איך נכנס יעקב אבינו לביתו של לבן הארמי, והרי קיימת אזהרה חמורה ואיסור מוחלט להיכנס לבית שיש בו עבודה זרה?

איך נכנס יעקב אבינו לביתו של לבן הארמי, והרי קיימת אזהרה חמורה ואיסור מוחלט להיכנס לבית שיש בו עבודה זרה? דמותו של יעקב אבינו ,בחיר האבות ,מופיעה לפנינו כשהיא שרויה בבריחה ,בבדידות ובחוסר כול ,לאחר שטרם צאתו מבית אביו נלקח ממנו כל רכושו בידי אליפז .והנה ,בהגיעו אל חרן ,פוגש הוא את לבן דודו ,והכתוב מספר על קבלת הפנים החמה כביכול" :ויהי כשמוע לבן את שמע…

איך נכנס יעקב אבינו לביתו של לבן הארמי, והרי קיימת אזהרה חמורה ואיסור מוחלט להיכנס לבית שיש בו עבודה זרה? דמותו של יעקב אבינו ,בחיר האבות ,מופיעה לפנינו כשהיא שרויה בבריחה ,בבדידות ובחוסר כול ,לאחר שטרם צאתו מבית אביו נלקח ממנו כל רכושו בידי אליפז .והנה ,בהגיעו אל חרן ,פוגש הוא את לבן דודו ,והכתוב מספר על קבלת הפנים החמה כביכול" :ויהי כשמוע לבן את שמע יעקב בן אחותו וירץ לקראתו ויחבק לו וינשק לו ויביאו אל ביתו" .אך דווקא ברגע זה ,כשהוא נכנס בשערי אותו הבית ,מתעוררת תמהון רב וזעזוע עמוק בלב כל מעיין :הרי ביתו של לבן היה מלא

בגילולים ,בפסילים ובטינופת עבודה זרה ,וכיצד ייתכן כי יעקב הקדוש ,עמוד האמת והקדושה, כף רגלו תדרוך במקום שטמא בעבודה זרה? ומתוך כך נרעדו אמות הספפים מול ההשוואה המהדהדת לביקורו של אליעזר עבד אברהם באותו הבית ממש :שהרי כאשר בא אליעזר לקחת את רבקה ,דאג לבן להכריז מיד "ואנכי פיניתי הבית" ,וביאר רבנו שלמה יצחקי רש"י שפינה את ביתו מעבודה זרה קודם שנכנס העבד .אם כן, מפני מה כאן ,בבוא יעקב אבינו עצמו ,לא פינה לבן את העבודה הזרה מביתו? וכיצד יכל יעקב להיכנס אל תוך הבית בלא שפונו ממנו הפסילים? ומה תירצו בזה המושב זקנים לבעלי התוספות, הכהן הגדול מאחיו רבי ישראל מאיר הכהן בספר חסידים ,מרן ראש הישיבה הגרא"ל שטיינמן באילת השחר ,והבאר מים חיים בחשיפת רשעותו של לבן? ומתוך הספק והעמקתו ,אנו פוסעים ביראת כבוד אל מקראי הקודש ואל מפרשי התורה המאירים את סוגיית קבלת הפנים בבית לבן ואת חובת הרחקת עבודה זרה“ .ויהי כשמוע לבן את שמע יעקב בן אחותו וירץ לקראתו ויחבק לו וינשק לו ויביאו אל ביתו ויספר ללבן את כל הדברים האלה" (בראשית כט ,יג)

הכתוב מעמיד את עצם ביאתו של יעקב אבינו אל בית לבן ואת קבלת הפנים המיידית ללא כל אזכור לפינוי הבית. “ויאמר בוא ברוך ה' למה תעמוד בחוץ ואנכי פיניתי הבית ומקום לגמלים" (בראשית כד ,לא)

