האם מותר לאח קטן להתחתן לפני האח הגדול? הוכח מפרשת השבוע!

האם מותר לאח קטן להתחתן לפני האח הגדול? הוכח מפרשת השבוע! בשעה שבה האדם עומד על פרשת דרכים בחייו ,ורוח של ציפייה והתרגשות ממלאת את חלל הבית לקראת בניין בית נאמן בישראל ,מתעוררת שאלה נוקבת המטלטלת את סדר הדורות ואת השבילים המקובלים במסורת אבותינו .הנה קולו של לבן הארמי מהדהד מתוך פשטי המקראות ומכריז בתוקף את הכלל שנקבע במקומם :לא יעשה כן במקומנו לתת הצעירה…

האם מותר לאח קטן להתחתן לפני האח הגדול? הוכח מפרשת השבוע! בשעה שבה האדם עומד על פרשת דרכים בחייו ,ורוח של ציפייה והתרגשות ממלאת את חלל הבית לקראת בניין בית נאמן בישראל ,מתעוררת שאלה נוקבת המטלטלת את סדר הדורות ואת השבילים המקובלים במסורת אבותינו .הנה קולו של לבן הארמי מהדהד מתוך פשטי המקראות ומכריז בתוקף את הכלל שנקבע במקומם :לא יעשה כן במקומנו לתת הצעירה לפני הבכירה. ומכאן יוצאים גדולי עולם ועמקי מחשבה לחקור ולפלס נתיב בסוגיה עמוקה זו :האם איסור זה שנאמר על הבנות נוהג להלכה גם בבנים ,והאם אח צעיר מנוע מלפסוע אל חופתו כל עוד אחיו הגדול טרם מצא את זיווגו ,או שמא זכותו של הקטן לבנות את ביתו גוברת ואינה תלויה בעיכובו של הגדול? שאלה זו נוגעת בציפור נפשו של סדר המשפחה ,בשורש הכבוד הראוי לאח המבוגר, ובגבולותיה של חובת הקמת הבית והקמת הדורות. וכאשר נפתח את שערי חומשינו הקדושים ונביט אל פרשת הדיבור בפרשת ויצא ,ניצב לפנינו הפסוק המרכזי המהווה את לב ליבה של הסוגיה ,וממנו אנו יוצאים ללקט את דברי מפרשי התורה הראשונים המניחים את היסוד להבנת עומק ההנהגה .וכך נאמר בפרשה" :ויאמר לבן לא יעשה כן במקומנו לתת הצעירה לפני הבכירה" (בראשית כט כו). רש"י (בראשית כט כו) ביאר כי לא יעשה כן במקומנו מנהג שלנו הוא שאין משיאין את הצעירה קודם הבכירה .וביאור הדברים הוא כי לבן מציג כאן טענה המבוססת על סדר החיים המקובל במקומו ,שבו יש חשיבות עליונה לשמירת סדר הגילים ,ומכוח מנהג זה הוא מצדיק את מעשהו הגובל ברמאות ,בעוד שבדבריו טמון שורש ההסתכלות על מעמד הבכורה והצעירה. הרמב"ן (בראשית כט כו) כתב כי לבן טוען טענת נכון על פי מנהג המדינה שאין דרך לעשות כן לתת הצעירה קודם הבכירה ,והתורה מספרת לנו דברים ככתבם כדי להבין את מציאות הדברים באותה שעה .וביאור העניין הוא שחכמת התורה מגלה לנו כיצד גם אנשים שאינם מהימנים משתמשים בכללים חברתיים אלו כדי לעגן את מעשיהם ,ומתוך כך נפתחים לפנינו השערים להבין האם להלכה יש משקל מחייב לכלל זה גם בנפש המשפחה ובסדר הדורות. וכאשר נצלח את נבכי הסוגיה ונבוא בשערי התלמוד הקדוש ,נגלה כיצד סוגיות הש"ס בתלמוד הבבלי פורסות לפנינו את היסוד הקדום לעניין סדר הגילים בנישואין.

