איך אנו אומרים צאתכם לשלום בליל שבת וכי מגרשים אנו את המלאכים?

איך אנו אומרים צאתכם לשלום בליל שבת וכי מגרשים אנו את המלאכים? הנה כאשר האדם פוסע מבית הכנסת אל תוך מעונו פנימה ,בעוד אורות הנרות המרצדים מטילים צללים רכים על גבי הכתלים ושקט קדוש עוטף את הבית כולו ,פוצח הוא בשירת שלום עליכם מלאכי השרת .והנה ,ממש ברגעים הנשגבים הללו ,בעוד הלב פועם בדביקות עמוקה וריחות השבת עולים באוויר ,מתעוררת השאלה הנוקבת והמטלטלת עד…

איך אנו אומרים צאתכם לשלום בליל שבת וכי מגרשים אנו את המלאכים? הנה כאשר האדם פוסע מבית הכנסת אל תוך מעונו פנימה ,בעוד אורות הנרות המרצדים מטילים צללים רכים על גבי הכתלים ושקט קדוש עוטף את הבית כולו ,פוצח הוא בשירת שלום עליכם מלאכי השרת .והנה ,ממש ברגעים הנשגבים הללו ,בעוד הלב פועם בדביקות עמוקה וריחות השבת עולים באוויר ,מתעוררת השאלה הנוקבת והמטלטלת עד למאוד ,כיצד אנו מוציאים מפחינו את המילים צאתכם לשלום ,וכי רחמנא לצלן האם אנו מגרשים ומסלקים מעלינו את

פמליא של מעלה שהרגע זה ליוו אותנו מבית הכנסת אל תוך הבית ,האם יעלה על הדעת שברגע השיא של כניסת היום הקדוש נגרש את שליחי העליון ונפטור אותם מעמנו ,או שמא מסתתר כאן עניין נשגב וסתום הדורש בירור נוקב ויסודי בשורש הסוגיה המרטיטה הזו. ומתוך מבט אל מרחבי פרשיות התורה ,בהם צרובים סודותיה של השגחה עליונה והנהגת פמליה של מעלה עם בני ישראל ,מבצבץ ועולה רמז נשגב סביב עניין הסתלקותם ופרידתם של המלאכים מעל האדם ,והוא המקום שבו מתגלה קשר עמוק בין ירידתם ובואם לבין צאתם לשלום ,וכך נאמר בפרשה ללא ניקוד" :ויעל מעליו אלוהים במקום אשר דבר איתו" (בראשית לה יג) .פסוק זה פותח פתח רחב להתבונן ברגע שבו המלאכים ושרי מעלה נפרדים ועולים בחזרה למקומם ,וממנו ניתן עמוד על השאלה הנוקבת האם פרידה זו דומה לגירוש חלילה או שמא היא ביטוי של שלום וברכה המלווה את סיום ההארה הקדושה. רש"י (בראשית לה יג) ביאר ויעל מעליו אלוהים ,וכתב כי כל זמן שהדיבור קיים עמו הם עמו, וכשנתעלה הדיבור נסתלק הדבר ,ומבאר בזה כי הסתלקות המלאכים אינה משום גירוש או דחייה, אלא לפי שכלתה השעה ונסתיימה ההארה המיוחדת של שעת הקודש ,וממילא שבים הם אל מקומם הראוי להם מתוך שלום וקדושה עליונה. רבי אברהם אבן עזרא (שם) פירש ויעל מעליו ,וציין כי זהו ביטוי להסתלקות המראה הנבואי והמלאכים לאחר שהשלימו שליחותם בעולם הזה ,ומבאר כי אין כאן שום פגיעה בכבודם חלילה אלא חזרה טבעית ונשגבה אל ההיכלות העליונים לאחר שפעלה פעולתה הטהורה על האדם. רבנו משה בן נחמן הרמב"ן (שם) חידש כי עליית האלוהים והמלאכים מורה על כך שההשגחה המיוחדת שהתגלתה באותו מקום שבה אל מקורה העליון ,ומבאר כי כשם שבואם היה באהבה וברצון כך גם צאתם והסתלקותם