כשלא משלמים למורה משכורת בזמן האם מותר לו לאחר לשיעור? הוכח מפרשת השבוע!

כשלא משלמים למורה משכורת בזמן האם מותר לו לאחר לשיעור? הוכח מפרשת השבוע! מתוך סבכי החיים ומבחני היומיום המציבים את האדם מול שאלות של יושר ,חוב ומשמעת, עומד המלמד או המורה בשעה קשה שבה שכרו מתעכב ואינו משתלם בעתו ,ומתלבט האם יש

כשלא משלמים למורה משכורת בזמן האם מותר לו לאחר לשיעור? הוכח מפרשת השבוע! מתוך סבכי החיים ומבחני היומיום המציבים את האדם מול שאלות של יושר ,חוב ומשמעת, עומד המלמד או המורה בשעה קשה שבה שכרו מתעכב ואינו משתלם בעתו ,ומתלבט האם יש

בידו הצדק לאחר מעט לסדר זמניו .שאלת כובד משקל זו נוגעת בציפור נפשם של דיני פועלים ונאמנות מלאכת שמים ,ומטלטלת את הלב בשאלה האם עיכוב השכר מצד הבעלים מתיר לו להקל בראש ולמעט בשמירת הזמנים היקרה של תנוקות של בית רבן או תלמידי חכמים .שאלה עצומה זו מנסרת בחללו של עולם ומבקשת לברר את גבולות החובה והנאמנות מתוך אורם של כתבי הקודש ורבותינו הפוסקים. ומתוך הוד הכתובים המאירים את מעמקי הנאמנות והעבודה באמונה ,ניגשים אנו להתבונן במקורות בפרשת השבוע המלמדים אותנו את יסוד עבודת הפועל ומסירות נפשו גם בשעה ששכרו מתעכב. בפרשת ויצא נאמר בכתובים" :אתן ידעתן כי בכל אחי עבדתי את אביכן" (בראשית לא ו) .פסוקים קדושים אלו פותחים לפנינו את שערי ההבנה ומזמנים אותנו להתבונן כיצד יעקב אבינו עליו השלום מלמדנו את גודל החובה לעבוד בכל הכוח ובאמונה שלמה בכל מצב ובכל תנאי. רש''י (בראשית לא ו) כתב כי עבדתי בכל כוחי אף על פי שהם רמוני והחליפו את משכורתם פעמים רבות ,ומבאר בזה כי נאמנות הפועל אינה תלויה בהתנהגות בעל הבית או בעיכוב השכר ,אלא מחויבות מוחלטת לעבודה באמונה. רבי אברהם אבן עזרא (שם) ביאר כי יעקב אבינו העיד על עצמו שעבד בכל כוחו למרות הקשיים, ומבאר בזה כי הפועל מחויב במסירות נפש מלאה למלאכתו ואינו רשאי לקצר במלאכתו מחמת טענות על עיכוב שכר. הספורנו (שם) חידש כי העבודה בכל הכוח ובאמונה למרות כל המניעות היא המקנה לאדם את ברכת השמים ואת ההצלחה האמיתית ,ומבאר בזה כי נאמנות השליחות עומדת בפני עצמה ואינה ניתנת לקיזוז או להפחתה מחמת תרעומת כספית. ומתוך מצפונות הש"ס והלכותיו המאירות את עיני הלומדים ,גוחנים אנו אל דברי חז"ל והגמרות הקדושות המבררים את יסוד חובת הפועל ונאמנותו בעבודתו גם תחת לחץ ממוני. בגמרא במסכת בבא מציעא (דף פ"ג ע"א) איתא :ההוא גברא דשקל מגופתא דחמרא ...ומבאר בזה כי אפילו בשעה שישנו מתח בין הפועל לבעל הבית סביב עניין התשלום ,אין הפועל רשאי לעשות דין לעצמו ולפגום בטיב עבודתו או בזמנה הקצוב ,שכן חובת האמונה בעבודה עומדת לעצמה ואינה ניתנת לקיזוז. בירושלמי במסכת בבא מציעא (פרק ז הלכה א) איתא :תמן תנינן פועל אין לו רשות לבטל ממלאכתו בדברים שאינם מן הדין ,ומבאר בזה כי זמנו של המלמד או הפועל קנוי ללימוד ולעבודה ,ואין עיכוב השכר מתיר לו למעוד או לאחר בשעות הקבועות שנקבעו לתלמידים. ומתוך גנזי הראשונים המאירים את נבכי ההלכה באור יקרות ,ניגשים אנו להביא את דבריהם הבהירים והעמוקים המפלסים נתיב אמת בתוך סבכי הדינים ומבררים את שורש חובת הפועל והנאמנות המוחלטת בזמן העבודה גם תחת צער עיכוב השכר. רש''י (מסכת בבא מציעא דף ע"ט ע"א) כתב וז''ל לפי שבעל הבית קופץ על פועלו ומקפיד על מלאכתו,

