האם מותר לישון בבית הכנסת ובבית המדרש? הוכח מפרשת השבוע!

האם מותר לישון בבית הכנסת ובבית המדרש? הוכח מפרשת השבוע! צללי לילה כבדים עוטפים את הרי בית אל ,ורוח צפריר קרירה מנשבת בין הטרשים ,כאשר יעקב אבינו מניח את ראשו על אבני המקום ונרדם .והנה בחלומו נפתחים שערי שמיים ,סולם מוצב ארצה וראשה מגיע השמיימה ,ומלאכי אלוהים עולים ויורדים בו .עת עולה השחר וניחוח הטל ממלא את האוויר ,מתעורר יעקב אבינו משנתו ,חרדה ורעש אוחזים…

האם מותר לישון בבית הכנסת ובבית המדרש? הוכח מפרשת השבוע! צללי לילה כבדים עוטפים את הרי בית אל ,ורוח צפריר קרירה מנשבת בין הטרשים ,כאשר יעקב אבינו מניח את ראשו על אבני המקום ונרדם .והנה בחלומו נפתחים שערי שמיים ,סולם מוצב ארצה וראשה מגיע השמיימה ,ומלאכי אלוהים עולים ויורדים בו .עת עולה השחר וניחוח הטל ממלא את האוויר ,מתעורר יעקב אבינו משנתו ,חרדה ורעש אוחזים בעצמותיו ,וזעקת פלא בוקעת מגרונו" :אכן יש ה' במקום הזה ואנכי לא ידעתי" (בראשית כח ,טז) .וכבר עמד רש"י הקדוש (שם) על האתר ומבאר ,שאילו ידע יעקב לא היה ישן במקום קדוש כזה ,ומכאן שהצטער עמוקות על כי נפלה עליו תרדמה במקום הקודש .וכפי שעמד על זה רבי יצחק מאגרו בספרו ילקוט מעם לועז (בראשית כח ,טז) ,שמכאן למדו חכמים את יסוד הדין שאסור לישון בבית הכנסת ובבית המדרש מפני קדושת המקום. והדברים מעוררים תמיהה עצומה ומבוכה רבה בלב הלומד :כיצד אנו מוצאים בגמרא במסכת מגילה (דף כח ע"א) ,שכאשר שאלו תלמידיו את רבי זירא במה הארכת ימים ,מנה בין מידותיו הטובות ואמר שמימיו לא ישן בבית המדרש לא שינת קבע ולא שינת עראי? והרי מדבריו משתמע ש מעיקר הדין הדבר מותר ,ורק מידת חסידות והנהגה טובה הייתה זו מצדו להחמיר על עצמו, דאם לא כן מאי רבותא? ועוד קשה ,שהרי רבי זירא עצמו אמר בגמרא במסכת סנהדרין (דף עא ע"א) שכל הישן בבית המדרש תורתו נעשית לו קרעים ,ואם כן מפורש בדבריו שאסור לישון בבית המדרש! כיצד מתיישבים המאמרים הסותרים הללו? מהו סוד איסור השינה במקום הקודש, וכיצד נפרסת יריעה זו מתוך מעשיו של יעקב אבינו ועד לחכמי התלמוד והפוסקים? ומתוך הרטט הציורי של ערפילי הלילה והקיצה המבהילה אל מול קדושת המקום ,אנו פוסעים אל מקראי הקודש בפרשת ויצא ,אשר בהם חקוקים הפסוקים המבארים את יסוד הדין. “ויקץ יעקב משנתו ויאמר אכן יש ה' במקום הזה ואנכי לא ידעתי" (בראשית כח ,טז). “ויירא ויאמר מה נורא המקום הזה אין זה כי אם בית אלהים וזה שער השמים" (בראשית כח ,יז). ופסוקים אלו חושפים את רגע היקיצה הדרמטי ,עת מביט יעקב אבינו על האבנים הסובבות אותו ,וחש את הרטט האלוהי הממלא את האוויר .