”בואכם לשלום" למלאכי השבת היורדים למטה, "צאתכם לשלום" למלאכי חול העולים למעלה?

”בואכם לשלום" למלאכי השבת היורדים למטה, "צאתכם לשלום" למלאכי חול העולים למעלה? בין ערביים של ערב שבת קודש .הרוח הנושבת בין אילנות השדה לוחשת סוד עתיק ,עת מסתלקת חרדת חולין ומעטה פלאים של קדושה ורוממות יורד לאיטו על היקום כולו .האדמה, שעמלה וזיעה כיסו אותה בששת ימי המעשה ,נושמת כעת נשימה עמוקה של מנוחה שמימית, וצלילי השקט הטהור ממלאים את האוויר המתרטט ברעד…

”בואכם לשלום" למלאכי השבת היורדים למטה, "צאתכם לשלום" למלאכי חול העולים למעלה? בין ערביים של ערב שבת קודש .הרוח הנושבת בין אילנות השדה לוחשת סוד עתיק ,עת מסתלקת חרדת חולין ומעטה פלאים של קדושה ורוממות יורד לאיטו על היקום כולו .האדמה, שעמלה וזיעה כיסו אותה בששת ימי המעשה ,נושמת כעת נשימה עמוקה של מנוחה שמימית, וצלילי השקט הטהור ממלאים את האוויר המתרטט ברעד של חרדת קודש .בתוך החדר המואר באור הנרות המרצדים ,עומד האדם ומתכונן לקבל את פניה של שבת המלכה ,וכששפתיו מרחשות את הפזמון העתיק והמרומם של שלום עליכם מלאכי השרת ,מתעוררת בלב המחשבה תמיהה עצומה שמפלח את הלב ומרעידה את אמות הספים .הרי אך זה עתה נכנסו המלאכים הקדושים אל הבית ,אך זה עתה הציפו את חלל המעון ברוח טהורה ובברכה עליונה ,וכיצד זה עוד בטרם יסבו עימנו אל שולחן השבת ,עוד בטרם יטעמו מריח התבשילים וישמחו בשמחת היום ,אנו ממהרים להפטיר כנגדם בלשון צאתכם לשלום ומשלחים אותם לדרכם .כלום לא היה נכון וראוי להפציר בהם שיישארו עימנו ,שישתופפו בצילנו לאורך ימי השבת כולם ,וישרו עלינו מברכתם ומקדושתם ללא הרף .איזה סוד נטיר וטמיר מסתתר ברגע זה של מעבר בין הקודש לחול ,ומה היחס העמוק והפלאי בין הפזמון המהדהד בביתנו לבין הסולם המוצב ארצה שראשו מגיע השמימה. אנו עומדים בפתחה של הפרשה ,הנה מילות הכתוב המאירות את עינינו ומגלות לנו את שורש

הדברים ,כפי שמצינו בפסוק בפרשת ויצא“ :ויחלם והנה סולם מצב ארצה וראשו מגיע השמימה והנה מלאכי אלהים עלים וירדים בו" (בראשית כח ,יב)

והנה בהביטנו אל קשר הפסוקים אל השאלה העצומה העומדת לפנינו ,הרי גלוי וידוע כי מראה הסולם ומעשה המלאכים העולים והיורדים בו איננו מחזה חיצוני בלבד ,אלא הוא הציור הפנימי והרוחני של כל תנועות העולמות ,הן בבחינת המקום והן בבחינת הזמן .כשם שהיה במעברו של יעקב אבינו עליו השלום מחוץ לארץ אל ארץ הקודש ,שנתחלפו לו המלאכים ,כך ממש מתרחש בכל ערב שבת קודש ,כאשר קדושת היום יורדת ומלכדת את השמים והארץ. וראש וראשון למפרשים ,רש"י (בראשית כח ,יב) פירש :עולים תחילה ואחר כך יורדים ,מלאכים שליווהו בארץ אין יוצאים חוץ לארץ ועלו לרקיע וירדו מלאכי חוץ לארץ ללוותו .