ומבאר בזה כי אחריותו של הפועל כלפי זמנו של בעל הבית היא מוחלטת ואינה תלויה במצבו הכלכלי או בתשלומיו ,שכן זמנו קנוי לעבודה באמונה ואין שום עיכוב כספי יכול להפקיע ממנו את חובת השמירה המלאה על סדר השעות שנקבעו מראש. המאירי (מסכת בבא מציעא דף פ"ג ע"א) ביאר כי הפועל חייב במסירות נפש גמורה לעבודתו ואינו רשאי לקצר או לאחר מחמת תרעומת שיש לו על בעל הבית ,ומבאר בזה כי אפילו אם מצא סיבה להתרעם על התנהלות מנהלי העבודה ,אין בכך כדי להתיר לו לפגום בשליחותו הקדושה ובעבודה המוטלת עליו בנאמנות ללא שום פניות. התוספות (מסכת בבא מציעא דף פ' ע"ב) חידשו כי מלאכת הפועל בשכר מחייבת אותו לדקדק בכל דקות ורגע של הזמן שהוקצב למלאכתו ,ומבארים בזה כי זמנו של הציבור או של הלומדים אינו הפקר ,וכל איחור או רפיון ידיים שנעשה מתוך טענות כספיות נחשב כמעילה באמון ופגיעה קשה ביושר המוטל על מי שעוסק במלאכת שמים. ומתוך מעייני הפוסקים והאחרונים המאירים את נבכי ההלכה באור יקרות ,ניגשים אנו להביא את דבריהם הבהירים והעמוקים המפלסים נתיב בתוך סבכי הדינים בשאלת חובת הפועל והמלמד ששכרו התעכב. הגאון רבי משה פיינשטיין בשו"ת אגרות משה (יו"ד ח"א סימן קלח) כתב שפשוט שטענה זו וכיוצא בה אינו כלום ,דהא בעצם השכירות של המלמד אינה בעד פעולת הלימודים ככל פועל ,אלא רק שכר בטלה ,וברור שאף אם מנהלי הישיבה ששכרוהו ימחלו לו וירשוהו לבטל אינו רשאי ,ויש להחשיבו בכלל מתרשל בלימודו ,ומבאר בזה כי שכר הלימוד של תנוקות של בית רבן אינו כפועל רגיל המוכר את פעולתו לפי שעות ,אלא שליחות קדושה המפקידה בידו את נפשות הצאן ,ולכן שום עיכוב כספי או תרעומת ממונית אינם יכולים להפקיע את חובת השמירה המוחלטת על הזמן ואינם מתירים לו לבטל אפילו משהו ממלאכת הקודש. הגאון רבי יחיאל מיכל הלוי אפשטיין בערוך השולחן (חו"מ סימן של"ג) ביאר כי הפועל או המלמד שנתחייב למלאכתו חייב לשמור את זמנו באמונה שלמה אף אם בעל הבית מתרשל בתשלומיו, ומבאר בזה שדיני השכירות מחייבים את הפועל לעבוד באמונה ולתבוע את ממונו בדרכי ההלכה והמשפט ולא לעשות דין לעצמו על ידי קיצור הזמן או איחור לשיעור ,שכן חובת האדם כלפי עבודתו עומדת ברשות עצמה ואינה ניתנת לקיזוז עצמי. הכהן הגדול מאחיו רבי ישראל מאיר הכהן באהבת חסד (חלק ב פרק ט) חידש כי חובת האמונה של הפועל והשכיר היא מן היסודות הגדולים בתורה ,ומבאר בזה שכאשר אדם מקבל על עצמו משרה של לימוד או הוראה ,הרי הוא נעשה שליח ציבור בדבר השם ,ואין עיכוב המעות מתיר לו למעול בשליחותו או לאחר את זמנו ,כי מלאכת שמים דורשת נקיות כפים ודיוק מוחלט בכל רגע ורגע. ומתוך פסגת ההוראה ומשנתם של מאורי הדורות האחרונים אשר העמידו הלכתא למעשיות מתוך עומק היושר והאמת ,פוסעים אנו להתבונן בדבריהם המאירים והעמוקים בסוגיית חובת הפועל והמלמד.

