מטוס שנחת בעיצומו של יום השבת, האם מותר לצאת ממנו?

מטוס שנחת בעיצומו של יום השבת, האם מותר לצאת ממנו? צללי הלילה יורדים על עולם ,ואורות המסלול מאירים את נחיתתו של מטוס שהתעכב בדרכו ונחת בעיצומו של יום השבת הקדוש .בבטן המטוס יושבים נוסעים אשר יצאו לדרכם מבעוד יום, ועתה מוצאים את עצמם בדילמה הלכתית וקיומית מעוררת רטט :האם מותר לפסוע אל מחוץ למטוס ,או שמא פסיעה זו כרוכה באיסור תחומין חמור מן התורה או מדרבנן?…

מטוס שנחת בעיצומו של יום השבת, האם מותר לצאת ממנו? צללי הלילה יורדים על עולם ,ואורות המסלול מאירים את נחיתתו של מטוס שהתעכב בדרכו ונחת בעיצומו של יום השבת הקדוש .בבטן המטוס יושבים נוסעים אשר יצאו לדרכם מבעוד יום, ועתה מוצאים את עצמם בדילמה הלכתית וקיומית מעוררת רטט :האם מותר לפסוע אל מחוץ למטוס ,או שמא פסיעה זו כרוכה באיסור תחומין חמור מן התורה או מדרבנן? מתוך מקראי קודש בפרשת השבוע וסוד הגעתו של יעקב אבינו להר המוריה בערב שבת ,עולה ומתבררת סוגיה חמורה זו בבירור מעציב ומרומם כאחד .כיצד נפסקה ההלכה למעשה בנדון זה ,ומהם הגדרים המדויקים אשר התוו לנו גדולי הדורות ופוסקי זמננו? נשוב אל מקורות הסוגיה ואל עומק דברי רבותינו המפרשים ,תוך הרחבה מלאה וביאור המקורות במדויק. ומתוך הקשר האמיץ בין פסוקי התורה הקדושה לבין הלכות תחום שבת ,אנו פונים אל גנזי פרשת ויצא ,אשר ממנה עולה הרמז העמוק לסוגיה חמורה זו. “ויפגע במקום ההוא וילן שם כי בא השמש ויקח מאבני המקום וישם מראשותיו וישכב במקום ההוא" (בראשית כח ,יא). ומקרא קודש זה עומד ביסוד נסיעתו של יעקב אבינו להר המוריה .ומתוך הכתוב מתבאר כי הגעתו אל המקום והלינה בו היו עם ביאת השמש .בהמשך הפרשה נאמר" ,וישא יעקב רגליו וילך ארצה בני קדם" (בראשית כט ,א) .ומכאן עולה השאלה העצומה :כיצד הלך יעקב מחוץ לתחום ביום השבת ממרחק של כמה וכמה מיל? ומכאן נפנה אל ביאורי המפרשים ליישוב דרכו של יעקב אבינו והקשרה להלכה. רש"י (בראשית כח ,יא) מפרש את לשון הפגיעה והקפיצה .ומבאר בזה" ,ויפגע במקום ,כמו לפגוע

באיש ,לשון קפיצה ,שקפצה לו הארץ" .ובזה הורה כי דרכו של יעקב אבינו הייתה בבחינת קפיצת הדרך. רבנו משה בן נחמן הרמב"ן (בראשית כט ,א) מפרש את הליכת יעקב לאחר חלומו .ומבאר בזה, "וישא יעקב רגליו ,משהתבשר בשורה טובה זו נישאו רגליו והלך בקלות" .הרי שהליכתו הייתה ברגליו ממש ,ומכאן ההתבוננות באיסור תחומין. רבנו משה סופר בספרו חתם סופר (חידושים למסכת חולין דף צא ע"ב) מפרש את זמן הגעתו של יעקב אבינו ואופן הליכתו .