האם מותר להינשא לפני אחות גדולה?

האם מותר להינשא לפני אחות גדולה? בשעה שהשמש נוטה לערוב אל מעבר להרים וצללים ארוכים מתחילים לרקוד על אבני החצר העתיקות ,עומד האדם על סף יומו הגדול ,בעוד הרוח הנושבת מבין עצי הזית מביאה עמה את

האם מותר להינשא לפני אחות גדולה? בשעה שהשמש נוטה לערוב אל מעבר להרים וצללים ארוכים מתחילים לרקוד על אבני החצר העתיקות ,עומד האדם על סף יומו הגדול ,בעוד הרוח הנושבת מבין עצי הזית מביאה עמה את

ריח האביב והתחדשות הבריאה .הבית כולו לבוש חג ,אור רך ומרצד רוטט בפינות החדר וממלא את החלל בהתרגשות שקטה ,אך בתוככי הלב פועמת שאלה נוקבת המבקשת לפרוץ את חומות הדממה .האם מותר לאח קטן או לאחות צעירה לפסוע אל חופתם בטרם פתחה האחות הגדולה את שעריה שלה ,האם סדר השנים הנטוע בשורש הבריאה כובל את ידיו של הצעיר המבקש לבנות את ביתו ,או שמא זכות החיים וקיום רצון הבורא גוברים ומפקיעים את חובת ההמתנה? שאלות אלו מהדהדות בחללו של עולם ,מעוררות רעד עמוק בנפש המבקשת אמת ברורה ,ודורשות בירור יסודי ומעמיק מתוך סוגיות הש"ס ונושאי כלים. וכאשר נפתח את חומשינו הקדושים ונשקיף אל מעמקי פרשת ויצא ,ניצבים לפנינו הפסוקים המגלים את מציאותן של שתי האחיות ,הגדולה והקטנה ,המהוות את השורש לכל דיונם של ראשונים ואחרונים סביב שאלת הקמת הבית וסדר השנים .וכך נאמר בפרשה :ולבן שתי בנות שם הגדולה לאה ושם הקטנה רחל (בראשית כט טז) .ועוד נאמר :ויאמר לבן לא יעשה כן במקומנו לתת הצעירה לפני הבכירה (בראשית כט כו). תרגום אונקלוס (בראשית כט טז) כתב ,ולבן תרתי בנן שם רבתא לאה ושם זעירתא רחל .וביאור הדברים הוא כי תרגום התורה מלמדנו ששמות אלו אינם רק ציון היסטורי פשוט ,אלא הם מגדירים מראש את מעמדן הטבעי כגדולה וקטנה ,דבר המניח את התשתית להבנת ההיררכיה המשפחתית שבין האחיות והשלכותיה על עולם ההלכה. רש"י (בראשית כט טז) ביאר ,שם הגדולה לאה ,שגדולה בשנים .וביאור העניין הוא כי רש"י מדייק מיד בפתח הדברים את משמעות הבכורה ,המלמדת אותנו שסדר הגילים אינו עניין שניתן להתעלם ממנו בקלות ,אלא הוא מהווה נתון בסיסי במבנה המשפחתי המקורי המכוון את דרכי החיים. רבנו אברהם אבן עזרא (בראשית כט טז) פירש ,שם הגדולה לאה ושם הקטנה רחל ,על דרך הפשט ללמדנו את סדר הולדתן כדי להבין את השתלשלות האירועים בבית לבן .וביאור הדברים הוא שהאבן עזרא רואה בציון הגילים מפתח להבנת המערכה המורכבת שהתנהלה שם סביב בקשת רחל ,כאשר המציאות מחייבת להתבונן בהבדל שבין הגדולה לקטנה ובהשלכותיו על הסדר המקובל. הרמב"ן (בראשית כט טז) חידש ,כי התורה מדייקת לספר בשבנן של בנות לבן ובהפרש שביניהן כדי להורות על סדר הריחוק והקרבה ועל סדר הבריאה הראוי בבתים בישראל .וביאור העניין הוא שהרמב"ן מעמיק לראות כיצד סדר זה מלווה את כל מהלך ההיסטוריה המשפחתית ומשמש יסוד להלכות הנוהגות בדורות עולם סביב שאלת הקדימה וההקפדה בנישואין. הספורנו (בראשית כט טז) ביאר ,כי הקדים הכתוב לציין את הגדולה ואת הקטנה כדי להודיענו שדרכו של עולם היא לנהוג על פי סדר השנים הטבעי .וביאור הדברים הוא שהספורנו מלמדנו שכל שינוי מסדר זה דורש הצדקה מיוחדת ,ומכאן יוצאים הפוסקים לדון במורכבות הדברים כאשר אחות צעירה מבקשת להינשא קודם אחותה הגדולה. וכאשר נעמיק מבט אל תוך מרחבי הים הגדול של תלמוד בבלי וירושלמי ,נראה כיצד סוגיות הש"ס פורסות לפנינו את היסודות המדויקים המכוונים את צעדי ההלכה בעניין זה.

