איך יעקב חי עם לאה כששנא אותה והרי אמרינן שבני שנואה נקראים פושעים?

איך יעקב חי עם לאה כששנא אותה והרי אמרינן שבני שנואה נקראים פושעים? אור הלבנה החיוור והבודד מטיל צללים ארוכים ורוטטים על יריעות האוהל הפרוסות בדומיה עמוקה ,שעה שהרוח המדברית הקרה מלטפת את שיחי השדה ומביאה עמה את ריח האדמה הלח והעשן העמום מן המדורות הכבויות .השקט המתוח בתוך האוהל כבד כעופרת ,וקול נשימה חרישית עולה מבין המרבדים ,שעה שיעקב אבינו עומד בלב ליבו…

איך יעקב חי עם לאה כששנא אותה והרי אמרינן שבני שנואה נקראים פושעים? אור הלבנה החיוור והבודד מטיל צללים ארוכים ורוטטים על יריעות האוהל הפרוסות בדומיה עמוקה ,שעה שהרוח המדברית הקרה מלטפת את שיחי השדה ומביאה עמה את ריח האדמה הלח והעשן העמום מן המדורות הכבויות .השקט המתוח בתוך האוהל כבד כעופרת ,וקול נשימה חרישית עולה מבין המרבדים ,שעה שיעקב אבינו עומד בלב ליבו של מחזה נשגב ונורא כאחד.

המציאות הסבוכה והמטלטלת של הלילה עוטפת את חלל האוהל באפלה סמיכה ,כאשר השאלה הנוקבת והבוערת כגחלת אש מהדהדת במלוא עוצמתה ומייסרת את הנפש פנימה :כיצד ייתכן שצדיק עליון ,בחיר האבות ,חי ודר יום-יום עם אשה שנואה לכאורה ,והרי גזירת חכמים ברורה וחתובה היא שמי שדר עם אשה שנואה על בניו נאמר והמורדים והפושעים ,ואם כן הכיצד ייתכן ששבטי-י-ה קודש יצאו מתוך מציאות מורכבת ואפלה שכזו ,שעה שאין שום פתרון גלוי לעין והשכל הולך ונשתומם אל מול תעלומת הדורות הזו. ומתוך מעמקיו של הכתוב המאיר את נסתרות הפרשה ,ניגשים אנו לברר את דברי התורה הקדושה המונחים ביסוד הסוגיה .נאמר בפרשת ויצא" :וירא ה' כי שנואה לאה ויפתח את רחמה ורחל עקרה" (בראשית כט לא) .פסוק קדוש זה פותח לפנינו צוהר אל עומק ההשגחה העליונה ,שבה מובן כי המציאות הנראית לעיניים החיצוניות כחיסרון או כשנאה טומנת בחובה את ראשית הישועה ואת פתיחת שערי הרחמים. רש"י (בראשית כט לא) ביאר על פסוק זה :כי שנואה לאה ,ראה הקדוש ברוך הוא ששנואים מעשה עשו בפניה ופתח את רחמה .