מו"ר הגרש"ה וואזנר בשבט הלוי (חלק יא סימן רמט) ביאר כי אף כאשר בעלי הישיבה או המוסד מתאחרים בתשלום המשכורת ,אין הדבר פוטר את המלמד מחובת שמירת הזמנים ואינו רשאי לקצר משעות הלימוד של התלמידים ,ומבאר בזה כי מלאכת שמים עומדת ברשות עצמה ואינה תלויה בפרעון הממון ,שכן נאמנות השליחות מחייבת את האדם במסירות נפש מלאה ללא שום חשבונות זרים. הראשל"צ מרן רבנו עובדיה יוסף ביביע אומר (חלק ז חושן משפט סימן ג) חידש כי דיני פועלים מחייבים את השכיר לעבוד באמונה שלימה ולהשלים את כל שעות העבודה שנקבעו לו ,ומבאר בזה שגם אם יש לו תרעומת צודקת על עיכוב השכר ,דרכה של תורה היא לתבוע את הממון בדרכים המקובלות בבית דין ולא לפרוק עול ולפגום בסדר הלימוד המוטל עליו. מו"ר הגר"א וייס במנחת אשר (חלק ג סימן עב) ביאר כי חובת האמונה של המלמד והמחנך אינה נמדדת לפי תשלום השכר אלא לפי גודל האחריות המוטלת על כתפיו כלפי תנוקות של בית רבן ,ומבאר בזה שכל רגע של ביטול זמן או איחור מנוגד ליסוד השליחות הקדושה שבה נשמת הילדים מסורה בידו. ומתוך גובה הסוגיה וההבנה המאירה את מרחבי המעשה ,פוסעים אנו אל שדה היישום המעשי, לתרגם את תנועת ההתמודדות הנשגבה הזאת אל נבכי החיים וההלכה היומיומית בסוגיית המלמד או המורה ששכרו מתעכב ומתלבט האם מותר לו לאחר לשיעור. נפקא מינה נוגעת למלמד ששכרו התעכב ביד הנהלת המוסד ,שבה לדעת הפוסקים הסוברים כי אין עיכוב המעות מתיר לפועל לפגוע בזמנו של בעל הבית ,אסור לו להקל ראש בשמירת הזמנים ואינו רשאי לאחר לשיעורו כלל ,אלא עליו לתבוע את ממונו בדרכי המשפט וההלכה מבלי לפגום בעבודת הקודש. עוד עולה במציאות שבה המלמד טוען כי מאחר שאינו מקבל את משכורתו בזמן ,רשאי הוא למעט בהכנת השיעור או לקצר את משכו ,שבה מורים גדולי הפוסקים כי שכר הלימוד של תנוקות של בית רבן אינו כפועל רגיל אלא שליחות קדושה המפקידה בידו נפשות ,ולכן שום פער כספי אינו מתיר לו להפחית ממלאכתו המלאה. בנוסף מתגלה באדם המלמד תורה ברבים ומרגיש כי התרעומת על בעלי הישיבה מתירה לו לעשות דין לעצמו ולבטל מעט מן הזמן הקבוע ,שבה מתברר עומק ההלכה המאגדת את חובת האמונה והנאמנות לכל אורך הדרך ,וממילא נפתח לפניו השער לדעת כי מלאכת שמים דורשת נקיות כפים ודיוק מוחלט בכל רגע ורגע ללא שום חשבונות זרים. ומתוך מעבי הרעיונות המבקשים לגעת בשורש תנועת הנפש ובמשמעות העמוקה של מלאכת שמים ,פוסעים אנו אל עומק ההרחבה הרעיונית המבארת את סוד הקשר שבין שכר הפועל לבין נאמנותו המוחלטת לזמן. כאשר התורה וההלכה קובעות כי חובת האדם בעבודתו אינה תלויה בפרעון הממון או בהתנהגות בעל הבית ,אין זו רק הלכה טכנית בדיני ממונות ,אלא ביטוי עמוק לתפיסת עולם שבה שליחותו של האדם בעולם היא ערך עצמי שאינו ניתן לקיזוז .עבודתו של המלמד או המחנך אינה סחר-