בגמרא במסכת קידושין (דף סד ע"ב) מבארת הסוגיה :אדם שיש לו בת גדולה ובת קטנה ,ואמר שקידש את בתו ,מן הסתם כוונתו לבתו הקטנה ,כי היא ברשותו לקדשה ,ולא התכוון לבתו הגדולה שכבר יצאה מרשותו .וביאור הדברים והרחבתו הוא כי סוגיית הגמרא מגלה לנו יסוד עמוק בהבנת מציאות החיים והלשון ,שכן האדם מכוון את מעשיו ומילותיו אל מה שבידו וברשותו המעשית עתה ,ומתוך כך מוכח שאין הצעירה כבולה באופן מוחלט באיסור עצירה מחמת אחותה הגדולה, אלא כל אחד פוסע בנתיב המזומן לו מאת השם יתברך. רש"י (קידושין דף סד ע"ב ד"ה מן הסתם כוונתו לקטנה) ביאר ,דאילו גדולות נפקא מרשותיה ואינו יכול לקדשן .וביאור העניין הוא שרש"י מדייק כי מעמדה של הבת הגדולה כמי שיצאה מרשות האב לקדשה מעיד על כך שאין האב או המשפחה יכולים לכבול את יתר המהלכים המעשיים סביב הצעירה ,ומכאן נפתח פתח עצום להבנת חירות הצעד של הצעירים הבאים לבנות את ביתם. תוספות (קידושין דף נב ע"א ד"ה והילכתא) כתבו ,בשם רבינו תם דמי שאמר בתך מקודשת לי ולא פירש איזהו ,יש לנו לומר דקידשה הגדולה ,משום דלא יעשה כן במקומנו לתת הצעירה לפני הבכירה .ומבאר כאן כי להלכה קובעים שסתם קידושין חלים על הגדולה תחילה ,מכוח אותו יסוד קדום המונע את הקדמת הצעירה לפני אחותה המבוגרת ,ובכך נשזרים דברי הראשונים המפרשים את עומק הסוגיה מתוך התייחסות למנהג ולעניין הראוי במבנה המשפחתי. וכאשר נפסע אל היכלם של הראשונים ענקי עולם אשר שקדו על דלתות התלמוד לבאר את הלכות הקידושין וסדר המשפחה ,נראה כיצד הם מפלסים את נתיב ההלכה לעניין סדר הנישואין בין האחיות. הרא"ש (קידושין פרק ג סימן כה) ביאר ,כי מה ששנינו שסתם קידושין חלים על הקטנה שברשותו אינו מלמד על איסור מהתורה להקדימה ,אלא הוא עניין של הנהגה וסדר המקובל בבתים בישראל. וביאור הדברים והרחבתו הוא כי הרא"ש מוביל אותנו להבנה שאין כאן גזירת כתוב מוחלטת האוסרת על הצעירה להינשא ,אלא זהו נתיב של דרך ארץ והנהגה ראויה ,ומתוך כך נפתח פתח להבין שאין לעכב את הצעירה במקום שיש בו צורך גדול. הריטב"א (קידושין דף סד ע"ב) חידש ,כי הגם שראוי להדר שלא לתת הצעירה לפני הבכירה כפי שמצינו בבנות צלפחד ובדברי לבן ,מכל מקום כאשר אין הבכירה מוכנה או שזמנה מתאחר והצעירה עומדת בפתח בניין ביתה ,אין בכך משום איסור גמור המפקיע את הקידושין או מונע את המצווה .