הכתוב מציג את ההבדל הבולט בקבלת הפנים לאליעזר עבד אברהם ,שבה הקדים לבן והכריז על פינוי הבית. רבנו שלמה יצחקי רש"י (בראשית כד ,לא) מפרש את כוונת אמירת לבן לאליעזר .ומבאר בזה, "פיניתי הבית מעבודה זרה" ,לפי שהיה יודע שאין עבדו של אברהם נכנס למקום שיש בו גילולים וטינופת עבודה זרה. רבנו משה בן נחמן הרמב"ן (בראשית כט ,יג) מפרש את מניעיו של לבן בריצתו לקראת יעקב. ומבאר בזה ,כי ריצתו וחיבוקו של לבן לא היו משום חיבת הקורבה והחסד ,אלא מתוך רדיפת הממון ,שחשב שכשם שבא אליעזר בגמלים טעונים כל טוב ,כך בא יעקב בעושר רב ,וכשראה שהוא ריקן שונה כל יחסו אליו. ומתוך הכתובים ומפרשי התורה ,אנו פותחים את שערי היכלי התלמוד והמדרשים ,לראות כיצד לובנה סוגיה זו בגמרות הבבלי והמדרשים ביחס לחומרת איסור עבודה זרה ולהתנהגותו של לבן. בגמרא במסכת עבודה זרה (דף יז ע"א) מובאת האזהרה החמורה על הרחקת האדם מכל צד וננגע של עבודה זרה .ומבארת בזה" ,הרחק מעליה דרכך" (משלי ה ,ח) – זו עבודה זרה ומינות ,שחייב האדם להרחיק את עצמו ולא להיכנס כלל למבואות ולבתים שיש בהם עבודת גילולים. במדרש רבה (בראשית רבה ,פרשה ע ,סימן יג) מובא הביאור על כוונת כניסתו של יעקב לבית לבן. ומבאר בזה" ,וירץ לקראתו ויחבק לו" – סבור היה לבן שטעון הוא זהב ומרגליות כדרך שבא אליעזר ,וכיוון שלא מצא עמו כלום ,השתנה כל יחסו אליו ולא נהג בו כבוד.

בגמרא במסכת סנהדרין (דף קב ע"א) מובא הכלל הגדול בגנותה של עבודה זרה ובשיקוצה. ומבארת בזה ,שכל מקום שיש בו טינופת עבודה זרה נחשב כמקום מאוס שאין ראוי לפירוש ולדריסת רגל של עובדי ה' ויראיו. במדרש תנחומא (פרשת ויצא ,סימן ג) מובא התיאור על מציאות התרפים בביתו של לבן .ומבאר בזה ,כי לבן היה שטוף בעבודת תרפים וקוסם בהם ,וכל ביתו היה מלא עבודת גילולים שביקש להסתיר ולשמור מעיני האבות הקדושים. ומתוך יסודות הש"ס והמדרשים ,אנו מעפילים אל היכלי הראשונים ,אשר העמיקו חקר ביישוב תמהון כניסתו של יעקב אבינו אל בית לבן הספוג בעבודה זרה. רבנו בעלי התוספות במושב זקנים (בראשית כט ,יג) מפרשים את היתר כניסתו של יעקב לבית לבן. ומבארים בזה ,שמפני שרצה יעקב לבדוק ברחל ובלאה אם הן עובדות עבודה זרה ומה מעשיהן, על כן התחכם יעקב לבדוק במהירות ולפרוש ממנו ,וכדכתיב "וישב עמו חודש ימים" ולא יותר, שבזמן מועט זה ראה והבין כל צורכו. רבי יהודה החסיד בספר חסידים (סימן אלף קנז) מפרש את אופן שהותו של יעקב בבית לבן. ומבאר בזה ,שאין להיכנס בבית עבודה זרה שנאמר לגבי אליעזר "ואנכי פניתי הבית" ,ומה שהיה יעקב בבית לבן לא היה נכנס באוהלו. רבנו משה בן מיימון הרמב"ם במשנה תורה (הלכות עבודה זרה פרק ז הלכה ט) מפרש את איסור הכניסה וההנאה מבית עבודה זרה .ומבאר בזה ,שבית המיועד לעבודה זרה אסור להיכנס לתוכו, וממילא עולה גודל התמיהה על כניסה לבית מלא גילולים ,שמכוחה הוצרכו הקדמונים לבאר כי יעקב אבינו נזהר מקפדנות ולא פתח פתח לשהייה בתוך הבית עצמו. ומתוך דבריהם המאירים של רבותינו הראשונים ,אנו באים אל שורותיהם של גדולי האחרונים, אשר האירו את הסוגיה באור יקרות ,וחשפו את העומק הטמון בהנהגתו של לבן הארמי אל מול קדושתו של יעקב אבינו. מרן ראש הישיבה הגרא"ל שטיינמן באילת השחר (בראשית כט ,יג) תמה על דברי הספר חסידים. ומבאר בזה ,שהרי כתוב בפסוק מפורש שיעקב אמר ללבן זה עשרים שנה בביתך ,ואם כן הדבר פלא עצום כיצד ניתן לומר שלא נכנס באוהלו ,הרי המקרא מעיד בפירוש על ישיבה ארוכת שנים בתוך ביתו של לבן. הגאון רבי חיים טירר מטשרנוביץ בבאר מים חיים (בראשית כט ,יג) מחדש יסוד נפלא בחשיפת רשעותו של לבן .ומבאר בזה ,כי התורה מורה באצבע על גנותו של לבן הארמי ,שכן נצא ונראה את ההבדל התהומי בין האופן שבו הכניס את אליעזר עבד אברהם ,לבין האופן שבו הכניס את יעקב אבינו בחיר האבות .לאליעזר אמר מיד בוא ברוך ה' למה תעמוד בחוץ ואנכי פיניתי הבית, והכין לו ולאנשיו ולגמליו דירה ,ופינה את הבית מטינופת עבודה זרה מפני הפחד שמא לא ייכנס, והכניסו אל מקום פנימי בבית ותיכף נתן תבן ומספוא לגמלים ושם לפניו לאכול כדרך בעל הבית הרוצה מאוד באורחיו ,וכל זאת משום שכבר ראה את הנזם והצמידים ועיניו סנוורו מן העושר. אך כאן אצל יעקב ,לפי שלא מצא אצלו כלום ,לא עשה מכל אלה אף דבר אחד .לא פינה את

