האם יעקב אבינו הניח אבנים אף מסביב לגופו כנגד חיות רעות?

האם יעקב אבינו הניח אבנים אף מסביב לגופו כנגד חיות רעות? לילה אפל ודממה מתוחה יורדים על הרי ירושלים ,עת צועד יעקב אבינו יחידי ,נרדף ונענה, בבריחתו המבוהלת מפני חמת עשיו אחיו .צללי ההרים מתארכים ,ויללת חיות הטרף המהדהדת בגיא מזכירה את הסכנה הגשמית והרוחנית האורבת לו בדרכו הלאה מבית אביו .והנה נפתחת לפנינו יריעה מקראית ודרשנית מבהילה ,כפי שנאמר בפרשתנו…

האם יעקב אבינו הניח אבנים אף מסביב לגופו כנגד חיות רעות? לילה אפל ודממה מתוחה יורדים על הרי ירושלים ,עת צועד יעקב אבינו יחידי ,נרדף ונענה, בבריחתו המבוהלת מפני חמת עשיו אחיו .צללי ההרים מתארכים ,ויללת חיות הטרף המהדהדת בגיא מזכירה את הסכנה הגשמית והרוחנית האורבת לו בדרכו הלאה מבית אביו .והנה נפתחת לפנינו יריעה מקראית ודרשנית מבהילה ,כפי שנאמר בפרשתנו (בראשית כח ,יא) :ויפגע במקום ההוא וילן שם כי בא השמש וייקח מאבני המקום וישם מראשותיו וישכב במקום ההוא .ופירש הכהן הגדול מאחיו רבי ישראל מאיר הכהן בשם רש"י (שם) :וישם מראשותיו – עשאו כמין מרזב סביב לראשו ,שירא מפני חיות רעות .התחילו מריבות זו את זו ,זאת אומרת עלי יניח צדיק את ראשו ,וזאת אומרת עלי יניח ,מיד עשאן הקדוש ברוך הוא אבן אחת ,וזהו שנאמר וייקח את האבן אשר שם מראשותיו. והלב משתומם והמוח נסער למול המראה המפליא הזה :כיצד זה ייתכן שגדול האבות ,בחיר שבאבות ,הרוצה להגן על עצמו מפני החיות הרעות שבמדבר ,מקיף באבנים אך ורק את ראשו

ומותיר את כל שאר גופו חשוף ומופקר לשיני טורף? והרי ההיגיון הפשוט והשכל הישר זועקים – הרי כל גופו של האדם צריך שמירה והגנה! מה נתרחש בחדרי לבבו של יעקב אבינו בעת שהציב את האבנים סביב מראשותיו ,ומדוע התרכזו המריבות והקנאה דווקא בין האבנים שסובבו את ראשו ולא בין שאר האבנים? ומתוך התימהון העצום העולה למול התנהגותו של יעקב אבינו בהנחת האבנים סביב ראשו, אנו פוסעים אל מקראי הקודש בפרשת ויצא ואל מפרשי התורה המבארים את הפסוקים“ .ויפגע במקום ההוא וילן שם כי בא השמש ויקח מאבני המקום וישם מראשותיו וישכב במקום ההוא" (בראשית כח ,יא) “וישכם יעקב בבקר ויקח את האבן אשר שם מראשותיו וישם אתה מצבה ויצק שמן על ראשה" (בראשית כח ,יח)

ומתוך סדר המילים בולטת התמיהה ,שהרי בתחילה נאמר ויקח מאבני המקום בלשון רבים, ולאחר מכן נאמר וישם מראשותיו ,ואילו בבוקר נאמר ויקח את האבן אשר שם מראשותיו בלשון יחיד ,דבר המורה על הנס הגדול והשינוי שנעשה באבנים. מרן רבי יוסף קארו בספרו כסף משנה (הלכות יסודי התורה פרק ה) מפרש את גדר השמירה שהוצרך ליעקב .