שם ועבר כבר לא היו בחיים כשנדר יעקב 'עשר אעשרנו לך', אם כן איך חשב לקיים את הנדר ולמי נתנו את המעשרות באותו הדור?

שם ועבר כבר לא היו בחיים כשנדר יעקב 'עשר אעשרנו לך', אם כן איך חשב לקיים את הנדר ולמי נתנו את המעשרות באותו הדור? שמי הלילה האפלים מעל בית אל היו עדים לאחד הרגעים הנשגבים והמרטיטים ביותר בתולדות בית האבות .יעקב אבינו ,בחיר האבות ,עומד בודד ונרגש ,נטול כל משענת גשמית, לאחר שאליפז בן עשו נטל ממנו את כל אשר לו והותירו בעירום ובחוסר כל .בעיצומה של החרדה העמוקה…

שם ועבר כבר לא היו בחיים כשנדר יעקב 'עשר אעשרנו לך', אם כן איך חשב לקיים את הנדר ולמי נתנו את המעשרות באותו הדור? שמי הלילה האפלים מעל בית אל היו עדים לאחד הרגעים הנשגבים והמרטיטים ביותר בתולדות בית האבות .יעקב אבינו ,בחיר האבות ,עומד בודד ונרגש ,נטול כל משענת גשמית, לאחר שאליפז בן עשו נטל ממנו את כל אשר לו והותירו בעירום ובחוסר כל .בעיצומה של החרדה העמוקה מן הדרך הרחוקה ומן הבאות ,בוקע מגרונו הנדר הכביר והנורא" :וכל אשר תתן לי עשר אעשרנו לך" .קולו של יעקב מרטיט את עולמות המרומים בהבטחה קדושה להעלות עשירית מכל השפע העתידי אל קודש הקודשים.

והנה הלב משתאה והמוח משתומם למקרא הנדר הזה ,וזעקה אדירה מתפרצת מתוככי בית המדרש :למי בדיוק התכוון יעקב אבינו לתת את אותם המעשרות? הלא אם נתבונן בסדר הדורות ובקורות הימים ,נגלה מבוכה עצומה! בימי זקנו אברהם אבינו היה מלכי צדק מלך שלם – הלוא הוא שם בן נח – כהן לאל עליון ,ועבורו ועבור בית מדרשו של שם ועבר הופרשו המעשרות להחזקת עמלי התורה .יצחק אבינו עוד זכה לחיות בעולם כששם ועבר היו בחיים .אך יעקב אבינו ,ברגע נדרו בבית אל ,עומד בעולם שבו שם בן נח כבר הסתלק לבית עולמו ,ואף עבר הזקן נסתלק שנים מועטות לאחר מכן ,עוד בטרם צבר יעקב רכוש כלשהו בבית לבן! אם כן ,כשעמד יעקב לאחר עשרים שנות יגיעה בחרן והחזיק בידיו מקנה רב ,זהב וכסף ,היכן מצא כהנים ,לויים, עמלי תורה או יראי אלוהים שיוכל להעלות להם את מעשרותיו? כיצד חשב בחיר האבות לקיים את הנדר שנדר בפיו ,ולמי היו מיועדות אותן מתנות קודש? ומתוך הסערה הגדולה והתמהון העצום המרטיט את היכלי הלימוד בבירור יסוד נדרו של בחיר האבות ,אנו פוסעים בחרדת קודש אל מקראי המקורות ואל מאורי התורה“ .וכל אשר תתן לי עשר אעשרנו לך" (בראשית כח ,כב) .הכתוב מאיר באור יקרות את גודל קבלת הנדר מפי יעקב אבינו, ומתוכו נפתחו שערי ביאור מגוונים בלשונות מפרשי התורה למצוא ארוכה לשאלת ייעוד המעשר. רבנו שלמה יצחקי רש"י (בראשית כח ,כב) מפרש את תוכן הנדר בהסתמך על אונקלוס .ומבאר בזה" ,והאבן הזאת אשר שמתי מצבה יהיה בית אלהים ,שאעבוד שם לפניך ,וכן עשה בשובו מפדן ארם כשאמר לו אל קום עלה בית אל ,ומילת עשר אעשרנו לך קשורה בהקרבת עולות ונדרים בבית אלהים”. רבנו שמואל בן מאיר הרשב"ם (בראשית כח ,כב) מפרש את קבלת המעשר בעבודת הקרבנות. ומבאר בזה" ,עשר אעשרנו לך ,אפריש עשירית מכל הרכוש והמקנה ואקריב לפניך עולות בבית אל”. רבנו אברהם בן עזרא האבן עזרא (בראשית כח ,כב) מפרש את קבלת הממון לשם שמים .