הבית מטינופת עבודה זרה ,כי אם הביאהו אל ביתו המיוחד לו מאז ,שהוא הבית המלא גילולים וטינופת עבודה זרה ,והכל בכדי שאולי לא ירצה יעקב להיכנס לתוך בית כזה ויפטר ממנו לשלום. כמו כן ,לא לקחו לבית הפנימי אלא אל בית חיצוני ,ולא שם לפניו לאכול כלל ,אפילו לא פת לחם לאחר יגיעת הדרך ,ואף לא דיבר עמו ולא שאל אותו לסיבת בואו ומה רצונו ,והתהלך כאלם סר וזעף כדרך מי שאין רצונו באורח הבא לביתו ,עד שהוצרך יעקב להתחיל לדבר ולספר לו את כל קורותיו .והכל נובע מכך שמעולם לא עשה לבן מעשה לשם שמים ,אלא רק מתוך חמדת הממון, ואת עבד אברהם הכניס בשמחה לפי שהיה טעון כל טוב ,ואילו את יעקב הכניס בצרות עין ובמר נפש לפי שמצאו ריקם. ומתוך הדברים העמוקים שנתבררו ,עולות ובוקעות נפקא מינות מעשיות ,המאירות את נתיבות חיינו ומעניקות לנו הדרכה ברורה בהתמודדות מול אתגרי השעה וסביבה שאינה טהורה. הבחנה בין חסד של אמת לבין חסד התלוי בדבר – מתוך תיאורו המזעזע של הבאר מים חיים את התנהלותו של לבן ,נלמד יסוד מעשי עצום באבחון מניעים וביצירת קשרים .כאשר אדם נתקל בהארת פנים מופרזת מן הזולת ,או מנגד בקרירות וזעף אילם ,עליו לבחון היטב בחושיו הפנימיים האם היחס נובע מתוך אהבת חסד טהורה ,או שמא הוא תלוי בדבר ונגוע בשיקולים ממוניים .נפקא מינה זו נוגעת עמוקות לבחירת שותפים לדרך ,ללמדנו שלא להסתנוור מחיבוק ונשיקה אשר כל כוונתם היא חיפוש אחר אוצרות ומרגליות נסתרות. כניסה למקום שאינו טהור לצורך בירור והצלה רוחנית – מתוך דברי המושב זקנים לבעלי התוספות מתבררת נפקא מינה מעשית לאדם הנצרך למצוא עצמו בסביבה ירודה מבחינה רוחנית לשם מטרה נעלה ,כגון בירור עמוק לענייני שידוכים או עמידה על קנקנם של בני אדם .ההדרכה המעשית היא כי אף שחובה להרחיק את הדרך ממקומות אלו ,מכל מקום כאשר הדבר נחוץ ביותר ,מותר לאדם להתחכם ולהיכנס ,אך בתנאי מובהק של זריזות יתרה .עליו לשהות שם אך ורק את הזמן המינימלי הנדרש להשגת המטרה ,ולפרוש מיד כשהיא מושגת ,ממש כפי שעשה יעקב אבינו שפעל במהירות עליונה להבין את אשר נדרש לו מבלי לשקוע בטיט היון. יצירת חוצץ רוחני בתוך סביבה עוינת – מתוך ההתבוננות בדברי הספר חסידים ובשאלת האילת השחר על צורת מגוריו של יעקב אצל לבן ,עולה נפקא מינה למי שנאלץ להתגורר או לעבוד במקום החסר את אווירת הקדושה הראויה .ההדרכה היא לבנות חומת מגן סמויה של אוהל פנימי, דהיינו שגם אם הגוף נמצא במרחב של לבן הארמי ,הנפש פנימה מוקפת בחומות של תורה ויראה. על ידי קביעת גבולות ברורים והתבדלות פנימית ,יכול אדם לשמור על נשמתו טהורה וזכה גם בהיותו מוקף בניסיונות. ומתוך בירור הנפקא מינות וההשלכות המעשיות ,נפתחים מעיינות החכמה אל התבוננות רעיונית עמוקה במבנה המפגש שבין קדושת האבות לבין עולם השקר והטומאה ,וסוד עמידתה של האמת מול חשכת הגילולים. ונראה להסביר ,כי המפגש של יעקב אבינו עם ביתו של לבן הארמי אינו רק מאורע היסטורי, אלא ביטוי חי ונוקב למאבק מהותי בבריאה .עמידתו של אליעזר עבד אברהם בשערי הבית,