ומבאר בזה ,כי יעקב אבינו עשה השתדלות בדרך הטבע לשמור את נפשו ,ועל כן עשה סידור מיוחד באבנים כדי שלא תינגף רגלו או ראשו. רבנו משה בן נחמן הרמב"ן (בראשית כח ,יא) מפרש את פשר הנחת האבנים סביב מראשותיו. ומבאר בזה ,ששם אבנים מראשותיו לשמור ראשו מן הקרה ומן החיות הרעות ,לפי שהראש הוא האיבר החשוב והחיוני ביותר שבו תלויה חיות האדם. רבנו דוד קמחי הרד"ק (בראשית כח ,יא) מפרש את סדר סידור האבנים .ומבאר בזה ,כי יעקב הקיף את מראשותיו באבנים כדי לעשות לו כמין מחסה וצל ,וכדי שלא יבואו רמשים וחיות רעות אל ראשו בעודו ישן. רבנו אברהם איבן עזרא (בראשית כח ,יא) מפרש את הלשון מראשותיו .ומבאר בזה ,שהוא מצידו של הראש ,כלומר שהציב אבנים סביב מקום הנחת ראשו. רבי דוד הלוי סגל בספרו דברי דוד (בראשית כח ,יא) מחדש את היישוב לשאלת היקף הגוף .ומבאר בזה ,שבאמת יעקב הקיף גם את כל גופו באבנים מפני חיות ,ומה שרש"י מביא וכותב דווקא מראשותיו דהיינו מסביב לראשו ,משום ששם היה חידוש גדול שהאבנים התחילו מריבות זו עם זו ,שכל אחת שהייתה סביב לראשו הייתה רוצה להיות תחת ראשו ממש ונעשו אבן אחת ,מה שאין כן לגבי האבנים שהיו מסביב לגופו של יעקב לא היה בזה חידוש כי הם היו רחוקות מהראש גם בהתחילה על ידי הסידור של יעקב ,ולכן לא הזכיר מאותו ההיקף שסביב גופו כי לא היו מריבות זו עם זו. רבי דוד פארדו בספרו משכיל לדוד (בראשית כח ,יא) מפרש את הלשון מרזב בדברי רש"י .ומבאר בזה ,דהרי ידוע שמרזב הוא שם צינור קטן שיוצא מן המזחילה דהיינו צינור שסביב כל הגג ובסופו יוצא המרזב ,ואם כן לא שייך שם מרזב עד שיהא שם המזחילה שממנה יוצא המרזב, ובאמרך מרזב ממילא שיש שם גם מזחילה ,והכא נמי עשה כמו חומה גדולה ורחבה סביב סביב

כל גופו דהיינו כדמות מזחילה ,וממנו יוצא מחיצה קטנה וקצרה סביב ראשו דמות מרזב שיוצא מן המזחילה ,ולא הוצרך רש"י להזכיר בפירוש אותן שסביב גופו דכבר רמזן באמרו מרזב. רבי אברהם פייער בספרו משכיות כסף (פרשת ויצא עמוד לא) מפרש על פי דברי הכתב סופר את פחדו של יעקב .ומבאר בזה ,שכיון שהשביע את עשיו על מכירת הבכורה ,ועשיו התחרט וביקש להרוג את יעקב ומאחר שביטל את המכירה עבר על שבועתו ,ואמרו חז"ל שחיה רעה באה על שבועות שווא ,ולכן פחד יעקב שיענש מחיות רעות ,וכיון שכל רושם חטא ועוון ניכר בצורת האדם על פניו ,עשה כמין מרזב סביב לראשו שלא יסתכלו בפניו וירגישו רושם מהחטא ,ולשמירת גופו לא היה צריך תקנה כי נכון לבו בטוח שלא ישלוט שום דבר רע על גופו כי הוא איש תם. ומתוך דברי מפרשי התורה המאירים את הכתובים ,אנו פוסעים אל תוככי היכל התלמוד ,לעמוד על מקור הסוגיה ודברי חז"ל שגילו את סוד האבנים ומריבותיהן. בגמרא במסכת חולין (דף צא ע"א) מובאת המימרא המרכזית המבררת את מאבק האבנים ואחדותן .