וביאור העניין הוא שהריטב"א מדייק את גבולות ההקפדה ,ומלמדנו שאין הדברים מגיעים לכדי חסימה מוחלטת של הצעירה ,אלא יש לשקלל את מכלול הנסיבות מתוך מבט רחב על חובת הקמת הבית. ובהגיענו אל היכלם של גדולי האחרונים נושאי כליו של שולחן ערוך וענקי ההוראה בדורות האחרונים ,נראה כיצד הם פותחים לפנינו את שערי ההבנה הרחבים בסוגיה זו. שבות יעקב (חלק א סימן עו) ביאר דליכא חיוב לכבד אחות הגדולה ,ואף על פי שבמדרש איתא שרחל מתה מפני שדברה לפני לאה ,זה לא משום כיבוד אחות אלא משום דזה בזיון לדבר לפני מי שגדול ממנו אפילו אינו אחותו ,אבל כיבוד אחות הגדולה אין מחויב .וביאור הדברים והרחבתם

הוא כי הבעל שבות יעקב מחדש יסוד מרתק לפיו אין מעמד האחות הגדולה יוצר חובת כיבוד מוחלטת המעכבת את הצעירה מלהקים את ביתה ,ומתוך כך נפתח מרחב הלכתי רחב המאפשר להתיר את הנישואין כאשר יש צורך בכך. מהרש"ם (חלק ג סימן קל"ו) חידש דכל האיסור שלא להשיא אח קטן קודם אח גדול הויא רק מילתא דחסידות ,ורק בשתי בנות הוא דחיישינן לזה ,אבל בן ואחות בוודאי שמותר הבן להתחתן קודם כיון דהוא מחויב במצוות פרו ורבו .וביאור העניין והרחבתו הוא כי גאון זמנו רואה לנגד עיניו את המשקל ההלכתי העצום של מצוות פרו ורבו ,ומכוח זאת הוא מורה כי אין להחמיר במקום שבו הצעיר נזקק לקיום מצוותו ,וכי ההקפדה על סדר הגילים אינה עוקרת את החיוב המעשי. מרן הגאון רבי חיים צבי טייטלבוים בספרו שאלות ותשובות דברי יציב (אבן העזר סימן ט) פירש דבת צעירה שיש לה עכשיו שידוך טוב עם בחור תלמיד חכם בוודאי יכולה להינשא קודם ,ואין בכך שום מניעה הלכתית .וביאור הדברים הוא כי פוסק הדור מורה לנו הלכה למעשה כי בשעה שעומד על הפרק שידוך מרומם ומיוחד ,אין מעכבים את השעה בשביל המתנה ממושכת שאין לה מקור מחייב מן הדין ,ובכך נסללת הדרך לכל מי שחפץ לבנות את ביתו מתוך אורה של תורה. ובהגיענו אל היכלם של גדולי הדורות האחרונים וענקי ההוראה אשר עמדו על משמרת ההלכה, נראה כיצד הם פותחים לפנינו את שערי ההבנה הרחבים בסוגיה זו. מו"ר הגר"מ פיינשטיין בשו"ת אגרות משה אבן (העזר חלק ב סימן א) כתב ,ברור שאח הצעיר אין לו להמנע מלישא בשביל אחיו ,ומה שאומר אחיו שהוא צער גדול מזה שישא הצעיר ,אדרבה אסור לו להצטער מאיסור קנאה ,והאב רשאי לעזור לבנו הצעיר ,אך אם אומר האב שחושש שיחלה בנו הגדול מזה אין לו לעזור ,אבל אין לאסור להצעיר אף באופן זה .וביאור הדברים והרחבתו הוא כי פוסק הדור רואה לנגד עיניו את עומק המציאות שבה אין הצעיר צריך להיעצר בשל רגשות קנאה או עיכוב שאינם מוצדקים על פי הדין ,ומכוח זאת הוא מורה הלכה למעשה כי זכות הקמת הבית גוברת ,תוך שמירה עדינה על איזון נפשי במשפחה. הראשל"צ מרן רבנו עובדיה יוסף בשו"ת יביע אומר (חלק ז אבן העזר סימן כד) ביאר ,כי אין איסור מן הדין להקדים את הצעירה לפני אחותה הגדולה ,וכל עניין ההקפדה אינו אלא דרך ארץ והנהגה שאינה מעכבת את קיום המצווה כאשר ישנו צורך אמיתי ויש חשש לעיכוב המצווה .