הרשב"ם (בבא בתרא דף ק"כ ע"א ד"ה להלן) ביאר ,שבנות צלפחד נישאו לפי סדר גילן ,כדברי לבן הארמי לא יעשה כן במקומנו לתת הצעירה לפני הבכירה ,אם כן משמע שפסקינן כן .וביאור העניין הוא כי עצם העובדה שהתורה והמפרשים לומדים את סדר נשואי בנות צלפחד מתוך דבריו של לבן ,מלמדת אותנו כי יש כאן שורש עמוק המכוון את סדר הבריאה והמשפחה. תוספות (קידושין דף נ"ב ע"א ד"ה והילכתא) כתבו ,בשם רבינו תם דמי שאמר בתך מקודשת לי ולא פירש איזהו ,יש לנו לומר דקידשה הגדולה ,משום דלא יעשה כן במקומנו לתת הצעירה לפני הבכירה .ומבאר כאן כי להלכה קובעים שסתם קידושין חלים על הגדולה תחילה ,מכוח אותו יסוד קדום המונע את הקדמת הצעירה לפני אחותה המבוגרת. וכאשר נעלה במעלות בית מדרשם של הראשונים ענקי הרוח ,נראה כיצד הם מפלסים את נתיב האמת ומבארים את עומק הנהגתו של לבן באותו לילה דרמטי. הספורנו (בראשית כט כו) ביאר ,לא יעשה כן במקומנו לתת הצעירה לפני הבכירה ,שאין ראוי לשנות את סדר הבריאה ודרכי הטבע לעשות קודם את הצעירה ,ומתוך כך למדנו כי ישנו סדר מחייב המקפיד על מעמד הגיל והבכורה בכל עניין של בניין משפחה .וביאור העניין הוא כי הספורנו מבאר שאין המדובר רק במנהג מקומי גרידא אלא ביסוד המורה על פגם מוסרי וחברתי בשינוי הסדר הטבעי שקבע הקב"ה בעולם ,ולכן הקפיד לבן על כך למרות שהוא עצמו נהג ברמאות, משום שגם הוא הכיר בכך ששבר את הכללים המקובלים. רבינו בחיי בן אשר (בראשית כט כו) חידש ,כי טענתו של לבן באה ללמדנו על חומרת העניין של הקדמת הצעירה לבכירה ,וכי מעשה זה יש בו משום פריצת גדרים בסדר המשפחה המסורה מאבותיו .וביאור הדברים הוא כי רבינו בחיי רואה בדברי לבן רמז עמוק לכך שסדר הדורות והגילים נושא בחובו קדושה מיוחדת ,שכל הרוצה לשנותה פוגע בשורש ההמשכיות והיציבות של הבית ,וממילא יש כאן תוקף המלמד על ההלכה המחייבת את שמירת הסדר בין האחים והאחיות. ובהגיענו אל היכלם של גדולי האחרונים ונושאי כליו של שולחן ערוך אשר עמדו על משמרת ההלכה ,נראה כיצד הם פותחים לפנינו את שערי ההבנה הרחבים בסוגיה זו. הב"ח והש"ך בשולחן ערוך (יורה דעה סימן רמ"ד ס"ק י"ג) ביארו ,ובמסיבה של משתה או של נישואין הולכים אחר הזקנה ,דהכונה שאין להקדים נישואי הבן הצעיר לנישואי אח המבוגר ,ואם כן משמע דלהלכה יש איסור להקדים נשואי בן הצעיר קודם אח המבוגר .וביאור הדברים והרחבתם הוא כי גדולי הפוסקים הללו רואים בדין זה של הליכה אחר הזקנה במשתה ובנישואין לא רק עניין של דרך ארץ בעלמא ,אלא יסוד הלכתי מובהק המחייב שלא לפרוץ את גדר סדר הדורות והגילים, באופן שבו הצעיר תופס את מקומו של הגדול טרם זמנו ,דבר שיש בו פגם מהותי בסדר המשפחה ובכיבוד הראוי לאח המבוגר ,ולכן עומדים הם על כך שההקפדה על סדר זה היא חלק מחובות הכבוד וההנהגה הראויה. בעל ספר שו"ת אבני חפץ (סימן כ"ה) חידש ,דאע"ג דחזינן מדברי הסוגיא בגמרא במסכת בבא בתרא דמיירי בבנות צלפחד וניתן היה לומר שעל בנות בלבד להקפיד שלא להינשא לפני אחיותיהן המבוגרות מהן ,אך בנים צעירים לא ימנעו מכך ,מאחר שהם מחוייבים במצוות פרו ורבו ,מכל