כשהוא מתנה את כניסתו בפינוי הבית מעבודה זרה ,מייצגת התמודדות מן החוץ ,שבה הקדושה דורשת לפנות את המרחב טרם כניסתה .אולם הנהגתו של יעקב אבינו מלמדת על אופן התמודדות מסוג אחר .יעקב הוא עמוד האמת ,וכאשר האמת המוחלטת נאלצת להיכנס אל תוך מעוז השקר והגילולים של לבן ,היא אינה נבהלת מן החושך ואינה זקוקה לפינוי חיצוני טרם הופעתה ,אלא מתבצרת בעוזה הפנימי ,באוהל של תורה וקדושה הנמצא בתוך לבו של יעקב. ונראה עוד לבאר ,על פי יסודותיו העמוקים של הבאר מים חיים ,כי כניסתו של יעקב לבית שלא פונה מטינופת העבודה הזרה ,ואל מול קבלת הפנים הצוננת והאילמת של לבן ,חושפת את מנגנון הפעולה של כוחות הטומאה בעולם .כל יחסו של לבן מונע מחמדת הממון ,וברגע שמתברר לו כי יעקב בא בידיים ריקות ,מוסרת המסכה ומתגלה כיעורו הפנימי .דווקא אל מול הריקנות הזו, מתעצמת קדושתו של יעקב .הוא אינו מצפה שרשע כלבן יכין עבורו חלל טהור ,אלא נוטל על עצמו את המשימה להקים בעצמו את חומות הקדושה שלו בתוך טומאת ארם ,מתוך הכרה ברורה ונוקבת שאין בכוחה של הסביבה העוינת לחדור אל תוך היכל נשמתו הטהורה. ומתוך ההתבוננות הרעיונית בהתמודדות הקדושה מול הטומאה ,נחשפת לפנינו הרחבה מחשבתית עמוקה ,הנוגעת לנימי נפשו של האדם ,לאמונתו ולמסילת ישרים בפנימיות הנהגתו. ונראה להסביר ,כי המפגש של יעקב עם ביתו של לבן מגלם בתוכו את התמודדות הנפש מול מציאות של קרירות וחוסר הארת פנים בעולם הזה .פעמים רבות מוצא אדם את עצמו בתוך סביבה המודדת את ערכו ואת משקלו אך ורק על פי נכסיו החומריים ,כפי שנהג לבן שקיבל את אליעזר בכבוד מלכים ובדאגה עצומה אך ורק בשל עושרו ,ואילו את יעקב בחיר האבות קיבל בעוינות, בקרירות ואף באילמות של ממש ,רק מפני שהגיע בידיים ריקות .העבודה הפנימית הנדרשת מן האדם ברגעים של עמידה מול חברה שכזו ,היא לדעת לשאוב את כוחו ,את יציבותו ואת תחושת ערכו מתוך עצמיות נשמתו ודבקותו בבורא עולם ,ולא לבקש אישור וחיזוק ממציאות חיצונית המשועבדת לחמדת הממון ולטינופת של עבודה זרה. ונראה עוד ליישב ,כי דווקא בתוך מציאות זו של עוינות ואילמות נבחנת גדלותו של בן העלייה. תגובתו של יעקב אבינו לאילמותו ולזעפו של לבן לא הייתה של תרעומת ,הסתגרות או שבירה פנימית .אדרבה ,הוא לקח את היוזמה ,פתח בעצמו בדברים וסיפר ללבן את כל קורותיו .יעקב מלמד אותנו יסוד עצום בתורת הנפש :כאשר הלב בוער באש קודש של אמת ,הוא אינו נכבה גם אל מול הרוח הצוננת ביותר המנשבת מן החוץ .היכולת המופלאה של יעקב להתהלך בתוך בית שכולו גילולים ,ולשמור על אוהל פנימי טהור וזך כפי שביאר רבי יהודה החסיד ,היא קריאת כיוון לכל אדם לבנות בתוככי נפשו פנימה חלל מוגן של קדושה .זהו היכל פנימי שבו אין שום דריסת רגל להשפעות זרות ,וממנו שואב האדם את כוחו להאיר גם את המקומות החשוכים ביותר. ומתוך ההתבוננות הרעיונית במפגש שבין יעקב ובין ביתו של לבן ,נפרס לפנינו מצפן מוסרי פנימי ומזוקק ,המורה דרך ישרה בתיקון המידות ובאיכות הנהגתו של האדם בעולם שכולו ניסיונות. ונראה להסביר ,כי המצפן המוסרי העולה מתוך תנועתו של יעקב אבינו מלמדנו את גודל האחריות שיש לאדם על טהרת מחשבותיו ועל עמידתם האיתנה של גבולות הנפש .בעוד שאליעזר

