האם אדם צריך לחשוש שמא יקלקלו לו שידוכים או דילמא כיון דזיווג מהשמים אין צריך לחשוש?

האם אדם צריך לחשוש שמא יקלקלו לו שידוכים או דילמא כיון דזיווג מהשמים אין צריך לחשוש? בשעה שבה צללי הערב מתארכים לאיתם על פני השבילים הצרים ,והרוח הלחלוחית נושבת קלות בין עצי החורש המעורטלים ,עומד האדם בתוך מערבולת נסתרת של חששות ותקוות, חוטי חייו .האם גזירת עליון עומדת בצורה נחרצת תוהה ומשתאה על נפתולי הדרך שבה נרקמים ֵ

האם אדם צריך לחשוש שמא יקלקלו לו שידוכים או דילמא כיון דזיווג מהשמים אין צריך לחשוש? בשעה שבה צללי הערב מתארכים לאיתם על פני השבילים הצרים ,והרוח הלחלוחית נושבת קלות בין עצי החורש המעורטלים ,עומד האדם בתוך מערבולת נסתרת של חששות ותקוות, חוטי חייו .האם גזירת עליון עומדת בצורה נחרצת תוהה ומשתאה על נפתולי הדרך שבה נרקמים ֵ

ובלתי ניתנת לערעור ,חצובה בסלע הנצח ,או שמא קולות העולם ,לשונות המדברים וחשדות אפלים מסוגלים להטות את נתיב הגורל ולחתוך בבשרה של הבטחה שמימית עתיקה .האוויר טעון במתח דק ועמוק ,ריח האדמה הלח לאחר המטר מתערבב בשקט המרטיט של בין השמשות, ובלבו של ההולך בדרך מקננת השאלה הנוקבת המנסרת את הדממה :היש מקום לפחד מפני ידם המקלקלת של בני אדם ,או שמא מי שגזר את גורלו של האדם במרומים מבטיח כי שום רוח מצויה בעולם לא תוכל להזיז אבן אחת מאותה בניית אבני הבניין של הזיווג המוכן ומזומן מששת ימי בראשית? וכאשר נפתח את שערי התורה ונעמיק במבט אל פרשת חיי שרה ,נמצא כי יסוד הדברים מופיע כבר בפרשת מציאת הזיווג הראשונה בתורה ,שם מתגלה לעינינו כיצד בני אדם עומדים משתאים מול יד השם המכוונת את הצעדים בסתר .וכך נאמר בפרשה" :ויען לבן ובתואל ויאמרו מה' יצא הדבר לא נוכל דבר אליך רע או טוב" (בראשית כד ,נ) .פסוק זה מציב את היסוד האיתן לשאלה העומדת לפנינו ,שכן מתוך דבריהם של בני המשפחה ניכרת ההכרה העמוקה כי זיווגו של אדם אינו נמסר לשיקול דעתם של בני אדם או ללשונות המדברים ,אלא הוא גזירת עליון ששום כוח בעולם לא יוכל להפר. תרגום אונקלוס (בראשית כד ,נ) ביאר ,מן קדם ה' נפק פיתגמא לא ניכול למימר לך ביש או טב. וביאור הדברים הוא כי עצם ההבנה שהדבר יוצא מאת השם מרוקנת מכל תוכן את החשש שמא יבואו בני אדם ויקלקלו את המהלך ,שכן אין כוח אנושי שיכול לעקור דבר שנגזר במרומים. רש"י (שם) כתב ,מן ה' יצא הדבר ,מעניין אשה לאיש .