מדוע בנשואי יעקב ורחל לבן לא עשה משתה כמו שעשה בנשואי יעקב ללאה?

מדוע בנשואי יעקב ורחל לבן לא עשה משתה כמו שעשה בנשואי יעקב ללאה? בשעה שבה חשיכת הלילה יורדת כרשת כבדה על פני שבילי חרן ,והרוח החמה מלטפת את יריעות האוהלים הנטויים תחת כיפת השמים זרועי הכוכבים ,עומד לבן הארמי בתוך אפלולית חדרו ומזים את מזימותיו בלחש .האדמה באותם רגעים ספוגה בריח זיעתם של האנשים המתאספים מכל קצוות העיירה אל תוך האולם המואר באור לפידים מרצד…

מדוע בנשואי יעקב ורחל לבן לא עשה משתה כמו שעשה בנשואי יעקב ללאה? בשעה שבה חשיכת הלילה יורדת כרשת כבדה על פני שבילי חרן ,והרוח החמה מלטפת את יריעות האוהלים הנטויים תחת כיפת השמים זרועי הכוכבים ,עומד לבן הארמי בתוך אפלולית חדרו ומזים את מזימותיו בלחש .האדמה באותם רגעים ספוגה בריח זיעתם של האנשים המתאספים מכל קצוות העיירה אל תוך האולם המואר באור לפידים מרצד ,שם קולות ההמון רוחשים והיין נמזג בגדושה לקראת חתונת הענק המתוכננת ללאה. אך כשאנו פוסעים קדימה אל תוך הלילה השני ,אל אותם רגעים גורליים שבהם ניגש יעקב לשאת את רחל אהובת נפשו ,השקט יורד על המקום כחרב חדה ,האורות כבים ,ואין קול ואין עונה. לבן עומד דומם ,והשאלה הנוקבת מנסרת את הדממה ומטלטלת את הנפש :מדוע בנשואי יעקב ורחל לא עשה לבן שום משתה ,לא אסף את אנשי המקום ,ולא הניח לזמרת ולשמחה להישמע באוהל ,בניגוד גמור למה שעשה בנשואי יעקב ללאה? מה עמד מאחורי הדממה המקפיאה הזו של הלילה השני ,ואיזה סוד נסתר אפף את שתיקתו של הרמאי הגדול? וכאשר נפתח את שערי התורה ונתבונן בפרשת ויצא ,נפגש בפסוקים המפורשים המלמדים על מעשה לבן בחתונותיו ,ודרכם נבין את פשר השינוי העצום שבין משתה לאה למעשה שנעשה ברחל. וכך נאמר בפרשה" :ויאסף לבן את כל אנשי המקום ויעש משתה" (בראשית כט כב) .פסוק זה מגלה את תחילת המעשה שבו כינס לבן את כל בני העיר כדי לעשות משתה גדול ,וממנו מתעוררת השאלה הגדולה מדוע בנשואי רחל לא מצינו שנאספו אנשי המקום ולא נעשה משתה כזה. אֲת ְרעָ א וַעֲבַ ד ִמ ׁ ְש ּ ָתא ,ועל פי תרגום תרגום אונקלוס (בראשית כט כב) ביאר ,וּכְ נ ַׁש לָבָ ן יָת ּ ָכל אֲ נ ׁ ֵָשי ַ זה מתבאר כי עצם כינוס אנשי המקום נועד ליצור את המסגרת הציבורית שבה יוכל לבן להוציא לפועל את מזימתו מבלי שיעקב ירגיש בדבר. רש"י (שם) כתב ,להזמינם למשתה ,ונתן עיניו לשתות כדי לשכר את יעקב ,ומדבריו הקדושים רואים אנו כי כל קיומו של המשתה הראשון לא בא אלא כדי לטשטש את דעתו של יעקב אבינו על ידי יין ושכרות ,ולכן בנשואי רחל ,שבהם כבר לא היה צריך לשכר את יעקב ,לא מצא לבן שום צורך וטעם להזמין את אנשי המקום למשתה נוסף. רבי אברהם אבן עזרא (שם) מפרש ,כי עשיית המשתה נועדה לפרסם את הדבר ברבים כדי שיהיה קשה על יעקב לשנות או לבטל את המעשה ,ומשום כך בנשואי לאה עשה משתה רב עם כל אנשי העיר ,מה ששייך פחות בנישואי רחל שנעשו מתוך הסכמה פנימית עמוקה בלא צורך בפרסום המונים. הרמב"ן (שם) ביאר ,כי לבן עשה את המשתה הגדול כדי להטעות את יעקב בשיתוף כל אנשי העיר ,וכאשר נשא את רחל לא מצא עוד עניין או תועלת בכינוס ההמון שכן כבר השיג את מטרתו הראשונה. הכלי יקר (בראשית כט כב) חידש ,כי לבן עשה משתה גדול ומפואר כדי להראות חיבה לכאורה,