מקום מאחר שההמתנה לאח המבוגר נובעת מן החובה לכבדו ,מימילא הנמנע מן הנשואין מחמת כך נחשב כאנוס ,וכמו שכתבו תוספות בגמרא במסכת שבת דאם לא היתרו לרדות לא מחייב סקילה כיון שמניח לרדות ע"י מה שאנו אוסרין לו .וביאור העניין הוא כי בעל אבני חפץ מחדש יסוד מרתק לפיו גם כאשר יש התנגשות בין מצוות פרו ורבו של הבן הצעיר לבין החובה לכבד את אחיו הגדול על ידי המתנה לנישואיו ,אין הצעיר פטור לגמרי מן ההתחשבות ,אלא הוא נחשב כמי שמוטל עליו עיכוב מחמת כבוד ,ומכוח זאת נפתח פתח עמוק להבין כיצד כבוד האח הגדול משתלב במערכת החיובים וההלכות של בניין הבית. מרן הגאון רבי משה פיינשטיין זצ"ל בספרו אגרות משה (אבן העזר חלק ב סימן א) כתב ,שאין לעכב כלל נישואי הקטן בשביל שגדול עדיין לא מצא את שידוכו ואין ביד הגדול לעכב ,משום שהקטן מחויב לשאת אישה ואיך גדול יעכב את החיוב של הקטן ,וביחס למה שכתב הרשב"ם ביאר האגרות משה שמיירי שכולם כבר עמדו להתחתן ודווקא בכה"ג יש חיוב להקדים הגדול או הגדולה .וביאור הדברים הוא כי פוסק הדור רואה לנגד עיניו את המציאות שבה עיכובו של האח הגדול עלול לגרום נזק רוחני ונפשי עצום לאח הצעיר המחויב במצווה ,ולכן פוסק הוא להלכה שאין בכוחו של הגדול להטיל את צילו המעכב על חברו הצעיר ,וכי כל דין ההקדמה מוגבל רק למצב שבו שניהם עומדים יחד ומוכנים אל שער הנישואין באותו הזמן בדיוק. מרן החזון איש בספרו קובץ אגרות (חלק א סימן קס"ו) פירש ,על מה שכתוב בש"ך יורה דעה (סימן רמ"ד ס"ק י"ג) שאין להשיא אח קטן לפני הגדול אלא יקדימו את הגדול ,דהכוונה דחיוב הקדמה מוטל על האב אבל לא על האח הצעיר דעליו אין כל איסור וקפידא בדבר ,אלא מותר לו להינשא קודם ,אם אחיו הגדול הולך לו קשה בשידוכים והצעיר מתבגר .וביאור העניין והרחבתו הוא כי החזון איש מחלק באור יקרות בין חובת האב המנהל את הבית ומצווה לשמור על סדר הגילים לבין האח הצעיר עצמו שאין עליו שום איסור אישי להתקדם בחיים כאשר אחיו מתעכב ,ובכך הוא פותח שער רווח עצום המונע עגמת נפש והרס של ימי הנעורים של הצעירים כאשר הגדול ממתין לזיווגו ,מתוך הבנה עמוקה של צורכי הדור ודרכי ההוראה המאירות. ובהגיענו אל היכלם של גדולי דורנו וענקי ההוראה אשר העמידו הלכה על תילה בדורות האחרונים ,נראה כיצד הם פותחים לנו אופקים חדשים בהבנת הסוגיה ומפלסים נתיב ישר לדורות. מו"ר הגרש"ה וואזנר בשו"ת שבט הלוי (חלק ט סימן רמ"ג) ביאר ,כי אף על פי שיש לעשות כל השתדלות לכבד את האח הגדול ואין להקל ראש בכבודו ,מכל מקום כאשר עובר זמן רב והאח הצעיר עומד בפני תסכול או פגיעה ממשית בעולמו הרוחני או בבניין ביתו ,אין האח הגדול יכול לעכב אותו לעד ,ומשום כך יש להתיר את הדבר בשעת הדחק גדולה .