וביאור הדברים הוא שאין הכוונה חלילה לשנאה מצד יעקב ,אלא לכך שנוכחותה של לאה ,שהייתה ראויה לעשו מבחינת שורש הלידה הראשונה ,עמדה כנגד מעשיו של עשו וגרמה להתבוננות עליונה שבעקבותיה פתח השם יתברך את רחמה להעמיד את שבטי-י-ה. רבי אברהם אבן עזרא (שם) מפרש :שנואה ,בעבור שאהב את רחל יותר ממנה ,ונקראת שנואה יחסית לאהבת רחל הגדולה .ומבאר בזה כי לשון שנאה במקרא פעמים רבות אינו מורה על שנאה ממש ,אלא על פחיתות היחס והאהבה ביחס לאשה האהובה ביותר שעומדת כנגדה. הספורנו (שם) ביאר וז"ל :כי שנואה לאה ,לפי שהיא חשבה שבעבור מעשיה אינה רצויה ,לכן הראה השם יתברך את ישועתו ופתח את רחמה כדי לחזק את לבה .ומבאר בזה שכל תכלית ההנהגה העליונה הייתה לעודד ולחזק את בת הזוג הענווה והנדכאת לכאורה בבית. רבינו בחיי (שם) כתב :שתי נשים שהאחת אהובה מאד תקרא השנייה שנואה כנגדה ,לא ששנאה יעקב חלילה ,אלא לפי שאהב את רחל יותר ,נקראה זו שנואה בערך אליה .ומבאר בזה כי כל לשון שנאה כאן אינו אלא ביחס יחסי לאהבת רחל ,ואין כאן שנאה אמיתית מצד יעקב כלל ועיכל. רבנו חיים בן עטר האור החיים הקדוש (שם) חידש :אמר שנואה שהיו אומרים זו אשתו של שונא שהוא עשו ,ותקרא על שמו ,וכפי זה אם לא היו לה בנים היו מצדיקים הדברים כי לא בת זוגו של יעקב ,לזה ויפתח רחמה .ומבאר בזה כי עצם פתיחת הרחם באה להציל את כבודה של בת ישראל הטהורה ולהסיר ממנה את לעז הבריות שדימו לראות בה שייכות אל צד הסטרא אחרא. ומתוך נהרות האור היוצאים מבית מדרשם של חכמי התלמוד ,המפלסים נתיב בנבכי הסוגיות המוקשות ,מגיעים אנו לעיין בדברי חז"ל הקדושים הנוגעים בעניין זה. בגמרא במסכת נדרים (דף כ' ע"ב) איתא וז"ל :כל הדר עם אשה שנואה עובר בחמישה לאוים, ומבארים שם את חומרת העניין לגבי הדר עם אשה שנואה ואיך הדבר מקרין על הנהגת הבית והבנים היוצאים ממנו ,עד שנאמר עליהם והמורדים והפושעים .וכתב רש"י שם ד"ה אשה שנואה, וז"ל :שהיא שנואה לו ,ומכאן לכאורה נולדה התמיהה הגדולה כיצד ייתכן הדבר באוהלו של יעקב אבינו.

