האם יש חיוב לאדם לחתן את בתו עם בחור רע שמא תחזירנו למוטב? הוכח מפרשת השבוע!

האם יש חיוב לאדם לחתן את בתו עם בחור רע שמא תחזירנו למוטב? הוכח מפרשת השבוע! זעקת דממה דקה וחרדה מרחפות על פני ערבות יבוק בטרם שחר ,עת יעקב אבינו ע"ה מתכונן למפגש המכריע והטעון עם עשיו אחיו .צעדים כבדים נשמעים במרחבי הלילה ,והלב מתמלא פחד נורא מפני אותם ארבע מאות איש החמושים היוצאים לקראתו .ובתוך המהומה הגדולה ,בין סדרי המחנות וההכנות הדרמטיות ,עושה יעקב…

האם יש חיוב לאדם לחתן את בתו עם בחור רע שמא תחזירנו למוטב? הוכח מפרשת השבוע! זעקת דממה דקה וחרדה מרחפות על פני ערבות יבוק בטרם שחר ,עת יעקב אבינו ע"ה מתכונן למפגש המכריע והטעון עם עשיו אחיו .צעדים כבדים נשמעים במרחבי הלילה ,והלב מתמלא פחד נורא מפני אותם ארבע מאות איש החמושים היוצאים לקראתו .ובתוך המהומה הגדולה ,בין סדרי המחנות וההכנות הדרמטיות ,עושה יעקב אבינו מעשה פלאי ונורא :הוא נוטל את דינה בתו הצדקת ,מטמין אותה בתוך תיבה חתומה ,ונועל בפניה את הדלת מתוך זהירות מופלגת ,כדי שלא ייתן בה עשיו אחיו את עיניו ולא יבקש אותה לו לאישה. והנה ,מתוך אותו כיסוי נסתר בתוך התיבה ,בוקעת ועולה תמיהה עצומה שמקוממת את נפש הציבור ואת היכלי הלימוד מזה דורות .הלא רש"י הקדוש מביא את מאמר חז"ל ומגלה כי על מעשה זה ממש נענש יעקב אבינו עונש נורא ,מפני שמנעה מאחיו שמא תחזירנו למוטב ,ומיד נפלה ביד שכם בן חמור! וכאן מתפרצת ונזעקת השאלה במלוא עוזה :וכי היכן שמענו בתורתנו הקדושה או בהלכה הצרופה שיש איזה שהוא חיוב או היתר לאב לחתן את בתו הצדקת והזכה עם אדם רשע ומושחת ,רק מתוך תקווה רחוקה שמא תחזירנו למוטב? הלא קולמה של הגמרא במסכת פסחים זועק מנגד כי כל המשיא את בתו לעם הארץ כאילו כופתה ומניחה לפני הארי! כיצד איפוא נתבע יעקב אבינו על שמנע את בתו מנפילה לזרועותיו של עשיו הרשע ,וכיצד ייושבו דברי המדרש מול יסודות הדין וההלכה? ומתוך חרדת הלילה וההכנות המתוחות של יעקב אבינו בטרם המפגש הנורא עם עשיו ,אנו פונים להתבונן בלשון הקודש של פסוק התורה המאיר את המעשה המפליא הזה: “ויקם בלילה הוא ויקח את שתי נשיו ואת שתי שפחתיו ואת אחד עשר ילדיו ויעבר את מעבר יבק" (בראשית לב ,כג) והנה בהתבוננות מדוקדקת במיצר זה של הפסוק ,עולה תמיהה עצומה מחמת מנין הילדים. יעקב אבינו עבר את מעבר יבוק עם אחד עשר ילדים ,ואולם הלא שנים עשר ילדים היו לו בעת הזאת – אחד עשר שבטים ודינה בתו .היכן איפוא נעלמה דינה? על כך בא רש"י הקדוש ומבאר את מקור חז"ל במדרש: רש"י (בראשית לב ,כג) מפרש" :ואת אחד עשר ילדיו ,ודינה היכן הייתה? נתנה בתיבה ונעל בפניה