ומבאר בזה ,שהיום שבו הגיע יעקב אבינו להר המוריה היה בערב שבת, ותפילת ערבית שמתוארת בלשון פגיעה הייתה תפילת ליל שבת ,ואם כן הליכתו לאחר מכן לארץ בני קדם הייתה ביום השבת ממש; ואף על פי שהלך מחוץ לתחום ,עשה כן על ידי קפיצה בשם המפורש למעלה מעשרה טפחים ,ואין תחומין למעלה מעשרה טפחים. רבנו יהונתן אייבשיץ בספרו תפארת יהונתן (פרשת ויצא ד"ה וישא יעקב רגליו) מפרש את דקדוק המקרא בלכתו של יעקב .ומבאר בזה ,דמה שנאמר "וישא יעקב רגליו" משמע שלא קפצה לו הארץ באותה שעה ,אלא הלך ברגליו ממש ,ומכאן הדיון החמור בשיעור תחומין (וכן מובא בשם הגרי"ז מבריסק). רבי ישראל מראדין בספרו בית ישראל (פרשת ויצא עמוד קנז) מפרש את רמז הנדר בבוקרו של יום השבת .ומבאר בזה ,דממה שנאמר "וישכם יעקב בבוקר" (בראשית כח ,יח) וסמוך לו "ויידר יעקב נדר" (בראשית כח ,כ) ,היה זה בבוקרו של יום השבת ,ומכאן רמז וסמך למנהגם של ישראל לברך ולנדור לצרכי בית הכנסת ולערוך מגביות בשבת קודש בשעת קריאת התורה. ומתוך יסודות המקרא ומפרשי התורה ,אנו נכנסים אל תוככי ים התלמוד הבבלי ,אשר בו לובן יסוד איסור תחומין וסוגיית הליכה למעלה מעשרה טפחים. במסכת עירובין (דף מג ע"א) מביאה הגמרא את הדיון בעניין יציאה חוץ לתחום למעלה מעשרה טפחים .ומבארת בזה" ,אמר רב יוסף :אמר רב נחמן אמר שמואל :הלכה כרבי יוסי .ומודה רבי יוסי באוויר .רבי חנניא בר חמציא אמר :הלכה כרבי יוסי ,ואפילו באוויר .ואמר רב הונא אמר רב ששת :הלכה כרבי יוסי ,ואפילו באוויר" .והנה מתבאר מסוגיה זו היסוד הגדול כי למאן דאמר אין תחומין למעלה מעשרה טפחים ,הנע באוויר למעלה מעשרה טפחים אינו עובר על איסור תחומין בעודו באוויר. ובמסכת עירובין (דף מג ע"ב) מביאה הגמרא את הדיון במי שהיה באוויר ונחת בשבת .ומבארת בזה" ,אמר רב חסדא :מי שהיה באוויר ונחת ,ונכנס לתוך התחום – יש לו ד' אמות" .ומכאן הדיון החמור במי שהגיע מחוץ לתחום דרך האוויר ונחת בתוך יום השבת. ובמסכת עירובין (דף נא ע"א) מביאה הגמרא את שיעור איסור תחומין מן התורה ומדרבנן. ומבארת בזה" ,תחום שבת כמה הוא? אלפים אמה ,שנאמר ומדותם מחוץ לעיר את פאת קדמה אלפים באמה .ורבי חנינא אמר :י"ב מיל ,כנגד מחנה ישראל" .וזהו השורש למחלוקת האם איסור תחומין י"ב מיל הוא מדאורייתא או מדרבנן. ומתוך בירור השקלא וטריא בדברי התלמוד ,אנו מעפילים אל דברי רבותינו הראשונים ומרן השולחן ערוך והרמ"א ,אשר גדרו את תחומי השבת באוויר וביבשה.