אך כל מטרתו היתה לבלבל את דעתו של יעקב הרך והתמים ,ולכן בנשואי רחל לא עשה משתה דומה מפני ששוב לא היה לו מה להסתיר או מה לטשטש באמצעות ההמון. וכאשר נפתח את שערי התלמוד הקדוש ונחפש את שורשי הדברים באור סוגיות הש"ס ,נגלה כיצד חז"ל מגלים טפח ומכסים טפחיים על מערכת התחבולות וההנהגות שהיו בבית לבן. בגמרא במסכת מגילה (דף יג ע"ב) אמרו כי בשעה שמסר יעקב את הסימנים לרחל עשה זאת כדי להינצל מרמאותו של לבן ,וכאשר רחל מתוך ענוותנותה העצומה מסרה את הסימנים ללאה אחותה כדי שלא תבוש ,עומדים חז"ל על עומק ההנהגה שהייתה שם. רש"י (שם ע"ב) ביאר ,כי כל התנהלותו של לבן בליל הכלולות הראשון נועדה אך ורק כדי לטשטש את האמת מעיניו של יעקב על ידי הסעודה ההמונית שבה שילב את כל בני העיר כדי שהכל יהיו שותפים להטעיה ,מה שאין כן בנשואי רחל שבהם כבר עמדו הדברים באור שמש ברור ,ולכן לא מצא לבן שום טעם לעשות משתה נוסף שיחשוף את מערומיו ויעורר מחדש את השבר והזעם של אנשי העיר עליו. תוספות (שם ע"ב ד"ה שנתן) חידשו ,כי מסירת הסימנים מלמדת על גודל מסירות הנפש של רחל, וממילא מובן מדוע לבן לא העז לעשות משתה שני ,שכן כל כוחו היה בהסתרת הדבר מן הציבור ובהולכת השולל של אנשי המקום ,וכאשר נתגלתה הרמאות ונשברו המחיצות ,נותר לבן בלא שום יכולת לחזור על תחבולותיו. בתלמוד ירושלמי (מסכת כתובות פרק ב הלכה י) מבאר ,כי כל מעשה הנישואין צריך שיהא בפרהסיא ובאמת ,וכאשר נעשה מעשה של רמאות בנסתר ,שוב אין כוח ביד הרמאי להמשיך ולהטעות את העולם במשתאות מדומים שאין מאחוריהם שום יסוד אמיתי. וכאשר נעלה במעלות בית מדרשם של הראשונים ענקי הרוח ,נראה כיצד הם מפלסים את נתיב האמת ומבארים את עומק הנהגתו של לבן באותו לילה דרמטי. רבינו יעקב בעל הטורים (בראשית כט כב) כתב כי לבן נתן ליעקב לשתות יין כדי לשכר אותו ולרמותו שלא יבחין בין רחל לאה ,ולכן הוצרך לעשות משתה גדול ורב עם כל אנשי המקום ,אבל בנשואי רחל שכבר לא היה צריך לשכרו לא עשה שום משתה. רבי חזקיה בן מנוח החזקוני (בראשית כט כב) ביאר כי כל מטרתו של לבן בכינוס אנשי המקום במשתה הראשון הייתה כדי לטשטש את מעשה המרמה ולהבטיח שכולם יהיו שותפים בהסתרה, וממילא בנשואי רחל ,לאחר שכבר נתגלתה ערוותו ברבים ויעקב עמד על האמת ,לא היה שום טעם עוד בכינוס הציבור. רבי לוי בן גרשום הרלב"ג (בראשית כט כב) חידש כי עשיית המשתה נועדה לתת תוקף ציבורי למעשה כדי שלא יוכל יעקב לשנותו בקלות ,אך בנשואי רחל שהיו מתוך אהבה גמורה וידיעה ברורה לא נצרך לבן לכל אותן תחבולות ומסיבות ראווה. וברדתנו אל שערי האחרונים וגדולי הפוסקים אשר נשאו את משא ההלכה והמחשבה בדורות האחרונים ,נראה כיצד הם פותחים לפנינו אופקים חדשים ומוסיפים עומק ואורה בסוגיה זו.