שלא ייתן בה עשיו את עיניו ,ולכך נענש יעקב שמנעה מאחיו שמא תחזירנו למוטב ,ונפלה ביד שכם" .הביאור בדבריו הקדושים והנוקבים הוא ,שעל אף שכוונתו של יעקב היתה להגן על בתו מציפורני עשיו הרשע ,מן השמיים הקפידו עליו על עצם מניעת ההזדמנות להחזיר את עשיו למוטב ,ובעוון זה נלכדה דינה מאוחר יותר ביד שכם. רבי אברהם אבן עזרא (שם) מפרש :כי המקרא קראם 'ילדיו' בלשון זכר לפי שרובם היו זכרים, או שדינה הייתה טפלה לבנים בעת המעבר .הביאור בדבריו הוא ,שפשוטו של מקרא אינו נכנס לדיון הנסתר על התיבה ,אלא מפרש את דרך הלשון. רמב"ן (שם) מפרש :שדרש חז"ל על הטמנת דינה בתיבה בא ללמד על קפדנות השגחתו של הקדוש ברוך הוא עם צדיקים כחוט השערה ,שאף על פי שהיה ליעקב טעם כבד לנהוג כן ,מיהרו מן השמיים לתבוע ממנו את חסרון החסד כלפי אחיו. רבינו אלעזר מגרמייזא בספרו רוקח (בראשית לב ,כג) מפרש :שכל מעשיו של יעקב במעבר יבוק היו מכוונים ברוח הקודש לעומת סכנת עשיו ,אך מניעת דינה נחשבה לו כשגיאה דקה של מידת רחמים. בעלי התוספות בספר מושב זקנים (בראשית לב ,כג) הקשו :וכי מי שיש לו אח משומד ישיא לו את בתו שהיא בת שש שנים כאשר הייתה דינה? ותירצו :שמא יש לומר שקיבל עליו תשובה על מנת שלא יזלזל ,כמו שנאמר "נסעה ונלכה ואלכה לנגדך" – בשווה ביהדות .הביאור בדבריהם הנפלאים הוא ,שלא הייתה כאן נתינת בת לרשע בעיניים עיוורות ,אלא תנאי מפורש ועמוק שעשיו יקבל על עצמו תשובה גמורה וישווה עצמו ליעקב ביהדות. רבינו עובדיה מברטנורה בספרו עמר נקרא (בראשית לב ,כג) מפרש :כי הקפדה על יעקב לא הייתה על עצם שמירת דינה ,אלא לפי שיעקב נתכוון לרעה שלא היה רוצה שאחיו יהיה צדיק כדי שלא תתקיים בו הברכה "הווה גביר לאחיך" ,ולכן נענש .שאם לא כן ,לא היה נענש ,אלא אדרבה היה נחשב לו זכות שמנעה להתחתן עם אדם רשע. רבי ברוך הלוי אפשטיין בספרו תורה תמימה (בראשית לב ,הערה ט) מפרש :והקשה ,היכן מצינו כהאי גוונא שיהיה חובה על אדם למסור את בתו לרשע שמא תחזירנו למוטב ,והרי כנגד זה יש את החשש שמא עשיו ידרדר אותה ויהפוך אותה גם למרשעת? ותירץ :שאפשר לומר שביכולתה הייתה להחזירנו למוטב ,אבל מפני זה גופא לא רצה יעקב להשיא את דינה לעשיו כדי שדינה לא תחזיר את עשיו בתשובה – בגלל השנאה ביניהם ,ועל כוונה זו נענש. ספר מים חיים (בראשית לב ,כג) מפרש :והקשה מהא דקיימא לן באבן העזר (סימן נ סעיף ה) שאם קלקל המשודך מעשיו יכולה לחזור בה ,ואם כן קל וחומר שלא ייתן את בתו לכתחילה לרשע. ותירץ מתוך דיוק בלשון רש"י שכתב "שמנעה מאחיו שמא תחזירנו למוטב" ,שכוונת רש"י היא שאילו יעקב היה מונעה משום שעשיו היה רשע ושמא יקלקל את דינה – לא היה נענש ,שהרי מיעקב לא נעלם שדינה צדקת ולא תקלקל את מעשיה .ומה שמנעה מעשיו אחיו זה היה בגלל ששנא אותו ולא רצה שדינה תחזיר את עשיו למוטב. מרן רבנו יוסף חיים בספרו בן יהוידע (פסחים מט ע"ב) מבאר :כי מה שאמרו שכל המשיא בתו לעם

