפנימי לפסוקים אלו: האם תפילה זו ,שנבעה מתוך מידת הרשות והנדבה של יעקב אבינו ,נתקבלה כחובה מוחלטת גם על הנשים ,או שמא שורשה הפנימי במידת הרשות והנדבה מותיר את בנות ישראל חופשיות במנהגן? רש"י (שם) מפרש את אופי פגישת יעקב במקום .ומבאר בזה" ,ויפגע במקום ,רבותינו פירשו לשון תפלה ,כמו ואל תפגע בי ,ולמדנו שתיקן תפלת ערבית" .והנה השינוי בלשון הכתוב מורה על אופייה המיוחד של תפילה זו ,שבאה מתוך הזדמנות פתאומית ולא מתוך קביעות מוחלטת כקורבנות היום. תרגום אונקלוס (שם) מפרש את ביאת השמש וסדר הלינה .ומבאר בזה" ,ופגע באתרא ובת תמן ארי טמע שמשא ,ונסיב מאבני אתרא ושוי איסדוהי ושכיב באתרא ההוא" .ובזה הורה כי תפילת הלילה צומחת מתוך זמן שאינו קבוע להקרבת תמיד חדש ,ומכאן נולד הדיון במעמדה אצל נשים. תרגום יונתן בן עוזיאל (שם) מפרש את ייחודו של מקום התפילה .ומבאר בזה" ,וצלי באתרא דבית מקדשא ,ובת תמן ארי טמע שמשא מן דלמא" .ומכיוון שהייתה זו תפילה שנקבעה מתוך שקיעה שלא בזמנה ,נשארה ביסודה בבחינת רשות. רבי אברהם אבן עזרא (שם) מפרש את עניין הפגיעה בדרך .ומבאר בזה" ,וטעם ויפגע במקום, סר אל המקום ,כי אולי לא היה יישוב" .והרי שהסרת הדרך אל התפילה הייתה לפי צורך השעה והמקום ,ומכאן הדיון האם חלה קבלת חובה על הנשים. רבנו משה בן נחמן הרמב"ן (שם) מפרש את יסוד הגדרת תפילת ערבית רשות .ומבאר בזה" ,ועל כן קראו חכמים תפילת ערבית רשות ,לפי שלא התפלל אותה יעקב אלא על דרך מקרה בבא השמש" .ודבריו מאירים בבהירות את השורש ההלכתי של מעמד תפילה זו. רבנו דוד קמחי הרד"ק (שם) מפרש את חובת התפילה שנלמדה מכאן .ומבאר בזה" ,ובדרש אין פגיעה אלא תפלה ,וכן ואל תפגע בי ,ולמדו מכאן שתיקן תפלת ערבית" .הרי שאף על פי שהייתה בבחינת הפצירה ורשות ,נתקבלה על ידי חכמים כתפילה מיוסדת. רבנו עובדיה ספורנו (שם) מפרש את התבודדות יעקב בלילה .ומבאר בזה" ,כי ראה שהיה המקום מוכן להתבודדות ולהתקשרות אל האלקים ,ובפרט בעת פנות יום" .ומכיוון שזמן זה מיועד להתבודדות ,עולה השאלה האם נשים שייכות בחיוב קבלת זו.