נעשית בדרך של ברכה ושלום מבלי שום תחושת דחייה או גירוש. הספורנו (שם) ביאר כי הסתלקות השכינה והמלאכים באה לאחר שנתמלא המקום מאורם הקדוש ,ומבאר כי אמירת צאתכם לשלום אינה אלא ברכה והבעת ייחול שצאתם תהיה מתוך שלום עליון וברכה נמשכת אל כל השבוע כולו ,בדיוק כפי שהתורה מברכת את האדם בבואו ובצאתו לשלום. ומתוך מבט אל דברי רבותינו בגמרות הקדושות המאירות את נתיבותיה של תורה ,נחצבים ניצוצות עמוקים המלמדים על מעמדן של אותן רוחות עליונות ומלאכי קודש המלווים את האדם, ובפרט בשעה שבהם נדרשים הם לשוב למקומם ,וכפי שמופיע בשורש הדברים בדברי חז"ל. בגמרא במסכת שבת (קי"ט ע"ב) איתא תניא רבי יוסי בר יהודה אומר שני מלאכי השרת מלוין לו לאדם בערב שבת מבית הכנסת לביתו אחד טוב ואחד רע וכשהגיע לביתו ונר דלוק ושולחן ערוך ומיטתו מוצעת מלאך טוב אומר יהי רצון שתהא לשבת אחרת כך ומלאך רע עונה אמן בעל כרחו, ומבאר כי מכאן נלמד על עצם מציאות לווייתם של המלאכים ועל רגע פרידתם שבו הם מברכים את האדם לקראת השבת הבאה ,ומתוך כך מתעורר הבירור כיצד מתייחסת ההלכה לשעת צאתם. רש"י (שבת קי"ט ע"ב) ביאר שני מלאכי השרת ,וכתב כי המלאכים הללו מלווים את האדם ומגינים

עליו בבואו אל ביתו ,ומבאר כי בשעה שמסיימים את שליחותם ומבקשים לשוב למקומם ,ניכרת בהם בחינת הברכה והפרידה המורה על הקשר העמוק שבין פמליה של מעלה לבין מעונו של איש ישראל. תוספות (שבת קי"ט ע"ב ד"ה שני מלאכי השרת) ביארו את עניין לוויית המלאכים וסיום שליחותם, ומבארים כי הופעתם ופרידתם אינן אלא חלק מן המערכת האלוקית המקיפה את האדם בשבת קודש ,ומתוך דבריהם מתבאר כי אף בעת צאתם אין כאן שום סילוק של קדושה אלא השלמת מעגל רוחני המותיר את ברכתו בתוך הבית פנימה. ומתוך מבט אל מרחבי דברי הראשונים ענקי הרוח נושאי לפיד המסורת ,מתבררים שורשי המנהג והטעמים העמוקים העומדים ביסוד אמירת צאתכם לשלום ,ומתוכם נחצבים מים טהורים להבין את עומק העניין. רבי דוד אבודרהם (סדר תפילת ערבית של שבת) כתב כי נהגו ישראל לומר שלום עליכם מלאכי השרת כנגד אותם שני מלאכים המלווים את האדם מבית הכנסת לביתו ,ומבאר בזה את עניין אמירת צאתכם לשלום כביטוי של ברכה בעת פרידתם והסתלקותם לעלות למקומם ,המורה על כך שאין כאן סילוק של דחייה כי אם ליווי באהבה עד רגע פרידתם. רבי יעקב מולין המהרי"ל (הלכות שבת סימן י') ביאר כי נוהגים לומר שלום עליכם ולשלב בהם את אמירת צאתכם לשלום כשבאים לביתם מבית הכנסת בליל שבת ,ומבאר כי מנהג קדוש זה שורשו במסורת ראשונים המורים על גודל ההשגחה והקדושה ,וכי אמירת היציאה לשלום באה לבטא את ברכת הפרידה הראויה לפמליה של מעלה. בעל ספר כל בו (סימן ל"ד) חידש כי אמירת צאתכם לשלום נובעת מן המציאות הרוחנית העליונה השורה בבית עם כניסת השבת ,ומבאר כי אף שהליווי מתגלה במדריגות עליונות ,מנהג ישראל קדושים להקפיד על אמירה זו מתוך הכרה עמוקה בכך שגם בעת צאתם של המלאכים מתלווה לכך ברכה שלמה וטהורה. ומתוך מרחבי דברי האחרונים ונושאי כליו של השולחן ערוך ,המפלסים נתיב בהלכה ובמנהג, מתבררים קוצו של יוד ודקדוקי הנוסח העומדים סביב אמירת צאתכם לשלום ,ומתוכם נחצבים יסודות איתנים להבין את עומק העניין. רבי משה חגיז בספר תוספת שבת (סימן רסב) כתב שגדול אחד מחק בזמירות ליל שבת את הנוסח צאתכם לשלום דהויא כמו שמגרש את המלאכים ,וכותב שהדין עמו אך קשה לשבש הנוסחא המקובלת בידינו מקדמונינו ,ושכן נוהגים בכל העולם לאמרה בנוסח זה ,ומבאר בזה כי אף שיש צד הגיוני לכאורה לחוש מחשש גירוש המלאכים ,מכל מקום כוחו של מנהג ישראל קדושים עומד בתוקפו ואינו ניתן להשתנות בקלות מן המקובל. השערי תשובה (סימן רסב) ביאר דהכוונה שבעת שיצאו יהיה צאתם לשלום ולא שדוחה אותם מעליו ופוטרם ,ולפי שאינו יודע צאתם הוא גמר ואומר עכשיו ואין למחוק דבר שנהגו ברוב ישראל, ומעמיק בדבריו כי ברכת היציאה אינה עניין של גירוש או סילוק חלילה ,אלא ברכה והתייחסות

לזמן העתיד שבו יסתלקו מעמנו ,וכיוון שזמן זה נעלם מעינינו אנו מקדימים לברכם בברכת שלום נצחית. המחצית השקל (אורח חיים סימן רסב) חידש דאין למחוק צאתכם לשלום כי הוא על דרך ברוך אתה בבואך ברוך אתה בצאתך ,ואף על פי שאין יציאת מלאכים עתה ,ממילא אומר צאתכם לשלום על זמן היציאה כשיהיה ,ומבאר כי כשם שאדם מברך את חברו בברכת צאתכם לשלום לקראת דרכו טרם יציאתו בפועל ,כך גם כאן מביעים אנו משאלת לב טהורה לזמן שבו ישובו פמליה של מעלה למקומם מתוך שלום עליון. ומתוך מבט אל מרחבי משנתם של גדולי הדורות האחרונים אשר הקיפו באור תורתם את כל מכמני ההלכה והמנהג ,עולים ונחשפים טעמים נפלאים המאירים את הנוסח באור חדש ומופלא, ומתוכו נשפך אור יקרות על הבנת אמירת צאתכם לשלום. האדמו"ר מרבי יהודה אריה לייב אלתר מגור השפת אמת (פרשת ויצא) ביאר כי צאתכם לשלום הכוונה היא על מלאכי חול שעולין למעלה ,ובאים מלאכים מיוחדים של שבת ,ומבאר בזה כי אין כאן כלל עניין של גירוש או סילוק של מלאכי השבת ,אלא תהליך רוחני עמוק שבו מלאכי ימי החול שסיימו את מלאכתם עולים בחזרה למקומם העליון ,ובמקומם מתגלים ונכנסים מלאכי השבת המיוחדים המביאים עמם את האור האלוקי החדש ,וממילא אמירת צאתכם לשלום היא ברכת פרידה למלאכי החול המפנים מקומם לקדושת השבת. רבי יעקב חיים סופר בספר כף החיים (סימן רסב סעיף קטן ה) כתב כי אמירת צאתכם לשלום מורה על ברכה והמשכת שלום לעולמים העליונים ,ומבאר כי כשם שהאדם מקבל את פניהם בשלום בבואם ,כך הוא נפרד מהם בשלום בצאתם ,מתוך הכרה עמוקה שכל תנועה רוחנית המתרחשת בשולחן השבת טבולה ביראת שמים טהורה