האם המלאכים יודעים את המחשבות שחושבים בני האדם? הוכח מפרשת השבוע!

האם המלאכים יודעים את המחשבות שחושבים בני האדם? הוכח מפרשת השבוע! צינת הלילה הבוקעת מהרי שעיר חופפת על מחנהו של יעקב אבינו .אבק הדרכים ,העופות והצאן ,צעדי העבדים והשפחות ,והמיית נחל יבוק הזורם בחשיכה מתמזגים כולם לתפאורה רוטטת של מתח דרוך .יעקב ,עמוד התמים ,עומד לבדו מול הצללים המאיימים של גבול אדום, שעה שהוא מתכונן למפגש הגורלי והמטלטל עם עשיו אחיו .צהלת…

האם המלאכים יודעים את המחשבות שחושבים בני האדם? הוכח מפרשת השבוע! צינת הלילה הבוקעת מהרי שעיר חופפת על מחנהו של יעקב אבינו .אבק הדרכים ,העופות והצאן ,צעדי העבדים והשפחות ,והמיית נחל יבוק הזורם בחשיכה מתמזגים כולם לתפאורה רוטטת של מתח דרוך .יעקב ,עמוד התמים ,עומד לבדו מול הצללים המאיימים של גבול אדום, שעה שהוא מתכונן למפגש הגורלי והמטלטל עם עשיו אחיו .צהלת סוסים רחוקה וריח פחד הדוקר את הנחיריים ממלאים את החלל .במקום המתוח הזה ,שבו רוח ערב צוננת מנשבת בין היריעות ,עומד יעקב ומבצע צעד מופלא החורג מכל דרך הטבע :הוא מכנס את שליחיו ,אך לא בני אדם בשר ודם הוא משגר אל מול פני הסכנה ,כי אם יצורי אש ושרף ,מלאכי עליון ממש. תמיהה נוקבת זו ,המרחפת על פני האוויר בחרדת קודש ,מרעידה את אמות הספים של מחשבת ישראל :כיצד ייתכן שיעקב אבינו משתמש במשרתי עליון לצורך שליחות ארצית ,בעוד שאפשר היה לפעול על ידי בני אדם? והאם אותם מלאכי מרום ,הנשלחים למשימה הרת גורל זו ,מסוגלים לחדור אל מסתורי נפשו של הרשע ולדעת את מחשבות הלב הכמוסות ביותר של עשיו? ומתוך אותה חרדה נשגבת ותפאורת מתח החופפת על מחנה יעקב ,אנו פונים להתבונן במילות הכתוב המאירות את ראשית הפרשה ,מקום שבו נפגשים עולמות עליונים עם דרכי הארץ“ :וישלח יעקב מלאכים לפניו אל עשיו אחיו ארצה שעיר שדה אדום" (בראשית לב ,ד)

והנה בהתבוננות זכה בתורף הכתוב ,מקרא זה עומד ביסוד השאלה העצומה .יעקב אבינו עומד על מפתנו של גבול שעיר ,והנה הוא בוחר לשגר מברק שליחות אל אחיו עשיו .הקשר הפסוק לדברינו קורע צוהר להבנת מהות השליחות :האם נצרך יעקב לגייס פלוגות שרפים ואש כדי למסור הודעה בשר ודם ,או שמא טמונה הייתה בשליחות זו יכולת עמוקה ופנימית לחשור את צפונות ליבו ומחשבותיו של עשיו הרשע ,דבר שאין בכוחו של אנוש לראות? רש"י (בראשית לב ,ד) מפרש :מלאכים ,מלאכים ממש .