מתוך המילים מדויק השינוי החריף שחל בהכרתו – מציפייה למקום תפילה גרידא אל השגה מבהילה של בית אלוהים ומכון לשביתתו, אשר ממנה נלמד יסוד מורא המקדש ומורא מקומות הקודש. רש"י (בראשית כח ,טז) מפרש את תמיהת יעקב אבינו על עצמו .ומבאר בזה" ,ואנכי לא ידעתי – שאם ידעתי לא ישנתי במקום קדוש כזה" .הרי שרש"י מעמיד את קדושת המקום כעילה למניעת השינה. רבי אברהם אבן עזרא (שם) מפרש את דרגת ההשגה של יעקב .ומבאר בזה" ,ואנכי לא ידעתי – כי הייתי דואג מפני עשיו אחיו ,ולא התבודדה נפשי לקבל המראה עד שנרדמתי" .הרי שמצד דאגת הדרך נסתרה ממנו מעלת המקום עד אשר הוראה לו מן השמיים בחלום. רבנו משה בן נחמן הרמב"ן (שם) מפרש את סוד ראיית השכינה במקום זה .ומבאר בזה" ,אמר

ואנכי לא ידעתי ,כי לא היה יעקב נביא בעת ההיא ,וגם עתה לא נתנבא במראה שלם ,אך בדרך החלום הודיעו אלוקים כבוד המקום" .הרי שגילוי זה היה תחילת עלייתו של יעקב במעלות הנבואה והשגת קדושת המקום. רבנו דוד קמחי הרד"ק (בראשית כח ,יז) מפרש את עוצמת היראה שאחזה ביעקב .ומבאר בזה" ,מה נורא המקום הזה – ראוי להתיירא ולהתפחד ממנו ,כי מיועד הוא לשרפי מעלה ולגילוי שכינה”. רבנו לוי בן גרשום הרלב"ג (שם) מפרש את התועלת הנלמדת מסיפור המעשה .ומבאר בזה ,כי המקום שבו נגלה השם יתברך נקרא בית אלוהים כיוון שהוא מוכן לקבלת השפע האלוהי יותר משאר כל המקומות ,ולפיכך אין לנהוג בו מנהג חולין ושינה. רבי חזקיה בן מנוח בספרו חזקוני (בראשית כח ,טז) מפרש את כוונת המקרא בלשון ידיעה .ומבאר בזה" ,ואנכי לא ידעתי – כלומר ,לא עלה על ליבי שיגלה עלי הקדוש ברוך הוא במקום הזה ,לפי שחשבתי כי רק בארץ אבותיי תהיה השכינה”. רבנו עובדיה ספורנו (בראשית כח ,יז) מפרש את קריאת השם בית אל .ומבאר בזה" ,זה שער השמים – מכוון כנגד בית המקדש של מעלה ,שמשם תפילותיהם של ישראל עולות לשמיים”. תרגום אונקלוס (בראשית כח ,טז) מפרש את נוסח דברי יעקב בארמית .ומבאר בזה" ,קושטא אית יקרא דה' באתר הדין ואנא לא ידעית”. תרגום יונתן בן עוזיאל (שם) מפרש את תחושת הפלא של יעקב .ומבאר בזה" ,בקושטא אית איקר שכינתא דה' במתרא הדין ואנא לא הוית ידע”. רבי שלמה ואפרים מאפרים בספרו כלי יקר (בראשית כח ,טז) מפרש את העומק הטמון במילת "ואנכי" .