רבנו משה בן מימון הרמב"ם בספרו משנה תורה (הלכות שבת פרק כז הלכה ג) מפרש את הדין של הלוקה על יציאה חוץ לתחום .ומבאר בזה ,כי איסור תחומין י"ב מיל הוא מדאורייתא ,וכל היוצא חוץ לששת אלפים אמה לוקה .ובספרו משנה תורה (הלכות שבת פרק כז הלכה ד) מפרש את דין ההליכה באוויר למעלה מעשרה טפחים .ומבאר בזה ,כי אין תחומין למעלה מעשרה טפחים, ולפיכך הטס או הרוכב באוויר למעלה מעשרה טפחים אינו כמי שמהלך על גבי הקרקע. רבנו משה בן נחמן הרמב"ן בספרו חידושי הרמב"ן (מסכת עירובין דף מג ע"א) מפרש את סוגיית אין תחומין למעלה מעשרה .ומבאר בזה ,שכל שלא נח על גבי הקרקע למטה מעשרה טפחים ,לא חל עליו איסור תחומין כלל ,אלא שבנחיתתו בקרקע נוצר המפגש עם התחום. מרן רבי יוסף קארו בשולחן ערוך (או"ח סימן תד סעיף א) מביא את הדין במי שבא בספינה או בקפיצה חוץ לתחום .ומבאר בזה ,דהיוצא חוץ לתחום שלא ברצון או שבא באוויר ,אין לו אלא ארבע אמות בלבד במקום שבו נחת. רבנו משה איסרליש הרמ"א בשולחן ערוך (או"ח סימן תד סעיף א) מפרש את החומרה המיוחדת בקפיצה או הליכה בדרך שם המפורש מעבר לי"ב מיל .ומבאר בזה" ,מיהו אם היה הולך בדרך זה או על ידי קפיצת שם מתוך י"ב מיל חוץ לי"ב מיל ,אזלינן לחומרה למאן דאמר תחומין י"ב מיל הוי דאורייתא" .הרי שהרמ"א פוסק להחמיר שאף אם עבר באוויר או בקפיצת השם למעלה מעשרה טפחים ,אם עבר מרחק של יותר מי"ב מיל יש להחמיר כדעת הסוברים שאיסור זה הוא מדאורייתא. ומתוך יסודות הראשונים והגדרת הרמ"א ,אנו באים אל שולחנם של גדולי האחרונים ,אשר קישרו בין דרכו של יעקב אבינו לבין השאלות המעשיות העולות בזמננו בהגעת כלי טיס ביום השבת. המחבר בספר נתיבות שבת (פרק מה סעיף טו) מפרש את ההשלכה ההלכתית המדויקת לגבי יציאה ממטוס שנחת בשבת ממרחק רב .ומבאר בזה ,כי יציאה ממטוס שהגיע ביום השבת ממרחק של יותר משנים עשר מיל ,דומא ממש למקרה של קפיצה על ידי שם המפורש למעלה מעשרה טפחים ולמרחק של יותר משנים עשר מיל; וכיוון שהרמ"א פסק להחמיר בזה כדעה שתחומין שניים עשר מיל הוי מדאורייתא ,יש להחמיר שלא לצאת מן המטוס כלל בכל משך יום השבת. רבי ישראל מראדין בספרו בית ישראל (פרשת ויצא עמוד קנז) מפרש על פי יסודו של החתם סופר את הרמז והסמך למנהגן של ישראל .ומבאר בזה ,דמכיוון שהביאה להר המוריה הייתה בערב שבת ותפילת "ויפגע במקום" הייתה תפילת ליל שבת ,נמצא שמה שנאמר "וישכם יעקב בבוקר" (בראשית כח ,יח) וסמוך לו "ויידר יעקב נדר" (בראשית כח ,כ) היה בבוקרו של יום השבת; ומכאן סמך מובהק למנהג לברך "מי שברך" ,לנדור ולערוך מגביות לצרכי בית הכנסת והישיבות בעת קריאת התורה בשבת קודש. הכהן הגדול מאחיו רבי ישראל מאיר הכהן בספרו משנה ברורה (סימן תד ס"ק א-ב) מפרש את גדר יציאה חוץ לתחום באוויר וביבשה .ומבאר בזה ,דאף על פי שלמעלה מעשרה טפחים אין איסור תחומין ,מכל מקום ברגע שנוחת האדם למטה מעשרה טפחים בקרקע שחוץ לתחום ,קונה הוא שם את שביתתו ואין לו אלא ארבע אמות בלבד; ואם עבר מחוץ לי''ב מיל ,החמוּרה היא טעונה זהירות יתרה משום ספק דאורייתא.