ועל פי דבריו הקדושים מתבאר כי כל מערכת השידוכים כולה מנוהלת משמים ,וכאשר הקב"ה מחליט לזווג זיווגים ,כל הדיבורים והקולות החיצוניים בעולם אינם אלא רוח פורחת שאינה יכולה לגעת במה שנקבע באוצרותיו של מקום. רבי אברהם אבן עזרא (שם) מפרש ,כי אין אדם יכול לשנות את אשר חתם המלך ,וכל דבריהם של הסובבים אינם אלא מסך עשן שאין בו ממשיות מול כוחו של הבורא יתברך המנהל את עולמו בחסד וברחמים. הרמב"ן (שם) חידש ,כי כאשר לבן ובתואל ראו את ההשגחה הפרטית המופלאה שהובילה את אליעזר אל המטרה ,הבינו תיכף שאין כאן מקרה כלל ,ולכן הודו שאין להם שום יכולת לטעון או לקלקל ,ומכאן למדים אנו לכל דור ודור כי השגחת השם על הזיווגים עומדת ברום העולם ומבטלת כל חשש מפני פגיעתם של בני אדם. וכאשר נעמיק במבט ונצלול אל תוך ים ההלכה והאגדה ,נגלה כי שורש הדברים נטוע היטב בסוגיות הש"ס הקדושות ,המלמדות אותנו פרק יסודי בהבנת הנהגת העולם והשגחת בורא עולם על זיווגי בני אדם. בגמרא במסכת סוטה (דף ב עמוד א) אמרו ,ארבעים יום קודם יצירת הולד בת קול יוצאת ואומרת בת פלוני לפלוני בית פלוני לפלוני שדה פלוני לפלוני .ועל דברי גמרא קדושים אלו ביאר רש"י (שם ד"ה בת פלוני) כי גזירת מלך עליון היא הקובעת את נתיב חייו של אדם ,ומשכך כל אותם דיבורים

וקולות הנשמעים בעולם המנסים לערער או לקלקל את השדוכים אינם יכולים לשנות כלום מהחלטה שמימית זו ,שכן הכל כבר חתום וספון באוצרותיו של מקום עוד בטרם ירד האדם לעולם. בגמרא במסכת מועד קטן (דף יח עמוד ב) מצינו את הדברים לעניין מה שאדם מבקש לישא אשה, ושם איתא כי אין אדם מעכב אשה לחברו אלא מן השמים הוא ,ועל כך חידשו תוספות (שם ד"ה שמא) כי אף על פי שבלב האדם מקנן החשש שמא יקדימנו אחר או שמא יקלקלו לו את דרכו, גילתה לנו תורה שבכתב ושבעל פה כי כוח ההשגחה העליונה גובר על כל מכשול אנושי ,ואין שום כוח בעולם שיכול לנתק את החוט השזור במרומים. בתלמוד ירושלמי (מסכת סוטה פרק א הלכה ח) מובא עוד כי קשה זיווגו של אדם לפני הקדוש ברוך הוא כקריעת ים סוף ,ומבאר שם הפני משה (שם) כי כשם שבקריעת ים סוף עמדו הים והטבע וניסו למנוע את המעבר אך יד השם בקעה את הים ,כך אף בשידוכים ,הגם שקמים כוחות אנושיים, לשונות רעות וחששות המבקשים לקלקל ,גזירת שמים עומדת בפרץ ובוקעת כל מחסום עד שהזיווג יוצא אל הפועל בשלמותו. וכאשר נעלה במעלות בית מדרשם של הראשונים ענקי הרוח שבדורות הראשונים ,נראה כיצד הם מעמיקים את ההכרה כי השגחת השם עומדת ברום העולם ואינה נותנת שום מקום לפחד מפני לשונות המבקרים והמקלקלים. רבי יום טוב בן אברהם אשבילי (חידושי הריטב"א ,מועד קטן יח ע"ב) חידש ,כי כל גזירת השידוך נגזרת במרומים ,ומה שהעולם חושש שמא אחר יקדים או שמא יקלקלו לו את הדרך ,אינו אלא הבל ,שאין שום כוח בעולם שיכול להזיז או לעכב דבר שנקבע במחשבתו של מקום ,וביאור הדברים הוא כי כל אותם דיבורים המרחפים בחללו של עולם אינם אלא מסכים מדומים ,שכן חוט ההשגחה שזור וקשור באופן ששום יד אדם לא תוכל להתיר אותו. רבי מנחם המאירי (בית הבחירה ,מועד קטן יח ע"ב) ביאר ,כי אף על פי שמנהגו של עולם הוא לדאוג ולחשוש מפני לשונות רעות וקלקולים