הביאור בדבריו הקדושים הוא ,שלא היו אלו שלוחים בשר ודם כדרך העולם ,אלא בריות רוחניות שנשלחו להוציא לפועל את דבר יעקב. רבי אברהם אבן עזרא (שם) מפרש :מלאכים ,בני אדם שהם שלוחים. הרמב"ן (שם) מפרש :וישלח יעקב מלאכים לפניו ,שלח מלאכים ממש מפני שהיה ירא מעשיו, והלך בדרכי אבותיו להינצל ולהתכונן. הרד"ק (שם) מפרש :וישלח יעקב מלאכים לפניו ,מלאכים ממש שלח ,להודיעו ביאת דרכו. הרלב"ג (שם) מבאר :שהשתמש בשלוחי אלוקים כדי להטיל מורא ופחד על עשיו ולמנוע ממנו לבוא עמו במלחמה. החזקוני (שם) מפרש :מלאכים ממש ,לפי שהיו מצויים אצלו לעובדו ולשרתו. הספורנו (שם) מפרש :מלאכים ,שלוחי בשר ודם ,להתפייס עמו בטרם יבוא. בתרגום אונקלוס (שם) מפרש :ושלח יעקב איזגדין קדמוהי לות עשו אחוהי לארעא דשעיר חקלא דאדום. בתרגום יונתן (שם) מפרש :ושלח יעקב איזגדין מלאכין קדישין קדמוי לות עשו אחוהי לארעא דשעיר לחקלא דאדום. הכלי יקר (שם) חידש :כי מה ששלח מלאכים ממש היה כדי לבחון ולדעת את עומק כוונותיו של עשיו ,לפי שהמלאכים מבינים ומכירים בעניינים הפנימיים מה שאין עין אנושית יכולה לראות. הספורנו (שם) מפרש :וישלח יעקב מלאכים לפניו ,לרדת אל עשיו ולהרגיע את רוחו בטרם יתעורר חמתו. ומתוך דברי הכתובין והמפרשים על שליחות המלאכים ,אנו עולים אל היכלה הרם של תורת חז"ל בדברי התלמוד ,לברר את עצם היסוד האם מלאכי השרת מכירים ומבינים את סודות הלב והמחשבה של בני האדם. בגמרא במסכת שבת (דף יב ע"ב)" :אמר רבי יוחנן :כל השואל צרכיו בלשון ארמי -אין מלאכי השרת נזקקין לו ,שאין מלאכי השרת מכירין בלשון ארמי; חוץ ממי שמתפלל על החולה בפניו, שהשכינה עמו" .הביאור בדברי הגמרא הוא ,שכאשר האדם מתפלל יחידי בשפה ארמית ,אין המלאכים מעלים את תפילתו לפי שאינם מבינים בלשון זו. רש"י (שם ,ד"ה מכירין) :מפרש ,אין נזקקין לו ,להביא תפילתו לפני הקב"ה .הביאור בדבריו

הקדושים הוא ,שהמלאכים הממונים על הבאת התפילות צריכים לשמוע ולהבין את המילים הנגלות היוצאות מפי המתפלל כדי להעלותן למרום. תוספות (שם ,ד"ה שאין) :חידשו ,וזה לשונם" :ותימה ,דאפילו מחשבה שבלב כל אדם יודעים ,ולשון ארמי אין יודעים?" .הביאור בדברי התוספות הוא ,שהוקשה להם היאך ייתכן שמלאכי השרת, הזוכים להבין ולדעת אפילו את המחשבות הכמוסות והנסתרות השכונות בלב האדם ,לא יכירו ולא יבינו שפה גשמית כבלשון ארמי .הרי חזינן בעליל מדברי התוספות יסוד מופלא וברור ,כי לפי תפיסתם המלאכים יודעים ומכירים את מחשבות הלב. בגמרא במסכת סנהדרין (דף יט ע"א)" :אמר ליה ינאי מלכא לשמעון בן שטח :שמעון ,עמוד על רגליך ויעידו בך ,ולא לפנינו אתה עומד ,אלא לפני מי שאמר והיה העולם אתה עומד ...אמר לו :לא לי אתה אומר ,אלא לבעל המחשבות הוא אומר" .