ומבאר בזה" ,ואנכי לא ידעתי – מפני שהייתי שקוע בבחינת אנכי ,כלומר בדאגת עצמי וגופי ,על כן לא ידעתי את קדושת המקום העליונה”. ומתוך דברי מפרשי התורה אשר האירו את יסוד הקדושה בבית אל ,אנו נכנסים אל תוככי היכל התלמוד ,לראות כיצד חז"ל גילו את גדרי השינה בבית המדרש ובבית הכנסת. בגמרא במסכת מגילה (דף כח ע"א) מובאת עדותו של רבי זירא על הנהגתו העצמית בבית המדרש. ומבארת בזה" ,שאלו תלמידיו את רבי זירא :במה הארכת ימים? אמר להם :מימי לא הקפדתי בתוך ביתי ,ולא צעדתי בפני מי שגדול ממני ,ולא הרהרתי במבואות המטונפות ,ולא הלכתי ארבע ש ּ ִתי ש ְׂ אמות בלא תורה ובלא תפילין ,ולא ישנתי בבית המדרש לא שינת קבע ולא שינת עראי ,ולא ַ ׂ בתקלת חברי ,ולא קראתי לחברי בחכינתו" .הנה מוכח מעדות זו כי פרישת רבי זירא משינה בבית המדרש עמדה לו לזכות ולאריכות ימים. רש"י (שם) מפרש את גדר הפרישה של רבי זירא .ומבאר בזה" ,לא שינת קבע ולא שינת עראי – מפני קדושת בית המדרש”. בגמרא במסכת סנהדרין (דף עא ע"א) מובא מאמרו של רבי זירא עצמו בגנות השינה בבית המדרש .ומבארת בזה" ,אמר רבי זירא :כל הישן בבית המדרש תורתו נעשית לו קרעים קרעים, שנאמר וקרעים תלביש נומה" .הרי שמפורש יוצא מפיו חומר האיסור וההשלכות הרוחניות של השינה במקום הלימוד.

בגמרא במסכת ברכות (דף כה ע"א) מובא המעשה בתלמידי רב שהיו לומדים וישנים בבית המדרש .ומבארת בזה" ,דהני גנו והני גרסי" [אלו ישנים ואלו גורסים] .הרי דחזינן כי תלמידי החכמים שהיו קבועים בבית המדרש היו ישנים בו. תוספות (מסכת מגילה דף כח ע"א) מפרשים את החילוק בין בית הכנסת לבית המדרש ובין בני אדם שונים .ומבארים בזה ,דהא דאמרינן דאסור לישון בבית המדרש היינו דווקא בשאר אדם ,אבל לתלמידי חכמים ולתלמידיהם הקבועים שם תדיר ,בית המדרש הוא להם כבית דירה ומותרים לישון ולראות בו צורכיהם. בתלמוד ירושלמי במסכת יומא (פרק א הלכה א) מובא הדיון בגדר קדושת בית המדרש ודיוריו. ומבאר בזה ,כי בתי מדרשות לא התקדשו לקדושת בית כנסת בלבד ,אלא נעשו כבית דירה לחכמים ולתלמידיהם מפני שהם שוהים שם יומם ולילה. ומתוך בירור השמעתות בבבלי ובירושלמי וחילוקי הסוגיות בין תלמידי חכמים לשאר אדם ,אנו מעפילים אל היכלם של רבותינו הראשונים ,אשר העמיקו חקר ליישב את המאמרים ולשרטט את גדרי ההלכה. רבנו שלמה בן אדרת הרשב"א (חידושי הרשב"א מסכת מגילה דף כח ע"ב) מפרש את היתר השינה לתלמידי חכמים בבית המדרש .ומבאר בזה ,דבתי מדרשות אף על פי שחמורים בקדושתם מבתי כנסיות ,מכל מקום לחכמים ולתלמידיהם ,כיוון שתורתם אומנותם ועומדים שם תדיר ,הרי הם להם כבית דירה ואוכלים וישנים בהם בכל מקום ,שכן בית המדרש נעשה להם כמקור חייהם ומשכנם הקבוע. רבנו משה בן נחמן הרמב"ן (חידושי הרמב"ן מסכת מגילה דף כח ע"א) מפרש את התירוץ לסתירת דברי רבי זירא .