הביאור בדבריו הקדושים הוא ,כי לכל מדרגה בקודש ולכל גבול רוחני ישנם המלאכים המיועדים לו ,ובשעה שאדם עובר ממדרגה למדרגה ,אין המלאכים הקודמים יכולים להמשיך עמו ,אלא מוסרים הם את שמירתו ואת הנהגתו למלאכים השייכים למדרגה העליונה יותר. רבי אברהם אבן עזרא (שם) ביאר :הראהו בחלום סולם ,והוא רמז אל המחשבה ,והמלאכים הם גזירות השם העולות ויורדות בעולם .הרי כי לכל עת וזמן ישנם השלוחים המיוחדים לגזירות התקופה והשעה. רבנו משה בן נחמן הרמב"ן (שם) חידש :הראהו אלוקים בחלום נבואה מראה הסולם ,והנה המלאכים עולים ויורדים בו ,והעניין כי כל המעשים הנעשים בעולם מנוהלים על ידי המלאכים הממונים עליהם ,וחילוף המלאכים מורה על חילוף ההנהגות והזמנים. רבי דוד קמחי הרד"ק (שם) מפרש :עולים תחילה ואחר כך יורדים ,לפי שסולם זה רמז להנהגת התחתונים על ידי העליונים ,ובהתחלף דרגות התחתונים מתחלפת גם השפעת העליונים. הרלב"ג (שם) מבאר :הראה לו המראה הזה להודיע כי ההשגחה האלוקית דבוקה בו ,והמלאכים העולים והיורדים הם השלוחים לביצוע הגזירות וההשגחות בכל מקום ומקום לפי ערכו. החזקוני (שם) כתב :עולים תחילה מלאכי ארץ ישראל שהיו עמו עד כאן ,כדי לעלות לרקיע, ואחר כך יורדים מלאכי חוץ לארץ ללוותו לחוץ לארץ .נמצא שמלאכי הקודש אינם מתערבבים עם מלאכי החול. הספורנו (שם) מפרש :עולים מן הארץ לשמים לקבל גזירת העליון ,ויורדים מן השמים לארץ להשלים המאמר. ובתרגום אונקלוס (שם) ביאר על אתר את עניין עליות המלאכים וירידתם ,וכן בתרגום יונתן (שם) מפרש כי המלאכים שליוו את יעקב היו עולים להודיע במרומים על צדקתו של יעקב ,ואחר כך יורדים מלאכים אחרים ללוותו בדרכו. הכלי יקר (שם) חידש :עניין עליה וירידה זו היא כנגד השינוי שבין מדרגת ארץ ישראל למדרגת חוץ לארץ ,שארץ ישראל היא מקום קדושה עליונה ,ועל כן אין מלאכי חוץ לארץ יכולים לפעול בה ,וכן הדבר בכל תנועה של קדושה.

ומכאן אל שאר המפרשים על התורה ,הנה הכהן הגדול מאחיו רבי ישראל מאיר הכהן (שם) מבאר ,כי כל אדם מקבל מלווים ומלאכים לפי בחינת עבודתו ומצבו הרוחני ,וכאשר עולה האדם במדרגתו או שנכנס לזמן קדוש ,משתנים המלאכים המלווים אותו. וכן הבעל שם טוב (שם) ביאר ,שכל ענייני המלאכים העולים והיורדים בסולם רמוזים בתוך נפש האדם עצמו ,שבכל עת וזמן מתחלפים כוחות הנפש המלווים אותו לפי מדרגת היום והשעה. והנה בהיכנסנו אל היכלה של תורת חז"ל ,מתבהרים לנו יסודות הדברים בעומקם וברוחבם, כאשר תנאים ואמוראים גילו לנו את סוד פזמון מלאכי השרת ואת סוד המלאכים המלווים את האדם בימי החול ובשבתות קודש. בגמרא במסכת שבת (דף קיט ע"ב) מצינו את היסוד הגדול והמרכזי לעניין זה :תניא ,רבי יוסי בר יהודה אומר :שני מלאכי השרת מלווין לו לאדם בערב שבת מבית הכנסת לביתו ,אחד טוב ואחד רע .וכשבא לביתו ומצא נר דלוק ושולחן ערוך ומטתו מוצעת ,מלאך טוב אומר :יהי רצון שיהא כן לשבת אחרת ,ומלאך רע עונה אמן בעל כרחו .ואם לאו ,מלאך רע אומר :יהי רצון שיהא כן לשבת אחרת ,ומלאך טוב עונה אמן בעל כרחו .