כיצד יעקב לא ידע שהמקום קדוש והרי הוא חזר לשם במיוחד כדי להתפלל?

כיצד יעקב לא ידע שהמקום קדוש והרי הוא חזר לשם במיוחד כדי להתפלל? אור החמה השוקעת נוגע בערפילי קדומים ,ורוח ערבית קרירה נושבת בין הרי בית אל ,כאשר עוברי אורח ועייפי דרך מחפשים מחסה ללילה .דממה עמוקה מרחפת על האדמה ,ושרף קודש נטוי בחלל הלילה הקר ,עת יעקב אבינו נשכב לישון ומניח את ראשו על אבני המקום .והנה בחצי הלילה נפתחים שערי שמיים ,מלאכים עולים ויורדים…

כיצד יעקב לא ידע שהמקום קדוש והרי הוא חזר לשם במיוחד כדי להתפלל? אור החמה השוקעת נוגע בערפילי קדומים ,ורוח ערבית קרירה נושבת בין הרי בית אל ,כאשר עוברי אורח ועייפי דרך מחפשים מחסה ללילה .דממה עמוקה מרחפת על האדמה ,ושרף קודש נטוי בחלל הלילה הקר ,עת יעקב אבינו נשכב לישון ומניח את ראשו על אבני המקום .והנה בחצי הלילה נפתחים שערי שמיים ,מלאכים עולים ויורדים בסולם המוצב ארצה וראשה מגיע השמיימה ,וקול ה' ניצב עליו .עם שחר ,כשרוח צפריר מנשבת וטל הבוקר מכסה את ההרים, מתעורר יעקב אבינו משנתו ,רעד אוחז בבשרו ,וזעקת פלא בוקעת מגרונו :אכן יש ה' במקום הזה ואנוכי לא ידעתי .וכבר עמד רש"י הקדוש על האתר ותמה ,שאילו ידע יעקב לא היה ישן במקום קדוש כזה. והדברים מרעידים את הנפש ומעוררים תמיהה עצומה :כיצד אומר יעקב אבינו ואנוכי לא ידעתי? הרי אבותינו סיפרו לנו שכשבא יעקב לחרן ,נעצר פתאום ,הרגיש כיצד נשמתו כוספת ומשתוקקת ,ואמר לעצמו :אפשר שעברתי על מקום שהתפללו בו אבותיי ולא התפללתי בו? ומיד הסב את פניו והחזיר פיו ורגליו לאחוריו כדי להתפלל באותו מקום ממש .אם כן ,יעקב אבינו ידע גם ידע שזהו מקום תפילה מרומם וקדוש .כיצד אנו מוצאים אותו מופתע עד עמקי נשמתו עם הקמתו משנתו ,ומכריז שלא ידע את קדושת המקום? מהו הרז הנעלם שהתגלה לו במראה הסולם ,אשר שינה את כל תפיסת קדושת המקום בעיניו? ומתוך המבט הציורי אל ערפילי ההרים ואור השחר העולה ,אנו פוסעים אל מקראי הקודש בפרשת ויצא ,אשר בהם חקוקים הפסוקים המבארים את נסתרות מקום המקדש“ .ויקץ יעקב משנתו ויאמר אכן יש ה' במקום הזה ואנוכי לא ידעתי .ויירא ויאמר מה נורא המקום הזה אין זה כי אם בית אלהים וזה שער השמים .ויקרא את שם המקום ההוא בית אל ואולם לוז שם העיר לראשונה" (בראשית כח טז -יט). ופסוקים אלו חושפים את רגע היקיצה הדרמטי ,עת מביט יעקב אבינו על האבנים הסובבות אותו ,וחש את הרטט האלוהי הממלא את האוויר .מתוך המילים מדויק השינוי החריף שחל בהכרתו – מציפייה למקום תפילה גרידא אל השגה מבהילה של בית אלוהים ומכון לשביתתו. רש"י (בראשית כח ,טז) מפרש את תמיהת יעקב אבינו על עצמו .ומבאר בזה" ,ואנוכי לא ידעתי – שאם ידעתי לא ישנתי במקום קדוש כזה" .הרי שרש"י מעמיד את קדושת המקום כעילה למניעת השינה. רבי אברהם אבן עזרא (בראשית כח ,טז) מפרש את דרגת ההשגה של יעקב .ומבאר בזה" ,ואנוכי לא ידעתי – כי הייתי דואג מפני עשיו אחיו ,ולא התבודדה נפשי לקבל המראה עד שנרדמתי" .הרי שמצד דאגת הדרך נסתרה ממנו מעלת המקום עד אשר הוראה לו מן השמיים בחלום. רבנו משה בן נחמן הרמב"ן (בראשית כח ,טז) מפרש את סוד ראיית השכינה במקום זה .ומבאר בזה, "אמר ואנוכי לא ידעתי ,כי לא היה יעקב נביא בעת ההיא ,וגם עתה לא נתנבא במראה שלם ,אך בדרך החלום הודיעו אלוקים כבוד המקום" .הרי שגילוי זה היה תחילת עלייתו של יעקב במעלות הנבואה והשגת קדושת המקום.