ומבאר בזה" ,מכל אשר תתן לי ממון ,אתננו למי שהוא ראוי לקחתו לכבוד השם" ,ומביא עוד בשם המדרש כי יעקב אבינו עישר אף את בניו והפריש את לוי קודש ה’. רבנו דוד קמחי הרד"ק (בראשית כח ,כב) מפרש את נתינת המעשר ליראי ה' .ומבאר בזה" ,ואתננו לאנשים שיצטרכו מהיראי אלהים ועובדים אותו”. רבנו נפתלי צבי יהודה ברלין הנצי"ב מוולוז'ין בספרו העמק דבר (בראשית כח ,כב) מחדש חידוש נפלא בגדר הנדר .ומבאר בזה ,כי עשר אעשרנו לך היינו שיקנה בהם צאן ובקר ויקריב אותם עולות לה' ,והוא עיקר עבודת הבית קודם מתן תורה. ומתוך מקראי הקודש ומפרשי התורה ,אנו באים אל היכלי חז"ל ,התלמוד והמדרשים ,לראות כיצד התברר ייעוד המעשר וסידורו אצל יעקב אבינו. במדרש רבה (בראשית פרשה ע פסקא ז) מובא מדרש נפלא על בירור עישור הבנים .ומבאר בזה ,כותי אחד שאל את רבי מאיר ,אמר לו :אין אתם אומרים יעקב אמת ,דכתיב תתן אמת ליעקב? אמר לו :הין .אמר לו :ולא כך אמר וכל אשר תתן לי עשר אעשרנו לך? אמר לו :הין .אמר לו :הפריש

שבטו של לוי אחד מעשרה ,למה לא הפריש אחד מעשרה לשניים שבטים אחרים? אמר לו :וכי שניים עשר הן ,והלא שניים עשר הללו ארבע אמהות הן ,צא מהן ארבעה בכורות לארבע אמהות, והבכור קודש ואין קודש מוציא קודש ,ונשתיירו שמונה .וצירף עמהם מנשה ואפרים ,והתחיל משמעון ועלתה לוי מעשר קודש ,שנאמר העשירי יהיה קודש. במדרש ילקוט שמעוני (פרשת ויצא רמז קלב) מובא מדרש המלאך ויעקב .ומבאר בזה ,אמר לו המלאך :הרי יש לך בנים ולא עשרת אותם .מה עשה יעקב ,הפריש ארבעה בכורות לארבע אמהות ונשתיירו שמונה ,והתחיל משמעון וגמר בבנימין שבמעי אמו ,ועוד התחיל משמעון ועלה לוי מעשר קודש. בגמרא במסכת שבת (דף נד ע"א) מובאת הנהגת הפרנסה והחסד .ומבארת בזה ,כי בכל שעה ושעה שהיו האבות הקדושים רואים עניים ,היו מפרנסים אותם ומחזיקים את ידיהם ,כמבואר שם בחובת הפרנסה והזהירות בממון. ומתוך מאמרי חז"ל והמדרשים ,אנו מעפילים אל היכלם של רבותינו הראשונים ,אשר לובנו דבריהם בטהרה להגדיר למי היו מיועדים מעשרותיו של יעקב אבינו ובאיזה אופן חשב לקיים את נדרו. רבנו אברהם בן עזרא האבן עזרא (בראשית כח ,כב) מפרש את קבלת הממון לשם שמים .ומבאר בזה" ,אתננו למי שהוא ראוי לקחתו לכבוד השם" ,ויסוד דבריו מצביע על כך שהיו קיימים זקנים ויראי ה' באותו הדור ,או שהמשיך יעקב לתמוך באותן הקופות ומפעלות החסד והתורה שהקימו אבותיו אברהם ויצחק מדור דור. רבנו דוד קמחי הרד"ק (בראשית כח ,כב) מפרש את חלוקת המעשר לעובדי ה' .ומבאר בזה ,כי נתנו יעקב לאנשים הזקוקים לכך מיראי אלוהים ועובדיו ,והיינו לאותם שרידים וצורבים שנשארו בבית מדרשו של עבר ,או לשאר תלמידים ויראי שמיים שהלכו בדרכי האבות. רבנו שמואל בן מאיר הרשב"ם (בראשית כח ,כב) מפרש את אופן קיום הנדר בגוף הממון .