ומבארת בזה" ,כתיב ויקח מאבני המקום וכתיב ויקח את האבן אשר שם מראשותיו, אמר רבי יצחק :מלמד שנקבצו כולן למקום אחד והתחילה כל אחת ואחת אומרת עלי יניח צדיק זה ראשו ,תנא :כולן נבלעו באחד" .הנה מפורש בגמרא כי התחרות בין האבנים נסבה כולה סביב זכות הקרבה אל ראשו של הצדיק ,ומתוך כך נעשה הנס שכולן התאחדו לאבן אחת. בגמרא במסכת פסחים (דף נו ע"א) מובא יסוד מעלתו ואחדותו של יעקב אבינו .ומבארת בזה, "אמרו לו בניו :שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד ,אמרו :כשם שאין בלבך אלא אחד כך אין בלבנו אלא אחד" .הרי שמידת האחדות השלימה והקדושה הנבדלת היא מהות דמותו של יעקב אבינו, ועל כן לא יכלה לשרות סביבו חלוקה ופירוד. בגמרא במסכת שבועות (דף טו ע"ב) מובא המאמר בעניין חטאי שבועות ועונשם .ומבארת בזה, כי בעוון שבועת שווא ושבועת שקר חיה רעה באה לעולם ופוגעת בבני אדם ,ומכאן עלה פחדו של יעקב שמא ייפגע מן החיות הרעות מחמת חשש עבירה. בתלמוד ירושלמי במסכת ברכות (פרק ד הלכה א) מובאת השתדלות האבות בדרכים .ומבאר בזה, שהאבות הקדושים עשו תמיד מעשה השתדלות קטן בדרך הטבע כדי לחזק את השמירה ולמעט בנס ,ומתוך אותה עשייה מועטת זכו לגילויים אלוקיים שעלזים מעל הטבע. ומתוך בירור השמעתות בבבלי ובירושלמי ,אנו מעפילים אל היכלם של רבותינו הראשונים ,אשר העמיקו חקר לברר את גדר השתדלותו של יעקב אבינו ואת סוד המחיצה שהציב סביב מראשותיו. רבנו שלמה יצחקי רש"י (בראשית כח ,יא) מפרש את אופן סידור האבנים והנס שנעשה בהן .ומבאר בזה ,שעשאן כמין מרזב סביב לראשו מפני שהיה ירא מן החיות הרעות ,והתחילו מריבות זו עם זו שכל אחת אמרה עלי יניח צדיק את ראשו ,עד שעשאן הקדוש ברוך הוא אבן אחת. רבנו משה בן נחמן הרמב"ן (בראשית כח ,יא) מפרש את טעם התרכזות השמירה בראשו של יעקב .ומבאר בזה ,שהראש הוא האיבר העיקרי שבו תלויים חיי האדם ונשמתו ,וכאשר הראש מוגן ושמור מן החיות ,שוב אין החיות שולטות בגוף ,לפיכך הסתפק יעקב בהנחת האבנים סביב מראשותיו בלבד.

רבנו יהודה הלוי (כוזרי מאמר שני אות יד) מפרש את קדושת המקום והשפעתה על הגוף .ומבאר בזה ,שבהר המוריה הייתה שוררת שמירה אלוקית עליונה ,ויעקב אבינו ידע שבמקום קדוש זה אין הטבע הרגיל שולט ,וכל השתדלותו באבנים לא הייתה אלא עשייה כלשהי בדרך הטבע כדי למעט בנס ,ולפיכך הציב מחיצה סביב הראש בלבד. רבנו יצחק אברבנאל (בראשית כח ,יא) מפרש את מצבו הנפשי והרוחני של יעקב באותו הלילה. ומבאר בזה ,שפחדו של יעקב מן החיות הרעות היה ניזון מטרדת הדרך ומאימת עשיו ,ועל כן ביקש להגן על איבר המחשבה והתפילה שהוא הראש ,כדי שיוכל לישון ביישוב הדעת ולזכות למראה הנבואה. ומתוך יסודותיהם הזכים של הראשונים ,אנו באים אל שולחנם של גדולי האחרונים ,אשר נדרשו ליישב את התמיהה העצומה והאירו את עינינו בביאורים מחודשים ועמוקים. רבי דוד הלוי סגל בספרו דברי דוד (בראשית כח ,יא) מחדש את היישוב הנפלא בעניין היקף כל הגוף .