בגמרא במסכת בבא בתרא (דף קכ"ג ע"א) איתא וז"ל :וירא ה' כי שנואה לאה ,מאי שנואה ,אילמא שנואה ממש ,אפשר בגנות בהמה טמאה לא דבר הכתוב ,בגנות צדיקים דבר הכתוב ,אלא ראה הקדוש ברוך הוא ששנואים מעשה עשו בפניה ויפתח את רחמה .וביאור העניין לפי דברי הגמרא הוא שאין הכוונה חלילה לשנאה מצד יעקב ,אלא שהכתוב מעיד על מציאות שבה מעשה עשו היו פרוסים לפניה ,ומכוח זאת נפתח רחמה על ידי שמיים כדי להקים את שבטי-י-ה מתוך קדושה עליונה וטהרה מוחלטת ,ללמדנו שכל לשון שנאה במקרא אינה מורה על שנאה פנימית חלילה אלא על עניין נסתר בהשגחה פרטית. הראב"ד (בעלי הנפש סימן ר"מ) כתב כיצד היה מותר ליעקב להתחתן עם לאה ,והרי מבואר בגמרא במסכת נדרים דמי שדר עם אשה שנואה על בניו נאמר והמורדים והפושעים .ומבאר בזה כי מכוח חומרת הדין העולה מדברי חז"ל נסתפקו הראשונים כיצד התנהל הדבר במעשה קודש זה ,ומכוח קושיה זו הוצרכו ליישב את הנהגתו של יעקב אבינו שלא הייתה בה שום פגם חלילה אלא הנהגה עמוקה ונסתרת. רבי חיים פלטיאל (בראשית כט) ביאר הא דכתוב כי שנואה לאה הכוונה שהייתה שנואה בנישואים ששנאה יעקב מלישאנה לפי שהיה ירא מעשו שהיו אומרים בני אדם שני בנים לרבקה ושתי בנות ללבן הגדולה לגדול והקטנה לקטון והיה ירא שמא יאמר לו עשו למה לקחת אשתי ואכבידה הראשונה הייתה דרך חיבה .ומבאר בזה כי השנאה המקורית לא הייתה מחמת חיסרון בלאה עצמה אלא מחשש חיצוני מפני עשו הרשע ,ולכן נהג יעקב בדרך זו בתחילת הנישואים מתוך ראיית הנולד. הרמב"ן (שם) כתב בשם הרד"ק שתי נשים שהאחת אהובה מאד תקרא השנייה שנואה כנגדה ,כמו שאמר ויאהב גם את רחל מלאה ,לא ששנאה ,והייתה בושה בדבר וראה אלוהים את עניה .ומבאר בזה כי לשון שנאה במקרא אינו אלא יחסי בלבד לעומת האהבה הגדולה אל רחל ,אבל מצד עצמה לא הייתה שנואה כלל ועיכל ,והקדוש ברוך הוא הביט בעניה וריחם עליה מתוך דבקות ואמת. ומתוך צלילות דעתם של האחרונים ונושאי כליו של השולחן ערוך ,המפלסים נתיב ישר ומאיר בתוך סבך קושיות הפוסקים ,מתגלים לפנינו עומקים חדשים המיישבים את הדעת ומכוונים את ההלכה לאמיתה .גדולי הפוסקים לא נחו ולא שקטו עד אשר העלו ארוכה לסוגיה ,בבחינת אור חדש על ציון תאיר ,ללמדנו כיצד מתיישבים דברי קדמונים זה אל מול זה באחדות מופלאה. הלבוש (או"ח סימן ר"מ) ביאר כיצד היה מותר ליעקב להתחתן עם לאה ,והביא את קושיית הראשונים מן הגמרא במסכת נדרים דמי שדר עם אשה שנואה על בניו נאמר עליהם והמורדים והפושעים ,ומכוח זאת העמיד את הדין בחומרת ההנהגה הנדרשת בכל אדם הרוצה לנהל את ביתו בקדושה ובטהרה ,תוך כדי שקלול מורכבותם של הנישואים הראשונים. המהרש"א (נדרים דף כ' ע"ב) חידש וביאר את העניין באומרו דלא תקשי ליה נמי אבני שנואה דכתיב כי שנואה לאה ,הא אוקמוה בגמרא במסכת בבא בתרא ששנואים מעשה עשו בפניה ולא שהייתה שנואה ליעקב כלל ועיכל ,ומבאר בזה כי עיקר לשון השנאה בכתוב אינו מורה חלילה על חיסרון באיששתא דיליה אלא על מציאות חיצונית שהוצבה לנגד עיניה.