ומתוך משאת ומתנם של קדמוני האחרונים ,אנו מגיעים אל הוראתם הברורה והזכה של גדולי דורנו ,המתווים את ההלכה למעשה בנחיתת מטוסים ובדרכי ההתנהלות בנמלי התעופה ביום השבת. הראשל"צ מרן רבנו הגר"י יוסף בספרו ילקוט יוסף (שבת כרך א עמוד נג) מורה את דין המטוס שנחת בשבת ואופן התנהלות הנוסע .ומבאר בזה :מטוס שנחת בשדה התעופה ,ונתברר שכבר נכנסה השבת ,אין לצאת ממנו עד מוצאי שבת ,כל שעבר על איסור תחומין .וכשאין מאפשרים לו להישאר באווירון ,צריך להישאר בשבת בשטח שדה התעופה בלבד .ומותר למסור את הדרכון לשוטר גוי כדי להחתימו ולקבל רשות לעבור ולהיכנס לתוך שטח נמל התעופה .וכן אנייה שהגיעה לחוף בשבת ,אסור לו לרדת ממנה עד מוצאי-שבת .אלא אם כן האנייה ממשיכה להפליג ,שאז ירד ויישאר בשטח הנמל. הראשל"צ מרן רבנו הגר"ד יוסף בספרו הלכה ברורה (חלק יג ,הלכות שבת) מורה את דרך היציאה והשהייה בטרמינל .ומבאר בזה ,כי יהודי הטס במטוס בערב שבת ,ובשל סיבות שונות התעכב המטוס באוויר ונחת רק בעצם יום השבת ,במקרה כזה עליו לצאת מן המטוס דרך השרוול המותקן ביציאה ,ולאחר מכן עליו להישאר בשטח הטרמינל עד לצאת השבת .עוד מוסיף ומורה, כי אף אם אין מזון ומשקה בשדה התעופה ,על היהודי להישאר במקום הנמל ולא לצאת ממנו אל מחוץ לתחום עד לצאת השבת. ומתוך בירור מקורות ההלכה מן התורה ,התלמוד ועד לפסקי זמננו ,עולות וצפות נפקא מינות הלכתיות למעשה ,המורות את הדרך אשר ילך בה האדם המצא במצב מורכב זה. נוסע המגיע במטוס שנחת ביום השבת לאחר שעבר מרחק של יותר משנים עשר מיל מחוץ לתחום ,לכתחילה אינו רשאי לצאת מפתח המטוס כלל ,אלא עליו להישאר בתוכו עד ליציאת השבת. כאשר רשויות שדה התעופה או צוות המטוס אינם מאפשרים לנוסע להישאר בתוך המטוס, מותר לו לצאת דרך השרוול המחובר למטוס ,אך עליו להישאר מתחם הטרמינל ושטח שדה התעופה בלבד ,ואסור לו בשום אופן לצאת מחוץ לתחום שדה התעופה אל העיר. מותר לנוסע למסור את דרכונו לידי שוטר או פקיד גוי כדי שיחתים אותו ויעניק לו אישור מעבר לתוך שטחי הטרמינל ,שכן אין בזה איסור מצדו כאשר הגוי עושה זאת לצרכיו ולפי חוקיו. אף אם אין ליהודי מאכל או משקה בתוך שטח שדה התעופה ,אין בהיעדר המזון עילה להתיר לו לצאת מחוץ לתחום שדה התעופה ,ועליו להישאר בשטח הנמל עד לצאת השבת. ומתוך בירורי ההלכה והנפקא מינות המעשיות ,נפתחים לפנינו שערי עיון רחבים ,החושפים את העומק הרעיוני הטמון בסוד תחומי השבת ובמהות מסעו של יעקב אבינו. ונראה לבאר את עומק השורש של איסור תחומין בשבת ,שאינו רק גזירת הכתוב או הגבלה פיזית של תנועת הגוף ,אלא תפיסה רוחנית עמוקה של שביתת הנפש .במהלך ימות החול פזור האדם במרחבים קיציים ,רץ ומבקש לבלוע מרחקים ולכבוש את העולם החומרי .כשאור השבת