ומבאר בזה ,דמה שאמר רבי זירא בסנהדרין שכל הישן בבית המדרש תורתו נעשית לו קרעים ,מדובר בשינת קבע שיש בה פריקת עול וביטול תורה ,ואילו שינת עראי מותרת לתלמידי חכמים המצטערים בלימודם ,והחידוש של רבי זירא בהנהגתו העצמית היה שאפילו שינת עראי החמיר על עצמו שלא לישון כלל. רבנו משה בן מימון הרמב"ם בספרו משנה תורה (הלכות תפילה וברכת כהנים פרק יא הלכה ו) מפרש את גדרי האיסור בבית הכנסת ובבית המדרש .ומבאר בזה" ,בתי כנסיות ובתי מדרשות אין נוהגין בהן קלות ראש ...ולא אוכלין בהן ולא שתים בהן ...ולא ישנים בהן לא שינת קבע ולא שינת עראי ,ואבל לתלמידי חכמים ותלמידיהם מותר לאכול ולשתות בהן מדחוק ,ומותר להן לישון בבית המדרש”. רבנו אשר בן יחיאל הרא"ש (פסקי הרא"ש מסכת מגילה פרק ד סימן א) מפרש את חילוק הדין בין בית כנסת לבית מדרש .ומבאר בזה ,שבבית הכנסת האיסור חמור יותר מפני שנועד לתפילה בלבד, מה שאין כן בבית המדרש שניתן מראש על מנת שישבו בו תלמידי חכמים ויעסקו בתורה יומם ולילה ,ומתוך כך הותר להם לישון בו כדי שלא לבטל לימודם. ומתוך יסודות הראשונים וחילוקיהם העמוקים ,אנו באים אל שולחנם של גדולי האחרונים והפוסקים ,אשר נדרשו ליישב את הסתירות ולפסוק את ההלכה למעשה. הרב משה אלשיך בספרו הראשון לציון (מגילה דף כח ע"א) מפרש את יישוב דברי רבי זירא .ומבאר

בזה ,שאף על פי שיש איסור לישון בבית המדרש ,מכל מקום הרבה אנשים נכשלים שמנמנים שם בשוגג ,והרבותא של רבי זירא היא שהוא אפילו בשוגג לא שגג בזה כל ימיו דלא אנסתו שינה ונתנמנם ,והא מילתא צריכה זירוז וסייעתא דשמייא. הרב שמואל אליעזר הלוי איידלס המהרש"א (מגילה דף כח ע"א) מפרש את החילוק בין שינת קבע לשינת עראי .ומבאר בזה ,דיש לומר שכל מה שאסור לישון בבית המדרש היינו שינת קבע ,ורבי זירא החמיר על עצמו שלא לישון בבית המדרש אפילו שינת עראי וזה עיקר הרבותא ,ולכן בשכר זאת קיבל רבי זירא שכר של אריכות ימים ושנים. הרב שבתי בן מאיר הכהן הש"ך בספרו שפתי כהן (יורה דעה סימן רסו סעיף קטן טו) מפרש את גדרי השינה המותרת .ומבאר בזה ,דכל עיקר האיסור האמור בבית המדרש אינו אלא בשינת קבע ,מה שאין כן שינת עראי לתלמידים השואפים לשוב לתלמודם אינה בכלל האיסור. הרב אליהו מציון בספרו עין אליהו (סנהדרין דף עא ע"א) מפרש את העומק של מאמר רבי זירא בסנהדרין .ומבאר בזה ,דהא דאמר כל הישן בבית המדרש תורתו נעשית לו קרעים ,הכוונה היא שלומד תורה בלי חיות אלא מצוות אנשים מלומדה ,אז תורתו נעשית לו קרעים קרעים מכיוון שהלימוד הזה לא יישאר אצלו ,וזה היה הרבותא של רבי זירא שאף פעם הוא לא למד בלי חיות לא שינת קבע ולא שינת עראי. מרן רבי יוסף קארו בספרו שולחן ערוך (אורח חיים סימן קנא סעיף ד) מורה את פסק ההלכה בדין זה .