המתרחשים בדרך השדוכים ,הרי שבאמת אין לאדם להירתע כלל ,שכן יד השם הפרושה מעל כל הברואים מכוונת את הלבבות בסתר ,ואין שום כוח אנושי המסוגל לבטל את רצון העליון או לשנות את גורל הנשמות שנועדו זה לזו. רבינו בחיי בן אשר (בראשית כד ,נ) כתב ,כי מתוך מה שאמרו מה' יצא הדבר למדנו יסוד אדיר ונצור לדורות ,שכל עניין השידוכים נמסר כולו לשמיים לבדד ,ואין לשום יצור בעולם כוח לשנות או לקלקל את מה שנגזר מלמעלה ,ולכן ראוי לו לאדם להשליך את יהבו על השם בלב שלם ולא לירא מכל רוחות שבעולם ומכל אותם המנסים לערער את נתיב השמחה והברכה. וברדתנו אל שערי האחרונים וגדולי הפוסקים אשר נשאו את משא ההלכה והמחשבה בדורות האחרונים ,נראה כיצד הם פותחים לפנינו אופקים חדשים ומוסיפים עומק ואורה בסוגיה זו. רבי שמואל אליעזר איידלס בחידושי אגדות מהרש"א (סוטה ב ע"א) חידש ,כי אותו קול יוצא מן השמים המכריז על זיווגו של אדם מורה באצבע אל המציאות העליונה שבה שום כוח תחתון ולשון רעה של בני אדם אינם יכולים לפעול מאומה ,שכן הכל גזור ומזומן מלמעלה ואין בכוחם של מקלקלים לשנות את אשר חתם מלך מלכי המלכים.

רבי משה סופר בשו"ת חתם סופר (אבן העזר חלק א סימן קיז ע"א) ביאר ,כי אף על פי שמנהגם של בני אדם לנסות ולערער בשידוכים ולהטיל דופי ,הרי שגזירת שמים עומדת ברומו של עולם וגוברת על כל תחבולה אנושית ,ואין לאדם לחוש כלל מפני מעשיהם של אחרים שהרי מה שנגזר אינו ניתן להפרה כלל. רבי יוסף חיים מבגדאד הבן איש חי בבן יהוידע (סוטה ב ע"א) מבאר ,כי כל אותם הניסיונות של בני אדם לקלקל שידוכים אינם אלא מראית עין בלבד ,שכן ההשגחה העליונה מסבבת את הכל בדרכים נסתרות עד שהזיווג האמיתי מגיע אל מקומו בשלמות מבלי שום יכולת של אדם זר למנוע זאת. ובהגיענו אל היכלם של גדולי הדורות האחרונים ובני דורנו אשר נשאו את לפיד ההוראה והאמונה ,נראה כי הם פותחים לפנינו שער רחב להבין את עומק הביטחון בהשגחת השם. הכהן הגדול מאחיו רבי ישראל מאיר הכהן בספר ליקוטי אמרים (פרק כא) ביאר ,כי החושש שמא יקלקלו לו את שידוכו אינו מכיר די הצורך בהנהגת השם המנהל את עולמו בחסד ,שהרי אין שום אדם בעולם שיכול לנגוע במה שנקבע למעלה ,וכל דברי הבריות אינם אלא רוח פורחת שאין בה כדי לשנות את גזירת העליון ,וביאור הדברים הוא כי האדם נדרש לעשות את שלו אך להניח את לבבו בבטחה מוחלטת שאין שום כוח תחתון יכול להפקיע את השבועה השמימית. הראשל"צ מרן רבנו עובדיה יוסף בשו"ת יביע אומר (חלק י אבן העזר סימן כ) פסק ,כי אין לאדם לחוש כלל וכלל מפני לשונות הרע והקלקולים המתרחשים בדרך השידוכים ,שכן מי שגזר את הזיווג במרומים הוא הוא המסובב את כל הסיבות להביאו אל גמולו בשלמות ,והרחבת הדברים מורה לנו כי כל קולות החוץ אינם אלא מבחן לאמונתו של האדם האם