יורד על העולם ,קוראת התורה לאדם לעצור את המרוץ ולמצוא את מקומו ,ליצור לעצמו ד' אמות של קדושה ולהכיר בכך שהמנוחה האמיתית אינה נובעת מכיבוש מרחקים חדשים ,אלא מהתכנסות פנימית אל תוך הנקודה האלוהית .יעקב אבינו ,במסעו אל הר המוריה ,מלמדנו כי אף כאשר נדרשת הליכה מופלאה וקפיצת הדרך למעלה מן המרחב הטבעי ,השבת דורשת את העמידה במקום ואת הקביעות באור הקודש. ונראה להסביר עוד ,כי השהייה בתוך המטוס או בשטח שדה התעופה ביום השבת נושאת בחובה מסר רעיוני כביר .הנוסע המצא בנמל תעופה בעיצומה של השבת ,מוקף בהמולת חול ובשעון עולמי שאינו שובת ,מייצג את עמידת היחיד מול השטף הגשמי .בעצם נכונותו לגדור את עצמו בד' אמותיו ולסרב לפסוע אל מחוץ לתחום ,הוא מעיד כי הקדושה אינה תלויה בנוחיות החומרית או בתנאים הסביבתיים .גם באוויר וגם על גבי הקרקע ,גם בלב הטרמינל הסואן ,יהודי נושא עמו את תחום השבת שלו ומכריז כי הבורא הוא המנהיג את המרחב ואת הזמן. ומתוך העומק הרעיוני ,נפתחים מעיינות הנפש אל בירור מחשבתי נוקב ,הנוגע בנימי נשמתו של האדם ובמערכת היחסים הפנימית שלו עם גבולותיו. ונראה להסביר ,כי המפגש של האדם עם גבולות התחום ביום השבת משקף את המאבק הנפשי התמיד בין הרצון לפרוץ קדימה לבין הנכונות להכניע את הרצון העצמי לפני הציווי האלוהי. המטוס המרחף בשחקים מסמל את כוחה של הטכנולוגיה והקידמה האנושית ,היודעת לתלוש את האדם מגדרי הטבע ולגמוא מרחקים אדירים בהרף עין .אולם ,ברגע הנחיתה אל קרקע מציאות השבת ,נעצר המרוץ המרהיב הזה מול אמירה קדמונית ופשוטה :עד פה תבוא .הנפש נדרשת לעבור כהרף עין מעמדה של שליטה וכיבוש המרחב אל עמדה של ביטול ,שהייה והסכמה להיות מוגבל בד' אמות. ונראה עוד ליישב ,כי השהייה המאולצת בשדה התעופה מטילה על האדם שליחות רוחנית ייחודית .לעיתים סבור האדם כי עבודת ה' שלו יכולה להתקיים רק בתנאים מיטביים – בבית המדרש ,בחיק המשפחה או במקום יישוב מסודר .והנה ,הנסיבות מביאות אותו להתקע במקום נידח ,נטול מקדש ומעטפת רוחנית ,ואף ללא פת לפתור בה את רעבונו .דווקא שם ,מתוך הבדידות וההמתנה הדוממת עד לצאת השבת ,נחשפת מעלת נשמתו .העובדה שהאדם אינו נשבר ואינו פורץ את הגבולות עבור נוחות אישית ,הופכת את הטרמינל הארעי למשכן עראי של קדושה ואמונה. ומתוך התבוננות פנימית ואור המחשבה ,עולה מתוך הסוגיה מצפן מוסרי מזוקק ,המורה דרך בעבודת ה' ובתיקון מידות הנפש. ונראה לבאר ,כי היסוד המוסרי העמוק הנלמד מסוגיה זו הוא מידת הנאמנות והאחריות לחוקי הקודש ,דווקא כאשר הנסיבות החיצוניות משתבשות ואינן כפי שתוכננו .רגילות האדם בחיים היא לחוש כי בעת חירום ,עיכוב או אי-נעימות ,מותר לו להקל בערכיו ולהגמיש את גבולותיו המוסריים וההלכתיים .העמידה האיתנה של היהודי בתוך שדה התעופה ,תוך ספיגת מחסור במזון ואי-נוחות פיזית ,מציבה תביעה מוסרית כבירה :יושרה פנימית אינה נבחנת ברגעי רווחה ,אלא ביכולת לאחוז בעקרונות ובגבולות השבת גם כשהדרך משתבשת והתנאים סביב אינם מזמינים.