ומבאר בזה" ,אין אוכלין ושתים בהן ולא מתנאות בהן ולא מטיילין בהן ולא נכנסים בהן בחמה מפני החמה ובגשמים מפני הגשמים ...ולא ישנים בהן לא שינת קבע ולא שינת עראי ,ולצורך בית הכנסת מותר לאכול ולישן בתוכו”. הרב משה איסרליש הרמ"א (שם) מורה את הגדר המיוחד לתלמידי חכמים .ומבאר בזה" ,ומותר לישון בבית המדרש לתלמידים ולחכמים ,כיוון שהם דרים שם”. ומתוך יסודות האחרונים ופסק מרן השולחן ערוך ,אנו פוסעים אל בית מדרשם של גדולי הדורות האחרונים ובני דורנו ,אשר העמיקו חקר בסוגיה חמורה זו והאירו את עינינו בביאורים נפלאים. האדמו"ר מרן רבי אברהם מרדכי אלתר מגור בספרו אמרי אמת (סנהדרין דף עא ע"א) מפרש את כוונת רבי זירא בעניין השינה בבית המדרש .ומבאר בזה ,דהא דאמר כל הישן בבית המדרש תורתו נעשית לו קרעים ,אין המכוון על שינה כפשוטה בלבד ,אלא על הלומד תורה ברפיונות ובלי חיות ודבקות ,עד שלימודו נעשה כמצוות אנשים מלומדה בבחינת תרדמה רוחנית ,וזה היה חידושו של רבי זירא שלא נפגמה חיותו בלימוד מעולם. הכהן הגדול מאחיו רבי ישראל מאיר הכהן בספרו משנה ברורה (סימן קנא סעיף קטן טז) מורה את גדרי היתר השינה לתלמידי חכמים .ומבאר בזה ,דאף על פי שבתי מדרשות חמורים בקדושתם, מכל מקום לחכמים ולתלמידיהם העוסקים בתורה תדיר מותר לישון בהם ,מפני שבית המדרש נחשב להם כבית דירה ,וממילא שינת עראי שם כדי לאגור כוח למודם מותרת ונחשבת כצורך הלימוד עצמו. הרב שמואל ארנפלד בספרו שו"ת חתם סופר המובא בספר פתחי תשובה (יורה דעה סימן שסח סעיף

קטן ב) מורה את חילוק הדין בין באים מחוץ לעיר לבני העיר .ומבאר בזה ,דתלמידי חכמים שאין להם בית דירה בעיר ,הרי בית המדרש נעשה להם כבית דירה גמור לכל צורכיהם ,ואפילו אינם דרים שם דרך קבע ,הותר להם לישון ולאכול שם מפני שבית המדרש הוא ביתא דרבנן בכל מקום. מרן הראשל"צ רבנו עובדיה יוסף בספרו חזון עובדיה (שבת חלק ג עמוד רנ) מורה את גדר הנהגת החסידות והזהירות במקומות הקודש .ומבאר בזה ,שאף על פי שמעיקר הדין הותר לתלמידי חכמים ולבחורי ישיבות הקבועים בלימודם לנמנם בבית המדרש כדי שיוכלו להמשיך בשקדיות תורתם ,מכל מקום מי שמחמיר על עצמו להימנע משינה במקום הקודש אפילו בעת הדחק ,זוכה למעלה עליונה ולסייעתא דשמייא מופלגת כהנהגתו של רבי זירא. מו"ר הגר"א וייס בספרו מנחת אשר (בראשית סימן לג) מפרש את שתי הבחינות בקדושת בית המדרש .