הארץ ככופתה לפני ארי ,הוא בדין הנגלה ובאדם רגיל ,אבל אצל האבות הקדושים שהיו פועלים לפי השגחה עליונה נדרשה מידת רחמים מיוחדת. מרן הגאון רבי אברהם ישעיה קרליץ החזון איש (על המדרש) חידש :שמה שנענש יעקב הוא מפני שהיה גלוי וידוע ברוח הקודש שדינה תחזיר את עשיו למוטב ,ואילו יעקב היה נותן אל ליבו לדבר היה מגלה זאת ברוח הקודש ,אבל אנחנו שאין לנו רוח הקודש לא יכולים לדעת ,ולכן לנו אסור לעשות כך. ומתוך יסודות המקרא ומפרשי התורה המאירים את מעשהו של יעקב אבינו בהטמנת דינה בתיבה ,אנו פוסעים בדחילו ורחימו אל היכלה הרם של תורת חז"ל בתלמוד הבבלי והירושלמי, לברר את שורשי הדין בחובת הרחקת הבית מאדם רשע או מעם הארץ ,ואת חומרת האיסור למסור בת לאיש שאינו הגון. בגמרא במסכת פסחים (דף מט ע"ב)" :תניא ,היה רבי מאיר אומר :כל המשיא בתו לעם הארץ – כאילו כופתה ומניחה לפני הארי .מה ארי דורס ואוכל ואין לו בושת פנים ,אף עם הארץ מכה ובועל ואין לו בושת פנים" .הביאור בדברי הגמרא הוא ,שחז"ל השוו את נתינת הבית לאיש שאינו תלמיד חכם ואינו נוהג כשורה למעשה אכזרי של מסירתה לידי חיה רעה ,מפני שאיש כזה אינו מורם על ידי יראת שמיים ומידות טובות ,ואין לאב לסכן את בתו בשום אופן. בגמרא במסכת פסחים (דף מט ע"ב)" :תנו רבנן :לעולם ימכור אדם כל מה שיש לו וישא בת תלמיד חכם ...ולא ישיא בתו לעם הארץ ,מפני שהוא מגונה ,וזוגתן שנואה ,ועל בנותיהן הוא אומר :ארור שוכב עם כל בהמה" .הביאור בדברי הגמרא הוא ,שקיימת חובה הלכתית מפורשת על האב לתור אחר תלמיד חכם ולהתרחק מכל מי שמעשיו מקולקלים ,ואין שום היתר להפקיד בת ביד מי שאינו ירא שמיים. בגמרא במסכת יומא (דף עז ע"א)" :אמר רבי יצחק :מאי דכתיב 'נצר חסד לאלפים'? נצר שנסע ממקומו .אמר רבי אלעזר :אוי לרשע ואוי לשכנו ,טוב לצדיק וטוב לשכנו" .הביאור בדברי הגמרא הוא ,שהשפעת הרשע על סביבתו היא הרסנית ומזקת ,וכל הקרבה אליו מביאה לידי הפסד וקלקול ולא לידי תיקון. בגמרא במסכת סנהדרין (דף קו ע"א)" :אמר רבי יוחנן :מאי דכתיב 'ועתה הנני הולך לעמי ,לכה איעצך אשר יעשה העם הזה לעמך'? עצה רעה יעץ בבלעם את בלק להתריס כנגד ה' ,אמר ליה: אלהיהם של אלו שונא זימה הוא ,והם מתאווים לכלי פשתן ,בא ואשיאך עצה" .הביאור בדברי הגמרא הוא ,שדרכם של רשעים היא להפיל את הצדיקים ברשתם ולהשחית את מידותיהם ,ולא שיוחזרו הם למוטב. בתלמוד ירושלמי במסכת קידושין (פרק ג הלכה יב)" :כל המשיא בתו לעם הארץ כאילו משיאה לעבודה זרה ,שהיא נמשכת אחר מעשיו הרעים ומבדלת עצמה מדרכי התורה" .הביאור בדברי התלמוד הירושלמי הוא ,שחשש הידרדרותה של הבת אחר מעשי בעלה הרשע הוא חשש ברור וממשי ,המעמיד את כל ביתה בסכנה רוחנית חמורה. ומתוך דברי חז"ל והגמרות בבבלי ובירושלמי ,אנו פוסעים בדחילו ורחימו אל היכלם המרומם

של רבותינו הראשונים ,אשר העמיקו חקר להגדיר את יסוד האיסור להשיא בת לעם הארץ או לרשע ,ואת ביאור עונשו של יעקב אבינו ע"ה. רבינו יצחק אלפסי בספרו הלכות הרי"ף (פסחים דף טז ע"א מדפי הרי"ף) כתב" :תניא ,היה רבי מאיר אומר :כל המשיא בתו לעם הארץ – כאילו כופתה ומניחה לפני הארי ,ולא ישיא אדם בתו לעם הארץ בשום פנים" .הביאור בדבריו הקדושים הוא ,שפסק הלכה פסוקה ומוחלטת לדורות שאין לאדם למסור את בתו ביד איש שאינו הגון ,ואין להסתכן שמא ישתנה מעצמו. רבינו משה בן מיימון הרמב"ם בספרו משנה תורה (הלכות איסורי ביאה פרק כא הלכה לב) כתב: "לעולם ימכור אדם כל מה שיש לו וישא בת תלמיד חכם ...