ומבאר בזה ,שבאמת יעקב אבינו הקיף באבנים את כל גופו כולו כדי להישמר מן החיות, ומה שפירש רש"י דווקא סביב ראשו ,משום שרק באותן האבנים שהיו סביב הראש התרחשה המריבה ,לפי שכל אחת רצתה להיות תחת ראשו ממש ,מה שאין כן באבנים שהיו סביב גופו לא שייכת קנאה ומריבה כי היו רחוקות מן הראש ,ומשום כך לא הזכירן הכתוב. רבי דוד פארדו בספרו משכיל לדוד (בראשית כח ,יא) מחדש את הדיוק בלשון המרזב .ומבאר בזה ,שאין נקרא מרזב אלא צינור קטן הנסמך אל מזחילה גדולה ,וממילא כשהזכיר רש"י שנעשו כמין מרזב ,רמז בזה שעשה יעקב חומה רחבה סביב כל גופו כדמות מזחילה ,וממנה יצאה מחיצה קטנה סביב ראשו כדמות מרזב ,ואף האבנים שסביב גופו השתתפו במריבה שביקשו שתבוא המנוחה לצדיק על ראשו בזכותן. רבי שמחה זלמן זיו בספרו אור רש"ז (פרשת ויצא עמוד קעא) מחדש את היסוד במיעוט הנס .ומבאר בזה ,שהרי האבנים סביב הראש אינן יכולות למנוע חיה רעה מלקפוץ עליהן ,אלא שכל עשייתו של יעקב הייתה אך ורק עשייה מועטת בדרך הטבע כדי למעט בנס ,ולפיכך לא הוצרך להקיף את כל גופו אלא הסתפק בהיקף כלשהו סביב ראשו. רבי אברהם פייער בספרו משכיות כסף (פרשת ויצא עמוד לא) מפרש על פי דברי הכתב סופר את פחדו של יעקב מן החיות הרעות .ומבאר בזה ,שחשש יעקב שמא עבר על עוון שבועה במכירת הבכורה ,וחיה רעה באה על עוון שבועות ,וכיוון שרושם העוון ניכר בעיקר בצורת הפנים והראש, עשה מחיצה סביב ראשו שלא יסתכלו החיות בפניו ,אך לגופו לא היה צריך שמירה לפי שהיה איש תם ונכון ליבו בטוח. ומתוך זיו תירוציהם של גדולי האחרונים ,אנו מעפילים אל היכלי החסידות ומעיינות הפנימיות, אשר העמיקו פנימה אל נבכי הנפש וגילו לנו אורות גנוזים במעשיו של בחיר האבות. רבנו יהודה ליוואי בן בצלאל המהר"ל בספרו גור אריה (בראשית כח ,יא) מחדש את הסוד העמוק במהות קדושת יעקב .ומבאר בזה ,כי מעלת יעקב היא מעלה נפרדת ונבדלת מכל ענייני העולם, ודבר שהוא קדוש ונבדל אינו מתחלק אלא הוא תכלית האחדות ,ומפני שראשו של יעקב הוא

מקום הנשמה השכלית והקדושה ,לא היה ראוי שיהיה תחתיו ריבוי של אבנים גשמיות ,ולכן התעוררה המריבה בין האבנים ,עד שעשאן הקדוש ברוך הוא אבן אחת כדי שתשרור שם האחדות הגמורה המתאימה למדרגת נשמתו. האדמו"ר מגור הרב אברהם מרדכי אלתר בספרו אמרי אמת (פרשת ויצא) מחדש את היסוד העצום בעניין כוח האחדות .ומבאר בזה ,שכל זמן שהיו האבנים מפורדות ומחולקות ,הניעה אותן מידת הקנאה והשנאה וכל אחת תבעה כבוד לעצמה ,אך ברגע שעשאן הקדוש ברוך הוא אבן אחת, בטלה ממילא כל הקנאה והתחרות ,לפי שכאשר יש אחדות אמתית וכולם אגודה אחת ,אין שום אדם מקנא בחברו ואין כואב לאיש את אשר לזולתו. האדמו"ר מחב"ד הרב מנחם מנדל שניאורסון מליובאוויטש בספרו לקוטי שיחות (חלקי הפרשה) מפרש את השמירה הרוחנית שהציב יעקב לראשו .