האם לאחר שיעקב התחתן עם לאה אהב את רחל פחות ממה שאהב לפני זה או יותר?

האם לאחר שיעקב התחתן עם לאה אהב את רחל פחות ממה שאהב לפני זה או יותר? וכשעולה השחר על בקעת חרן והרוח הקרירה מלטפת את יריעות האוהלים המתוחות בדממת לילה שהותיר אחריו סערת נפש עצומה ,עומד יעקב אבינו בתוך מציאות חיים חדשה ומטלטלת המבקשת להבין את פשר האהבה והקשר .הנה חלפו שבע שנות עבודה בחרטומיה של מסירות נפש ,שבהן הייתה רחל האור האחד שהאיר את חושך שנותיו ,וכאשר…

האם לאחר שיעקב התחתן עם לאה אהב את רחל פחות ממה שאהב לפני זה או יותר? וכשעולה השחר על בקעת חרן והרוח הקרירה מלטפת את יריעות האוהלים המתוחות בדממת לילה שהותיר אחריו סערת נפש עצומה ,עומד יעקב אבינו בתוך מציאות חיים חדשה ומטלטלת המבקשת להבין את פשר האהבה והקשר .הנה חלפו שבע שנות עבודה בחרטומיה של מסירות נפש ,שבהן הייתה רחל האור האחד שהאיר את חושך שנותיו ,וכאשר נכנסה לאה אל תחת החופה והסתבר דבר המרמה ,נפתחה מערכת יחסים סבוכה ומורכבת עד מאוד. הפסוק בפרשת ויצא זועק ומאתגר את ההבנה הפשוטה באומרו "ויבא גם אל רחל ויאהב גם את רחל מלאה" ,מילים המרחפות באוויר הטעון ודורשות בירור עמוק מאין כמוהו ,האם לאחר שניתנה לאה לאשה ונעשתה חלק בלתי נפרד מבית האבות ,התעמעמה להבת אהבתו הראשונה אל רחל או שמא התעצמה והעמיקה אל מחוזות חדשים שלא היו מוכרים קודם לכן ,שאלה המנסרת בלילות המדבר ונוגעת בעומק שורש נשמתם של האבות הקדושים. ומתוך פשטות הכתובים המאירים את לילות חרן ,ניגשים אנו אל פסוקי התורה הקדושה המונחים ביסוד הסוגיה ,כדי לראות באור יקרות כיצד מתבארים הדברים מתוך דברי אלקים חיים" .ויבא גם אל רחל ויאהב גם את רחל מלאה" (בראשית כט ל) .והנה ,בירור פשוט של הקשר הפסוקים אל השאלה מלמדנו כי התורה עצמה מעידה על מערכת יחסים מורכבת שבה עולה שאלת עוצמת האהבה וההשוואה בין לאה לרחל ,ומתוך פסוק זה נפתחים שערי הבנה רחבים המורים דרך בכל מהלכי הבית והמשפחה.

תרגום אונקלוס (בראשית כט ל) פירש כי לא נתמעטה אהבתו הראשונה של יעקב אל רחל אף לאחר נישואיו לאחותה ,אלא הוסיף אהבה עליה ,ומתוך תרגום זה מתבאר כי קשרו המיוחד נשמר באיתנו ובטהרתו. תרגום יונתן בן עוזיאל (שם) ביאר כי תוספת האהבה הזו נמשכה מתוך הכרת הטוב העצומה והערכת מסירות נפשה של רחל אשר מסרה את סימניה ללאה ,ועל ידי כך נתרוממה האהבה למדריגה עליונה שאין למעלה הימנה. רש"י (שם) ביאר כי התיבה השנייה באה לרבות את השפחות ואת כל אשר להן ,ללמדנו שכל עניינו וחיבתו של יעקב היו נתונים אל כל הקשור ברחל בחיבה יתרה ובקביעות נפש עמוקה. רבי אברהם אבן עזרא (שם) כתב כי דרך המלך באהבה היא שההתמדה ממעטת את הרגש, ואילו כאן הפך הקב"ה את הטבע באופן שדווקא מתוך נוכחותה של לאה נוספה עוד אהבה עמוקה ומופלאה אל רחל. הרמב"ן (שם) חידש כי התורה מעידה בפירוש שאהבתו של יעקב אל רחל הייתה גדולה יותר מאהבתו ללאה ,וזאת למרות שדרך העולם היא לאהוב תחילה את האשה הראשונה שניתנה לו, ומתוך כך ניכרת מעלתה היחידה של רחל בעיניו. הרד"ק (שם) ביאר כי עוצמת האהבה הזו לא נבעה משיקולים חיצוניים