האם לאה אמנו היתה שנואה?

האם לאה אמנו היתה שנואה? בתוך אוהלי היעקב ,בין צללי הערב היורדים על פאתי השדה לבין דממת המדבר המרטיטה, רוטטת שאלה נוראה וקודרת המנקבת את רקיעי השמים ומזעזעת את אמות הסיפים של בית האבות .האם ייתכן כי אם השבטים ,אשת ברית קודש הניצבת בלב האומה ההיסטורית ,נשאה בליבה משא כבד מנשוא של דחייה וניכור ,כאשר קולו של הכתוב מהדהד באוזני הדורות בזעזוע עמוק וירא שמים והשם…

האם לאה אמנו היתה שנואה? בתוך אוהלי היעקב ,בין צללי הערב היורדים על פאתי השדה לבין דממת המדבר המרטיטה, רוטטת שאלה נוראה וקודרת המנקבת את רקיעי השמים ומזעזעת את אמות הסיפים של בית האבות .האם ייתכן כי אם השבטים ,אשת ברית קודש הניצבת בלב האומה ההיסטורית ,נשאה בליבה משא כבד מנשוא של דחייה וניכור ,כאשר קולו של הכתוב מהדהד באוזני הדורות בזעזוע עמוק וירא שמים והשם יתברך מעיד בעצמו על עומק הכאב ואומר וירא ה' כי שנואה לאה? ריחות האדמה של שחר ימיה הראשונים בבית יעקב ,שתיקת הלילות הארוכים שבהם נדמה כי הלבבות חצויים והמבטים מופנים אל עבר אחותה האהובה רחל ,טובלים את הסוגיה כולה באווירה של מסתורין וצער פנימי עמוק .האדם המדמה לעצמו את מעמדה של לאה אמנו עומדת בתוך משפחת הנצח של האבות ,חשה את קירות האוהל הסוגרים עליה ואת הדמעות השקופות החורכות את לחייה אל מול גורל נעלם ,פוגש כאן תעלומה אנושית ורוחנית עצומה המערערת את כל מה שידענו על מבנה הבית היהודי ועל יסודות בחירתם של השבטים .השאלה מונחת במלוא עוצמתה ,מציגה מציאות חיים שבה נדמה כי הנתונים החיצוניים חורצים דין ללא רחם ,והיא טובעת ועולה מן המעמקים מבלי שניתן עדיין שום רמז לפתרונה או לפשר הנהגתו של מקום. ומתוך עמקי הסוגיה והשאלה המטלטלת את אמות הסיפים של בית האבות ,אנו ניגשים כעת לברר את תשתית הדברים המקראית ואת דברי מפרשי התורה הראשונים והאחרונים הסוללים את נתיב ההבנה בסוגיה זו. הפסוק המרכזי המעמיד את כל המהלך מופיע בפרשת ויצא" :וירא ה' כי שנואה לאה ויפתח את רחמה ורחל עקרה" (בראשית כט ל"א)

פסוק זה פותח לפנינו את שער ההתבוננות בעומק הנהגת שמים ,כאשר השם יתברך בעצמו מעיד על מצבה הנפשי והמשפחתי של לאה אמנו ,ומתוך כך פועל את פעולת הישועה הגדולה. וכדי לרדת לעומקם של דברים ,עלינו לבחון את דברי מפרשי התורה המרכזיים השופכים אור על משמעות הביטוי שנואה בהקשר זה. תרגום אונקלוס (בראשית כט ל"א) כתב :וחזא יי ארום לאה סניא הות לעיני יעקב ופתח ית רחמה ורחל עקרתא .