הביאור בדברי הגמרא הוא ,שרק הבורא יתברך שמו הוא לבדו בוחן כליות ולב ויודע עומק מחשבות האדם ,ואילו בריות אחרות אינן יכולות לחדור אל פנימיות הלב. בתלמוד ירושלמי במסכת ברכות (פרק ט הלכה א)" :אמר רבי לוי :בשר ודם יש לו פטרון ,אם באת לו עת צרה אינו נכנס אצלו פתאום ,אבל הקב"ה אינו כן ,אלא אמר הקב"ה :אם באה על אדם צרה לא יצווח לא למיכאל ולא לגבריאל ,אלא לי יצווח ואני עונה לו מיד" .הביאור בתלמוד ירושלמי הוא ,שהקשר הישיר בין האדם לבוראו מעולה ומרומם מכל פנייה למלאכים ,לפי שהבורא יתברך צופה ומביט אל עומק מצוקת הלב והמחשבה של האדם באופן מוחלט ושלם. ומתוך גילוי יסודות התלמוד והגמרות ,אנו פוסעים ביראת קודש אל היכלם המרומם של רבותינו הראשונים ,אשר ניתחו בעינא פקיחא את גבולות הידיעה המלאכית ואת צפונות הלב. השל"ה בספרו שני לוחות הברית (תורה אור ,פרשת וישלח) הקשה" :היאך נשתמש יעקב בחנם לשלוח מלאכי השרת ,והיה יכול לשלוח בני אדם ,הלא אסור להשתמש במאן דתני ומתני" .הביאור בדבריו הנשגבים הוא ,שהוקשה לו היאך רשאי היה יעקב אבינו להטריח ולהשתמש במשרתי עליון לצורך שליחות גשמית ,שעה שאפשר היה להוציאה לפועל על ידי בני אדם בשר ודם. רבנו חיים בן עטר בספרו אור החיים (בראשית לב ,ד) מפרש" :כי לצד היותם לפניו ,דן כי הורשה להשתמש בהם לאשר יצטרך להם בדבר שאין יכול עשות על ידי בני אדם ,ואמר כי הוצרך להם לצד שהשליחות הוא אל עשו והוא אדם גדול ...ושליחות אחרים אפשר שלא יחשיב אותם להשיבם" .הביאור בדבריו המאירים הוא ,שיעקב אבינו נזקק דווקא למלאכים לפי שהיה מדובר במפגש עם עשיו הרשע ,שאדם בשר ודם לא היה זוכה ממנו ליחס או שהיה נופל בפח מעלליו, ולפיכך הותר לו להשתמש בשלוחי מרום. רבנו חיים בן עטר בספרו אור החיים (שם) מפרש עוד" :אפשר שיקדים להכותם מבלי השב ויבא על יעקב כאשר ידאה הנשר מה שאין כן המלאכים ,גם באמצעות שליחותם יפחד ורהב לבבו בראותו צבא השמים" .הביאור בדבריו הקדושים הוא ,שלשליחות המלאכים הייתה תכלית כפולה :להגן על השלוחים עצמם מפני פגיעה מיידית של עשיו ,ולנטוע בלבו פחד ורתת למראה צבא המרום.

ומתוך דברי הראשונים ,אנו פוסעים אל היכלם המרומם של רבותינו האחרונים והפוסקים, אשר העמיקו חקר ליישב את תמיהת התוספות ולברר האם מלאכי השרת מכירים את מחשבות בני האדם. הגאון רבי יעקב עמדין בספרו הגהות היעב"ץ (שבת יב ע"ב) הקשה על התוספות" :מנא להו הא, והנה כתוב בבראשית ויאמרו אליו איזה שרה אשתך ,הרי שלא ידעו אפילו מה שנראה בחוש ,כל שכן מחשבה שבלב ,ולענ"ד פשוט אין יודע מחשבות אדם כי אם השם לבדו" .