ומבאר בזה ,דבבית המדרש קיימים שני יסודות :יסוד בית הדירה של הלומדים ויסוד קדושת השכינה .ועל כן ,אף שמיסוד בית הדירה נתנה התורה היתר לתלמידים לישון בו לצורך לימודם ,מכל מקום מצד יסוד מורא המקדש ורוממות קדושת המקום נהג רבי זירא לפרוש מכל שינה ,כדי לנהוג כבוד ומורא מוחלט במקום השראת השכינה. מו"ר הגרש"ה וואזנר בשו"ת שבט הלוי (חלק ט סימן רפ) מפרש את זהירות החכמים מלהתנהג בקלות ראש .ומבאר בזה ,דכל היתר השינה בבית המדרש לתלמידים אינו אלא כשהדבר נעשה לצורך החזקת הלימוד ולא לתענוג או לקלות ראש ,ומי שמשמר עצמו ומנמנם רק במידה המכריחה לחיזוק גופו ,נחשבת שנתו כחלק מעבודת הקודש ואינה פוגמת במורא המקום. ומתוך בירור דברי גדולי הדורות ופסקיהם המזוקקים ,אנו באים לתרגם את יסודות הסוגיה והחילוקים שבה למציאות החיים היומיומית ולעולם המעשה. אדם מן השורש הבא להתפלל או ללמוד בבית הכנסת ובבית המדרש ,נאסר עליו לחלוטין לישון בהם בין שינת קבע ובין שינת עראי ,מפני חובת מורא המקדש ואיסור קלות ראש במקום הקודש. תלמידי חכמים ובחורי ישיבות השוקדים על תורתם בבית המדרש ותורתם אומנותם ,הותר להם לנמנם שינת עראי בבית המדרש בעת עייפותם ,כיוון שבית המדרש נחשב להם כבית דירה, ושינה זו נועדה לאגור כוח להמשך הלימוד ולא לתענוג או לבטלה. בליל יום הכיפורים ,שבו נהגו רבים לשהות וללמוד בבית הכנסת כל הלילה ,הותר לישון בבית הכנסת מפני שהוא נחשב לצורך בית הכנסת ולצורך עבודת היום ,אך גם בזה יש להיזהר לנהוג בכובד ראש מופלג. אדם החש חולשה עמוקה באמצע לימודו או תפילתו ואין לו מקום אחר לנוח ,אם אינו מתלמידי המקום הקבועים ,עליו לצאת אל מחוץ להיכל בית הכנסת או בית המדרש כדי לנמנם ,ולא לנהוג קלות ראש במקום השראת השכינה. ומתוך בירור הנפקא מינות וההשלכות ההלכתיות למעשה ,נפתחים לפנינו שערי עיון רחבים, החושפים את העומק הרעיוני הטמון במהות השינה אל מול נוכחות קדושת המקום. ונראה לבאר את עומק השורש של איסור השינה במקום הקודש ,שאינו גזירה חיצונית בעלמא,

אלא מבטא תפיסה רוחנית עמוקה במפגש בין האדם לשכינה .השינה במהותה היא מצב של הסתלקות המוחין ,אובדן השליטה והרפיה מוחלטת של ההכרה .כאשר האדם נרדם ,נעלמת תודעתו הפעילה והוא שוקע בעולם של תרדמה וחוסר אונים .מנגד ,בית הכנסת ובית המדרש הם מקומות המייצגים את שיא ערנות הנפש ,את הדריכות הרוחנית ואת עמידת האדם הנוכחת והחיים אל מול פני ה' .העמידה במקום הקודש תובעת מן האדם נוכחות מלאה ,מודעות מתמדת ומורא קודש .