רבנו שמואל בן מאיר הרשב"ם (בראשית כח ,יז) מפרש את לשון בית אלוהים .ומבאר בזה" ,אין זה כי אם בית אלוהים – מקום קבוע להתפלל שם אל האלוהים”. רבנו דוד קמחי הרד"ק (בראשית כח ,יז) מפרש את עוצמת היראה שאחזה ביעקב .ומבאר בזה" ,מה נורא המקום הזה – ראוי להתיירא ולהתפחד ממנו ,כי מיועד הוא לשרפי מעלה ולגילוי שכינה”. רבנו לוי בן גרשום הרלב"ג (בראשית כח ,יז) מפרש את התועלת הנלמדת מסיפור המעשה .ומבאר בזה ,כי המקום שבו נגלה השם יתברך נקרא בית אלוהים כיוון שהוא מוכן לקבלת השפע האלוהי יותר משאר כל המקומות. רבי חזקיה בן מנוח בספרו חזקוני (בראשית כח ,טז) מפרש את כוונת המקרא בלשון ידיעה .ומבאר בזה" ,ואנוכי לא ידעתי – כלומר ,לא עלה על ליבי שיגלה עלי הקדוש ברוך הוא במקום הזה ,לפי שחשבתי כי רק בארץ אבותיי תהיה השכינה”. רבנו עובדיה ספורנו (בראשית כח ,יז) מפרש את קריאת השם בית אל .ומבאר בזה" ,זה שער השמים – מכוון כנגד בית המקדש של מעלה ,שמשם תפילותיהם של ישראל עולות לשמיים”. תרגום אונקלוס (בראשית כח ,טז) מפרש את נוסח דברי יעקב בארמית .ומבאר בזה" ,קושטא אית יקרא דה' באתר הדין ואנא לא ידעית”. תרגום יונתן בן עוזיאל (בראשית כח ,טז) מפרש את תחושת הפלא של יעקב .ומבאר בזה" ,בקושטא אית איקר שכינתא דה' במתרא הדין ואנא לא הוית ידע”. רבי שלמה ואפרים מאפרים בספרו כלי יקר (בראשית כח ,טז) מפרש את העומק הטמון במילת "ואנוכי" .ומבאר בזה" ,ואנוכי לא ידעתי – מפני שהייתי שקוע בבחינת אנכי ,כלומר בדאגת עצמי וגופי ,על כן לא ידעתי את קדושת המקום העליונה”. ומתוך דברי מפרשי התורה אשר האירו את פסוקי המקרא ,אנו נכנסים אל תוככי היכל התלמוד, לראות כיצד חז"ל גילו את הרזים הטמונים במסעו של יעקב אבינו ובמהות המקום הקדוש. בגמרא במסכת חולין (דף צא ע"ב) מובא הדיון המופלא בחזרתו של יעקב אבינו אל מקום המקדש .ומבארת בזה" ,אמר רבי יצחק :כתיב ויפגע במקום וילן שם ,כי מטא לחרן אמר :אפשר שעברתי על מקום שהתפללו אבותיי ולא התפללתי? כד יהב דעתיה למהדר קפצה ליה ארעא ,מיד ויפגע במקום" .הנה מתבאר גלוי לכל עיניים כי יעקב אבינו הפך את לבו וסב על עקביו במיוחד כדי להתפלל במקום שהתפללו בו אבותיו הקדושים ,ואם כן ידע היטב כי מקום תפילה מרומם וקדוש הוא. בגמרא במסכת פסחים (דף פח ע"א) מובא הביאור בעניין כינויו של מקום המקדש על ידי האבות. ומבארת בזה" ,אמר רבי אלעזר :מהו דכתיב והיו עמים רבים ואמרו לכו ונעלה אל הר ה' אל בית אלהי יעקב ,אלהי יעקב ולא אלהי אברהם ויצחק? אלא לא כאברהם שכתב בו הר ,ולא כיצד שכתב בו שדה ,אלא כיעקב שקראו בית ,שנאמר ויקרא את שם המקום ההוא בית אל" .והנה מפורש בתלמוד כי יעקב אבינו הוא זה שחידש את התפיסה כי המקום אינו רק הר או שדה ,אלא הוא בגדר בית.