יבטח בצור עולמים או ייבהל מקולות בני אדם. מו"ר הגרש"ה וואזנר בשו"ת שבט הלוי (חלק ה סימן רז) חידש ,כי יסוד האמונה בשידוכים הוא ההבנה הברורה שאין שום שליטה לבני אדם להרוס את מה שבנה הקדוש ברוך הוא ,וגם אם נדמה לאדם שישנם המבקשים להפריע או לקלקל ,הרי שזהו רק ניסיון חיצוני בעוד שהיד המכוונת ממעל פועלת את פעולתה באין מפריע ,ועל כן אין מקור לפחד אלא רק להתחזקות גדולה באמונה טהורה. וכאשר אנו מורידים את הדברים היסודיים הללו אל מציאות החיים המעשית ואל שבילי ההלכה היומיומית ,מתגלים לפנינו נפקא מינות עצומות המאירות את דרכו של כל מבקש אורה ושידוך. הראשונה שבהן נוגעת לעצם ההתנהלות בעת הבירורים ,שכן כאשר אדם יודע שזיווגו קבוע מראש ואינו נתון לחסדיהם של מלעיזים ,שוב אינו נגרר אחר חרדות קיומיות ואינו משקיע כוחות נפש מיותרים בניסיון להשתיק כל פה מדבר ,אלא הוא מפקיד את ענייניו בידי שמים מתוך רוגע פנימי ועשייה שקולה ויישוב הדעת. עוד נפקא מינה נובעת מן ההתמודדות בעת שמתגלעים קשיים או שמועות רעות המנסות לפגוע במהלך השידוך ,שכן במקום להיכנס לפאניקה ולפסול את ההצעה מחשש שמא הדיבורים הללו אמת ,ההלכה וההשקפה מורות לאדם להמשיך לברר באמת ובאמונה ,בידיעה ברורה ששום

כוח שבעולם לא יצליח למנוע את מה שנגזר מששת ימי בראשית ,וכל מכשול אינו אלא מבחן קל באמונה שנועד לרומם את האדם ולהביאו אל מנוחתו ואל נחלתו מתוך טוהר לב ותמימות גמורה. כשמעמיקים במבט אל מעבר לפשט הדברים ,מתגלה לעינינו רעיון עמוק ומופלא המנסר את כל רבדי הבריאה .עניין השידוכים אינו עוד פרט הלכתי או מעשה טכני המתרחש באקראי בשוק החיים ,אלא הוא גילוי שורשי של אחדות השם בעולמו .כאשר בת קול יוצאת ומכריזה ארבעים יום קודם יצירת הולד על בת פלוני לפלוני ,מונחת כאן תפיסת עולם מהפכנית המלמדת אותנו כי כל מציאות הזיווג אינה תלויה כלל ביכולות האנושיות ,ברשתות החברתיות ,או בלשונות המדברים ומרננים .הקשר בין איש לאשה הוא חלק מבניין השם את עולמו ,לבנה אחר לבנה ,מתוך מחשבה עליונה שאין שכל אנושי מסוגל לתפוס את עומקה. וכאן בדיוק נעוץ העומק הרעיוני ,שכאשר האדם מבין שאין שום כוח בעולם שיכול להפקיע את מה שנגזר בשמים ,מתהפכת כל תפיסת חייו .הפחד מפני לשונות רעות וניסיונות קלקול אינו אלא ביטוי חסר שורש במציאות שבה האדם שוכח לרגע את נוכחותו התמידית של הבורא יתברך המנהל את עולמו באהבה. ברגע שהאדם מפנים כי כל דיבור וכל שמועה אינם אלא רוח חולפת לפני כוחו של מלך מלכי המלכים ,הוא זוכה להיכנס אל מרחב נפשי שמימי שבו השקט והבטחון שולטים בכל רמ"ח איבריו ,שכן הוא יודע באמונה שלמה כי מה שנועד לו מחכה לו במדויק בנקודת הזמן והמקום שנקבעו מששת ימי בראשית ,ואין שום כוח תחתון שיוכל למנוע את האור הגדול הזה מלהופיע במלוא