על כן ,שינה כפשוטה במקום השראת השכינה נושאת בחובה סתירה פנימית :היא מבטאת קלות ראש וחוסר רגישות לעובדה שהאדם עומד בפתחו של היכל המלך .יעקב אבינו ,ברגע שהקיץ משנתו ,תפס מיד את הפער הכואב בין מצב התרדמה לבין נוראות המקום ,ועל כך הייתה צעקתו. ונראה להסביר עוד ,כי דווקא מתוך עומק זה מתבהר היתרם המיוחד של תלמידי החכמים והשוקדים על התורה .לגבי דידם ,בית המדרש אינו רק מקום שאליו נכנסים ויוצאים ,אלא הוא עצם מרחב חייהם – "ביתא דרבנן" .כאשר תלמיד חכם מנמנם מעט על סטנדר הלימוד מתוך עייפות של עמלה של תורה ,אין זו שינה של הפקרות ופריקת עול ,אלא אדרבה ,זוהי שינה שהיא עצמה חלק מרציפות הדבקות בתורה .שנתו אינה נתפסת כניתוק מן הקדושה ,אלא כצבירת כוח להמשך העבודה והצמיחה הרוחנית .החידוש הכביר בהנהגתו של רבי זירא היה ,שאף על פי שהיה תלמיד חכם עצום שכל חייו היו מקודשים לתורה ,מרוב חרדת הקודש ועוצמת המורא שהייתה בלבו אל מול רוממות בית המדרש ,החמיר על עצמו שלא לטעום אפילו שינת עראי של עובד ה', כדי לשמור על ערנות מוחלטת ויראה תדירה בבית ה’. ומתוך העומק הרעיוני ,נפתחים מעיינות המחשבה אל התבוננות פנימית בנפש האדם ובמאבק התדיר שבין תרדמת החיים לבין ערנות הרוח. ונראה להסביר ,כי תרדמת הגוף המשקפת את השינה בבית המדרש אינה אלא בבואה של התרדמה הנפשית שעלולה ליפול על האדם במהלך חייו .לעיתים מזומנות מוצא את עצמו האדם שקוע בשגרה ,פועל מתוך הרגל ועושה את מעשיו בבחינת מצוות אנשים מלומדה .הוא נמצא פיזית בתוככי בית המדרש ,שרוי בסביבה של קדושה ,אך נפשו שקועה בשינה עמוקה – ללא חיות, ללא רעננות וללא התפעלות מן האור האלוהי המקיף אותו .הלימוד והתפילה הופכים אצלו לשינת קבע רוחנית ,שבה המחשבה מעורפלת והלב כבוי .מאמרו הנוקב של רבי זירא ,שכל הישן בבית המדרש תורתו נעשית לו קרעים ,אינו רק אזהרה על שינה גשמית ,אלא קריאה מעוררת לנפש האדם שלא להפוך את בית המדרש ואת עבודת ה' למקום של תרדמת החושים והתקררות הלב. ונראה עוד ליישב ,כי הנהגתו המופלאה של רבי זירא ,שלא ישן בבית המדרש לא שינת קבע ולא שינת עראי ,מלמדת אותנו יסוד כביר בבניין הנפש .רבי זירא הבין כי כדי לזכות לאריכות ימים רוחנית – לחיים מלאי תוכן ,זכות ודבקות – חייב האדם לשמור על נקודת ערנות בלתי מתפשרת. גם כאשר תוקפת אותו העייפות ,גם כאשר נסיבות החיים ומעמסות הדרך מכבידות על נשמתו, הוא אינו מוותר לעצמו ואינו שוקע בתרדמה .הוא מבין כי כל רגע של שהייה במקום הקודש הוא הזדמנות פלאית למפגש עם השכינה ,ואינו נותן לשינת עראי של קטנות המוחין לבזבז את האור הגדול המזומן לו.