ומבאר בזה כי השם יתברך הביט וראה את מצבה של לאה שהייתה שנואה ודחוקה בעיני יעקב מבחינת מדרגת האהבה ,ומתוך אותו ראייה עליונה פתח את רחמה כדי להרים את קרנה ולתת לה חלק בבניין האומה. תרגום יונתן בן עוזיאל (בראשית כט ל"א) כתב :וגלי קדם ה' ארום לא הות לאה רחימתא באנפי יעקב ואמר במימריה למיתן לה בנין ורחל הות עקרא .ומבאר בזה כי היה גלוי לפני הקדוש ברוך הוא שמעשה הנישואין לא הביא ללאה את אותה אהבה גלויה שהייתה רצויה לפני יעקב באנפיו, ולכן נגזר במאמרו העליון לפקד אותה בבנים מתוך רחמים עצומים. רבי שלמה יצחקי רש"י (בראשית כט ל"א) כתב :שנאה יעקב ,לפי שנתן עיניו ברחל ,גלוי וידוע לפני מי שהאמרה ונהיה העולם ששנואה היא לפניו ,לפיכך פתח את רחמה .ומבאר רבינו כי יעקב אבינו נהג בלאה על פי דרכו שנתן את עיניו ברחל עיקר אשתו ,ואף על פי כן הקדוש יתברך היודע את סתר הלבבות ראה את עלבונה של לאה ששנואה היא מבחינת האהבה היתרה שהייתה נתונה לרחל ,והדבר הזה עצמו היה העילה לפקיחת רחמה. רבי אברהם אבן עזרא (בראשית כט ל"א) כתב :טעם שנואה כי אהב את רחל ממנה .ומבאר בזה כי אין הכוונה לשנאה ממש חלילה ,אלא לביטוי יחסי המשקף את העובדה שיעקב אהב את רחל יותר ממה שאהב אותה ,ומתוך פער זה נוצרה תחושת השנאה או הריחוק בערך המשוואה שבין השתיים. רבי משה בן נחמן הרמב"ן (בראשית כט ל"א) כתב :חס ושלום שישנא יעקב את לאה ,אבל יאמר עליה שנואה בערך רחל שהיתה אהובה ביותר .ומבאר הרמב"ן במילים נחרצות כי יעקב אבינו עליו השלום מעולם לא שנא את לאה שנאה אמיתית חלילה ,שהרי צדיק כמותו לא יעבור על מצוות התורה שלא לשנוא את הקרוב אליו ,אלא שהכתוב מכנה אותה בשם שנואה אך ורק בערך ובשגיוב ההשוואה אל מול האהבה העצומה והמופלגת שהייתה לו כלפי רחל אחותה. רבי דוד קמחי הרד"ק (בראשית כט ל"א) כתב :לא היה יעקב שונא אותה אבל היה אוהב אותה, אלא לפי שהיה אוהב את רחל יותר קרא ,ולפי שהיתה עלובה בעיניה שלא היתה אהובה כאחותה ראה ה' בעוניה ללאה שנואה ,כלומר כנגד אהבתה של רחל היתה שנואה .ומבאר הרד"ק כי המושג שנואה המוזכר בתורה אינו בא ללמד על פגם במעשיו של יעקב אלא על מצבה הנפשי והפנימי של לאה שמרגישה עלובה ודחוקה לעומת אחותה האהובה. רבי עובדיה ספורנו (בראשית כט ל"א) כתב :כי שנואה לאה -לפי שראה שהיא שנואה אצל בעלה בערך אחותה ,פתח את רחמה .ומבאר הספורנו כי ההתבוננות העליונה של הקדוש ברוך הוא פגשה את לאה בנקודה שבה היא נחשבה לשנואה בערך אחותה ,ומתוך כך נזדכך עניינה והיא זכתה להיפקד בבנים קדושים.