הביאור בדבריו הנוקבים הוא ,כי מתוך הכתובים מוכח מפורשות שהמלאכים אינם מודעים אפילו לעובדות נגלות, ועל כן פשוט וברור שרק הבורא יתברך שמו לבדו בוחן כליות ולב ויודע עומק מחשבות האדם. הראשל"צ מרן החיד"א בספרו פתח עיניים (סנהדרין יט ע"א) כתב" :תמוהים מאוד דברי התוספות, שהרי מהכתובים נראה שאינם יודעים מחשבות ,וכל שלא ידענו מהיכא פשיטא להו להתוספות, הכי נקטינן כמשמעות הכתובים ,וכמו שכתוב בדברי הימים ב (פרק ו פסוק ל) כי אתה לבדך ידעת את לבב כל בני האדם" .הביאור בדבריו המאירים הוא ,שאין לנו לנטות מן הכתוב המפורש המייחד את ידיעת המחשבות להקב"ה בלבד. הגאון רבי אליהו שפירא בספרו אליה רבה (אורח חיים סימן קא סעיף קטן ח) הקשה" :ולא פירשו מנין להם זה דמלאכים יודעים מחשבות שבלב" .הביאור בדבריו הוא ,שתמה על היסוד שנקטו התוספות כדבר פשוט בלי להביא לו מקור מפורש בחז"ל. הגאון רבי יום טוב ליפמן הלוי הולר בספרו מעדני יום טוב (ברכות פרק ב סימן יב אות ז) מפרש: "כי היודע ברוח הקודש מכיר מה שבלבו של אדם ,כמו שמצינו ברבקה (בראשית כז ,מא) ויאמר עשו בלבו ,והמתנבא על ידי מלאך גדול ממנו ,אם כן המלאך כל שכן שיודע מחשבות" .הביאור בדבריו הוא ,שמכיוון שהנביאים משיגים את מחשבות הלב על ידי רוח הקודש והמלאכים ,בהכרח שהמלאך המשפיע זאת יודע את מחשבות הלב. הגאון רבי אריה לייב אלתר בספרו שפת אמת (שבת יב ע"ב) הקשה" :מיהו בחסרון ידיעתי לא ידעתי מנא ליה לתוספות וסייעתם בפשיטות דמלאכי השרת יודעים מחשבות בני אדם ,וכמדומה לי שבזוהר כתוב בכמה דוכתי דלא ידעו אלא מה דאיתמסר להו למינדע ...ואולי סבירא להו לתוספות דדווקא בהאי עלמא אמר דלא ידעו אבל כשהם למעלה יודעין" .הביאור בדבריו הוא, שבשמיים ממעל משיגים המלאכים את המחשבות ,או שקיימים מלאכים מיוחדים הממונים על הדיבור והקול בלבד. הרה"ק רבי אלימלך מליז'נסק בספרו נועם אלימלך (פרשת בהעלותך) חידש" :דאפשר לומר דבאמת אין המלאכים יודעין מחשבה שבלב רק באופן זה ,דהנה המלאכים הממונים על התפלה הם מעלין את תפלת ישראל לפני הקב"ה ...ואלא שזה נתן להם השם יתברך שיריחו בהתפלות". הביאור בדבריו המתוקים הוא ,שאין המלאכים יודעים את המחשבה כשלעצמה ,אלא ניתנה להם יכולת רוחנית להריח את טהרת התפלה ואיכותה. הגאון רבי יהודה אסאד בספרו שו"ת יהודה יעלה (אורח חיים סימן מ) מביא בשם ספר פורת יוסף (פרשת וירא) וחידש" :שיש חילוק בין המלאכים הנקראים מלאכי השרת ובין שאר מלאכים ,כי