ונראה עוד להסביר ,כי המצפן הפנימי הנבנה מכאן מלמד על כוחה של קבלת העול ודחיית סיפוקים מיידיים .בעולם המורגל במהירות ,בנגישות מיידית ובפתרונות הבאים בלחיצת כפתור, באה הלכת תחומין ומחנכת את האדם לאיפוק ולעצירת השטף .הנכונות להמתין בסבלנות שעות ארוכות עד לצאת השבת ,בלי לחפש דרכי עוקפי הלכה ובלי להתפתות לנוחיות רגעית ,בונה בנפש חוסן פנימי ויכולת להכניע את הרצון החומרי עבור ערך גבוה ועליון. ומכאן ניקח עמנו תובנות לחיי היום יום :יציבות ונאמנות בעת שיבוש – לשמור על עקרונות המוסר וההלכה גם כאשר התוכניות אינן עולות יפה והמציאות מזמנת אתגרים ולא נוחות. כיבוש היצר ואיפוק פנימי – לתרגל דחיית סיפוקים ונכונות להמתין בסבלנות ,מתוך הבנה שלא כל גבול שאנו פוגשים נועד לפריצה. קדושת המקום והזמן – לדעת כי בכל נקודה שבה מוצא את עצמו האדם ,יש בכוחו לצקת משמעות וקדושה על ידי שמירה נאמנה על גבולותיו.

עיקר העניין: השאלה האם מותר לצאת ממטוס שנחת ביום השבת תלויה בגדרי איסור תחומין באוויר וביבשה .מן התורה והתלמוד נפסק כי אין תחומין למעלה מעשרה טפחים ,אך ברגע שהאדם נוחת על גבי הקרקע מחוץ לתחום ,קונה הוא את שביתתו במקומו .הלה מצידו ,רבנו משה איסרליש הרמ"א פסק להחמיר שאם עבר מרחק של יותר משנים עשר מיל מחוץ לתחום – אף על פי שעשה כן באוויר או בקפיצת הדרך כפי ששנינו ביעקב אבינו – יש להחמיר כדעת הסוברים שתחומין שניים עשר מיל הוי מדאורייתא .לפיכך ,כפי שעלה בספר נתיבות שבת ובפסקיהם של הראשל"צ מרן רבנו הגר"י יוסף בילקוט יוסף והראשל"צ מרן רבנו הגר"ד יוסף בהלכה ברורה ,אסור לנוסע לצאת מן המטוס אל מחוץ לתחום .ואם אין מאפשרים לו להישאר במטוס ,יצא דרך השרוול וישהה בתוך שטח שדה התעופה והטרמינל בלבד עד לצאת השבת, ואף אם אינו מוצא שם מזון ומשקה ,אינו רשאי לצאת מחוץ לתחום הנמל .סוף דבר ,התורה למדה את האדם להציב גבול לצעדיו ולהכיר בקדושת השבת מעל לכל נוחיות ארצית. כשכל אדם שומר על גבולות הקודש מתוך מסירות ונאמנות פנימית ,הוא מביא את אור השבת ואת קדושתה לכל פינה בעולם .בנכונות להמתין ולגדור את הצעדים מול שטף החולין ,נחשף טוהר הנשמה ונבנה קשר נצחי של אמונה וקרבת אלוקים.