רבי יצחק אברבנאל (בראשית כט כב) ביאר ,הסתכל ברמאות לבן שלחופת לאה אסף את כל אנשי המקום ועשה להם משתה ולא עשה כן בחופת רחל לפי שאם יעקב ירצה לגרש את לאה בהרגישו בה יגונה ענינו בעיני כל העם שנאספו בחופתו ואכלו עמו ואולי שמפני זה ימנע לגרשה אבל ברחל מפני שבאהבתו אותה לא היה ספק בזה לא התחכם לעשות לה משתה ולא לאסוף לחופה את כל אנשי העיר ,וביאור הדברים הוא כי לבן הפעיל תחכום ציבורי מנוול כדי לכבול את ידיו של יעקב שלא יוכל לשלח את לאה ,בעוד שברחל שהכל נעשה באהבה וביושרה לא נזקק לכל אותה רשת סבוכה של לחץ חברתי. המגיד מדובנא בספר מרפא ארוכה (בראשית כט כב) חידש ,שדרך העולם לעשות משתה ולהכין את כל צרכי הסעודה ואחרי כן לקרוא לאנשים ,אך לבן היה רמאי ועשה משתה ממעות האנשים הקרואים אליו על ידי שלבן שאל אותם חידות ומי שלא ידע את התשובות היה צריך ליתן סכום כך וכך ומכסף זה עשה משתה ,ועל כן בפעם הראשונה הצליח להטעותם אבל בפעם השנייה אצל נשואי רחל כל הקרואים כבר ידעו עם מי יש להם עסק ולכן כל אחד חס אל ממונו ומראש לא רצה לבוא ,ולבן בעצמו לא רצה לעשות משתה מכספו הפרטי ,ומבאר כאן כי קמצנותו ורמאותו של לבן נחשפו לעיני הכל ולכן קרסו כל תוכניות המשתה שלו. בעל ספר זכר בנימין (עמוד נד) כתב ,על פי מה דאיתא במדרש רבה שבן הודיע לכל אנשי העיר הרמאות שרוצה לעשות ליעקב להחליף לו את לאה ברחל ולקח משכון מכל אחד שלא יגלה הסוד ליעקב וכל המשכונות שלח לבעלי חניות ולקח מהם בשר ודגים וכל צרכי הסעודה וביום המחרת דרשו את המשכונות ושלח אותם לחנווני והוצרכו כולם לשלם הוצאות המשתה ,ומובן שבני העיר חרה אפם בלבן על מעשה זה ומי ילך שוב אל המשתה ועל כן לא עשה משתה בנישואי רחל בידעו ששום איש לא יבא עוד ,והסבר העניין הוא כי שקריו של לבן שילמו מחיר ציבורי כבד שמנע ממנו לחזור על מעשיו פעם נוספת. ובהגיענו אל היכלם של גדולי הדורות האחרונים אשר נשאו את לפיד ההוראה והאמונה ,נראה כי הם פותחים לפנינו שער רחב להבין את עומק ההנהגה הנסתרת במעשה לבן ויעקב. רבי צדוק הכהן מלובלין בספר פרי צדיק (פרשת ויצא) ביאר ,כי כל עניין המשתה שעשה לבן בראשונה נועד לבטא את האחיזה החיצונית של החושך המבקש להתלבש בלבושי שמחה מזויפים, אך כאשר התבררה האמת לאמיתה בנשואי רחל ,שוב לא הייתה שום אחיזה לחיצוניות זו ,ולכן שבתה אותה שמחה חיצונית ונשאר רק האור הפנימי הטהור בלא שום צורך במשתאות ובהמון חוצץ. השפת אמת מרבי אריה לייב אלתר בספר שפת אמת (פרשת ויצא) חידש ,כי לבן בנסיונותיו להחליף את האחיות פעל מתוך נקודת מבט חומרית שביקשה לפרסם את מעשיו ברבים כדי לתת להם תוקף ,אך בנשואי רחל שהיו קשורים לשורש נשמתו האמיתית של יעקב ,התבטלו מעצמם כל אותם קולות ההמון והמשתאות שאין מאחוריהם אמת אלוקית. רבי נפתלי צבי יהודה ברלין הנצי"ב בהעמק דבר (בראשית כט כב) מבאר ,כי ההבדל בין משתה לאה למשתה רחל נובע מכך שבפעם הראשונה נצרך לבן לטובת אנשי העיר שישמשו כעדים וכחומה המגינה על רמאותו ,אך לאחר שכבר נחשפה תרמיתו ברבים ,הבין לבן שכל כינוס נוסף רק יעורר את חמתם של בני המקום נגדו ,ולכן העדיף להצניע לכת ולשמור על שתיקה מוחלטת בחופתה של רחל.