ולא ישיא בתו לעם הארץ ,מפני שאינו משמר אותה בטהרה ובקדושה כראוי" .הביאור בדבריו הקדושים הוא ,שהחשש המרכזי בהשיאו בתו לאיש שאינו ירא שמיים הוא הקלקול וההידרדרות הרוחנית של הבית ,ולפיכך אסרו חכמים מעשה זה באיסור גמור. רבינו אשר בספרו פסקי הרא"ש (פסחים פרק ד סימן יג) מפרש :כי חומרת הדברים שאמרו חז"ל שכל המשיא בתו לעם הארץ כאילו כופתה לפני הארי היא מפני שהבת נתונה מרשות אביה לרשות בעלה ,וכאשר הוא רשע או עם הארץ אינה יכולה להינצל מהשפעתו הרעה. רבינו מנחם המאירי בבית הבחירה (פסחים מט ע"ב) ביאר :שכל האזהרות שהזהירו חכמים שלא להשיא בת לעם הארץ או לרשע הן מפני הנהגת העולם כפי דרך הטבע ,שרוב בני האדם נמשכים אחר סביבתם ובעליהם .ומה שנזף המדרש ביעקב אבינו על דינה ,אינו אלא לפי מדרגתו הרמה שהיה יכול לדעת ברוח הקודש או לפעול בתפילתו שתחזירנו למוטב. בעלי התוספות בספר מושב זקנים (בראשית לב ע"ג) מפרשים" :וכי מי שיש לו אח משומד ישיא לו את בתו שהיא בת שש שנים? ושמא יש לומר שקיבל עליו תשובה על מנת שלא יזלזל ,כמו שנאמר נסעה ונלכה ואלכה לנגדך – בשווה ביהדות" .הביאור בדבריהם הקדושים הוא ,שאפילו בדרגת האבות הקדושים לא היה יעקב נתבע להשיאה לרשע כשהוא ברשעתו ,אלא רק אם היה עשיו מקבל עליו תשובה גמורה והשוואה מלאה ביהדות. ומתוך דברי הראשונים ,אנו פוסעים אל היכלם המרומם של רבותינו האחרונים והפוסקים ,אשר העמיקו חקר ליישב את התמיהה העצומה בין נפסק השולחן ערוך לבין תביעת חז"ל מיעקב אבינו ע"ה. מרן רבי יוסף קארו בשולחן ערוך (אה"ע סימן נ סעיף ה) פסק" :קילקלה המשודכת מעשיה ,או שקילקל המשודך מעשיו ,יכולים לבטל את השידוך ואין בזה משום משנה בדיבורו" .הביאור בדבריו הקדושים הוא ,שכאשר מתגלה קלקול במעשיו של האדם ,קל וחומר שאין שום חובה או היתר להיכנס עמו בקשרי חיתון לכתחילה ,ואפילו קשר שכבר נעשה מותר לבטלו מיד. הכהן הגדול מאחיו רבי ישראל מאיר הכהן בספרו הגהות מיימוניות (הלכות איסורי ביאה פרק נא) מפרש :כי אזהרת חז"ל שלא להשיא בת לעם הארץ או לרשע היא דין גמור וקצוב בהלכות זיווגים, ואיש אינו רשאי להסתכן ולהעמיד את ביתו בסכנה רוחנית בשל תקוות שווא. ספר מים חיים (בראשית לב ע"ג) מחדש :ביאור נפלא בדברי רש"י "שמנעה מאחיו שמא תחזירנו

למוטב" .אילו היה יעקב אבינו מונע את דינה מחמת פחד שמא עשיו הרשע יקלקל את מעשיה, בוודאי שאיש לא היה מאשים אותו ,שהרי ידוע היה לו שדינה צדקת גמורה ולא תקלקל .אלא שכל חטאו של יעקב היה מפני ששנא את עשיו ולא רצה שדינה תחזיר אותו בתשובה למוטב, ועל כוונה זו של שנאה נענש. רבינו עובדיה מברטנורה בספרו עמר נקרא (בראשית לב ע"ג) מפרש :שאין שום חיוב לאדם לחתן את בתו עם רשע ,ואדרבה – נחשב לו לזכות גדולה כשמונע בתו מאיש רשע .