ובחיבור מתמיד אל פמליה של מעלה. ומתוך עיון במרחבי ההלכה ויישומן של סוגיות אלו למעשה לדורות ,עולים ונפתחים שערים מעשיים המתרגמים את עומק הסוגיה אל חיי היומיום והנהגת הבית היהודי ,ומתוכם נלמדות נפקא מינות חשובות המאירות את דרכו של האדם בכל צעד ושעל. נפקא מינה נוגעת לעצם השאלה האם מותר לשנות את הנוסח המסורתי של הזמירות מחשש כזה או אחר ,שכן מן הדיון העולה בדברי האחרונים למדנו כי למרות שיש מקום לטענה עיונית בדבר החשש מן הלשון ,כוחו של מנהג ישראל המקובל מקדמונינו עומד בתוקפו המוחלט ואין לשנותו כלל ועיקר אלא לאחוז בנוסח המקובל בכל תפוצות ישראל בשמחה ובאמונה שלמה. נפקא מינה נוספת עולה לעניין ההתייחסות הפנימית של האדם בשעת אמירת הפיוט ,שעה שעל ידי ההבנה המאירה כי אין כאן שום גירוש או דחייה חלילה אלא ברכת פרידה וייחול לזמן העתיד, זכאי האדם לכוון את ליבו כראוי ולשאת את עיניו אל ההשגחה העליונה בלי שום תחושת רתיעה אלא מתוך אהבה עמוקה המלווה את כניסת השבת וקבלת פניה מתוך יישוב הדעת. נפקא מינה שלישית מתבטאת בהנהגת הבית פנימה ,כאשר האדם יודע שכל מנהג ומנהג שנוהגים ישראל בקודש טמון בו עומק פנימי המכוון את הלב והנפש ,וממילא הוא מחנך את בני

ביתו להסתכל על כל מילה בתפילה ובזמירות לא כדבר טכני בעלמא אלא כמעשה קודש המעורר רחמי שמים וממשיך ברכה על כל השבוע כולו. ומתוך קומת העיון הנוספת ובסלסול רעיוני המעמיק אל תוך שורש הדברים ,מתבאר כי עצם הקריאה לשלום אל המלאכים מבטאת את יכולתו של האדם להשפיע ולהקרין הוד קדושה על סביבתו הקרובה והרחוקה כאחד .כאשר האדם פוסע בצעדים מדודים בתוך נתיבי החיים ובמיוחד בשעות המיוחדות של כניסת השבת ,אינו רק מקבל שפע וברכה מלמעלה ,אלא בכוח אמונתו ובטהרת ליבו הוא נעשה שותף פעיל במהלך ההשפעה העליונה ,עד שפיוט שלום עליכם הפך לסמל מובהק של הרמוניה עליונה בין עולם המעשה לעולמות הרוחניים .ההכרה הזו מעניקה משמעות מחודשת לכל מנהג ישראל ,ומלמדת אותנו כי גם כאשר לכאורה נשתנו העיתים ונסתרו ההשגות הגדולות מעיני בשר ,עדיין כוחם של ישראל במסירות נפשם ובקיום המצוות מקיים את היסודות הקדושים הללו באור חדש ומופלא שאינו פוסק לעולם. ומתוך מבט פנימי המאיר באור החסידות והמחשבה ,מתבאר כי אמירת שלום עליכם אינה רק פנייה אל יצורים רוחניים חיצוניים ,כי אם עבודה פנימית עמוקה בנפשו של האדם פנימה. המלאכים הבאים אל ביתו של יהודי בערב שבת מסמלים את הכוחות העליונים ואת ניצוצות הקדושה הנסתרים המבקשים להתלבש ולהתעטף בתוך עולמו הגשמי של האדם .כאשר האדם מקדם את פניהם בשלום ,הוא קורא דרור ומרווח לכוחות הטהורים הללו לבוא ולשכון בתוך חדרי ליבו ,ובכך הוא ממזג את האור האלוקי האינסופי עם מציאות חייו היומיומית .