ומבאר בזה ,כי יעקב אבינו לא התכוון בהכרח לזריקת מעות לידי אדם אחר ,אלא להקדשת עשירית מכל מקנהו ורכושו להקרבת עולות וזבחים לפני ה' בבית אל ,שכן קודם מתן תורה היתה הקרבת הקרבנות עיקר עבודת הקודש והפרשת המעשר לשמים. רבנו משה בן נחמן הרמב"ן (בראשית כח ,כב) מפרש את יסוד הקדשת הנכסים למזבח .ומבאר בזה ,כי קבלת הנדר עשר אעשרנו לך קשורה בבנין המזבח והעלאת העולות לה' ,שכן כל עוד לא ניתנה תורה ולא היו כהנים ולויים מוגדרים ,היתה הנתינה לה' מתקיימת בהקטרת אימורים והעלאת קרבנות מן המקנה והרכוש. ומתוך יסודותיהם של הראשונים ,אנו באים אל שולחנם של גדולי האחרונים ,אשר נדרשו ליישב בעומק חכמתם למי יתן יעקב אבינו את מעשרותיו ,ומדוע חל הנדר אף לאחר הסתלקותם של שם ועבר. רבי נפתלי צבי יהודה ברלין בספרו העמק דבר (בראשית כח ,כב) מחדש יסוד עצום בהבנת הנדר.

ומבאר בזה ,כי יעקב אבינו כלל לא תכנן ליתן מעשר כספים לאדם מסוים בדווקא ,אלא קיבל על עצמו להקדיש עשירית מכל הרכוש והזכרים שנולדו בעדריו כדי לקנות בהם צאן ובקר ולהקריבם עולות לה' בבית אל ,וכפי שביאר אונקלוס שבית אלוהים יהיה מקום עבודה והקרבה, שכן קודם מתן תורה זו הייתה דרך הנתינה וההקדשה העליונה לה’. רבי יהודה ליווא בן בצלאל בספרו חידושי אגדות מהר"ל (מסכת שבת דף נד ע"א) מפרש את גדר חלוקת המעשר והצדקה באותם הדורות .ומבאר בזה ,כי בכל עת שראו יצחק ויעקב עניים ,היו מפרנסים אותם מיד ,לפי שלא יחדל אביון מקרב הארץ ,ומפרנסים עניי עכו"ם עם עניי ישראל מפני דרכי שלום ,ובכך נמצא שגם בהיעדר תלמידי חכמים מבית מדרשם של שם ועבר ,היו עניים רבים מצויים שניתן היה לקיים בהם מצוות מעשר וחזקת חסד. רבי חיים בן עטר האור החיים (בראשית כט ,א) מחדש ביאור נפלא בגודל עניותו של יעקב ובחובת העישור .ומבאר בזה ,כי בלשון וישא יעקב רגליו נרמז שלא היו לו מזוודות ומשא אלא רגליו בלבד ,ומתוך כך כל מה שקיבל בבית לבן היה בחזקת שאינו מעושר והוצרך ליתן ממנו חומש, וכל זה הוקדש לבנין המזבח ,להחזקת יראי ה' ולתמיכה בשרידי התלמידים שהיו מפוזרים בארץ ומשמרים את תורת האבות. ומתוך בירור יסודותיהם של גדולי האחרונים ,אנו מעפילים אל היכליהם של גדולי הדורות האחרונים ,אשר הוסיפו נופך זך ועמוק לביאור תפילתו ונדרו של בחיר האבות. הראשל"צ מרן רבנו עובדיה יוסף בספרו חזון עובדיה (על הלכות ומנהגי ימים נוראים) מחדש יסוד עצום בחיוב המעשר ובקיום הנדרים .ומבאר בזה ,כי נדרו של יעקב אבינו נקבע כיסוד עולם לכל הדורות ,שגם כאשר הדרכים מפותלות ואין הכלים המבוררים של כהונה ולוויה קיימים באופן גלוי ,עצם הקדשת הממון והקצאת החלק העשירי לשם שמים ולתמיכה בנצרכים ובעמלי תורה מעמידה את השפע ומברכת את מעשי ידיו של האדם. מו"ר הגר"א וייס בספרו מנחת אשר (פרשת ויצא) מחדש ביאור נפלא בהבנת גדר מצוות האבות קודם מתן תורה .