איך מותר לאדם למכור כל מה שיש לו כדי שישא בת תלמיד חכם הרי אסור לבזבז יותר מחומש?

איך מותר לאדם למכור כל מה שיש לו כדי שישא בת תלמיד חכם הרי אסור לבזבז יותר מחומש? מתוך שערי היכל בית המדרש ,שעה שבה נפש האדם נשאת על כנפי התשוקה העצומה לדבק באור תורתו של מקום ולשאת אשה מזרעם של ענקי הרוח ,עומד הלומד ותמה על פסק הגמרא

איך מותר לאדם למכור כל מה שיש לו כדי שישא בת תלמיד חכם הרי אסור לבזבז יותר מחומש? מתוך שערי היכל בית המדרש ,שעה שבה נפש האדם נשאת על כנפי התשוקה העצומה לדבק באור תורתו של מקום ולשאת אשה מזרעם של ענקי הרוח ,עומד הלומד ותמה על פסק הגמרא

המפעים והמטלטל הקורא לאדם למכור את כל רכושו ועמלו בעולם הזה כדי לזכות בבת תלמיד חכם .והרי קולו של התלמוד מהדהד בגבולות ההלכה באזהרה חמורה וחד משמעית כי המבזבז את ממונו על קיום מצוות השם אינו רשאי בשום אופן לפזר יותר מחומש מנכסיו ,שמא יבוא לידי עניות ויצטרך לטובת הבריות ,וכיצד יתכן שהלכה ברורה זו מתהפכת מן הקצה אל הקצה כשמדובר בבניין בית נאמן עם בת תלמיד חכם ,עד כדי היתר מוחלט ואפילו מצווה מובהקת לרוקן את כל כיסיו ואוצרותיו עד פרוטה אחת אחרונה ,שאלה עמוקה ונוקבת זו מפלסת נתיב של ברק בלב הלומד ומזמינה אותו לפסוע אל עומק סוגיה שבה נפגשים דיני ממונות עם להט הדבקות בתורה.

ומתוך פניני התורה הקדושה ונהרות הש"ס המבוארים בבתי המדרש ,פוסעים אנו אל מקורות הסוגיה המקפלים בתוכם את יסודות הדין וההנהגה.

תורה שבכתב (בראשית כ"ח כ"ב) כתבה וכל אשר תתן לי עשר אעשרנו ,ומבארת בזה כי יעקב אבינו עליו השלום לימדנו את מידת ההפרשה והנתינה מתוך כל ברכת השם המלווה את האדם בצעדיו ,וממנו נמשך הדין והגדר לכמה מותר לאדם להשקיע ולבזבז מממונו עבור קיום מצוות השם יתברך.

תלמוד בבלי (כתובות עא ע"א) ביאר דהמבזבז במצוה אל יבזבז יותר מחמוש ,ומבאר בזה כי תקנת חכמים היא שלא יפזר אדם את כל רכושו במצוה אחת כדי שלא יבוא לידי עניות ויזדקק לבריות, ועל כן העמידו גבול ברור לכל הוצאה ומצוה שבעולם שלא לעבור את שיעור החומש מכל נכסיו.

תלמוד בבלי (פסחים מט ע"א) חידש ימכור אדם כל מה שיש לו וישא בת תלמיד חכם ,ומבאר בזה כי לעניין קניין רוחני זה ובניין הבית עם משפחה של תורה ,נפרצו גדרי החומש הרגילים והותרה לו מכירת כל נכסיו ורכושו כדי לזכות ולהדביק את זרעו באור התורה ובחכמתם של תלמידי חכמים אמיתיים.

השיטה מקובצת (כתובות עא ע"א) ביאר על דברי הגמרא המקשה מדוע לא כתבה התורה לחומש בבת אחת ,ותירץ דבא להורות דעדיפא טפי ליתן הצדקה וחלוקת הממון בזה אחר זה מליתן בבת אחת ,וכמו שכתב הרמב"ם ז"ל במסכת אבות על הא דאיתא והכל לפי רוב המעשה דטפי עדיף ליתן אלף זוז באלף פעמים מליתן אלף זוז בבת אחת ,ומבאר בזה שכל ענייני הממון וההשקעה נמדדים לפי קצב העשייה וההדרגה המכוונת אל התכלית.

ומתוך אוצרותיהם של פוסקי הדורות ומאורי ההלכה אשר שקלו במאזני קודש את סתירות הש"ס והיישובים הברורים ,פוסעים אנו להתבונן בדבריהם המאירים ביישוב קושיית האחרונים היאך מותר לאדם לבזבז את כל ממונו כדי לזכות בבת תלמיד חכם.

בספר שו"ת צבי תפארת (סימן פ') כתב ביישוב הדברים על פי מה שהביא הרמ"א בשולחן ערוך או"ח (סימן תר"ו) כי אם לא ישא בת תלמיד חכם אלא בת עם הארץ ,הרי זו תכשילו באיסורים שכן לא תדע דרכי הטהרה והצניעות שלמדה מבית אביה עם הארץ ,וממילא הימנעות מנישואין אלו

הויא כמצוות לא תעשה המצריכה לבזבז על קיומה כל ממונו ,ומבאר בזה שאין זה בגדר בזבוז רגיל על מצווה אלא מניעת מכשול עצום המאפשר לאדם לעמוד במשמרת התורה והקדושה.