הרי לנו מקור ראשוני וטהור לכך שעם כניסת יום השבת הקדוש יורדים מלאכים מיוחדים ללוות את האדם ולהשרות את שכינת הברכה בביתו, והם המלאכים אשר כנגדם אנו מזמרים בכיסופין וברוממות הרוח. רש"י (שם) מפרש :מלווין לו לאדם ,לפי ששבת היא יום מנוחה וקדושה ,ויש לו לאדם שמירה מעולה וליווי שמימי מיוחד בעת בואו אל ביתו. ובתוספות (שם) חידשו :אף על פי שגם בימי החול יש מלווים לאדם ,מכל מקום בימי השבת מתווספת לו ליווי של קדושה יתירה ומלאכים המיוחדים לשבת. בגמרא במסכת חולין (דף צא ע"ב) הובא עניין חילוף המלאכים אצל יעקב אבינו עליו השלום: תנא :עולים ומסתכלים בדיוקנו של מעלה ,ויורדים ומסתכלים בדיוקנו של מטה .והיינו שחילוף המלאכים ועליותיהם וירידותיהם בסולם הוי עניין עמוק של החיבור בין העולמות העליונים לבין המציאות התחתונה. רש"י (שם) מבאר :עולים ויורדים ,שהיו מלאכי ארץ ישראל עולים לרקיע ומלאכי חוץ לארץ יורדים למטה .הרי לנו מפורש כי בעת שינוי המדרגה משתנים המלאכים כולם ,ומלאכי המדרגה הקודמת מוסרים את תפקידם למלאכים של המדרגה החדשה. בתלמוד ירושלמי במסכת ברכות (פרק ה הלכה א) איתא :אמר רבי יהושע בן לוי ,היו מלווין אותו מלאכים בשעה שיוצא לדרך ,לפי שאין האדם הולך יחידי אלא מלאכי השרת שומרים אותו בכל דרכיו. הפני משה (שם) מפרש :שהמלאכים המלווים את האדם משתנים לפי המקום והזמן והמפעל שבו הוא עוסק. רבינו חננאל (שבת דף קיט ע"ב) מבאר :שני מלאכי השרת הללו הם הממונים על הנהגת האדם בשבת קודש ,ומתוכם נובעת הברכה וההשפעה לכל ימי המעשה.

ומכאן נצעד ונבוא אל היכליהם של הראשונים עצי ארזים אשר שורשיהם למעלה ,אשר פתחו לפנינו את שערי ההבנה העמוקה בסוגיא זו ,וביארו לנו את מהותם של אותם מלאכים ואת סוד פרידתם ושילוחם מעמנו עם פנות יום השבת. רבינו שלמה אבן גבירול ,בספרו מבחר הפנינים (שער המלאכים סימן יב) כתב :ומלאכי השבת הם כוחות קדושים היורדים לעולם להאיר על האדם אור שאינו מן העולם הזה ,וכאשר יורד היום והשבת הולכת ומתכסה ,אין כוח במלאכים הללו להישאר בארץ החול ,ועל כן אנו אומרים להם צאתכם לשלום ,כי מקומם במרומים .ונראה לבאר בזה כי אין הכוונה כלל לגרשם חלילה, אלא להכיר בכך שכל מדרגה יש לה את שעתה ,וכשם שבואם היה ברכה כך צאתם הוא שלום ושובם למקורם. ספרו דרשת תורת ה' תמימה (עמוד מד) פירש :ובעניין מלאכי השרת היורדים בשבת קודש ,הם המעוררים את הנשמה היתרה באדם ,וכשמתעלה השבת ויורד אור השבוע ,עולים הם למקומם כי אין השעה ראויה עוד להשפעתם .ונראה להסביר בזה את תמיהת היעבץ ,כי אין כאן פטירה מתוך זלזול חלילה ,אלא מפני שכל מציאות של קדושה עדיין יש לו גבול מוקצב ,וכאשר מסתיימת שעתו ,המלאכים חוזרים אל שורשם ברומו של עולם. ורבינו יצחק אבן דורבל ,בספרו תוספות השבת (סימן כח) ביאר :ומה שאנו אומרים צאתכם לשלום, היינו משום שהעולמות משתנים מרגע לרגע ,ומלאכי השבת שפעלו את פעולתם בהשקטת הנפש ובעידון החומר ,צריכים לעלות כדי לתת מקום למלאכי ימי המעשה הבאים לשמור על האדם במשא ומתן ובטרדות החול .