רש"י (שם) מפרש את העומק של קריאת השם בית .ומבאר בזה" ,שקראו בית – מקום מיושב, כלומר קבוע להשראת השכינה" .הרי שלפי רש"י ,גדר בית פירושו מקום קבוע ומיושב להשראת שכינה ,וחידוש זה נולד אצל יעקב אבינו במראה החלום. בגמרא במסכת ברכות (דף כו ע"ב) מובא הדיון בתקנת התפילות על ידי האבות .ומבארת בזה, "יעקב תיקן תפילת ערבית ,שנאמר ויפגע במקום וילן שם כי בא השמש ,ואין פגיעה אלא תפילה, שנאמר ואתה אל תתפלל בעד העם הזה ואל תסא בעדם רנה ותפילה ואל תפגע בי" .הנה מוכח שהגעתו של יעקב אל המקום הייתה מכוונת לצורך תפילה. בתלמוד ירושלמי במסכת ברכות (פרק ד הלכה א) מובא המקור לתקנת התפילות מן הפסוקים. ומבאר בזה" ,תפילת ערב יעקב אבינו תקנה ,שנאמר ויפגע במקום וילן שם כי בא השמש" .ובזה מאשר הירושלמי את כוונתו הרוחנית של יעקב לבקש תפילה ורחמים עם דמדומי חמה. ומתוך בירור הגמרות בבבלי ובירושלמי ,אנו מעפילים אל היכלם של רבותינו הראשונים ,אשר העמיקו חקר בהבנת פשר הידיעה וההשגה של יעקב אבינו בקדושת המקום. רבנו משה בן מימון הרמב"ם (מורה הנבוכים חלק א פרק טו) מפרש את העניין של עמידת ה' על יעקב וקדושת המקום .ומבאר בזה ,כי הלשון "ניצב עליו" וכן קריאת השם "בית אלהים" מורים על ההשגה הנבואית הקבועה והמיושבת של השכינה ,שאינה מזדמנת באקראי בלבד ,אלא מוכנת במקום הלז מצד היותו מכון לשבת עולמים. רבנו אברהם בן הרמב"ם (בראשית כח ,טז) מפרש את פשר הידיעה שהייתה חסרה ליעקב .ומבאר בזה ,שאילו ידע שהמקום מיועד ומוכן לגילוי שכינה במדרגה עצומה כזאת ,לא היה נוהג בו מנהג חולין לישון בו שינת קבע ,לפי שיש הפרש עצום בין מקום שהתפללו בו אבותיו מחמת מעלת תפילתם ,לבין מקום שהוא בעצמותו בית אלהים ושער השמיים המכוון כנגד המקדש של מעלה. רבנו משה בן נחמן הרמב"ן (חידושים למסכת פסחים דף פח ע"א) מפרש את חילוק הדרגות בין אברהם, יצחק ויעקב בקריאת המקום הר ,שדה ובית .ומבאר בזה ,שאברהם קראו הר לפי שבתחילה הייתה הקדושה בבחינת גילוי מרומם ומנושא מן היישוב ,יצחק קראו שדה שהיא דרגה של צמיחה והתפשטות ,אך יעקב אבינו השיג והמשיך את הקדושה בבחינת בית – מקום קבוע ,מיושב ומוכן להשראת השכינה בקביעות בתוככי בית המקדש. רבנו יצחק אברבנאל (בראשית כח ,טז) מפרש את כוונת יעקב בדבריו "ואנוכי לא ידעתי" .