וביאור העניין והרחבתו הוא כי גאון הדור רואה לנגד עיניו את האיזון העדין שבין חובת כיבוד המשפחה המוטלת על הכתפים לבין חובת קיום המצוות והקמת הבית של הצעיר ,ומכוח זה הוא מורה כי אין כוחו של האח הגדול להפקיע את זכותו הטבעית של הצעיר לחיות את חייו. הראשל"צ מרן רבנו עובדיה יוסף בשו"ת יביע אומר (חלק ז אה"ע סימן כ"א) חידש ,כי יש להבחין היטב בין מנהג המקום המורה על כיבוד הבכיר לבין דין מוחלט מן התורה ,ומשום כך כאשר אין הדברים מגיעים לכדי איסור מפורש מן התורה אלא למדרגת הנהגה ראויה בלבד ,אין בכוחו של

האח המבוגר למנוע את אחיו הצעיר מלשאת אשה ,בפרט בדורותינו אלה שבהם העיכוב עלול לגרום לביטול מצוות ולמכשולים רבים .וביאור הדברים והרחבתו הוא כי פוסק הדור מחדש יסוד הלכתי מובהק המכוון את דרכי ההוראה שלא להחמיר במקום שבו ההחמרה מביאה לידי מכשול רוחני ,ובכך הוא פותח שערי רווחה למשפחות רבות המבקשות להקים בית נאמן בישראל בלא מכשולים מיותרים. וכאשר אנו מורידים את העניינים היסודיים והעמוקים הללו אל מציאות החיים המעשית ואל שבילי ההלכה וההנהגה היומיומית ,מתגלעים לפנינו נפקא מינות עצומות המאירות את דרכו של האדם בכל צעד ושעל. נפקא מינה אחת נוגעת למצב שבו אח צעיר עומד מוכן ומזומן לבניין ביתו ,אך אחיו הגדול עדיין מתעכב מסיבות שונות בשידוכים ,שכן למדנו מדעתם של גדולי הפוסקים ובראשם מרן החזון איש ומו"ר הגר"מ פיינשטיין זצ"ל כי אין האח הגדול יכול לעכב את אחיו הצעיר לעד ,ומותר לו לקטן להינשא כדי שלא ייכנס לתסכול או למכשול רוחני. נפקא מינה נוספת עולה בשאלה האם האיסור או הקפידא מוטלת על האח הצעיר עצמו או שמא כל חובת ההקדמה היא רק על ההורים המנהלים את הבית והמשפחה ,שכן מתוך דברי הפוסקים מבואר כי האח הצעיר אינו עובר שום איסור אישי כאשר הוא נישא מחמת מצבו וגילו ,אלא כל עיקוב ההורים הוא המוגבל בשעת הדחק. נפקא מינה שלישית נוגעת להבדל שבין בן בכור לבין שאר אחים גדולים ,שכן לדעת חלק מן הפוסקים עיקר הקפידא וההקפדה על סדר הגילים מתייחסת דווקא אל האח הבכור במשפחה, בעוד שבאח גדול שאינו בכור יש מקום רב יותר להקל בשעת הדחק ובזמנים שבהם הצעיר מתבגר ונצרך להקמת ביתו. כשמעמיקים חקר אל תוך שורשי הדברים ומתבוננים בפנימיות הסוגיה ,נחשפת לפנינו מערכת מופלאה של איזונים העומדת ביסוד בניין הבית היהודי וסדר הדורות ,המלמדת אותנו פרק עצום בהבנת הנהגת הבורא וטבע הבריאה. מצד אחד ,ניצב לפנינו הערך העליון של סדר הדורות וכבוד ההיררכיה המשפחתית .הגיל איננו רק נתון טכני או מספר שנות חיים ,אלא הוא מבטא את סדר ההופעה בעולם ,את שרשרת הקיום שקבע בורא עולם בחכמתו האינסופית .כאשר אח גדול קודם לאח קטן ,יש בכך מתן כבוד למבנה הפנימי של הבריאה ,להכרה כי ישנו מהלך עקבי שאין לפרוץ אותו בקלות .