ומבאר בזה ,כי האבות הקדושים קיימו את התורה כולה מתוך השגה רוחנית עליונה ,ונדרו של יעקב אבינו עשר אעשרנו לך לא היה מותנה במסגרת משפטית פורמלית של נתינה לשבט מסוים ,אלא בהקדשת העושר והרכוש לעבודת ה' ,אם בהקרבת עולות ואם בהחזקת יראי ה' ועובדיו שהיו שרויים באותו הדור ,ובכך הפך את המעשר ממחווה מקומית לחוק ומשפט נצחי. ומתוך דבריהם המאירים של גדולי הדורות ,נפתחים לפנינו שערי הלכה ומעשה ,והדברים עולים ומתבררים בנפקא מינות מעשיות המורות דרך בנתיבות חייו של עובד ה’. הפרשת מעשר כספים למטרת קרבנות וחפצי מצווה לעומת נתינה לעניים – מתוך החילוק שהביאו העמק דבר והרשב"ם ,שביררו כי יעקב אבינו ייעד את המעשר להקרבת עולות ולבנין המזבח בבית אל ,לעומת שיטת הרד"ק והאבן עזרא שייעדוהו לנזקקים וליראי ה' ,עולה נפקא מינא מעשית האם מותר לאדם להשתמש בכספי מעשר לצורך קניית חפצי מצווה ,ספרים וביצור גדרי הקדושה ,או שמא כספי מעשר מיועדים אך ורק לתמיכה ישירה בעניים ובעמלי תורה.

פרנסת עניי עובדי כוכבים מכספי צדקה ומעשר – מתוך היסוד שהביא המהר"ל על הנהגת האבות לפרנס עניי עובדי כוכבים מפני דרכי שלום ,עולה נפקא מינא הלכתית במצבי דחק ודרכי שלום ,האם ומתי מותר להושיט יד ולסייע ממעות צדקה וחסד גם לאינם בני ברית כדי למנוע איבה ולשמור על נתיבות שלום. הפרשת מעשר כספים כשאין עניים או תלמידי חכמים מצויים בסביבה הקרובה – מתוך בירור מצבו של יעקב אבינו בצאתו מבית אל ולאחר הסתלקות שם ועבר ,מתבררת נפקא מינא מעשית לאדם הנמצא במקום שאין בו עניים או תלמידי חכמים זמינים ,שאינו פטור מהפרשת המעשר, אלא חלה עליו חובה להפריש ולייחד את הממון עד שימצא לו גבאי צדקה ,לומדי תורה או אפיקים ראויים לשם שמים. הקשאת המעשר והגדרתו בטרם ביאת הרווחים – מתוך נדרו של יעקב שהבטיח עשר אעשרנו לך עוד בטרם היה בידו רכוש כלשהו ,יוצאת נפקא מינא מעשית שאדם רשאי להתנות ולהתחייב בנדר או בקבלה פרטית להפריש מעשר מכל רווח עתידי שיבוא לידו ,ובכך לשרות ברכה בנכסיו עוד קודם שהגיעו לידו. ומתוך בירור הנפקא מינות וההשלכות המעשיות ,נפתחים מעיינות החכמה אל התבוננות רעיונית עמוקה במבנה הבריאה ובסדר הנהגת ה’. ונראה להסביר ,כי התימהון העמוק למי יתן יעקב את מעשרותיו כאשר נדמה שהעולם שמם מתלמידי חכמים וכהנים ,חושף את היסוד הרוחני של עצם קדושת המעשר .הפרשת העשירית אינה רק פעולה טכנית של העברת ממון מיד ליד או דאגה למערכת סוציאלית חברתית ,אלא היא בראש ובראשונה חובת חפצא של קדושה בממון עצמו .יעקב אבינו בצאתו לגלות מבין כי כדי שהחומר והרכוש הגשמי לא ישקעו בקטנוניות ובחומריות של בית לבן ,חייב האדם להפקיע מראש עשירית מכל קנייניו ולהקדישם לגבוה .