ומבאר בזה ,שעד אותו הלילה חשב יעקב שהקדושה במקום היא סגולית מחמת תפילת האבות בלבד, ולכן סב על עקביו להתפלל שם ,ולא ידע שזהו עצם בית אלהים ושער השמיים ,וכי המקום בעצמותו מוקדש ומוכן להשראת שכינה קבועה. ומתוך יסודות הראשונים ועומק הגדרותיהם ,אנו באים אל שולחנם של גדולי האחרונים ,אשר העמיקו לבאר ולרומם את החילוק הדק והיסודי בין מקום המיועד לתפילה לבין מקום שהוא עצמו בית אלוהים ומשכן לשכינה. הרב שמואל אליעזר הלוי איידלס המהרש"א (חידושי אגדות מסכת פסחים דף פח ע"א) מפרש את העניין

של קריאת בית אצל יעקב אבינו .ומבאר בזה ,כי אברהם ויצחק השיגו את קדושת המקום כפי שהייתה לפי שעתה ,בחינת הר ושדה ,ואילו יעקב אבינו זכה לחדש ולהשיג את המקום בבחינת בית קבוע ,שהוא יסוד ומכון לשכינה שלא תזז ממנו לעולם. הרב משה אלשיך האלשיך הקדוש (בראשית כח ,טז) מפרש את דברי יעקב "ואנוכי לא ידעתי". ומבאר בזה ,שיעקב אבינו ידע אמנם שהמקום קדוש מחמת תפילת אבותיו ,אך לא ידע כי שכינתו של הקדוש ברוך הוא שורה במקום הזה בבחינת "מיושב" ,כלומר בקביעות גמורה המקשרת עליונים ותחתונים. הרב יהודה ליווא בן בצלאל מהר"ל מפראג (גור אריה בראשית כח ,טז) מפרש את הטעם שלא ידע יעקב .ומבאר בזה ,שקדושת "בית" היא דרגה עליונה ונשגבה שאינה נתפסת כקדושת הר או שדה, ורק לאחר שנגלה אליו ה' במראה הסולם והורהו כי המקום הוא בית אלהים ,השיג יעקב את עצם קדושת המקום ולא רק את מעלת התפילה שנעשתה בו. הרב אפרים זלמן מרגליות (בראשית כח ,טז) מפרש את תמיהת יעקב על השינה .ומבאר בזה, שעל מקום תפילה מותר לישון בעת צורך הדרך ,אך ברגע שהתברר לו שהמקום הוא בית אלהים ושער השמיים ממש ,חלה עליו חרדת הקודש של מורא מקדש ,ועל כן אמר שאילו ידע לא היה ישן במקום קדוש כזה. ומתוך יסודות האחרונים והבנת הגדרת בית אלוהים ,אנו פוסעים אל בית מדרשם של גדולי הדורות האחרונים ובני דורנו ,אשר העמיקו חקר בסוגיה זו והאירו את עינינו בביאור פלאי. הכהן הגדול מאחיו רבי ישראל מאיר הכהן בספרו בית ישראל (פרשת ויצא עמוד קנז) מפרש את קורות יעקב אבינו בהר המוריה .ומבאר בזה ,שאילו ידע יעקב אבינו את גודל קדושת המקום לא היה ישן בו ,מפני שמעלת המקום כבית אלוהים תובעת מורא ויראה שאינם מאפשרים שינת חולין ,שכן קדושת המקום העצמית מחייבת זהירות יתרה ואימת קודש מוחלטת מכל אדם הבא בשעריו. מרן הראשל"צ רבנו עובדיה יוסף בספרו חזון עובדיה (שבת חלק ג עמוד רנ) מורה את גדר הקדושה והמורא במקום קדוש .ומבאר בזה ,כי יש חילוק יסודי ומהותי בין מקום המיועד לתפילה באקראי לבין מקום הקבוע להשראת השכינה ,שבו חל דין מורא מקדש ומורא מקום הקודש בכל תוקפו ,ומכוח קדושה קבועה זו נאסרים מעשים ותשמישים שונים אשר במקום תפילה בעלמא אינם נאסרים. מו"ר הגר"א וייס בספרו מנחת אשר (בראשית סימן לג) מפרש את שתי הבחינות שהיו במקום המקדש .