רבי חזקיה בן מנוח החזקוני (בראשית כט ל"א) כתב :כי שנואה בערך אהבת רחל .ומבאר החזקוני כי כל לשון שנאה שנאמרה כאן אינה אלא ביטוי יחסי המגדיר את מדרגת האהבה הפחותה שקיבלה לאה מצד בעלה לעומת רחל. ומתוך יריעת המקראות אנו צוללים אל תוך האור הגנוז של דברי חז"ל הקדושים ,המאירים את מעמקי הנפש ומגלים את סודות הנהגת שמים הנסתרים מעין כל חי. בגמרא במסכת מגילה (דף טו ע"א) אמרו על עניין מסירת הסימנים וההתמסרות העצומה של רחל אמנו ללאה אחותה כדי שלא תבוש ,ומתוך כך מבואר שם גודל ההנהגה והמסירות שהיו בתוך בית האבות ,כאשר כל מעשה ומעשה מכוון כנגד בניין האומה הישועה והשגת השלום הפנימי מתוך מסירות נפש עליונה שאין למעלה הימנה. בתלמוד ירושלמי (מסכת כתובות פרק יב הלכה ג) מבואר עוד סביב עניין ההנהגה בבית האבות וזכויות האמהות ,כיצד הקדוש ברוך הוא שוקל את מעשיהן הנסתרים של האמהות הקדושות ומנהל את עולמו בחסד ובאמת ,וכיצד זעקת הלב של האדם הנדחק בפינה מצליחה לשבור את כל מחיצות הטבע ולפלס נתיב של ישועה ואור גנוז בעולם. ומתוך היכל הראשונים הקדושים המעמיקים את חציבת הלהט של סוגיות התורה ומגלים את נבכי הנפש וההנהגה בבית האבות עולים לפנינו דבריהם המפוארים הנוגעים בשורש העניין: רבי יוסף בכור שור (בראשית כט ל"א) חידש כי שנואה לאה -גבי אהבתה של רחל ,שאינו אוהב אותה כמו רחל ,אבל שנואה לאו דווקא ,דאם כן קשי קראי אהדדי .ומבאר בזה רבינו בעל הבכור שור עומק עצום בהבנת המושגים שבתורה ,שכן כאשר הכתוב מעיד על מציאות של שנאה בתוך בית שכולו קודש ,אין הכוונה חלילה למושג השנאה המוכר והשפל הקיים בין בני אדם המבקשים רעה זה לזה ,אלא כל כולה של השנאה כאן אינה אלא בערך ובהשוואה למדרגת האהבה העצומה והשמימית שהייתה נתונה לרחל אמנו .ומכוח דברים אלו מובן שאין כאן סתירה בפסוקים אלא הארה פנימית המלמדת כיצד נדרש האדם להתבונן במורכבות הרגשית העמוקה הפועמת בתוך מעמקי המשפחה הראשונה של כלל ישראל ,שבה כל ניואנס של יחס מקבל משמעות שמימית ואלוקית המכוונת את צעדי ההיסטוריה מתוך אמת צרופה. רבי משה בן נחמן הרמב"ן (בראשית כט ל"א) ביאר ששנאת יעקב יש לה טעם ,יעקב אבינו מאשים גם אותה ברמאות ,הרי גם אם נכנסה לחופה במצות אביה ,יכולה היתה להזדהות כלאה בלילה, ואם היא המשיכה להתחזות כרחל גם כשאין אביה נמצא ,הרי היא שותפה לרמאות .והיא נכנסת לחיי נישואין עם מי שלא בחר בה ובעל כורחו ,ומכאן בהכרח נולדת שנאה .והגם שיעקב לא מגרש אותה אין זה מתוך אהבתה אלא בשביל בניה .ורק רחמיו של הקב"ה שמפתח הלידה בידיו ,משאיר אותה בבית יעקב .ומעמיק בזה הרמב"ן עומק נורא ואיום המגלה טפח ומכסה טפח במערכת היחסים המורכבת והמרטיטה שבין יעקב ללאה ,שבה לאה אמנו עומדת מול מציאות קשה שבה הלב אינו פתוח אליה מעיקרו ,והיא נושאת על כתפיה את משא ההתמודדות האדיר עם מציאות שנוצרה מתוך מהלכים נסתרים של השגחה עליונה ,שבהם נדרשה היא להיות שותפה למעשה שלא מדעתו המלאה של יעקב בזמן האמת .ומתוך כך מתברר גודל גבורת נפשה של לאה ,שאינה