עצם הייעוד וההפרשה לה' – בין אם בהקטרת עולות על המזבח ובין אם בתמיכה בשרידי יראי ה' – היא זו שמברכת את תשעת החלקים הנותרים ומחברת את העולם הגשמי אל מקורו העליון. ונראה עוד ליישב ,כי נדרו של יעקב מורה על תפיסת עולם עמוקה של עבודת ה' בכל מצב ובכל נסיבה .האדם נוטה לעיתים לשכנע את עצמו שאין טעם בהפרשת מעשרות או בהקמת מפעלי חסד כאשר אין בסביבתו את המערכות המושלמות או התלמידים המובהקים שראוי לתמוך בהם. בא יעקב אבינו ומלמד ,כי גם כששם ועבר אינם עוד בחיים ,וגם כשהדרך מלאה בסכנות ובעניות מרודה ,חובתו של האדם היא לתכנן ולשאוף להשראת שכינה בממונו .המבקש לעבוד את ה' באמת אינו ממתין לתנאים אופטימליים ,אלא מוצא את האפיקים הנכונים – אם במזבח ,אם בעניים ואם בהחזקת מעט יראי ה' שנמצאים בדורו. ומתוך ההתבוננות הרעיונית בסדר הנהגת הבריאה ,נחשפת לפנינו הרחבה מחשבתית עמוקה, הנוגעת לנימי נפשו של האדם ,לאמונתו ולמסילת ישרים בפנימיות הנהגתו. ונראה להסביר ,כי המבוכה המחשבתית האפופה סביב נדרו של יעקב אבינו – למי יתן את המעשר כאשר נפטר המורה והסתלק בית המדרש – משקפת את המאבק הפנימי המתחולל

בנפש האדם ברגעי בדידות ושידוד מערכות .ברגעים שבהם המסגרות המוכרות מתפרקות והאדם מרגיש עזוב וגלמוד מול סערות הדרך ,מתעורר בו החשש שאין עוד טעם במחויבות הרוחנית ובקדושת הנהגתו .יעקב אבינו מלמד את הנפש יסוד אדיר :האמונה אינה תלויה במציאות חיצונית מוגדרת בלבד ,אלא בנכונות הלב להקדיש כל שפע עתידי לשם שמים ,גם כשבאופק עדיין לא נראים המקבלים או הכלי הראוי. ונראה עוד ליישב ,כי כפילות ההבטחה עשר אעשרנו לך מבטאת את הזיכוך הפנימי של מידת הביטחון .כאשר אדם נמצא בחוסר כל ואין לו אלא את רגליו בלבד ,קל לו לידור ולהבטיח הרים וגבעות .אך המבחן הפנימי האמיתי של נפש האדם נמדד דווקא ביום שבו מתחיל העושר לזרום אל כפות ידיו ,כאשר בית לבן מציף אותו בזהב ,כסף ומקנה .יעקב אבינו נודר מראש בדיוק כדי לשריין את נפשו מבעוד מועד מפני גאוות העושר וההתקשרות החומרית ,ומבטיח כי גם ברגעי הריווח הגדולים יזכור כי העושר כולו הוא פיקדון אלוקי המיועד לעבודת ה' ולחסד. ומתוך בירור העומק המחשבתי ופנימיות עבודת הנפש העולה מן הסוגיה ,נפרס לפנינו מצפן מוסרי פנימי ומזוקק ,המורה דרך בתיקון המידות ובאיכות עבודת ה' בלא הטפה ובלא סיסמאות. ונראה לבאר ,כי היסוד המוסרי העמוק העולה מסוגיית נדרו של יעקב אבינו הוא חובת הנאמנות והאחריות המוסרית של האדם לקבלותיו ,אף במצבים שבהם הנסיבות המקוריות השתנו לחלוטין. האדם נוטה לעיתים לפטור את עצמו מהתחייבויות רוחניות או ממעשי חסד בטענה כי התנאים השתנו ,כי הדמויות שהיוו לו מופת אינן עוד ,או כי אין סביבו מסגרות מתאימות לעשייה .המוסר העמוק הנלמד מיעקב אבינו מורה כי המחויבות העצמית לקודש אינה תלויה בנוחות סביבתית, אלא היא חובת הלב והמצפון המלווה את האדם בכל מקום ובכל עת. ונראה עוד להסביר ,כי המצפן הפנימי הנבנה מכאן מזהיר מפני מידת הציניות והספקנות ביחס לנתינה .