וביאור העניין והרחבתו הוא כי גדול הדור מורה דרך ישרה לציבור שלא להחמיר במקום שבו ההחמרה מביאה לידי מכשול או ביטול שמחה של מצווה ,ובכך הוא פותח שערי רווחה למבקשים להקים בית נאמן. בעל ספר שאלות ותשובות חלקת יעקב (אבן העזר סימן עו) חידש ,דאף על פי ששיטת הראשונים להקפיד על סדר הגילים ,מכל מקום כאשר השתדכו כבר ויש חשש איסור ,יש מקום רב להקל להתיר לקטנה להתחתן לפני הגדולה בשעת הדחק .וביאור הדברים הוא כי בעל חלקת יעקב מציג את ההתמודדות המעשית מול מציאות החיים המורכבת ,ומלמדנו כיצד כוח ההלכה מתגלה במלוא תפארתו כאשר נדרשים למצוא מנוס ומפלט מן המכשולים על ידי שימוש בכלים הלכתיים אמיתיים. וכאשר אנו מורידים את הדברים אל שולחן המלכים ואל מציאות החיים המעשית בבתי ישראל, עולים לפנינו עניינים למעשה המכוונים את צעדי ההלכה .נפקא מינה מרכזית מתגלה כאשר

צעיר או צעירה עומדים לפני שידוך הגון וראוי ,בעוד אחיהם או אחותם הגדולה טרם זכו להקים את ביתם ,ובמקרה זה מורים הפוסקים שאין לעכב את הצעיר ורשאי הוא לבנות את ביתו מבלי להמתין ,שכן חובת השתדלות וקיום המצוות קודמת ואינה כבולה בעיכובים שאינם מן הדין. נפקא מינה נוספת עולה בשאלה האם מותר להורים לסייע לבנם או בתם הצעירים בעניין השידוכים ובניין הבית קודם הגדול ,ובזה מבואר כי רשאי ההורה לסייע ולשמח את הצעיר ,כל עוד אין בדבר חשש לפגיעה נפשית אנושה או חולי חלילה אצל האח הגדול המקפיד על כך. נפקא מינה נוספת נוגעת למצב שבו האח הגדול מוחל על כבודו ,שבאופן זה פשוט וברור לכל דעות הפוסקים שמותר ואף רצוי לצעוד אל עבר החופה בשמחה ובטוב לבב ,שכן כבוד האדם מחול וכוח המחילה מפקיע כל מחיצה ומאיר את הדרך באורה של תורה. במבט עמוק אל מרחבי הרעיון העולה מן הסוגיה ,מתגלה לפנינו יסוד איתן המאיר את תפיסת החיים מן השורש .ההקפדה על סדר הגילים ,אף על פי שיש בה משום דרך ארץ והנהגה נאותה המקובלת בקהילות ישראל ,אינה יכולה להפוך לחסם המאיים לכבות את נר חייהם של הצעירים העומדים בפתח בניין ביתם. הרוח הגדולה המנשבת מתוך דברי הפוסקים מלמדת אותנו כי כל רגע בחיים הוא שעת רצון עליונה שבה נברא האדם כדי להוסיף ברכה ,אורה ושמחה בעולם ,ואין לעכב את השעה בשל חששות מדומים או מנהגים שאינם מעכבים מן הדין .