אותן המשרתים פני השכינה והם נקראים מלאכי שרת אלו יודעים אפילו מה שבלב אדם אפילו המחשבה ,אבל שאר מלאכים אינם יודעים מאומה רק לאותו דבר שנשתלחו" .הביאור בדבריו המאירים הוא ,שחילוק יסודי יש בין דרגת מלאכי השרת הסמוכים לשכינה לבין שאר שלוחי מרום. הרה"ק רבי משה טייטלבוים בספרו ישמח משה (פרשת וישלח) מפרש :ממה ששלח יעקב אבינו מלאכים ממש ,היה זה מפני שהיו הולכים במהירות נפלאה ורצה שלא יתעכבו השלוחים בדרך כלל. הגאון רבי מרדכי בנעט בספרו גדולת מרדכי (פרשת וישלח) מפרש :על פי המשנה באבות (פרק א משנה ו) הרחק משכן רע ,פחד יעקב אבינו לשלוח שלוחי בשר ודם אל עשיו הרשע שמא ישפיע עליהם מרשעתו ,ולכן הוצרך לשלוח דווקא מלאכים. הגאון רבי עקיבא איגר בספרו גיליון הש"ס (שבת יב ע"ב) מביא מהספר משכיל לדוד (לרבי דוד פארדו ,פרשת וירא) בשם ספר משנת חכמים (למהר"ם חאגיז) וחידש" :מחשבה כשהיא בכליות רק הקב"ה יודע ,וכשעברה גם ללב גם המלאכים יודעים" .הביאור בדבריו הנפלאים הוא ,שיש חילוק בין עומק המחשבה הטמירה שבכליות לבין המחשבה שהתפשטה והגיעה אל הלב. הגאון רבי צבי יהודה הכהן קוק בהערותיו (הנדפסות בש"ס מכון הלכה ברורה ,שבת יב ע"ב) העיר :שיש לעיין בספר הזוהר (בראשית קא ב) שם מבואר שמלאכים אינם יודעים מענייני העולם הזה חוץ ממה שנמסר להם לדעת ,ועל כן הוצרכו לשאול איה שרה אשתך ,והוצרך הקב"ה בעצמו להרוג בכורי מצרים ,ודנו המפרשים אם דברי התוספות פליגי על הזוהר או שיש ליישבם. ומתוך דברי הפוסקים והאחרונים ,אנו באים אל היכלם של גדולי הדורות המאוחרים יותר ובני דורנו ,אשר ניתחו את גדרי ידיעת המלאכים ,את חילוקי המדרגות בשליחות העליונה ואת עומק כוונת יעקב אבינו בשיגור שלוחי מרום. הראשל"צ מרן רבנו עובדיה יוסף בספרו שו"ת יחווה דעת (חלק א סימן אלף) חידש :כי אף על פי שאין המלאכים יודעים את מצפוני הלב במלואם כביכול ,הרי שבשליחות מיוחדת שנמסרה להם מאת הבורא יתברך ניתנת להם הרשות והיכולת להשיג את הצריך להשלמת משימתם .הביאור בדבריו המאירים הוא ,שאין הידיעה הרוחנית של המלאך עצמית לו ,אלא היא נגזרת מתפקידו ומהכוח שהאציל עליו הקב"ה לשם מילוי שליחותו. מרן ראש הישיבה הגרא"מ שך בספרו אבי עזרי (הלכות יסודי התורה פרק ג הלכה ט) מבאר :גדר ידיעת המלאכים אינו כעין ידיעת אדם הבוחן כליות ולב ,אלא השגה רוחנית זכה לפי מדרגתם העליונה, וכל מה שאינו נוגע לתפקידם הרוחני נעלם ממהותם .הביאור בדבריו הנפלאים הוא ,שאין ללמוד מהשגת המלאכים בעולמות העליונים על ידיעת מחשבות הבחירה החופשית השייכות לעולם המעשה והאדם. מו"ר הגר"א וייס בספרו מנחת אשר (שיחות על התורה ,פרשת וישלח) חידש :יעקב אבינו נזקק לשלוח מלאכים ממש מפני שהיה צריך להבין את שורש הנהגתו של עשיו – האם הוא בא בדרך מלחמה או בדרך שלווה ופיוס ,ובירור רוחני כזה אינו מסור לשלוחי בשר ודם היודעים רק את הנגלה לעיניים .הביאור בדבריו הוא ,שהמלאכים יכלו להבחין בתנועה הרוחנית השורשית המתרחשת בעולמו של עשיו בטרם תתורגם לפעולה גשמית.