פעל מתוך בירור חיצוני ודרש את פינוי הבית מעבודה זרה קודם כניסתו ,יעקב אבינו מורה לנו דרך נעלה יותר של בניין פנימי שאינו נשבר מן הסביבה .המוסר התורני תובע מן האדם שלא להמתין שהעולם החיצוני יהיה מתוקן ומנוקה מכל רבב בטרם יעשה את צעדיו ,אלא לבנות בתוך תוכי לבו חומת מגן של אמת ,היכל של קדושה שאינו מתפעל מן השקר המקיף אותה מבחוץ. ונראה עוד ליישב ,כי התביעה המוסרית הנוקבת העולה מתוך האופן שבו קיבל לבן את יעקב בידיים ריקות ,מציבה מראה ישרה מול פני האדם ביחסו אל הזולת .המוסר הגדול כאן מלמדנו להיזהר בתכלית ההתרחקות ממדידת בני אדם על פי משקלם החומרי או עשירותם .כאשר אדם רואה את התנהגותו הקרה והעכורה של לבן ,שזנח את האורח רק מפני שלא הביא עמו נדוניה ורכוש ,הוא לומד בדרך ההפוכה עד כמה עליו לעקור מלבבו כל שמץ של פניות ממוניות ,ולפתח עין טובה ,פנים רחובות ואהבת חינם אמיתית לכל אדם באשר הוא ,מבלי לשעבד את הרגש לממון ולחמדת השקר. ומתוך בירור העומק המחשבתי ופנימיות עבודת הנפש העולה מן הסוגיה ,נפרס לפנינו מצפן מוסרי פנימי ומזוקק ,המורה דרך בתיקון המידות ובאיכות עבודת ה' בלא הטפה ובלא סיסמאות. ונראה לבאר ,כי היסוד המוסרי העמוק העולה מן ההתמודדות של יעקב אבינו בבית לבן ,הוא עניין בניין החוסן הפנימי ויכולת העמידה של האדם מול מציאות מאתגרת וסביבה חסרת קדושה. כאשר האדם מוצא את עצמו נדרש להלך בתוך שבילים שאינם ספוגים ברוח הטהרה ,המבחן המוסרי העליון אינו מתבטא רק בבריחה מן המקום ,אלא ביכולת להקים היכל פנימי של תורה ויראה בתוך תוכי הלב .המוסר התורני מלמדנו כי האדם אינו צריך להמתין שהעולם הסובב אותו יהיה מושלם ונקי מכל רבב ,אלא מוטלת עליו האחריות הקדושה ליצוק תוכן פנימי ,יציבות ואמת שאינם מתפעלים משקרו של עולם. ונראה עוד להסביר ,כי המצפן הפנימי הנבנה מכאן מעורר את האדם להתבוננות זכה ביחסו אל הזולת ובשחרור התלות באישורם של בני אדם .התנהגותו המאכזבת והמחושבת של לבן ,המודד את ערכו של האורח אך ורק על פי משקל ממון וכיסים מלאים ,מציבה מראה נוקבת מול עיניו של האדם .המוסר התורני תובע מאתנו לעקור מלבבנו כל שמץ של פניות חומריות ,שלא למדוד בני אדם על פי מדת עשירותם או נכסיהם ,אלא להקנות עין טובה ,פנים רחובות ואהבת חינם אמיתית לכל בריאה ,מתוך זיכוך המידות והידבקות בדרכיו של הקדוש ברוך הוא. ונראה ליישב עוד ,כי מן היסוד של הליכה בדרכי האמת מול אילמותו וזעפו של לבן עולה מסר מוסרי כביר ביחס ליוזמה וללקיחת אחריות בעבודת הנפש .האדם אינו רשאי לשקוע בתרעומת או בשבירה פנימית כאשר הוא נתקל בקרירות או בהתרחקות מצד הסביבה ,אלא עליו להתעורר באומץ פנימי ,לקחת את היוזמה ,לפתוח את לבו ולהאיר באור קודש גם את המרחבים החשוכים ביותר ,מתוך ידיעה ברורה כי האמת הפנימית סופה להאיר ולפרוץ כל מחסום. ומכאן ניקח עמנו תובנות אצילות ומאירות לחיי היום יום :התבוננות עמוקה בבניין ההיכל הפנימי של האדם ,לדעת כי בכל עת שבה נדרש האדם להלך בנתיבים שאינם זכים לגמרי ,אין עליו להמתין שכל העולם החיצוני יהיה מתוקן ,אלא מוטלת עליו החובה הקדושה לכונן בתוך תוכי לבו חומת מגן איתנה של תורה ויראה הנותנת לו עוז ועמידה מול כל רוח מצויה.