אלא משורש נשמתם המחובר יחד באמת פנימית שאינה ניתנת לשינוי על ידי שום מהלכים שבעולם. הרלב"ג (שם) מפרש כי יעקב אבינו ידע להעריך את מעלתה המיוחדת של כל אחת משתי האחיות ,אך אהבתו אל רחל הייתה עטורה בכתר מיוחד של קשירת גורל נצחית שלא פחתה כל עיקר. החזקוני (שם) ביאר כי הדברים מכוונים ללמדנו על ההשגחה העליונה המנהלת את צעדי האדם, שבה כל פרט ופרט במעשה האבות נושא בחובו משמעות עמוקה לבניין השבטים. הספורנו (שם) כתב כי יתרון האור ניכר מן החושך ,ועל ידי נוכחותה של לאה עמדה מול עיניו של יעקב מעלתה העצומה של רחל ,באופן שתוספת האהבה נבנתה מתוך עצם מורכבות החיים. הכלי יקר (שם) ביאר כי מ"ם של מלאה אינה מ"ם היתרון אלא פירושה מלבד אהבת לאה עוד הוסיף אהבה יתירה על רחל מחמת מעשיה הגדולים וצדקתה המופלאה. ומתוך היכלם הפנימי של דברי חז"ל הקדושים המאירים את סתרי התורה ואת עומק נפשם של האבות ,נכנסים אנו אל שערי הגמרות והמדרשים המבקשים לפענח את סוד האהבה העצומה הזו. חז"ל במדרש בראשית רבה (פרשה ע' סימן יא) ביארו ,כי התיבה הכפולה גם באה ללמדנו על רוחב דעתו וחיבתו המופלאה של יעקב אבינו אל רחל ,עד שאפילו שפחתה וכל אשר לה היו חביבים עליו ביותר מכל ענייניה של לאה ,ומתוך דברי המדרש נגלה כי אהבתו של יעקב לא מצטמצמה באדם לבדו אלא התפשטה אל כל סביבותיה של רחל כאות לכך שכל עולמה הפך להיות חלק בלתי נפרד מעולמו. חז"ל במדרש שכל טוב (פרשת ויצא) חידשו ,כי הריבוי השני מורה על כך שיעקב היה מרבה את

קביעותו ואת זקוקו עמה יותר מאשר עם לאה ,וכפי שדרשו רבותינו זכרונם לברכה במקום אחר כי מטה הייתה מוצבת בקביעות אצל רחל ,ומתוך מבט זה מתברר כי למרות שחיי הבית התנהלו בשלום ובאמת עם שתי האחיות ,נותרה רחל מוקד הקביעות והדבקות המרכזי של ליבו. הגמרא במסכת סנהדרין (דף כ"ב ע"ב) ביארה ,כי אין אשה כורתת ברית אלא למי שעשאה כלי, ומתוך יסוד זה מבואר שאהבתו של יעקב אל רחל לא הייתה כדרך כל הארץ אלא ברית פנימית עמוקה שאינה ניתנת להתרה ,המלמדת כיצד ההתקשרות האמיתית נבנית מתוך אותו קשר ראשוני ומכונן שאין דומה לו. הירושלמי במסכת כתובות (פרק ט הלכה ב) ביאר ,כי מעשה האבות למטה מכוון כנגד מערכות עליונות של תיקון וקישור נשמות ,ומתוך כך מובן שכל תנועה של אהבה בבית יעקב נושאת בקרבה משמעות קוסמית ואלוקית שאין למעלה ממנה ,המרוממת את חיי הנישואין אל מעל לזמן ולמקום. ומתוך היכלם הפנימי של גדולי הראשונים עמודי ההוראה והמחשבה ,המעמיקים את מבטם אל צפונות הפרשה ,נפתח לפנינו שער רחב להבין את סוד האהבה והקשר. רבינו בחיי בן אשר (בראשית כט ל) ביאר ,כי כפילות הלשון בפסוק מורה על עומק דעתו של יעקב שראה את בניין האומה מתוך אחדות גמורה של שתי האחיות ,ומתוך כך לא זו בלבד שלא פחתה אהבתו אל רחל ,אלא שאהבה זו קיבלה ממד נוסף ועליל של קדושת השושלת השלמה שבה נבנו שנים עשר שבטי י-ה מתוך לב אחד. הרלב"ג בביאור הכתובים (שם) חידש ,כי דרכו של יעקב אבינו הייתה לעמוד על מעלתו המיוחדת של כל אדם ואדם לפי ערכו ,וכאשר התברר לו מעשה לאה ,ידע להעריך את צדקתה הגדולה ומסירותה ,וממילא לא