מו"ר הגרש"ה וואזנר בספרו שו"ת שבט הלוי (חלק ט סימן רפג) מבאר :תפילתו של אדם והרהורי לבו מגיעים אל השכינה הקדושה בלא אמצעי ,ואילו המלאכים אינם אלא משרתים המשערים את ערך הדיבור היוצא מפי האדם לפי רשימו דקדושה המתלווה אליו ,ואין להם שליטה בעצם המחשבה הנסתרת. בספר שו"ת ראשונים לציון (חלק א סימן סג) מפרש :כל היסוד של תפילה בלשון ארמי והיזקקות המלאכים אליה אינו מפני חיסרון בשפתם ,אלא מפני גזירת הכתוב והסדר שקבע הבורא בעולמות, שאין המלאכים נזקקים לתפילת יחיד בלשון זו אלא כאשר השכינה מצויה עמו. ומתוך בירור יסודות הדברים בשיטות התנאים ,האמוראים ,הראשונים והאחרונים ,אנו יורדים אל שולחן המעשה ,לתרגם את יסודות הסוגיה למציאות החיים ולגדרי ההלכה הנגלים לנו: ונראה לבאר ולהסביר כי הנפקא מינא הראשונה הנוגעת הלכה למעשה היא בדין שפת התפילה ביחיד ובציבור .מתוך גמרא דידן והפוסקים עולה כי האדם המתפלל ביחידות על צרכיו ,עליו להיזהר שלא להתפלל בלשון ארמי ,לפי שאין מלאכי השרת נזקקים ללשון זו להעלות את תפילתו לפני כסא הכבוד .אולם כשהוא מתפלל בתוך הציבור ,או בפני החולה ,השכינה הקדושה שרויה שם ואין צורך במשרתי עליון שיעלו את צלותא ,ועל כן מותר להתפלל בכל לשון. ונראה עוד לבאר נפקא מינא נוספת לעניין כוונת הלב והוצאת המילים בפה בעת התפילה והבקשה .מתוך דברי השפת אמת והנועם אלימלך למדנו כי בעוד שהקב"ה יודע מחשבות וחוקר כליות ולב ,הרי שהמלאכים הממונים על התפילות ניזונים בעיקר מן הדיבור הממשי והקול הבוקע מגרונו של האדם ,או מן הריח הרוחני של הרהור החרטה והקדושה .לפיכך ,המבקש שצרכיו ייענו ויעלו למרום דרך צינורות השפע ,אינו יכול להסתפק בהרהור הלב בלבד ,אלא חייב לפתח שפתיו ולחתוך את המילים בפיו. ונראה להוסיף עוד נפקא מינא נכבדה לעניין הזהירות מלהסתמך על ידיעתם של בני אדם בנסתרות .מתוך הכלל שנקטו היעב"ץ והחיד"א ,כי רק הבורא יתברך שמו לבדו בוחן כליות ולב ואילו אפילו מלאכי עליון אינם יודעים מחשבות אלא מה שנמסר להם ,נגזרת זהירות מופלגת שלא לייחס לבשר ודם או לשום בריה נוצרת יכולת מוחלטת לקרוא מחשבות וצפונות הלב. האדם נדרש לדון לפי הנגלה לעיניים ,ולהפקיד את נסתרות הלב בידיו של בעל המחשבות בלבד. ומתוך בירור גדרי ההלכה והנפקא מינות למעשה ,אנו מעפילים אל עומקה של המחשבה העליונה ,לברר את הרעיון הכמוס והנשגב העולה מתוך נפתולי הסוגיה הזו. ונראה לבאר ולהסביר כי החקירה המעמיקה בגבולות הידיעה של מלאכי המרום אינה רק דיון במבנה העולמות העליונים ,אלא היא חושפת את מעמדו היחידאי והמרומם של בן אנוש בעולם היצירה .הבורא יתברך שמו ברא את המלאכים כיצורי אש ושרף הפועלים מתוך הכרח רוחני וציות מוחלט לתפקידם .אולם את הלב האנושי – זה ההיכל הכמוס שבו מתחוללת מלחמת היצר ,שבו נארגות מחשבות הסתר ,שבו נולדת הבחירה החופשית בין טוב לרע – חתם הבורא בחותם של סודיות מוחלטת .אפילו מלאכי השרת הזוכים לעמוד במחיצת השכינה ,אינם מורשים לחדור אל בית גנזיו של הלב האנושי ,לפי ששם שוכנת נקודת הבחירה שהיא נחלת האדם ובוראו בלבד.