רבנו חזקיה בן מנוח החזקוני (שם) מפרש את סיבת התקנה הפתאומית .ומבאר בזה" ,שהגיע לשם בפתע פתאום כיוון ששקעה לו החמה שלא בזמנה ומתוך כך תקן תפלת ערבית" .ומתוך שנקבעה על פי מאורע ,נחלקו הפוסקים בחיוב הנשים בה. רבנו אפרים בן שמשון (שם) מפרש את הקשר לאיברים ופדרים .ומבאר בזה" ,שתיקן תפילת ערבית כנגד איברים ופדרים שהיו מתעכלים והולכים כל הלילה" .וכיוון שאיברים ופדרים אינם חובת היום ממש ,נותר מעמדה של התפילה קל יותר. רבנו משה בן מימון הרמב"ם בספרו מורה הנבוכים (חלק א פרק טו) מביא את ביאורו החריג במראה הסולם .ומבאר בזה ,כי הסולם והמלאכים העולים והיורדים בו מהווים משל למדרגת הנביאים והשגתם את האלקות ,ויש נביאים שגבוהים יותר במעלה ויש בתחילת הסולם ,וה' ניצב עליו עומד וקיים מעל כל המדרגות. ומתוך יסודות המקרא ומדרשי התורה ,אנו נכנסים אל תוככי ים התלמוד הבבלי ,אשר בו לובן שורש חיוב הנשים בתפילה ומעמדה המיוחד של תפילת ערבית. במסכת ברכות (דף כ' ע"ב) מביאה הגמרא את המשנה והברייתא בחיוב נשים בתפילה .ומבארת בזה" ,נשים ועבדים וקטנים פטורין מקריאת שמע ומתוצילין וחייבין בתפילה ובמזוזה ובברכת המזון .תפילה – דרחמי נינהו ,מהו דתימא הואיל וכתיב ערב ובוקר וצהרים אשיחה ואהמה כמצוות עשה שהזמן גרמא דמי ,קא משמע לן" .והנה מתבאר מפורש מדברי הגמרא כי אף על פי שתפילה יש לה זמנים קבועים ,חייבו חכמים את הנשים מפני שעיקרה בקשת רחמים ,וכל אדם זקוק לרחמי שמיים. ובמסכת ברכות (דף כ"ו ע"ב) מביאה הגמרא את מקור תקנת תפילת ערבית ביעקב אבינו .ומבארת בזה" ,יעקב תיקן תפילת ערבית ,שנאמר ויפגע במקום וילן שם כי בא השמש ,ואין פגיעה אלא לשון תפילה”. ובמסכת ברכות (דף כ"ו ע"א) מביאה הגמרא את גדר תפילת ערבית אם חובה היא אם רשות. ומבארת בזה" ,תפלת ערבית ,רבן גמליאל אומר חובה ,רבי יהושע אומר רשות .אמר רב יוסף: הלכה כדברי האומר רשות”. ובמסכת ברכות (דף כ"א ע"א) מביאה הגמרא את החילוק בין דין דאורייתא לדין דרבנן בספק תפילה .ומבארת בזה" ,ספק קרא קריאת שמע ספק לא קרא – חוזר וקורא; ספק התפלל ספק לא התפלל – אינו חוזר ומתפלל" .וזהו אחד היסודות לדברי הסוברים שחיוב תפילה מדרבנן. ומתוך בירורי השקלא וטריא בדברי התלמוד ,אנו מעפילים אל דברי רבותינו הראשונים ,אשר ניתחו בעיון נמרץ את יסוד חיוב התפילה מדאורייתא או מדרבנן ,ואת גדר חיוב הנשים בכלל ובערבית בפרט. רבנו משה בן מימון הרמב"ם בספרו ספר המצוות (מצווה ה) מפרש את יסוד חיוב התפילה מן התורה .ומבאר בזה ,שמצוות התפילה היא מצוות עשה מדאורייתא ,שנאמר ועבדתם את ה' אלקיכם ,ודרשו חז"ל בספרי אי זו היא עבודה שבלב זו היא תפילה .ובספרו משנה תורה (הלכות