בשו"ת התעוררות תשובה (אהע"ז סימן ג') חידש כי במצווה תמידית חייב האדם לבזבז כל ממונו, וכיון שהרמב"ם כתב בהלכות דעות (פרק ו' הלכה ב') שלישא בת תלמיד חכם היא בכלל מצוות ובו תדבק שהיא מצווה תמידית בכל רגע ורגע ,אכן מותר לו לבזבז את כל רכושו ,ומבאר בזה שההלכה המגבילה את הבזבוז לחומש היא דווקא במצווה שאינה תמידית ,משא"כ במצווה תמידית הדין שונה בתכלית.

רבי דוד הלוי סגל הט"ז (אהע"ז סימן ב' ס"ק ו') ביאר על פי מה שאיתא בפוסקים שעל מצות תלמוד תורה צריך האדם לבזבז כל כסיו ,וכיון שבת תלמיד חכמים היא הסיבה המרכזית להצלחה בלימוד התורה ולהחזקת תורתו של בעלה כדאיתא בספר לקוטי הלכות ובספר אהבת חסד (חלק ב' פרק כ' ס"ק ד') ,נמצא שכל נכסיו המושקעים בזה אינם אלא קניין היסוד של תלמוד תורה שאין לו שיעור וגבול ,ומבאר בזה שההשקעה העצומה בבניין בית של תורה היא עצמה השורש הנעלה ביותר של קיום התורה.

רבי אברהם שמואל בנימין סופר בשו"ת כתב סופר (או"ח סימן כ') ביאר את דברי המדרש בויקרא רבה (פרשה ב' סימן א') על הפסוק קהלת אדם אחד מן אלף מצאתי ,שאין הכוונה להורות הלכה פשוטה כמשמעותה המילולית המוחלטת של אובדן כל ממון בלא גבול ,אלא באה הגמרא להורות את ערכה העצום והשמימי של בת תלמיד חכם ושקילתה המופלאה מול כל נכסי העולם הזה, ומבאר בזה שהביטויים החריפים של חז"ל באים לעורר את ליבו של האדם שלא ימדוד את שותפות החיים שלו במשקפיים חומריים וגשמיים כי אם בהערכה עליונה של ערך התורה.

ומתוך עומק הסוגיה ופסיקת רבותינו המאירים את נתיבות החיים באורה של תורה ,פוסעים אנו אל ההרחבה המחשבתית וסיכום הסוגיה המופלאה הזו ,להתבונן בשורש העמוק המחבר בין קניין התורה לבין בניין הבית היהודי.

כאשר התורה פוסקת כי אדם רשאי ואף מצווה למכור את כל נכסיו כדי לשאת בת תלמיד חכם, אין זו הוראה טכנית גרידא בדיני ממון ,כי אם גילוי פנימי על מעמדה המוחלט של התורה בחיי האדם .הבית המוקמת על ידי בת תלמיד חכם אינו עוד משפחה רגילה בעולם הזה ,אלא הוא נהיה ממלכה של תורה ,שבה הכל מתוקן ומכוון לשם שמים מתוך השראה טהורה ודעת תורה אמיתית. ההשקעה של כל הממון אינה נחשבת כאובדן או כבזבוז ,אלא כהמרת החומר הנפסד בקניין הנצחי ביותר שאין לו שיעור וגבול ,שבו האדם זוכה להכניס אל תוך ביתו את רוחם הטהורה של ענקי הרוח ,ולעשות את כל חייו מרחב קדוש המדובק בשכינה.

ומתוך הליכה בנתיבות העיון והאמת ,פוסעים אנו לאסוף אל תוך נבכי הלב תובנות מעשיות המאירות את צעדי היום יום באור יקרות ,לדעת כי כל שעה שבה האדם בוחר להעדיף את ערך התורה והרוח על פני הבלי הזמן והחומר ,אינה אלא בניין עדי עד המקיים את עולמו ביסוד האמת.

עיקר העניין: ומתוך כל מעמקיה של הסוגיה המופלאה הזו מתברר כי כוחה של תורה אינו מוגבל בגבולות החומר וחשבונותיו ,שכן האדם המשקיע את כל ממונו וכוחו כדי לקנות את עולמו באהבת תורה ובחיבור אל זרעם של ענקי הרוח ,מוצא כי כל עמלו אינו אובד כי אם נעשה לנצח נצחים .הבית המיוסד על אדני התורה הטהורה הוא המבצר המגן על האדם מכל רוחות הסערה ,ומראה כי אין שום קניין בעולם השווה לערכה של מילה אחת של תורה הנחקקת בלב הבית. האדם המפקיד את כל עולמו בידי שמים למען קניין התורה זוכה לראות ברכה מופלאה בכל מעשה ידיו ,וכל צעד של מסירות נפש הופך לשער פתוח אל שפע עליון .אין לך רווח עצום בעולם כהשקעה נפשית וגשמית בבניין בית של תורה ,שכן מתוכו מאיר האור הגדול המאיר את נתיבות החיים כולו באורה של תורה.