כאשר האדם מתבונן סביבו ואינו מוצא דמויות מופת כדוגמת שם ועבר ,הוא עלול להידרדר לעין רעה ולסרב לחלוק משפעו עם סביבתו .הלימוד מדברי הרד"ק ,האבן עזרא והמהר"ל מציב תביעה מוסרית מרוממת :לחפש ביושרה ובמאור פנים את יראי ה' ,העניים והנצרכים שנמצאים בהישג יד ,ולראות בפרנסתם וברווחתם שליחות מוסרית ראשונה במעלה. ונראה ליישב עוד ,כי מן היסוד של העמק דבר והרשב"ם ,המבארים שהמעשר הוקדש לעבודת המזבח ולהקרבת עולות ,עולה מסר מוסרי עמוק ביחס לטהרת הכוונות .הנתינה וההקדשה לשם שמים אינן אמצעי לצבירת כבוד או להשגת מעמד חברתי ,אלא הן ביטוי טהור של הכנעה והכרת הטוב לבורא עולם ,המזכירות לאדם כי כל קנייניו החומריים נבראו כדי לשרת ייעוד רוחני ומוסרי נעלה. ומכאן ניקח עמנו תובנות לחיי היום יום :נאמנות יציבה לקבלות ונדרים – לשמור בעקביות ובנאמנות על התחייבויות רוחניות וקבלות שקבלנו על עצמנו ,גם כאשר נסיבות החיים משתנות והתנאים מסביב הופכים מורכבים יותר. חיפוש מתמיד אחר אפיקי חסד וצדקה – לא להמתין שהנצרכים או עמלי התורה ינקשו על דלתנו ,אלא לחתור ביושרה ובעין טובה למצוא אפיקים ראויים להפרשת מעשרות ולתמיכה ביראי ה’.

הקדשת השפע לעבודת ה' – לזכור בכל עת כי הממון והרכוש אינם אלא כלי ופיקדון ,ולייחד חלקים מהם לקודש ,לתורה ולחיזוק בדק הבית מתוך נדיבות הלב והכרת הטוב. ביטחון זך בימי דחק וצרת הדרך – להתחזק באמונה וביושר הנהגה גם ברגעים שבהם הידיים ריקות ,מתוך ידיעה כי ההבטחה לקודש משרת ברכה ושפע רב על כל מעשי ידינו בעתיד.

עיקר העניין: עיקר העניין הוא שנדרו המפואר של יעקב אבינו בבית אל ,כאשר יצא בודד, עני ונטול מזוודות לדרך חרן והבטיח "וכל אשר תתן לי עשר אעשרנו לך", פותח עומק נפלא בהבנת גדרי המעשר ודרכי עבודת האבות .התימהון העצום שעמד בפתח הסוגיה – למי חשב יעקב אבינו לתת את מעשרותיו כאשר שם ועבר כבר לא היו בחיים בזמן שהרוויח את רכושו ,ובית מדרשם כבר לא היה קיים כפי שהיה בימי אברהם ויצחק – קיבל נהורא מעליא ושלל זוויות מפי רבותינו .מבין דברי הנצי"ב מוולוז'ין והרשב"ם נתברר יסוד מחודש ,כי עיקר הנדר היה להקדיש עשירית מכל מקנהו לקנות בהם עולות ולהעלותם על המזבח בבית אל ,שכן קודם מתן תורה זו הייתה העבודה וההקדשה העליונה לשמים .מנגד ,מבין דברי הרד"ק ,האבן עזרא והמהר"ל נחשף כי המעשר יועד לתמיכה בשרידי יראי ה' ותלמידי החכמים שנשארו באותו הדור ,וכן לפרנסת עניים ונצרכים שהיו מצויים בכל עת ,כחלק ממפעל החסד והצדקה שהנחילו האבות הקדושים. כשם שביקש יעקב אבינו להבטיח את קדושת ממונו עוד בטרם בא השפע לידו ,ולא ניתק את מחויבותו הרוחנית גם כאשר נשתנו הנסיבות ונסתלקו רבותיו ,כך נדרש האדם לנהל את אורחות חייו בתבונה ,ביושרה ובנדיבות. רק מי שמקדיש מנכסיו לקודש ,תומך בעמלי תורה ובנצרכים ומכיר בכך שכל קנייניו הם פיקדון עליון ,זוכה לראות ברכה והצלחה בעמלו ולהשרות שכינה וטהרה בתוככי ביתו.