ומבאר בזה ,כי יעקב אבינו ידע שבמקום הקדוש שבו התפללו אבותיו אין לו לירא מחיות רעות כפשוטן ,אלא שחששו העיקרי בצאתו לחרן היה מפני החיות הרעות הרוחניות ,הלוא הם כוחות הטומאה והיצר המבקשים להפילו ברשתם, ועל כן הניח אבני קודש סביב ראשו ,ללמדנו שגם בשעה שאדם עוסק במלאכת חול ובענייני העולם ,חייב הוא לשמור על ראשו ומחשבתו שיישארו קודש לה’. ומתוך בירור יסודות הדברים בעמקי הנגלה והנסתר ,נפתחים לפנינו שערי הלכה ומעשה, והדברים עולים ומתבררים בנפקא מינות מעשיות המורות דרך בנתיבות חייו של עובד ה’. הגדרת השתדלות בדרך הטבע לעומת ביטחון – מתוך דברי הסבא מקלם ובעל אור החיים מתבאר ,כי אין לאדם לסמוך על הנס באופן מוחלט ,אלא חובה עליו לעשות השתדלות מועטת בדרך הטבע כדי למעט בנס ,ומאידך אינו צריך להפריז בהשתדלות גשמית מעבר למתחייב ,אלא להאמין כי עיקר השמירה וההצלה הן מאת ה' יתברך. שמירת המחשבה והשכל בעת עסיקת צרכי החול – מתוך דברי הרבי מליובאוויטש עולה הוראה למעשה ,שכאשר אדם יוצא אל עולם המעשה ואל עסקיו ,חייב הוא להציב גדרים וסייגים סביב ראשו ומחשבתו ,כדי שגם בזמן שידיו עוסקות במלאכת חול ,יישאר שכלו משוחרר מהשפעות זרות וישמור על טהרתו וקדושתו. כוח האחדות כסגולה לביטול הקנאה והמחלוקת – מתוך דברי המהר"ל והאמרי אמת מתבאר יסוד גדול בהנהגת הציבור והבית ,שכל זמן שמבחינים בני אדם בפירוד וביחידיות ,מתעוררות מידות הקנאה והתחרות ,אך ברגע שמתאגדים כולם למטרה אחת ונעשים כאבן אחת ,מתבטלים הניגודים ומתפשטת הברכה והשלום. הגנה על חלקי הגוף השונים מנזקי החטא – מתוך דברי המשכיות כסף מתבאר ,כי עיקר פגיעתם של כוחות הרע והמזיקים נשענת על הרושם והפגם הניכרים בפניו ובשכלו של האדם ,ועל כן שמירת הראש והפנים מראות אסורות ומהרהורים רעים היא הערובה העיקרית להגנת הגוף כולו. ומתוך בירור הנפקא מינות וההשלכות המעשיות ,נפתחים מעיינות החכמה אל התבוננות פנימית ,עמוקה ומקיפה בעבודת ה' ובבניין נפש האדם. ונראה להסביר ,כי מעשהו של יעקב אבינו בהנחת האבנים סביב מראשותיו אינו רק תחבולה

גשמית להגנה מפני חיות המדבר ,אלא הוא מהווה אב טיפוס ומורה דרך לכל אדם הצועד במסע חייו בעולם הזה .יעקב אבינו יוצא מבית מדרשם של שם ועבר – מקום שכולו קודש ,רוחניות והתעלות – וצועד אל עבר חרן ,אל עולם המעשה ,הניסיונות וטרדות הפרנסה .בנקודת המעבר הזו ,ברגע שבו שוקעת השמש והחשיכה החומרית מאיימת לבלוע את האור הרוחני ,מבין בחיר האבות כי הסכנה הגדולה ביותר אינה פגיעת החיות בגוף ,אלא טשטוש הדעת והשכל על ידי חיות הטרף של היצר וההבל .