החיד"א (ברכי יוסף או"ח סימן ר"מ) הקשה קושיה זו על קושיית הראשונים ,וביאר ואפשר דהראב"ד כיוון על מה שאמרה לאה עצמה כי שנואה אנכי בראשית כ"ט ל"ג ,והגמרא קאי על הכתוב וירא ה' כי שנואה לאה ,ומשו"ה פריך דהכתוב לא דיבר בגנות בהמה טמאה וכו' ומשני דכוונת הכתוב ששנואים מעשה עשו בפניה ,וסבירה ליה להראב"ד דהא דאמרו רז"ל היינו דווקא במאי דכתיב וירא ה' כי שנואה לאה ,אבל במה שהיא עצמה אמרה כי שמע ה' כי שנואה אנכי הדברים כפשטן, ומבאר בזה את היישוב לדברי הקדמונים מתוך דקדוק מדויק בלשונות הכתובים והחכמים. האליה רבה (סימן ר"מ) כתב ליישב את התמיה שיש על הראשונים שלא ראו את דברי הגמרא, דנראה לענ"ד דאף לפי הגמרא דשנואה מעשה עשו ,מ"מ אין מקרא יוצא מידי פשוטו דשנואה ממש אלא דהכתוב לא היה מדבר בגנותה אי לאו נמי דשנואה מעשה עשו ,ועוד דהא לר' אלעזר לא דרשינן כי שנואה אלא כפשוטה כדמשמע מפירוש רש"י שם להדיה ,וכן פירש במדרש רבה (ב"ר עא א) כי שנואה לאה שהכל שונאים בה. האדמו"ר מסוכוצ'וב בעל השם משמואל (שנת תרע"ח) ביאר כי בזוהר הקדוש הקשה והא בני שנואה לאו בני מעליא נינהו ,וחזינן דכל אינון בני מעלי מלאה נפקו ,ואת אמרת כי שנואה לאה, ולפי דרכנו יש ליישב דהנה לכאורה קשה הלוא כתיב ויאהב גם את רחל מלאה שהפירוש הפשוט שאהבת רחל הייתה גדולה מאהבת לאה ,ומכל מקום מפורש שגם לאה הייתה אהובה ,ואיך יאמר כי שנואה לאה ,אך יש לומר דמחמת דבני שנואה רעים ופושעים ובתחבולה עשה יעקב אבינו להראות כאילו היא שנואה למען יתנו החיצונים להוליד את הנשמות הגבוהות האלה כי אינם יודעים תעלומות לב ,וזהו וירא ה' כי שנואה לאה ,היינו איך היא שנואה ,שהשנאה הוא רק לפנים כאילו ,וזהו וירא ה' ,אבל אחרים לא ראו. ומתוך עומק משנתם של מאורי הדורות האחרונים ופוסקי זמנינו ,המעמיקים את מבטם בנבכי סוגיות קדושות אלו ומאירים את דרכו של יעקב אבינו באור חדש של אמונה ודבקות ,מתוודעים אנו לעוד נדבך נפלא ומופלא המכוון את הלב והדעת. ונראה לבאר עוד ביסוד העניין ,כי כאשר מעמיקים להתבונן בדרכי ההנהגה של יעקב אבינו, מתגלה לנו כי כל פרט בהליכותיו מכוון וספון בסודות עליונים שאין השגה אנושית רגילה יכולה למצוא בהם פגם .ההתמודדות המופלאה עם מציאות חייה של לאה אמנו אינה מתפרשת בשום פנים ואופן כהנהגה של חולשה חלילה ,אלא כאן עומדת לפנינו מערכת שלמה של תיקון עולמות עליונים ,שבה האדם נדרש לפעול לפעמים בדרכים נסתרות מעיני רואים כדי להוציא את האור הגדול מתוך חשכת ההסתרה. ויש להוסיף עוד בביאור הדברים ,כי גדולי הדורות שדנו בעניינם של האבות הקדושים העלו על נס את העובדה שכל מעשיהם היו מכוונים לשם שמים בטהרה מוחלטת ,ומה שנראה כלפי חוץ כקשיים או כמציאות מורכבת ,אינו אלא הביטוי העמוק ביותר לקיומם של סודות התורה הנסתרים ,שבהם נבנים שבטי-י-ה מתוך מסירות נפש עליונה שאין למעלה הימנה. ומתוך כך מבואר היטב כיצד יש ליישב את כל קושיות המפרשים ,בבחינת דברי אלקים חיים המכוונים אל מטרה אחת ויחידה – לחשוף את האמת הטהורה הנובעת מתוך בית יעקב ,וללמד