תפילה פרק א הלכה א-ב) מפרש את גדר החיוב מן התורה ואת פטור הנשים מריבוי תפילות .ומבאר בזה ,שמן התורה אין לתפילה נוסח קבוע ולא זמן קבוע ולא מניין תפילות ,אלא יהא אדם מתחנן ומעתיר בכל יום ומגיד שבחו של הקב"ה ואחר כך מבקש צרכיו ומודה ,ולפיכך נשים חייבות בתפילה מן התורה כיוון שאינה מצוות עשה שהזמן גרמה. רבנו משה בן נחמן הרמב"ן בספרו השגות הרמב"ן לספר המצוות (מצווה ה) מפרש את יסוד החיוב ומשיג על הרמב"ם .ומבאר בזה ,שעיקר חיוב התפילה בכל יום אינו מדאורייתא אלא מדברי סופרים ,ואנשי כנסת הגדולה הם שתיקנו סדר שמונה עשרה ברכות בשחרית מנחה וערבית; ומן התורה אין חיוב תפילה אלא בעת צרה בלבד ,והדרשה בספרי "ולעבדו זו תפילה" אינה אלא אסמכתא בעלמא. רשי (שם) מפרש את הטעם שחייבו חכמים נשים בתפילה .ומבאר בזה ,שאף על פי שחיוב התפילה הוא מדברי סופרים ויש לו זמנים קבועים ,לא פטרו חכמים את הנשים כבשאר מצוות עשה שהזמן גרמא ,משום דתפילה רחמים היא וכל אדם זקוק לרחמים בכל יום. התוספות (שם) מפרשים את גדר חיוב הנשים במצוות דרבנן .ומבארים בזה ,שאף למאן דאמר שמצוות עשה שהזמן גרמא מדברי סופרים נשים פטורות ממנה ,מכל מקום בתפילה חייבו אותן חכמים במפורש מפני שהיא בקשת רחמים. ומתוך יסודות הראשונים וסברותיהם ,אנו באים אל שולחנם של גדולי האחרונים והפוסקים, אשר העמיקו לדון בהשלכות המעשיות העולות מתוך מחלוקת הרמב"ם והרמב"ן לגבי חיוב הנשים בתפילת ערבית. המגן אברהם (או"ח סימן קו ס"ק ב) מפרש את מנהג הנשים על פי שיטת הרמב"ם .ומבאר בזה ,כי כיוון ולדעת הרמב"ם חובת התפילה היא מדאורייתא ,ומן התורה די באמירת שבח ,בקשה והודאה פעם אחת ביום בלא נוסח קבוע ובלא זמן קבוע ,לכן נהגו רוב הנשים שאינן מתפללות שמונה עשרה בתמידות שחרית וערבית ,אלא אומרות מיד בבוקר סמוך לנטילה איזו בקשה ויוצאות בזה ידי חובתן מן התורה ,ואפשר שגם חכמים לא חייבום יותר .ובספרו מגן אברהם (סימן רצט ס"ק טז) מפרש את פטור הנשים מתפילת ערבית במוצאי שבת .ומבאר בזה ,דאף על גב דנשים חייבות בתפילה ,מכל מקום רובן לא נהגו להתפלל במוצאי שבת ,ויש לומר דכיוון דתפילת ערבית רשות היא ואנשים קיבלו על עצמם כחובה ,הנשים לא קיבלו על עצמן תפילה זו כחובה. הכהן הגדול מאחיו רבי ישראל מאיר הכהן במשנה ברורה (סימן קו ס"ק ג-ד) מפרש את הכרעת ההלכה כדעת הרמב"ן והשלכתה על תפילת ערבית .ומבאר בזה ,דעיקר כדעת הרמב"ן שחיוב התפילה הוא מדרבנן ,ואנשי כנסת הגדולה תיקנו שמונה עשרה ברכות להתפלל שחרית ומנחה חובה וערבית רשות ,ואף על פי שהיא מצוות עשה מדברי סופרים שהזמן גרמא ,חייבו חכמים את הנשים בשחרית ומנחה מפני שהיא בקשת רחמים .ומכל מקום מסיק ,דכל זה דווקא לעניין שחרית ומנחה ,אבל תפילת ערבית שהיא רשות ,אף על פי שבימינו קיבלו אותה כל ישראל לחובה, הנשים לא קיבלו עליהן תפילה זו ורובן אינן מתפללות ערבית. בשו"ת שאגת אריה (סימן יד) מפרש את גדר חיוב הנשים בתפילה .ומבאר בזה ,דהלכה כדעת הרמב"ן