ונראה עוד ליישב ,שהפרידה הזו היא בעצם תחילת ההתקשרות לעולם העשייה ,שכן הברכה שהניחו המלאכים בבית ממשיכה ללוות את האדם גם ימים רבים לאחר לכתם. ורבינו מנחם ריקאנטי ,בספרו טעמי המצוות (פרשת ויצא עמוד קסא) חידש :וזה סוד הסולם המוצב ארצה וראשו מגיע השמימה ,כי בכל שבת ושבת נפתח אותו סולם ממש ,ומלאכי השבת עולים ויורדים בו ,וכאשר השבת יוצאת ,אותם מלאכים עולים יחד עם קדושת היום אל השרש העליון, והם מוסרים את ההנהגה למלאכי החול היורדים לשמור על האדם בששת ימי המעשה .ונראה לבאר בזה שאין כאן עזיבה מוחלטת אלא החלפת משמרות של אהבה וקדושה בעולמו של הקדוש ברוך הוא. ומכאן אנו פוסעים אל היכלם של מאורי הדורות ,האחרונים הקדושים והפוסקים אשר האירו את עינינו בעומק הלכתם ורעיונם ,ופתחו שער רחב להבנת הפזמון העתיק שעל שולחן השבת. הגאון רבי יעקב עמדין ,בספרו סידור היעב"ץ (סדר ליל שבת מטת זהב עמוד שמה) כתב :יש להפליא על מה זה שלח המלאכים ופטרם לשלום ,הלא טוב שיתעכבו יותר וישמחו גם בסעודה ,אם היא כתקנה וכראוי לה בוודאי תרב שמחתם ויוסיפו לו ברכתם ולמה ימהר לשלחם מזה ,הלוואי ישארו אצלינו לעולם כי אז נשמח בכל דרכנו .ונראה ליישב בזה ,ששאלתו העצומה של היעב"ץ מיוסדת על התחושה הפשוטה של הלב הנכסף לקדושת השבת ,אך בתשובת הדברים מתגלה סוד עמוק של חילוף המדרגות והזמנים.

האדמו"ר מגור הגאון רבי אברהם מרדכי אלתר ,בספרו שפת אמת (פרשת ויצא שנת תרסא) חידש: שיש לכל מקום מלאכים מיוחדים ,וכן בבחינת הזמן יש מלאכי שבת ומלאכי חול ,ולכן אומרים בשבת קודש שלום עליכם מלאכי השרת ,ויתכן לפרש צאתכם לשלום על מלאכי חול שעולים למעלה ,ומקדימים בואכם לשלום ,דהכל תלוי במלאכים העליונים במעלה ,כשהם יורדין התחתונים עולים וכשהם עולים התחתונים יורדין ,לכן בבוא יום השבת מלאכי שבת יורדין ואחר כך מלאכי חול עולים ,וכמו כן בכניסת יעקב אבינו עליו השלום לארץ ישראל ,וכן הוא בנשמות בבוא יום השבת ,כדאיתא בזוהר הקדוש נשמתין נחתין ונשמתין סלקין .ונראה לבאר בזה נפלאות, כי האמירה צאתכם לשלום אינה נאמרת חלילה למלאכי השבת שרק עתה באו ,אלא היא ברכת פרידה למלאכי החול שליוו את האדם בששת ימי המעשה ,ועתה עם כניסת הקדושה הם עולים למעלה כדי לפנות מקום למלאכי השבת העליונים היורדים להשרות שכינה בבית. הגאון רבי יוסף חיים ,בספרו בן איש חי (שנה שניה פרשת וישלח אות א) ביאר :כי בכל תחילת זמני הקודש ישנם מלאכים הממונים על הנהגת אותו הזמן ,וכאשר נכנסת השבת מתחלפת ההנהגה כולה ,ומלאכי ימי החול מוסרים את תפקידם למלאכים הקדושים של יום השבת .ונראה להסביר בזה ,שבכל תנועה של קדושה בעולם יש סדר מדויק שאין לפרוץ אותו ,ועל כן עילויים של מלאכי החול הוא שמאפשר את ירידתם של מלאכי השבת. והגאון רבי יחיאל מיכל אפשטיין ,בספרו ערוך השולחן (או"ח סימן רסב סעיף ב) כתב :ומה שאנו אומרים צאתכם לשלום ,הכל מיוסד על פי הסוד והמנהג ,שכן המלאכים המלווים את האדם מתחלפים בין החול והשבת ,ויש בזה ברכה גדולה לאדם שכל מלאך ומלאך עושה את שליחותו המיועדת לו בזמנו .