אלא שביעקב אבינו הייתה הקפדה מיוחדת ,מפני שנתכוון שלא יחזור עשיו למוטב כדי שלא תתקיים בו הברכה והיה גביר לאחיך. רבי ברוך הלוי אפשטיין בספרו תורה תמימה (בראשית לב הערה ט) מפרש :כי התורה לא דורשת מאדם לסכן את בתו בשום אופן .והטעם שנענש יעקב הוא מפני שמיאוסו בעשיו הביא אותו להימנע מלהשיאה לו ,אף על פי שבאותה דרגה מרוממת הייתה יכולה להחזירו למוטב בלא שתפסיד. מרן הגאון רבי אברהם ישעיה קרליץ החזון איש מחדש :שביעקב אבינו היה גלוי וידוע ברוח הקודש שדינה מסוגלת להחזיר את עשיו למוטב בלא שום סכנה לעצמה ,ואילו היה יעקב מעמיק ברוח הקודש היה מגלה זאת .אולם לכל אדם בדורותינו ,שאין לו רוח הקודש ,אסור בתכלית האיסור לחתן בת עם רשע שמא תחזירנו למוטב. ומתוך דברי הפוסקים והאחרונים ,אנו באים אל היכלם של גדולי הדורות המאוחרים יותר ובני דורנו ,אשר העמיקו חקר לברר את שורש היסוד הזה ,וליישב את מנהג העולם וההלכה מול תביעת השמיים מיעקב אבינו ע"ה. הראשל"צ מרן רבנו עובדיה יוסף בספרו שו"ת יביע אומר (חלק ח אה"ע סימן יא) מפרש :כי עיקר הדין הנפסק בשולחן ערוך ובפוסקים הוא שאין לאב שום חיוב או היתר להשיא את בתו לאדם שקלקל מעשיו או שהוא פורק עול ,וחשש ההידרדרות הרוחנית של הבית קודם לכל ספק קל של הרהורי תשובה של המשודך .ומה שציפו מיעקב אבינו הוא בחינה מיוחדת השייכת למדרגת האבות בלבד. הגר"י זילברשטיין בספרו חשוקי חמד (פסחים מט ע"ב) מחדש :חילוק יסודי וברור בין הנהגת הכלל לבין הנהגת הפרט בעל הדרגה המיוחדת .בכל אדם מן השורה ,קיימת סכנה גדולה ומוחשית שהאישה תימשך אחר מעשי בעלה הרשע ,ולכן אמרו חז"ל שכל המשיא בתו לעם הארץ כאילו כופתה לפני הארי .אולם אצל יעקב אבינו ,שהיה יודע בבירור בדרגתו העליונה כי דינה בתו חזקה בצדקתה ולא תיפגע כלל ,התביעה עליו הייתה אך ורק על המנעות מצד השנאה ולא מצד הדין. מו"ר הגר"א וייס בספרו מנחת אשר (בראשית ,סימן נח) מבאר :כי התורה תובעת מן האדם זהירות מופלגת ואחריות מלאה על חינוך ורוחניות ילדיו .אין לאדם לרחם על אחרים על חשבון עולמה הרוחני של בתו .והסיבה שיעקב נענש אינה מפני שהיה עליו לנהוג בקלות ראש ולהטיל את דינה לסכנה ,אלא מפני שמנע את האפשרות מתוך נגיעה של שנאה ולא מתוך שיקול טהור של שמירתה. הראשל"צ רבנו הגר"י יוסף בספרו עין יצחק (חלק ג עמוד שטו) מפרש :כי להלכה ולמעשה נקטינן כדברי כל הפוסקים ,דאם התברר שהמשודך רשע או בעל מידות רעות ,חובה גמורה לבטל את

השידוך ואין לומר 'שמא תחזירנו למוטב' ,שהרי אין אדם מעמיד עצמו או את בתו בנסיון ,ודרכי התורה הן דרכי נועם וזהירות. ומתוך בירור יסודות הדברים בשיטות חז"ל ,הראשונים ,והפוסקים ,אנו יורדים אל שולחן המעשה ,לתרגם את יסודות הסוגיה למציאות החיים ולגדרי ההלכה הנגלים לנו בימינו: ונראה לבאר ולהסביר כי הנפקא מינא הראשונה והיסודית העולה להלכה ולמעשה היא שאין לשום אדם או אב בדורותינו לחייב או להסכים לשידוך של בתו עם אדם שאינו הגון ,רשע או בעל מידות מקולקלות ,מתוך מחשבה או תקווה שמא תחזירנו למוטב .