שחיוב תפילה הוא מדברי סופרים ,ומעקר הדין חייבות הנשים בכל התפילות שתיקנו חכמים ,אולם מתפילת ערבית הן פטורות כיוון שביסודה רשות הייתה והן לא קיבלו אותה עליהן כחובה. בערוך השולחן (או"ח סימן קו סעיף ז) מפרש את החילוק בין השיטות השונות בחיוב נשים .ומבאר בזה ,דלפי שיטת רש"י והתוספות שנשים חייבות במצוות דרבנן משום רחמי ,היה מן הראוי שיתחייבו בכל ג' התפילות כאנשים ,אך להרי"ף והרמב"ם שחיובן מן התורה מפני שאינה מצוות עשה שהזמן גרמא ,אין חיובן אלא פעם אחת ביום ובאיזה נוסח שירצו. הצל"ח במסכת ברכות (דף כו ע"א) מפרש את מעמד הנשים בתפילה .ומבאר בזה ,דנשים חייבות להתפלל בכל יום את כל שלוש התפילות ,שכן כיוון שתפילה היא בקשת רחמים חייבו אותן חכמים כאנשים. ומתוך משאת ומתנם של קדמוני הפוסקים ,אנו מגיעים אל הוראתם הזכה של גדולי הדורות המאוחרים ופוסקי זמננו ,אשר הורו לנו את הדרך נלכה בה למעשה. הראשל"צ מרן רבנו עובדיה יוסף בספרו שו"ת יביע אומר (חלק ו או"ח סימן יז) מביא את הכרעת מרן השולחן ערוך והסכמת הפוסקים .ומבאר בזה ,שמרן השולחן ערוך פסק כדעת הרמב"ם שחובת התפילה היא מדאורייתא ,ומדאורייתא די באמירת בקשה אחת ביום .ומכל מקום מסיק, כי הנכון והראוי לכל אישה להתפלל לפחות תפילת עמידה אחת ביום של שמונה עשרה ברכות, כגון שחרית או מנחה .עוד מורה ,שמייעץ לכל אישה לקבוע לה תפילה אחת קבועה ביום כדי שלא תבוא לידי ביטול תפילה לגמרי ,ואם רצתה להתפלל שלוש תפילות הרשות בידה וכל הברכות שבתפילה אינן לבטלה. מו"ר הגרב"צ אבא שאול בספרו אור לציון (חלק ב פרק ז) מפרש את הדרך הנכונה לנשים הרוצות להתפלל ערבית .ומבאר בזה ,שטוב שתתפלל האישה שלוש תפילות בכל יום כאנשים ,וטוב שתתנה או תאמר בתחילה שאינה מקבלת עליה תפילת ערבית כחובה גמורה ,כדי שלא יחול עליה הנהגת חובה. מו"ר הגרש"ז אוירבאך בספרו הליכות שלמה (הלכות תפילה פרק יג ס"ק יד) מברר את דין תשלומין לאישה שהורגלה בתפילת ערבית .ומבאר בזה ,דאישה הנוהגת להתפלל ערבית בקביעות ושכחה להתפלל ,מסתבר שאינה צריכה להשלים בשחרית ,אך מותרת להחמיר על עצמה ולהשלים. בספר שיח תפילה (סימן ג אות ד) מביא את הפרטים המעשיים לגבי נערה שנהגה להתפלל ערבית. ומבאר בזה ,שיש לה להקפיד בתחילת הנהגתה לומר שמקבלת על עצמה להתפלל ערבית בלי נדר; ואם נהגה להתפלל בקביעות ולאחר נישואיה קשה עליה להתמיד במנהגה ,צריכה לעשות התרת נדרים. ומתוך בירור הסוגיה ודברי שרפי המעלה ,עולות וצפות נפקא מינות הלכתיות למעשה ,המאירות את אור התורה על אורחות חייה של האישה הישראלית. אישה הרוצה לצאת ידי חובת תפילה מן התורה או לפי מנהגן של בנות ספרד ,רשאית להסתפק בתפילה אחת ביום – שחרית או מנחה – ואם תבחר להתפלל ערבית במקום תפילה אחרת ,יצאה ידי חובתה.