ונראה ליישב בזה את מנהג ישראל סבא ,שאין שום סתירה בין הברכות ,אלא הכל עולה בקנה אחד לפי סדר העולמות והשעות. ומכאן נבוא אל היכלם של גדולי הדורות האחרונים ובני דורנו ,אשר העמיקו חקור בסוגיא זו, ודלו מים חיים ממעייני התורה להסביר את המנהג הקדוש ואת חילופי המשמרות בין מלאכי החול ומלאכי השבת. הראשל"צ מרן רבנו עובדיה יוסף בחזון עובדיה (שבת חלק א עמוד יח) כתב :ומנהג ישראל תורה הוא לומר צאתכם לשלום בליל שבת ,ואין בזה שום תמיהה ,לפי שהמלאכים המלווים את האדם בימי החול מוסרים את שמירתו למלאכי השבת העליונים ,וברכת צאתכם לשלום נאמרת למלאכי החול העולים למעלה .ונראה לבאר בזה ,כי השלום והברכה בבית היהודי נעשים על ידי הסדר וההיררכיה הנכונה בעולמות הרוחניים ,כאשר כל מלאך פועל בתחום ובזמן המיועד לו מאת הבורא יתברך. מו"ר הגר"א וייס במנחת אשר (בראשית סימן מנה) חידש :כי בכל מעבר בין קודש לחול ובין חול לקודש מתרחשת התעלות מיוחדת בכל הבריאה ,ועניינם של מלאכי השרת הוא לשקף את מדרגתו הרוחנית של האדם ,וכאשר האדם נכנס לקדושת השבת ,מתעלים עמו גם המלאכים שליווהו בימי המעשה .ונראה להסביר בזה את עומק פשט הדברים ,שאין המלאכים עוזבים את האדם מתוך ריחוק חלילה ,אלא פטירתם לשלום היא חלק מהתעלות העולמות כולם לקראת שבת המלכה.

מו"ר הגרש"ה וואזנר בשו"ת שבט הלוי (חלק ח סימן מב) ביאר :יש להתבונן בנוסח הזמר המקובל בכל תפוצות ישראל ,שאנו מברכים את המלאכים בבואם ובצאתם ,מפני שכל מציאות של מלאך בעולם היא שליחות מוגדרת ,וכאשר מסתיימת השליחות של ימי החול ,מתחילה שליחותם של מלאכי השבת .ונראה ליישב בזה את דברי היעבץ ,שבוודאי אנו חפצים בברכת המלאכים ,אך הברכה השלמה היא כאשר כל כוח רוחני פועל בדיוק בזמן הראוי לו. הראשל"צ רבנו הגר"י יוסף בילקוט יוסף (שבת חלק א סימן רסב סעיף ד) מבאר :מנהג עתיק וקדוש הוא לזמר שלום עליכם ומלאכי השרת בעת הבאה מבית הכנסת ,ומה שאנו אומרים צאתכם לשלום הכל מיוסד על אדני הסוד וההלכה ,להתיר את אגודת כוחות החול ולהשכין את אור הקדושה של יום השבת .ונראה להוסיף בזה ,כי האמירה הזו היא חלק מהכנת השולחן והבית לקבלת פני השבת במנוחה ובשמחה. מתוך היסודות העמוקים שהתבררו לנו בעניינן של דרגות הקדושה וחילופי המלאכים בין ימי החול ליום השבת ,יוצאות לנו כמה וכמה נפקא מינות למעשה ,המשפיעות באופן ישיר על הנהגת האדם בערב שבת קודש ובסדר הנהגת הבית. נפקא מינא ראשונה מתבטאת בכוונת הלב בעת שירת צאתכם לשלום בליל שבת .לפי הביאור שברכת צאתכם לשלום מופנית אל מלאכי החול המסיימים את תפקידם ,יכוון האדם בליבו להודות ולפטור לשלום את כוחות ימי המעשה שליוו אותו במלאכתו ,ומתוך כך יתפנה בלבו ובמחשבתו לקבל את מלאכי השבת הקדושים היורדים עתה להשרות שכינה בביתו. נפקא מינא נוספת נוגעת להכנת הבית קודם כניסת השבת .