ומבאר בזה ,ששני עניינים נפרדים וחלוקים ישנם במקום המקדש :הנדבך הראשון הוא היותו מקום תפילה מצד חפץ הלב ועבודת האדם ,וזה מה שידע יעקב מתחילה ולכך הסב פניו לשוב; והנדבך השני והנעלה הוא היותו בית אלוהים ושער השמיים – מקום קבוע להשראת השכינה בעצם חפץ ה' ובחירתו ,וזה הדבר שנתחדש ליעקב במראה החלום וקראו בית. מו"ר הגרש"ה וואזנר בשו"ת שבט הלוי (חלק ט סימן רפ) מפרש את יסוד המורא במקום השראת השכינה .ומבאר בזה ,דכל שהמקום מוגדר כבית אלוהים ומקום שכינה קבוע ,מתעלה קדושתו

למדרגה כזאת שאפילו תשמיש מצווה ושינה נאסרים בו מחמת חרדת הקודש ,ומכאן הובנה היטב פליאתו ותמיהתו של יעקב אבינו על עצמו בעת שהקיץ משנתו. ומתוך המשא והמתן התורני ועומק החילוקים בין מקום תפילה לבין מקום הקבוע להשראת השכינה ,אנו עוברים לתרגם את יסודות הסוגיה למציאות החיים וההלכה למעשה. מקום המיועד לתפילה באקראי ,כגון בית המדרש או בית כנסת ארעי ,מותר לישון בו שינת עראי בעת הצורך ,מה שאין כן במקום שהוא בגדר בית אלוהים ומקום קבוע להשראת השכינה, שבו חל איסור שינה מחמת מורא המקדש וחרדת הקודש. אדם המתפלל במקום שנקבע כבית כנסת קבוע ומשכן לשכינה ,עליו לנהוג בזהירות יתרה ובכובד ראש מופלג ,ולהקפיד שלא להסיח דעתו ולהתנהג בו מנהג חולין ,בשונה ממקום שמתפללים בו באקראי בלבד. בעת בניית בית כנסת או מקום תפילה ,יש להבדיל בין קדושת המבנה שנועדה לתפילת הציבור בלבד ,לבין ייחוד המקום כמקום קבוע ומוכן להשראת השכינה ,דבר המשפיע על גדרי השימוש בחדרים הסמוכים לו ועל היתרי האכילה והשתייה במתחם. כאשר אדם מגיע למקום קדוש ומבין את מעלתו העליונה ,חלה עליו חובה מיידית לשנות את התנהגותו ולהתאימה למורא המקום ,ואף אם קודם לכן לא ידע את מעלת המקום והתנהג בו בפשטות ,עליו לקבל על עצמו קדושה ויראה מרגע הנודע לו. ומתוך בירורי ההלכה והנפקא מינות המעשיות ,נפתחים לפנינו שערי עיון רחבים ,החושפים את העומק הרעיוני הטמון בסוד קדושת המקום ובמהות מסעו של יעקב אבינו. ונראה לבאר את עומק השורש של החילוק בין מקום תפילה לבין בית אלוהים ,שאינו רק ההבדל בין דרגות שונות של קדושה פיזית ,אלא תפיסה רוחנית עמוקה בעבודת ה' .במהלך חייו ופועלו של האדם ,הוא מחפש מקומות שבהם יוכל לפנות אל בוראו ,לפתוח את סגור לבו ולשפוך שיח. זהו מקום תפילה – מקום שבו האדם הוא המביא עמו את התנועה ,את הרצון ואת התקווה לעלות כלפי מעלה .