נשברת מן הניכור ומן הקושי העצום ,אלא מפלסת דרך של אמונה טהורה ותפילה זכה הבוקעת רקיעים ומהפכת את מידת הדין והריחוק למקור הישועה והבחירה של שבטי קודש יתברך. ומתוך היכל האחרונים ופוסקי הדורות המבררים את הלכות החיים ומעמיקים את מבטם אל תוך שורשי הסוגיה ,עולים לפנינו דבריהם המפוארים: רבי חיים בן עטר אור החיים (בראשית כט ל"ג) כתב :ולזה כשראתה שניתן לה בן אמרה ודאי כי לצד רחמי ה' עליה לצד שלא היתה אהובה ,כי הצדיקים יקיימו מצות חכמים לדון לכף זכות... ולא עלה על דעתה כי היתה שנואה וכמו שפירשתי בפסוק וירא ה' וגו' ולא כך היתה דעתה ,וזו היא מידת המאושרים ,אשר על כן כשניתן לה בן ראשון אמרה כי זה בא להשלים החסד שהיא אהובה .וכשראתה אני כי שנואה אנוכי .ומבאר בזה רבינו הקדוש עומק נפלא בהנהגתה של לאה אמנו ,אשר מחמת רוממות מעלתה ומידתה העצומה לדון לכף זכות ,לא עלה על דעתה כלל שהיא שנואה ממש אלא רק פחות אהובה ,ורק לאחר שזכתה לבן שני הבינה את מלוא משמעות המצב, ללמדנו כיצד צדיקים מתהלכים בעולם בטביעת עין טהורה המטהרת את המציאות ומבקשת תמיד את הטוב והחסד. רבי יעקב בן אשר (או"ח סימן ר"מ) פסק :ועוד יש מחשבות המפסידות את שכרו והם בני תשע מידות ,בני אנוסה ,בני שנואה ,בני נידוי .ומבאר רבינו הטור הלכה למעשה את חומרת העניין והשלכותיו הרוחניות של קיום חיי אישות מתוך מציאות של שנאה או ריחוק ,ומתוך כך מתנוצצת השאלה הגדולה כיצד התנהל בית האבות לאור הנהגה זו. מרן רבי יוסף קארו (או"ח סימן ר"מ) ביאר :והשנואה שאמרנו שנואה מרוחקת בשעת התשמיש שהרי אמרו לאה שנואה היתה מפני רחל ואעפ"כ היה יעקב אבינו ע"ה נזקק לה .ומבאר מרן השולחן ערוך מתוך דבריו כי לאה אמנו אכן הייתה שנואה כפשוטו בערך יחסו של יעקב לרחל, ואף על פי כן יעקב אבינו נזקק לה מתוך שליחות קודש עליונה להקים את שבטי יקירנו ,והלכה זו יונקת את שורשה הישיר מפרשת חייו של יעקב אבינו עם לאה אמנו. רבי נפתלי צבי יהודה ברלין הנצי"ב (העמק דבר בראשית כט ל"א) חידש בדבריו עומק נוסף בהבנת מהלך הדברים והשפעתם על נפש האמהות בבניין הבית הקדוש ,כשהוא פורס את מבטו הרחב על התהוות השבטים מתוך עומק ההשגחה הפרטית המלווה את כל צעדיה של לאה אמנו מתוך דמעותיה ותפילותיה הבוקעות רקיעים. ומתוך משנתם הבהירה של גדולי הדורות האחרונים המאירים את נתיבות ההלכה והמחשבה מתוך עומק הדעת והקדושה ,עולים לפנינו בירורים נפלאים המכוונים אל לב הסוגיה: הכהן הגדול מאחיו רבי ישראל מאיר הכהן (חפץ חיים) ביאר כי גודל השמירה על כבוד הזולת ובפרט בתוך הבית פנימה מתבונן על כל רגש ורגש הנסתר מן העין ,ומתוך כך יש ללמוד עד כמה נדרש האדם להיזהר שלא לפגוע בליבו של קרובו ,הגם שהמציאות החיצונית נראית מורכבת וטעונה ,שכן הקדוש ברוך הוא שומע כל אנקה ודמעה ובוחן כליות ולב להוציא משפט לאור. ועוד נראה לחדש כי עניין השנאה הכתוב כאן אינו פוגם במעלת הנהגתו של יעקב אבינו עליו השלום ,אלא מורה על דרך ההשגחה העליונה המנהלת את עולמה באופן שבו החסרונות האנושיים והמצבים המורכבים ביותר הופכים בידו יתברך לצינור של ברכה ובניין עדי עד לכלל ישראל.