ונראה עוד להרחיב ולהביא ,כי דווקא משום כך הוצרך יעקב אבינו לשלוח מלאכים ממש אל עשיו הרשע .יעקב אבינו זיהה כי המפגש עם עשיו אינו רק עימות צבאי או מדיני גשמי ,אלא התנגשות בין שתי הנהגות רוחניות עמוקות .כדי להבחין האם עשיו פועל מתוך רשעות שורשית המכוסה במסכת מעללים ,או שמא יש בלבו הרהור תשובה ופיוס ,לא די היה בשלוחי בשר ודם. נדרשו יצורים עליונים המסוגלים להבחין בתנועות הרוחניות הנסתרות שנמסרו להם מלמעלה, כדי לפענח את סוד הנהגתו של עשיו ולהבטיח את קיומו הנצחי של בית יעקב. ונראה להוסיף ולבאר ,כי המרחק בין דיבורו הנגלה של האדם לבין המחשבה שבלבו הוא המרחב שבו נבחנת עבודת ה' האמיתית .המלאכים ניזונים מן הקול ,מן הדיבור ומן הריח הרוחני של המצווה ,אך הקב"ה בוחן כליות ולב ומביט אל הכוונה הצרופה הטמונה במעמקים .בעולם שבו קל לזייף דיבורים ולהציג חזות חיצונית מרשימה ,מלמדת אותנו הסוגיה כי הערך העליון ביותר מול בורא עולם הוא טהרת המחשבה ,לפי שהיא המקום היחיד שבו עומד האדם לבדו לפני מלך מלכי המלכים. ומתוך בירור עומק הרעיון הרוחני ,אנו צועדים אל מסתורי נפש האדם ,אל זעקת הלב הכמוסה, ואל בירור יסודות האמונה והביטחון בהשגחה הפרטית. ונראה לבאר ולהסביר כי הידיעה הנשגבת שאין שום בריה בעולם – ואפילו המלאכים המורמים מעם – מסוגלת לחדור אל פנימיות מחשבותיו של האדם ,מעניקה לנפש תחושת מרחב ,מוגנות ועוצמה פנימית בלתי רגילה .בעומק מעמקי הלב ,בכל הרהור זך ,בכל כיסופים שקטים ובכל זעקה אלמת שאינה מוצאת ביטוי במילים ,נמצא האדם בדיאלוג ישיר ,יחידאי ואינטימי לחלוטין עם קונו .שום עין זרה ,שום קטיגור ושום כוח בעולם אינם חודרים אל אותו היכל כמוס שבין האדם לבוראו ,ומציאות זו מלמדת את האדם את הערך העצום של טהרת הלב והמחשבה. ונראה עוד להרחיב ,כי ההבנה שגם המלאכים אינם יודעים אלא מה שנמסר להם לדעת לצורך שליחותם ,נוסכת באדם ביטחון עמוק בעת שהוא עובר בשערי הניסיון וההסתר .לעיתים נדמה לנפש כי המציאות סוגרת עליה ואין רואים את מצוקתה ,אך האמונה היהודית השורשית מחדירה ללב את הידיעה ש"אתה לבדך ידעת את לבב כל בני האדם" .הבורא יתברך שמו מבין אל כל מעשיהם ,רואה את עומק הכוונה ואת גודל המאמץ שמשקיע האדם בעבודתו ,גם כאשר הסביבה הגשמית והעיניים הבשרניות אינן מרגישות בכך. ונראה להוסיף ולבאר ,כי החיבור הנפשי לסוגיה זו דורש מאיתנו לטפח את עולם המחשבה והכוונה .בעולם סוער ומלא גירויים חיצוניים ,שבו הדגש מושם לעיתים מזומנות על הרושם החיצוני ועל השפה הנגלית ,נדרש האדם לבנות בתוכו פנימיות עשירה ,נקייה וזכה .כאשר האדם יודע כי מחשבתו הטהורה היא המקום שבו מתייחדת נשמתו עם בוראה ,הוא לומד לשמור על שרעפיו ,לזכך את הרהוריו ,ולהפוך את מחשבת הלב למקדש מעט פרטי של קדושה וביטחון. ומתוך ההתבוננות ברוממות הנפש ובמסתורי המחשבה הנסתרים ,אנו מתכנסים אל הבירור הנוקב של המצפן המוסרי הפנימי ,הנבנה בתוכנו מתוך הזעקה והבירור של הסוגיה. ונראה לבאר ולהסביר כי הלימוד המוסרי הגדול הבוקע מתוך בירור גבולות הידיעה של מלאכי