מתוך דברי הגר"י זילברשטיין בספרו חשוקי חמד ,מו"ר הגר"א וייס והראשל"צ רבנו הגר"י יוסף בספרו עין יצחק עולה חובה ברורה :ההלכה הפסוקה בשולחן ערוך מורה כי סכנת הקלקול וההדרדרות הרוחנית גדולה ומוחשית ,ואין אדם רשאי להכניס את בתו לניסיון נורא כזה .המקרה של יעקב אבינו ע"ה היה בחינה יחידה במינה המיועדת לדרגת רוח הקודש של האבות בלבד. ונראה עוד לבאר נפקא מינא נוספת לעניין ביטול שידוך לאחר שנודעו מעשיו הרעים של המשודך .מתוך פסק מרן רבי יוסף קארו בשולחן ערוך ,שו"ת מים חיים והראשל"צ מרן רבנו עובדיה יוסף עולה הנהגה מעשית תקיפה :אם התברר לאחר האירוסין או השידוכין שהבחור קילקול במעשיו ,יראתו פגומה או שמידותיו רעות ,הרשות ואף החובה ביד הכלה ואביה לבטל את הקשר מיד .אין בזה שום חשש של הפרת הבטחה או משנה בדיבורו ,שהרי על דעת כן לא נשתדכה לו מתחילה ,ואין אומרים בזה בשום אופן שתתחתן עמו כדי לתקנו. ונראה להוסיף עוד נפקא מינא נכבדה ומחודשת לעניין בירור המניעים בעת קבלת החלטות בחינוך ובשידוכים .מתוך דברי בעלי התוספות בספר מושב זקנים ,עמר נקרא והתורה תמימה עולה תובנה מעשית עמוקה :אדם הנדרש להרחיק את בתו או את ביתו מגורם מזיק ,חייב לבחון את לבבו היטב שההתרחקות נעשית אך ורק מתוך שיקול ענייני וטהור של שמירת הקדושה והיראה ,ולא מתוך שנאה אישית ,נגיעות עצמיות או פסילת הזולת .התביעה מן השמיים על יעקב אבינו מלמדת כי אפילו מעשה מוצדק מצד הדין ,אם מעורבת בו נגיעה של מיאוס או שנאה, נתבעת עליו קפידה. ומתוך בירור גדרי ההלכה והנפקא מינות למעשה ,אנו מעפילים אל עומקה של המחשבה העליונה ,לברר את הרעיון הכמוס והנשגב העולה מתוך נפתולי הסוגיה הזו. ונראה לבאר ולהסביר כי החקירה הזו בסיבת עונשו של יעקב אבינו ע"ה על הטמנת דינה בתיבה אינה רק ניתוח של דיני שידוכין או גדרי הרחקה מרשעים ,אלא היא חושפת את תפיסת עולמו הטהורה של האדם העובד את קונו מתוך שלמות ואחריות כלל-ישראלית .תורתנו הקדושה מלמדת אותנו כי מנהיג ואב כביכול כיעקב אבינו נדרש לשקול כל מעשה וכל כוונה במאזני חסד טהורות .אפילו כאשר המעשה כשלעצמו ראוי ונכון לפי גדרי הדין וההנהגה הפשוטה ,צריכה המחשבה שמתוכה נבע המעשה להיות נקייה מכל שמץ של שנאה או איבה אישית. ונראה עוד להרחיב ולהביא ,כי בעצם הפער בין הנהגת האבות הקדושים לבין ההלכה הפסוקה לדורות נחשפת עמוקות מידת הרחמים של התורה על בני אדם .לכלל הדורות נפסק כי אין

לאדם להעמיד את עצמו או את יוצאי חלציו בסכנה רוחנית או נפשית ,שהרי אין אדם דר עם נחש בכפופה אחת .אולם בדרגתם המרוממת של האבות ,שכל מציאותם הייתה מרכבה לשכינה והשפעתם הרוחנית הייתה בעלת עוצמה אדירה המסוגלת לרומם אף את הדיוטות שברשעים, נתבעה הסתכלות רחבה ועמוקה יותר על אפשרות התיקון וההחזרה למוטב. ונראה להוסיף ולבאר ,כי הביאור הנפלא של בעלי התוספות בספר מושב זקנים ,שההצעה להשיא את דינה הייתה מותנית בכך שעשיו יקבל על עצמו תשובה וישווה עצמו ביהדות ,פותח פתח עצום להבנת יסוד התשובה והתיקון .