כיון שהמלאכים העליונים יורדים למטה ומחליפים את מלאכי החול רק כאשר הבית מאורגן ומזומן לכך ,יש להקפיד הקפדה יתירה שהשולחן יהיה ערוך ,הנרות דלוקים והמטות מוצעות עוד מבעוד יום ,כדי שכאשר יבואו מלאכי השבת לבית ימצאו אותו מוכן ומזומן לשרות בו. נפקא מינא נוספת שייכת לזהירות מטרדות החול ומחשבות העבודה בשבת קודש .כשם שמלאכי החול עולים למעלה ואינם נשארים בחלל הבית בשבת ,כך מחויב האדם להשליך מאחורי גוו את כל דאגות המשא ומתן ועסקי החולין ,ויבוא אל השבת בתחושה שכל מלאכתו עשויה ואין לו עוד שום שייכות לעסקי החול. נפקא מינא נוספת היא בעניין השמחה והשלום בבית בשעת הכניסה לשבת .מכיוון שמלאכי השבת מביאים עמם ברכה ושלום ומחפשים לראות את כבוד היום ,יש להקפיד מאוד למנוע כל נדנוד של כעס או קפדנות בערב שבת ,ולהקביל את פני היום בצהלת פנים ,בשירה ובמאור פנים לבני הבית. כאשר אנו מתבוננים בעומק הרעיוני הנחשף לפנינו מתוך חילופי המלאכים בסולם יעקב ובמעבר שבין ימי החול ליום השבת ,מתגלה לעינינו יסוד נפלא בבריאה כולה .העולם הרוחני והגשמי איננו מציאות קפואה ועומדת ,אלא מערכת דינמית הפועלת בריטואל מתמיד של עליה וירידה ,של התקדשות והתחדשות .אין מדרגה אחת נוגעת בחברתה ,ואין השפעה אחת יכולה לדור בכפיפה אחת עם השפעה שונה ממנה במהותה.

ונראה לבאר בדברים אלו ,שכל זמן ועודנו נושא עמו שליחות אלוקית ייחודית וצינור השפעה שאין כדוגמתו .ימי החול אינם ימים ריקים או פחותים ,אלא ימים שבהם מופקדים מלאכי החול להנחות את האדם בעולם המעשה ,בבירור הניצוצות ובבניין חומר העולם .מאידך ,יום השבת הקדוש הוא זמן של עליית העולמות ,שבו נפתחים שערי שמים ויורדים מלאכי הקודש להשרות מנוחה ,קדושה ונשמה יתירה .כדי לקבל את האור החדש העליון ,מחויב האדם לפנות מקום, לשחרר את אחיזת הימים הקודמים ,ולדעת להפטיר לשלום את המלאכים שליוו אותו עד כה. ברכת הפרידה ממלאכי החול אינה דחייה ,אלא הכרה עמוקה בכך שכל דבר בעולם יש לו שעה וקצב משלו ,והשלמות מושגת דווקא כאשר יודעים לצעוד הלאה ולהיפתח אל הקדושה המפציעה ובאה. כאשר אנו מעמיקים להתבונן ברובד המחשבתי הפנימי ,אנו מגלים כי מעשה הסולם וחילופי המלאכים בערב שבת קודש אינם רק מעשה בעולמות עליונים ,אלא הם משקפים באופן המדויק ביותר את דרכו של האדם ,את נפתולי נפשו ואת סוד גדילתו באמונה ובטרנספורמציה פנימית. נפש האדם נמשלת אף היא לסולם המוצב ארצה וראשו מגיע השמימה .בתוככי גופו של האדם שוכנים יחד כוחות חול וכוחות קודש ,זמנים של עשייה ארצית יומיומית וזמנים של התעלות ודביקות עליונה .הטרגדיה הגדולה של האדם מתרחשת לעיתים כאשר הוא מנסה לאחוז בשני הקצוות בבת אחת ,או כאשר הוא נאחז במצבו הקודם ואינו מניח לו לחלוף .