לדורות עולם שכל הליכותיו של הצדיק מכונות ומונהגות בהשגחה פרטית נפלאה שאין עליה שום עוררין. ומתוך קודש ההיכל ומדורי התורה המאירים את מעגלי המעשה היום-יומי ,יורדת הסוגיה הקדושה מן ההרים הגבוהים אל שטח החיים ומרחבי ההלכה ,ללמדנו חוקים ומשפטים ישרים הנוגעים למעשה בפועל לכל איש בישראל. ונראה לבאר כי אחת הנפקא מינות המרכזיות העולות מתוך סוגיה זו נוגעת לעצם בניין הבית וההתמודדות עם פערים נפשיים או רגשיים בתוך חיי הנישואין ,שכן למדים אנו כי אין האדם רשאי ללכת אחר מראית עין חיצונית בלבד או לוותר על אחריותו הקדושה לשמור על שלום בית ואחדות איתנה גם כאשר הרוחות סוערות והמציאות נראית מורכבת ומאתגרת. ועוד מבואר כי מתוך דברי הפוסקים בעניין הדר עם אשה שנואה נלמדת חובתו הגמורה של האדם להשכין שלום ואהבה אמיתית במעונו ,ולשקוד בכל כוחו על תיקון הלבבות ויישוב הדעת, כי כל פעולה שאדם עושה בתוך ביתו משליכה שורשים עמוקים על הדורות הבאים ועל בניין הנשמות של יוצאי חלציו .וכאשר האדם פוגש בחייו פערים בין התוכניות המקוריות לבין המציאות בפועל ,מורה לנו הדרך של יעקב אבינו שלא להרים ידיים אלא להחזיק באמת הפנימית מתוך מסירות נפש ,לבנות את הבית באמונת אומן ,ולדעת שכל מאמץ קטן המושקע באהבה ובסבלנות בתוך הבית פועל ישועות נסתרות בשמים ובארץ כאחד. ומתוך עומק הסוגיה המרטיטה והנצחית ,מתרוממים אנו אל מחוזות הרעיון הגדול ,המבקש לפענח את סודה הפנימי של ההשגחה העליונה המנהלת את צעדי האדם מתוך סתר המדרגה. ונראה לבאר את עומק הרעיון העולה מן הסוגיה ,כי כל מהלכי הבריאה והנהגת האבות אינם מתמצים אך ורק במציאות הגלויה לעין ,אלא הם משקפים את המאבק התמידי שבין הגלוי לנסתר ,בין האהבה המורגשת לבין האהבה העמוקה והאיתנה ששורשיה מעורים למעלה בקודש. כאשר התורה מעידה על לאה אמנו ומתארת את מציאות חייה ,היא אינה באה כלל לצמצם את ערכה או חלילה לפגום בקדושתה ,אלא ללמדנו את פרשת חייהם של מעצבי האומה ,שבהם נדרש האדם לעבור דרך נפתולים ומשברים כדי להוציא את האור הגדול ביותר אל הפועל .ההסתרה הזו, או ההתמודדות עם מה שנראה כלפי חוץ כמציאות קשה ומורכבת ,אינה אלא כור היתרוך שבו נבנים שבטי-י-ה ,שכן דווקא מתוך המקום הנדכא לכאורה ,מתוך תחושת ההתמודדות הפנימית, צומחת הישועה האמיתית ביותר ,ומתגלה כי השגחתו של הקדוש ברוך הוא שוכנת במקומות הנסתרים ביותר מן העין .הרעיון העמוק הזה מלמדנו כי כל קושי בחיי האדם אינו סוף פסוק אלא פתח לבניין עולמות ,שבו הנפש עוברת תהליך של זיכוך עמוק עד שהיא נעשית כלי שלם המחזיק בתוכו ברכה עליונה. ומתוך מרחבי הנפש המבקשת למצוא את מקור חיותה באמונת אומן פשוטה ושלמה ,מגיעים אנו לחבר את הסוגיה הנשגבה הזו אל נבכי לבו של האדם פנימה ,אל חיי האמונה וההנהגה היומיומית. ונראה לבאר כי כל אחד ואחד מאתנו פוגש בחייו פינות נסתרות ,מקומות שבהם המציאות