נגרעה כלל אהבתו הראשונה אל רחל אלא נוספה עליה הערכה עצומה אל מכלול המציאות שנבנתה בביתו מתוך השגחה עליונה. האברבנאל (שם) ביאר ,כי סוד העניין טמון בכך שאהבתו של יעקב אל רחל הייתה מונחת בשורש הנשמה העליון ,ולכן כל מה שארע בבית לבן לא יכל לערער את עוצמת הקשר הזה ,אלא אדרבה ,המורכבות והניסיון העצום רק העמיקו את שורשי האהבה והפכו אותה לברית נצחית שאינה תלויה בדבר. ומתוך היכלם הפנימי של גדולי האחרונים ופוסקי הדורות המאירים את עיני ישראל בתורת אמת ,נכנסים אנו אל שערי הביאורים העמוקים המבקשים לגעת בשורש נשמתם של הדברים. רבנו חיים בן עטר האור החיים הקדוש (בראשית כט ל) ביאר כי טעם אמירת התיבה גם פעמיים בא לרבות שבא בתוספת קביעות אצלה ,והוא עניין המובא בדברי חז"ל שהייתה מטתו בקביעות אצל רחל ,ועל אף שדרך הטבע היא שההתמדה ממעטת את האהבה וההרחקה תוליד את התאוה, כאן לא נתמעטה האהבה מצד זה הגם שהיה מתמיד אצלה ,ושיעור תיבת מלאה הוא מלאהוב לאה, ללמדנו כי אהבתו של יעקב אל רחל התעצמה למעלה מכל שיעור טבעי אנושי. השפת אמת מגור (פרשת ויצא) חידש כי אהבתו של יעקב אל רחל לא הייתה רק רגש פרטי כי

אם יסוד בניין הכלל ,שכן על ידי שנפשו הייתה קשורה בעבותות אהבה אל רחל שהייתה שורש הבניין ,יכול היה לקבל את כל הנהגת הבית מתוך השלמה פנימית עמוקה ,ומתוך כך מובן שתוספת האהבה לא באה על חשבון לאה אלא הוסיפה קדושה ואור על כל הבית כולו. הנצי"ב מוולוז'ין (בראשית כט ל) ביאר כי יעקב אבינו זכה למדרגה עליונה שבה אהב את רחל אהבה שאינה תלויה בדבר ,ומתוך כך כל הנהגתו עמה הייתה בבחינת קביעות רוחנית עמוקה שאינה ניתנת לשינויים של הזמן והמציאות החיצונית ,ללמדנו כי האהבה האמיתית בעולם האמת היא זו המתגבשת מתוך קבלת עול ומתוך דבקות איתנה בצדקת הדרך. ומתוך היכלם הפנימי של תורת החסידות ורזי תורה ,המאירים את סתרי הנפש ואת שורש העולמים העליונים ,נכנסים אנו אל שערי האור הגנוז המבקשים לגלות את פשר האהבה העמוקה הזו בבחינת פנימיות התורה. האדמו"ר הזקן רבי שניאור זלמן מלאדי בלקוטי תורה (פרשת ויצא) ביאר כי שתי האחיות ,רחל ולאה ,הן בחינת שתי הנהגות שונות בעבודת השם ובאמונה ,כאשר לאה מייצגת את העולמים העליונים הנסתרים מן העין שבהם האור האלוקי מתפשט בבחינת מודעות פנימית ,ואילו רחל מייצגת את הארת המלכות והשכינה שירדה אל העולמים התחתונים כדי להרים את האדם מתוך החושך .ומתוך כך אהבתו של יעקב אל רחל ,שנמשכה גם לאחר שניתנה לו לאה ,מורה על הייחוד הקדוש שבו מתחברים יחד כל עולמות קודשא בריך הוא ושכינתיה באהבה עצומה שאין למעלה ממנה. האדמו"ר רבי מרדכי יוסף מאיזביצה במי השילוח (פרשת ויצא) ביאר כי כל מעשיו של יעקב אבינו היו מכוונים על פי ההשגחה העליונה להעלות את ניצוצות הקדושה המעורבים בקליפות שבבית לבן ,ומשום כך כאשר נאמר ויבא גם אל רחל ויאהב גם את רחל מלאה ,מבאר הספר הקדוש כי רחל הייתה עיקר בניינו של יעקב שכן בה היה שורש האמונה הנסתרת הפועלת מבלי לראות אותות ומופתים גלויים ,ומתוך כך אהבתו אליה התעצמה דווקא מתוך המורכבות והקושי כמבואר בסוד התיקון העליון. האדמו"ר