אישה המבקשת להתחיל להתפלל תפילת ערבית בקביעות ,נכון וראוי שתתנה או תאמר במפורש בתחילת הנהגתה שאינה מקבלת על עצמה תפילה זו כחובה אלא בלי נדר ,כדי שלא תיצור עליה חיוב מוחלט במקום שפטורה בו. נערה או אישה שהייתה מורגלת להתפלל ערבית בקביעות ,ולאחר נישואיה או בשל טרדות גידול הילדים נהיה הדבר קשה ומכביד עליה ,אינה מחויבת להמשיך בכך ,אך צריכה לעשות התרת נדרים כדי לפטור עצמה מן המנהג שנהגה. אישה הרגילה להתפלל ערבית ושכחה להתפלל בלילה ,אינה מחויבת להתפלל תפילת תשלומין בשחרית ,כיוון שביסודה לא קיבלו הנשים תפילה זו כחובה ,אך אם ברצונה להחמיר על עצמה ולהשלים ,הרשות בידה. ומתוך בירורי ההלכה והנפקא מינות המעשיות ,נפתחים לפנינו שערי עיון רחבים ,החושפים את העומק הרעיוני הטמון במהות פטור האישה מתפילת ערבית ובסוד עבודתה הרוחנית. ונראה לבאר את עצם הפטור של הנשים מתפילת ערבית ,שאינו נובע חלילה ממדרגה פחותה ,אלא מתוך תפיסה עמוקה של תפקיד האישה ועולמה הרוחני .תפילת ערבית נתקנה כנגד איברים ופדרים שהיו מתעכלים והולכים כל הלילה ,והיא מייצגת את תיקון החושך והעלאת ניצוצות הקדושה מתוך מעמקי הלילה .האנשים ,אשר נקראו לכבוש את העולם ולעמול בבירור החומרי והגשמי ,נזקקים לקבלת עול קבועה של תפילת הלילה ,כדי שלא יטבעו בחשכת החומר וישמרו על הקשר המתמיד עם בוראם .בנות ישראל ,לעומת זאת ,ניחנו בפנימיות זכה ובאמונה טבעית ועמוקה יותר ,אשר אינה זקוקה לכפייה ולחובה ממוסדת בכל עת כדי לשמור על זיק הקודש שבנפשן. ונראה להסביר עוד ,כי שורש פטור הנשים מתפילת ערבית מתחבר אל היסוד של יעקב אבינו, אשר תיקן תפילה זו מתוך רשות ונדבת הלב .תפילת האישה בביתה ,בין טרדות היום והלילה וגידול הבנים ,היא כולה בבחינת נדבה ורחמים הנובעים מעומק נשמתה .כאשר התורה והחכמים הותירו את תפילת ערבית עבור האישה במרחב הרשות ,הם שמרו על הטהרה של עבודת הלב והנדיבות שלה .דווקא מתוך הרשות והחופש ,כשהאישה קוראת אל ה' מתוך ליבה בלילה ,תפילתה עולה מתוך רצון זך וטהור שאינו מונע מתוך חובה יבשה ,אלא מתוך כיסופין ואהבה עצמית אל אביה שבשמיים. ומתוך העומק הרעיוני ,נפתחים מעיינות הנפש אל בירור מחשבתי נוקב ,הנוגע בנימי נשמתה של האישה ובעבודת ה' הפנימית והיומיומית שלה. ונראה להסביר ,כי האיזון העדין שבין חובת התפילה לבין הפטור מתפילת ערבית משקף את המבנה הנפשי והרוחני של בית היוצר היהודי .האישה הישראלית נושאת על כתפיה את משא בניין הבית ,גידול הילדים והמשכיות הדורות – עבודה שכולה חסד ,מסירות ונתינה מתמדת .קיומו של הפטור מתפילת ערבית מלמד כי עבודת הקודש המעשית והיומיומית שבתוך הבית אינה גשמיות ריקה הדוחה את הרוח ,אלא היא היא גופה עבודת ה' זכה ופנימית .אין התורה מבקשת מן האישה לבטל את משימת חייה הטבעית עבור מסגרות תפילה מורחבות ,שכן עשיית הרצון האלהי בגידול הבנים ובטיפוח הבית שקולה ואף עולה על תפילות נדבה. ונראה עוד ליישב ,כי כאשר האישה בוחרת להתפלל – בין אם זו תפילת שחרית קבועה ובין אם