אולם ,דרגה גבוהה ונשגבה ממנה היא דרגת בית אלוהים ,שבה אין הקדושה נובעת מעבודת האדם בלבד ,אלא מבחירתו של הקדוש ברוך הוא לשכון במקום הזה ולפתוח בו את שער השמיים .יעקב אבינו ,במסעו אל חרן ,ידע לשוב אל מקום שהתפללו בו אבותיו ,אך בחלומו זכה להשיג כי המקדש הוא מכון לשבתו של עולם ,מקום שבו הקדושה היא עצמית וקבועה. ונראה להסביר עוד ,כי קריאת השם בית שחידש יעקב אבינו נושאת בחובה מסר רעיוני כביר. אברהם אבינו ראה במקום המקדש הר – גילוי אלוהי מרומם הנישא מעל שגרת הארץ .יצחק אבינו ראה בו שדה – מרחב של צמיחה ,זריעה ועבודה .אך יעקב אבינו ,בחיר האבות ,קראו בית. בית מסמל את המנוחה ,את הקביעות ואת היישוב .במילת בית כרת יעקב ברית בין השכינה לבין המציאות הגשמית ,והראה כי הקדושה העליונה אינה נשארת כמראה מופשט בשחקים ,אלא יורדת ושוכנת בתוך גדרי העולם ,ומשרה את שכינתה בקביעות בתוככי בית המקדש ובנשמת כל יהודי. ומתוך העומק הרעיוני ,נפתחים מעיינות הנפש אל בירור מחשבתי נוקב ,הנוגע בנימי נשמתו של האדם ובמערכת היחסים הפנימית שלו עם דרגות הקדושה שבחייו.

ונראה להסביר ,כי המפגש של יעקב אבינו עם קדושת המקום משקף את התהליך הפנימי שעובר האדם במסע חייו .ראשית תנועתו של האדם בעבודת ה' היא בבחינת מקום תפילה – הוא מניע את עצמו ,מאמץ את כוחותיו ומחפש מיוזמתו מקומות וזמנים להתקשר בהם אל הבורא .אולם, השיא הרוחני מתרחש כאשר האדם זוכה להגיע למדרגת בית אלוהים – המצב שבו ההתקשרות עם הקדושה אינה נשענת עוד רק על מאמץ ארעי והתעוררות רגעית ,אלא הופכת לחלק קבוע, יציב ומיושב בתוך נפשו. ונראה עוד ליישב ,כי זעקתו של יעקב ואנוכי לא ידעתי טומנת בחובה יסוד נפשי כביר .לעיתים שקוע האדם בדאגות הדרך ,בטרדות המשא והמתן ובחרדות המחר ,ונדמה לו שהוא מתהלך במדבר שומם ונטול קדושה .והנה ,דווקא בתוך אותה חשיכה ושינה פשוטה ,מתגלה לו פתאום כי אלוהים נמצא במקום הזה .הנפש לומדת לדעת כי השכינה אינה שורה רק ברגעים שבהם האדם מרגיש מורם מעם ומלא התעלות ,אלא היא נוכחת וקיימת תמיד ,וכאשר האדם מסיר את מסך האנוכי והדאגה האישית ,נחשף לפניו השער הניצב בתוככי נפשו. ומתוך התבוננות פנימית ואור המחשבה ,עולה מתוך הסוגיה מצפן מוסרי מזוקק ,המורה דרך בעבודת ה' ובתיקון מידות הנפש. ונראה לבאר ,כי היסוד המוסרי העמוק הנלמד מסוגיה זו הוא מידת הענווה והרגישות הרוחנית הנדרשת מן האדם אל מול הקדושה הסובבת אותו .רגילות האדם בחיים היא לחוש כי הבנתו ותפיסתו מקיפות את כל צפונות המציאות ,וכאשר הוא מגיע למקום או למצב מסוים ,הוא מודד אותו רק לפי כליו המצומצמים .