על כן ,השתדלותו העיקרית מרוכזת סביב ראשו ,סביב המחשבה והתודעה .הוא מציב אבני קודש סביב מראשותיו ,לאמור :הגוף אמנם יצטרך לעסוק בענייני החול, הידיים ייגעו בעבודת כפיים ,אך הראש – מקום הנשמה והמחשבה – חייב להישאר מוגן ,מורם ומקודש ,מבלי לתת למחשבות זרות ולרוחות השעה לחדור לתוכו. ונראה עוד ליישב ,כי הסוד העמוק של מריבת האבנים והפיכתן לאבן אחת מגלה לנו את שורש התיקון של היצר והקנאה .כל עוד האבנים היו מפורדות ומחולקות ,כל אחת ראתה את עצמה כישות נפרדת ונאבקה על מקומה וכבודה ,באומרה עלי יניח צדיק את ראשו .זוהי תכונת החומר והגשמיות ,שבה הפירוד מוליד תחרות ,קנאה ומחלוקת .אך ברגע ששרתה עליהן קדושתו של יעקב אבינו – שהיה תכלית האחדות והשלמות הרוחנית – התעלתה מציאותן הגשמית ,והקדוש ברוך הוא עשאן אבן אחת .כאשר בני אדם מתאחדים סביב נקודת אמת וקדושה ,מתבטלת ממילא כל תחושת הפירוד והישות הפרטית ,וכולם הופכים לנגיעה אחת של ברכה ושלום .האדם הלומד ממעשה יעקב מבין כי הדרך היחידה להינצל ממריבות והתנגשויות בעולם הזה היא להתקשר אל האחדות העליונה ,להכניס את קדושת התורה אל תוך עולם החומר ,ולהפוך את כל הפרטים המפורדים לאגודה אחת המכוונת לעבודת ה'. ומתוך ההתבוננות הרעיונית בעומק נפשו של בחיר האבות ,נחשפת לפנינו סימטריה פנימית מופלאה והקבלה מרהיבה בין חלקי התורה ,השוזרת את הגנת ראשו של יעקב באבנים עם סוד המקדש ,כלי הקודש והגאולה העתידה. ונראה להקביל את שלושת חלקי גופו של האדם – הראש ,הלב והגוף – לשלושת חלקי המשכן והמקדש :קודש הקדשים ,הקודש ,והחצר .הראש ,שהוא משכן הנשמה והשכל ,מקביל לקודש הקדשים שבו מונח ארון העדות .הלב ,שהוא משכן הרגש והתפילה ,מקביל להיכל ולמזבח הזהב. והגוף ,העוסק בעשייה החומרית ,מקביל לחצר המשכן שבה מונח מזבח הנחושת .כשם שבקודש הקדשים לא הייתה דריסת רגל לחיצונים והכול היה מוקף קדושה עליונה ואחדות מוחלטת ,כך דרש יעקב אבינו להקיף את ראשו באבני המקום – אבני הקודש של הר המוריה – כדי ליצור מחיצה בצורה שמנתקת את איבר השכל והנשמה מכל מגע עם רוחות החול והטומאה. ומכאן עולה סימטריה נפלאה בין נס האבנים שנעשו אבן אחת לבין בניין בית המקדש לעתיד לבוא .באבנים שסביב ראש יעקב התחוללה מריבה מחמת הפירוד ,אך ברגע שנגעה בהן קדושת הצדיק נבלעו כולן והיו לאבן אחת ,ועליה יצק יעקב שמן וקרא לה בית אל .הקבלה זו מורה כי כל עוד כנסת ישראל מצויה בגלות ,מפוזרת ומפורדת כאבנים הללו ,שולטת מידת הדין והקנאה בעולם .אך לעתיד לבוא ,כשינועו אבני הקודש וישובו אל הר המוריה ,יתאחדו כל חלקי האומה והעולם כולו סביב אבן השתייה ,ויתקיים מקרא שכתוב :והיה ה' למלך על כל הארץ ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד.