זו תפילת ערבית מתוך רשות – תפילתה נובעת מתוך נקודת עצמיות עמוקה .בשונה ממערכת המונעת מתוך כפייה וחוקיות נוקשה ,התפילה הבאה מתוך מרחב הרשות בונה בנפש קשר אלוקי חי ,נושם ופועם .היכולת לפנות אל ה' מתוך הבקשה והרחמים ,בדיוק במקום שבו הלב מרגיש את הצורך ,מעניקה לתפילת האישה כוח מיוחד להתקבל לפני כיסא הכבוד ולפעול ישועות למענה ולמען כל בני ביתה. ומתוך התבוננות פנימית ואור המחשבה ,עולה מתוך הסוגיה מצפן מוסרי מזוקק ,המורה דרך בעבודת ה' ובתיקון מידות הנפש. ונראה לבאר ,כי היסוד המוסרי העמוק הנלמד מסוגיה זו הוא מידת האמת והאחריות המדויקת, המלמדת את האדם שלא לעטות על עצמו סייגים וחומות שאינם שייכים לתפקידו ולמדרגתו על חשבון חובותיו האמיתיות .לעיתים נוטה האדם לברוח אל מעשים נדביים גבוהים או אל חומרות נוספות ,תוך שהוא מזניח את המחויבות הראשונית והבסיסית שהפקיד הבורא בידו .הפטור של הנשים מתפילת ערבית ,לצד החובה הברורה לשמור על קשר תפילה קבוע ועל גידול הבית, מציב תביעה מוסרית ליושר פנימי :לדעת מהי החובה הדוחקת המוטלת על הכתפיים כעת ,ולא להחליפה במעשים חלופיים הנוחים לרגש החולף. ונראה עוד להסביר ,כי המצפן הפנימי הנבנה מכאן מלמד על מעלת הצניעות והעבודה השקטה. עבודת ה' הזכה אינה נמדדת בריבוי מעשים פומביים או בקבלת עול חיצונית בלבד ,אלא בעומק הנאמנות והכוונה .האישה הצדקנית המכלכלת את מעשיה בתבונה ,מתוך הקשבה לצרכי ביתה ומתוך תפילה זכה ופנימית בעת כושר ,מראה כי עיקר העבודה הוא הציות המדויק לרצון ה' – לדעת כיצד לרומם כל רגע בחיי היום-יום ולהופכו למשכן לשכינה. ומכאן ניקח עמנו תובנות לחיי היום יום :מיקוד בחובת השעה – להשקיע את מרב הכוחות והאנרגיה במשימות העיקריות והממשיות שהופקדו בידינו ,מתוך אחריות ונאמנות מלאה. עבודה מתוך רצון ופנימיות – ליצוק חיוניות ורגש זך אל המעשים המורגלים ,ולהבין כי עשייה הנעשית מתוך נדבת הלב והבנה פנימית פועלת רושם עמוק בנפש. סדר עדיפויות ישר – לבחון תמיד בעיניים פקוחות מהו הרצון האלוקי המדויק ברגע זה ,ולא להמיר חובות קבועות וממשיות במנהגים שאינם מעיקר הדין.

עיקר העניין: השאלה האם נשים חייבות בתפילת ערבית תלויה ביסוד גדר חיוב התפילה ובמנהגן של בנות ישראל .לדעת הרמב"ם והשולחן ערוך ,עיקר חובת התפילה מן התורה היא פעם אחת ביום בכל נוסח של שבח ,בקשה והודאה ,ומן התורה נשים חייבות בכך כיוון שאינה מצוות עשה שהזמן גרמא; וממילא ,בתפילת ערבית אינן חייבות כלל כיוון שיצאו ידי חובתן בתפילה קודמת או באמירת בקשה .לדעת הרמב"ן ורוב הפוסקים ,עיקר חובת התפילה היא מדברי סופרים,

עיקר העניין -המשך: ואף שחייבו חכמים את הנשים בתפילות שחרית ומנחה מפני שהן בקשת רחמים ,מכל מקום מתפילת ערבית הן פטורות – כיוון שביסודה רשות הייתה, וקבלת כל ישראל לשומה כחובה לא התקבלה על ידי הנשים .לפיכך ,להלכה ולמעשה אין הנשים חייבות בתפילת ערבית ,ורובן אינן מתפללות אותה .סוף דבר ,התורה וההלכה הכירו בערך העצום של עבודת הבית והמשפחה המוטלת על האישה ,והורו כי התפילה הזכה ביותר היא זו המשתלבת בהרמוניה מוחלטת עם תפקידה הרוחני והטבעי. כשכל אדם מקיים את תפקידו המדויק מתוך יושר וקדושה ,נעשית עבודת ה' שלמה ומאירה את העולם כולו .בבירור חובות הנפש והצבת כל מצווה במקומה ,נבנה הבית היהודי על אדני אמת ,רחמים וקרבת אלוקים.