מכר גרידא של שעות תמורת מעות ,כי אם חיבור חי אל נשמתם של תנוקות של בית רבן .התורה מלמדת אותנו כי יעקב אבינו עליו השלום עבד בכל כוחו ובאמונה שלמה אף על פי שהחליפו את משכורתו פעמים רבות ,משום שמי שנושא את אש הקודש אינו רשאי לכבותה מחמת תרעומת חומרית .המרחב הרעיוני מורה לנו כי תביעת השכר צריכה להעשות בדרכי המשפט וההלכה, אך מלאכת הקודש עומדת במקומה בטהרתה ,ללא שום פניות וללא שום כהה באור הנאמנות. ומתוך מרחבי האמונה והמחשבה המבקשים לגעת בנבכי הנפש פנימה ,פוסעים אנו אל עומק החיבור שבין נאמנות הפועל לבין עבודת ה' פנימית ,שבה נפשו של האדם מתנסה בזיכוך ובעמידה איתנה מול מבחני החומר. הנפש האנושית עוברת בחייה תחנות רבות שבהן היא פוגשת פערים בין הרצוי למצוי ,בין ההשקעה העצומה לבין התמורה הגשמית המתעכבת .אולם ההתבוננות המחשבתית מורה כי האדם נדרש לגלות שעבודתו ושליחותו אינן תלויות במצב כיסו או ביחס הסביבה ,אלא הן יצירה פנימית המחוברת אל שורש הנשמה .כאשר האדם משכיל להבין כי כל רגע של לימוד והענקה הוא צינור חיים המחבר אותו אל הבורא יתברך ,שוב אין הוא מודד את מעשיו במשורה של כדאיות חומרית ,אלא מתעלה אל מרחב שבו האמונה פועלת בכל עוצמתה ומאירה את כל הנהגותיו ביושר טהור ובנאמנות ללא פניות. ומתוך היכל המוסר הפנימי והעדין המאיר את צעדיו של האדם בשקט ובנחת ,פוסעים אנו אל עומק ההרחבה המוסרית המציבה מצפן פנימי הנבנה מתוך הדברים ,בלא שום הטפה ובלא שום מילים ריקות. ההסתכלות על חובת האדם ועל נאמנותו בעבודתו ,גם בשעה שהחומר מתמהמה והשכר מתעכב ,מגלה לנו את פניה האמיתיות של ישרות הנפש .אין זו דרישה חיצונית הבאה לכפות על האדם מסגרת נוקשה ,כי אם קול פנימי טהור המלחש לאדם את גודל האחריות המונחת על כתפיו .האדם העומד מול תלמידיו או מול מלאכת קודשו מבין כי יושר אמיתי אינו תלוי בתנאים חיצוניים או בפרעון מדויק של שעה ,אלא הוא מבט פנימי המכיר בכך ששליחות של אמת אינה מתקפלת מפני קשיים חומריים .מוסר זה אינו זקוק לקולות רמים אלא הוא פועל את פעולתו בדממה דקה ,ומלמד את האדם לצעוד בנתיב האמת בקומה זקופה ובנפש חפצה ,מתוך נאמנות מוחלטת לכל פיקדון קדוש שנמסר לידיו. ומתוך פשוטי החיים ומסילות היום-יום ,שעה שאדם נדרש להתמודד עם שאלות של יושר, פרנסה ותביעות צודקות ,פוסעים אנו אל התובנות המאירות את נתיבותינו פנימה .בחיי היומיום, כאשר אדם מרגיש כי זעקת עמלו אינה נענית כראוי ומשכורתו מתמהמהת לבוא ,מזכירה לנו ההלכה כי טענות ממוניות לחוד ונאמנות מלאכת שמים לחוד .האדם הלומד לראות את עבודתו כשליחות אלוקית גדולה ,מבין שאינו רשאי לקצר את זמנו או להמעיט בנתיבתו מחמת פערים כספיים ,אלא עליו לפסוע ביושר שלם ולתבוע את שלו בדרכי שלום ומשפט ,תוך שמירה מוקפדת על קודש זמנם של הלומדים .התובנות החיות מלמדות אותנו כי יושר פנימי אינו תלוי בתנאים חיצוניים ,וכי נאמנות אמיתית נבחנת דווקא בשעות שבהן האדם נדרש לתת את כולו מתוך מסירות נפש שקטה וטהורה.

עיקר העניין: עיקר העניין נעוץ בהבנה העמוקה שכל מעגלי העבודה והשליחות בחיי האדם אינם מותנים בתנאי החומר או בתשלום המגיע כסדרו ,אלא הם ביטוי חי לקשר נצחי עם בורא עולם. הנאמנות האמיתית אינה נמדדת לפי כדאיות השכר אלא לפי טהרת הלב המכיר בכך שכל רגע של עשייה קדושה הוא חלק ממסע נצחי של עבודת ה' באמונה שלמה .התביעה על עיכוב השכר ראויה לה להיעשות בדרכי ההלכה והמשפט ,אך מלאכת הקודש עצמה עומדת ברוממותה ,נקייה מכל פניות, ומאירה את חיי האדם באור של יושר שאינו פוסק לעולם.