רבי שמואל בורנשטיין מסוכטשוב בשם משמואל (פרשת ויצא) פירש כי בחינת רחל ולאה מקבילות לשתי בחינות של עבודה פנימית ועבודה חיצונית ,שבהן לאה היא בחינת הנהגה גלויה ורחל היא בחינת עולם נסתר הטמון במעמקים ,ועל כן על ידי שקיבל יעקב את שתיהן לא אהב את רחל פחות אלא הוסיף בה אהבה עליונה המאגדת בתוכה את שורש כל הבריאה כולה, ללמדנו כי אהבת האמת מצרפת את כל חלקי הנפש אל שלמות אחת גדולה וקדושה. ומתוך עומק הסוגיה המעטפת את נפש האדם בטהרתה ,עולים וצומחים מספר נפקא מינות למעשה והנהגות ישרות הנגזרות מתוך מעשה אבות סימן לבנים בכל ענייני הבית והמשפחה. הנה נלמד מזה כי כאשר האדם נקלע למציאות שבה נדרש הוא להתמודד עם שינויים בלתי צפויים בתוכניותיו ובמהלכי חייו ,אין הוא רשאי לאבד את תוקף רגשותיו ואת נאמנותו לדברים המהותיים שעליהם בנוי עולמו ,אלא מוטל עליו להוסיף חיל וקודש ולהרחיב את גבולות ליבו לכל מה שהשגחה פרטית זימנה לפניו ,מתוך אמונה ברורה שכל תפנית נושאת בתוכה ברכה נסתרת שצריכה התבוננות ועבודה פנימית.

עוד למדים אנו כי בניין הבית האמיתי אינו נבנה על גבי תנאים חיצוניים חולפים או על פי נוחות הרגע ,כי אם מתוך יכולת עמוקה להכיל מורכבויות ,לראות את מעלתו המיוחדת של כל פרט ופרט ,ולדעת להעניק לכל חלק בחיים את מקומו הראוי מבלי לגרוע מן הערך המקורי והפנימי של הקשר הראשון שנתקדש בשמים. וכן מתבאר מזה עניין גדול בהליכות שלום בית ,שאין האדם צריך לחשוש שמא ריבוי הקשרים או מורכבות החיים ימעיטו את להבת האהבה והדבקות המקורית ,אלא אדרבה ,כשהבית מתנהל באמת ובאמונה טהורה ,כל אתגר וכל מציאות חדשה רק מוסיפים עומק ,קביעות וחוזק לקשר הנצחי שבין איש לאשתו. ומתוך מעמקיו של רעיון עמוק זה ,נפתחים לפנינו אופקים רחבים להבין את מהותה של האהבה האמיתית המזדככת בתוך כור ההיתוך של החיים עצמם .תמצית העניין מונחת בהבנה שאהבה שורשית בעולמם של אבות אינה נמדדת לפי תנאים שטחיתיים או לפי רושם חיצוני חולף ,אלא היא יונקת ממקור עליון שבו כל פרט ופרט במציאות מתחבר אל שלמות אחת גדולה .כאשר התורה מעידה על יעקב אבינו באומרו ויבא גם אל רחל ויאהב גם את רחל מלאה ,מתגלה כאן רעיון יסודי המלמד כי האור הגנוז של הנשמה אינו מצטמצם ואינו מתחלק באופן שגורע מחברו ,אלא אדרבה, ככל שהלב מתרחב להכיל את האמת בכל מורכבותה ,כך גוברת ועולה האהבה ומתפשטת על כל המציאות כולה .הנה כי כן ,עומק הרעיון מורה כי האהבה המקורית אל רחל לא זו בלבד שלא נפגמה מתוך כניסתה של לאה אל הבית ,אלא התעטפה במימד נוסף של קביעות ועומק פנימי ,המלמד אותנו כי האדם השלם אינו בוחר בין ערכים קדושים ואינו ממעט מדבקותו הראשונה ,אלא יודע לחבר את הכל יחד באחדות פנימית מופלאה המאירה את כל הבית כולו באור יקרות. ומתוך ההתבוננות הפנימית המבקשת לגעת בחדרי בטן של נפש האדם ,מתברר כי הסוגיה הזו אינה נותרת בגדר ידיעה היסטורית או מדרש רחוק ,אלא היא מונחת ממש בתוך חדרי ליבו של כל יחיד ויחיד המהלך בעולם הזה .האדם פוגש לא פעם בחייו מצבים שבהם הציפיות הגדולות והתקוות הבהירות ביותר מתעמעמות אל מול מציאות מורכבת וסבוכה ,שבה נדרש הוא להכיל הפכים ולחיות בתוך פערים שבין החלום לבין המציאות .