המרום אינו הטפה מופשטת ,אלא תביעה פנימית זכה וישרה המכוונת אל המניע הפנימי של חיינו. בעולם שבו בני אדם נוטים לעיתים להתמקד ברושם החיצוני ,במחיאות הכפיים ובחוות דעתם של הסובבים ,באה הסוגיה ומציבה מראה נוקבת :המדד האמיתי לערכו של האדם אינו נמדד במה שנגלה לעין כל ,אלא בדיוק באותן פינות מוצנעות של הלב ,שבהן עומד האדם לבדו מול קונו .המבחן המוסרי העמוק נבנה בדיוק במקומות שבהם אין צופים ואין רואים ,אלא רק נאמנות שקטה ומחויבות פנימית לעשיית הטוב והישר. ונראה עוד להרחיב ולהביא ,כי מול הנטייה האנושית לשפוט אחרים לפי מראה עיניים או להניח הנחות לגבי צפונות ליבם של הסובבים אותנו ,המוסר העולה מן הסוגיה תובע מאיתנו ענווה מופלגת וזהירות יתרה .אם אפילו מלאכי השרת ,השוכנים במרומי עולם האצילות והקדושה, אינם מורשים ואינם מסוגלים לחדור אל מעמקי הלב האנושי ולדעת את מחשבותיו בלא רשות מפורשת מן השמיים ,קל וחומר שאדם בשר ודם אינו רשאי לחרוץ משפט על כוונותיו ,מניעיו ומחשבותיו של חברו .הנהגה מוסרית זו בונה באדם עין טובה ,זהירות מלהרהר רע על הזולת, והכרה עמוקה בכבודו ובסודיותו של כל אדם. ונראה להוסיף ולבאר ,כי בירור סוגיית שליחות המלאכים מציב בפנינו אחריות רוממה לגבי טהרת המחשבה .כאשר האדם מבין שהמחשבה איננה עניין ערטילאי חסר משמעות ,אלא היא היכל הקודש הפנימי שבו נוצרת המציאות הרוחנית של חייו ,הוא מתמלא בזהירות מוסרית לנקות את הרהוריו מכל אבק של כעס ,קנאה ,גאווה או שנאה .הזיכוך המוסרי האמיתי מתחיל בהתבוננות פנימית ובטיפוח מחשבות של חסד ,אמת ואמונה ,המקרינות לאחר מכן על כל תנועה ,דיבור ומעשה בעולם הנגלה. ומתוך כך ,ניקח עמנו תובנות עמוקות וסלולות למסע חיינו ביום יום :ראשית ,ההכרה העמוקה כי המחשבה הכמוסה בלבבנו היא היכל הקודש הפרטי שלנו מול הבורא יתברך ,ומקום שבו אין לשום בריה שליטה ,ומכאן התביעה לשמור על טהרת הרהורינו וזיכוך פנימיותנו בכל עת. שנית ,הלימוד הגדול שלא לחרוץ משפט או להניח הנחות על מניעיו וכוונותיו של הזולת ,שהרי אם אפילו מלאכי עליון אינם יודעים מצפוני הלב ,קל וחומר שמוטל עלינו לנהוג בענווה ,בעין טובה ובכבוד מוחלט לכל אדם.

עיקר העניין: הביאור העמוק והסופי העולה מכל מרחבי סוגייתנו הוא ,שבעוד עולם המעשה והדיבור נמסר לניתוח ולראייה חיצונית ,הרי שמחשבת הלב של בן אנוש שמורה בחותם זהב יחידאי בין האדם לבין יוצרו בלבד .גם כאשר יעקב אבינו נזקק לשלוח מלאכים ממש אל עשיו הרשע כדי לפענח את הנהגתו השורשית, וגם בבירור דברי התוספות והפוסקים לגבי השגתם של משרתי עליון ,מתבהר היסוד הנצחי שאין שום בריה בוחנת כליות ולב מלבד הבורא יתברך שמו. ידיעה זו מעניקה לאדם מוגנות נפשית עמוקה ,ומרוממת את כוונת הלב והמחשבה הטהורה לדרגת העבודה הזכה ביותר.

עיקר העניין -המשך: הלב האנושי הוא מקדש מעט כמוס שבו עומד האדם לבדו מול קונו ,שום עין חיצונית אינה חודרת אליו ,וכל הרהור טהור הנברא בו נחרת באותיות של אור מול כיסא הכבוד .כאשר אנו מנקים את מחשבתנו מכל רבב ומכוונים אותה לשמיים ,אנו בונים בתוכנו עולם פנימי זך ושלם ששום רוח מצויה בעולם לא תוכל להזיז ממקומו.