וכאשר אנו מורידים את העניינים היסודיים והעמוקים הללו אל מציאות החיים המעשית ואל שבילי ההלכה וההנהגה היומיומית ,מתגלעים לפנינו נפקא מינות עצומות המאירות את דרכו של האדם בכל צעד ושעל. עניין אחד נוגע לעצם ההתנהלות בענייני משא ומתן ושותפויות ,שכן כאשר אדם נוכח לדעת שמעשה שנעשה ברמאות ובכיסוי עיניים סופו להתגלע ולהתפורר עד שאין בכוחו להמשיך להתקיים ,למד האדם שאין שום תוקף לאיתנים הבנויים על שקר ,ומי שנפל קורבן לתחבולה אינו מחויב להמשיך ולשתף פעולה עם מי שמעל באמונו. עניין נוסף עולה מתוך ההסתכלות על חשיבות האמת והיושר בפסיעה אל קנייני החיים ובבניין הבית ,שכן כמו שראינו בנשואי רחל שנעשו מתוך אמת פנימית צרופה בלא צורך במשתאות ראווה מזויפים ובלחץ ציבורי מנופח ,כך רואים אנו הלכה למעשה שכל מעשה קדוש שנעשה מתוך תום לב אינו זקוק למחיצות חיצוניות ולרעש מלאכותי ,אלא כוחו האמיתי עומד לו מצד עצמו ומאיר באור יקרות מבלי להיזקק להטעיות ולתחבולות. כשמעמיקים במבט אל מעבר לפשט הדברים ,מתגלה לעינינו רעיון עמוק ומופלא המנסר את כל רבדי הבריאה בנוגע לעניינם של לבן ויעקב .מערכת היחסים המורכבת בין יעקב אבינו לרמאי הגדול לבן אינה עוד סיפור היסטורי גרידא ,אלא היא משקפת את המאבק הנצחי שבין האמת הפנימית והזכה לבין השקר החיצוני המבקש להתלבש בלבושי שקר ומסיבות ראווה. כאשר לבן עושה משתה גדול ללאה ,הוא מנסה לבנות מציאות מלאכותית הנסמכת על כוחו של ההמון ועל טשטוש הדעת ,שכן השקר תמיד זקוק למחיצות חיצוניות ,לרעש ציבורי ולרשתות סבוכות כדי להחזיק את עצמו במציאות .לעומת זאת ,בנשואי רחל ,שבהם התגלתה האמת בכל תוקפה ,שוב אין מקום לכל אותן תחבולות ולכל אותם משתאות ראווה ,מפני שהאמת הצרופה אינה זקוקה לפרסום המונים ולרעש מדומה ,אלא כוחה אצור בה מצד עצמה ,באור נצחי שאינו צריך לשום חיזוק חיצוני. כאשר מבקשים לחבר את הסוגיה העמוקה הזו אל פנימיות נפשו של האדם ,מתגלה לפנינו שער רחב לעבודת השם ולתיקון המידות. הנפש האנושית מוצאת את עצמה לעיתים קרובות נסחפת אחרי מסיבות ראווה חיצוניות ,אחרי קולות המון רועשים המבקשים להטות את ליבה ואחרי תחבולות שקר המציעות לה הצלחות מדומות ,אך עניינו של יעקב אבינו בבחירתו ברחל ללא משתה מלמד אותנו כי האמת הפנימית והקשר האמיתי אינם זקוקים כלל למחיצות ולרעש מיותר. האדם האוחז באמונה שלמה יודע כי כל ניסיון לבנות את החיים על גבי שקרים או על גבי תחבולות חברתיות סופו להתמוטט בקול רעש גדול ,בדיוק כפי שקרה ללבן שמצא את עצמו עומד בבושת פנים כאשר התברר שאיש לא מוכן עוד להשתתף במעלליו ובמסיבותיו המזויפות. ההנהגה הראויה לאדם במסע חייו היא לדבוק באמת הפשוטה והזכה ,להתרחק מן המשתאות המזויפים ומן הרעש המלאכותי המבקש לבלבל את הדעת ,ולסמוך אך ורק על בורא עולם מתוך בטחון מוחלט שכל מה שנועד לאדם יגיע אליו ביושר ובטהרה מבלי להיזקק כלל לתחבולות ולשקרים.