משום כך ,טענתו של לבן ,אף שנאמרה מתוך רמאות ,מהדהדת יסוד אמיתי שקיבל תוקף בבתי המדרש ,כפי שראינו אצל בנות צלפחד ,שכן התורה חפצה בסדר ,בהרמוניה ובשמירת השלבים הטבעיים של החיים, מתוך כבוד עמוק למי שקדם בשרשרת הדורות. אך מאידך גיסא ,מתגלה לפנינו עולמו הפנימי וייעודו האישי של כל אדם ואדם בפני עצמו. לכל נשמה יש את העת המדויקת שבה היא צריכה לפרוש כנפיים ,להקים בית ולקיים את ייעודה בעולם .כאשר מתרחש עיכוב אצל האח הגדול ,שהוא ניסיון משמים המכוון למסלול חייו שלו ,אי אפשר לכבול את נשמתו של האח הצעיר ולהקפיא את התפתחותו הרוחנית .החובה להקים בית,

לשמור על טהרת הנפש ולהמשיך את שושלת החיים ,היא כוח פנימי בוער שאינו סובל דיחוי, ואינו יכול להיעצר לנצח בגלל התמודדויותיו של הזולת ,גם אם הוא אח אהוב ומכובד. ומתוך כך עולה ההרמוניה המופלאה של פסיקת ההלכה ,הממזגת את שני הכוחות הללו ליצירה אחת שלמה .ההלכה מורה לנו כי אכן ,ההורים המנווטים את ספינת הבית צריכים לשאוף לשמר את הסדר ואת הכבוד הראוי לאח הגדול ,מתוך רצון שלא לפגוע בהיררכיה הטבעית .אולם ,כאשר הזמן חולף והאח הצעיר עומד בשערי בניינו ,מתגלה כי כבוד המשפחה אינו עומד בסתירה לחיים עצמם .האמת ההלכתית משחררת את הצעיר לדרכו ,מתוך הבנה עמוקה שהבניין הפרטי של כל אחד ואחד הוא אבן יסוד בקיומו של העולם ,וכי כבוד אמיתי אינו נבנה על ידי עצירת פריחתו של הצעיר ,אלא אדרבה ,מתוך אהבה ואחווה המאפשרות לכל אחד לפרוח בעתו ובזמנו שנקבע לו משמי מרומים. כאשר מבקשים לחבר את הסוגיה העמוקה הזו אל פנימיות נפשו של האדם ואל נתיבות האמונה, נפתח לפנינו שער רחב לעבודת השם ולתיקון המידות .הנפש האנושית מוצאת את עצמה לא פעם בתווך שבין הרצון לכבד את המסגרת והסדר לבין הדחף הפנימי הבוער לפרוץ קדימה ולבנות את עולמה. לעיתים קרובות ,האדם חווה תחושת אשמה או פחד שמא ההתקדמות שלו תבוא על חשבון הזולת ,והוא נקלע לסערת נפש סביב השאלה האם מותר לו לצעוד אל עבר עתידו כל עוד חברו או אחיו ממתין במקומו. ההלכה המאירה והעמוקה מורה לנו כי האמת האלוקית אינה מבקשת לכבות נרות של אחרים אלא להוסיף אור ,וכאשר האדם פועל מתוך יושר פנימי ,מתוך הקשבה לצו הלב ומתוך בטחון מוחלט שכל אחד מקבל את חלקו מאת השם יתברך ,הוא משוחרר מן המצרים של פחדים מדומים. ההנהגה הראויה לאדם במסע חייו היא לדעת כי כיבוד הורה ואח אינו מתבטא בשיתוק החיים אלא דווקא בהליכה ישרה בדרך השם ,מתוך אמונה ברורה שכל נשמה ונשמה יש לה את השעה המדויקת שבה נועד להאיר את עולמה בברכה ובשלום. כשמביטים אל מרחבי החיים ובוחנים את השלכותיו של עניין עמוק זה על חיי הפרט ועל חיי הכלל כאחד ,מתגלה לפנינו תבנית נפלאה המבקשת לכוון את צעדיו של האדם מתוך יישוב הדעת ואמת צרופה. במעגל הפרטי ,האדם הלומד להכיר כי זכויותיו היסודיות לבנות את ביתו אינן נמעכות תחת כובד משקלם של עיכובים זרים ,זוכה לשחרר את נפשו מכל אותם מעצורים מדומים המבקשים להכתיב לו בדידות מהי .