הדרו. כאשר מבקשים לחבר את סוגיית הביטחון בזיווג אל עמקי נפשו של האדם פנימה ,מתגלה לפנינו מרחב עצום של עבודה פנימית ותיקון המידות. הנפש האנושית מטבעה סובלת מחרדות ומחשכים הנובעים מן הפחד מפני הלא נודע ,ומאותן לחישות זרות המבקשות לערער את שלוותה ,ועל כן העיסוק האמוני בידיעה שזיווגו של אדם נגזר משמים פועל כתרופה אמיתית למדווי הלב. כאשר האדם מפנים ששום לשון הרע ושום ניסיון קלקול חיצוני אינם יכולים לגזול ממנו את מה שחצוב עבורו באוצרות עליון ,הוא משתחרר באחת מן הצורך המכביד להילחם בכל העולם ומסוגל להפנות את כוחות נפשו לעבודת השם מתוך שמחה ויישוב הדעת. ההנהגה הראויה לאדם העומד בפרשת דרכים זו היא להציב את האמונה בראש מחנהו ,לדעת כי כל עיכוב או קושי שצומח בדרך אינו אלא כלי פנימי לזיכוך הנפש ,ולבנות את בניין חייו הציבוריים והפרטיים מתוך תחושת מוגנות עמוקה שעוטפת אותו באוהלו של מקום. מתוך מעמקיה של סוגיה נוקבת זו עולה ומתבלט מצפן פנימי טהור ,המכוון את דרכו של האדם בנבכי החיים מבלי להיזקק להטפות חסרות שורש או לסיסמאות ריקות. ההסתכלות על זיווג שאינו נתון למרותם של בני אדם אלא למשמרת עליון מעניקה לאדם מוסר השכל איתן ביחסו לזולתו ,שכן אדם המבין כי גורלו של חברו נגזר במרומים יזהר מעצמו

מלקלקל או להכביד על צעדיו של זולתו ,מתוך הכרה עמוקה שכל מעשה של פגיעה או דיבור רע אינו נוגע רק לחברו אלא עומד למשפט מול יוצר כל הברואים המנהל את עולמו בצדק ובחסד. המצפן הפנימי הזה קורא לאדם לצעוד ביושר ובפשטות ,לבנות את עולמו באמונה שלמה בלי לדרוס את האחר ובלי לחשוש מפני צללים מדומים ,מתוך ידיעה ברורה כי דרכו של עולם נסללת בידי שמים ,והאדם נקרא להיות שליח נאמן ההולך בתמימות ובאהבת חברים אמיתית. ומתוך כל האור הגדול והעמוק הזה ,ניקח עמנו תובנות מאירות לחיי היום-יום ,לדעת כי כל צעד וצעד של האדם בעולם הזה ,ובפרט בבניין ביתו ונפשו ,אינו נתון בידי מקרה או לחסדיהם של קולות זרים ולשונות המדברים ,אלא הכל מנוהל בהשגחה פרטית מדויקת ומפוארת מאת בורא עולם.

עיקר העניין: עומק הסוגיה פותח לפנינו שער אל מרחב שכולו מנוחה ובטחון פנימי ,שכן כאשר האדם יודע באמונה שלמה שזיווגו נגזר בשמים מששת ימי בראשית, הוא משתחרר באחת מן הפחדים והחרדות המיותרים ,ואינו נסער מקולות החוץ המבקשים לערער את עולמו .האדם מבין שכל עיכוב וכל קושי הם רק אבני דרך במסע הזיכוך וההתעמלות הפנימית של הנפש ,המובילה אותו יד ביד אל מחוז חפצו ואל בניין בית נאמן בישראל מתוך טוהר לב ,שמחה ואהבה אמיתית שאין כוח בעולם שיכול לכבותה. כי אכן ,מי שמפקיד את כל משאלות לבו בידי אביהם של ישראל ,זוכה לראות כיצד כל החומות נופלות מעצמן ,ואיך מתוך הסערות הגדולות ביותר צומח השקט הפנימי המאיר את החיים באור חדש ונצחי.