אין התורה מבקשת מן האדם להקריב את קדושתו או את קדושת בתו למען רשע בעודו ברשעתו ,אלא היא מורה כי שערי תשובה אינם ננעלים לעולם, ואפילו לרשע כעשיו הייתה שמורה הזכות להתעלות ולהשתנות ,אם רק היה מוכן לקבל על עצמו עול תורה ומצוות באמת ובתמים. ומתוך בירור עומק הרעיון הרוחני וההלכתי ,אנו פוסעים אל מסתורי נפש האדם ,אל חדרי הלב הכמוסים ,ואל עומק האמונה וההשגחה הפרטית המלווים את האדם בכל צעד ושעל. ונראה לבאר ולהסביר כי השאלות הגדולות המלוות את ימיו של אדם בענייני חינוך הבנים ודאגה לעתידם הרוחני פוגשות את נפשו במקום הרגיש והעמוק ביותר .האדם נדרש לא פעם להתמודד עם מציאות מורכבת שבה הוא מבקש להגן על טוהרת ביתו ,והתורה מלמדת אותנו שדאגה זו אינה רק טכנית או מעשית ,אלא היא בחינה של אמונה צרופה וביטחון מוחלט בצור ישראל. הנפש השואפת לקרבת אלוקים מבינה כי כל החלטה גורלית בחיי המשפחה דורשת עין פתוחה, לב רגיש ,וזהירות מופלגת לבל ייפול האדם למלכודות של פשרות רוחניות או של ראייה שטחית. ונראה עוד להרחיב ,כי המפגש בין חומרת האיסור להשיא בת לרשע לבין עומק רחמיו של הבורא מלמד את האדם כיצד לאזן בין קנאה לאמת לבין מידת החסד והרחמים .הלב הפנימי של המאמין מתחזק מתוך הידיעה שדרכי תורתנו הקדושה הן דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום, וכי ההתרחקות מן הרע אינה נובעת מתוך שנאה יוקדת אלא מתוך אהבה עמוקה לטוב ,לקדושה ולטהרת המשפחה .האיזון הנפשי הזה מעניק לאדם חוסן פנימי ומנוחת נפש ,בהבינו שכאשר הוא הולך בדרך התורה וההלכה ביושר ובתמימות ,שומר ישראל פוקד את מעונו ומאיר את נתיבותיו באור פניו. ונראה להוסיף ולבאר ,כי הדיוק הציורי בדברי חז"ל על יעקב אבינו מלמד את האדם שאין שום מעשה בעולם שעומד בחלל ריק ,וכי אפילו מחשבה דקה או נגיעה נפשית נסתרת יש להן משקל בשמים .הידיעה הזו מעוררת את האדם לעבודת המידות מתמדת ,לזיכוך הלב ,ולבדיקה פנימית עמוקה של מניעיו בכל מעשה ומעשה .האדם המזכך את כוונותיו לובש הודאה ושפלות רוח זוכה לראות ברכה במעשה ידיו ,וממשיך שפע של טהרה וסיעתא דשמיא עליו ועל כל בני ביתו. ומתוך ההתבוננות ברוממות הנפש ובסוד האמונה והביטחון ,אנו מתכנסים אל הבירור הנוקב של המצפן המוסרי הפנימי ,הנבנה בתוכנו מתוך הזעקה והבירור של הסוגיה. ונראה לבאר ולהסביר כי הלימוד המוסרי הכביר הבוקע מתוך בירור מעשהו ועונשו של יעקב אבינו ע"ה אינו הטפה ערטילאית ,אלא תביעה פנימית זכה וישרה המכוונת אל יסוד הניקיון

והשקיפות של מניעי האדם .כאשר התורה מלמדת אותנו כי מן השמיים הקפידו על יעקב אבינו בעת שהטמין את דינה בתיבה ,היא מעמידה יסוד מוסרי נשגב :אדם אינו רשאי להסתתר מאחורי תרוצים מוצדקים או נימוקים הלכתיים נכונים ,כאשר בתוך חדרי לבבו פנימה מעורבת נגיעה כלשהי של איבה ,מיאוס או שנאת הזולת .