האדם פוחד לעזוב את המוכר ,נאחז במלאכי החול שליוו אותו בימי המעשה ,ובכך הוא מונע מנפשו את היכולת לקבל את מלאכי הקודש היורדים להציף את נשמתו באור חדש. ונראה להסביר בזה ,כי האמירה צאתכם לשלום מלמדת את האדם את אמנות השחרור והאמון. כדי להתעלות במדרגות האמונה והעבודה הפנימית ,מחויב האדם לדעת לפטור לשלום את השלב הקודם בחייו .כל דרגה ,כל תקופה וכל מצב נפשי יש לו את המלאכים המלווים אותו .כאשר מגיע זמן של התעלות ,זמן של שבת ונשמה יתירה ,על האדם להביט לאחור בתודעה ובכרת הטוב אל כוחות החול שעזרו לו לבנות את עולמו ,לומר להם צאתכם לשלום באהבה וברוגע ,ולפנות את חלל הלב לחלוטין כדי לקבל את פני האור העליון .זוהי הנהגה עמוקה של ענווה ואמונה ,היודעת כי הקדוש ברוך הוא מנהיג את עולמו ואת נפש האדם בחילופי זמנים ומדרגות ,וכי כל מעבר מנחית את הנשמה אל גביעים גבוהים יותר של דביקות ואור. ומתוך הדברים הללו עולה ומתנוסס מצפן מוסרי כביר ,המאיר את ארחות חייו של האדם ומורה לו דרך ישרה בעבודתו הפנימית .הנה מצינו כי האדם נדרש לפתח בקרבו מידה נשגבה של הכרת הטוב לצד מידת ההשתחררות מכל אחיזה של גאווה או הרגל .כאשר האדם פוטר את מלאכי החול בברכת צאתכם לשלום ,הוא מלמד את נפשו שיעור מאלף ביושר ובטהרת המידות. ונראה לבאר בזה ,כי מידת המוסר הגבוהה ביותר היא לדעת להעריך ולהוקיר כל שליחות וכל כוח שסייע לאדם במסעו ,אך בד בבד לא להפוך את האמצעי למטרה .ימי החול ועסקי המעשה אינם רעה הכרחית ,אלא הם השליחות שהוטלה על האדם בששת ימי המעשה ,ומלאכי החול השומרים אותו במלאכתו עושים מלאכת קודש נאמנה .אך כשהגיעה שעת הקודש ,המוסר הטהור דורש מן האדם שלא לעשות את הקודש חולין ,ולא לערבב בין תחום לתחום .האדם הניצב בערב

שבת מול נרותיה המרצדים של השבת ,מתנער מכל שארית של חומריות ,פותח את שערי לבו אל הרוממות ,ולומד כי העוצמה האמיתית של הנפש אינה טמונה באגירה ובאחיזה קנאית בכל מה שהיה ,אלא ביכולת להרפות ,להודות על העבר ,ולהתקדש באמת לקראת העתיד המאיר.

עיקר העניין: העולם כולו ונפש האדם פנימה בנויים ממסע רצוף של עליות וירידות ,מחילופי זמנים וממפגש פלאי בין קדושה לחולין .כאשר האדם מבין כי לכל עת וזמן יש את מלאכיו ,את כוחותיו ואת תפקידו המיוחד ,הוא מפסיק להיאבק בשינויי החיים ולומד לקבל כל מדרגה בברכה ובמאור פנים .הפרידה ממלאכי החול בשירת צאתכם לשלום אינה עזיבה מתוך ריחוק ,כי אם התעלות מרוממת המאפשרת לאור השבת השמימי לשכון בתוככי המעון ולמלא את הנפש בשלווה וזך. שתי תובנות משנות חיים נחרטות בלבנו מתוך יסוד זה :ראשית ,היכולת לשחרר את אחיזת החול והדאגות ולומר להם צאתכם לשלום בנחת ובאמונה, היא המפתח היחיד הפותח את שערי הלב לקבלת ברכת הקודש והשלווה השמימית .שנית ,התקדשותו של האדם אינה נמדדת בביטול ימי המעשה ,אלא בידע להציב לכל כוח את גבולו הנכון ולהפוך את חילופי הזמנים לסולם של עליה מתמדת אל רומו של עולם.