ונראה לבאר ולהסביר עוד כי כל מהלך הסוגיה מלמדנו יסוד נורא בהנהגת הנפש ,שכן האדם הרואה את עצמו נדחק אל מול מציאות שבה נראה כי אינו מקבל את מלוא תשומת הלב או ההערכה הראויה לו ,אינו צריך לשקוע בייאוש או בטרוניות ,אלא לנתב את כל כוחות נפשו אל עבר התפילה הזכה והדמעה הטהורה הבוקעת רקיעים ,ומתוך כך פועל ישועות גדולות בחדרי חדרים ומקים עולמות של שלום ואמת. ומתוך עמקי ההלכה והנהגת החיים העולים מן הסוגיה הקדושה ,אנו מגיעים לברר את תבחיני המעשה והמשמעות הנפשית והמעשית הנובעת מפרשה זו אל תוך מרקם חיי האדם והמשפחה: השלכה מרכזית העולה מן הסוגיה נוגעת לעומק חובת הזהירות בכבוד הזולת ובפרט במסגרת הבית היהודי ,שכן כאשר התורה מעידה על מצבה הרגשי של לאה אמנו ,היא מלמדת את האדם להתבונן לא רק במעשים החיצוניים אלא בנבכי הלב ובנימים הדקים ביותר של הרגש המסתתר בחדרי בטנו של הקרוב אליו ,ולדעת שכל פגיעה או תחושת ריחוק מותירה חותם שמימי המחייב תיקון וזהירות עליונה. השלכה נוספת הנלמדת מתוך מעשיה של לאה אמנו היא כוחה העצום של תפילה הבוקעת מן הלב השבור והנדכא ,שכן האדם הרואה את עצמו שרוי במציאות מורכבת שבה נדמה כי אינו זוכה למלוא ההערכה או המבט האוהב ,מוצא כאן את שער הנצח המלמד שאין לך תפילה זכה כדמעותיה של הנפש הכואבת הפורצות את שערי שמים ומהפכות את מידת הדין למקור הישועה והבחירה. השלכה נוספת מתבטאת בדרכם של צדיקים המקיימים את מידת ההסתכלות הטובה ודן לכף זכות ,כפי שביאר האור החיים הקדוש על התנהגותה של לאה שלא מיהרה להטיל דופי או לטפח מרירות אלא תלתה את המציאות מתוך מבט טהור ומאיר ,ובכך הפכה את חסרונה למנוע הרוחני המקים את רוב שבטי השם בעולם. ומתוך מעמקי ההרחבה הרעיונית עולה ומתברר שורש עמוק בהבנת מהלכי ההשגחה והנהגת האדם בעולמו ,שכן כאשר אנו מתבוננים במציאות חייה של לאה אמנו ובהתמודדותה המפעימה, אנו פוגשים רעיון יסודי המנסח את מטרת הבריאה כולה :המקום שבו האדם מרגיש את החיסרון והעלבון העמוק ביותר ,הוא בדיוק המקום שממנו צומחת הישועה הגדולה ביותר .ההשגחה העליונה אינה מנהלת את העולם לפי אמות המידה הגלויות של בני אדם ,הסוגדים להצלחה החיצונית ולשלמות הנגלית לעין ,אלא בוחנת כליות ולב ובוחרת דווקא את השברים ,את הדמעות הנסתרות ואת הלב הנשבר כדי לבנות מהם את נזר היצירה .וכך מתבאר כי לאה אמנו ,בבחירתה שלא לשקוע במרירות אלא לזעוק מתוך עומק האמונה ,חשפה את הסוד הגדול שעל פיו כל גלות רוחנית וכל תחושת דחייה אינן אלא שלב הכרחי בדרך לבניין מלכות שמים ,שכן דווקא מתוך החושך העמוק ביותר בוקע האור הגנוז המאיר את פני כל דור ודור. ומתוך המבט המחשבתי המעמיק את נפש האדם ,מתברר כי פרשת חייה של לאה אמנו אינה נשארת בגדר סיפור היסטורי רחוק ,אלא היא מראה נוראה המאירה את נבכי נפשו של כל יחיד ויחיד בכל דור ודור .האדם בתוך מסע חייו פוגש לא פעם תחנות שבהן הוא חש כי מקומו אינו מואר באורה של ההערכה או שהלבבות הסובבים אותו פתוחים לאחרים ולא לו ,ותחושת דחייה