תורת החסידות מלמדת כי כל יהודי המחזיר את פניו אל ביתו ומקבל את השבת מתוך שמחה ויישוב הדעת, מעורר בקרבו את בחינת המלאך הקדוש ,שכן הנשמה היתרה ניצבת בתוכו ומאירה את כל ישותו באור יקרות ,עד שהשלום שהוא אומר למלאכים הוא בעצם שלום והרמוניה פנימית המחברת את כל העולמות לאחדות אחת שלמה ומופלאה. ומתוך קומת המוסר וההנהגה הראויה הנבנית מתוך הסוגיה ,מתגבש מצפן פנימי המכוון את צעדיו של האדם לבל ילך אחר המראה החיצוני והטכני בלבד .ההנהגה העולה מתוך הדברים מלמדת אותנו כי האדם נדרש לשמור על כבודם ועל מעמדם של מסורות קודש ומנהגים שנתקבלו בכלל ישראל ,מתוך אמון עמוק שכל מנהג ומנהג טמון בו עומק אלהי שאינו פג עם חלוף העיתים .האחריות המוסרית והציבורית המוטלת על כתפיו של איש ישראל היא לאחוז בעוז במסורת אבותיו מבלי למהר לשנות או לעקור דברים הנראים בעיני בשר כמיותרים ,אלא לפתוח את הלב והדעת להכיר בכך שכל מילה וכל תנועה בליל שבת מעוצבת על ידי רוח הקודש של דורות עולם ,ומתוך כך לנהל את אורחות חייו ביישוב הדעת ,באהבה קדושה ובאמונה שלמה שאינה מתערערת בפני שום רוח מצויה. ומתוך כל העושר העצום הזה אנו לוקחים עמנו תובנות מאירות למהלך ימי המעשה ,לדעת כי כל פסיעה ופסיעה של האדם בתוך מעונו אינה עומדת לבדה ,אלא היא חלק ממארג שמיימי המקיף אותו באהבה ובשמירה עליונה .ההבנה שאין אנו מגרשים את המלאכים אלא מקבלים את ברכתם ונושאים את עינינו אל ההמשכיות של אור השבת ,מלמדת אותנו להביט על כל

מנהג ומסורת באהבה עצומה וביראת כבוד טהורה ,מתוך ידיעה שכל מילה הנאמרת בבית פנימה פועלת ישועות ומאירה את כל הדרכים באור הגדול של השגחת הבורא יתברך שמו.

עיקר העניין: מסע העיון הנפלא בסוגיית אמירת שלום עליכם בליל שבת מעמיד לנגד עינינו את היסוד העמוק לפיו חיי האדם אינם מנוהלים באקראי החומרי לבדו ,כי אם מתוך חיבור מתמיד אל היכלות הקודש וההשגחה העליונה .ראינו כיצד דברי הגמרא ,הראשונים והאחרונים פותחים לנו שערים להבין שכל מנהג ישראל קדושים שטוף באור נשגב ,המאיר את נתיבותיו של האדם ומלמד אותו להביט אל מעבר למסך הטבע הגלוי .מכאן אנו לוקחים תובנות מאירות לחיים יום יום ,לדעת כי כוחה של אמונה פשוטה ומסירות נפש למסורת אבות מסוגלים לבנות פך של שמן טהור בתוך כל לב ולמשוך שפע וברכה על מעונו של האדם .כי כאשר האדם פוסע בנתיבי חייו בישוב הדעת ומתוך התחברות אל קדושת השבת וההשגחה ,הוא זוכה להרגיש שאין רגע שבו הוא עזוב לנפשו, אלא מחנות של מעלה סובבים ומאירים את צעדיו באהבה ובאמונה נצחית המלווים אותו בכל אתר ואתר אל האור הגדול .האדם המביט אל מנהגי קדשו מתוך עין פתוחה וטובה זוכה לגלות כי כל רגע של קבלת שבת הוא שער פתוח להתחדשות הנפש ,שבה כל מילה של ברכה הופכת לכוח חיים המלווה אותו בעוז ובשמחה לאורך כל ימי המעשה.