האדם לומד כי האמת האלוקית דורשת ממנו ללכת בדרך הישרה והפשוטה ,לקיים את מצוותיו בשמחה ובטוב לבב ,ולשחרר את הנפש מכל אותם מעצורים חברתיים שאינם אלא צללים חולפים אל מול האור הגדול של בניין דורות ישרים וברורים. כאשר אנו צוללים אל תוך עומק נפשו של האדם הפוגש את נפתולי החיים ,מתגלה לפנינו חיבור עמוק ויסודי בין שאלת סדר הדורות לבין הנהגת האמונה והביטחון .האדם המהלך בעולם ונושא בקרבו שאיפות קדושות לבנות את ביתו ,מוצא לעיתים את ליבו נקרע בין הרצון לקיים את מצוות הבורא ולצעוד קדימה לבין החשש מפני קולות הסביבה ומחשבות המבקשות לכבול את צעדיו. התבוננות פנימית מאירה לנו כי האמונה האמיתית אינה דורשת מן האדם לעצור את מהלך חייו או לכבות את האור המאיר בנשמתו בעבור הנהגות שאינן מעכבות מן הדין .הנפש השואפת אל השלמות מבינה כי כל נשמה בעולם מביאה עימה עיתוי משלה ,ייעוד משלה וזמן מיוחד שנקצב לה מלמעלה, וכאשר האדם מבטח את צעדיו באלוקים ובוחר ללכת ביושר ובפשטות ,הוא משחרר את עצמו מן הפחדים ומעניק לרוחו את החירות לפרוח ולהקים בית נאמן מתוך שמחה של מצווה ואמונה איתנה. מתוך מבט ישר ופנימי המבקש לגעת בעצמות החיים ,נראה לבאר כי המצפן המוסרי של האדם נבנה מתוך יכולת עדינה ומדויקת להבחין בין עיקר לטפל ,ובין אמת אלוקית צרופה לבין הליכות חברתיות שאינן מן הדין .האדם הפוגש את נפתולי המציאות נדרש שלא לתת לפחדים חיצוניים או לחששות סביבתיים להכתיב את צעדיו במקום שבו ההלכה והיושר הפנימי מורים לו להמשיך קדימה .המוסר האמיתי אינו צומח מתוך כבילת כוחות החיים בשם מנהגים שאין להם שורש מחייב ,אלא מתוך אחריות עמוקה כלפי הקמת בית נאמן ,זריעת חיים ושמחה,

והליכה בנתיב האמת בלב שלם ובנפש חפצה .מתוך כך לומד האדם להשקיע את מבטו במרחבי העשייה הטהורה ,להאמין בדרכו ,ולפלס את נתיבו ביושר ובענווה מבלי להידרש למשאות פנים או לחסימות שאינן מן האמת. ומכאן ניקח עמנו תובנות אמת לחיי היומיום ,לדעת כי כל שעת רצון פותחת שערי שמים למי שבוחר ללכת ביושר פנימי ובפשטות קדושה ,מבלי לתת למנהגים שאינם מעכבים לכבות את אש השמחה והחיים.

עיקר העניין: הנה כי כן ,מתוך כל מרחבי הסוגיה וההלכה מתברר כי בניין הבית הוא השורש המקודש של חיי האדם ,ואין לצמצם או לכבול את שערי ההצלה והשמחה בשל מנהגים שאינם מעכבים מן הדין .כאשר האדם פוסע בדרך הישרה מתוך יושר פנימי ואמונה איתנה ,הוא מגלה שדרכה של תורה היא דרכי נעם וכל נתיבותיה שלום ,ואין שום עיכוב מוצדק למנוע מן הצעירים לבנות את ביתם נאמנה מתוך אורה ושמחת עולמים .החיים האמיתיים מבקשים מאתנו לשחרר את הנפש מכל פחדים מיותרים ,ולצעוד בגבורה אל עבר בניין דורות ישרים ומבורכים המאירים את העולם כולו.