נראית לכאורה כהפוכה מן הרצון ,ונדמה לו כאילו הוא חי בתוך מציאות מורכבת שאין בה דין ואין בה דיין.

עבודת הנפש העולה מן הסוגיה המופלאה הזו מלמדת את האדם שלא להיבהל מן המראות החיצוניים המטעים ,אלא להאמין באמונה שלמה כי כל נתיב בחייו מכוון מן השמים באהבה עצומה .כאשר האדם יודע להביט אל תוך חייו מתוך מבט פנימי ומאיר ,הוא מבין שדווקא המקומות שבהם הוא מרגיש את ההסתרה הגדולה ביותר ,הם המקומות שבהם הקדוש ברוך הוא שותל את הזרעים הגדולים ביותר של הישועה והצמיחה.

האמונה הזו מעניקה לאדם כוחות עצומים שלא ליפול ברוחו בשעות משבר ,אלא לאסוף את כל שברי הלב ולהפוך אותם למזבח של קודש ,שבו האדם מוסר את רצונו אל הבורא יתברך מתוך שמחה ודבקות פנימית עמוקה .ההנהגה הזו משליכה ישירות על כל סביבתו של האדם ,שכן אדם החי מתוך תודעה פנימית אמיתית שכזו מקרין סביבו אור גדול של שלום ,שלווה ואהבת חינם ,ומלמד את בני ביתו ואת כל הסובבים אותו שאין שום ייאוש בעולם כלל ,וכי כל רגע של התמודדות הוא פתח להיכל המלך.

ומתוך גובה הקומה המוסרי המאיר את דרכו של אדם פנימה ,מציבים אנו את המצפן הפנימי העולה מתוך הסוגיה ,המכוון את הלב ביושר צרוף ובאמת פנימית שאינה מבקשת רעש או כחל ושרק.

ונראה לבאר כי המצפן הפנימי הנבנה מתוך מעשה אבות ופרשת חייה של לאה אמנו מלמד את האדם ענווה צרופה מה היא ,שכן כאשר אדם רואה כיצד גדולי עולם נושאים את משאם בדממה ובאמונת אומן מבלי לבקש תרועות ניצחון ומבלי לצעוק את צדקתם ברשות הרבים ,הוא לומד לכוון את דרכו שלו מתוך הקשב פנימי עמוק .המוסר העולה מכאן אינו מנוסח בסיסמאות חיצוניות ואינו מבקש להטיף מוסר לאחרים ,אלא הוא קול דממה דקה הלוחש ללב האדם לדרוש אמת בכל צעד ושעל ,לדעת לקבל את הדין באהבה ,ולא לשפוט את זולתו על פי מראית עין חולפת .האדם נושא את מבטו אל האמהות והאבות ורושם בלבו את הנהגת האמת הטהורה ,שבה כל קושי אינו סיבה להתקצף אלא הזדמנות פנימית לדייק את המידות ,לזכך את הרצון ,ולפנות מקום לשכינה שתישרה בתוך מעונו ברוך ובפשטות.

ומתוך פנימיות הדברים ואורחות חייהם של אבות האומה ,גוחנים אנו לאסוף אל לבנו תובנות יקרות ערך לחיי היום-יום ,המאירות את נתיבותיו של האדם פנימה ומכוונות את צעדיו באמונה שלמה .ניקח עמנו את ההכרה העמוקה שכל מציאות מורכבת בחיי האדם ,כל פינה נסתרת שבה נדמה כי האור מתמעט ,אינה אלא פרוזדור רחב המכין את הלב לקראת גילויים נפלאים של ישועה וקרבת אלוקים .האדם הלומד להסתכל על חייו דרך משקפם של צדיקים אינו נבהל מן המראות החיצוניים ואינו נשבר מן הקשיים ,אלא יודע לסלול מסילה פנימית של אהבת אמת ,מסירות נפש ושקט נפשי ,מתוך ידיעה ברורה שכל פרט ופרט במעגל חייו מכוון ביד השגחה עליונה בדקדוק עצום ובאהבה שאין לה שיעור.

עיקר העניין: עומק סוגיה זו מגלה לנו כי אין שום ייאוש בעולם כלל ,וכי כל קושי או פער הנפגש בחיי איש וביתו אינו אלא הזדמנות פנימית להיבנות ולהעלות את הנפש למעלות קודש עליונות .מתוך התבוננות בהנהגתו של יעקב אבינו עם לאה אמנו ,אנו למדים לצעוד בנתיב האמת בפשטות ובטהרה ,לבנות את מעוננו באהבה איתנה ,ולגלות את האור הגדול הגנוז בסתר המדרגה .תובנות משנות חיים אלו מלוות את האדם בכל רגע ורגע ,מזככות את לבבו ,ומחברות אותו אל שורש נשמתו באמונת אומן שאינה פוסקת לעולם.