ומתוך אור המחשבה והבירור הפנימי ,עולה מתוך הסוגיה מצפן מוסרי מזוקק ,המורה דרך בתיקון המידות ובבניין אישיותו של האדם אל מול עולם הקודש. ונראה לבאר ,כי היסוד המוסרי העמוק העולה מסוגיה זו הוא תביעת הריכוז והנוכחות המלאה בכל עשייה ערכית וקדושה .רגיל האדם לחפש לעצמו נתיבים של פשרה ,להסתפק במחצה על מחצה ,ולפתור את מצפונו בשהייה פיזית במקום הקודש אף שתוכו וליבו בלתי מאוזנים .המוסר הנלמד מחרדתו של יעקב אבינו ומזהירותו המופלגת של רבי זירא מציב דרישה מוסרית נוקבת: אין להפוך את הקודש למקלט של הרגל ,ואין לנהוג זילזול וקלות ראש במקום ובזמן שנתייחדו להתעלות הנפש .עבודה שאין בה חיות ,ושהייה במקום קדוש מתוך פיזור הנפש ותרדמת הלב, פוגמות ביכולתו של האדם להיבנות ולהתרומם. ונראה עוד להסביר ,כי המצפן הפנימי הנבנה מכאן מלמד על התגברות על העצלות והרדיפה אחר הנוחות האישית .היכולת של האדם למשול ברוחו ,לנענע מעליו את תרדמת הגוף והנפש, ולשמור על מורא ודרך ארץ במקום השראת השכינה ,היא המפתח לקניית מידת הנגיעה באמת והיראה הטהורה .כאשר האדם מציב גבולות ברורים לרצונותיו ולעייפותו מתוך כבוד למה שמעליו ,הוא מזכך את אישיותו והופך להיות כלי קיבול ראוי לאור העליון. ומכאן ניקח עמנו תובנות לחיי היום יום :זהירות יתרה בכבוד מקומות הקודש – להקפיד לנהוג בבית הכנסת ובבית המדרש ביראת כבוד ובמורא גדול ,ולהתרחק מכל שמץ של קלות ראש ,שינה חסרת תועלת או הסחת הדעת. שמירה על חיות וערנות בעבודת ה' – להילחם בשגרה ובהרגל ,ולשאוף שכל לימוד ,תפילה ועשייה טובים ייעשו מתוך רעננות ,שמחה ונוכחות נפשית מלאה .כבישת הנוחות הגשמית מפני הקדושה – להרגיל את הגוף להשתעבד לשאיפות הנפש ,ולדעת לוותר על מנוחה ופינוק אישי כאשר נמצאים במרחב של קדושה ורוממות.

עיקר העניין: התמיהה העצומה שהוצבה בפתחה של הפרשה ,כיצד הצטער יעקב אבינו על שנתו בבית אל באומרו ואנכי לא ידעתי ,וכיצד נלמד מכאן איסור השינה במקומות הקודש אל מול הנהגתו של רבי זירא וההיתרים שנאמרו לתלמידי חכמים ,מצאה את פתרונה המופלא מתוך העמקת גדרי הדין וחלוקי הדרגות .מעיקר הדין ,נאסרה השינה בבית הכנסת ובבית המדרש איסור גמור מפני מורא המקדש ואיסור קלות ראש במקום השכינה .אולם ,חז"ל והפוסקים חילקו בין שאר אדם ,שאצלו כל שינה היא קלות ראש ,לבין תלמידי חכמים השוקדים על תורתם תדיר ,אשר בית המדרש נחשב להם כבית דירה ונמנום עראי שלהם נועד לאגור כוח להמשך עמלה של תורה .מתוך כך נתבאר כי מאמרו של רבי זירא שכל הישן בבית המדרש תורתו נעשית לו קרעים נאמר על שינת קבע של בטלה או על לימוד נטול חיות ,בעוד שהנהגתו העצמית שלא לישון אפילו שינת עראי הייתה מדת חסידות מופלגת, כדי לשמור על מורא קודש מוחלט ללא שום הרפיה.

עיקר העניין -המשך: כאשר האדם מעורר את נפשו מתרדמת ההרגל ושומר על ערנות זכה במקום הקודש ,הוא זוכה להרגיש את נוראות השכינה הנמצאת עמו בכל עת .כשסייגי הזהירות והמורא הופכים לחלק בלתי נפרד ממהות החיים ,נפתחים לפני האדם שערי שמיים והופכים את כל הווייתו למשכן נאמן לאור ה’.