זו עלולה לטלטל את יסודות האמונה והביטחון .אולם תורת אמת מלמדת אותנו כי דווקא מתוך אותם רגעים של התמודדות נפשית עמוקה ,שבהם האדם מרגיש בודד במערכה ,נפתח לפניו שער פנימי שאין למעלה הימנו .החיבור אל האמונה אינו דורש בהכרח מציאות חלקה ומושלמת ללא משברים ,אלא נדרש הוא דווקא מתוך אותם מקומות שבורים שבהם האדם לומד לצעוק אל השם יתברך באמת ופשטות .ההנהגה הפנימית העולה מכך לכל אדם היא לדעת שאין שום ייאוש בעולם בכלל ,וכי כל צער וכל דמעה נסתרת שאינה ניכרת לעיני הבריות ,נאספים אל אוצרותיו של הקדוש ברוך הוא ונעשים לבניין עדי עד של קומת האדם הפרטית והכללית. ומתוך המבט המוסרי המאיר את דרכו של אדם בנפתולי החיים ,עולה ומתברר המצפן הפנימי הנבנה מתוך פרשה קדושה זו ,שאינו זקוק למילים גבוהות או לסיסמאות ריקות אלא לאמת פנימית צרופה .האדם נדרש להתבונן במידת האחריות המוסרית העצומה המונחת על כתפיו בכל מערכת יחסים ובכל רגע של מפגש עם הזולת ,ולדעת כי מבט אחד שאינו במקומו ,או העדפה גלויה הפוגעת בליבו של הקרוב אליו ,מותירים רושם נורא המחייב תיקון עמוק .המצפן הפנימי המכוון את צעדיו של האדם מורה לו לעקור מלבבו כל שמץ של אדישות לסבלו של האחר ,ולפתח רגישות עדינה המרגישה את הדמעות שאינן נשמעות ואת הלבבות הנשרפים בסתר .מתוך ענווה עמוקה ויראת שמים טהורה ,האדם לומד שלא לדון את חברו על פי מראית עין חיצונית אלא לשאת את משא הזולת מתוך אהבת אמת ,ובכך להפוך את העולם למקום שבו השכינה שורה בתוך אהלים של שלום ,צדק ורחמים. ומתוך כל האורה הגנוזה הזו ,אנו לוקחים עמנו אל ימי המעשה של חיי היום יום תובנות יקרות ערך המאירות את הנתיב בפשטות ובאמת .החיים המעשיים מזמנים לאדם לעיתים קרובות תחושות של ריחוק או אתגרים שבהם נראה כאילו ליבם של הסובבים אינו פתוח אליו כמצופה, ובנקודות הללו בדיוק מונחת הבחירה הגדולה האם לשקוע במרירות או להרים את העיניים אל שוכן שחקים מתוך תפילה זכה.

עיקר העניין: שורש הדברים ופנימיות הסוגיה מגלים כי כל מציאות של קושי או תחושת דחייה נסתרת אינה אלא פתחון פה רחב לפעול ישועות גדולות בחדרי חדרים. לאה אמנו מלמדת את כל לבבות ישראל כיצד להפוך את הדמעה השקופה למקור של בניין עדי עד ,שכן הקדוש ברוך הוא בוחן כליות ולב ושומע את אנקת הלב הנדכא .כאשר האדם מניח בצד את הטענות ובוחר לצעוק מתוך אמונה צרופה ,הוא פותח שערי שמים ומזכה את עולמו באור חדש שאינו כבה לעולם. ומכאן נחקקות בלב שתי תובנות משנות חיים :הראשונה היא לדעת שאין שום ייאוש בעולם כלל וכי כל דמעה נסתרת נאצרת לפני כסא הכבוד ונעשית לישועה עצומה ,והשנייה היא להבין כי גודל הרגישות לזולת בתוך הבית פנימה והחוצה הוא המפתח השמימי למשיכת השכינה ולבניין שלום אמת.