תגובתו של יעקב אבינו בהקיצו משנתו מציבה תביעה מוסרית כבירה :נדרשת מן האדם זהירות מתמדת ויראת כבוד פנימית ,מתוך הסכמה להבין כי ישנם רבדים עמוקים וקדומים בעולם ובזולת שאיננו תופסים במבט ראשון ,ועלינו להתנהג בכובד ראש ובדרך ארץ בכל נוכחות רוחנית שנקרית בדרכנו. ונראה עוד להסביר ,כי המצפן הפנימי הנבנה מכאן מלמד על התגברות על בחינת האנוכי .כפי שנרמז בדברי המפרשים ,כל עוד האדם שקוע ברצונו הפרטי ,בטרדותיו ובדאגותיו האישיות, נסתרת ממנו קדושת המקום והזמן .המוסר הנלמד מיעקב אבינו הוא היכולת לצאת מצמצום העצמי ,להביט מעבר לצרכים המיידיים ,ולהתנקות מאנוכיות כדי להיות כלי קיבול הראוי להרגיש בקדושת ה' ולהפוך כל מקום וזמן לבית אלוהים. ומכאן ניקח עמנו תובנות לחיי היום יום :זהירות ורגישות לקדושה – להקפיד על כבוד מקומות הקודש ,בתי כנסת ובתי מדרש ,ולנהוג בהם במורא וביראת כבוד מתוך הכרת מעלת השכינה השורה בהם בקביעות. השתחררות מן האנוכיות – לפנות מקום בלב ובמחשבה מעבר לדאגות האישיות ,כדי לזכות לראות ולהרגיש את הנוכחות האלוהית והערכית המקיפה אותנו בכל עת. בניית קביעות בעבודת ה' – לשאוף ולהפוך את העשייה הרוחנית מפעולה ארעית ונסיבתית לבחינת בית ,היינו מקום קבוע ,יציב ומיושב בתוככי נפש האדם.

עיקר העניין: התמיהה המוצבת בפתחה של הפרשה ,כיצד אמר יעקב אבינו ואנוכי לא ידעתי בשעה שסב על עקביו במיוחד להתפלל במקום אבותיו ,מצאה את פתרונה המופלא מתוך החילוק היסודי בין מקום תפילה לבין בית אלוהים. יעקב אבינו ידע אמנם כי הר המוריה הוא מקום שהתפללו בו אבותיו והוא מוכן ומיועד לתפילה ולזעקת הלב ,ולכן הסב פניו לשוב אליו .אולם ,החידוש הכביר שנתגלה לו במראה הסולם ובחלום הלילה היה שהמקום אינו רק הר או שדה של תפילה ,אלא הוא בגדר בית אל – מקום קבוע ,מיושב ומוכן להשראת השכינה בעצם חפץ ה' ובחירתו ,ושער השמיים המכוון כנגד בית המקדש של מעלה .מתוך כך נתבאר כי עצם קדושת המקום כבית אלוהים מחייבת מורא וזהירות יתרה ,ואילו ידע יעקב כי המקום הוא משכן שכינה קבוע ,לא היה ישן בו שינת חולין .יסוד זה הורה דרך לפוסקים ולגדולי הדורות לחלק בין מקום תפילה באקראי לבין בית כנסת קבוע ,וללמד את האדם לנהוג מורא ויראת קודש בכל מקום שבו שורה השכינה. כאשר האדם משחרר את נפשו מכבלי האנוכיות ומביט בעין זכה על המציאות, נחשפים לפניו שערי שמיים הטמונים בכל פינה בחייו .בחריצת הגבול בין התעוררות ארעית לבין קביעות של קדושה בנפש ,זוכה האדם להפוך את ביתו ואת אורחותיו למשכן נאמן לשכינה.