המוסר הישר תובע מן האדם בירור נוקב וזיכוך מוחלט של הכוונה ,כדי שכל פועל ומעשה ייעשו אך ורק לשם שמיים ומתוך דאגה טהורה לאמת ולחסד. ונראה עוד להרחיב ולהביא ,כי מול הנטייה האנושית להקריב את שלומם ורוחניותם של הקרובים אלינו למען מטרות רחוקות או יומרות תיקון ערטילאיות ,המוסר העולה מאיסור המשיא בתו לעם הארץ תובע מאיתנו אחריות מוסרית ישירה ובלתי מתפשרת .האדם לומד כי חובתו הראשונה והעליונה היא להגן על הפיקדון המופקד בידיו – על טהרת ביתו ועל נפש ילדיו – ולא להמר על עולמם מתוך תקוות שווא .אחריות מוסרית זו מלמדת אותנו כי חסד ותיקון העולם אינם נבנים מתוך הפקרה וסכנה של הזזים אלינו ,אלא מתוך ביסוס יסודות איתנים של קדושה ,יראה ומידות טובות. ונראה להוסיף ולבאר ,כי הבירור המוסרי של גבולות הדין ומבחן המניעים מציב בפנינו חובת זהירות מופלגת בכבודו של כל אדם .התיקון המוסרי דורש מאיתנו להבחין תמיד בין עצם ההתרחקות הנדרשת מן המעשים הרעים ,לבין נפילה לטינה אישית או לפסילת הזולת מתוך גאווה .כאשר האדם פועל מתוך מצפן מוסרי מזוקק ,הוא יודע לשמור על הקדושה והיראה בביתו מתוך תקיפות ויושר ,ויחד עם זאת לנער מליבו כל שמץ של שנאה ,ובכך הוא מעמיד את אורייתו ואת ביתו על אדני האמת הצרופה. ומתוך כך ,ניקח עמנו תובנות עמוקות וסלולות למסע חיינו ביום יום :ראשית ,ההכרה הברורה והתקיפה כי אין לאדם להעמיד את נפש ילדיו או את טהרת ביתו בסכנה רוחנית או נפשית מתוך תקוות שווא ודמיונות של תיקון הזולת ,אלא חובתו הראשונה היא לבטח את יסודות הקדושה, היראה והמידות הטובות בביתו פנימה. שנית ,הדרישה הפנימית והזכה לזיכוך המניעים בכל החלטה והנהגה ,להבחין תמיד שההתרחקות מן הרע נעשית אך ורק מתוך אהבת הטוב ושמירת האמת ,ולא מתוך איבה ,שנאה או נגיעה עצמית נסתרת.

עיקר העניין: התובנה העמוקה העולה מכל מרחבי סוגייתנו היא ,שקדושת הבית היהודי ואחריות האב על עתיד בנותיו עומדות בראש סולם החובות ,ואין להפקירן בשום אופן .להלכה ולמעשה נפסק בשולחן ערוך ובכל הפוסקים כי חלילה לו לאדם להשיא את בתו לאדם רשע או שאינו הגון מתוך מחשבה 'שמא תחזירנו למוטב' ,שהרי כל המשיא בתו לעם הארץ כאילו כופתה ומניחה לפני הארי, וכל קלקול במשודך מבוטל מיד .ומה שנתבע יעקב אבינו ע"ה על הטמנת דינה בתיבה ,הוסבר בדרכים שונות ומאירות :בעלי התוספות בספר מושב זקנים ביארו שהיה זה מתוך תנאי מפורש שעשיו יחזור בתשובה וישווה עצמו ביהדות,

עיקר העניין -המשך: בספר עמר נקרא ובתורה תמימה ביארו שנענש על כוונת השנאה שלא רצה שיחזור למוטב ,ובשו"ת מים חיים דיק שאלמלא השנאה לא היה נענש כלל, ואילו מרן הגאון החזון איש מחדש כי יעקב נתבע מפני שגלי היה לפניו ברוח הקודש ששידוך זה יעלה יפה בלא שום קלקול .אולם לכל אדם בדורותינו ,שאין לו רוח הקודש ,חל איסור מוחלט לסכן את בתו ,וההתרחקות מן הרע צריכה להיעשות מתוך זהירות וניקיון הלב. כאשר האדם פועל ביושר ובזהירות להגן על ביתו מתוך אהבת הטהרה וללא שום נגיעה של שנאה ,הוא זוכה להעמיד דורות ישרים ומבורכים .בכל עת שבה אנו נצמדים להדרכת התורה הצרופה ושומרים על עיניים פקוחות ולב טהור, אנו ממשיכים ברכה ,שמירה וסיעתא דשמיא על כל צעדינו.