ומתוך בירור ההקבלות ועומק סודותיה של הסוגיה ,עולה מתוכה מצפן מוסרי מזוקק ,המורה דרך בתיקון המידות ובבניין אישיותו של האדם אל מול עולם הקודש. ונראה לבאר ,כי היסוד המוסרי העמוק העולה מסוגיה זו הוא תביעת הריכוז ,שמירת השכל והגנת המחשבה מפני השפעות זרות .רגיל האדם לחשוב כי כיוון שהוא נדרש לעסוק בענייני החול ולהתמודד עם טרדות המעשה ,מותר לו להפקיר את מחשבותיו ולהיגרר אחר רוחות השעה. המוסר הנלמד ממעשהו של יעקב אבינו מציב דרישה מוסרית נוקבת :גם כאשר אדם נדרש לצאת אל הדרך ולעסוק בצרכי גופו ,עליו להבטיח כי ראשו ומחשבתו יישארו מוקפים בחומת בצורת של קדושה .אין להניח ליצר ולטרדות החומר לחדור אל היכל הנשמה. ונראה עוד להסביר ,כי המצפן הפנימי הנבנה מכאן מלמד על התגברות על הקנאה והתחרות דרך התקשרות אל האחדות .הקנאה והשנאה נובעות מתוך תפיסה חומרית של פירוד ,שבה כל אחד מרגיש כי הצלחתו של חברו באה על חשבונו .המוסר העמוק של נס האבנים מלמד כי כאשר מתעלים אל מדרגת האחדות והקדושה ,מבינים כי כולנו חלקים ממציאות אחת שלמה ,ושוב אין מקום לקנאה או למחלוקת. ומכאן ניקח עמנו תובנות לחיי היום יום :הגנת השכל והמחשבה – להקפיד שלא להכניס אל הראש דברי הבל ,מראות אסורים ומחשבות זרות ,אלא להקיף את המחשבה בדברי תורה ובמחשבות טהורות גם בעת העבודה והמשא ומתן. ביטול הקנאה והמחלוקת – לזכור כי כל בני ישראל הם אגודה אחת ,וכאשר פועלים מתוך אחדות ורצון לרומם את שמו יתברך ,בטלה התחרות ונפתחים מעיינות השלום. עשיית השתדלות מועטת בביטחון שלם – לדעת כי האדם נדרש לעשות השתדלות קטנה בדרך הטבע כדי למעט בנס ,אך עליו להשליך את יהבו על הקדוש ברוך הוא שהוא השומר האמיתי בכל דרכיו.

עיקר העניין: התמיהה העצומה שהוצבה בפתחה של הפרשה ,מדוע יעקב אבינו הניח אבנים אך ורק סביב ראשו ולא סביב כל גופו להגנה מפני חיות רעות ,מצאה את פתרונותיה המופלאים מתוך דברי רבותינו .הבעל דברי דוד והמשכיל לדוד ביארו כי באמת יעקב הקיף את כל גופו באבנים ,אלא שהמריבה והנס של הפיכתן לאבן אחת התרחשו רק באבנים שסביב הראש ,לפי שהיו קרובות אל הצדיק ,או מפני שהמרזב שסביב הראש נמשך מן המזחילה שסביב הגוף. הסבא מקלם הסביר כי יעקב עשה השתדלות מועטת בדרך הטבע כדי למעט בנס ,ועל כן הסתפק בהקפת הראש בלבד .המשכיות כסף ביאר כי יעקב חשש מעוון שבועה שעליו באה חיה רעה ,וכיוון שרושם החטא ניכר בפנים ,הקיף את ראשו שלא יראו החיות את רושם העוון ,אך גופו היה שמור מצד תמותו.

עיקר העניין -המשך: המהר"ל פירש כי נשמת יעקב היא תכלית האחדות הנבדלת ,ולכן לא היה ראוי שיהיה תחת ראשו ריבוי של אבנים גשמיות ,עד שעשאן הקדוש ברוך הוא אבן אחת .בעל אמרי אמת לימד כי בהיותן אבן אחת בטלה הקנאה .והרבי מליובאוויטש חידש כי יעקב חשש מחיות רעות רוחניות ,ועל כן הניח אבני קודש סביב ראשו כדי לשמור על מחשבתו טהורה גם בעת צאתו לחרן. כאשר האדם שומר על ראשו ומחשבתו בתוך טהרת הקודש ,ומעורר בקרבו את מידת האחדות והביטחון ,נגאל הוא מכל מציאות של פירוד ומחלוקת ,וזוכה לשמירה עליונה ולסייעתא דשמיא בכל דרכיו. מסעו של יעקב אבינו אל הלילה ואל עולם המעשה מאיר באור יקרות את חובתו של האדם לשמור על שכלו ,מחשבותיו ופנימיותו מכל רוח זרה .בעולם שבו הפירוד והגשמיות מעוררים מדנים ותחרות ,מציב לנו בחיר האבות את סוד האחדות העליונה :כאשר האדם מציב את הקודש במרכז תודעתו ,הופכים כל הפרטים המפורדים לאגודה אחת ,ומתוך חומת הקדושה שהציב סביב מראשותיו נפתחים לפניו שערי שמיים לשמירה ,לברכה ולסייעתא דשמיא עד בלי די.

“