זהירות יתרה שלא למוד בני אדם במשקל של ממון וחומר ,וללמוד מתוך עיוותו של לבן הארמי ששקל את ערכו של האורח אך ורק על פי כיסים מלאים ,להתרחק מדרכו השפלה הזו ולפתח כלפי כל אדם עין טובה ,פנים רחובות ואהבת חינם טהורה שאינה תלויה בדבר. עוררות פנימית ללקיחת יוזמה מול קרירות ואילמות הסביבה ,שלא לשקוע בתרעומת או בשבירה רוחנית כאשר האדם פוגש יחס צונן ,אלא לבעור באש קודש ,לפתוח את הלב ולהאיר באור האמת גם את המרחבים החשוכים והמנוכרים ביותר.

עיקר העניין: עיקר העניין הוא ששאלה עצומה ונוקבת עומדת במפגשו של יעקב אבינו עם ביתו של לבן הארמי ,כיצד זה נכנס בחיר האבות אל תוך מרחב המלא גילולים וטינופת עבודה זרה מבלי לפנות את הבית תחילה כאליעזר .בעוד שבעלי התוספות מבארים שיעקב התחכם לבדוק את בנותיו ולפרוש במהירות ,ורבי יהודה החסיד מבאר שלא נכנס באוהלו הפנימי ,מחדש הבאר מים חיים יסוד נורא בגנות רשעותו של לבן שלא טרח להכין את ביתו כלל משום שמצא את יעקב ריקם ממון .מתוך כל זאת עולה יסוד נשגב בעבודת השם ,שחוסנו האמיתי של האדם אינו תלוי בטיהור סביבתו החיצונית בלבד ,כי אם בבניין קודש פנימי איתן המאיר את נשמתו באור צחות וטהרה בכל עת ובכל מקום שבו ידרך.