נפש האדם ,המבקשת מטבעה שלמות חד-משמעית ופשטות סדורה ,עומדת נבוכה מול השברים וההפתעות שזימן לה הגורל .אך תורת אמת מלמדת אותנו כאן פרק יסודי באמונה ובהנהגת החיים ,שכן האמונה הטהורה אינה נמדדת בשעות שבהם הכל זורם על מי מנוחות לפי רצונו של האדם ,כי אם דווקא באותן שעות שבהן האדם נדרש להרחיב את גבולות נשמתו ,לראות את הטוב גם בתוך סבך הנסתר ,ולהבין כי אין שום מקרה בעולם .האדם הלומד לאמץ מבט כזה מעמיק את שורש אמונתו ,מבין שכל קשר וכל נתיב בחייו נבנים מתוך השגחה מדויקת ,וזוכה לחבר את כל כוחות נפשו לאחדות עליונה המאירה את דרכו באור הצפון של אמונה פשוטה ושלמה. ומתוך מבט אל עומק ההליכות והמצפן הפנימי המכוון את צעדיו של האדם בנבכי החיים, מתגלה לנו נדבך מוסרי יסודי הנובע מתוך פרשת חייו של יעקב אבינו .המצפן האמיתי של האדם אינו נמדד לפי רושם חיצוני או לפי הציפיות של הסביבה ,אלא לפי מידת היושר הפנימי ,הנאמנות המוחלטת לדרכו ,והיכולת לשמור על טהרת הלב גם כאשר המציאות סביבו סוערת ומשתנה.

אדם המבקש ללמוד מדרכו של יעקב אבינו מוצא כי המוסר האמיתי אינו דרשה חיצונית או סיסמה פורחת באוויר ,אלא עמידה איתנה באחריות לכל בחירה ולכל קשר שנקשר בחייו ,מתוך הכרה עמוקה שכל אדם וכל פרט בסביבתו זכאים ליחס של אמת ,כבוד והערכה מלאה .הנה כי כן ,המצפן הפנימי הזה מורה לאדם שלא לחפש קיצורי דרך על חשבון זולתו ,אלא לצעוד ביושר ובאמונה ,לבנות את עולמו המוסרי מתוך ענווה פנימית ,ולדעת שכל מבחן של אמת הוא הזמנה יקרה לזכך את המידות ולהאיר את העולם באורה של תורה טהורה. ומתוך כל אלה ניקח עמנו תובנות עמוקות ומאירות לחיי היום יום ,ללמוד וללמד שכל הילוך וצעד של האדם בעולמו אינו נעזב לרגע אחד מן ההשגחה העליונה .כאשר האדם יוצא אל עמלה של עשייה יומיומית ,פוגש הוא לעיתים קרובות בפערים שבין התוכניות המקוריות לבין המציאות הנפגשת בשטח ,ושם בדיוק מונחת הקריאה העליונה לא לאבד את הלב אלא להרחיב את המיצרים. חיי היום יום של האדם דורשים ממנו את היכולת להחזיק באמת פנימית יציבה שאינה מתנודדת לפי רוחות הזמן ,אלא יודעת לרתום כל משבר וכל תפנית פתאומית לבניין פנימי איתן המאיר את הבית ואת הסביבה באור של אהבה ושלום.

עיקר העניין: המסע הארוך של יעקב אבינו אל לב פרשת הכלולות הנסתרות מגלה לנו את הסוד הגדול של בניין החיים האמיתי ,שבו כל רגע של חושך והסתרה אינו אלא מבוא מאיר אל הישועה הגדולה ביותר .האדם המביט אל המציאות בעין פנימית רואה כיצד כל החלקים כולם מתחברים לבסוף לשלמות אחת עליונה שבה האהבה אינה פוחתת אלא מתעצמת מתוך ההתמודדות .האמונה הפשוטה שאין שום מקרה בעולם מרימה את האדם מעל שעבוד הזמן והמקום אל מרחבי הנצח של בית נאמן בישראל. אהבת אמת אינה מתפעמת רק בשעות האור והשלווה אלא מתקדשת ומתחזקת דווקא מתוך עומק הניסיונות והשעות שבהן הלב נדרש להתרחב מעבר לכל גבול טבעי .היכולת לאחוז בטוב הנסתר בכל משבר ושינוי היא המפתח העליון ההופך את חומות החיים לבניין של אמונה וטהרה הנצחיים לעד.