כשמביטים אל מרחבי החיים ובוחנים את השלכותיו של עניין זה על חיי הפרט ועל חיי הכלל כאחד ,מתגלה לפנינו תבנית עמוקה שאינה נוגעת רק לסיפורם ההיסטורי של יעקב ולבן ,אלא מתווה דרך איתנה לדורות עולם. במעגל הפרטי ,האדם הלומד לבנות את עולמו מתוך אמת פנימית צרופה שאינה נצרכת למחיצות ולרעש חיצוני ,זוכה לשחרר את נפשו מכל אותם לחצים חברתיים מדומים המבקשים להכתיב לו את צעדיו ,והוא מוצא את מנוחתו העמוקה בביטחון מוחלט שאין שום כוח בעולם שיכול לגזול ממנו את מה שנקצב לו משמים באוצרות עליון. במעגל הכללי והציבורי ,כאשר חברה שלמה נבנית על יסודות של יושר ואמת ומתנערת מן המשתאות המזויפים ומן השקרים המכסים על האמת ,היא מציבה לעצמה מגדלור איתן המאיר את דרכם של הכלל ומלמד כי אין קיום אמיתי לשום מבנה הנסמך על תחבולות והטעיות ,אלא רק הברכה השרויה מתוך תום לב ויושר איתן היא זו שעומדת לעד ומאירה את המציאות כולה באור הגנוז של האמת העליונה. ומכאן נצעד אל מרחב המעשה והיום-יום ,ונביא אל תוך חדרי הלב את התובנות המאירות את צעדיו של האדם .האדם המהלך בעולם הזה ,הפוגש לעיתים קרובות את קולות החוץ המבקשים לבלבל את דעתו ולגרור אותו אחר כסות חיצונית ומסיבות ראווה ,לומד מתוך סוגיה זו כי כל קניין אמיתי בחייו צריך להיבנות מתוך אמת פנימית שאינה נצרכת למחיצות ולרעש מדומה .כאשר האדם מבין שדרכו של לבן סופה להתמוטט בהעדר אמת ,הוא משחרר את נפשו מן הפחדים ומכל אותם לחצים מלאכותיים ,ובוחר ללכת בדרכו של יעקב אבינו בתום לב ובפשיטות המאירה את כל הבית באור של ברכה ושלום.

עיקר העניין: עומק סוגיה זו מטביע בנפש האדם הכרה יסודית כי כל בניין אמיתי בחיים, בין בבניין הבית ובין בכל מעשה ידו של אדם ,אינו נצרך במסכות ולרעש חיצוני אלא יונק את חיותו מן האמת הפנימית והטהורה שאינה פוחדת מן האור ואינה זקוקה לתחבולות .ומתוך כך נאסוף אל לבנו תובנות מאירות לחיי היום יום לדעת כי בכל עת שבה אדם נקלע לסערות ולמבחנים שבהם נדמה כי השקר מבקש לבלבל את דרכו ,עליו להרפות מן המאבקים המלאכותיים ומן הנסיונות לגרור את עצמו למשתאות ראווה ולשקרים חברתיים ,ולבטח באמונתו כי הדרך הישרה והפשוטה היא המביאה את הברכה האמיתית .כי אכן ,מי שבוחר ללכת בדרכו של יעקב אבינו ולשאת את עולמו מתוך תום לב ובלי פשרות ,זוכה לראות כיצד כל החומות נופלות מעצמן מפנות מקום לאור גדול ,לשקט פנימי עמוק ולאהבת אמת ששום רוח שבעולם לא תוכל להכניע.

עיקר העניין -המשך: ובסוף הדברים נצרור בלבנו תובנות משנות חיים ,לדעת כי השקט האמיתי אינו נקנה בכוחם של קולות המון רועשים וברעש של משתאות מזויפים ,אלא הוא צומח מתוך דבקות שקטה ואיתנה באמת הפשוטה שאין עמה שום פשרה. וכאשר האדם מניח את כל מבטחו באביהם של ישראל ובוחר ללכת ביושר ובטהרה ,הוא זוכה לראות כיצד כל החשכות מתפוגגות מעצמן ומפנות מקום לאור נצחי שמאיר את כל נתיבותיו בבניין עדי עד.