הוא מבין כי הליכה בדרך הישרה וההשתדלות לחיות חיי תורה ומצווה אינן סותרות את כיבוד האח הגדול ,אלא משתלבות יחד בתוך מציאות שבה כל נשמה פוסעת בנתיב המיוחד שנקצב לה משמים ,באמונת אומן שאין שום כוח בעולם שיכול לעכב את מה שנועד לאדם לבנות ולהקים בעיתו ובזמנו. במעגל הכללי והציבורי ,כאשר הקהילה והחברה מטפחות מבנה המאזן נכונה בין כבוד המסגרת וההיררכיה המשפחתית לבין הדאגה האמיתית לכל יחיד ויחיד שלא יבוא לידי מכשול ותסכול,

נבנית חברה בריאה ואיתנה .חברה שאינה מקדשת את העיכוב כמטרה בפני עצמה ,אלא יודעת להושיט יד עזרה ,לפתח פתחי הלכה מתוך רחמים ודעת תורה ,ולאפשר לכל צעיר וצעירה למצוא את נחלתם בקדושה ובטהרה ,מתוך ערבות הדדית ואהבת חסד המאירה את כל הכלל כולו באורו של עולם. ומכאן נצעד אל מרחב המעשה והיום-יום ,ונביא אל תוך חדרי הלב את התובנות המאירות את צעדיו של האדם .האדם המהלך בעולם הזה ,הפוגש לעיתים קרובות את קולות החוץ המבקשים לבלבל את דעתו ולגרור אותו אחר חששות ומחשבות זרות סביב סדר החיים ,לומד מתוך סוגיה זו כי כל קניין אמיתי בחייו צריך להיבנות מתוך אמת פנימית שאינה נצרכת למחיצות ולרעש מדומה .כאשר האדם מבין שדרכו של לבן סופה להתמוטט בעוד שדרכו של יעקב אבינו עומדת לעד ,הוא משחרר את נפשו מן הפחדים ומכל אותם לחצים מלאכותיים ,ובוחר ללכת בתום לב ובפשיטות המאירה את כל הבית באור של ברכה ושלום.

עיקר העניין: עומק סוגיה זו מטביע בנפש האדם הכרה יסודית כי כל בניין אמיתי בחיים ,בין בבניין הבית ובין בכל מעשה ידו של אדם ,אינו נצרך במסכות ולרעש חיצוני אלא יונק את חיותו מן האמת הפנימית והטהורה שאינה פוחדת מן האור ואינה זקוקה לתחבולות .ומתוך כך נאסוף אל לבנו תובנות מאירות לחיי היום יום לדעת כי בכל עת שבה אדם נקלע לסערות ולמבחנים שבהם נדמה כי העיכוב והקשיים מבקשים לבלבל את דרכו ,עליו להרפות מן המאבקים המלאכותיים ומן הניסיונות לכבול את רוחו ,ולבטח באמונתו כי הדרך הישרה והפשוטה המאפשרת לכל אחד לפרוח בעתו ובזמנו היא המביאה את הברכה האמיתית. כי אכן ,מי שבוחר ללכת בדרכו של אמת ולשאת את עולמו מתוך תום לב ובלי פשרות ,זוכה לראות כיצד כל החומות הנופלות מעצמן מפנות מקום לאור גדול, לשקט פנימי עמוק ולאהבת אמת ששום רוח שבעולם לא תוכל להכניע. ובסוף הדברים נצרור בלבנו תובנות משנות חיים ,לדעת כי השקט האמיתי אינו נקנה בכוחם של עיכובים מיותרים או בקפידות המבקשות לעצור את החיים, אלא הוא צומח מתוך דבקות שקטה ואיתנה באמת הפשוטה שאין עמה שום פשרה .וכאשר האדם מניח את כל מבטחו באביהם של ישראל ובוחר ללכת ביושר ובטהרה ,הוא זוכה לראות כיצד כל החשכות מתפוגגות מעצמן ומפנות מקום לאור נצחי שמאיר את כל נתיבותיו בבניין עדי עד.